חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 996 – 997

מוסכמות חברתיות,

פריצת מוסכמות

מטרות:

• מהן מוסכמות חברתיות? מה הן שומרות ומייצבות בה, ומה תפקידן?

• איך נוצרות מוסכמות חברתיות, איך הןנקבעות, מי קובע?

• הבדלי מוסכמות - למה המוסכמות משתנות מדור לדור ולמה במקומות שונים יש מוסכמות שונות.

• מהו התהליך החברתי של שבירת מוסכמות במעברים בין הדורות והתקופות?

• מה מביא לשבירת מוסכמות?

• "פרות קדושות"- מוסכמות שהן טאבו ולא שוברים.

• מה הקשר בין חדשנות לבין שבירת מוסכמות?

• האם המוסכמות סופן להישבר?

• מהן הסכנות בשבירת מוסכמות?

• המוסכמה החדשה - כאוס - הכל מותר, הכל אפשר, כל המוסכמות פרוצות. האם אנחנו עובדים בלסכן את הקיים?

• האם חכמת הקבלה פורצת מוסכמות?

זרימה:

• היווצרות מוסכמות.

• מטרה ותפקיד.

• התפתחות ופריצת מוסכמות/ שבירת מוסכמות.

• תהליך פריצת מוסכמות.

• פורצי המוסכמות בחברה.

• השפעת פריצת המוסכמות על החברה.

• מבט לעתיד.

• פריצת מוסכמות בחברה של "ואהבת לרעך כמוך".

פתיח:

לכל קבוצת אנשים יש מוסכמות/ נורמות התנהגות. לעם, לתרבות, למשפחה. מוסכמות מתייחסות ל:

• נראות חיצונית/ צורת לבוש - איך מתלבשים לעבודה, לאירועים שונים.

• תקשורת ויחסים בין אנשים - (ישראלי, יפני, אנגלי, אמריקאי, הודי) -  מה עושים כשנפגשים, כשנפרדים, גינונים במהלך השיחה, מה אומרים ומה לא, איך מעבירים מסרים. איך מתיחסים זה לזה, מה שואלים ומה לא. מה מותר ומה אסור. תקשורת בעבודה.

• קוד התנהגות - נימוסי שולחן, מזלג-סכין/ מקלות אכילה/ בידיים. התנהגות בין גבר לאשה.

• חובתי לעם/ למדינה - שירות בצהל, מיסים..

• מחויבות למנהגים תרבותיים/ דתיים - לעשות ברית מילה ובר מצוה, להתחתן.

• מחויבות משפחתית - טפול בהורים מזדקנים (בעבר הורה גר אצל ילדיו, כיום בית אבות), גירושין.

• מבנה החברה - מוסכמות לגבי צורות שונות משפחה, של מיניות.

היווצרות מוסכמות

מֻסְכָּמָה (בלועזית: קוֹנְבֶנְצְיָה, מלטינית: conventio, מלשון 'לבוא יחד') היא התנהגות שמקובלת ורווחת בקרב ההמון, אף שאין לה סימוכין בחוק או בדת. [..] דוגמה למוסכמה, היא הנוהג ללחיצת יד בקרב תרבויות מערביות, או קידה בקרב תרבויות במזרח הרחוק. דוגמה נוספת היא הנוהג ל"מקום קבוע" בבתי-ספר ובמקומות אחרים. גם באמנות קיימים מוסכמות. למשל, ציורים מצוירים על משטחים מרובעים או מלבניים, אך לא על משטחים בצורות גאומטריות שונות. מערבונים יסתיימו כשהגיבור רוכב אל האופק, וסיפורי אגדות יתחילו ב"היה היה" ויסתיימו ב"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". מוסכמות אחרות הן ייחודיות לקהילה מסוימת: גברי הקהילה החרדית לובשים בגדים בשחור-לבן, ובקרב היהדות הדתית לאומית הכיפה היא סרוגה.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%94

