חיים חדשים

שיחה 1035

לפרוץ את גבולות העצמי

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 12.07.18 – אחרי עריכה

אורן: היום נשוחח עם הרב לייטמן על "גבולות" בהקשר הכי פנימי שבתוכנו. אנחנו מרגישים בחיים שלנו שיש כל מיני הגבלות, כל מיני גבולות שמאפשרים לנו להגיע עד נקודה מסוימת ולא מעבר לה. דברים שעוצרים אותנו בצמיחה שלנו, בהתפתחות שלנו, ביכולות שלנו, במימוש של הפוטנציאל שאולי טמון בתוכנו, אבל אנחנו קצת מדכאים אותו. ננסה להבין איך אפשר לפרוץ את הגבולות שאני שם לעצמי.

ניצה: אנחנו יודעים שיש הבדל בין גבולות של בעלי סמכות או הורים המציבים אותם לאדם לבין גבולות שהאדם מציב לעצמו. המעניין בתחום הזה שהרבה פעמים האדם אפילו לא מודע לגבולות שהוא תחם לעצמו, יש לו מין תפיסה כזאת באחורית הראש, "את זה אני יכול, את זה אני לא מסוגל", "למה, מי אמר לך?" אף אדם לא אמר, הוא החליט.

אנחנו רואים הרבה פעמים מצבים שאנשים מצמצמים את עצמם, מכווצים את עצמם, כשגבולות היכולת שלהם יכולים להיות הרבה יותר גדולים ורחבים, אבל הם עושים צמצום על גבולות היכולת שלהם. אחד הדברים הכי "חמים" היום בכלל בתחום הזה שיש הרבה מאוד קורסים וסדנאות על הנושא הזה, לפרוץ את גבול היכולת של האדם כפרט. למה? כי הוא רוצה לחיות חיים יותר מלאים, הוא רוצה להצליח, הוא רוצה להתקשר בצורה טובה יותר, והגבולות האלה שהאדם מגביל את עצמו לא נותנים לו להפיק את המקסימום מהפוטנציאל הטמון בו.

למה באמת האדם כפרט מרגיש, אפילו בלי שמישהו הציב לו גבול, שהוא מוגבל באיזה אופן, מה יוצר את הגבול הזה שהאדם מרגיש?

יכול להיות שזו לא חולשת האדם בכלל. אנחנו רואים אנשים כאלה בריונים שיכולים לעשות כל מה שרוצים ויחד עם זה הם פחדנים ורכים. ולהיפך, רואים מישהו שממש אין בו כלום והוא מוכן ומתנפל על כל אחד ואחד. זאת אומרת, זה לא תלוי ביכולת הפיזית, אלא ביכולת הפנימית. לכן אנחנו צריך להבין שהעניין הוא עניין פסיכולוגי בלבד.

מאוד יכול להיות שהקורסים האלה עוזרים לאנשים מסוימים, לפחות איזה אחוז מסוים ממשתתפי הקורס מצליח, אחרת לא היו ממשיכים את זה, זה ברור. כנראה שבני אדם כן צריכים את זה כדי להצליח.

אני רואה את זה בצורה אחרת, לכן קשה לי קצת להתלבש במה שהם מצפים מהחיים, להצליח בזרם החיים בכל מיני תחומים.

ניצה: כל אדם נולד עם איזה פוטנציאל, איזו יכולת.

ודאי.

ניצה: ואני רואה הרבה פעמים, שאפילו בזמן מצוקה, לדוגמה, אני פתאום מרגישה שאני יכולה להוציא מעצמי פי עשר יותר ממה שחשבתי, דמיינתי, שאני מסוגלת, כאילו יצא ממני איזה כוח כזה שלא היה קודם ולא הרגשתי אותו.

נכון.

ניצה: זאת אומרת, לאדם יש הרבה מאוד פוטנציאל שכאילו סגור באיזו קופסה. לכן הייתי רוצה להבין ממך איך אדם באמת יכול לממש את עצמו, לממש את כל הפוטנציאל, את כל הכוחות שנמצאים בו, בצורה טובה כדי להגיע באמת למימוש מיטבי?

זה תלוי מה הוא רוצה בחיים.

ניצה: אני חושבת שבעיקר הוא רוצה להרגיש טוב, ממומש, שיש בו פוטנציאל.

זה מאוד מעורפל, מה זה "להרגיש טוב", "ממומש"?

