חיים חדשים

שיחה 1217

קורונה: הקשר הזוגי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.3.20 - אחרי עריכה

אורן: שלום לך, הרב לייטמן, אנחנו בימי הקורונה נמצאים בשני אולפנים נפרדים. אני באתי עם שאלות על דברים כואבים ומדאיגים, ואני מקווה שהעצות החכמות שלך יוכלו לתת לי קצת אור בחיים.

התקופה הזאת של הקורונה ממש משנה לנו את החיים מן הקצה אל הקצה, אבל היום רציתי שנתמקד בעניין של הזוגיות. אם חושבים על זה לעומק, מה יש לנו בזוגיות? יש לנו שני בני אדם שלכל אחד יש את הנטיות שלו, ההעדפות שלו, הדברים שהוא אוהב, הדברים שהוא פחות אוהב, וכך אנחנו רגילים לחיות בקשר זוגי כבר הרבה שנים. אני אב שיש לו כבר ארבעה ילדים, לא שנה ולא שנתיים אנחנו חיים ביחד, אני ואשתי.

המצב הזה של הקורונה, של ההסתגרות בתוך הבתים לעוד יום, עוד שבוע, ועוד שבוע, היא יוצרת מציאות חדשה לחלוטין. יש בה, וחשבתי על זה הרבה, יש בה גם פלוסים וגם מינוסים. הפלוס הגדול זה שפתאום יש זמן. קודם לא היה לנו זמן להחליף מילה אחד עם השני והיינו מגיעים הביתה בסוף היום סחוטים, כמו סמרטוט שהוצאת ממנו את כל הטיפות וכבר אין לך סבלנות ואין לך כוח לאף אחד, ואתה כל הזמן מרגיש שאתה לא מספיק לראות את בן או בת הזוג שלך.

עכשיו יש לנו זמן וזה מייצר רגעים כיפיים מאוד, פתאום אתה מוצא את עצמך בארוחת צהריים עם כל מיני פינוקים כאלה קטנים, יושבים ומדברים ולא רצים לאף מקום, ויש איזו נחת כזאת שלא הכרנו בריצה של היום יום. יש איזו נחת, וזה עושה טוב, כמו בחלומות שאולי אתה מגיע לאי בודד ויושב שם עם האדם שאתה הכי אוהב בעולם, זה משהו מקסים.

מצד שני, אל תוך הנחת הזאת, פתאום ברגע אחד כמו גפרור אתה יכול להידלק ולהתפוצץ כאילו לא יודע מה, ולפעמים זה קורה בגלל שטויות, מדברים קטנים. ועל הציר הזה שיש בו שני קטבים מאוד רחוקים, שמצד אחד סוף סוף, "איזה כיף שאנחנו ביחד ואני עם האדם שאני הכי אוהב שהוא מפנק אותי ואני מפנק אותו, וזה ממש גן עדן", למצב של פתאום התפוצצויות, מלחמת עולם בתוך הבית בין ארבע קירות. ההרגשה היא מאוד מאוד חזקה שזה לא סתם כל הסיפור הזה, שיש לנו פה משהו ללמוד על יחסים בין אנשים.

השאלה הראשונה שאיתה אני רוצה לפתוח היא, איך אנחנו לוקחים את ימי הקורונה שאנחנו, שני בני הזוג, תקועים ביחד בבית או מחובקים ביחד, תלוי איך תסתכל על זה, לומדים משהו שייתן לנו אור חדש בחיים? איך אנחנו עוברים את התקופה הזאת עם זוגיות שהולכת ופותחת לעצמה אופקים חדשים, מה אנחנו צריכים לתפוס, מהי הנקודה המרכזית?

תראה, יש לי כאן בעיה לענות, כי ב- 45 השנים האחרונות אני עוסק בחכמת הקבלה, בטבע האדם, איך לשנות את טבע האדם, ולכן קשה לי להסתכל על זה כמו שאתה מתאר לעצמך, שפתאום אתה "נופל" לדירה שלך וגם אסור לך לצאת, ואתה חייב להיות עם בת הזוג ועם הילדים. אמנם אתה אוהב אותם וכל החיים אתה מתכנן איך לדאוג להם ואיך לסדר את הכול, אבל לא כשהם יושבים לך על הראש. ארבעה ילדים ואישה שכל הזמן נמצאים עליך, זה קצת יותר מדי.

