|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחת "חיים חדשים", 1013
שאננות וחוסר לקיחת אחריות
מטרות:
מהי שאננות? מה מקורה?
מהם הסכנות משאננות? מה קורה לנו כחברה כשאנחנו נכנסים לסוג של שאננות?
הדור הצעיר - האם שאנן יותר?
זרימה:
אחריות חברתית
תיקון האחריות החברתית - ערבות
שאננות
אחריות חברתית
אחריות חברתית היא תאוריה מוסרית לפיה לכל אדם או ארגון יש מחויבות להיטיב עם החברה והסביבה בכללותה. האחריות החברתית עוסקת לרוב בשמירה על איזון בין התפתחות כלכלית במובנה החומרי, לבין רווחת החברה והסביבה. אחריות זו יכולה להיות סבילה, על ידי הימנעות מפעולות המזיקות לחברה, או פעילה, על ידי התנהגויות שמקדמות מטרות חברתיות באופן ישיר..מקרה פרטי של אחריות חברתית הוא אחריות תאגידית, העוסקת באחריות החברתית של תאגידים.
אפקט הצופה מהצד הוא מושג בפסיכולוגיה חברתית, המתייחס לתופעה בה היחיד רואה את נטל האחריות כמוּסר ממנו, ככל שקבוצת האנשים בה הוא נמצא גדולה יותר. במילים אחרות, ככל שגדל מספר הנוכחים באירוע כלשהו, כך הם נוטים לפזר את האחריות ביניהם. תופעה זו באה לביטוי בעיקר כאשר אדם מסוים מצוי במצוקה, ומתבטאת בכך שהאנשים סביבו אינם מגישים לו עזרה מתוך ההנחה שאדם אחר יגיש את העזרה הנדרשת. מתברר שבמצבים מסוימים, כאשר בסביבתו של אדם הנתון במצוקה יימצא אדם אחד בלבד, ישנם סיכויים רבים יותר שיזכה לסיוע, מאשר אם יימצא באותו המצב בתוך המון. הסיבה למעין פרדוקס זה נעוצה בנטייה האנושית של אדם הנמצא בחברת אנשים נוספים, לפזר את האחריות בין חברי הקבוצה בה הוא נמצא, ולא לקחתה על עצמו.https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%98_%D7%94%D7%A6%D7%95%D7%A4%D7%94_%D7%9E%D7%94%D7%A6%D7%93
בנטייה האנושית של אדם, הנמצא בחברת אנשים נוספים, לפזר את האחריות בין חברי הקבוצה בה הוא נמצא, ולא לקחת אותה על עצמו. מדוע?
מהי הסכנה במצב כזה של "פיזור אחריות"?
דוחות אחריות תאגידית 2016: http://infospot.co.il/dp/%D7%93%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%90%D7%92%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA_2016
מה האחריות של כל אדם כלפי החברה שבה הוא חי?
מה קורה לחברה כאשר יש תופעה נרחבת של אי לקיחת אחריות?
נראה שבימינו, תופעת אי לקיחת אחריות הפכה לנורמה, כשבציבור נזעקים ממנה רק כאשר קורה אסון. למשל באסון השיטפונות, לאחרונה. למה התופעה הפכה לנורמה?
מכאיב לחשוב ולדבר על כך, אבל יש הרגשה חזקה של חוסר לקיחת אחריות בכל רמה של החיים בישראל בימינו. למה אנחנו כאלה?
איך אדם בישראל ייקח אחריות אם הוא יודע שהחיים בארץ יוציאו אותו "פראייר" והוא לא יהיה מוערך או מגובה בשום צורה?
ישנה תחושת אכזבה קשה בישראל כל פעם שמתגלה עוד תופעה של חוסר לקיחת אחריות. זו לא תופעה המופיעה רק בישראל, ובכל זאת כשהיא מופיעה כאן ישנה תחושה כזו עמוקה, מדוע?
ישנה תחושה שהתופעה מקיפה בדור הצעיר. האם זה נכון? האם זאת התפתחות שלילית או חיובית?
מדוע כשקורה אסון בעם (כמו אסון השיטפון) הנטייה היא מיד לחפש מי שייקח את האשמה והאחריות?
איזו התייחסות נכונה של לקיחת אחריות צריכה להיות במצבים קשים הנראים כתוצאה מחוסר אחריות?
מהו היחס הנכון של חברה, למקרה שנגרם כתוצאה מחוסר אחריות?