ניצה: אתה אומר, ממומש ביחס למה?

"להרגיש טוב", הוא לוקח סמים ומרגיש טוב. "ממומש", מה זה נקרא ממומש, איך לממש את עצמו בתחרות הזאת שכולם נמצאים בה? הוא ירוץ כל החיים וגם אז לא ישיג כלום, אבל יש לו, בכל הריצה הזאת, הרגשה שהוא רץ.

ניצה: כל אדם נולד עם יכולות, אפילו אנחנו כהורים מאוד משתדלים לפתח את היכולות האלה שיש לילדים שלנו, יכולות מנטאליים, יכולות פיזיים, כל מיני סוגים של כישרונות. אדם בכל זאת נולד עם איזה סוג של מטען, נאמר ככה.

כן.

ניצה: המטען הזה שיש בכל אדם, איך אני מביאה את המטען הזה למצב שהוא יתפתח בצורה נכונה, טובה, ויגיע באמת לידי מימוש מיטבי? כמו שחכמת הקבלה רואה את זה ולא כמו גישות אחרות.

חכמת הקבלה בכלל לא מדברת על הצלחה בעולם הזה. היא אומרת שזה עולם שעובר ושב ואין כאן משהו נצחי ושלם, ובשביל זה לטרוח כל יום וכל פעם זה לא יעזור, כי אנחנו לא מגיעים לשלמות, לשובע. ולכן מלכתחילה הריצה הזאת להצלחה בעולם הזה היא לא באמת הצלחה, במה היא יכולה להיות? אם אתה מיליונר, תמות מיליארדר, וכמה שאתה בריא, בכל זאת הסוף לכולם הוא אותו הדבר. מה העניין? רק להתגאות בעיני האחרים בכמה שאתה מוצלח לפי מה שהם הציבו לך כהצלחה.

ניצה: לפי מה שהם הגדירו כהצלחה.

כן. ובשביל זה אתה תיתן את כל החיים כדי להיראות בעיניהם מוצלח? זאת אומרת, הם מכתיבים לך אלו חיים אתה עושה לעצמך.

ניצה: הם מגדירים מהו המדד להצלחה ואומרים לך "הנה זה מה שאתה צריך, עכשיו תתחיל לרוץ לכאן".

כן.

אורן: אתה אומר שההצלחה בחיים היא לא בחומר, לא בהישגים חומריים?

אנחנו אף פעם לא נהנים מהחומר, אנחנו נהנים מההרגשה. גם החומר צריך לתת הרגשה, אם אני מסתכל על אסלה מזהב, אני לא נהנה מהזהב ומהאסלה, אלא את זה שכולם יודעים שיש לי אסלה כזאת.

אורן: אז אתה אומר שכל דבר שאדם ישיג ממה שהחיים יכולים לזמן לו, דיברת על מיליונר שיהיה מיליארדר, שאדם יגיע לכל מיני מקומות כאלה שנחשבים לסמלי הצלחה, בסופו של דבר הכול נגמר נפסד ונעלם מן העולם כאילו לא היה ולכן זה לא הדבר המושלם, הנצחי, אלו הישגים שיש להם "פג תוקף".

כן, למה שיש סוף, כבר לא שווה.

אורן: הבנתי את זה, לכן אני שואל. אתה מכוון לומר, שלהצליח באמת בגדול בחיים, לשבור את כל הגבולות, להגיע למימוש של הפוטנציאל האמיתי שטמון בי, זה במישור אחר. במישור של מה, של רוח האדם?

לא, לא. אני לא מדבר על אמונה, א-לוהות, שום דבר לא חשוב.

אורן: אז מה כן?

לא חשוב, אני מדבר על דברים מציאותיים לכל אחד.

אורן: מה?

אבל אני רוצה לחיות בלי לסגור עיניים, ולעשות [דברים] בגלל שאחרים מלמדים אותי איך לחיות. זה נגמר. יותר בלי לסגור עיניים על עקרונות ועל סטנדרטים שאני צריך לבצע כדי להראות טוב ומוצלח בעיניהם. אני לא רוצה לחיות בשביל מוות ובשביל אנשים אחרים, אני רוצה לחיות טוב לעצמי, אבל לעצמי כשאני פתוח.

