מוסכמות חברתיות. בכל פינה הן פוגשות אותנו. במשפחה, בשכונה, בעיר, במדינה, עם חברים, בכבישים, בעבודה. מהו הצורך במוסכמות חברתיות, ומתי הן מעכבות התפתחות וצמיחה?
במובן מסוים אפשר לומר שגם לבעלי החיים יש סוג של מוסכמות טבעיות, אבל בשונה מאיתנו אצלם האינסטינקטים דוחפים להתנהגות כזו או אחרת, ולכן אין להם על זה שום דיון או שאלה.
המין האנושי נבדל בכך שהוא כל הזמן משתנה, ולכן עליו להגדיר מוסכמות חדשות בכל שלב התפתחותי, כלפי יחס האדם לעצמו, לסובבים אותו, לכל דבר ועניין.
בשונה מחוקים מוגדרים, המוסכמות החברתיות לא כתובות באף מקום, אבל כולם יודעים אותן. 'ככה זה אצלנו, כך מתנהגים כאן'.
יש מוסכמות שעוברות מדורי דורות, ויש כאלה שמתרגלים אליהן בדור הנוכחי עד שגם הן הופכות לטבע שני. בנוסף, בדרך כלל יש למוסכמות גם תמיכה מהממסד, מהדת, מהממשל, ולכן רוב החברה מבינה שיש בהן צורך.
אפילו כשאדם יוצא כנגד מוסכמה כלשהי, ולכאורה נעשה מהפכן, גם זה בעצם מקובל בחברה, מוסכם. כך למשל ידוע מראש שכל דור צעיר ירצה להחליף את המוסכמות בלבוש, במוזיקה, בתרבות וכדומה, ושהדור שאחריו ירצה גם הוא להיות מהפכן.
פריצת מוסכמות יכולה לגרום להתפתחות חדשה, וזה בולט במיוחד בתחומי המדע. אם לא ניוטון בזמנו, או איינשטיין אחריו, אנשים ששברו את התפיסה שהייתה מקובלת עד זמנם, היינו מפסידים גילויים גדולים וחשובים כל כך.
מאז שהאינטרנט נכנס אל חיינו, לכלי התקשורת ולרשתות החברתיות נוצרה השפעה אדירה. בעלי אינטרסים יכולים לשנות את דעת החברה לכל כיוון כמעט, לשבור מוסכמות, להצית מהומות, בצורה דרסטית וחדה.
ואם פעם תהליכים כאלה לקחו שנים ארוכות דרך הדפסת ספרים, עיתונים, אחר כך גם קולנוע וטלוויזיה, היום הכול טס במהירות מפחידה. כל מי שבא לו יכול לחדור לתוך טריטוריה זרה, להשפיע שם על דעת הקהל לכיוון שמתאים לו, אפילו להתניע מהפכה.
איך שלא יהיה, כל מוסכמה חברתית שמתבססת, נשענת על מילוי הרצון האגואיסטי שטבוע בכל פרט ובחברה כולה. בדרכים כאלה ואחרות מראים לאדם שהוא ירוויח מהמוסכמה החדשה, ולכן הוא מקבל אותה.
לעומת זאת, כאשר חכמי הקבלה רוצים להעלות אותנו מעל האגו שלנו, ליצור מוסכמות ונורמה חדשה של התחשבות, דאגה, ערבות הדדית, נתינה לזולת, עד לרמה של אהבה לאחר ולעולם בכלל – הם נתקלים בחומה בצורה.
האגו שבנו מסרב לקלוט, כאילו מסנן אותם. לאהוב את כולם?! לעבוד בלב ונפש עבורם?! למה מה קרה?!
ולמרות הכול, במוקדם או במאוחר נהיה מוכרחים לקבל כזו צורה, אינטגרלית, מחוברת, משלימה, מהסיבה הפשוטה שלשם האבולוציה מובילה. זו גם הסיבה לכך שהחוק "ואהבת לרעך כמוך" הוא כל התורה כולה.
"כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג).
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 996 – bit.ly/2QBCkGM