חיים חדשים

שיחה 699

שבת מנוחה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.03.16– אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו רוצים להתבונן על היום הכי כיפי בשבוע, יום שבת על פי החכמה העתיקה של הקבלה, תהיו איתנו יהיו הרבה הפתעות.

יעל: שבת זה באמת יום מאוד מיוחד בשביל כולנו, הוא מסמל את סוף השבוע. עבדנו שישה ימים, עבדנו קשה, הגיע סוף שבוע, הגיע יום שבת. כל אחד והשבת שלו, אחד מתפלל בשבת, אחד יוצא לטיולים, בשביל אחד זה יום משפחה, כל אחד נהנה מהשבת בדרך שלו, כשבאמת השבת מסמלת סממן יהודי שורשי מובהק, שאנחנו יונקים מגיל מאוד צעיר.

כבר בגן אנחנו עושים קבלת שבת, יש אימא שבת ואבא שבת, זה משהו שבאמת נמצא בתוכנו. מסתבר שברוב המשפחות, ברוב הבתים מקבלים את פני השבת, מדליקים נרות עושים קידוש, יש ארוחה מיוחדת וחלק מהאנשים הולכים לבית הכנסת.

בתכנית היום רצינו להבין קצת יותר, וללמוד על השבת. להבין את מנהגי השבת, להבין מה אנחנו עושים.

השאלה הראשונה שאני רוצה להפנות אליך היא מה מיוחד כל כך ביום שבת, במה הוא שונה משאר ימות השבוע?

קודם כל אנחנו רואים לפי מבנה העולם שיש לנו ימים ולילות וזה תלוי בסיבוב כדור הארץ. יש לנו חודשים שתלויים ביחס בין הכדור הארץ לירח ויש לנו שנה שזה סיבוב שלם של כדור הארץ סביב השמש. אבל אין לנו שום דבר שמזכיר לנו שבוע ימים. החלוקה לשישה ימים מהיום השביעי זו חלוקה שלא נמצאת במערכת השמים, והיא באה לנו אך ורק מתוך זה שעם ישראל בגילוי הכוח עליון, בגילוי הבורא, גילוי העולם העליון השיגו את המחזוריות המיוחדת הזאת.

המחזוריות הזאת בעצם נובעת לא ממחזוריות אלא מתהליך שאנחנו צריכים לעבור מאדם הראשון, מהמקובל הראשון שגילה את הא­לוהות, את מערכת ההשגחה וההנהגה והתהליך שאנחנו צריכים לעבור. היום שהוא גילה את זה שנקרא ראש השנה של שנת אפס וכך אנחנו צריכים לעבור את ששת אלפים שנות ההתפתחות שלנו.

יעל: של האנושות?

כן. עד לראש השנה של ששת אלפים ואחת, ובזה האנושות צריכה לסיים את התיקון המיוחד שלה, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב" זאת אומרת, מתי אנחנו נכנסים באמת לתיקון ששייך לנו? מתי שאנחנו מגלים שבוער בנו יצר הרע. מתי זה קרה? ביציאת עם ישראל ממצרים כשעמדנו סביב הר סיני, הר השנאה. הר סיני מסמל לנו את השנאה, היצר הרע, האגו שלנו, ואז קבלנו קשר עם הכוח המיוחד שקיים בעולם, הכוח הנסתר שנקרא "המאור שמחזירו למוטב".

התחלנו תהליך ובעצם התהליך הזה הוא כמו שיש ששת אלפים שנה והאלף השביעי נקרא כבר המצב המתוקן, מתוך כך יש חלוקה לשש שנים ושנה שביעית, לשישה ימים ויום שביעי, כך קבלנו את החלוקה הזאת. זאת אומרת, החלוקה הזאת באה מהרגע שבו אדם נכנס לתיקון של היצר הרע שלו. ומאז אנחנו נכנסנו למערכת הזאת שבה אנחנו עובדים על עצמנו, מה שנקרא "שישה ימי השבוע" והיום השביעי בשבילנו נקרא "כעין עולם הבא" שזה יום שמסמל לנו תיקון.

