אתה קם בבוקר, לא יודע מה ילד יום. הולך לישון בלילה, מלא דאגות. מה יהיה? ומה אם יקרה? ואיך נגיב? בהרגשה, פעם החיים היו הרבה יותר יציבים ורגועים. "למי תודה, למי ברכה, לעבודה ולמלאכה". אבל היום הכול עף, מהר, און ליין, המון פרטים משפיעים עליך מכל צד, משתנים בקצב ועושים סחרחורת. איזו מערכת אבטחה עוד לא התקנו? איזו עצות לילדים עוד לא נתנו? איזה ביטוח עוד לא עשינו? הרהורים על שמירה וביטחון, בימים שבהם אבד כל עירבון.
מזוזה. אומרים שמזוזה שומרת על הבית. זה נכון? ברכת הבית. אומרים שהיא שומרת על המשפחה. זה נכון? ברכת העסק. אומרים שהיא שומרת על התזרים. זה נכון? העובדה שהדברים האלה מחזקים את מי שמאמין בהם, אינה מוטלת בספק. השאלה היא, מעבר לרמה הפסיכולוגית, האם זה באמת עובד? האם זה באמת שומר? אם כן, אז איך בדיוק? כדי להבין זאת לעומק, יהיה עלינו להתוודע אל אחד הסודות הכי שמורים במערכת הביטחון.
פסלים. זוכרים איך אברהם אבינו עשה את האקזיט הרוחני הראשון שלו? הוא שבר את כל הפסלים, כמו שמסופר במדרש. ונדליזם לשמו? לא ממש. אברהם רצה להדגיש שאין שום דבר חיצוני שיכול להשפיע על הגורל שלנו. לא חפצים, לא פולחנים, לא סמלים. אמונה בכל אלה נחשבת לעבודה זרה.
אם כן, למה אמרו לנו לשים מזוזה על המשקוף? "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך... וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים, פרק ו). המזוזה נועדה להזכיר לנו שיש עבודה מיוחדת שעלינו לבצע במהלך כל רגע ורגע בחיינו, בתוך הלב, עבודה שצריכה להביא אותנו לגילוי הכוח העליון בנו.
במה מדובר? המזוזה וכל יתר מנהגי היהדות הם סימנים בלבד לפעולות פנימיות שעלינו לבצע. לאורך כל שנות הגלות הורו לנו גדולי האומה לקיים את כל המנהגים הללו בחיצוניות, כדי שיהיה לנו קשר כלשהו אל התורה ואל העם. כך נשמרנו במסגרת ולא התפזרנו כליל בין אומות העולם, אבל כיום אנו מוזמנים להתקדם אל פנימיות התורה ולהבין איך הדברים באמת עובדים. לשם כך מתגלה חכמת הקבלה, שנקראת גם "תורת אמת". היא מלמדת שמנהגי היהדות בנויים לפי חוק "ענף ושורש".
בפשטות, החוק הזה אומר שלכל פרט בעולמנו הגשמי יש שורש בעולם גבוה יותר שנקרא "העולם הרוחני". העולם הרוחני לא נמצא אי שם בשמים, אלא זוהי רמה עמוקה יותר במציאות שאיננו מרגישים עתה, אבל ביכולתנו לגלות. כל עצם גשמי (ענף) כמו בית או מזוזה, הוא סימן בלבד לכוח הרוחני (שורש) שנקרא בית או מזוזה. הבית הוא סימן לנשמה, שאותה עליי ללמוד לבנות לעצמי. המזוזה היא סימן לכוח שמירה מיוחד בבניית הנשמה. בניית הנשמה מתבצעת על ידי תיקון "הרצון לקבל" האגואיסטי שטבוע בנו. מדובר בפעולה רוחנית של התקשרות בין בני אדם מעל האגו הפרטי של כל אחד, שבה אנו בונים בינינו מקום לגילוי הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה הטהורה.
פוליסת הביטוח האולטימטיבית, שהיא גם פסגת התפתחות האדם, נקנית על ידי "ואהבת לרעך כמוך". למה? כי לאמתו של דבר כולנו חלקים ממערכת אחת, כולנו מקושרים ותלויים זה בזה. ואם אני מתייחס באהבה לזולת, בזה אני מקיים את חוק הקיום של מערכת אינטגרלית. התאמה כזו למערכת מכניסה אותי למקום הבטוח והשמור ביותר, ואני מרגיש כמו עובר ברחם אמו. אין שמירה גדולה מזו, אין מצב מאושר מזה, כי במערכת הזו באמת הכול כלול.
"לפי דברי הלל הזקן, רבם של כל התנאים, ושהלָכה כמותו, נהיר לנו בוודאות גמורה, אשר עיקר הרצון שבתורתנו הוא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של 'ואהבת לרעך כמוך'" (בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות").
"ואהבת לרעך כמוך, אני ה' – רוצה לומר, אם תהיה אוהב לרעך כמוך, אז אני ה' בתוככם" (החפץ חיים – רבי ישראל מאיר הכהן, "זכור למרים", פרק יא).> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 819 - bit.ly/2kQohLT