social norm

נורמה, בסוציולוגיה - אמת מידה, ערך או התנהגות תקנית בחברה המוגדרת ע"י קבוצת אנשים, העוסקת בפעילות המשכית וממוסדת, והמקובלת עליה. בנורמות יש משום הנחיות בדבר מרחב התמרון הפתוח במצבים שונים בפני אנשים החולקים אותה מערכת ערכים ושותפים לאותה תרבות. הנורמה היא מוסכמה מחייבת המתהווה בתהליך חברתי-תרבותי דינאמי, במהלכו נוצרת מערכת ערכים בעלת מעמד קולקטיבי. מוסכמות אלה מכוונות ומווסתות את תפקודם של הפרטים המרכיבים את החברה, והן בבחינת הוראה מחייבת, פורמלית או לא פורמלית, של "עשה" או "אל תעשה". הנורמה מבטאת הסכמה חברתית רחבה, אך לאו דווקא מלאה וכוללת, בתוך קבוצה בדבר התנהגות ראויה ורצויה, והיא ביטוי לסולידריות ריגשית, מוסרית, אתנית, אידיאולוגית.

https://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-16796-PreYaan,00.html

• איך נוצרת מוסכמה חברתית?

• על מה בעצם מסכימים?

• מי קובע את המוסכמות?

• האם מוסכמות מתפתחות באופן טבעי מתוך העם או מנוהלות ע"י גורמי כוח?

• מהו ההבדל בין חוק לבין מוסכמות?

• מה הקשר בין מוסכמות וערכים?  

• האם מוסכמות מייצגות מהות שורשית אותנטית של העם?

• מתי הן מייצגות משהו אותנטי ומתי לא?

• מדוע המוסכמות החברתיות שונות כל כך בין עם לעם?

יפן לא אומרים "לא". ספרי הלימוד יטענו שיש מילה כזאת וגם יסבירו שהוגים אותה "איאה", אבל אותם ספרים יהיו גם הפעם האחרונה שתיתקלו בה. השימוש במילה "לא" נחשב ביפן לגס רוח, בלתי מנומס ולא תרבותי. יפני ישתמש במילה המפורשת "איאה" אך ורק כשיישאל שאלה עובדתית שהתשובה עליה היא "לא" (וגם אז לא תמיד). כשיפני ירצה לסרב לבקשה שלכם או להעיר את תשומת לבכם לכך שביצעתם טעות, הוא יעשה את זה בעדינות. לעיתים בעדינות רבה כל כך, עד שלזר שאינו מעורה בנבכי התרבות יהיה נדמה שאומרים לו "כן" (מספרים שב-1969 אמר ראש ממשלת יפן אייסאקו סאטו לנשיא ניקסון ש"יעשה כמיטב יכולתו" להגבלת ייצוא הטקסטיל. סאטו התכוון לומר "לא", המתרגמים האמריקנים פירשו את זה כ"כן"). "זה מסובך מאד", יאמר היפני שרוצה לסרב, או "אולי עדיף שננקוט בדרך אחרת". פעמים רבות יקרה שיפני שרוצה לסרב יתחיל את המשפט שלו ב"כן". זה לא אומר שהוא מסכים, זו פשוט התניה תרבותית, חינוך להסכמה אוטומטית.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3550473,00.html

• האם גם לבע"ח יש מוסכמות? למה רק לאדם?

• מוסכמות תלויות בזמן, מקום ותרבות. מהי אם כן מוסכמה נכונה?

• איך ניתן לדעת אם המוסכמות שלנו בחברה נכונות?

מטרה ותפקיד

• מדוע קיימות מוסכמות בחברה? מה תפקידן?

• איך מוסכמה מועילה לחברה? מה היא מאפשרת? איזו מסגרת היא נותנת?  

• האם מוסכמות חברתיות הכרחיות לקיום חברה?

• אילו אינטרסים הן מקדמות?

• מה קורה לחברה ללא מוסכמות?

• יש הטוענים שבתקופתנו המוסכמה העיקרית היא שאין מוסכמות - האומנם?

• מדוע חשוב לפרט להבין את המוסכמות של החברה?

• האם חשוב שכל הפרטים בחברה יקיימו את המוסכמה?

