חיים חדשים
שיחה 546
איום ההשמדה מהשואה ועד ימינו
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.04.15 – אחרי עריכה.
אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על השואה, תופעה שהיא אולי הטראגית ביותר בתולדות העם היהודי, ננסה להבין אותה ובעיקר ללמוד משהו לחיים שלנו היום כדי לקחת את החברה הישראלית למקום טוב יותר. תהיו איתנו. ניצה, בואי תפתחי בבקשה.
ניצה: בתוכנית הקודמת ערכנו סקירה כללית על מהלך חייו של העם היהודי מרגע היווצרותו ועד רגע השואה והתהליך שעבר בשואה. בתוכנית הזאת היינו רוצים להתמקד גם ברלוונטיות לימינו, כי כשמסתכלים על העם הנבחר כעם נרדף, רואים שההיסטוריה חוזרת, יש תחושה שגם היום אנחנו נמצאים תחת איום. האיום האיראני והאנטישמיות שגואה בכל מקום, מצביעים על כך שזה משהו חי וקיים עד היום. לא מדובר באיזו הנצחה של רגע שהתרחש לפני שמונים שנה, אלא במשהו שהופך יותר ויותר רלוונטי גם לזמננו. אתמול פגשתי חברה שסיפרה שבתה בת העשר התחילה כבר ללמוד על הנושא בבית הספר, היא חזרה הביתה ושאלה את אימה בפחד, "אימא, יכול להיות שהשואה תתרחש פעם נוספת?", שאלתי אותה "מה ענית לה?", והיא אמרה, "האמת, לא כל כך ידעתי מה לענות לה". מהנקודה הזאת, הייתי רוצה שנדבר על השואה כתהליך שהעם הזה עבר, אבל לא נגמר, כפי שמסתבר. היה אירוע, אבל רואים שיש לו המשכיות ורלוונטיות לימינו.
כן, בתהליך שאנחנו עוברים צריך להגיע למצב שבו אנחנו מתחרטים על הטבע שלנו, מתחרטים על הטבע האגואיסטי, ודורשים מעצמנו שהטבע שלנו יתחלף משנאת אחים לאהבת אחים. כדי להגיע לזה אנחנו צריכים להכיר בכל תוכנית הבריאה. חכמת הקבלה מסבירה לנו שכל הבריאה היא מערכת אחת, קשורה בכל הקצוות, בכל הרמות שלה, למערכת עגולה, זה נקרא אנלוגית, זאת אומרת שכל החלקים קשורים לכל החלקים, כמו כדור, וכל פרט אם כך משפיע על כל יתר הפרטים, חוץ מהאדם. תתארי לעצמך כדור שבתוכו יש לנו דומם, צומח וחי, כולם נמצאים באיזו התחברות ביניהם, וגם ביניהם ההתחברות לא כל כך טובה, אנחנו רואים שכל אחד אוכל את השני. ומסבירה לנו חכמת הקבלה שכל זה קורה מפני שהאדם, שהוא ההתפתחות הכי גבוהה, דומם, צומח, חי ומדבר, והאדם, המְדבר, הוא הרע. האגו שלנו שמפריד בינינו, שדוחף אותנו להרוויח בכל פעם האחד על חשבון האחר, להיות בתחרות, בחיכוכים, אני מרגיש טוב אם אני יותר מהשני ולא ההיפך, שדווקא אתן לשני זכות וכן הלאה. הטבע הזה הוא הפוך מהטבע השלם, הגלובלי, האינטגראלי, הכדורי, שצריך להיות במערכת הסגורה.
בתוכנית הקודמת דיברנו על כך שבתוך כל האנושות שצריכה להגיע למצב כזה יפה, עָגול, בחיבור בין כולם, בין כל אומות העולם, יש אומה אחת שנקראת עם ישראל והיא מאוד מיוחדת. יש לה שיטה איך להגיע לחיבור, והיא חיה בתוך החיבור הזה כאלף חמש מאות שנה, מבבל העתיקה, שממנה יצאו, דרך ארץ כנען, דרך מצרים, חזרה למדבר סיני, ואחר כך לארץ ישראל, ובארץ ישראל חיו עוד כמעט אלף שנה עד חורבן בית המקדש. בסך הכל אלף חמש מאות שנה חיינו לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך".
ניצה: זאת אומרת, השיטה הזאת מומשה.
כן, פחות או יותר, היו תקופות שיותר והיו תקופות שפחות.
ניצה: ברמות שונות של חיבור.
