חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 535 - 536
פסח והחברה הישראלית
מטרות:
משמעויות חג הפסח
מוטיבים של פסח:
מעבדות לחירות
לעבור מהגלות לארץ ישראל
מסע במדבר
מנהיגותו של משה
סדר פסח (נקיונות, סדרים) לעומת הכאוס בו אנו נמצאים...
חג כמשהו שמשותף לכולם, שמאחד לבבות, משהו שהופך אותנו לעם אחד.
פתיח:
הנה שוב מגיע פסח ושוב כולנו מתאחדים סביב השולחן המלא בכל טוב, כל המשפחה נפגשים, משוחחים, שרים ושמחים. כל זאת במטרה לזכור את אותה יציאה… יציאת מצרים ההגדתית. בפועל אנחנו יותר מחליפיים רשמים מדברים על כל התיסכולים העכשווים ממהרים לסיים את ההגדה ולזלול את הסעודה.
הפעם ננסה להבין מדוע כל שנה אנו מצוווים לחזור על חג הפסח, להזכיר לבנינו ובנותינו.. למרות אלפיי השנים נראה שכל שנה אנו שוכחים הכל ומתחילים מההתחלה.
מה החשיבות הגדולה שמייחסים לליל הסדר הזה?
סיפור יציאת מצרים הוא מאבני היסוד באמונה היהודית, והוא עובר בכל דור מאב לבן כחלק מהמסורת היהודית.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D
גם בעולם האירוע של יציאת מצרים נחשב לאירוע מרכזי. סרטים רבים צולמו בנושא. "נסיך מצרים" "אקסודוס- אלים ומלכים" העכשווי ועוד. מדוע?
מה יש בסיפור הזה?
האירוע של יציאת מצרים הוא אחד האירועים המרכזיים בתולדות העם היהודי. מדוע יש לו משמעות כה גדולה?
איזה חשיבות יש לו בשבילנו כעם?
"הסדר" של ליל הסדר הוא טקס לא שגרתי המתקיים אך ורק בליל הסדר. טקס זה נזכר לראשונה במשנה,* ונועד לשחזר באופן סמלי את סיפור השעבוד במצרים ואת יציאת מצרים (הגאולה).** במרכזו של הטקס – קריאת ההגדה של הפסח, המספרת את סיפור יציאת מצרים. בקריאת ההגדה משתתפים כל בני המשפחה, אך קהל היעד העיקרי הוא הדור הצעיר – הבנים והבנות. לבני הדור הצעיר צריך לספר ביציאת מצרים, כדי שהם ידעו, יזכרו – ויעבירו את הסיפור ואת הזיכרון לדורות הבאים.
וזאת על-פי הנאמר בתורה: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (ספר שמות פרק יג פס' 8).
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7028
מה יש כל כך לזכור בסיפור הזה ולהעביר אותו לדורות הבאים יותר מכל סיפור אחר שהתרחש? "והגדת לבנך…"
מעבדות לחירות:
בחג הפסח, חג החירות, השתחררו בני ישראל משעבוד מצרים ויצאו אל החופשואל הדרור. ואולם כל מילות החופש האלה אינן נזכרות כלל בסיפור יציאת מצרים שבתורה. פרעה אינו מתבקש לשחרר את בני ישראל אלא לשלחם: "כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ז, כו). וגם האל אינו משחרר אלא מבטיח: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָםוְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ו, ו). ויש גם פָּדָה: "וַיִּפְדְּךָמִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (דברים ז, ח). http://hebrew-academy.org.il/2011/04/17/%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA/
מהי עבדות?
מהי חרות?
איך מצליחים לשחרר את עצמנו מעבדות ולהגיע לחרות?
מהו "שלח את עמי"?
מהו לפדות את העם מבית עבדים, מיד פרעה?
