חיים חדשים
שיחה 561
חג השבועות בחברה הישראלית
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.03.05 - אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על חג שבועות, חג מתן תורה, אשר מתקרב ובא, נרצה להבין מה מסתתר בתוך החג הזה. אנחנו מכירים אותו כי בכל שנה אנחנו לובשים לבן, עושים עוגות גבינה, מקשטים את הבית בירק ומביאים ביכורים בגן ובבית הספר, ונרצה להעמיק קצת יותר.
ניצה: באמת בחג כולם לבושים לבן ואוכלים מאכלי גבינה. ורציתי לשאול אותך מה כדאי לספר על החג הזה לילדים, לנערים ולבני נוער, בין הגבינה לפשטידה?
קודם כל, כל הגבינות והפשטידות, כל העניין החלב, בא מתוך אהבה. אהבה של אם לבנים. זה ברור. ולכן החג הזה כפי שהוא מסמל את האהבה, כך הסמל הגשמי שלו הוא החלב, דברי חלב. חוץ מזה, לבן, מפני שהאור הלבן, הוא אור שאין לי שום דבר בו, אני רוצה להיות בנתינה ולתת הכול, כמו חלב, שמסמל את הכיוון ממני החוצה. לכן אלה סימנים חיצוניים כאלה. בנוסף זהו גם חג הקציר, ויושבים על הדשא, וזה קצת פסטורלי.
ניצה: ועושים סלסילות של ביכורים. אני זוכרת עד עכשיו, שהיינו קונים מראש את הסלסילה וחושבים מה לשים בה, אילו פירות, ואיזה כתר עם פרחים לשים על הראש. והאמת שזה מנהג יפה מאוד.
כי אם אנחנו מתייחסים יפה זה לזה אז באמת יש לנו פירות, פירות מאוד מיוחדים, שאנחנו מגיעים לגילוי העולם השלם. הבעיה היא שאנחנו מרגישים את העולם ואת עצמנו רק בכוח הקבלה, איך לקבל, איך לסחוב, איך לנצל, איך אני מסתדר עם כל הדברים האלה, ואיך אני מסדר אותם סביבי כך שיהיה לי נוח וטוב. אני כל הזמן חושב על זה בתת ההכרה.
בתורה כתוב "בראתי יצר רע", כי דווקא זה נקרא "יצר הרע", שאני כל הזמן לעצמי ולרעת הזולת. וכך זה בדרך כלל קורה, כי אנחנו נמצאים במערכת אחת כלולה, קשורה, אינטגרלית, גלובלית, ואם אני חושב לעצמי אני בטוח עושה את זה על חשבון הזולת. אין אפס. המערכת נמצאת באיזון, אם אני מושך לעצמי אני גונב מהזולת, אני מושך מהזולת.
ואז יוצא, שאם אני על ידי התורה הופך את יצר הרע שלי ליצר הטוב, כמו שכתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", זאת אומרת כוח מיוחד שהופך את הרע שלי לזולת לטוב שלי לזולת, את יצר הרע ליצר הטוב, אז אני בכך מתחיל לראות את כל מה שקורה כאן, את כל המציאות, בעיניים אחרות, בשכל אחר.
אני מתחיל לראות לא בצורה שאני רגיל אליה, שאני כל הזמן מסתכל על "כמה זה יפה וזה לא יפה, זה טוב וזה לא, זה רחוק וזה קרוב", זאת אומרת, שאני כל הזמן בודק איך זה כלפי, עד כמה זה מפרגן לי. אלא כאן אני מתחיל לראות, אחרי תיקון הרצונות שלי, מרצונות אגואיסטים לאלטרואיסטים, עד כמה זה לטובת הזולת. וזו גישה אחרת לגמרי, אנחנו לא מרגישים אותה, אנחנו לא מבינים אותה, אין אדם שעושה את זה. אם ישנם כאלו אנשים שנמצאים בזה הם כבר אנשים מתוקנים, הם נקראים מקובלים, שקיבלו את התיקון הזה של ה"תורה תבלין".
אורן: איזה תיקון? מה מהות התיקון?