התפתחות ופריצת מוסכמות/ שבירת מוסכמות

• האם מוסכמות אמורות להתפתח ולהשתנות?

• האם כל מוסכמה סופה להשבר ולהשתנות?

• האם שינוי מוסכמות זהו משהו שצריך לשאוף אליו?

• מה ההבדל בין התפתחות טבעית של עם לבין התפתחות ע"י שבירת מוסכמות?

• האם קיימת פריצת גבולות ומסגרות בטבע או שזוהי תופעה אנושית בלבד?

• האם שינויים במוסכמות מייצגים התפתחות של החברה?

• מתי מתבצע שינוי במוסכמות? מתוך איזה צורך?

• מדוע בימינו כל דור פורץ את המוסכמות של הדור שלפניו?

"תרבות הנגד" שצמחה בארה"ב בשנות ה-60 הביאה מושג חדש לעולם – ה"היפים". צעירים משכילים מכל שכבות האכלוסיה שבחרו לא לשתוק ולצאת נגד הממסד והמלחמה שהם כל כך התנגדו לה. מבחוץ אולי נראה כאילו כל מה שהם עשו זה לשבת בפארק ולעשן מלא סיגריות מיוחדות, אבל האמת שהיא שתנועת ילדי הפרחים שינתה לעד את החברה המערבית. היא הראתה לחברה שאפשר לשנות ולמרוד ללא הצורך להשתמש באלימות. סיסמאות כמו "Make Love Not War" ו-"Give Peace a Chance" נראות קלישאתיות אך בזמנו אלה היו רעיונות מהפכנים של ממש.

https://www.mako.co.il/men-magazine/machismo/Article-3182edd59b37c21006.htm

• האם שינוי מוסכמות מחייב "פריצת מסגרות" ? האם חייבת להיות מעין מרידה במוסכמות קודמות?

• האם יש דרך להתקדם מבלי לשבור מוסכמות?

• האם מוסכמות העבר בהכרח הן שגויות?

• יש גישה שטוענת שפריצת מוסכמות פירושה שהחברה מתרחקת ממוסכמות שעשו אותה מסודרת ומאושרת בעבר. לכן טוענים שזו טעות לעזוב מוסכמה ולהחליפה באחרת. האם נכון לחשוב כך?

• מתי נכון להשאר עם המוסכמה הישנה, ומתי לאמץ חדשה?

• האם ישנן מוסכמות שלעולם לא ישברו? מהן?

פרה קדושה:

פרה קדושה - מוסכמות חברתיות שאסור שיגעו בהן, שלא ניתנות לערעור. הגדרה בויקימילון: טאבו, הסכמה חברתית שאין לערער עליה.

...

בדת ההינדואיזם הפרה (וגם הפר) נחשבת לקדושה, ועל כן נמנעים המאמינים לשחוט אותה ולאכול מבשרה.

המושג פרה קדושה משמש בהשאלה בעברית בת ימינו לתיאור ערכים, אמונות ומיתוסים שאין לפקפק בהם, ובפרט אין לשנותם. אדם המביע פקפוק בערכים אלה וחותר תחתם מתואר כמי ש"שוחט פרה קדושה". לדעת רבים כיום אין כמעט שום נושא שקיים עליו טאבו, לעיתים נוצרות פרפרזות על הביטוי כמו "אין עוד פרות קדושות לשחוט" או "אין כיום פרות קדושות". דוגמה לפרה קדושה שנשחטה כל כך הרבה עד שקשה להגדיר אותה כפרה קדושה הוא נושא בדיחות השואה והשכול.

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%94_%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%94

• מתי מוסכמה הופכת לפרה קדושה? איך זה קורה?

• האם חברה צריכה פרות קדושות?

• מתי שוחטים פרות קדושות?

• מדוע בימינו אין טאבו על שום נושא, אין פרות קדושות? מה הסיבה לכך שבעבר היו, והיום אין?

תהליך פריצת מוסכמות

• איך קורה שעם משתנה? שתרבות משנה את ההתנהגויות החברתיות שלה?

• מאיפה צצים פורצי המוסכמות? הרי קיימת הסכמה, אז איך זה שלפתע קמים אנשים שחושבים אחרת?

