|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 1052 – 1053
כישלון והצבת מטרות,
היחס הנכון לכישלון
מטרות:
מהו תפקיד הכישלונות בחיינו?
מהו היחס הנכון לכישלון?
לקבל דרכים אפקטיביות להתמודדות עם תחושת כישלון.
איך לחנך ילדים ביחס לכישלון?
זרימה:
מהות הכישלון.
תפקיד הכישלון.
היחס לכישלון.
היחס הנכון לכישלון.
פיתוח יחס נכון לכישלון.
פתיח:
כישלון הוא מצב שבו לא מומשה מטרה מסוימת, רצויה או מכוונת, שנקבעה לאדם או שהאדם קבע לעצמו. ניתן לראות בכישלון מצב מנוגד להצלחה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9F
כישלון זה חלק מהחיים, לא תמיד הולך וצריך לדעת גם איך ליפול, ולקום שוב על הרגליים, אבל לא לכולנו זה כל כך פשוט.
https://www.mako.co.il/spirituality-success/articles/Article-01863499c624431006.htm
כל אדם במהלך חייו יחווה כישלונות, בין אם יותר ובין אם פחות.
מהות הכישלון
מהי תחושת הכישלון? במה היא מאופיינת?
מהי התחושה ההפוכה ממנה?
מדוע האדם פוגש בכישלון לעיתים תדירות בחייו?
מהיכן נובעת הרגשת הכישלון?
למה האדם מתייחס למטרה שלא מומשה ככישלון?
יש מצבים אותם אדם אחד יגדיר ככישלון והשני לא. מדוע?
כישלון יכול להיות אובייקטיבי או סובייקטיבי. דוגמה לכישלון אובייקטיבי הוא קבלת הציון "נכשל" במבחן. דוגמה לכישלון סובייקטיבי הוא קבלת הציון "טוב" במבחן, על ידי תלמיד שציפה לקבל את הציון "מצוין". ניתן לשנות מצבים של כישלון סובייקטיבי בעזרת שינוי תפיסתי או פסיכותרפיה. מצב של כישלון אובייקטיבי יכול להביא לתהליך של הסקת מסקנות.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9F
תפקיד הכישלון
כישלון - מושך אותך למטה, או דוחף אותך למעלה?
מרגע שהתחלנו לעשות, התחלנו להיכשל.
למדנו ללכת – נכשלנו ונפלנו, עד שהלכנו.
למדנו לכתוב – נכשלנו ושגינו, עד שכתבנו...
נכשלים לעיתים קרובות. מידי יום ישנן פעולות שלא הצליחו כפי שתכננו.
כישלון הוא עניין יומיומי. כישלון הוא חלק הכרחי בתהליך למידה, כל תהליך למידה רצוף כישלונות. עושים צעד, מתקנים, עושים עוד צעד ועוד אחד, עד שרוכשים מיומנות. כשרכשנו את המיומנות הרצויה הגענו להצלחה.
מהו תפקיד הכישלון בחיים?
איך אדם יכול לנצל כישלון למינוף פעולות נוספות?
איך הוא תורם להתפתחות האדם הפרטי, ולהתפתחות החברה?
האם מסוגלות נבנית על פני כישלונות?
למה תחושת כישלון, משתקת אנשים מסוימים, ומעניקה תחושת מוטיבציה לאחרים?
האם אפשר להצליח מבלי להיכשל?
אריק זאבי. איש ומופת. מה לא נאמר על הספורטאי הזה? מה הוא לא הספיק לעבור בקרירה הארוכה והמדהימה שלו? דווקא בנקודה הקשה הזו אני רוצה להתעכב על אחת היכולות היותר משמעותיות בעייני מבחינה פסיכולוגית, שמאפיינת את אריק ואיתו עוד ספורטאים גדולים. כשמסתכלים על ספורטאים בכירים, כאלו שהצליחו לממש עצמם, אנחנו מגלים שאחד הדברים המאפיינים אותם הוא היסטוריה רצופה במשברים. רבים הספורטאים שמספרים על אותם רגעים בהם הקרירה שלהם עברה משבר, אם כתוצאה ממחלה בדרך, או פציעה חמורה.
לי קורזיץ, הגולשת האולימפית שלנו ואלופת העולם שלוש פעמים, סיפרה על מחלה קשה שעברה ואיימה על חייה. מייקל ג'ורדן מספר על כישלונות בתקופת הקולג' וחוסר אמונה של הסובבים אותו לעתידו הספורטיבי, ועוד רבים הסיפורים המוכרים יותר ופחות על רגעי משבר וכישלון בקריירה. לא פגשתי ספורטאי גדול שלא עבר היסטוריה רצופה קשיים ומשברים.
http://www.lauf.co.il/news_page.asp?news_id=202
היחס לכישלון
כישלון הוא חלק טבעי מהחיים. בפועל אנחנו נכשלים יותר משאנחנו מצליחים. ובכל זאת היחס שלנו לכישלון אינו כאל משהו טבעי. אנחנו מצפים להצליח ולא להיכשל. הכישלון מפתיע אותנו, אנחנו מתאכזבים, כועסים, מרגישים שאנחנו לא בסדר, לא מספיק טובים.