אני נסעתי שעה או שעתיים למקום העבודה הייתי לבד באוטו, וגם חזרתי לבד באוטו. במקום העבודה אני נשאר עם הקולגות שלי ואני שוכח את הבית שלי. אני מגיע הביתה ונכנס לחדר שלי אולי, או רואה תוכנית בטלוויזיה או במחשב, ואני לא כל כך נמצא איתם, הם נמצאים ברקע אצלי, אבל ברקע, לא ממש לפניי. ואז יוצא, שפתאום אני רואה שהם דווקא כל הזמן, כל הזמן בתוך העיניים, בתוך המוח שלי, בתוך הנשמה, בתוך הלב, אני נחנק. האדם לא רגיל לזה.

בוא נגיד שגם מישהו שהכי אוהב, הוא לא מסוגל לדברים האלה ל-24 שעות. אנחנו גם לומדים את זה מחכמת הקבלה, שלא יכולה להיות שנאה בלי אהבה ואהבה בלי שנאה. שריחוק וקירוב, חיבוק ודחייה, הם צריכים להיות מאוזנים, כל המצבים האלה. אין טוב בלי רע ורע בלי טוב, מינוס ופלוס צריכים להיות תמיד מאוזנים, שהם נפגשים דרך הנגד שקושר אותם, אבל הוא גם לא נותן להם להיות קשורים לגמרי ללא התנגדות ביניהם, אחרת זה יהיה קצר, כמו חשמלי. אז יוצא שיש לנו ללמוד איך אנחנו יכולים להיות כולנו ביחד. חוץ מזה, זה לא שאני מגיע הביתה ושם אני פוגש את אשתי, ואנחנו כבר שני אנשים בגיל 40-50 בלי ילדים, אז אנחנו כבר יודעים איך אנחנו צריכים להתנהג כדי שלא נשרוף זה את זה, כדי שלא נהרוג זה את זה, אלא שכל אחד מאיתנו מתחיל להיות כלול מהשני. אבל אם אנחנו מדברים על אישה וילדים, כמו אצלך, שיש לך ארבעה ילדים שיהיו בריאים, ואישה, ואתה פתאום מתחיל להרגיש שכאילו כוחות זרים, רעים, הכניסו אותך לאיזה מקום, שאמנם אתה אוהב אותם אבל עכשיו אתה רואה שזה יותר מדי. "אני לא יכול לסבול אותם, אין לי את עצמי, איפה אני? לאן אברח, לאיזו פינה, שאני ארגיש את עצמי שיש לי את החיים שלי, המקצוע שלי, שאני עכשיו גם מנותק ממנו", והעולם התהפך.

אני נמצא מול כל העולם ולפני כולם המשפחה שלי, ואני רואה אותם בתוך האגו שלי, איך אני יכול להתגבר על זה? יוצא שהווירוס הזה מטפל באגו שלנו, בטבע המקורי שלנו, עד כמה שאני מסוגל להתחשב בעצמי, אבל בכל זאת לא מסוגל להתחשב עם האנשים הכי קרובים, הם מתחילים להרגיז אותי. אנחנו עוד לא מקבלים נתוני סטטיסטיקה מהמשטרה, מהפסיכולוגים, מהרופאים, אבל כנראה שיש בזה בעיות, ואם לא, אז יהיו, זה בטוח. אנשים עברו איכשהו שבוע, שבועיים, אבל אחר כך יהיו מזה הרבה בעיות.

אורן: אני לא יודע אם זה נכון, אבל מישהו אמר לי שבסין, בתקופה של הסגר הגדול, כמות הבקשות לגירושין עלתה פי 4.

כן, ויותר מזה. זה בסין, אתה מבין שזו לא חברה מודרנית.