כך חיינו במשך כל הזמן שהיתה בנו המערכת הזאת של התיקון, היינו מתקנים את עצמנו על ידי המאור המחזיר למוטב, היינו מתקשרים בינינו כאיש אחד בלב אחד, בערבות, כל ישראל חברים, עד להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" שזה התיקון הכללי שהוא כלל גדול בתורה, וכל זה נעשה על ידי התורה שנקראת "המאור שבה מחזירו למוטב". כך חיינו ביתר הצלחה או פחות, בלתקן את האגו שלנו עד חורבן בית המקדש השני, ואז נפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם וכבר לא היינו יכולים להמשיך את התיקונים הפנימיים שלנו, בתיקון האגו שלנו אלא נשארנו רק עם לקיים את השבת בצורה חיצונה בלבד כמו שאנחנו רואים ומכירים עכשיו, את הדברים שאיש דתי בדרך כלל מקיים.

ויש כאלו אנשים שבמשך זמן הגלות שאנחנו נמצאים בו כבר אלפיים שנה אנחנו כבר נחלשים, יש ירידת הדורות מה שנקרא ואנחנו לאט לאט כבר מתרחקים אפילו מלקיים לחומרה את כל מנהגי השבת. כמו שאמרתי, הפסקנו לתקן את עצמנו כבר לפני אלפיים שנה, ממש לתקן את האגו שלנו, אלא אנחנו מתקיימים באגו הגובר עלינו ולכן אנחנו מתרחקים אפילו מאותו מנהג נכון של שבת ומקיימים אותו איכשהו. יש אנשים שבכלל יצאו מזה, יש אנשים שנמצאים בכל מיני צורות קיום של שבת חיצונה, וכך אנחנו מתקיימים. נקוה שעוד מעט נגיע למצב שאנחנו נוכל לגלות שוב בעוצמה רבה מה זה נקרא שבת רוחנית, מאיפה שקבלנו את כל המנהגים והחוקים של השבת, ואז אנחנו נקיים אותה מתוך רצון בכל העוצמה שלה.

יעל: מה זאת אותה שבת רוחנית?

שבת רוחנית היא כנגד גמר התיקון, היא מסמלת לנו שכבר תיקנו את עצמנו ברצון האגואיסטי שלנו משנאת חינם לאהבת אחים, ואנחנו מגיעים למצב שנמצאים בחיבור בינינו "כאיש אחד בלב אחד" ונמצאים בקשר ההדדי שלנו שנקרא "דבקות". ואז בקשר הזה שלנו אנחנו מגלים את הבורא, את הכוח העליון ובזה אנחנו מגיעים להרגשת החיים רוחניים יותר למעלה במערכת שהיא למעלה מהמערכת שבה אנחנו נמצאים עכשיו שנקראת "העולם הזה". לכן השבת נקראת "מעין עולם הבא", בינתיים היא מעין עולם הבא אבל כשאנחנו באמת נשיג את המצב הפנימי הרוחני שלה שחכמת הקבלה מיועדת לספק לנו, אז אנחנו נגיע למצב של שבת באמת.

יעל: עולם הבא זה סוג של גן עדן, משהו כזה?

זו הרגשת חיים נצחיים, שלמים, שלווים, בקשר ההדוק בינינו גם בחיבור, בדבקות עם כוח העליון, במצב שאין בו שום דבר רע, שבו הכל טוב, כל הדינים מיטהרים ואנחנו מרגישים רק מנוחה לחיי העולמים.

יעל: נשאר היום משהו מהשבת הרוחנית הזו?

לא, כשאנשים מקיימים שבת, הם מרגישים פסיכולוגית שיש להם מין הנחה כזאת, הרגשה כזאת יפה, אבל זה פסיכולוגי בלבד.

יעל: לא נשאר מזה כרגע כלום?

לא, לא יכול להיות, כי כדי להרגיש את הדברים האלה אנחנו צריכים לתקן את עצמנו לדרגת השבת. ולכן יש מין הרגשה מיוחדת כזאת בתוך האדם, אבל לא יותר.

יעל: שבת, יום מנוחה כזה קיים לא רק אצלנו, לא רק אצל היהודים.

האנושות קיבלה את זה מאיתנו, זה משהו מיוחד מאוד. אם לא היינו מגלים שקיימת כזאת מחזוריות מיוחדת בשישה ימים ויום השביעי, אז גם האנושות לא הייתה מייצבת בעצמה דבר כזה. אלא מפני שאנחנו גילינו את המערכות האלו, שכך האדם שהולך לתקן את עצמו נמצא במחזוריות כזאת של שישה כוחות שנקראים חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד או ששת ימי השבוע שנקראים במילים אחרות ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, ויום שביעי שאפילו אין לו שם הוא נקרא "שבת", זאת אומרת הפסקה, אין תיקונים, אין כוחות מיוחדים שפועלים, אלא מה שהשגנו על ידי שבוע ימים כשעבדנו על האגו שלנו, הכנו את האגו שלנו, ומה שמקבלים בתוך מה שתיקנו נקרא "שבת".