מדוע באופן טבעי כישלון נחווה באדם כמשהו רע, והצלחה כטוב?
הכישלון הכרחי בדרך להצלחה. אם כך, מדוע אנו מצפים להצליח ולא מצפים להיכשל?
מדוע אנחנו מגיבים לכישלון כאל משהו לא טוב שקרה, המלווה בתחושות של החמצה ומערער את הבטחון העצמי?
למה קשה לאדם להתאושש מכישלון?
תגובות שונות לכישלון:
לעיתים שני אנשים חווים את אותו הכישלון בתחום מסוים, נניח מבחן חשוב. האחד יתאכזב לשעה וימשיך הלאה, השני יסחוב איתו את תחושת הכישלון שבועות רבים.
מדוע אנשים מגיבים לכישלון בצורות שונות? מהו ההבדל ביחס שלהם לאותו אירוע כושל?
האם היחס לכישלון מתפתח מתוך כישלונות רבים או קשור לתכונות אופי המאפשרות התמודדות מוצלחת יותר?
האם צורת ההתייחסות מולדת או נרכשת?
האם קיים הבדל, באופן שבו אדם מתייחס לכישלון שלו, ולאופן שהוא מתייחס לכישלונם של אחרים? האם אפשר ללמוד מכישלונות של אחרים?
כשחושבים על המרכיבים הפסיכולוגים המאפיינים ספורטאים מצליחים אנחנו יכולים למנות רבים: חריצות, נחישות, אופטימיות, מחויבות, יכולת להתמודד עם תסכולים, דחיית סיפוקים ועוד ועוד. ליוויתי ספורטאים רבים ופגשתי רבים ומוכשרים בעלי אותם כישורים פסיכולוגים שמניתי עכשיו. הדבר המעניין ביותר היה לנסות ולמצוא את אותו דבק המחבר בין כל המרכיבים הללו. כפי שכשבונים קשת בבניין צריך לבחור את הלבנה האחרונה שתחזיק את כל המבנה, כך צריך לזהות את המרכיב הסודי בתרכובת הזו של הצלחה בהיבט הפסיכולוגי, ומרכיב סודי זה הוא היכולת לקום מכישלונות.
http://www.lauf.co.il/news_page.asp?news_id=202
מה מקנה לאדם את היכולת לקום מכישלון?
הסוד להתמודדות עם כישלון טמון ב"עמידות":
מבחינתם של פסיכולוגים מהאסכולה של פרופ' פיטר קרמר, מחבר הספרים Against Depression ו-Listening to Prozac, הסוד להתמודדות עם כישלון טמון ב"עמידות". כפי שטוען פרופ' קרמר, "עמידות היא ההפך מדיכאון". עמידות פירושה היכולת לחוות את כל קשת הרגשות הקיימים, ולא להדחיק אותם או להתעלם מהם. "האדם העמיד" מכיר באתגרים העומדים בפניו, יכול ללמוד מהם, ובתוך כך ממשיך ליהנות מהחיים ולפעול להשגת מטרותיו. על פי מחקרים של קרמר וחבריו, ההתמודדות עם כישלון בגישה הזאת אמורה להיות היעילה ביותר. סודו של האדם העמיד הוא ביכולתו לומר, "אני מרגיש רע לגבי זה", אבל בו בזמן לומר, "אני מרגיש טוב לגבי הדבר ההוא" וגם "מחר כנראה ארגיש טוב יותר".
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000994543
קיימת גישה המדברת על כך שהדרך להתמודד עם כישלון היא "עמידות":
האם חשוב לפתח באדם יכולת להרגיש מגוון גדול של רגשות, ולא להתעלם מתחושות שליליות ביחס לכישלון. האם זה עוזר להתמודד עם כישלון?
האם חשוב שיחד עם תחושה רעה, בנוגע לכישלון, תהיה גם תחושה טובה ביחס לדברים אחרים בחיים. שהכישלון לא יצבע הכל בשחור?
היחס הנכון לכישלון
מהו היחס הנכון לכישלון?
איך מכילים כישלון בצורה נכונה?
איך מגיבים נכון לכישלון?
למדנו ללכת – נכשלנו ונפלנו, עד שהלכנו:
מה יש למשל בילד שהכישלון לא גורם לו להפסיק לנסות?
לנסות עד שנצליח:
מחבר ספרי המתח סטיבן קינג נדחה על ידי 30 מו"לים לפני פרסום ספרו הראשון ומייסד חברת הונדה הקים אותה לאחר שלא קיבלו אותו לעבודה כמהנדס בטויוטה - אלה סיפורי הכישלון שהתרבות העכשווית אוהבת להציג. המסר ברור: גם מי שנכשל הוא עדיין מצליחן בפוטנציה, הכישלון הוא רק מהמורה בדרך, ולא נותר לנו אלא "לנסות עד שנצליח או למות בדרך". האם כך צריך להתייחס לכישלון קולוסאלי?