שהופכים את יצר הרע שלי, שאני כל הזמן לעצמי ולעצמי, וכך אני רואה, וכך חושב, וכך מרגיש, וכך אני כל הזמן נמצא בזה, ליצר הטוב, שאני כל הזמן עכשיו חושב על טובת האנושות, על טובת הזולת, על טובת הכלל. כי אני מתחיל להרגיש שהעולם הוא עגול, שכולנו תלויים זה בזה, כולנו קשורים זה לזה, כולנו נמצאים בעיגול אחד, בכדור אחד, ולא יכול להיות שאני אעשה טוב לעצמי על חשבון הזולת, כי בסופו של דבר זה חוזר אליי מאחור דרך כל המערכת. וכמה שגרמתי שם רע, פי כמה וכמה זה חוזר אליי אחר כך ונותן לי מכה.
אם אני מתחיל להבין את זה, והתורה נותנת לי אפשרות כזאת, כי כשאני לומד את חכמת הקבלה אני דווקא מקבל את היכולת הזאת, אז אני מחפש איך למצוא את מאור התורה המחזיר למוטב, ואז אנחנו לומדים איך עושים את זה. אבל העיקר שאחרי שאני מקבל קצת שינוי ביחס שלי, בפרדיגמה שלי, אני רואה עולם הפוך, כמו שכתוב, "עולם הפוך ראיתי".
מה זאת אומרת עולם הפוך? כי כל הזמן הייתי רואה את הכול דרך מסננת כזאת של מה לטובתי ומה לרעתי, תמיד הייתי מסנן משהו, איזו מציאות, לפי מה טוב לי ומה רע לי, ובכך הייתי כל הזמן ממיין את כל ההבחנות. עכשיו אני ממיין אותן בצורה אחרת, מה טוב כלפי כולם. כי אני מרגיש שכל העולם הוא עַגול, כולם קשורים זה לזה, כולם נמצאים בעולם האינטגרלי. כמו שאנחנו עכשיו מגלים שכולנו תלויים זה בזה, קשורים זה לזה, אנחנו לא יודעים איך להתפטר מזה, אבל הכיוון הזה הוא דווקא לא להתפטר אלא לקשור את עצמנו בצורה נכונה.
הטבע סוגר אותנו ממש בבועה אחת, ואין ברירה, אלא אנחנו צריכים עכשיו להשתדל למצוא את הפתרון איך אנחנו לא נאכל זה את זה, להיות ממש כלולים זה בזה. ואז, כשאני מתחיל לראות את התלות ההדדית, את היחס ההדדי, את הקשר ההדדי, אני מתחיל להתנהג אחרת, אני מתחיל לראות את העולם דרך עיניים גלובליות, באופן כללי. ואז יוצא שמה שאני שעושה, מה שבודק, מה שמברר, מה ששוקל, כל זה הוא כלפי היחס הכללי לכולם. כי אין ברירה, אני לא יכול לחשוב על עצמי. אם אני נמצא עם כולנו בקשר הדוק ואני לא יכול לקרוע את הקשר הזה, אז אין לי ברירה.
ולכן, כשאני מתחיל להסתכל על העולם כולו בצורה כזאת, אני מתחיל לראות שבעולם הזה פועל כוח האהבה, פועל שם כוח החיבור, ואני מתחיל להתייחס לכל העולם הזה בצורה כזאת. ואז אני מגלה עולם הפוך, עולם חדש, על ידי זה שאני משנה את עצמי מלקבל ללהשפיע, משונא לאוהב, ממפרק, מרחיק ודוחה, לאוהב, מקרב ומחבר. וזו למעשה המהפכה הפנימית הגדולה שהתורה צריכה לעשות בנו. ולכן מתגלה עכשיו התורה הזאת, תורת אור, תורת אמת.
"תורת אור" זה נקרא חכמת הקבלה, כי כתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", "שהמאור שבה מחזירו למוטב". האור, הכוח הפנימי הזה הטמון בטבע, כשאנחנו רוצים להשתמש בו, אנחנו מגלים אותו והוא משנה לנו את כל היחס למציאות כולה. ואז אנחנו נגיע למצב שנהייה כולנו מחוברים, "כל ישראל חברים". לָמה ישראל? כי דווקא אנחנו קיבלנו את התורה ועלינו החובה קודם כל להיות מקושרים יפה זה לזה ב"ואהבת לרעך כמוך", ואחר כך להראות את זה לכל העולם ולהיות אור לגויים. לכן הם שונאים אותנו, כי אנחנו לא מראים להם איך להגיע לפתרון בכל החיים הקשים האלה וללא שום פתרון ממשי, החיים יותר גרועים ממוות.
