רוצים או לא, אנחנו חיים ברשת. מיום ליום רואים עד כמה כולם קשורים לכולם, משפיעים על כולם ותלויים בכולם. במציאות אינטגרלית כזו כדאי להכיר את החוקיות שפועלת, ולהתאים את עצמנו אליה.
אבותינו, כך מסתבר, גילו את החוקיות הרשתית כבר מזמן. כללי התנהגות שעליהם שמענו משך דורות, כמו למשל שאסור לבייש אדם ברבים, באו מתוך מודעות לרשת וראיית ההשלכות ההרסניות של יחס כזה לזולת.
אברהם הבבלי היה הראשון שגילה שבכל הטבע פועל כוח אחד, ושגם אנחנו צריכים להיות מאוחדים. אברהם לימד את כל מי שהסכים לשמוע איך מתקשרים לאחרים בחסד, באהבה, בהשלמה, איך מתעלים מעל כל אגו שמתפרץ, מעל כל דחייה. רוב בני האדם לא מצאו עניין בדבריו, נגררו למאבקים איומים ולבסוף נפוצו מבבל העתיקה על פני תבל. המעטים שכן נמשכו אליו התקבצו לקהילה מיוחדת, שלימים נעשתה לעם. הם חיו לפי חוקי הרשת: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", "כל ישראל חברים".
אברהם לימד אותם שמצד הטבע רשת הקשר שבין כולם מתגלה בצורה לא נעימה. למה? כי הקשר לאחרים מנוגד לאגואיזם הצר שגדל כל הזמן באדם. הכוח הזה גורם לכל אחד להרגיש רחוק מאחרים, לא להבין אותם, לנצל אותם לתועלתו כשאפשר, להתייחס אליהם רע. אין מה לעשות עם האגו הזה, הסביר אברהם, אין מה לבדוק מי עשה למי מה, ולמה. לכולם יש יצר רע, ותמיד הוא ימצא לעצמו הצדקה.
הפתרון הכולל מוגדר בנוסחה: "על כל פשעים תכסה אהבה". כלומר ללמוד להתעלות מעל כל גילויי הרע, ולהתחיל להתקרב זה לזה, ממש בכוח, להביע יחס טוב, התחשבות ודאגה. אין ברירה. אם לא נעשה את המאמץ המשותף הזה, משחקי האגו יהרסו אותנו, בכל תחום ובכל רמה.
ותראו אותנו היום: האנושות כולה מרושתת, אך היחס בין בני אדם מאוד רע. והפעם, בניגוד לסיפור של מגדל בבל, אין כבר לאן להתפזר. אין לנו כדור ארץ אחר. כולנו באותה סירה, ואם לא נלמד להסתדר כנראה שנטבע.
הדומם, הצומח, החי והאדם, כולם באותה הרשת. חוק הקשר קובע שכל תנועה פרטית משפיעה על כל המערכת. אם התייחסנו רע לזולת, הכנסנו לרשת כוחות אגואיסטיים, מטענים שליליים. בכך גרמנו לחוסר איזון ולקלקול בכל הרמות שבטבע, וסביר להניח שנראה איזשהן תוצאות: פתאום האקלים ישתנה לרעה, יבואו סופות, גלי קור או חום, מחלות, מגפות, מינים ייכחדו, יהיו בעיות עם הצומח ועם אספקת המזון, גם ברמה הבינאישית, החברתית והבינלאומית יצוצו התנגשויות קשות.
ככל שהאגו גובר, אנחנו נעשים אטומים מאוד, מזיקים זה לזה יותר, וכשבאה מכה מהרשת אין לנו את הרגישות לראות איך אנחנו הבאנו אותה על עצמנו. ואף על פי כן, זה בדיוק מה שקורה.
עם הראייה האינטגרלית הזו נחזור לדוגמה שהזכרנו: "צריך אדם להיזהר שלא לבייש חברו ברבים" (הרמב"ם, הלכות דעות), ונוסיף כמה הבחנות רשתיות.
כשמביישים מישהו הורסים את האני שלו, את היסוד שלו. זה כמו לומר שחבל שהוא בכלל קיים, למחוק אותו, להוציא אותו מתוך הקשר עם כולם. 'שימו לב, יש בינינו מזיק!'. האדם המבויש נסגר, רוצה לברוח, להתרחק, לחתוך את כל הקשרים, להתבודד, להיעלם מהמציאות ממש. לכן, מי שמבייש את האחר, מזמין על עצמו מהרשת מכה כפולה ומכופלת. לא רואים זאת בחוש ודאי, כדי שתהיה לנו אפשרות לבירור חופשי של טוב ורע, אמת ושקר, פיתוח הכרה.
וכשחושבים על זה לעומק, הרי אפילו אם מישהו עשה משהו רע, זהו סימפטום לבעיה כללית בחברה. אנחנו יצורים חברתיים, ומושפעים מהערכים שאנחנו סופגים מהסביבה. כשמביישים אדם על מעשיו אין בכך ערך חינוכי, זה רק מעורר התפרצויות נוספות של שנאה, ומנוגד למגמת ההתפתחות הכוללת לעבר אחדות והשלמה.
פתרון שורש להתנהגות מזיקה יבוא רק מבניית סביבה יותר טובה. הדבר דורש מהפכה תפיסתית, חינוכית, תרבותית, כלל-חברתית, שתקנה לכל פרט את ההרגשה האינטגרלית שהוא חי ברשת ואיך כדאי לו להתנהג בה. לחברה כזו יהיה כוח אדיר. הוא יוכל להחזיק כל אחד מעל הדחפים האגואיסטיים שלו, ויעלה את כולנו גם יחד לדרגת קיום חדשה. אינטגרלית, מחוברת, מלאה בחום, בהדדיות ובאהבה.
על זה דיבר אברהם אבינו, לזה הוא רצה להביא את הנבראים כולם. אם נממש את שיטת החיבור שלו בינינו, נתחיל סוף סוף להאיר לעולם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 163 – bit.ly/3FZySLL