חיים חדשים
שיחה 723
יום השואה בראי הקבלה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. .1628.04 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לדבר עם הרב לייטמן על נושא מיוחד, על רוח האדם. השנה נבחר הנושא של "המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה" כנושא שלנו שבו נתרכז השנה, ונרצה להבין בכלל את המושג הזה של "רוח האדם", ואיך אפשר להביא קצת יותר רוח אל החיים שלנו כאן ועכשיו.
טל: כן. זה באמת נושא שהוא מאד מאד חשוב, ומאד מעניין, ודווקא בתקופה ההיא, שהיא תקופה כל כך חשוכה, וכל כך קשה, שההישרדות בה הייתה כל כך מרכזית, זה מבליט את הרגעים האלה שהאדם הצליח לשמור על הצלם שלו, על הרוח שלו. אנחנו מעריכים מאד את הסיפורים על הרגעים האלה. הם מתנוצצים שם כאיזו תקווה לאנושות, תקווה לאדם שבנו, לנוכח הזוועות שהתגלו.
רבים מרגישים שהשואה הייתה איזו מין אות קלון לאנושות, ואנחנו מעוניינים מאד לשמוע ולהרחיב על מה כן מאפשר לאדם לשמור על הצלם שלו, על האדם שבו, ומה קורה איתנו היום עם האדם הזה שבנו, וגם על העתיד. ונסתכל קצת על מה שהיה אז.
יש הרבה מאד סיפורים על המאמצים שיהודים עשו בתקופה הזאת כדי לשמור במשהו על צלם האנוש שלהם. זה היה הדבר הראשון אולי שהגרמנים ניסו להרוס, את הקהילתיות, את ההתכנסות, את בתי הכנסת, את כל התפילות בציבור. כל הדברים האלה נאסרו כצעד ראשון, ומההתחלה הייתה התקפה על האנושיות של היהודים. הורידו אותם ממש לדרגה של חיות.
בתוך התנאים האלה, בתוך המחנות, בתוך הגטאות, היהודים עשו מאמצים גדולים מאד לשמור על הרוח שלהם, אם זה בעזרה הדדית, בסעד, בכל מיני מאמצים לקיים חוגי לימוד ותיאטרון, כל דבר שיאפשר להם להרגיש במשהו שהם עדיין אנשים, ולהתעלות מעל למצב שהם היו בו, להרגיש חופשיים, להרגיש שהם מסוגלים להתעלות מעל זה.
רצינו לדבר על אותם רגעים של חסד שאנחנו שומעים שהיו שם. איך אתה רואה את זה, מה המשמעות של רגעים כאלה, מאיפה יש כוח לאדם, בכאלה תנאים, בכל זאת לעזור למישהו אחר, לתת, לוותר קצת על עצמו? ואיזה כוח זה נותן לו לשרוד, להמשיך?
זו תופעה פסיכולוגית ידועה, המופיעה כשהאדם לא מרגיש שום יכולת להתגבר על מה שקורה, ואין לו כוח, אין לו יכולת להתנהג בשום צורה אחרת, אלא הוא חייב להסכים עם אותו הכוח הגדול, האכזרי, המעמיד אותו במסגרת מאד נוקשה. ואז, מה שנשאר לו, זה רק הכנעה עצמית.
טל: כלפי מה?
שהוא מקבל מה שקורה, אבל בפנים, בתוכו, מתוך ההכנעה העצמית הזאת, דווקא אז, נקודת אמת מתעוררת, רוח האדם. אני יכול להגיד זאת מהצד הפסיכולוגי, אבל בכל זאת נוח לי יותר לדבר מצד הקבלה, כי שם זה באמת החשבון האמיתי. הבורא שנותן כאלו הכבדות עלינו, הוא גם מחזיק את הרוח הכללית בפנים, ולכן אנחנו רואים שאפילו כשאנשים נכנעים ללחץ ולכוח הגדול הזה והם באיזה מקום בתוכם מרגישים שזה גורל, שזה כוח עליון שפשוט יורד, הכוח העליון, המכה הזאת, אלינו, אז אנחנו צריכים להכניע את עצמנו ולשרוד עד כמה שאפשר בצורה אנושית.
לכן ראינו שיחד עם כל מיני דוגמאות לא נעימות בזמן השואה, היו גם דוגמאות אחרות של גבורה ושל התגברות, אבל בעצם הדבר הכי בולט זאת ההתנהגות של האנשים שהכניעו את עצמם, קיבלו על עצמם את מה שקרה, ופשוט חיכו עד שהמכה הזאת תעבור.
