האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, כתב טשרניחובסקי. אקטואלי גם בדור המסכים? מה בונות בנו האינטראקציות שיש לנו עם אחרים? מה ההבדל בין חוג מקצועי למשחק עם חברים? על מה שחשוב להוסיף לילדינו האהובים.
תינוק שנולד הוא כמו מחשב חדש, צריך למלא אותו בתוכנות. בכל התהליך החינוכי, הילד סופג מהוריו ומהסובבים אותו כל מיני ערכים והגדרות, בעיקר דרך דוגמאות. הם בונים בו גישה מסוימת לחיים, צורות תפיסה, חשיבה והתנהגויות. לפי הסרגלים הפנימיים האלו הוא ימדוד לאורך חייו כל דבר שבו ייתקל, ולכן הסביבה שבה אדם גדל חשובה ביותר.
הסביבה הראשונה שלנו הייתה הרחם של אימא. ממנה עברנו לזרועותיה, ואל העריסה. אחר כך הכרנו את החדר שלנו, ואת הדירה. בהמשך יצאנו לגינה שעל יד הבית, ואל השכונה. בכל המעגלים המתרחבים האלה, תמיד הניעה אותנו שאיפה להרגיש חום וביטחון מהסביבה, כמו שהרגשנו ברחם.
בהשוואה לדורות קודמים, לילדים של היום יש פחות אינטראקציות קהילתיות, עם הילדים האחרים בשכונה או ברחוב. הולכים לבית ספר, חוזרים הביתה, פעם או פעמיים בשבוע איזה חוג מקצועי, וזהו. באף מקום לא מתקשרים יותר מדי לאחרים, לא בונים חברויות עמוקות. וגם אם המצב הסוציואקונומי טוב, בסך הכול חוויית הילדות היא כמו מפלסטיק, קרירה כזו. הילדים גדלים, בונים לעצמם חיים דומים, וכמו חצי עולם חיים על כדורים.
יש הבדל מהותי בין ילד שמשחק כל הזמן לבד או עם אחד ההורים, לבין ילד שמשחק עם חברים. באינטראקציות חברתיות הילד לומד לבנות קשרים עם אנשים, לפעמים יש מריבות אחר כך משלימים, לפעמים יש תחרויות אחר כך זה לזה עוזרים. עולם שלם של רגשות, הבחנות וטעמים.
בעידן המסכים האינטראקציות הן עם הטלפון והמחשב בעיקר, וגם אם מתכתבים עם אחרים זה לא תחליף לקשר אנושי, חי, חם, פנים אל פנים. סביבה כזו לא מספקת לילד את ההזנה שהוא חייב כדי להתפתח נכון, ולכן מתפשט הדיכאון.
אם נרחיב את המבט לטבע הסובב, נראה שצורת החיים שלנו היום מנוגדת לו. הטבע הוא מערכת אינטגרלית, כל חלקיה קשורים זה לזה עד הפרט האחרון. כך למשל בנוי גם הגוף שלנו, כל תא מקושר לאחרים. אבל לנו, בני האדם, התפתח אגו גדול מאוד שמנתק אותנו האחד מהשני. במקביל, העולם שבו אנחנו חיים נעשה מקושר יותר ויותר, עם תלות הדדית ברמה גבוהה. זה אומר שרוצים או לא, כולנו באותה סירה. הניגוד הזה בין התפתחות האגו המפריד מבפנים, לבין התפתחות הקשר והתלות החיצוניים, שם אותנו בבעיה.
בסופו של דבר נבין שמוכרחים לבנות בינינו חיבורים מעל כל החומות, והיישום המעשי של זה יכול להתחיל מקהילות קטנות. השיטה האינטגרלית מסבירה בהרחבה איך לעשות זאת, להלן מספר רעיונות.
המטרה היא לבנות לעצמנו סביבת מגורים טובה. בסביבה כזו אנשים מרגישים לא לבד, אלא יחד, כמו במשפחה חמה. לשם כך, כדאי לעשות אחת לשבוע או חודש הפנינג עם אוכל טוב, מוזיקה, הפעלות מאתגרות לאבות ובנים, לאימהות ובנות. כדאי גם שהילדים ובני הנוער יעשו בפנינו הצגות והופעות.
מומלץ לפתוח לוח עזרה הדדית, שבו בעלי מקצוע ומומחים שונים יוכלו להציע בזמנם הפנוי סיוע לאחרים. אפשר להקים שוק קח תן עם בגדים וחפצים למסירה, להתארגן כקבוצת רכישה לקניות השבועיות, לארגן עזרה בלימודים לילדים ומשחקים משותפים, להציע מגוון חוגים וסדנאות. יכולים לעלות עוד אינספור רעיונות מחברים לשיפור איכות החיים, ועל כולם נדבר במעגלי שיח משותפים.
עם הזמן נרגיש שהחיבור הקהילתי מביא עימו רוח מיוחדת במינה. תחושת הקשר והתמיכה שתיווצר תיתן לכולנו רוגע, סיפוק ושמחה. אם נבדוק את מצבנו לאחר שנה, נגלה שהדיכאון ירד, הביטחון עלה, הבריאות השתפרה, הילדים פיתחו חיי חברה, ואפילו הזוגיות שלנו תושפע לטובה.
דרך החיבור לאחרים כל אחד יקבל חום, אהבה והזנה, כמו מאותה רחם של אימא. בהדרגה, הרגשת החיים תתרחב, כל אחד ייצא מהפינה הקטנה אל עולם פתוח, גדול ונפלא, ויחד נעפיל לדרגת קיום חדשה.
בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 252 – bit.ly/3usj6UE