ניצה: זה בדיוק העניין, שאתה בעצם עכשיו אמרת דבר יפה, זה דבר והיפוכו. אני רוצה לפרוץ את גבולות העצמי, ודווקא אלה שמציבים לי מטרה מסוימת, הם אלה שמגבילים אותי.

כן.

ניצה: כי הם אומרים "הנה, זה למה שאת צריכה להגיע", אז בעצם הם מגבילים.

כן, להיות מוצלחת בגבול שאנחנו מציבים לך.

ניצה: נכון. אז אם אני רוצה כאדם, כפרט להצליח לפי ההגדרות שלך, לפרוץ את הגבולות שלי, מה בעצם אני צריכה לעשות?

את צריכה קודם כל לראות חיים למעלה מגבולות. אם אני חי כמו שסיכמנו שמונים שנה, מאה שנה, לא חשוב מאה עשרים שנה, אז אני חושב, "איך אני אחיה את החיים האלה טוב."

מה זה טוב? אז אני עכשיו צריך לדעת, או שטוב זה כמה שיהיה לי יותר כסף בבנק וכולם ידעו עד כמה שאני גדול בזה, עשיר ושמן בכסף, ויהיה לי תענוג שכולם כך חושבים עליי. זה נקרא "כבוד עצמי", שהכבוד שאני נותן לעצמי, זה כמה כבוד שנותנים לי האחרים. ויש אחרים שאומרים, "הכבוד שלי הוא, שאני מודד את עצמי, עד כמה שהאחרים מפחדים ממני" וכולי.

אז אם כבר אנחנו מדברים על קורסים כאלה כמו שאת מספרת, אז אנחנו צריכים לפתוח לאדם קודם כל את ההסתכלות שלו בכלל על החיים. האם החיים שלנו הם שאנחנו חיים למעלה מהחיות, זאת אומרת שאנחנו יכולים לעשות משהו עם החיים שלנו יותר מדרגת החי, והם ניתנו לי כדי שאני אשרת את החברה, בצורה כזאת שמה שהם חושבים, אני מקבל בשבילי כסטנדרט, כקנה מידה הכי טוב. אם בשבילם זו אופנה כזאת, אז אני הולך לאופנה כזאת. בשבילם זה כסף, אז [בשבילי] זה כסף. אם כבוד אז כבוד. מושכלות, אז מושכלות. מאכלים [מסוימים], וכולי.

זאת אומרת, אני מסתכל על החברה כל הזמן, עוקב אחריהם ומתאים את עצמי אליהם. אם אני עושה את זה ללא בדיקה, אלא בגלל שאני זורם בחברה, אז אני הולך, זה כמו נניח שאני הגעתי לעבודה ואומרים לי, "אצלנו בעבודה הולכים עם עניבה וחליפה".

ניצה: בדיוק, אלה תכתיבים כאלה, חוקים, תכתיבים.

אז אני לוקח את זה, כי אין ברירה, אני צריך לעבוד, אני צריך להתפרנס. זה לא נקרא שאני כפוף לחברה. כי כפוף זה נקרא שאני מתכופף ברצון שלי. אבל כאן זה לא הרצון שלי. הם דורשים את זה, אז אני אעשה את זה. אני חוזר הביתה, או למקום אחר ואני אחר. זה לא נקרא שאני מתכופף. מתכופף זה נקרא שמרצוני אני הולך ומתכופף. שאני מקבל את הסטנדרטים שלהם, קנה המידה, הגדלות, הערכים, שאני רוצה שהם יהיו שלי. אז זה קודם כל לא.

אנחנו צריכים לתת לאדם הרגשת ביטחון שהוא יכול להיות כמו שהוא, ולברר מה באמת טוב לו, שאני כאדם היחידי בעולם ואת כול היתר אני לא מחשיב, כי אני הכי חשוב לעצמי. איך אני בודק מהי צורת החיים החשובה ביותר שאני אקבל אותה, זה קודם כל.

וכשאדם כך בודק, אז הוא רואה שזה לא אוכל, מין, משפחה, שהוא צריך את אלה כדי לקיים את גופו, וכסף, כבוד, מושכלות, הוא לא צריך את זה כדי לפרגן לכל הסובבים אותו, כדי להרגיע את רוחם שהם יסתכלו עליו בצורה יפה, טובה ויכבדו אותו.

ניצה: זה מה שהם מצפים.