לפי איך שרבי עקיבא סיפר פעם, הוא נמצא באוניה שנכנסה למערבולת בים סוער, והיא התפרקה, וכששאלו אותו, "מה קרה לך? איך אתה ניצלת לבד מכל האנשים שבאונייה"? הוא אמר, "אני תפסתי קרש, התיישבתי עליו, ובכל פעם שגלים גדולים הגיעו, אני רק הרכנתי את ראשי וכך הגלים בעצמם, למרות שהם היו מוכנים להטביע אותי, הם הביאו אותי לחוף.
זאת אומרת, במצב שבו הכוח המזיק נמצא בעולם שלנו, ושיש לו רשות, לכוח כזה, לעבוד בעולם שלנו, אז אנחנו צריכים לא להילחם, כי כבר לפני זה הפסדנו את המלחמה בזה שבהתנהגות בינינו אנחנו איפשרנו לנאצים לעלות לשלטון, ולשלוט בכל העמים שבאירופה. ולכן, מה שקורה כאן זה שדווקא על ידי זה שאנחנו מרכינים את ראשינו, אנחנו נותנים לכוח הזה לעבור מעלינו, ויכולים להגיע לחוף המבטחים.
טל: יש כאן המון דברים שהם אולי סימני שאלה. גם מה שאמרת על זה שאנחנו כבר הפסדנו, ועל זה שיש איזה חוף מבטחים.
כי הבעיה בתנועת הנאצים היא שאנחנו, בהתרשלות שלנו, היינו יכולים כבר לעשות את מה שבעל הסולם, וכל יתר המקובלים קראו לו "תיקון העולם". אנחנו לא עשינו זאת, אלא התנהגנו כרגיל בגלות. אנחנו לא רוצים לשמוע לאנשי הקבלה, למקובלים שאומרים שאנחנו חייבים להתחיל בתיקון העולם. האר"י הקדוש, כבר מהמאה השש עשרה קרא לתיקון העולם, כי בימיו כבר נפסקה תקופת הגלות, וכבר התחילה תקופת הגאולה. ואם בתקופה הזאת שכוחות הגאולה פועלים ואנחנו לא ממשיכים יחד איתם, אלא נשארים בגלות כמו שהיה קודם, ואפילו לא רוצים, ומתנגדים לכוחות הגאולה, אז וודאי שבזה אנחנו מזמינים כוחות רעים מאד, מסוכנים, כוחות השמדה שמתגלים בעולם, וקודם כל, וודאי שהם פועלים נגד עם ישראל.
טל: אני רוצה כדי להבין קצת יותר, מה מצופה מהעם שלנו להבין כשמגיעה מכה כזאת. היא הפכה את העם הזה, וממש בצורה מכוונת הורידו את האנשים לאיזה סטאטוס של בהמות, של חיות. שמו אותם בתוך קרונות, והביאו אותם למצבים שקשה כל כך היה להרגיש כמו בן אדם.
אנחנו, כעם ישראל, צריכים להביא לעולם את שיטת התיקון, ובזה להיות ראש לכל העולם, להיות "אור לגויים", לאומות העולם, כדי להראות להם חיבור שאנחנו, כל האנושות, צריכים להגיע אליו, ש"כולם ידעו אותי מקוטנם ועד גודלם", "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". ואם אנחנו לא מממשים את הייעוד שלנו, אז אנחנו כאילו מעלים בזה את הכוח הרע בעולם. ודווקא אנחנו, במו ידינו אפשר להגיד, הבאנו את הנאצים לשלטון.
טל: ולמה הנאצים תקפו דווקא את האדם שביהודי?
הנאצים תקפו דווקא את העם שלנו מפני שאם אנחנו נותנים לכוח הרע לשלוט, אז קודם כל הוא שולט בנו, כי כל ההתנגדות שלו היא נגדנו. לא סתם כנגד כל העמים האחרים. הנאצים לא היו רוצים למחוק אף אומה מעל פני כדור הארץ, רק את ישראל, כי קודם כל זו הייתה מלחמה אידיאולוגית. הם למדו הרבה מאד על היהדות. אנחנו רואים איך הנרי פורד הבין את היהדות ומה כתב על זה, וגם באידיאולוגיה של הנאצים. זאת אומרת, הם הרגישו שהם צריכים להרוס את כוח השליטה הרוחנית שנמצאת בעם ישראל, ורק בצורה כזאת הם יכולים לשלוט במקומנו כביכול. לכן, כי כאן זה נופל, והפוך, שני הכוחות האלה הם זה כנגד זה.