• מאיפה מגיעה החשיבה החדשה? הרעיונות לשינוי המוסכמות?

• מה גורם לאותו קומץ אנשים לפרוץ מוסכמות פתאום? איך מתעורר הצורך?

• מה התנאים להיווצרות תהליך שכזה? באילו מקרים הוא מצליח ובאיזה לא?

• האם לחברה יש עוגן של מוסכמות שאינו יכול להישבר?

• איך מחשבה פורצת מוסכמה והופכת למוסכמה חדשה?

• למה תחילה זה יוצר זעזוע ביחס של החברה לפורצי המוסכמות?

• מדוע התהליך הוא של שבירה - שבירת הישן ובניית חדש?

• באיזה מקרים תהליך השינוי הוא מדורג ובאיזה קפיצת מדרגה ושבירת הישן?

• לשבור ולבנות מרגיש הרבה יותר חזק משינוי מדורג. למה?

• מה הקשר שאמור להיות בחברה בין הישן לחדש?

• איך צומחים ומתפתחים מבלי שאנשים יאבדו את תחושת הזהות והביטחון שלהם? מהו העוגן החברתי שיכול לספק בטחון ויציבות במצבי שינוי?

פורצי המוסכמות בחברה

• מה מאפיין את הקבוצה שפורצת מוסכמות בחברה?

• איך בדרך כלל פורצי המוסכמות משפיעים על שינויים בחברה?

• האם חברה צריכה "פורצי מוסכמות"? האם תפקידם חיובי או שלילי?

• למה יש אנשים שיותר קל להם לקבל מוסכמות וכאלה שקשה להם לקבל אותן?

• מה ההבדל בין מקבלי המוסכמות, לפורצי מוסכמות?

• מה מיוחד באנשים שמחפשים לפרוץ מוסכמות? הם מורדים, פושעים, חולמים? מה מאפיין אותם? האם יש להם מקום בחברה? איזה תפקיד חיובי הם יכולים למלא?

• מה מיוחד באנשים שמבקשים לשמור על הסטטוס קוו? איזה תפקיד הם אמורים למלא בחברה?

• מה אמור להיות היחס בין שתי הקבוצות האלה? איך הם יכולים להשלים זה את זה?

• האם חייב להיות מאבק ביניהם? האם זה בלתי נמנע?

• האם יש כח "אמצעי" בתהליך הזה, או שישנם 2 כוחות שמושכים לכיוונים מנוגדים?

השפעת פריצת המוסכמות על החברה

• מה קורה לחברה כאשר מוסכמה נפרצת?

• מה נשאר מהמוסכמה הישנה? האם היא ממשיכה להתקיים בתוכנו באיזשהו אופן?

• מה השפעת התהליך על החברה ועל הפרט?

• נראה שתהליך של שבירה ובניה דורש הרבה יותר אנרגיה. מה האנושות מרוויחה מזה?

• האם בני אדם יכולים לחיות בחברה שמשנה כל הזמן את החוקים החברתיים שלה? האם זהו מצב בריא?

• בישראל למשל - שבירת המוסכמות החברתיות - לאומיות גורמות לתחושות מאוד קשות בארץ. ההרגשה שהן פוגעות במשהו מהותי ברקמה האנושית. האם זאת גישה נכונה, הרגשה נכונה? האם תתכן פגיעה פסיכולוגית רגשית באנשים?

• מה הסכנות בפריצת מוסכמות?

• מי נפגע מהתהליך הזה? מי מרוויח?

• איך חברה אמורה להתחדש?

לצורך התפתחות טובה יש צורך ביציבות ובטחון מצד אחד, ומצד שני בהשתנות מתמדת:

• מהי נקודת האיזון בין יציבות לשינוי?

• מאיפה ניתן לשאוב בטחון בתהליך מתמיד של שינוי?

• מתי תהליך של שינוי מתמיד הופך לכאוטי?  

• איך להיות בהתפתחות מתמדת ולא להיכנס לכאוס חברתי? איזו תשתית חברתית נדרשת לשם כך?