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000994543
מה צריך להבין/ ללמוד מהכישלון?
האם הכישלון אומר משהו עלי או על סיכוי ההצלחה שלי בעתיד?
האם כל מי שימשיך לנסות בסוף יצליח?
לקבל את זה:
מדענים יודעים שאחוז גדול מהמחקרים שלהם (70% ואפילו יותר בתחומים מסוימים) ייכשלו. אם ידיהם היו נרפות אחרי כל כישלון שצברו, ככל הנראה היינו נותרים בימי הביניים.
https://www.haaretz.co.il/wellbeing/health-blogs/psychology/judithkatz/BLOG-1.3133410
לא לפחד להיכשל - הדאגה מכישלון צריכה להיות מוחלפת בפרדיגמה חדשה - אחת שמכירה בכישלון כחלק קבוע מעבודה בעולם המכיל משתנים רבים. בעצם ההכרה בכישלון שלכם אתם מאפשרים לאחרים סביבכם להיות קצת פחות מושלמים וחסרי רבב, מעודדים ביקורת ובחינה מחודשת, ובעיקר - נותנים לעצמכם פסק זמן להבין מה בדיוק לא הסתדר. אין זה אומר שכישלון הוא דבר נהדר שצריך לשאוף אליו, אך הוא יכול להוביל להפקת לקחים ושיפור אם לוקחים עליו את מלוא האחריות ומתחקרים אותו נכון.
https://www.haaretz.co.il/wellbeing/health-blogs/psychology/judithkatz/BLOG-1.3133410
האם ניתן להפוך אדם בלתי עמיד לעמיד בגיל מבוגר? השאלה עדיין פתוחה. הפסיכולוג ד"ר רוברט ויקס, מחבר הספר "Bounce: Living the Resilient Life", המתמחה במניעת דיכאונות ומשברים נפשיים בקרב בעלי מקצועות טיפוליים (רופאים, אחיות וכדומה), מציין שהדרך לעמידות עוברת בקבלת העובדה שהחיים מלאים באירועים מלחיצים ולא ניתן ואף לא רצוי לחמוק מהם. השאלה, הוא אומר, היא לא כמה סטרס אתה חווה, אלא מה הסטרס עושה לך. לדבריו, אם מביטים בתחושה השלילית מתוך מודעות וקבלה, אפילו בסקרנות, היא נעשית רבת רבדים ולא רק שלילית.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000994543
האם הגישה הנכונה לכישלון היא לקבל את זה שהוא חלק מהחיים?
האם צריך להסכים להיכשל?
האם אדם, שמוכן להיכשל הרבה כדי להצליח, מקבל נכון את האתגרים בחיים?
האם זה נכון לומר, שעדיף לעשות כמה שיותר מהר טעויות בכדי להצליח?
לשנות את נקודת המבט על הכישלון:
לא נכשלתי. רק מצאתי עשרת אלפים דרכים שלא עובדות.
תומאס אדיסון
https://tsitatot.co.il/tsitut/364
מהו הצד החיובי של הכישלון עליו כדאי להסתכל?
הבעיה היא שהרגילו אותנו להאמין שברגע שאנחנו משיגים תוצאה לא רצויה, המשמעות של זה היא כישלון. הרי בכיתה א' כשענינו תשובה לא נכונה, המורה לא אמרה לנו "מצוין, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן כדי שנלמד, בשביל זה יש בית ספר" להיפך שאר התלמידים צחקו עלינו. ובמהלך החיים למדנו לקשר טעיות עם רגש שלילי וכאב, למרות שבפועל דווקא מהטעויות לומדים הכי הרבה, דווקא האתגרים שאנו מתמודדים איתם הם ההזדמנות הכי טובה לצמיחה והתפתחות.
האם נכון להסתכל על הכישלון כאל הזדמנות ללמידה?
פיתוח יחס נכון לכישלון
על ידי מה האדם יכול לפתח צורת יחס שונה מזו שהורגל אליה?
אילו תכונות אדם צריך, בכדי שיהיו לו יכולות להתגבר על מכשולים ואתגרים?
איך להתגבר על תחושת כישלון?
אם אני אדם שלוקח כישלון בצורה קשה, איך ללמד את עצמי לשנות יחס/ גישה?
האם ניתן לפתח יכולת להתמודד טוב יותר עם כישלונות או שמה זה מולד באופיו של האדם?
איך מקבלים נכון את המשפט: "הדרך להצלחה רצופה בכישלונות"?
מה עליי לעשות בזמן הכישלון כדי שהוא יביא אותי להצלחה?
איך לא מאפשרים לכישלונות לייצר לנו דימוי עצמי נמוך?
איך להימנע מקיפאון שנובע מחוסר רצון להיכשל?