ואז מה כן? אז לא אלו ולא אלו. אני צריך אותם, אבל אני צריך אותם כדי להתקיים. כאן האדם צריך לשמור את עצמו, שהוא לוקח את זה רק כדי לחיות, כי אין ברירה.

כמו שהוא לא בהמה, הוא נקרא "אדם", זו בהמה מיוחדת שהיא נמצאת בעדר מיוחד והוא צריך להתקיים כמו כל העדר, אבל הוא לוקח את זה כתנאים הכרחיים ולא שהוא בעצמו רץ להיות הראשון בעדר הזה.

אז מה הוא בוחר למהות החיים שלו, שזה יהיה בשבילו מילוי הנפש שלו? זאת השאלה. כי בלי שממלאים את הנפש, אנחנו רואים איך כולם רצים, כולם עושים משהו, ולמה הם מגיעים בסופו של דבר, לסמים, להתאבדות, לתרופות נגד דיכאון.

ניצה: גם אם זה לא כל כך קיצוני שמגיעים למקומות כאלה, אבל עדיין זה תסכול, אתה כאילו משיג משהו וזה באמת לא.

הוא מגיע בכל זאת לאיזה מקסימום שסוחט אותו.

ניצה: כן, לקצה גבול היכולת שלו.

ואז הוא עייף נופל ומת.

ניצה: אז איפה אתה בעצם רואה את הפריצה, כשאתה אומר, "הפריצה שלי."

להיות קשור בחיים האלו בצורה מינימלית, שהוא קובע לעצמו. אני לא אומר שהוא לא צריך לגמור לימודים, זה נורמלי. אבל שזה לא יהיה העיקר. ומה שנקרא לנשמה, למלאות את עצמו, הוא צריך משהו אחר. תקראי לזה תחביב, לא חשוב איך, אבל זה צריך להיות משהו למילוי הפנימיות שלו, שזה באמת חשוב לו בחיים וכל אחד יכול למצוא מה שהוא רוצה.

אני מבין שבסופו של דבר האדם מגיע למילוי הנשמה והוא צריך למלאות אותה, בזה שהוא ישיג את המילוי האמיתי שלו. ואז כל הקורסים האלה הם טובים כדי להביא את האדם למצב כמו שדיברנו עכשיו.

ניצה: זה יגרום לו להגיע לאיזה מיצוי, כדי להבין שבעצם זה לא שם.

המיצוי הזה הוא טוב. כדי לסדר את החיים אתה חייב את כל הדברים האלה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הכול הוא חייב. אבל במידה שזה בתוך החיים כדי לחיות. וחוץ מזה, במה אתה ממלא את עצמך?

ניצה: יש לי שאלה על גבולות. שמתי לב שהדור הצעיר, מצד אחד מאוד רוצה שיציבו לו גבולות, ובו זמנית הוא רוצה לפרוץ אותם. יש פה כמו קונפליקט, שמצד אחד הוא רוצה שיתחמו לו, שיגדירו לו, כי כאילו הוא לא מצליח לבד להגדיר.

אדם לא יכול בלי גבולות. אם אנחנו לא נותנים לו גבולות, הוא לאט מגיע לשיגעון, הוא מאבד את עצמו.

ניצה: למה?

כי דווקא בהשגת הגבול הוא מרגיש תענוג, שהוא יכול להיות למעלה מזה, זה נותן לו הרגשה שהוא האדם היוצא, הבונה, הפורץ, את הגבולות, שבזה הוא נותן לעצמו הערכה עצמית, שוקל את עצמו.

ניצה: שהוא מצליח.

כן. לכן אנחנו צריכים להציב גבולות, גם לילדים, "עוד קצת ועוד קצת, איזה יופי, אתה גדול, חכם, חזק" וכולי. אנחנו צריכים לעשות את זה. אחרת בלי גבולות אדם מאבד את עצמו, הוא כאילו מאבד את המקום שלו בעולם, לכן הוא חייב להיות כל הזמן בגבולות. חכמת הקבלה מדברת על זה שאדם צריך לראות את הגבולות האלה בתוכו, עד כמה שהוא מוכן לוותר למען השני, ובגבולות האלה הוא יכול להתגאות בעצמו כל הזמן, עד כמה שהוא פורץ יום יום ממש עוד ועוד גבולות.

ניצה: אז אם הייתי צריכה עכשיו להציב לבני הנוער גבול, איזה גבול נכון ובריא להציב להם?