טל: מה יש בתוך עם ישראל?
שיטת החיבור, שהיא חכמת הקבלה, זאת תורת ישראל האמיתית. אם היא לא קמה ופועלת באנושות, כשהאנושות כל כך זקוקה לזה, במיוחד בימינו, אז קם במקומה כוח חדש, אחר, שהורס את הכול ומרחיק את האנושות לכל הפינות, מרחיק אותה מהחיבור, וזה השלטון הנאצי.
בעצם השלטון הנאצי אומר, כביכול, "אם אתם לא מסוגלים לחבר את כל אומות העולם בצורת השפעה הדדית זה לזה, אנחנו נחבר את כל אומות העולם בשיטה הנאצית זה לזה", גם ה"פאשיזם" מקורו מהמילה "פאשיו", שזה חיבור, כמו צרור קשור של ענפים. ולכן, או חיבור מצד הרע או חיבור מצד הטוב.
היהדות מדברת על חיבור מהצד הטוב, שהוא מהכוח העליון, ממנו כולנו מגיעים לשוויון, לחופש ולביטוי. זה נעשה על ידי הכוח העליון המיוחד, וחכמת הקבלה מלמדת אותנו איך לעשות זאת. אבל אם אנחנו לא מסוגלים, לא רוצים, כי ישנם הרבה מתנגדים בעם ישראל, אז אנחנו בזה נותנים לכוחות הנאציים, הפאשיסטים, לפעול. היינו עדי ראייה לכך לפני שמונים שנה, ויש סכנה גדולה שאנחנו שוב ניכנס לזה.
טל: מה הקשר בין הכוח הזה שאמור להיות בתוך עם ישראל לבין רוח האדם שבעם ישראל, הדברים האלה שאנחנו הערכנו דווקא בתקופה הזו שהיו חסרים? זה קשור, הכוח הזה שאתה מדבר עליו, השמירה על רוח האדם?
רוח האדם נשמרת מפני שאנחנו צריכים בכל זאת להתאושש אחרי המכה ולהביא את עצמנו לתיקון. ואם השואה הקודמת עדיין לא פועלת בנו ואנחנו מרגישים את עצמנו מוכנים, כביכול, שוב להרפות ידיים ולא לעשות כלום, אז אנחנו בזה מכינים את השואה הבאה, חס ושלום.
טל: מה זה אומר? אנחנו כן, חס ושלום נמצאים היום באמת בתקופה שהיא כזאת?
אנחנו מתקרבים לזה. אנחנו צריכים להבין שכמו שהיהודים לפני מלחמת העולם השנייה ולפני השואה לא האמינו שזה יקרה, אז גם היום הם לא רוצים לדעת על זה.
טל: אני רוצה להבין בדיוק על מה מדובר. כי אני חושבת שגם אז אנשים לא כל כך הבינו מה הם צריכים לעשות, וגם היום. היום אנחנו נמצאים בתקופה מאוד חומרית, של שפע מצד אחד, אבל גם של הרבה מאוד שטחיות. אפשר לומר שרוח האדם שבנו היא לא משהו שנמצא במרכז העיסוקים שלנו כחברה. אז מה זאת רוח האדם הזאת שאנחנו צריכים כאילו לפתח בנו, להעלות אותה?
חיבור, אין לנו שום דבר חוץ מזה. אם אנחנו גורמים לכל האנושות להתחבר שוב לאותה מערכת הדדית כאדם אחד, אז אנחנו בזה מגיעים למצב הרצוי שחייבים להגיע אליו בכל זאת, בצורה טובה. אם לא, אז על ידי ייסורים.
טל: מה לגבי כל הפעולות התרבותיות שנעשו בתקופת השואה, המאמצים לשמר תיאטרון, וחיי רוח?
אני לא מתחשב בכל הדברים האלה. בצורה פסיכולוגית זה איכשהו אולי עוזר לעם שנמצא במצב כה אנוש לשרוד, אבל אני מדבר על התיקונים האמיתיים שהעם חייב לעשות כדי לסלק את התופעה הזאת.
טל: ולמה אתה אומר שיש איזה כוח בחיבור הזה, זאת אומרת אם היו יותר מתחברים, יותר נמצאים בעזרה הדדית?
