כדי לשפר את החיים שלנו ולהישמר מאיומים, חשוב להבין לעומק את המערכת שבה אנחנו קיימים. אילו כוחות פועלים בה? איך הם מנוהלים? מה משפיע עלינו מבחוץ? מה מבפנים?
המערכת הגדולה ביותר שבתוכה אנחנו מתפתחים היא כלל המציאות. חלל גדול שמלא בכל מיני גופים, כוכבים, פלנטות, גלקסיות. לפי מה שאנחנו מגלים הדבר הזה התחיל להתפתח לפני כ-14 מיליארד שנה, מאיזשהו ניצוץ קטן של כוח. את הכוח הזה אפשר להגדיר כרצון להחזיק את עצמו, רצון להתקיים, שהלך והתרבה.
חומר בצורת דומם מתאפיין ברצון לשמור על עצמו, ואינו זקוק בעצם לשום דבר מבחוץ. נהנה מזה שהוא קיים כפי שהוא, כביכול. כך למשל, אם ניקח ברזל או מים ונרצה לשנות אותם, נצטרך להפעיל עליהם כוח. אם לא היה משפיע עליהם שום דבר, הם היו נשארים בצורתם לנצח.
אחר כך התפתח הצומח. הרצון להתקיים שבצומח כבר רוצה לקבל צורות מתקדמות יותר, לספוג מבחוץ השפעות שנראות לו חיוביות, להוציא מעצמו חומרים שמפריעים לו. זהו רצון מפותח יותר מזה שבדומם, רצון שמוכן להשתנות, ודווקא בשינויים רואה לעצמו התקדמות.
ומפני שכל הטבע התחיל להתפתח מכוח אחד, רצון אחד, הוא ממשיך להיות מקושר בכל חלקיו. מה שפרט אחד מרגיש כמזיק ופולט מתוכו, פרט אחר בטבע מרגיש כמועיל ולוקח לעצמו. כך הכול מקושר, כל פרטי הטבע נמצאים במעגל של ספיגה ופליטה, במנגנון אינטגרלי אחד.
בעולם החי התפתחו מינים חד-תאיים, אחר כך "ראו" שטוב יותר להתחבר ביניהם ונוצרו יצורים רב-תאיים. התאים קיבלו תפקידים שונים, שיתפו פעולה, והתפתחו גופים שונים בהתאם לתנאים הסביבתיים. כך למשל רואים דוב חום, דוב שחור, דוב לבן, דוב פנדה, וכן הלאה.
הרצון של בעלי חיים הוא בדרגה גבוהה יותר משל צמחים, ולכן רואים אותם נעים ונדים, משנים מקום. בכל תא חי מתפתח ליד הרצון להתקיים בטוב גם שכל, מוח, תוכנה מיוחדת לניהול עצמו. זיכרון של דברים מהעבר, פיתוח תוכניות לעתיד, בדיקה לאיזה כיוון ובאיזו צורה כדאי להתפתח כדי להגיע למצב יותר טוב.
באופן כללי, אפשר להבחין בארבע דרגות חשיבה שמתפתחות בתוך הרצון: קליטה, השוואה, סיכום, פידבק. הדבר מתבטא לדוגמה בצורה שבה כל יצור יודע איך לבנות לעצמו מקום באדמה או על איזה עץ, איך להתרבות, איך לשמור על הטריטוריה, ועוד.
האדם שייך לפי גופו לעולם החי, אבל הרצון שלו התפתח לדרגה יותר גבוהה ובמקביל גם השכל. חשוב לציין שהתלות של האדם בסביבה היא מאוד חזקה. אם למשל ילד יגדל ביער, בין החיות, הוא יהיה כמותן, ואם יגדל בחברה מסוימת אז יתפתח בהתאם לה.
במבט כולל, אפשר לחלק את התפתחות האדם לשלבים פנימיים של דומם, צומח, חי ואדם.
התקופה הראשונה החלה כ-35,000 שנה לפנה"ס, אותה נגדיר כשלב הדומם בהתפתחות האדם. הרצונות של האדם היו בסיסיים, לאוכל, למין, למשפחה, למחסה וכדומה. כ- 3,200 שנה לפנה"ס החל שלב הצומח, והרצון הדומיננטי היה הרצון לעושר. אחר כך באו ימי הביניים, משנת 500 עד המאה ה-15 לערך. זהו שלב החי, והרצון הדומיננטי היה הרצון לשליטה. מהמאה ה-15 התחיל שלב התפתחות האדם שבאדם, והרצון הדומיננטי היה הרצון לידע. רצון זה התבטא בדחף לגילוי יבשות, פיתוח המדע והטכנולוגיה, תקופת הרנסנס, ועוד. האישיות של האדם החלה לבלוט, והוא ראה את עצמו כמרכז המציאות. המאה העשרים הביאה קפיצת דרך עצומה, איינשטיין, תורת היחסות, אנרגיה גרעינית, תקשורת המונים, מהפכת האינטרנט, מה לא.
מסוף המאה העשרים מורגשת דעיכה, האטה, עצירה שכזאת. כאילו הגענו לסוף ההתפתחות של אותה נקודה שממנה התחיל הכול. התחושה היא שאין לנו לאן להתפתח, כאילו נעלם הרצון לגדול. אם תמיד היו אנשים שהתניעו מהפכות, התפתחויות חדשות, היו תפיסות מנוגדות שנאבקו זו בזו ותרמו לבירור מה נכון לנו ומה פחות, אז בשנים האחרונות נדמו כל הקולות. אין לאף אחד תוכניות גדולות, מטרות שמאירות, שלא לדבר על חזון. הרצונות דועכים, אנשים בקושי מוצאים כוח לסחוב את היום.
אנחנו לא רואים לפנינו כלום. מעולם לא הייתה האנושות במצב כזה, וזהו שלב התפתחותי מיוחד מאוד. מכאן נצטרך לחשוב יחד, איזו התפתחות חדשה לגמרי יכולה לצמוח מתוך המבוי הסתום?
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 115 – bit.ly/3ZYokoI