בני ישראל, צאצאי יעקב שירדו עמו למצרים בגלל הרעב בארץ כנען, שוכנו על ידי יוסף המשנה למלך המצרי בגושן, ומשבעים נפשות הם התרבו והתעצמו עד שאוכלוסייתם היוותה מיעוט ניכר ובדלני במנהגיו. המצרים חששו מהריבוי הטבעי הגדול של העברים, ופרעה מלך מצרים רואה בעצם קיומו וגידולו של השבט העברי הזר, סכנה לביטחונה של מצרים, העלול לשמש כגיס חמישי בכל מלחמה עתידית. לפיכך, הוא שינה את המעמד והיחס המועדף בו זכו בזכות היותם שארי המשנה למלך המנוח, והפך אותם בהדרגה לעבדים המשועבדים לעם המצרי. השעבוד כלל ניצול קשה לצורך בניית ערי מסכנות ואסמי תבואה, וביצוע כל עבודות השדה והבית השוטפות בכל רחבי הממלכה בעבודת פרך, זאת באמצעות כפייה ועינויים. חוק נוסף של פרעה, הוא הדרישה להמית את כל הבנים הזכרים בשעת לידתם. לאחר שנות שיעבוד רבות, זועק עם ישראל אל האלוהים, בבקשה שיושיעו. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D
מה המשמעות של עבודת פרך?
מה המשמעות של להשליך ליאור את הזכרים?
יְצִיאַת מִצְרָיִם:
היא סדרה של אירועים, המתוארים בפירוט בספר שמות שבתורה, וזכרם ולקחם מועלה פעמים רבות בתנ"ך. בסיפור המקראי מבקשים בני ישראל, בהנהגת משה לצאת מארץ מצרים, בה הם נתונים לעבדות. שליט מצרים, פרעה (חוקרים טוענים כי היה זה רעמסס השני), מסרב לשחררם ובני ישראל צועקים לאל שיושיעם מהשיעבוד, והאל מנחית על המצרים עשר מכות, שכל אחת מהן חמורה מקודמתה, עד שבמכת בכורות פרעה מבקש ממשה ואהרן שבני ישראל ייצאו ממצרים למדבר סיני. כעבור שלושה ימים הוא חוזר בו ורודף אחרי בני ישראל עם צבאו, עד להתרחשות הנס של קריעת ים סוף, כאשר צבא מצרים טובע בים, ובני ישראל חוצים בתוכו בבטחה. חג הפסח ביהדות נחוג לזכר יציאת מצרים, וההגדה של פסח מנציחה את סיפור הדברים.
סיפור יציאת מצרים הוא מאבני היסוד באמונה היהודית, והוא עובר בכל דור מאב לבן כחלק מהמסורת היהודית. ההיזכרות בגאולת עם ישראל ובצאתו מעבדות לחירות שבים ומודגשים במצוות עשה ולא תעשה בדת היהודית. הסיפור המקראי, על משמעויותיו הרוחניות ועל סמליו אומץ גם בנצרותובאסלאם ותביעת משה מפרעה, "שלח את עמי", הפכה בעיני עמים רבים לאורך ההיסטוריה סמל לשאיפתם לחירות ולגאולה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D
מדוע יצאו ישראל ממצרים?
מה ההבדל בין כניסתם למצרים ליציאתם משם?
מה מצריים מסמלת?
מדוע עם ישראל היה בשיעבוד?
מהן עשר המכות?
מה מסמל מעבר ים סוף עם ההליכה ביבשה?
ממה עלינו לצאת לחירות היום?
ממה החברה שלנו צריכה להשתחרר היום?
כיצד כל אחד ואחד מאיתנו יכול להשתתף ביציאת מצריים שכזו?
מסע במדבר:
נדודי בני ישראל במדבר, לפי המסופר בתורה, נמשכו ארבעים שנה, מתום יציאת מצרים ועד לכניסתם לארץ כנען. בלשון חז"ל מכונים אלו שנדדו ממצרים ולא זכו להיכנס לארץ המובטחת כבני "דור המדבר".
תחילתו של המסע ממצרים לארץ כנען במעמד הר סיני, שהתרחש שבעה שבועות לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, ובו התגלה אלוהים לבני ישראל בהר סיני, ונתן להם את התורה. במהלך המסע אכלו בני ישראל מן שירד משמים, אותו אכלו בבוקר ובערב האל סיפק להםשלווים. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8
מה מסמל המדבר?
מדוע בני ישראל נדדו כלכך הרבה זמן עד הכניסה לארץ ישראל?