אם אני מדבר כמקובל, מדובר על הגבולות שהטבע שם עלינו, אלו הגבולות של האגו שלנו, ואנחנו צריכים לפרוץ, אנחנו צריכים להתעלות, למעלה מהאגו שלנו וכול זה כדי שנוכל לראות מה יש מעבר לגבול. מעבר לגבול, "אחרי הפינה", כשאני עובר את הגבול ופונה,אני רואה את העולם הבא, אני רואה כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", זה בעצם הגבול שכולנו משתוקקים אליו בתת ההכרה שלנו רק שלא מלמדים אותנו איך לרכוש אותו.

ניצה: זו בדיוק ההרגשה, שהדור הצעיר ממש משתוקק שינחו אותו, שייתנו לו איזה גבול, אבל לא את הגבולות הרגילים האלה שהיו מקובלים עד היום, "תעשה ככה, אל תעשה ככה", את זה הוא לא שומע. הוא כן מצפה לגבולות שיוכל לפרוץ אותם. אז מה הם באמת הגבולות הנכונים שמתאימים לדור החדש, לדור הצעיר, שרוצה להתעלות, כמו שהגדרת את זה, הדור הצעיר רוצה להרגיש את האגו כדי שיוכל להתעלות מעליו?

מה היא הדרך הנכונה לגבש בבני הנוער את הגבול הנכון כדי שיהיה להם באמת מעל מה לפרוץ?

את זה צריך ללמוד. אדם לא מקבל את זה לבד, הוא לא חיה שמקבלת הכול מהטבע בצורה ישירה, הוא חייב לקבל את זה מהסביבה, מההורים, מהסביבה הנכונה, מהקורסים הנכונים. אבל אם הוא באמת מרגיש את הגבולות ובכול זאת מרגיש את חוסר היכולת שלו לעבור אותם, לכבוש אותם, נותנים לו כלים איך אפשר לעשות זאת, סביבה ואווירה נכונה שתומכת בו, ואז יש מצב של השגת הגבול של הטבע, שהוא פורץ את הגבול הזה שמבדיל בינו לא-לוהות, נעשה כגבוה מעל כל הטבע.

ניצה: זאת אומרת, יש איזו השתוקקות פנימית, בוא נאמר כך, לאותו דור צעיר להרגיש את הגבול הזה של הטבע?

זה לא רק לדור הצעיר, זה לכולם.

ניצה: נכון, אנחנו מזהים את זה בעיקר בדור הצעיר, כי הדור הצעיר חי, הוא רוצה, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, אבל בו זמנית אנחנו רואים איך הוא רוצה שיגבילו אותו, לא בצורה ילדותית, טיפשית, אלא באמת בצורה מפותחת.

דווקא להיפך, לפתוח הכול בצורה רשמית ולהראות שהגבולות האמתיים זה הגבול בינינו לעולם העליון ואת הגבול הזה תנסו לפרוץ.

ניצה: זאת אומרת, הדרך לבנות באדם את ההרגשה הנכונה, נגדיר זאת כך, כדי לדעת מה לפרוץ אתה צריך קודם כל להבין איזה גבול ניצב בפניך.

הגבול הוא פשוט מאוד, הגבול בעצמו זה "אתה", סך הכול.

ניצה: זה הגבול.

כן, האגו שלך.

ניצה: כשאתה מדבר מהזווית שלך, לדוגמה, בפסיכולוגיה רואים את זה, כל מיני סוגים של דימוי עצמי, איך אדם תופס את עצמו, האם בחכמת הקבלה יש קשר לזה, איך האדם תופס את עצמו?

לא

ניצה: לא קשור.

לא קשור בכלל.

ניצה: אז למה זה כן קשור?

זה קשור ליסודו של האדם שזה הרצון לקבל שלו ולשאלה הפשוטה בכל רגע ורגע לשם מי אני חושב, לשם מי אני עושה, לטובת מי אני מבצע את הדברים, מה עכשיו מסתובב בי, לטובת מי? במחשבה, בדיבור, במעשה.

אורן: איך זה קשור לגבול?

אלו הגבולות.

אורן: מה הגבולות?

שכל הזמן, כל הזמן אני רואה לטובת מי אני או לטובת עצמי או לטובת הזולת.

אורן: ברור שלטובת עצמי, לא?

לטובת עצמי, אז כאן הגבול.

אורן: למה? במה זה גבול?