ניצה: כשדיברת, ניסיתי לדמיין את זה בעיניים של אימא כלפי הילדים, ואז עלתה לי מחשבה, שאולי לי אפילו קשה להאמין שאפשר ליצור אהבה. אבל הייתי מאוד רוצה שהילדים שלי והנכדים שלי יגדלו בעולם שבו הם באמת רואים את הכול באהבה, כפי שציירת את הציור הזה. וחשבתי לעצמי מה באמת אני צריכה למסור עכשיו לילדים שלי, למה לחנך אותם, איזה מסר להעביר להם בחג הזה של שבועות כדי שמשהו בתוכם יקבל איזו תפיסה אחרת?
כי גם הם רואים טלוויזיה ורואים את כל מה שקורה בחברה, הייתי רוצה שהם יראו את זה אחרת. מה אני יכולה למסור להם שיגרום להם לעשות איזה שינוי בפרדיגמה הזאת שדיברת?
אנחנו צריכים רק לבנות את החברה, כי אי אפשר להסביר את זה סתם בצורה מילולית מאדם לאדם. אפשר קצת, אבל בעיקר כל ההשפעות על האדם מתקיימות אם הן נעשות על ידי החברה, הסביבה. ולכן קודם כל אנחנו צריכים לבנות סביבה כמה שיותר חזקה, גדולה, עוצמתית, להסביר, להשפיע, ולהראות לכולם עד כמה החיבור הנכון בינינו יכול לתקן את כל הפגמים שבנו. ולתקן את כל החיים שלנו, גם הפנימיים, וגם הביטחוניים, החיצוניים, וגם את יחס העולם אלינו, הכול. הכול תלוי רק בקשר היפה בינינו בפנים.
אורן: זה ברור. אבל נראה לי שהיום אין כל כך רצון להתחבר. אם אני מסתכל על זה במבט יותר חברתי, הסלידה בין החלקים השונים בחברה הישראלית היא כל כך גדולה, שלהתחבר זה לא משהו שעומד על הפרק. אם היה אפשר שאיזה חלק פשוט ייעלם מפה, זה היה הפיתרון הטוב.
אני מבין אותך.
אורן: נראה לי שזה נכון בכל הרמות. גם כל האנשים שאני מכיר אשר התגרשו, היו בדיוק באותו מצב, הם לא היו בעניין של למצוא איזה קשר ולהתפשר. אולי טיפ טיפה ניסו, אבל הפתיל מתקצר. אנשים היום מתחתנים, והפתיל כל כך קצר בהשוואה למה שהיה לפני עשר שנים. וכך זה בכל הרמות, ואין היום שום רצון לעבוד על קשר מעל הריחוק.
אז אתה אומר "אם נתחבר הכול יהיה טוב", וברור שאתה צודק, רק הבעיה היא לא בזה, ברור שמה שאתה אומר הוא נכון, רק נשמע שכל אחד כל כך בתוך עצמו, שאין לנו שום רצון להתאמץ להתקשר למישהו שהוא לא אני.
אני מקווה שאנחנו הגענו למצב שממנו אפשר להתחיל את התיקון.
אורן: איך אתה מאבחן מה הדיאגנוזה?
הדיאגנוזה היא פשוטה, כמו שכתוב על יציאת מצרים. מתי קיבלנו את התורה? ביציאה מהמצרים, וכתוב ביציאה ממצרים, שעם ישראל ביציאה מהמצרים היה ב"מ"ט שערי טומאה".
ניצה: מה זה?
זאת אומרת שהתגלתה ביניהם, בתוך עם ישראל, שנאה, ריחוק, קיצוניות כזאת נוראית.
ניצה: הם רק יצאו ממצרים, מה גרם להם לכך?
"יצאו מהמצרים" זה נקרא, שהם התחילו רק במקצת להתנתק מהרע הגדול שהם היו בו, כדי להבין, כדי לשמוע, כמו שעכשיו שאני פונה אליכם או נניח לעם ישראל, שיש איזה פתרון. אבל כולם היו במ"ט שערי טומאה. זאת אומרת שאין רע יותר גדול מכך. בשנאה נוראית. ואז דווקא מהמצב הגרוע הזה הם זכו לכך שהתגלה להם הכוח הטוב, והם יכלו להבין שהם חייבים אותו, כי אחרת הם מגיעים למצב "כאן יהיה מקום קבורתכם".
