אנחנו רואים את התופעה של שאננות וחוסר לקיחת אחריות, מתרחשת לעיתים קרובות, ואילו היו מתייחסים באחריות מתאימה היו נמנעים אסונות ומקרים מצערים רבים. אנחנו מזהים את התופעה הזו בעולם, אבל אם נתמקד בישראל נזהה את הרגשת חוסר לקיחת אחריות על המצב באופן כללי, שמתאפיינת באיזו גאווה יתרה בבחינת "יהיה בסדר". ובמקרים רבים זה עלול להביא למצבים קשים ואפילו לכאב גדול, והמחיר למחדל פוגע בחברה כולה ▪ שאלות נבחרות מתוך הפרק: מה יש בבסיס ההרגשה "שיהיה בסדר", כאשר לא מתייחסים ברצינות הראוייה לכל מצב או התרחשות שדורשת אחריות ותשומת לב גדולה? האם תחושת ה"יהיה בסדר" היא הכרתית או נובעת מתת המודע שלנו ? האם האמונה שבכל מקרה "כח עליון" יפתור את הבעיה, היא המקור לשאננות, בעם שלנו? האם חברה שמתחילה להיות שאננה, וכל אחד זורק אחריות על האחר ומבטיחים ש"יהיה בסדר". יכולה להתקיים לאורך זמן בבטחון ובהצלחה? האם לקיחת אחריות מוטלת רק על המנהיגים בכל תחומי החיים או שהיא מחייבת כל פרט בחברה? האם ניתן להקנות אחריות ידי חקיקת חוקים או כל מיני תקנות? במה מתבטאת האחריות האישית של כל פרט בחברה, ואיך הפרט בחברה יכול לתרום למרקם החברתי או לפגוע בו? שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

בעם ישראל קיימת תמיד הרגשה שהכול יסתדר, שאנו מצויים תחת השגחת כוח עליון. מצד אחד באמת יש עלינו השגחה מיוחדת, מצד שני אסור שזה יגרום לנו לשאננות.

נושאים מרכזיים בתכנית:

• בכל מקום שבו אדם נמצא, הוא יכול לבטא את עצמו ולקחת אחריות שלמה על החברה.

• חקיקת חוקים לא תמגר את הזלזול והשאננות, דרושה לנו רגישות פנימית לזולת ולחברה.

• כשקורה אסון, בסופו של דבר האחריות היא של החברה שלא חינכה אנשים כראוי.

• יש בישראל לפעמים הרגשה אף אחד לא אחראי וממש דואג מכל הלב כערך עליון.

• כל אדם צריך להרגיש אחראי על כך שהוא מביא את החברה למצב שכוח עליון מטפל בה.

• חבל להגיד "יהיה טוב", צריך לעשות את המוטל עלינו כדי למשוך את הכוח הטוב אלינו.

• רק במידה שהפכתי את עצמי לצינור בין הכוח העליון לחברה אוכל לומר "יהיה בסדר".

• אם כל אחד יהיה אחראי וידאג לטובת כולם, אנו נהפוך לצינורות שממלאים את החברה בכוח עליון.