כן. אבל העם היה בהשגת הטבע של החיבור, הטבע הכללי. ומתוך שהשיג את הטבע הכללי, השיג את חוקי הטבע הכללי, שזה נקרא להשיג "א-לוהות". א-לוהות זו שלמות, השפעה הדדית, אהבה הדדית, שהשיגו ובתוכה חיו. ואחר כך נפלנו מהרמה הזאת של האהבה לשנאה, ובכך התקרבנו לכל אומות העולם ועד היום הזה אנחנו נמצאים ביניהם. לפני כמאה שנה קיבלנו רשות לחזור לארץ ישראל כדי להקים כאן, שוב, את מדינת ישראל. וכדי להקים את מדינת ישראל אנחנו צריכים, כמו אז, להגיע לזה עם התוכנית, עם החוקה שלנו, עם מה שהיה לנו אז, חוקים של חיבור בעצם. חיבור לעם, חיבור למדינה וכן הלאה. בלי שנתחבר בינינו לפי מה שמתאים לנו להתחבר, שזה "ואהבת לרעך כמוך", לא נוכל להתחבר. לכן עד היום אנחנו נקראים קיבוץ גלויות.
ניצה: זאת אומרת לנו יש חוקה מיוחדת שמושתתת על אותה שיטת חיבור, שאם נממש אותה נדע איך להתחבר נכון.
אנחנו בונים את העם, אחרת אנחנו לא עם.
ניצה: אנחנו חיים ביחד, אבל בעצם בנפרד.
כמו היום. וגם חצי מהאנשים רוצים לברוח לחו"ל, ואם תמצאי לכולם חיים טובים, אז כולם יברחו, אני לא יודע מי יישאר כאן. אין לנו רוח של עם אחד במדינה אחת, שהיא מקום שלנו, אלא זה יותר דומה למקלט, לאין מה לעשות. ואם זה היה יותר דומה למקלט בדורות הקודמים, אחרי השואה וכן הלאה, כשברחנו מכל מיני מדינות, היום זה כבר לא מקלט, כי היום כל אחד משוטט בעולם איפה שבא לו, ואנחנו רואים שאפשר להיפגש עם ישראלים בכל המדינות, איפה שנרצה. זאת אומרת, אנחנו שוב הופכים להיות עם נע ונד.
ניצה: התחושה היא שהסכנה כבר חלפה לכאורה ואפשר לצאת מהמקלט. ואז כל אחד בעצם שוב פורש כנפיים והאופציה לרדת מהארץ היא אופציה מאוד מעשית.
אבל מפני שתוכנית הבריאה היא כזאת שאנחנו צריכים להגיע להיות בכל זאת עם אחד והעיקר בשביל מה, אנחנו לא קיימים בשביל עצמנו כדי לבנות עם אחד, אלא תוכנית הבריאה היא לכל הבריאה. אנחנו בזה מגיעים לדוגמה הנכונה לכל העמים, זה נקרא להיות "אור לגויים", לכן אנחנו חייבים בכל זאת לקיים את זה. ולכן מבפנים נרגיש כל מיני בעיות, מבחוץ נרגיש שנאה, אנטישמיות בצורה נוראית, עד שזה בכל זאת יחייב אותנו להתחבר, או שנגיע להבנה, להכרה, להכרחיות בחיבור בכוחותינו, בכוחות עצמנו, ואז נעבוד על כך. ולזה יש לנו תורה שלמה, חכמת הקבלה שמסבירה איך להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך".
ניצה: איך לאחות את הקרעים בינינו?
כן.
ניצה: בתקופה האחרונה הקרעים הועצמו, בעיקר אחרי הבחירות שרק העצימו את המראה של החברה שלנו, והראו עד כמה היא מפולגת, משוסעת, ועד כמה איחוי הקרעים שלנו הוא מאוד קריטי. האם השיטה שאתה מדבר עליה, אותה חכמת הקבלה, היא בעצם שיטה לאיחוי הקרעים שלנו כעם?
כן, נכון.
ניצה: ומה הקשר בין הקרעים שלנו כעם לבין האיום והאנטישמיות שגואה כאילו מבחוץ.