יעל: זו התוצאה?

זו תוצאה מששת ימי העבודה, אנחנו מקבלים תוצאה ממה שתיקנו, לכן אין מה לעשות. לכן למה אסור לעבוד? כי אין לך יותר מה לתקן אלא מה שתיקנת, עכשיו אתה נהנה מזה, זאת אומרת, אתה מקבל מהתיקון. ובזה מתגלה הקשר שלך עם הבורא, זה נקרא "נשמה יתרה" וכן הלאה. כל מנהגי השבת מצביעים דווקא על ההשגה הזאת, התוספת גדולה שיש אחרי התיקונים. זה כנגד האלף השביעי, כנגד גמר התיקון שאנחנו צריכים לעשות על כל האגו הכללי, האנושי שלנו שבורא ברא כיצר הרע הכללי. זה כנגד פורים שגם מסמל לנו את גמר התיקון.

יעל: איך פורים קשור לעניין הזה?

הוא חג שמסמל לנו את התיקון, את השבת הסופית.

יעל: החלק השביעי בחלוקה של החגים.

כן.

יעל: בכל זאת אני רוצה להתייחס ליום המנוחה שלנו ביחס לימי מנוחה של עמים אחרים. לכל עם יש את יום המנוחה שלו, יש משהו מיוחד בשבת שלנו ביחס לימי מנוחה של עמים אחרים?

האמת שאף פעם לא למדתי את זה כל כך לעומק. חייתי בין כל העמים וראיתי מה הם עושים. למוסלמים זה יום שישי, לנוצרים זה יום ראשון, כך הם לקחו כדי להיבדל מאיתנו. אצלנו זו שבת וזה מתקתק לנו כך בצורה מדויקת מהגילוי הראשון של אדם הראשון וכך זה נעשה. מה שהם עושים, הם לקחו מאיתנו כל מיני מנהגים חיצוניים שהם ראו, עשו מהם משהו שמתאים להם ועד היום הזה כך הם מקיימים.

יעל: אמרת שבמהלך השבת יש איזשהו קשר מיוחד עם הכוח העליון?

כן.

יעל: מה קורה דווקא בשבת, שדווקא אז יש קשר מיוחד ולא בשאר ימי השבוע?

בשאר ימי שבוע אנחנו צריכים להיות טרודים, הם נקראים ימי חול, מפני שאנחנו מתעסקים בחול, באגו שלנו. אנחנו צריכים לתקן אותו, והאגו שלנו שמתחלק לשישה חלקים וסך הכל הוא מיתקן על ידי שישה סוגי עבודות שאנחנו צריכים לעשות עליו.

יעל: אלה הכוחות שדיברת עליהם לפני כן.

לא. האגו שלנו בסך הכול זה רצון ליהנות, "רצון לקבל" מה שנקרא בחכמת הקבלה, אני רוצה ליהנות על פני כל מה שאני רואה ועל חשבון כל אחד, לא חשוב איך. וכשאני הולך לתקן את האגו שלי, אני מתקן אותו מקל לכבד, ויום ראשון הוא דווקא לתיקון הכי קל, אחר כך שני, שלישי, רביעי, חמישי, אלה חמישה ימי התיקון. ויום שישי זה היום השישי, שבו אני מקבץ את כל התיקונים שלי, ומהשעה החמישית של היום השישי כבר מתחילה השבת להתקרב. זאת אומרת יש כבר הארה מיוחדת על האדם שתיקן את האגו שלו, והוא כבר מתחיל להרגיש שמתקרב התשלום, השכר לכל התיקונים שעשה במשך ששת ימי השבוע. וכך אנחנו מתקדמים.

בחכמת הקבלה וודאי שמסבירים שם בפרוטרוט ובצורה מאוד מאוד רחבה, מיוחדת מה זה נקרא התיקונים האלו שעושים ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, ומה התיקונים של שבת. יש גם תיקוני שבת אבל מיוחדים מאוד. וגם מה חייבים לעשות בימי חול, ומה חייבים ומה אסור לעשות בשבת. ועוד כל מיני דברים שאנחנו מקבלים אותם לא כחוקים אלא כמנהגים.

