ימים ולילות נקבעים על ידי סיבוב כדור הארץ סביב 'עצמו', חודשים נקבעים בהתאם לסיבוב הירח את כדור הארץ, שנים בסיבוב כדור הארץ סביב השמש. אבל שום גורם במערכת השמים לא יוצר מחזור זמן של שבוע. אז מאיפה צצו לנו שישה ימי חול ושבת? ולמה לא כל יום שבת, כמו ששרנו בגן?
הכול מתחיל באיש הראשון שגילה את הכוח העליון, את מערכת ההפעלה שלנו. זה היה מזמן, לפני 5776 שנה. לפניו חיו דורות רבים, אבל איש מהם לא גילה את הכוח העליון. לחוקר המיוחד הזה קראו אדם, "אדם הראשון", והוא היה המקובל הראשון. היום שבו הוא גילה את הכוח האחד שפועל בכל הטבע נחשב ליום בריאת העולם. זהו ראש השנה הראשון שאנו מציינים. תוך 6000 שנה מאותו היום, עתידים כל בני האדם לגלות גם כן את אותו כוח עליון. שימו לב: לא להאמין שהוא קיים או לכפור בקיומו, אלא לגלות אותו בחוש כפי שמגלים כל כוח בטבע באופן מדעי.
גילוי מתבצע מתוך השתוות בתכונות. למה? כי כדי לקלוט תופעה כלשהי במציאות, צריך להיות בנו משהו ממנה. לדוגמה, כדי לקלוט את השידורים של תחנת רדיו מסוימת, עליך לחולל בתוך המקלט שלך את התדר המתאים, ואז אתה קולט מה שאותה תחנה משדרת. תכונות הכוח העליון הן אהבה ונתינה, ומטרת התפתחותנו היא לרכוש תכונות כאלה על פני האגואיזם האנושי שטבוע בנו מלידה. אהבת הזולת על פני אהבה עצמית. חכמי הקבלה קורים לשדרוג הזה בתכונות בשם "תיקון".
בתום 6000 שנה שבהן צריך להתבצע התיקון, ייכנס המין האנושי אל האלף השביעי המתוקן. מתהליך התיקון נובע מושג השבוע – ששת ימי החול מסמלים את מצבי העבודה על תיקון עצמנו, ויום השבת את המצב המתוקן. לכן שבת נחשבת ל"מעין עולם הבא", המצב הגבוה שאליו עלינו להעפיל כבני אדם.
עד לחורבן הבית השני, העם שלנו עבד על פיתוח אהבה לזולת, על ערבות הדדית, על להיות כאיש אחד בלב אחד. האנשים ידעו איך לאתר כוח מיוחד שטמון בטבע, "האור המחזיר למוטב", והוא עזר להם להתגבר על כל פירוד ושנאה שהתגלו. היו ודאי עליות ומורדות ביחסים, אבל זו הייתה המגמה הכללית של החיים. ששת ימי החול היו שישה ימי עבודה על תיקון האגו, וכל שבת הזכירה לאנשים את השבת הגדולה שאליה אנו מתקדמים, השבת של "גמר התיקון" שבה אהבה תשרה בכול.
אבל אז פרצה בינינו שנאת חינם. הפסקנו לעבוד על תיקון התכונות שלנו בהתאם לתכונות הכוח העליון, והוא נעלם מהרגשתנו. הפסקנו לבצע את התיקונים הפנימיים של האגו שמהם נבעו כל מנהגי היהדות כענף משורש, ונותרנו עם פעולות חיצוניות בלבד. הנסיגה הפנימית הביאה גם לנסיגה חיצונית, ולכן משך אלפיים שנות הגלות הפסיקו חלקים מהעם לרצות לשמור אפילו את צורתה החיצונית של השבת.
מבחינה רוחנית, השבת מסמלת מצב מושלם, הרגשה של חיים נצחיים ושלווים. אנחנו מצויים בחיבור ובהשפעה טובה זה לזה, מחוברים לכוח עליון של אהבה ונתינה. אין שום דינים, שום דבר רע, הכול רק טוב, "עולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים".
כל עוד איננו עוסקים בתיקונים פנימיים, האווירה המיוחדת שיש בשבת היא עניין פסיכולוגי, לא יותר. כדי להרגיש משהו מהעוצמה האמתית של השבת הרוחנית, עלינו לעסוק בתיקון האגו, משך כל ימות השבוע.
לא זה המקום להעמיק בפרטי התיקון אבל על רגל אחת נאמר כך: האגו, הרצון ליהנות על חשבון הזולת, מתחלק לכמה חלקים שאותם עלינו לתקן. כל חלק שכזה דורש עבודה רוחנית מיוחדת. התיקון הולך מהקל אל הכבד. יום ראשון, החלק הראשון באגו, הוא הקל ביותר לתיקון. אחריו יום שני, שלישי, רביעי וחמישי. מבחינה רוחנית, מדובר בחלקים כבדים יותר ויותר לתיקון, רצונות אגואיסטיים יותר. ביום השישי, אני מקבץ את כל התיקונים שעשיתי. מהשעה החמישית של היום השישי, מתחילה כבר השבת להתקרב. מבחינה רוחנית, מדובר בהארה מיוחדת שבאה לאדם, הוא מתחיל להרגיש את השכר שמתקרב עבור כל מאמצי התיקון שעשה.
תיקונים מבצעים רק בימי החול, בימי העבודה. במצב השבת עצמו אנחנו כבר מתוקנים, לכן נהוג שלא לבצע מלאכה בשבת. עכשיו אתה נהנה ממה שכבר תיקנת מבעוד מועד, ומתגלה הקשר המיוחד שלך עם הבורא. נשמה יתרה, מה שנקרא.
שנזכה.
"שבת היא בחינת תכלית שמים וארץ, מעין גמר התיקון, שאז יהיה הכול מתוקן... לכן אמרו חז"ל 'מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת'. נמצא שעל ידי זה שנותנים יגיעה לצאת משליטה של אהבה עצמית, ולזכות לכלים של השפעה, שהוא בחינת ברכה, בזה יש נחת רוח" (הרב ברוך שלום אשלג – הרב"ש).
> כתבתי את המאמר בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו
bit.ly/1R9qKeW