אם אנחנו לא מסוגלים, לפי הזמנים בהיסטוריה, לפי הזמנים בתהליך, בהתפתחות, לאחד את עצמנו, במידה כזאת אנחנו מקבלים כוח המחייב לכך מבחוץ. ושוב, אם זה לא עוזר? אז עוד כוח יותר גדול, ועוד יותר גדול, ועוד יותר גדול, עד שאנחנו מוקפים בשונאים שלנו. על זה מדובר אפילו בנביאים, שתגיע חלילה תקופה שנהייה כאן במלחמות בלתי פוסקות ולא יהיה לנו מנוס, ובכל זאת אותו כוח קטן, קומץ קטן של יהודים שיישאר אחרי ההשמדה שתבוא, בכל מקום בעולם וכאן, יהיה חייב בכל זאת להתחבר כדי להראות מה היא שיטת החיבור לאומות העולם. רק לשם כך אנחנו קיימים, אין לנו שום קיום אחר, זה מה שמסבירה לנו חכמת הקבלה. וככול שנברח מזה, מהיעוד שלנו, אז העתיד שלנו יהיה יותר גרוע. לכן, דווקא כשאנחנו נזכרים בשואה, מדברים על העצמאות שלנו, על המדינה, על החוקה, על העם, אנחנו צריכים לדבר בצורה כזאת, "איפה החיבור בינינו?", להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות החברים עִם ישראל, אהבת ישראל, לזה אנחנו חייבים להגיע. וזה יכול להיות לאו דווקא שכולם יבואו לישראל, חיבור יכול להיות מעל האוקיינוס, זה לא חשוב, סביב כל כדור הארץ היכן שאנחנו נמצאים, אבל אנחנו חייבים לתת חינוך כזה דווקא לכל יהודי ויהודי היכן שהוא נמצא.
ניצה: אם אנחנו רוצים לעשות טקס יום זיכרון אמיתי לשואה ולגבורה, מעבר לטקסים הרגילים שאנחנו רגילים לעשות, מה היית מוסיף לטקס הזה כדי שגם העם שלנו יקבל מוסר השכל מאוד גדול מהתהליך הנוראי הזה שעברנו?
אני, נולדתי במשפחה שאיבדה 90% ממה שהיה לה. מכל האלבומים, התמונות והצילומים שהראו לי לא פעם סבא, סבתא וכולם, אולי 10% נשארו שיכולתי להגיד "הוא חי כאן והוא שם" וכן הלאה, כל היתר נשרפו. לכן אני אומר מספיק לנו להצטער, אנחנו צריכים לקחת את עצמנו בידיים ולעורר את השכל מול הרגש, שזה באמת לא יחזור. מה אנחנו עושים? אנחנו בוכים ב"יד ושם", מעמידים עוד מצבות, נוסעים לאושוויץ לבקר, ללמוד מה היה שם? כל זה לא עוזר כלום. אנחנו יכולים לדבר עם כל משלחות תלמידי בתי הספר בישראל שנסעו לשם. אני זוכר שגם הילדים שלי נסעו, לא נשאר מזה כלום, החוויה לא משאירה כזה רושם בחיים, שאחריה אתה צריך לחיות אחרת. אני לא פוסל את זה, אבל אני אומר, שאנחנו צריכים לעשות חשבון נפש וסיכום נכון, לַמה זה קרה ומה לעשות כדי שלא יקרה, מתוך זה שאנחנו נמצאים במערכת הטבע ששם החוקיות היא "חוק נתן ולא יעבור". והחוק הזה אומר, אתם היהודים חייבים להגיע לחיבור ביניכם כאומה, כמו שעשה אברהם, ואחר כך חיזקו זאת משה וכל מלכי ישראל. לאחר מכן אתם צריכים להראות את זה לגויים, ברגע שרק תתחילו בעבודה הזאת, אפילו צעד אחד קדימה, כבר תרגישו, עד כמה מתחילים להתייחס אליכם אחרת, אנטישמיים מתחילים להבין, למה הם שונאים אתכם. כי זה מה שהם רוצים בתת ההכרה לראות, הם אומרים, שיש לכם מפתחות לאושר העולם. אלה בדיוק המפתחות שאתם דווקא עכשיו פותחים להם ואומרים, כן אנחנו נגלה עכשיו איך להגיע למצב שהעולם יהיה מאושר. והם אומרים זאת, כל האנטישמיים, אנחנו צריכים אתכם, אתם אחראים, כי אתם עושים לנו את כל הצרות, אנחנו שבעה מיליארד, ואתם 0.2% מסך כל העולם, וכמה צרות אתם עושים. והם צודקים. על זה כתוב בכל ספרי הקבלה שלנו, בכל ה"נביאים". כמו רבי עקיבא שצעק, למה החורבן? כי אין לנו אהבת אחים. והחורבן הזה מתרחש עד היום.
אורן: השואה היא חלק מהחורבן הזה?