מפני שאנחנו מדברים על העולם הגשמי, אז בעולם הגשמי יש לנו הרבה מיני צורות של התנהגות שהן ודאי כולן נלקחות מהעולם העליון, אבל בעולם שלנו זה לפי זמן, תנועה, מקום, מאכלים מיוחדים, בישול, שמירת המזון, וכן הלאה. זאת אומרת יש כאן הרבה מאוד דברים. ובכלל בכל פעולות האדם יש הרבה מאוד צורות שהן מזכירות לנו באיזו צורה אנחנו יכולים להתנהג בלי לתקן.

יעל: מה זאת אומרת בלי לתקן?

בלי לתקן, כי בשבת התיקון אסור. שבת מסמל לנו שכביכול אנחנו כבר מתוקנים. זאת אומרת האוכל צריך להיות מוכן, תרופות אני צריך לקבל בצורה מיוחדת כי זה גם תיקון, לסגור משהו או לפתוח, להדליק אש או לא, כל המנהגים וכל החוקים הם נובעים מתוך זה שאסור לי לעשת תיקונים.

האגו שלנו מתחלק לארבעה חלקים. בחכמת הקבלה זה נקרא א', ב', ג', ד' דרגות האגו, ובעולם שלנו הן דרגות שמתחלקות לחומר שהוא דומם, צומח, חי, מדבר. בהתאם לזה יש לי כל מיני חוקים ומנהגים שאני צריך לעשות כדי לעשות מהחיים שלי משהו דומה לתיקונים הרוחניים.

אבל ודאי שזה לא מכסה את חובת האדם בעולם הזה לעשות באמת תיקונים על האגו שלנו. ולצערנו אנחנו לא עושים את זה, אלא דווקא ההיפך, אנחנו חושבים שעל ידי קיום המנהגים אנחנו כבר מכסים בזה את חובתנו, וזה לא נכון. אנחנו צריכים להגיע לתיקונים של האגו שלנו, כי זו בעצם כל התורה שהיא "בראתי יצר רע, בראתי לו תורת תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". ולהגיע על ידי הקיום והתיקון של כל החוקים ל"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". למה שהתורה מביאה אותנו בסופו של דבר.

לכן, השבת היא גם מזכירה לנו על אהבה, על חיבור, על זה שבשבת אנחנו הולכים לא בצורה גסה, מדברים בצורה אחרת, מתייחסים אחרת לילדים, לבני בית, לאנשים זרים, ובכל המנהגים וההתנהגות שלנו אפילו עם החיות, עם הכול, אנחנו בעצם רוצים להביע את אותם התיקונים שאנחנו צריכים לעשות בנשמה שלנו, ברצון שלנו. אבל לצערנו, אנחנו עדיין מזניחים את זה.

יעל: כי באמת הרבה אנשים אומרים, שיש הרבה מאוד דברים שבעבר הם היו צורכים הרבה מאוד עבודה, כמו להדליק אש או להדליק אור, ואילו בעידן המודרני זו לא בעיה, לא ללחוץ על המתג של החשמל ולא ללחוץ על המתג של הטלוויזיה, אבל עדיין נשאר אותו איסור שהוא כביכול איסור ישן.

לא, זה לגמרי לא נכון. בכל דבר שאנחנו מגיעים לאיסורי שבת, זה בגלל שזו עבודה שהיא תואמת לעבודה על האגו שלנו, ולכן אסור לנו בזה לעסוק. זה שייך רק לתיקון האגו שלנו, בלבד. כי שוב אני אומר, בראתי יצר רע בראתי לו תורת תבלין, והתורה כולה היא כדי לתקן את היצר הרע. ולכן, כל האיסורים ביום השביעי, או באלף השביעי, או בשנת השמיטה, הם אך רק בסך הכול מתוך שאסור לנו ביום השביעי כמו שיהיה באלף השביעי, לעסוק בתיקונים באגו שלנו. באלף השביעי הוא כבר יהיה מתוקן, וביום השביעי הוא רק תזכורת לזה שפעם נגיע ליום שכולו שבת.

יעל: ולמה ביום שבת אסור לעשות תיקונים.

מפני שהיום הזה מסמל לנו את גמר התיקון, שכבר אין אגו, ואין מה לתקן.

יעל: הכול מושלם כאילו, אז אין מה לעשות.

הכול מושלם.

יעל: אז בשביל לקדש את השלמות הזאת אנחנו לא עושים שום דבר.