אחריות תאגידית (באנגלית: (Corporate social responsibility (CSR) היא שם כולל לשורה של כללי התנהגות של תאגיד המבקש להיחשב כארגון המתנהל כ"אזרח" הגון, המתייחס כראוי למחזיקי העניין[1] הסובבים אותו. התנהלותם של ארגונים, בעיקר חברות עסקיות, לפי כללים של אחריות תאגידית, אינה דבר פשוט כלל ועיקר, משום שבאופן טבעי (או שלא) היא נוגדת את התנהלותו הטבעית של הארגון כמי שרוצה להגשים את מטרותיו. הגשמת המטרות הארגוניות באה, לעיתים מזומנות, על חשבון קידום מטרותיהם של אחרים – העובדים, הסביבה והציבור בכללו.
סתירה טבעית זו מודגשת במיוחד בחברות עסקיות המבקשות למקסם את רווחיהן, וממילא הדבר עשוי לבוא על חשבון רווחתם של אחרים: העובדים, אשר ככל ששכרם ותנאי עבודתם יהיו טובים יותר, כך עשויה להישחק רווחיות הארגון; הלקוחות, אשר יצירת תנאים של מונופול יזכו אותם במוצר יקר יותר ואיכותי פחות; המתחרים, אשר רגליהם יידחקו שלא בצדק, משום שהתאגיד השכיל לשחד איש ממשל בעל השפעה; והסביבה האקולוגית, שתסבול מהזרמת שפכים לנחל הסמוך למפעל התעשייתי, משום שכך זול יותר להיפטר מהם.
אחריות תאגידית היא נגזרת של אחריות חברתית ואחריות סביבתית וקשורה קשר הדוק לתרבות הארגונית של התאגיד או החברה.
קיימת סתירה מובנית בין לקיחת האחריות על ידי ארגונים עסקיים, לבין אופיים העסקי, התחרותי, והשאיפה למקסם רווחים. מהו התמריץ שיש לתת לארגונים כדי שישמרו על אחריות כלפי החברה?
הקשר בין ניהול אחריות חברתית למעורבות בקהילה: אחריות חברתית של עסקים CSR – corporate social responsibility : המושג נמצא בלב השיח העכשווי בקרב הקהילייה העסקית, ארגוני מגזר שלישי, מחוקקים וקובעי מדיניות. אחריות חברתית מהווה כיום גורם חשוב בהצלחת ארגונים, ולכן הינה מרכיב הכרחי בתרבות ובגישה הניהולית של פירמות עסקיות.
http://in.bgu.ac.il/fom/ictr/DocLib/Pages/conferences/inbal.pdf
מאז ומתמיד נמתחה ביקורת על ארגונים הנוהגים שלא כשורה עם הסובבים אותם. לעיתים, כדי להסוותה, נהגו לבצע פעולות חיוביות, חד-פעמיות או מתמשכות. רבות מפעולות אלו היו עשייה פילנתרופית שאינה קשורה בהכרח לתחומי פעילותה של החברה, כמו העלאה של תרומות כספיות לטובת אוכלוסיות חלשות בחברה. כמו כן, חברות רבות פעלו במשך שנים רבות למען הקהילה גם ללא הזרז של הביקורת הציבורית, מעצם תפישתם הפילנתרופית של בעליהן כי הארגון נהנה מרווחים בזכות הקהילה שרוכשת את מוצריו או את שירותיו, ועל כן מן הראוי להשיב לה כגמולה. בחלק מהארגונים סברו, מן הסתם, כי יש בכך גם מעין "פעולה מונעת" שנועדה להשקיט מראש ביקורת על ארגונים נצלניים שכל מטרתם היא עשיית רווח, גם על חשבון רווחתם של אחרים.
בשנים האחרונות חל שינוי בגישה זו. שורה של התרחשויות הביאה ארגונים עסקיים רבים להכרה כי אין די בתרומה לקהילה, רחבה ונאה ככל שתהיה. במילים אחרות, ארגון אינו יכול לתרום כספים רבים למוזיאונים או לילדים במצוקה, ובה בעת לדחוק בברוטליות את רגלי מתחריו, להסכים עם ניצול עובדיו של קבלן המשנה שלו, לזהם את הסביבה, ובסופו של דבר לרחוץ בניקיון כפיו רק משום שתרם ברוחב לב לנזקקים. הדרישה מארגונים להתנהגות כוללת ראויה, כזו שאינה רואה רק את שורת הרווח הפיננסי אלא גם את התועלות החברתיות והסביבתיות של פעילותם, עלתה באופן דרמטי. גישה זו מכונה בעגה המקצועית: Triple Bottom Line – כלומר, לא "שורה תחתונה" אחת (רווחיות), אלא שלוש (גם תועלת חברתית וסביבתית).