ניצה: שמעתי קודם מה אורן אמר, ואני לא כל כך הסכמתי אתו. כי אני מרגישה שהסיבה שאנחנו מתגרשים מהר ובפירוד, היא מפני שאנחנו לא מאמינים שיש משהו שיכול לשנות את זה. לא כי לא בא לנו לעשות את זה, אלא אנחנו לא באמת מאמינים שיש איזה כוח שבאמת יכול להדביק בינינו. לדעתי, זו הבעיה העיקרית.
לא צריך להאמין. צריך להבין, שאין לנו שום זכות קיום, אם אנחנו לא נמשוך, נגלה את הכוח הזה. הוא חייב להופיע. הוא חייב לאזן את הכוח הרע, אחרת אנחנו נגיע לכך שאנחנו נאכל זה את זה במלוא מובן המילה.
אורן: איפה הכוח הזה?
הוא טמון בטבע. זה נקרא "כוח הטוב", "כוח הנסתר". לכן חכמה, שיטה שמגלה אותו נקראת "חכמת הנסתר" או "חכמת הקבלה", איך לקבל את הכוח הזה, איך להוציא אותו מהמסתור ולהתחיל להשתמש בו כך, שהוא יתקן אותנו. זה נקרא "בראתי יצר רע", ברור לך שאתה נמצא במ"ט שערי טומאה, שאתה נמצא בשנאה הכללית, שאתה נמצא בפירוד. ובכל רגע ורגע אתה יותר ויותר מפרק את עם ישראל ליותר ויותר חלקים בדידים, השונאים זה את זה. ויחד עם זה, אתה צריך לגלות את הכוח הטוב.
במקרה כזה אתה זקוק לתורה, כי אתה נמצא בגילוי הרע. אז אנחנו באמת צריכים לגלות את הרע. זו כל העבודה שלנו במצרים, לגלות את הרע שבינינו. עד כמה שאנחנו נשתדל להגיע לטוב, אנחנו נגלה, עד כמה אנחנו עוד יותר נמצאים ברע. אז אנחנו נגלה, עד כמה שאנחנו לא רוצים את החיבור ונמצאים נגד זה, ולא אכפת לנו באמת מכל אחד שנמצא מחוצה לנו. את הטומאה הזאת אנחנו צריכים לגלות. התוספת הזאת תתגלה בכמה שאנחנו נשתדל להגיע לחיבור. וכוח החיבור בכל זאת יעבוד בינינו ויקשור בינינו.
אנחנו לומדים בחכמת הקבלה, ולא מן הסתם היא נקראת "תורת אמת", שיש סך הכול שתי אפשרויות שנמצאות לפנינו דווקא. כלפי עם ישראל, אני מדבר, כי הוא קיבל את התורה. או שאנחנו מתקדמים בהכרה, בהבנה וכבר מתחילים עכשיו להשתמש במה שאנחנו יודעים, איך להוציא את הכוח הטוב ולאזן את הכוח הרע שבינינו. ואז אנחנו נגיע לחברה מאוזנת, חברה שפועלת נכון גם עם כוח הרע וגם עם כוח הטוב, שבין שניהם אנחנו מייצבים הרמוניה, חיים יפים, טובים. או שיבואו ייסורים כאלו, כמו שכתוב, שאני מעמיד עליכם מלך כהמן ובעל כורחכם יחזיר אתכם בתשובה. אחד מהשתיים. או שאנחנו בעצמנו הולכים לקראת התיקון, או שיבואו צרות שידחפו אותנו לתיקון.
אבל איך שלא יהיה, אנחנו בטוח נצטרך לתקן את היצר הרע ולהגיע לקיום של "ואהבת לרעך כמוך", כי זו כל התורה. זה בעצם מה שאתה עומד לקבל במעמד הזה שנקרא "הר סיני", ולממש את זה במצב שנקרא "חג השבועות", גם מתן תורה וגם קבלת התורה.
אורן: כשמדברים על התורה, אז בכמה מאות השנים האחרונות התחילה איזושהי מחלוקת או אפילו מריבה בתוך העם היהודי. יש כאלה שאומרים, אנחנו שומרים תורה ומצוות, מקפידים על קלה כחמורה, והתורה היא בידנו. חלק אחר של העם אומר, התורה היא לא בידכם. לקיים את התורה זה לקיים את "ואהבת לרעך כמוך". ולא-להים לא אכפת, אם אני מדליק את האור בשבת או לא מדליק את האור בשבת. והמחלוקת הזאת מציבה את התורה כגורם מפלג של החברה הישראלית. כל אחד מפרש את התורה כרצונו. ואנחנו משספים את עצמנו זה בזה בשם התורה.