משה:
גיל שבעים ותשע הגיע משה למצרים, והתחיל בסדרת פניותיו אל פרעה ובעשר המכות, שבסופו של דבר הובילו ליציאת מצרים. לא ידוע מה עשה בכל אותו הזמן מאז נערותו ועד גיל מופלג זה. יש מדרשים המספרים על היותו מלך כוש (חלק מן הפרשנים הקלאסיים אימצו אותם אך אחרים דחו אותם לחלוטין). יש ששיערו, על סמך רמזים בספר יחזקאל, שמשה אכן הגיע למצרים בגיל צעיר, אך בני ישראל לא שמעו אליו לעזוב את עבודת האלילים שבידם ועל כן רק כעבור דור נוסף חזר.
לאחר ששב משה למצרים, תבע משה מפרעה, בשם האלוהים, לשחרר את עם ישראל. כשפרעה סירב, ניחתו עליו עשר מכות. לאחר המכה העשירית, מכת בכורות, נעתר פרעה לשחרר את עם ישראל שיוצא אל המדבר. אולם, לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים רדפו המצרים אחריהם אל עבר ים סוף. קריעת ים סוף אירעה ובני ישראל חצו את הים ביבשה זמנית שנוצרה בשיטחו. אולם, כל חיל מצרים טבע בים. לאחר שבעה שבועות הגיע העם למעמד הר סיני ובו הוריד משה לבני ישראל את התורה. מתן התורה נחשב מאז למעשה המכונן של עם ישראל.
משה המשיך להנהיג את העם בכל משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ ישראל. במשך תקופה זו, הוא התנסה פעמים רבות על ידי העם המרדן, ואף חולל נסים רבים. באחת מהפעמים, נענש משה, עם אהרן אחיו, שלא יוכל להיכנס לארץ ישראל. כשמשה הגיע להר מואב נתן זמנית לאהרון אחיו להיות המנהיג. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם"[2]. נסיבות העונש עמומות בתורה, אך ככל הנראה מדובר בפרשת מי המריבה: משה ואהרון אמורים היו לדבר אל הסלע ואז היה אמור הסלע לתת מים. במקום, הכה משה בסלע. לא ברור מהו בדיוק חטאו של משה, אך יש הגורסים כי היה קטן אמונה והכה בסלע במקום לדבר איתו, ויש הטוענים כי בעיני העם הצופה אותו אקט נראה כחוסר אמון באל. ויש הטוענים כי כעסו של משה היה לא במקום והיה בו חילול השם[3], בין אם מדובר בחוסר אמון או ביחסי ציבור כושלים, נראה שבכוונה עירפלה זאת התורה. על פי המדרש משה עתיד להנהיג את ישראל אף "לעתיד לבוא".
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94
מה תפקידו של משה?
מה משה מסמל?
מדוע אנחנו מלווים את סיפורו של משה מינקות? מה משמעות הסיפור האישי שלו?
מדוע הוא המנהיג הרשמי והנצחי של העם?
ליל הסדר:
ליל הסדר הוא הלילה הראשון של חג הפסח, שבו מתכנסים היהודים, בדרך כלל במסגרת משפחתית, לקיום מצוות סיפור יציאת מצרים, שתיית ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור וחרוסת, אכילת סעודת החג, אכילת האפיקומן (אשר יש הנוהגים "לגנוב" אותו בהתאם למנהג "גניבת האפיקומן") ועוד. יהודי חו"ל חוגגים את ליל הסדר פעם נוספת, בלילה השני של פסח, כמנהגם לחוג כל חג יומיים. בקרב יהודי גאורגיה ליל הסדר נקרא "הגדה".
את ליל הסדר מאגדת ההגדה של פסח, כאשר עם השנים נוצרו לסדר הפסח כמה וכמה סימנים לזכירתם. הידוע הוא הסדר:
קַדֵּשׁ וּרְחַץ / כַּרְפַּס יַחַץ / מגִּיד רַחצה / מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בָּרֵךְ / הַלֵּל נִרְצָה
נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%
מדוע חשוב לזכור דווקא את יציאת מצרים?
מה מיוחד בחג הזה משאר חגי ישראל?
מדוע יש הגדה? מה החשיבות שלה?