אורן: יש כזה משפט שאני אוהב והוא "הכול בראש". זאת אומרת, יש מציאות מסוימת שנקלעת אליה, אתה יכול להסתכל עליה מזווית מסוימת ולראות אותה בצורה מסוימת, ואתה יכול להסתכל עליה מזווית קצת אחרת ולראות שם משהו שונה לגמרי.

עכשיו כשדיברת, רשמתי לעצמי כמה מושגים שאני ממש מרגיש אותם ביחס הזה עם בת הזוג שלי בבית, בתקופה הזאת של הקורונה, ואני רוצה שנתעכב עליהם, ברשותך, ותגיד לי מה אני אמור ללמוד מהם.

הזכרת את הביטוי "אגו" והזכרת את הביטוי "קצר חשמלי". אני מרגיש את זה מאוד, שלכל אחד מאיתנו היום, וגם אתה יודע, אנחנו אנשים מפותחים ולכל אחד יש אגו מאוד מאוד גדול, והאגו האלה, כשהם מתנגשים אחד בשני, אז יש בדיוק את ההרגשה הזאת של קצר. השאלה היא, כשאתה רואה שהנה זה עומד לבוא, איך אתה יכול לעצור את עצמך, ואולי, אתה יודע בכל אומנויות הלחימה במזרח בעיקר אומרים "כשבא אליך היריב, כל החכמה זה איך לתפוס את האנרגיה שלו כשהוא קופץ עליך, ולסובב את זה ככה שזה מסתובב". איך כשאתה מרגיש איזה קצר כזה שעומד להתפוצץ, איזה הר געש כזה שפתאום צף בך ביחס לבן או לבת הזוג, איך אתה יכול לתפוס את האנרגיה הזאת לפני שהיא שורפת ועושה דברים רעים, למנף אותה למשהו אחר. אפשר לעבוד עם זה נכון? מה זה אומר לעבוד עם זה נכון?

אני חושב שאתה צריך לדבר עם בני ביתך, ולהסביר להם שבמשך שנים רבות עסקת בעבודה שהייתה די רחוקה מהמשפחה, ושלא הייתה לך ברירה, אתה היית צריך להרוויח, ובשבילם אתה עבדת. אבל עכשיו כשאתה נמצא יחד איתם, אתה מרגיש שזה כל כך חדש ולמרות שאתה אוהב אותם, זה מפוצץ אותך מבפנים, ולכן הם צריכים להבין שלפעמים אתה נכנס לחדר שלך או לאיזו פינה, וכשאתה נמצא שם, אתה לא רוצה לראות ולשמוע אף אחד מהם. ואפילו לעמוד שם, לקפוץ ולצעוק כדי להוריד ממך את המתח, כי גם לא נותנים לך לצאת מהבית.

אורן: נכון.

פעם היית עושה איזשהו ספורט, איזה סיבוב בגן, בפארק בקרוב, והיום אתה לא יכול גם את זה לעשות.

אורן: נכון.

הווירוס הזה סוגר אותנו כל כך יפה, אני ממש נדהם, אני נהנה מאוד מהעבודה שלו.

אורן: מה אנחנו צריכים ללמוד במציאות הזאת שהווירוס סגר אותנו בתוכה לגבי התקשרות עם הפרטנר שלנו, עם בן או בת הזוג שלנו. מה אנחנו צריכים ללמוד שאנחנו עוד לא יודעים לעשות, האם יש פה איזה יכולת התקשרות חדשה שאנחנו אמורים לפתח דווקא מתוך התנאים הלחוצים והלוחצים הללו, משהו שקשור להתקשרות שלי לאדם אחר? אמרת לי קודם משפט מדהים, אמרת שאתה שם לב עד כמה הבן אדם מסוגל להתחשב עם עצמו ולא מסוגל להתחשב לפעמים בגרם אחד באחרים אפילו שהוא מאוד מאוד אוהב אותם. האם אנחנו יכולים לשדרג את הכוח הזה שנקרא אגו, האם אנחנו צריכים ללמוד פה על איזה קשר חדש בין אנשים?