כן. זה יקח עוד זמן. כתוב, שהתורה יכולה להיות סם החיים ויכולה להיות סם המוות.
אורן: איך אתה רואה את זה?
אני רואה את כל הדברים האלה, כעדיין לא בשלים. החלק הזה שאומר שהתורה בידו, מקיים את כל הדברים האלה במעשה, בפעילות שלהם. הם מקיימים כשרות, מקווה, שבת, כל מיני דברים שצריכים לעשות לפי "שולחן ערוך", חוץ מ"ואהבת לרעך כמוך". "ואהבת לרעך כמוך" אין דבר כזה, זה יהיה אחר כך, כשיבוא המשיח, ולא יודע מתי זה יהיה.
אבל למעשה זהו הכלל הגדול בתורה, הכללי, שכל המצוות חייבות להיות מחוברות לכיוון "ואהבת לרעך כמוך", וזה אינו. זו תוצאה מהגלות, אף אחד לא אשם. חס ושלום, אני לא בא בטענה לאף אחד. אבל זה מצב שנקרא "גלות".
אורן: מה זאת אומרת "גלות"?
גלות זה נקרא שאנחנו לא יודעים איך נכון להשתמש בתורה. אנחנו נמצאים בניתוק ממנה. והחלק השני שאומר, תורה זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך", אהבה וחיבור, איפה הם נמצאים? למה הם לא באים ולא משתמשים נכון בתורה, כדי להגיע לאהבת הזולת? איפה אתה רואה דבר כזה? הם אומרים שכך צריך לעשות, אבל בינתיים הם גם גונבים וגם עושים כל מיני דברים רעים זה כנגד זה. והפילוג ביניהם הוא לא פחות מאשר הפילוג בין האחרים. אני לא רואה שמישהו משתמש ב"ואהבת לרעך כמוך", בדוגמא לזה, לפחות במשהו. גם החלק החילוני לא עושה שום דבר.
אורן: לתוך החגיגה הזאת עכשיו בוא נזרוק את הדבר החדש, שאתה מספר עליו. אתה אומר, יש בעם שלנו תורה נסתרת, תורת הקבלה. מהו תחום העיסוק שלה?
איך לקיים "ואהבת לרעך כמוך", ולחבר בכך את כל חלקי העם.
אורן: גם החלק הזה, וגם החלק הזה, לא משנה מי.
נכון.
אורן: אבל כל כמה חודשים מתפרסם בישראל, ש"קבליסט" כזה או אחר השתמש בכוחות המיוחדים שלו, כדי להשפיע על אנשים ולנצל אותם מינית וכספית. זאת אומרת, מה שאנחנו יודעים על התורה הנסתרת הזאת של הקבלה, זה שיש אנשים, שעוסקים בה. יש להם כנראה כוחות גדולים והם יכולים להשפיע בצורה מאוד חזקה והרסנית על אנשים. וכל כמה חודשים תופסים את הבן אדם הבא וזורקים אותו לכלא. זה מה שאנחנו יודעים על הקבלה.
כן.
אורן: בוא תעזור לי לקשור בין הדברים.
אנשים יכולים בשם הקבלה לספר כל דבר. בגלל שהיא נתפסת כתורה הנסתר, אז הם יכולים להגיד שהם מקובלים. אף אחד לא יכול לבוא אליהם ולבדוק האם האדם הוא מקובל או לא מקובל. אם זו תורת הנגלה, אפשר להושיב אותו ליד הגמרא או איכשהו ולבדוק מי הוא, מה הוא, ומה הוא מבין ויודע. בחכמת הקבלה אתה לא יכול לבדוק אותו. מקובלים אחרים יכולים לבוא אליו ולבדוק על מה הוא מדבר, האם הוא באמת מדבר נכון או לא. אבל ברור לפי מה שאותם "מקובלים" מספרים ומלמדים, שזו בכלל לא קבלה. הם עוסקים בקמעות ברכות, וחוטים אדומים, וכל מיני רעיונות כאלה של רפואות. זו בכלל לא חכמת הקבלה. אין בחכמת הקבלה דבר, חוץ מלהביא את המאור המחזיר למוטב לאדם ולתקן אותו בזה לאהבת הזולת. זו כל חכמת הקבלה.