מושגים ומנהגים:
מהו סדר? מצוות ליל פסח נקראים 'סדר', משום שהם ערוכים בצורה מסודרת ומפורטת. מבנה ה'סדר' משלב את מצוות הפסח, עקרונות חינוכיים חשובים וסודות קבליים. לכן חשוב לקיימו כהלכתו, לכל פרטיו.
רבי שלום-דובער מליובאוויטש (האדמו"ר החמישי של חב"ד) אמר פעם לבנו: "יוסף יצחק! במשך הסדר צריך לרצות להיות בן-אדם - וה' יעזור. בפרט בשעת פתיחת הדלת. אל תבקש גשמיות, בקש רוחניות".
מצות: נוהגים להשתמש לליל הסדר במצה שמורה עבודת-יד. מצה שמורה היא מצה, שהחל משעת הבשלת החיטה נשמרו החיטים והקמח בהקפדה רבה מפני רטיבות. ייחודה של מצה עבודת-יד בכך, שהיא נעשית מתוך כוונה לשם מצווה, ושמצות כאלה אכלו אבותינו בצאתם ממצרים.
יש מצות שמורות שנעשו במכונות והן כשרות לפסח, אבל למצוות מצה בליל הסדר נוהגים להשתמש במצות שנאפו ביד.
בליל הסדר אוכלים מצה (לפחות) שלוש פעמים: פעם אחת - בתחילת הסעודה, אחרי ברכת 'המוציא' ו'על אכילת מצה'. פעם שנייה - בעת אכילת ה'כורך', שהוא 'כריך' של מצה שבתוכו מרור. פעם שלישית - 'אפיקומן'. הכמות המינימלית שיש לאכול בכל פעם היא 'כזית' - 27 גרם, כמחצית מצה 'עגולה' (לדעות אחרות: 11 גרם, כרבע מצה 'עגולה'). יש להשתדל שמשך אכילת ה'כזית' יהיה קצר ככל האפשר (המהדרין נוהגים לאכול שני 'כזיתים' של מצה בפעם הראשונה וכן בפעם האחרונה).
הסבה: כדי להדגיש ש"הלילה הזה בני-חורין", שותים את ארבע הכוסות ואוכלים את מצת המצווה ב'הסבה', שהיא צורת ישיבה של מלכים.
נשים אינן נוהגות להסב. מסבים לצד שמאל (מציבים בצד שמאל כיסא ועליו כר, ונשענים עליו).
קערה: ה'קערה' היא בעצם שלוש המצות המכוסות במפה (גם בין המצות יש להפריד במפיות). על קערת ה'סדר' מציבים את ששה דברים, בצורה דלהלן:
זרוע ביצה
מרור
חרוסת כרפס
מרור
זרוע - גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית-המקדש. אין אוכלים את ה'זרוע'. יש להכין את ה'זרוע' מערב החג.
ביצה - קשה, בקליפתה. זכר ל'קרבן-חגיגה' שהיו מקריבים בזמן בית- המקדש. אוכלים אותה לאחרי 'כורך' בתחילת הסעודה.
מרור - עלי חסה ושורש 'חזרת' ('חריין'). המרור נועד להזכיר לנו את מרירות חייהם של אבותינו במצרים ואוכלים אותו במהלך הסדר. כמות המרור המינימלית שיש לאכול היא 'כזית' - 19 גרם. אולם אם אוכלים קלח (שהוא דחוס יותר), דרוש להוסיף עוד 2 גרם, וכן עבור מה שנשאר בין השיניים.
חרוסת - רסק תפוחי-עץ, אגסים ואגוזים טחונים, מתובלים ביין. החרוסת מזכירה את הטיט שבו עבדו אבותינו בפרך. טובלים בה את המרור.
כרפס - עיקרו - מין ירק. אפשר להשתמש בתפוח-אדמה מבושל או בפרוסת בצל. הספרדים נוהגים להשתמש בסלרי עלים. הוא נאכל בתחילת הסדר (פחות מ'כזית'), טבול במי-מלח, כדי להתמיה את הילדים.
חזרת - כנ"ל במרור. את ה'חזרת' אוכלים ב'כורך', דהיינו בתוך המצה, זכר למנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את המצה והמרור יחדיו.