כן, ודאי. החורבן נמשך, הוא לא חד פעמי.
אורן: אז למה הייתה השואה? תמקד אותי.
כי אנחנו לא רצינו להתחבר במקום זה בינינו, כדי לעורר את עצמנו ואת כל העולם לחיבור.
אורן: מי זה "אנחנו" בלשון רבים?
אנחנו זה אותו דור, שהיה בזמן השואה. שזה גם אנחנו.
אורן: מה זאת אומרת "לא רצינו להתחבר"? מה הוא היה צריך לעשות?
הוא היה צריך לקיים את תורת ישראל.
אורן: מה זאת אומר?
הכלל הגדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך".
אורן: על מה אתה בדיוק מדבר? על התבוללות? על מה?
אני לא מדבר על התבוללות.
אורן: אז מה זאת אומרת "לא קיימו את תורת ישראל"?
תורת ישראל היא "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה".
אורן: אז מפני שלא קיימו את "ואהבת", הייתה השואה?
כן.
אורן: אבל זו הכללה. כי ברור שהיו אנשים שכן קיימו "ואהבת".
לא.
אורן: אף אחד מתוך ששת המיליונים שנספו באירופה לא קיים את "ואהבת לרעך כמוך"? מה זה משהו חדש? צו חדש מהשמיים נפל?
כן.
אורן: ממש לא.
אתה אומר ממש לא, מאיפה אתה יודע?
אורן: לא הכרתי אותם אחד אחד, אבל אומרים, שהיו.
יש אומרים, גם היום יש אומרים.
אורן: היו שם צדיקים גדולים.
אני לא מדבר על כמה מקובלים שהיו. זה נדרש מכל העם. בשביל מה לי להתווכח איתך?
אורן: אז אתה כן עושה הכללה. בקיצור, החוק הוא הכללה.
כן.
אורן: כלל העם לא קיים "ואהבת"
ודאי.
אורן: אנחנו לא נותנים ציונים מי היה צדיק יותר ומי צדיק פחות. כלל העם לא קיים "ואהבת לרעך כמוך", לכן הייתה שואה.
והצדיקים נספים תחילה.
אורן: אז זה בתוך ההכללה.
הורגים אותם הראשונים.
אורן: כמו שאמרתי, אתה עושה הכללה. בגלל כלל העם היהודי באותה תקופה שלא קיים "ואהבת לרעך", באה מכה כללית לכל העם השואה.
עם הצדיקים יחד.
אורן: בקיצור, הדיאגנוזה היא, לא קיימו "ואהבת" לכן הייתה השואה.
כן.
אורן: איפה א-להים בתוך כל הסיפור?
בתוך השואה.
אורן: מה זאת אומרת? איפה בדיוק? יש הרי מחלוקת גדולה בעם מאז, איפה המקום שלו.
אני לא יודע, מה המחלוקות שלכם. אני לא מבין.
אורן: לא שלכם. בעיניך.
אצלי הכל ברור.
אורן: אז בוא תסביר לי מה ברור. איפה א-להים פה בסיפור?
א-להים זה אותו כוח שמשמיד את כולם.
אורן: הוא השמיד?
יש עוד מישהו מלבדו? אנחנו לומדים, ש"אין עוד מלבדו". שם זה "שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד". "אין עוד מלבדו".
אורן: אז השואה היא בעצם עונש שא-להים נתן לעם ישראל?
היא לא עונש, היא תיקון. אתה חושב שהיא עונש, אבל היא תיקון.
אורן: מה זה אומר?
אם לא רצית לתקן את עצמך בדרך טובה, מגיע לך לתקן את עצמך בדרך רעה.
אורן: נראה אם הבנתי. אתה אומר, א-להים אומר לעם ישראל "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", לא קיימתם אותו, קבלו שואה. ככה המשוואה פשוטה?
כן. כשאתה קורא את חמישה חומשי תורה, אין לך בכל רגע ורגע אותו דבר?
אורן: מה זאת אומרת?
עם המן, עם המרגלים, עם כל מיני דברים. אתה רואה שנאמר, תעשו כך וכך ואם הם לא עושים מגיעה מכה. ומכה היא לא מכה, אלא תיקון. אנחנו רואים שזו מכה, אבל זה תיקון, הם מקבלים מכות על האגו שלהם, ואז זה קצת מיישר אותם.
ניצה: אני מבינה עכשיו, שהשואה זה התיקון. הייתי מצפה שאחרי זה תהיה תוצאה.