כי זה רק מה שהטבע רוצה מאיתנו. כשאנחנו מגיעים למצב שהאנושות, שכל ההתפתחות האנושית, כל החברה האנושית, דורשת מכולנו שאנחנו נהיה מחוברים נכון בינינו, בהרמוניה מסוימת, כי אנחנו רואים שכדור הארץ הוא כפר קטן אחד, ושיטת החיבור היא נמצאת רק בעם ישראל והיא נקראת חכמת הקבלה, אז אם אנחנו כן מבינים את שיטת החיבור וכן יכולים להשתמש בה, מה טוב. אבל אם יש לנו שיטת חיבור ואנחנו לא רוצים להשתמש בה, ואפילו יש כאלה שמתנגדים בכל תוקף לחיבור בינינו, ובונים עוד מפלגות וכיתות וכתות וכן הלאה, אז מתוך זה יש לנו בעיה רעה מאוד, ששוב יכולה ליפול עלינו כמכה גדולה, ושוב ניכנס לזה שההתקדמות שלנו תהיה לא על ידי הכוח הטוב אלא על ידי הכוח הרע, המשחית.
טל: אז מהי רוח האדם בהגדרה שלך?
רוח האדם, שאנחנו נהיה באדם הראשון, שאנחנו נהיה כולנו כאגודה אחת.
טל: מה זה "האדם הראשון"?
האדם הראשון, זה מערכת שקושרת בינינו את כולנו יחד. שכל בני האדם שבעולם הם מרגישים את עצמם תלויים זה בזה, מחויבים זה לזה, קשורים בקשר הערבות ההדדית, ומקבלים מתוך זה חינוך, התקדמות ביחס הדדי, עד שאנחנו מתחילים לגלות שהעולם שלנו הוא באמת מלא בכוח הטוב ולא בכוח הרע. זה בתנאי שאנחנו נמשכים להיות קיימים בתוך הכוח הזה.
זה בעצם לפנינו. אם נעשה את זה, יהיה טוב. אם לא, אז אני צופה לפנינו תקופה לא פחות קשה ממה שעברנו. אנחנו צריכים להבין שיש כאן חוקי טבע שאין להם פשרות.
טל: חוקי טבע ממש.
כן.
טל: אחת התחושות היא בעצם שהשואה הדגימה את הרוע שבאנושות, את הרוע שבאדם, שבטבע האדם. אמנם פעם היו מייחסים את זה רק לגרמנים, אבל הפסיכולוגיה התפתחה וכבר הבינו שזה לא משהו שהוא רק של גרמנים אלא בכלל, שיש את זה באדם.
גם בעל הסולם כותב שהנאציזם זה לא המצאה גרמנית, אלא אחרי הסוציאליזם בא הנאציזם. ואירופה היום כולה סוציאליסטית, וגם באמריקה עכשיו מתחילים להיות סוציאליסטים, אז מיד אחרי זה, קצת באיחור, בפיגור אחרי אירופה, גם האמריקאים יגיעו לנאציזם מהר מאוד.
טל: מה זה אומר בעצם עלינו כבני אדם?
זה אומר שאנחנו מגיעים לפסגת השנאה בינינו, מפני שהיהודים שיש להם את שיטת החיבור לא עוסקים בזה ולא מביאים את זה לכל העולם. ולכן כל העולם בשנאה בוטה, ברורה, ועכשיו כבר רואים עד כמה הוא מתחבר מול היהודים.
ואם פעם זו הייתה רק גרמניה נגד היהודים, וכל יתר הארצות היו פחות או יותר ניטרליות, היום אנחנו נרגיש את זה מכל העולם. ולא תהיה אף אומה, אף אדם בעולם, שלא ישנא את היהודים, את ישראל, את עם ישראל.
טל: אבל למה רק בנו יש את הכוח הטוב הזה, אין את זה לאחרים?
כי אנחנו רכשנו את זה במשך ההיסטוריה שלנו, בקבלת התורה, בקבלת חכמת הקבלה, ומימשנו את זה על עצמנו בזמני בית המקדש הראשון והשני. וכתוב, שאנחנו צריכים להביא את הכוח העליון, את שיטת החיבור לכל האנושות, מתי שהאנושות תהיה זקוקה לזה. והאנושות בזמן האחרון כבר זקוקה לזה, ואנחנו צריכים לעבוד לפי זה.
עם ישראל בינתיים אטום, מתעסק בכל מיני משחקים, צעצועים, כל מיני ערכים כאלו שהם בכלל לא לרוח שלנו, כמו לראש, לאור לאומות העולם. זה מאוד מסוכן, ואנחנו נמצאים במצב שאין לנו, לא נשאר לנו זמן לחשוב פעמיים. זה דבר אחד.