הגבול הוא פשוט, אתה עושה הכול לטובת עצמך ולפרוץ את הגבול הזה, שתעשה את זה לטובת הזולת, אתה לא רוצה, לא יכול, לא יודע, לא בא לך, אתה בכלל לא מכוּון לזה.

אורן: זה מטבע הבריאה, לא?

מטבע הבריאה, אבל אם אתה רוצה להיות למעלה מהטבע שזה הגבול, כי הגבול האמיתי שלנו הוא בתוך הטבע, בין הטבע של עולם הזה לטבע של עולם העליון, זה הגבול האמיתי, שאתה כאדם לא מסוגל לפרוץ.

אורן: איך תגדיר אותו בדיוק, מהו במהותו?

מחסום.

אורן: מה מהותו?

מה מהותו? האגו שלנו על מנת לקבל, רצון לחשוב רק על עצמו, לטובת עצמו.

אורן: אז זה טבע הבריאה וזו גם מהות ההגבלה? שכל פרט בבריאה חושב רק על עצמו?

כן.

אורן: וזה הגבול?

כן.

אורן: מה יש מעבר לגבול הזה, יש משהו אחר?

מעבר לגבול הזה יש טבע אחר ושם נמצא כל אחד שיש לו כוונה ומחשבה מחוצה לו.

אורן: מה זה מחוצה לו?

מחוצה לו, לטובת הזולת, לטובת האחרים.

אורן: איך אדם עבר מהצד הזה של הגבול לצידו השני? אם טבע הבריאה זה לחשוב על עצמי?

הוא עולה למעלה מהטבע, זו בדיוק פריצת הגבול.

אורן: למה הוא עשה את זה?

הוא עשה את זה בגלל שהוא רוצה להיות למעלה מהטבע.

אורן: מה זה נותן?

זה מקנה לו קשר עם הא-לוהות, עם הטבע שכולו מחוצה לאגו, "למעלה מהדעת" מה שנקרא.

אורן: מי זה הא-לוהות, או מה זו הא-לוהות?

א-לוהות זה כל התכונות שמחוצה לאגו שלנו, "על מנת להשפיע" מה שנקרא.

אורן: לא כל כך הבנתי.

אני לא יודע איך להסביר, זה כול מה שמחוצה לאדם, מחוצה למחשבה ורצון שהם לעצמו. כשאדם יכול לחשוב על מישהו, או משהו בלי שום קשר לעצמו.

אורן: אז?

אז הוא מתחיל להבין מה זה נקרא "העולם הבא" מעבר לגבול.

אורן: מה יש שם מעבר לגבול?

שם? יש טבע אחר, טבע של השפעה, אהבה, נתינה, הפוך מהטבע שלנו.

אורן: כל אדם יכול לפרוץ את הגבול הזה?

כל אחד, אנחנו חייבים בסופה של ההתפתחות, אחרי כל הגלגולים שאנחנו עושים בעולם הזה, להגיע לזה שאנחנו פורצים לטבע השני.

אורן: מי שפורץ לטבע השני, מה הוא מרגיש?

הוא מרגיש שהוא נכנס בטבע השני, אי אפשר להסביר את זה.

אורן: הוא נכנס, ומה הלאה?

ואז הוא עובד לטובת הזולת ומרגיש בזה שהוא נמצא בעולם הנצחי, כי בהשפעה אין הגבלה. הוא נמצא בעולם הנצחי, בהשפעה לאחרים, בהשגת הכוח העליון, והא-לוהות ממלאה אותו, כוח ההשפעה ממלא אותו. זו הרגשה אחרת לגמרי, העולם לא מוגבל בזמן, בתנועה, בשום דבר, אין הגבלות, זה עולם אחר, מציאות אחרת

אורן: הפריצה הזאת, זה שיא המימוש של הפוטנציאל שטמון באדם?

כן, אין יותר מזה. זה נקרא א-לוהות, שאתה משתווה עם הכוח העליון.

ניצה: אז אפשר להגיד שכל ההתפתחות שתיארנו והרצון לממש קודם כל ברמה הגשמית, כל התהליכים האלה בסופו של דבר מובילים את האדם לאותה נקודה שהוא אומר, "אני רוצה כבר לממש גבול אחר, חדש".

כן. בסופו של דבר דורנו מגיע לזה, דורנו צריך לגלות שאנחנו פורצי הגבול.

(סוף השיחה)