באיזה אופן, ארגונים צריכים לקחת אחריות חברתית וסביבתית? האם על ידי "מעשים טובים" ומתן צדקה? האם על ידי שינוי התנהלות הארגון? האם תהליך עמוק יותר?
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3679458,00.html
מדוע אין מוטיבציה טבעית לשמור על אחריות חברתית?
האם כדאי לחוקק חוקים שיאכפו את האחריות הזו?
תיקון האחריות החברתית - ערבות
האם חוסר לקיחת האחריות החברתית היא תופעה שניתן לעצור?
אוירה כזאת בחברה משפיעה על האנשים החיים בה?
האם חברה יכולה להשתנות לטובה ממצב כזה?
כיצד ניתן לצפות שהמצב יתפתח?
האם צריך שתחילת השינוי יגיע מאנשי ציבור?
מה צריך לשנות בדרך המחשבה שלנו כדי שנתחיל לקחת אחריות? מהי המחשבה שצריכה להוביל אותנו?
אם אדם ישנה את חשיבתו בנושא, האם נראה שינויים בעולם? בחברה?
אני אחראי על השכן שלי? על הילדים ברחוב? והם אחראים עליי? האם זה כך בפועל?
מה מרפא חוסר לקיחת אחריות חברתית?
איך נוכל כפרטים וכחברה להטיב את מצבנו בלקיחת אחריות?
"כל ישראל ערבים זה לזה" - האם זוהי המלצה כלפינו? חוק? האם זה אפשרי?
מה יגרום לנו להרגיש שכולם תלויים בכולם ושכל אחד צריך לקחת אחריות?
במה תלויה ההתעוררות שלנו?
מהו התהליך האישי והחברתי הכללי בהקשר זה ולאן הוא מוביל?
שאננות
שאננות
(מילון)
ביטחון
וחוסר
דאגה
בלתי
מוצדקים,
חסר
דאגות;
בטוח;
רגוע;
נינוח.
https://milog.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%A0%D7%A0%D7%95%D7%AA
מהי תופעת השאננות? למה זה קורה? מאיפה מגיעה השאננות?
למה התכונה הזו קיימת בבני האדם? מה מטרתה?
מה הגבול שמפריד בין בטחון לשאננות?
האם שאננות נובעת מעודף ביטחון או חוסר בטחון? היא תופעה של חוזק או חולשה?
ממה נובעת השאננות?
האם שאננות נובעת מתוך הרגשה שאין לנו יכולת להתמודד עם המציאות או יכולת לשנות דברים?
האם אדם שאנן מודע לכך שהוא שאנן? האם הוא מבין שהוא נמצא בהכחשה, הדחקה או אולי חוסר אכפתיות?
האם השאננות אופיינית לדור שלנו יותר מאשר בעבר?
איך אפשר לעזור לאדם שאנן? האם צריך לנפץ לו את הבועה?
כיצד אפשר למנוע שאננות באנשים בעלי תפקידים נושאי אחריות?
כיצד שאננות באדם משפיעה על חייו?
כיצד שאננות בחברה משפיעה על החברים בה?
מה טוב בתכונה כזו? יש לה יתרונות?
מה הפתרון לשאננות? איך יוצאים משאננות?
האם אנחנו צריכים לחיות עם עיניים פקוחות לרווחה? מה יוביל אותנו בחיינו האישיים מול אי הוודאות, הפחד, הסכנות?
מה לגבי עם ישראל? האם יש מוצא למצבנו כיהודים וישראלים?
למה בני אדם נופלים לשאננות למרות חומרת המצב שהם נמצאים בו? האם כדאי לעמוד תמיד על המשמר?
מדוע חלק מהאנשים חוששים מתוצאות ומצבים שונים וחלק שאננים?
איזה אופי יש לאנשים שאננים?
מה גורם לאדם לקחת אחריות ולצאת משאננות?
האם יציאה משאננות צריכה להיעשות מתוך כאב?
מהו סף הסבל בו האדם יוצא משאננות אל עבר לקיחת אחריות למצבו?