קמה מדינת ישראל. בלי זה היא לא הייתה קמה.
ניצה: זאת אומרת, יש קשר בין השואה להקמת המדינה?
ודאי.
ניצה: זאת אומרת, קם לפחות המקום שבו אנחנו עתידים להתחבר. אבל בפועל עוד לא התחברנו, אם אני מבינה נכון?
האם עכשיו צריכה להגיע השואה הבאה כדי שנתחבר?
-
ניצה: אני מאוד מקווה שלא.
אורן: אבל יהודים לא יכולים להתחבר, תבדוק את כל ההיסטוריה האנושית. קח שני יהודים, יש שלוש דעות, אין מצב שהם מחוברים. מחוברים זה רק אם אחרים נכנעים לדעתי. זה נקרא חיבור סטייל יהודי, לא משנה באיזו עדה, כך בכל מקום אלפי שנים.
אני אגיד לך רק דבר אחד, תקבל מכות נמרצות קשות יותר ויותר, ויותר, עד שתסכים להתחבר.
אורן: מה זה "להתחבר"?
להיות "כאיש אחד בלבד אחד".
אורן: שזה אומר מה?
שהזולת יהיה חשוב לך יותר ממך.
אורן: זה נקרא להתחבר, שהזולת יהיה חשוב לי יותר מעצמי?
כן.
אורן: אבל זה אנטי טבעי.
נכון.
אורן: אמרו חכמי ישראל "אדם קרוב אצל עצמו".
כן.
אורן: אז מה רוצים מבן האדם?
רוצים שהוא יתעלה לדרגה כזאת.
אורן: אז כאילו א-להים רוצה לשגע אותנו. הוא נותן לנו טבע, שבו כל אחד "קרוב אצל עצמו". ואז מוסיף לנו אתגר, בואו תגיעו ל"ואהבת לרעך כמוך". לא מצליחים, בום שואה.
לא.
אורן: אלא?
לא מצליחים? אני לא רואה, שאתה רוצה להצליח.
ניצה: זאת אומרת, לא מנסים אפילו?
כן. אני לא רואה שאתה מנסה. תתחיל לנסות ותראה עד כמה הבורא יבוא וילחם במקומך.
ניצה: עצם הניסיון שלנו להתחבר כבר ישנה למגמה חיובית?
לא צריך יותר. ודאי שאין לנו רצון ואין לנו יכולת, ואין לנו הבנה, כלום. להתחיל כמו תינוק לעשות איזה מאמץ שאתה מסוגל, לא דורשים מעל המאמץ שהוא אומר. תעשה מאמץ שאתה מסוגל לעשות, זה מספיק. הבורא יעשה את הכל, החוק הכללי שבמציאות יגמור בעדי.
אורן: לא מזמן שרנו "והיא שעמדה, "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו". למה בכל דור "קמים עלינו לכלותינו"?
כדי לדחוף אותך לתיקון הזה.
אורן: לחיבור?
כן, לחיבור.
אורן: שהזולת יהיה חשוב לי יותר מעצמי?
כן.
אורן: זו המהות של "ואהבת לרעך כמוך", להגיע לכך שאני רוצה שהאחר יהיה חשוב לי יותר מעצמי.
בזה אתה מקים את הרשת האינטגראלית, שכל האנושות תהיה קשורה בצורה עגולה. שכולנו מחוברים לכולם, תלויים בכולם ואף אחד לא פחות או יותר מהשני.
אורן: אם היהודים יגיעו לכך שירצו שמשהו על טבעי כזה יבוא ויקרה ביניהם, שכל אחד ירצה להרגיש את האחר כיותר חשוב ממנו, מה יקרה אז?
תתגלה להם מציאות אחרת. אנחנו רואים את המציאות בכוח האגו שלנו, בתכונת האגו שלנו. הכל בשבילי, בשבילי, בשבילי, השיקול הוא, עד כמה זה מושך ועד כמה זה דוחה אותי, כך אני רואה את כל המציאות. ואז אראה את המציאות שלמה, בלתי מוגבלת, נמצאת מחוצה לאגו שלי, להתעניינות שלי להרוויח או להפסיד. אלה חיים בעולם הנצחי השלם, "חיי גן עדן" מה שנקרא.
אורן: אז א-להים כאילו משחק איתנו בשיטת המקל והגזר, או שואה או גן עדן.
לא, גן עדן בכל זאת מחכה לך. אבל או אחרי שואה או אחרי שתבין שכדאי לך לגשת לזה בצורה יפה.