'הגדה'
השם 'הגדה' לקוח מהציווי "והגדת לבנך". באמצעות ההגדה אנו מספרים לילדינו את סיפור יציאת מצרים, וחשוב להתאים את ההסברים לרמת הילדים.
לאחר קושיותיהם של הילדים, מתחילות התשובות. העיקרון הוא: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" - כלומר, מספרים תחילה על התקופה המרה והעלובה של העם היהודי, וממנה מגיעים לניסים ולגאולה.
יש בהגדה שתי גירסאות בולטות של סיפור יציאת-מצרים. הראשון הוא הקטע "עבדים היינו", והשני - זה הפותח ב"מתחילה עובדי עבודה-זרה היו אבותינו". במבט מעמיק יותר, יש כאן צורות שונות של תשובות לארבעת הבנים.
לאחר הקטע הנצחי "והיא שעמדה" בא פרק מדרשי גדול, שמרחיב ומפרש את הסיפור המתומצת של יציאת-מצרים המוכר לנו מהתורה. פרק זה מסתיים בהסבר לאכילת הפסח, המצה והמרור, בשיר הלל לבורא-העולם ובתקוות הגאולה - "לשנה הבאה בירושלים".
זהו המבנה הבסיסי של ההגדה, אך כבר אמרו, שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
ארבע כוסות: מצווה על כל אחד ואחת, גדולים וקטנים, לשתות בליל הסדר ארבע כוסות של יין או של מיץ-ענבים טבעי. את ארבע הכוסות שותים כנגד ארבע לשונות הגאולה שמוזכרות בתורה בתיאור הבטחת הגאולה ממצרים על-ידי הקב"ה: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ולקחתי אתכם לי לעם".
שיעור כל כוס - 86 סמ"ק, ויש לשתות לפחות את רוב השיעור (44 סמ"ק). גם בעת שתיית ארבע הכוסות יש להסב קמעה לצד שמאל.
שופכים יין: באמירת עשר המכות וכו', נהוג לשפוך מעט מן הכוס לתוך כלי שבור. למנהג זה יש סיבות על-פי הקבלה, אך יש בו גם משמעויות סמליות. אחת מהן - כיוון שהקב"ה הבטיחנו: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", אנו 'מוציאים' מהכוס את ה'מחלה' כשאנו מזכירים את המכות.
הסבר אחר מביא רבי יצחק אברבנאל: על-ידי שפיכת היין אנו מעידים, שאין שמחתנו שלימה, שכן הישועה הוכרחה לבוא על-ידי הטלת עונש על בני-אדם אחרים. העונש אמנם הגיע להם בדין, אבל התורה אמרה: "בנפול אוייבך - אל תשמח".
אליהו הנביא: כשאומרים "שפוך חמתך" נוהגים לפתוח את דלת הבית. הטעם הפשוט לפתיחת הדלת הוא "כדי לזכור שהוא ליל שימורים ואין מתייראין משום דבר. ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך הקב"ה את חמתו על הגויים". על-פי ה'קבלה', זו שעת פתיחת הדלתות למעלה.
הקשר לאליהו הנביא - אמירת "שפוך חמתך" היא השלב שבו עוברים מסיפור יציאת מצרים לציפיית הגאולה השלימה, וזה מקומו של אליהו הנביא, מבשר הגאולה.
אפיקומן: אכילת האפיקומן היא זכר לקרבן הפסח שהיו ישראל אוכלים בזמן שהיה בית- המקדש קיים. ומכיוון שאחרי קרבן הפסח לא היו אוכלים דבר נוסף (כדי לחבב אותו שיישאר טעמו בפה), לכן גם אחרי האפיקומן אין אוכלים דבר.
לשורש המילה 'אפיקומן' ניתנו פירושים שונים והרווח שבהם הוא מלשון 'אפיקו מן' שמשמעו בארמית: הוציאו את הממתקים. כלומר להוציא את ה'אפיקומן' ממקום מסתורו.
יש לאכול מן האפיקומן 'כזית' אחד לפחות, והמהדרים אוכלים שני 'כזיתים'. האחד - זכר לקרבן הפסח, והשני - זכר למצה שהיו אוכלים עם הקרבן בזמן בית- המקדש. יש לסיים את אכילת האפיקומן לא יאוחר מחצות הלילה.
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=560&CategoryID=348