זה וודאי קשר חדש. כי תמיד הייתי מתחשב עם אנשים שהם רחוקים ממני, קולגות בעבודה, בכביש, בכל מיני מקומות, שזה אנשים זרים. אבל עכשיו אני נמצא בתוך ארבעה קירות עם בני ביתי, המשפחה שלי, הקרובים שלי, שאין לי יותר קרובים מהם, ואני רואה עד כמה אני לא יכול לסבול אותם. זה דבר אחר, חדש. מה אני עושה? אני חושב שאנחנו צריכים לשבת בינינו, וברוך ה' יש לזה זמן.

אורן: זמן יש בשפע, זה הדבר היחיד שלא חסר עכשיו.

זה נכס גדול דרך אגב.

אורן: אז מה עושים עם הזמן?

בוא נדבר מה וירוס הקורונה הזה רוצה מאיתנו. הוא רוצה שאנחנו נתחיל להתייחס זה לזה בצורה יפה, טובה, בלהתחשב זה בזה, שפתאום יהיו בינינו איזה יחסים רגשיים, לבביים, לא שטחיים כאלה כמו שהיו תמיד. אמנם היינו אוהבים זה את זה, אבל בצורה כזאת שלא היינו צריכים להשקיע בזה הרבה תשומת לב, עבודה, מאמץ פנימי. עכשיו לא, עכשיו בגלל שאנחנו כל הזמן יחד, בגלל שאנחנו ממש נמצאים בעבודה כזאת, זו בעיה. בוא נזרוק עכשיו באיזה חדר מזרונים על הרצפה ונתחיל לשבת שם יחד על המזרונים בעיגול ולשחק במשהו, לדבר על משהו, לבנות מעצמנו חברה קטנה.

בוא נרגיש עד כמה באמת לא הכרנו זה את זה. פתאום אני מגלה שיש לי כבר בנות גדולות, כמו שאתה יכול להגיד לי, ואני אף פעם לא דיברתי איתן על מה שיש להן בחיים ובמה הן מעוניינות ומה מעניין אותן, שום דבר, וכך גם עם הבן. אנחנו יכולים פתאום לגלות חיים חדשים, שיש ביני לבין כל האנשים האלו יחס, קרבה, הרבה יותר ממה שהיה לי קודם כשהייתי רואה אותם כמו אלו שאני רק חייב לדאוג להם, להביא להם פרנסה וזהו. פתאום אני צריך להקדיש להם תשומת לב ולשים לב איך הם מתייחסים אליי. זה חיים חדשים, יחס חדש, משפחה חדשה, משפחה שהיא באור וירוס הקורונה

אורן: אמרת יחסים לבבים, איך אתה מגדיר יחסים לבביים? מה זה אומר יחסים לבביים?

אני מתחיל לראות שאני בונה עכשיו בתוך הדירה שלי חברה חדשה שנקראת משפחה. שבחברה הזאת אני דואג להם והם דואגים לי ואנחנו עובדים בינינו כדי להיות מקושרים בצורה לבבית, בהתחשבות זה עם זה. למרות שאף פעם אף אחד לא שם לב לזה, הבנות היו סוגרות את עצמן בחדר שלהם, הבנים גם, כל אחד ישב עם המחשב שלו וראה כל מיני סרטים ותוכניות משלו ולא רצה שאני אדע על זה ואכנס לתוך החיים הפרטיים שלו וזהו. ומתי הייתי מדבר עם אשתי? אני לא יודע, כמה דקות לפני שהייתי הולך לישון. מתי זה קורה בדרך כלל?

אורן: כן, בסוף היום, בקצה של הקצה, עם סבלנות לא גדולה מידי כשאין הרבה זמן, ועם כל המתח.

כן. ואז אני יכול להגיד, אני עייף ולהירדם וזהו. יוצא כך שיש לנו כאן הזדמנות בזכות הווירוס הזה לבנות משפחה.

אורן: לגבי הבנייה הזאת, הזכרת קודם את המושג של להתחשב. אמרת שבאופן טבעי יש לי הרבה סבלנות לעצמי והתחשבות בעצמי ובמה שאני רוצה ולפעמים אני מרגיש שאין לי אפילו גרם אחד של התחשבות וסבלנות כלפי האחרים. מכאן עולה השאלה הפשוטה, איך אפשר כל היום לנסות להתחשב, איך אפשר להתאפק כשיש דברים שמאוד מאוד מציקים לי בבן או בת הזוג? איך אפשר לקבל כוחות לזה?