בכל תהליך של שינוי חברתי יש את אלה שרצים עם הקדמה, ואת אלה שנשארים מאחור, שלוקח להם יותר זמן להפנים, לעכל ולממש את החדש:

• איך חברה אמורה לנהל את תהליך השינוי?

• איך חברה צריכה להתייחס לרצים קדימה? ואיך לנשארים מאחור?

• איך לייצב את המצב החדש?

• מה קורה כרגע בחברה האנושית?

• תגובה אינסטינקטיבית לשינוי יכולה להיות הצמדות עיקשת לעבר, לערכי העבר, לדברים שאנחנו מכירים. האם זוהי תגובה מתאימה?

• מה אדם שמפחד משינויים חברתיים אמור לעשות בחברה של ימינו? האם יש צדק בהרגשתו שהחברה יכולה להתפורר?

מבט לעתיד

• אם החברה האנושית תמשיך לנפץ את המוסכמות החברתיות שלה - מה יקרה לנו?

• האם תמיד ייווצרו מוסכמות חדשות או שנגיע לאנרכיה?

• אילו מוסכמות עלינו לשבור כאנושות בעולם החדש אליו פנינו מועדות?

• מהן מוסכמות העתיד?

• אילו מוסכמות עלינו להנחיל על מנת להיטיב עם ילדנו?

• מהו היחס הנכון שצריך להיות למוסכמות בחברה אידאלית?

• האם קיימות מוסכמות-על? חוקים חברתיים על-תרבותיים שהן אמת מוחלטת?

• מנהיג שרוצה חברה מוצלחת, אילו מוסכמות כדאי לו לייצר?

• האם אפשר לייצר מוסכמות באופן מודע?

• איך במצבנו נשתמש במוסכמות זה מול זה בבית, ובמערכות החינוך והבריאות?

״שבירת מוסכמות מחייבת לימוד מדוקדק של השוק והקטגוריה, ובנייה מנומקת של זווית ראייה אלטרנטיבית, דרך חדשה או ראייה אסטרטגית הפוכה, שונות מכל המוכר אך עדיין רלוונטיות! האומץ אינו לעשות דווקא הפוך ממה שנעשה בעבר, מכיוון שברוב המקרים זו לא תהיה המתכונת הנכונה לשבירת המוסכמות שתניב את ההצלחה המיוחלת. צריך לדעת להרוג פרות קדושות, אבל לא פחות, לבחור את הפרות הקדושות הנכונות.

https://www.themarker.com/advertising/1.119691

פריצת מוסכמות בחברה של "ואהבת לרעך כמוך"

• האם בחברה של "ואהבת לרעך כמוך", פורצים מוסכמות?

• איך מתפתחים ומתקדמים קדימה כל הזמן?

• אילו מוסכמות יש בחברה כזו?

• מה שוברים ומה בונים?

• לאן שואפים? מהו המצב הסופי?

• מדוע את המצב הסופי לא שוברים?

• מהו תהליך שבירת מוסכמות בחברה כזו? איך הוא מתבצע? מה השלבים? העקרונות המנחים?

• איך מייצבים את המצב החדש כל פעם?  

הטווסים הגנדרנים, הפינגווינים שדוגרים על הביצים, הפילות השליטות שמושלות בעדר והסולות הזכרים שרוקדים כל הדרך אל החופה – הטבע הרבה יותר מגוון ממה שנדמה לנו, ושובר מוסכמות אנושיות

פעמים רבות אנו נתקלים בדעות קדומות של אנשים שבטוחים שהם יודעים מה נכון. אין להם ספק איך בנות צריכות להראות, מה כדאי לבנים ללבוש, ובכלל איך ראוי להתנהג. "זה טבעי", יגידו בביטחון. "אי אפשר אחרת". אז ממש עבורם ליקטנו כמה משוברי המוסכמות של עולם החי.