וזה כתוב. לא שאני אומר את זה, אלא כך כתוב בספרים. ולכן אני בכלל לא מתייחס לכל האנשים שמשתמשים בשמות של התורה ושל הקבלה כביכול, שהם גדולים בזה ומגיע להם, וכן הלאה. מה יש לנו מזה? זה שעם ישראל נכלל בכל הבעיות האלה ורואה אותן, אני מקווה שעל ידי זה הוא ילמד את האמת.
אורן: אמרת שאדם צריך לתקן את עצמו. סיפרתי לך קודם, שכל חודשיים שלושה תופסים איזה מקובל תורן, שעשה איזה תיקונים בעיקר בנשים, ששכנע אותן, שכדי לתקן את נשמתן הן צריכות לעשות אתו כך וכך. אז למה אתה מתכוון כשאתה אומר "תיקון"? תיקון זה משהו שמישהו יכול לעשות בשבילי? מישהו יכול לתקן אותי? מה זה תיקון?
כפי שדיברנו, תיקון זה יחס לזולת, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורת תבלין".
אורן: אתה יכול לתקן אותי?
לא. ודאי שלא.
אורן: אני צריך לעשות, והיא צריכה לעשות, וכל אדם צריך לעשות?
"מקובל" זה נקרא אדם שיודע איך להשתמש במאור המחזיר למוטב, ב"אור העליון" מה שנקרא, ולהביא אותו לתיקון עצמי, שיתקן את עצמו. ואם יש לו ניסיון בזה, אם הוא בעל ניסיון, אז הוא רשאי לקבץ סביבו כמה אנשים, כמה שיבואו, לפתוח קבוצה מה שנקרא, וללמד גם אותם, כל אחד ואחד וכולם יחד, איך לתקן כל אחד, שיודע לתקן את עצמו.
-
אורן: איך נראה אדם מתוקן? איך הוא מתנהג ביחס לאדם לא מתוקן?
אתה לא יכול להגיד מראש שום דבר. ודא שהוא לא גונב, ולא אונס, ולא מבלבל אנשים, אלא כל היחס שלו זה לתת להם את שיטת התיקון.
אורן: נניח מישהו למד איך לתקן את עצמו. אולי לא הרבה, אלא הוא קצת התחיל לתקן את עצמו. איך היחס שלו לעולם? הבנתי מהדברים שלך שהוא התהפך כאילו לגמרי. בהתחלה אמרת, שאדם כל הזמן חושב לעצמי ולעצמי, ואחרי שהוא מתקן את עצמו, הוא כאילו משתנה.
כן.
אורן: אז תתאר לי את השינוי הזה. אדם שמתקן את עצמו, איך עכשיו הוא מרגיש את עצמו, ואת האחרים סביבו?
הוא מרגיש את עצמו אחראי על כל העולם. הוא מרגיש את עצמו כנציג הבורא, שחייב לבצע את התיקון גם על עצמו וגם לעזור לאחרים להגיע ליכולת לתקן את עצמם. וכל הפרדיגמה שלו, ההסתכלות שלו על העולם, כל מה שנעשה, זה נעשה אך ורק בין הבורא לנבראים, שהוא רוצה להיות המשדך ביניהם, להיות המעבר כלפיהם, כלפי הנבראים.
אורן: מי זה הבורא בהקשר לכל מה שדיברנו?
אותו הכוח המתקן.
-
אורן: החיובי, שמביא אהבה?
כן. טוב מיטיב.
אורן: התחלנו את התכנית משאלה, מה כדאי לנו לספר בבית לילדים שלנו על חג מתן תורה. אז בוא נחזור לאותה השאלה. מה התובנה העיקרית שכדאי לי להעביר לילדים שלי בחג מתן תורה?
כל התורה מדברת על איך אנחנו יכולים להגיע לאהבת הזולת. אין יותר בתורה כלום. כל היתר, כמו שאומר הילל "לך ולמד", כל היתר הם רק פרטים של אותו הכלל "ואהבת לרעך כמוך".
אורן: ולמה צריך לחגוג את זה?
כי קיבלנו שיטה לתקן את עצמנו ולהגיע לעולם שכולו טוב, למצב שהוא נצחי, שלם. ואתה ממש עובר לשלב הבא של קיום המציאות. התורה מכינה לנו כאלו דברים, שאנחנו לא מתארים לעצמנו איפה אנחנו עכשיו נמצאים לעומתם. כדאי לגלות.
אורן: תודה גם לכם.
יש מה לחגוג.
(סוף השיחה)