ודבר שני, אני בכל זאת מצטער להגיד, אבל אני לא מתחשב בכל הדברים האלה של הגבורה, של ההתנהגות המיוחדת שהייתה לעם ישראל, אלא אני מסתכל על הדברים האלה בצורה יותר גלובלית. נכון שהדברים האלה הם נמצאים, אבל זו הפסיכולוגיה של האדם, במיוחד אדם מישראל שנמצא תחת לחץ גדול, וזה טבעי לנו שזה כך יקרה. אנחנו בזה גם שונים מאומות העולם.
טל: היו גם חסידי אומות העולם שעזרו ליהודים.
כן, נכון, אבל גם לזה יש הסבר מהקבלה, וזה לא פשוט. מאבק על רוח האדם שאנחנו שמרנו איכשהו בתקופת השואה, זה נכון, אבל לא בזה אנחנו צריכים להתגאות ולא על זה אנחנו צריכים לדבר בכלל, ולא על תקופת השואה, איך עברנו אותה ואיכשהו שמרנו על עצמנו לא להיות חיות במחנה הריכוז וכן הלאה. אלא, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מגיעים למצב שזה לא יקרה שוב, כי זה הכי הכי אקטואלי לזמננו.
טל: איך אתה מסביר את זה שיש בנו כזה כוח חשוב, ותפקיד חשוב, ואנחנו לא מודעים לזה ולא מסוגלים בכלל לחשוב בכיוון הזה?
כי רק חכמת הקבלה יכולה להסביר לנו על זה, ולצערנו הציבור הישראלי עדיין נמצא בעוינות לחכמת הקבלה, או לפחות באדישות, ולא רוצה לשמוע ולהבין מה שקורה.
לכן אני מאוד מאוד לא רגוע, אם אפשר כך להגיד בלשון המעטה, לגבי העתיד שלנו. גם כעם ישראל, גם כעם ישראל בכלל בכל העולם, ועל אותם הכוחות הרעים שעלולים להתגלות, כי אנחנו בעצמנו נותנים להם מקום ותשתית.
טל: יש איזו תפיסה שהשואה זה משהו שהוא קרה פעם כשהיינו בגלות, אבל היום כשיש לנו מדינה, ויש לנו צבא, אנחנו נמצאים במקום אחר.
זה בכלל לא נכון, כי אנחנו רואים שכל אירופה מתגייסת נגדנו. אונסקו נגדנו, האו"ם נגדנו, כל אומות העולם נגדנו, אף אחד לא רוצה להתעסק איתנו. רוצים להיות איתנו בינתיים בקשר, לקבל מאיתנו כל מיני טכנולוגיות חדשות, אבל זה דבר זמני. כמו שאומות העולם החליטו לתת קיום למדינת ישראל, הם יכולים היום להחליט שלא, אין קיום למדינת ישראל, שזה סתם איזה מין "קוץ" בכל הגוף האנושי של אומות העולם, וכדאי להפסיק את זה כי אין בזה שום תועלת. ובאמת אנחנו בינתיים נמצאים כאן כמרכז הבעיות. ואנחנו רואים שזה כך. אנחנו כל הזמן בחדשות, כל הזמן מתעסקים בנו וכן הלאה.
לכן או שאנחנו באמת ממשיכים בצורה שאנחנו כן יכולים להיות דוגמה לכל אומות העולם ולהביא להם מה שהם כל כך מצפים מאיתנו, או אם אנחנו לא יכולים לעשות, אז יותר טוב עכשיו להתפזר בין כל העמים, בכל הכיוונים, מאשר לחכות עד שהם יפזרו אותנו או שיבנו כאן את מחנה הריכוז הגדול ביותר שבעולם. צריכים להחליט ולראות את הדברים האלה בצורה אמיתית, ולא כמו שראו כל גדולי האומה לפני שמונים שנה, כשאמרו לא נורא, הכול יהיה בסדר, ובעצם גרמו לזה ששישה מיליון שנשארו באירופה נספו.
לכן יש לנו עוד זמן אחרון שאנחנו צריכים ממש להחליט מה עלינו לעשות. ואם אנחנו לא לוקחים את חכמת הקבלה כשיטת התיקון, אז אין לנו כאן עתיד. וחוץ מזה בכלל האם יש לנו עתיד.
הדברים הם מאוד החלטיים. אין כאן מה לעשות, או לכאן או לכאן. זה זמננו.
אורן: זמן של הכרעה.
כן. המקובלים דיברו על זה כבר מזמן, ועכשיו אנחנו באמת נמצאים בזמן האחרון. אסור לנו להרפות ידינו אלא להבין קודם כל מה לפנינו, וזה עכשיו ומיד.
(סוף השיחה)