מוסכמה ראשונה: נשים הן המין היפה: שיער ארוך זה של בנות? אז מה תגידו על האריה, שמתהדר ברעמה מפוארת בעוד הלביאה קטנה יותר ושיער ראשה קצר? ומה לא גברי בלהתגנדר ולהתקשט בתכשיטים נוצצים, כשרואים את הטווס שנושא זנב מרשים וססגוני בעוד שהטווסית קטנה, אפורה ונטולת זנב ארוך, או את האייל שמצויד בקרניים מרשימות לעומת הנקבות חסרות הקרניים. הבדל חיצוני בולט בין זכרים לנקבות בעולם החי נקרא "דו-צורתיות זוויגית", כלומר צורה שונה לכל אחד מהמינים. בעלי חיים נעזרים בצורה השונה ובמאפיינים החיצוניים הבולטים כדי לזהות ולבחון את בני זוגם העתידיים. במרבית המקרים דווקא הזכרים הם אלה שמקושטים בצבעים עזים יותר, בולטים יותר לעין ומושכים תשומת לב. פעמים רבות הם גם מתחרים מיהו המקושט והמפואר ביותר. הרעיון שעומד מאחורי התופעה הוא שהופעה מרשימה אולי עשויה למשוך בני זוג פוטנציאליים, אך מושכת גם את תשומת לבם של טורפים. מכיוון שבדרך כלל הנקבה היא זאת שמטפלת בצאצאים, מראה ססגוני מדי עלול לחשוף אותה לטורפים ולסכן את דור ההמשך. לכן הזכר, שאינו מטפל בצאצאים, יכול "להרשות לעצמו" לבלוט לעין, בניגוד לבת זוגו. לזה מתווסף גם עקרון ההכבדה, שהגדיר הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי. הרעיון שעומד מאחוריו הוא שזנב הטווס אולי יפה ומושך, אך הוא גם גדול ומסורבל ו"מכביד" על הזכר שנושא אותו. כך מועבר המסר שאותו טווס כל כך מוצלח וחזק עד שהוא מסוגל לשאת את ההכבדה ולשרוד.

מוסכמה שנייה: אין כמו אמא: "אמא יקרה לי", נהוג לומר. "אין בעולם אהבה כמו אהבת אם". האומנם?

לא אם תשאלו פינגווינים. האתגר של גידול הצאצאים קשה שבעתיים באנטרקטיקה הקפואה. לאחר הטלת הביצה, גופה של הפינגווינית הקיסרית חלש, ועליה לצאת אל האוקיינוס כדי לאכול ולהתחזק. המסע הזה אורך למעלה מחודשיים ומסוכן מדי לקחת אליו את הביצה היקרה. בשל כך הזכר לוקח פיקוד על הדגירה – הוא מחזיק בביצה בכיס מיוחד בחלק התחתון של גופו ומבודד אותה מהסביבה הקפואה שבחוץ. במשך החודשיים שבהם הנקבה נעדרת הוא לא אוכל. אסור לו להרפות מהביצה אפילו לרגע, אחרת היא תקפא תוך דקות ספורות והגוזל ימות. גם אצל מינים רבים של צפרדעים וקרפדות הזכר מגן על הביצים בתוך גופו, עד שיבקעו מהן הראשנים. במקרים אחרים הזכר משגיח לא רק על הביצים אלא גם על הראשנים, עד שהם עוברים את הגלגול כולו והופכים לצפרדעים. אצל צפרדעי דרווין, למשל, הטיפול בצאצאים מסור עד כדי כך שהראשנים מתפתחים בשקי הקול שבתוך פיו של האב. אחרי השלמת הגלגול צפרדעים קטנטנות ושלמות קופצות מפיו החוצה להמשך חייהן הבוגרים. משפחת האבובוניים היא קבוצה של דגים שכוללת יותר מ-300 מינים שונים, שהמוכרים ביניהם הם סוסוני הים. לאבובוניים הזכרים יש כיס דגירה מיוחד שהעוברים מתפתחים בו בתוך ביצים, בדומה להיריון. הזכר דואג לביצים, מספק להן מזון דרך רקמות הכיס ומגן עליהם מפני טורפים. אצל דגי השושנון, המוכרים מהסרט "להציל את נמו", מתרחשת תופעה מופלאה עוד יותר. להקת הדגים מורכבת מזכרים שבראשם הנקבה הדומיננטית, מנהיגת הקבוצה. כשהנקבה השלטת מתה, הזכר החזק ביותר בקבוצה הופך לנקבה ומנהיג את הקבוצה. כך שאפשר לומר שאבא של נמו הפך בעצם להיות אמא של נמו. מבולבלים? זה לא סוף הסיפור. למעשה כל דגי השושנון נולדים זכרים ורק החזק ביותר יהפוך להיות נקבה כשמנהיגת הלהקה תמות. מצב הפוך רואים אצל דגי התוכינון, שנולדים כולן נקבות אבל חלקן הופכות לזכרים במהלך חייהן.