זה בדיוק מקום העבודה שלך. לא לעבוד עליה, אלא על עצמך.

אורן: מה העבודה?

העבודה היא שאתה צריך לראות בך את הפגמים שאתה רואה בה.

אורן: לא הבנתי.

זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל", שאם אתה פוסל בה משהו ואומר שזה לא בסדר, שזה לא נראה לך, את זה אתה אומר מתוך הקלקולים שלך. שאם היית מתקן את עצמך בדיוק באותן התכונות שאתה משייך לה, אז היית כבר מדבר עליה בצורה יפה, בצורה טובה, לא היית רואה בה שום פגם.

אורן: זה עקרון פילוסופי כזה?

זה עיקרון פסיכולוגי מאוד מציאותי.

אורן: תתרגם לי אותו למעשה.

אם אני רואה משהו רע בעולם זה מפני שאני רע.

אורן: ואם אני מדבר על בת הזוג או בן הזוג שלי?

וודאי. תגיד לה, שכל מה שנראה לך רע בה זה מפני שאתה קודם כל רע. ואם היית מתוקן, אז לא היית רואה בה שום מום.

אורן: מה זה אומר להיות מתוקן?

מתוקן זה שהוא מבין שכל הפגמים הם רק בו, מפני האגו שלו ששולט בו, והוא לא רואה את העולם אלא רואה פרוייקציה [הקרנה] של האגו שלו על האור הלבן, על כוח האהבה. סביבנו, אנחנו נמצאים בים של אהבה, ואם אנחנו רואים משהו חוץ מאהבה זה מפני שאנחנו מקרינים את התכונות האלה ההפוכות מאהבה.

אורן: מקרינים למי?

על רקע האור הלבן, על רקע של אהבה. כך העולם שלנו בנוי.

אורן: יחס כזה למציאות שאנחנו נמצאים בתוך ים של אהבה, ואם אנחנו רואים משהו לא בסדר זה רק בגלל שבתוכי יש משהו לא בסדר? מה אמרת לי? אמרת לי שאנחנו נמצאים כאילו בתוך ים של אהבה.

כן. שזה "נקרא בורא", אם נוסיף. ומה שאני מקרין על אור האהבה הזה, האור הלבן, אני מקרין את התכונות שלי האגואיסטיות. זה נקרא ש"כל הפוסל במומו פוסל".

אורן: אני אתן לך סיטואציה, ותראה לי איך התמונה הזאת מתלבשת בה. נאמר שבן או בת הזוג שלי פתאום צועקים עליי, משתלטים עליי, מה אני עושה עם זה עכשיו?

אני לא יודע באיזה צורה להשתלט, אבל קודם כל תנשק אותם. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

אורן: אבל אני מרגיש שהוא בא כאילו להשתלט עלי.

תנשק. תראה כמה שבזה אתה אומר שאנחנו צריכים כמו בהתאבקות במזרח, להפוך את ההתקפה כנגד. אז את זה בדיוק תעשה. כשבא במשהו בטענות אלייך, תנשק. ואתה בזה מוריד ממנו את כל הנשק.

אורן: אוקי, את התרגיל הזה הבנתי, אני אנסה אותו. עכשיו אני רוצה רגע לחזור אחורה.

לא, אבל אתה צריך לעשות את זה מכל הלב.

אורן: מה זה אומר מכל הלב, הדגש הזה.

לא כמו אלו הלוחמים ממזרח שבזה הם רוצים לנצל, לנצח את השני, אלא באמת הם רוצים כאן לפתח אהבה בין שנכם. והשנאה, או אפילו לא שנאה, אלא חוסר סבלנות שמגלים, זה בדיוק המקום כדי משם להרגיש את האהבה.