נכון. לסמל אותה.

יעל: הרבה מאוד אנשים דתיים מדברים על זה שיש חשש מאוד גדול שאם אתה תפר את האיסורים של שבת, אז כביכול אלוהים יעניש אותך, יקרה לך משהו מאוד מאוד גרוע. ורציתי לשאול אותך, האם לאלוהים אכפת אם אנחנו עושים או לא עושים את הדברים האלה, ומה הקשר בין קיום המצוות האלה לאלוהים?

אני אשתדל לענות, אבל וודאי שזה יהיה בצורה מאוד מוגבלת, כי קשה מאוד להסביר על כל המערכת הזאת.

באמת אף אחד לא מבין איך אנחנו מקיימים ומה אנחנו מקיימים, אם אנחנו יודעים רק מה שקורה כאן אצלנו. כי כל החוקים, הקיום שלהם ואפילו המנהגים שלנו, הם כולם נובעים ממערכת עליונה. מה שגילו מקובלים, מה שכתבו בספריהם הקדושים, ואנחנו שקוראים, אז נראה לנו שכך או כך צריכים לקיים.

אבל באמת כדי לדעת על זה צריכים להיות בעלי מדרגה. לראות את כל העולם הרוחני, את ההתנהגות, את מערכת ההנהגה וההשגחה, את חובתנו בזה, איך אנחנו מתקנים את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו, ואז איך אנחנו מתוך זה מגיעים גם למנהגים, ומקיימים אותם כענף הגשמי מתוך השורש הרוחני.

לכן לפני אלפיים שנה שנפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם, אנחנו בזה איבדנו קשר עם העולם הרוחני, אנחנו נמצאים בו אבל איבדנו איתו קשר. הוא משפיע עלינו אבל אנחנו לא מרגישים את זה, אין לנו קשר ההדדי עמו, מפני שאנחנו נמצאים באגו שלנו, ומרגישים רק את עצמנו, ולא את כוחות ההשפעה מתוך שבנו אין כוחות השפעה. ואז יוצא שלצערנו אנחנו מקיימים רק את המנהגים. הם לא חוקי הטבע, כי את חוק הטבע אני יכול לקיים רק אם אני מקיים אותו בתוך הרצון לקבל המתוקן שלי. ועל זה יש הרבה פסוקים והרבה מאמרים שמדברים בכלל על שבת ועל קיום של ששת ימי השבוע.

אורן: אז מה הקשר בין אלוהים לשבת?

הבורא דורש ממך כמו שכתוב "בראתי יצר רע, בראתי לו תורת תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב", קודם כל לתקן את היצר הרע שלך. איך לתקן את היצר הרע? אך ורק על ידי המאור מחזיר למוטב. איך אתה משיג את המאור המחזיר למוטב? מסבירים לנו המקובלים, אר"י, מרח"ו, בעל הסולם, רב"ש, שזה אפשרי רק על ידי לימוד חכמת הקבלה. מי שלא לומד חכמת הקבלה, לא יכול למשוך את המאור המחזיר למוטב ולא מגיע לכוח האמונה, לא מגיע לכוח שיכול לתקן את היצר הרע שלו. זאת אומרת, הוא עושה רק מנהגים בעולם שלנו, העתקה בעולם שלנו מהחוקים הרוחניים של שבת.

אורן: אתה באמת מאמין שהעולם קיים ששת אלפים שנה?

אני לא אמרתי כך. לפני 5776 שנה חי אדם כמוך וכמוני, כמו אלפים שחיו, והאדם הזה השיג רוחניות, התגלה לו הכוח העליון. ואנחנו קוראים לאדם הזה "אדם הראשון", בעולם שלנו. למה? כי הוא הראשון שגילה את הכוח העליון.

אורן: זה בעצם הבן אדם הראשון שתיקן את היצר הרע הזה שאמרת, את האגו שלו, ופיתח אהבה לזולת?

וממנו אנחנו סופרים ששת אלפים שנה, עד שאנחנו נתקן את היצר הרע בכולם, ונגיע לאלף השביעי, "ליום שכולו שבת" מה שנקרא.

אורן: אז הוא הראשון שהתחיל לתקן את הרע שבו לכיוון של אהבה, אז כאילו ממנו מתחיל עניין השבת בעצם?

כן. אבל האנושות קיימת עוד הרבה לפני, עשרות אלפי שנים קודם.

(סוף השיחה)