מוסכמה שלישית: בנים לא יודעים לרקוד: בלרינות ורקדניות פלמנקו – כולם יודעים שריקוד זה לבנות, כי הרי בנים לא יודעים לרקוד. אך בטבע הרקדנים המפורסמים הם דווקא הזכרים. לריקוד של הזכר יש כמה תפקידים חשובים. הוא יכול למשל לחשוף את צבעיו הבוהקים, כמו שעושים הטווס או הזכר של ציפור גן העדן, וכך למשוך את תשומת ליבה של הנקבה. הריקוד יכול גם להבליט את עקרון ההכבדה, כלומר להצהיר "אני לא רק בולט לעין אלא גם מסכן את עצמי בריקוד שמושך את תשומת לב הטורפים". מפגני ריקוד כאלה אפשר לראות למשל אצל הסולה כחולת רגליים, ציפור ימית שמכונה גם "בובי" ומקננת באזורים הטרופיים של האוקיינוס השקט. בתהליך החיזור הזכר מפגין לראווה את רגליו הכחולות, פורש את כנפיו, רוקע ברגליו ומשמיע קריאות צווחניות. מופעים דומים אפשר לראות אצל ציפורים רבות, וגם אצל דגים ואפילו עכבישים – למשל עכביש הטווס הססגוני.

מוסכמה רביעית: הזכר הוא המין החזק: בנים חזקים יותר, ואילו הבנות קטנות וחלשות. יש בעלי חיים שעבורם הטענה הזאת נכונה. אך אחרים טיפחו דווקא מבנה חברתי מטריאכלי, כלומר קבוצה שמנוהלת בידי נקבה אחת או חבורת נקבות, כפי שראינו אצל דגי השושנון. דוגמה בולטת לכך הן דבורי דבש, שאצלן המלכה ושאר הדבורים שמנהלות את הכוורת הן נקבות והזכרים מסתפקים בתפקיד שולי בלבד. עדרי פילים, לעומת זאת, מורכבים מפילות וגוריהן – העדר מונהג בידי הנקבה החזקה ביותר וכשזכרים מגיעים לגיל בגרות הם עוזבים את הקבוצה, וחיים כבודדים או יוצרים עדר רווקים. הצבועים הנקודים חיים בקבוצות של עשרות פרטים וגם אצלם המבנה הוא מטריאכלי. הנקבות גדולות מהזכרים ובדומה לפילים גם כאן הנקבות יישארו בלהקה לכל חייהן ואילו הזכרים יצטרכו לעזוב כשיגיעו לבגרות. בלהקת אריות יש אומנם זכר שליט, אך מי שיוצא לצוד מזון עבור הלהקה הן הלביאות, שהן ציידות מיומנות. אפשר לומר הרבה דברים על הטבע, אבל חשוב לזכור שאין בו כלל אחד מחייב. מינים שונים מקיימים מבנים חברתיים שונים ותכונותיהם משתנות בהתאם לאורחות חייהם ולסביבה שבה הם חיים. ולגבי מה שטבעי ונכון וכדאי וראוי, חשוב לזכור שגם בני האדם הם חברה מגוונת ועשירה, שאי אפשר לקבוע בה כלל אחד שמשותף לכולם.

 https://davidson.weizmann.ac.il/online/askexpert/%D7%96%D7%94-%D7%91%D7%98%D7%91%D7%A2-%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%97