אורן: על זה רציתי לשאול. נתת קודם דימוי כזה שמאוד מאוד אהבתי, שכאילו אנחנו נמצאים שנינו בתוך ים כזה גדול של אהבה. הדימוי הזה שאני נמצא בתוך ים של אהבה, הוא נכון לכל בני זוג? הוא דימוי רק לאנשים שמאוד אוהבים אחד את השני, או שבעינייך הוא נכון לכל שני בני זוג באשר הם?

לא. כמו שאומר המורה שלי, האהבה זה כמו חיה שאתה צריך להאכיל אותה כל הזמן, ואז היא תגדל. ואהבה היא גודלת מוויתורים הדדיים, מפני שאנחנו שנינו אגואיסטים.

אורן: נכון, אז למה שאני כל הזמן אוותר, שהיא תוותר קצת.

זו כבר גישה לא טובה. תן דוגמה, בלי כלום רק דוגמה עד כמה שאפשר שיהיה לשני ברור שאתה אוהב אותו בלי חשבון, אתה תראה איך שבזה אתה כובש אותו. זה שוב מאותה לחימה מזרחית.

אורן: אמרת לי קודם, אם אני מרגיש שהיא באה אליי בטענות או בניסיון להשתלט עליי, אז תנשק אותה.

כן.

אורן: תנשק ותרצה באמת לבנות מזה אהבה. לא בכאלו, אלא באמת. האם הצד השני לא ירגיש שאני מתעלם מהטענות שלו כלפיי? הרי היא באה עם טענות מסוימות, קונקרטיות, מה עכשיו נשיקה?

לא. שאתה אוהב כל התקרבות שלה אלייך, אפילו שההתקרבות היא לא נעימה. אבל כשהיא מתקרבת, דווקא היא מתקרבת, זה הכול נעים.

אורן: ומה אני עושה עם הטענות הקונקרטיות שלה כלפיי? היא לא תחשוב שאני מתעלם ממה שהיא רוצה לומר לי? כי היא באה עם משהו מסוים.

לא יודע. תראה, האם אחרי שכל התגובות שלך יהיו כאלה זה ישתנה, היא לא תדרוש ממך באותה הצורה, באותו הקצב, באותה העצמה, אלא זה יהיה אחרת.

אורן: הבנתי. אם הייתי אומר לך שזוג מסוים הגיע למסקנה סופית שהם לא מתאימים. בעקבות הקורונה הם יושבים יחד בבית כמו בתוך סיר לחץ, לכן הם רוצים להיפרד. מה היית אומר להם?

נחכה עד שאנחנו נתרפא מהקורונה, כי עכשיו תחת הקורונה אנחנו נמצאים בהשפעות מאוד מאוד שונות, מוזרות, אנחנו לא יכולים עכשיו להפעיל שום דבר. חוץ מזה, כנראה שעכשיו גם בתי המשפט לא עובדים. להתגרש, זה לא הזמן, זה עורכי דין, זה כל מיני דברים. על מה מדובר בכלל? זה לא שאנחנו סתם עושים ברוגז וזהו, יש לנו רכוש, יש לנו בעיות, מי יודע במה זה ייגמר כל הקורונה הזאת? מי יודע שכל הבעיות שלנו זה רק בגלל הקורונה, ואם היא תעבור, אז הכול יעבור. אנחנו לא יכולים עכשיו לקבוע שום דבר, זה לא רציני.

אם היו באים אליי כאלו זוגות, הייתי ממש שולח אותם בחזרה. זה לא רציני עכשיו לקבוע שום דבר, כי אנחנו נמצאים בהשפעה עליונה בצורה מאוד מוזרה הייתי אומר, אגרסיבית, שחייבים להתחשב בזה. אנשים לא מסוגלים היום לעשות חשבונות. ואחרי הקורונה ישתנה העולם שלנו, החברה הרוחנית, החברה הגשמית, העבודה שלי, המשפחה שלי. בכלל כל המדינה, המדיניות, הכול ישתנה עד כדי כך שאנחנו כבר נהייה בעולם חדש.

אורן: בעינייך הזוגיות תשתנה?

כן.

אורן: מה יהיה בה בזוגיות החדשה?

יותר אהבה.

אורן: אנחנו איתך באופטימיות הרב לייטמן.

הקורונה זה הצלה.

(סוף השיחה)