ניצה: אז או חיבור או שואה?
כן, אבל בכל שלב ושלב. ובסוף בכל זאת נגיע לחיבור, אבל אחרי הרבה מאוד מכות, עכשיו אני כבר רואה את הצונאמי הזה הגדול שמגיע אלינו דווקא מאמריקה ומאירופה.
אורן: איזה צונאמי? מה אתה רואה?
אני רואה סכנת השמדה.
ניצה: גל של שנאה?
כן.
אורן: מה זאת אומרת "סכנת השמדה"? תפרט מה אתה רואה.
כמו שכתוב בחכמת הקבלה, כמה אנחנו בסך הכל, ארבעה עשר מיליון. אפילו קומץ קטן מאיתנו שיישאר, נניח מניין מכל האומה, הוא יצטרך להקים ביניהם חיבור "ואהבת לרעך כמוך". ומזה יהיה אור לעולם. כלומר כל העולם יבין מה לעשות.
אורן: אמרת, שאתה רואה סכנת השמדה.
כן, בוודאי.
-
אורן: אנחנו בינתיים לא רואים סכנת השמדה. מה אתה רואה?
זו הבעיה. אני רואה שאתם אטומים.
-
אורן: מי זה "אתם"? ארבעה עשר מיליון יהודים?
כן, היהודים.
אורן: אמרת "סכנת השמדה". מה אתה רואה?
אני רואה אנטישמיות גוברת, ואתם חושבים שזה לא נורא, שאפשר לברוח מזה. ובזה אתם בסך הכל מקרבים את כוחות השנאה, כוחות הרשע, עד ששוב זה יבוא כמו שהיה אז. התכנית היא אותה תכנית.
אורן: אז מה אתה מציע? אפשר לעצור את מה שאתה רואה, את התחזית השחורה?
ודאי. אחרת לא הייתי יושב כאן רגע אחד.
אורן: איך אפשר לעצור אותה מלהתממש?
קודם כל לשמוע מה אומרים מקובלים. לקרוא מה הם אומרים.
אורן: לסיכום, מה הצעתך למניעת השואה ההבאה? אתה רואה באופק שואה ממש?
כן.
אורן: אז מה הצעתך למניעת השואה ההבאה?
אנחנו מקימים בכל מקום שאפשר תחנות הסבר, כיתות לימוד, עיגולים, מעגלים, מניינים כאלה מיוחדים, ששם אנשים מרגישים איך הם יכולים להתכלל, להצטבר, להתחבר ביניהם. ומתוך זה אנחנו לאט לאט מעוררים את "המאור המחזיר למוטב". כמו שכתוב, "בראתי יצר רע" האגו. "בראתי תורה תבלין". מה זאת אומרת "תורה תבלין"? כי יש בה "מאור המחזיר למוטב". אנחנו מלמדים את האנשים, איך הם יכולים להשיג את המאור הזה, האור המיוחד, הכוח המיוחד החיובי בטבע כנגד היצר הרע האגואיסטי. והכוח הזה מאזן את היצר הרע ומביא שלווה לעולם.
אורן: תכנית הפעולה הזאת שאתה מתאר, מחייבת את כל היהודים לחזור בתשובה?
לא. זה לא שייך לתשובה, זה שייך לאהבה. להבין, שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתקרב זה לזה. אפילו שרואים באופק סכנת השמדה, לחץ אנטישמי. זה בא סך הכל לעזור לנו. כמו שכתוב על פרעה, שקירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים.
אורן: עם מה צריך לצאת? אמרת הרבה דברים מהפכניים. מה לקחת איתנו למחשבה?
בואו נלמד איך אנחנו מתחברים למעלה מהטבע שלנו. בכך נמצא חיים מאושרים, וזה מה שהעולם מצפה ובזה כולם יהיו מיד החברים שלנו. בואו ננסה ותראה עד כמה אנשים יבואו אליך, עד כמה ירצו אותך. תראה כמה מאות אלפי אנשים לא ישראליים, לא יהודים, יש לנו, שרוצים ללכת יחד איתנו, שרוצים לתמוך בזה, כי הם מרגישים שאין לעולם לאן להתקדם. אין לו מטרה, וכאן הם כן רואים מטרה.
אורן: שהיא?
חיבור בין כולנו, ואנחנו עולים לדרגת ההתפתחות הבאה, שהיא העולם הנאור, חיים לא בתכונת הקבלה, אלא בתכונת ההשפעה. העולם הנצחי והשלם נפתח לנו.
אורן: תודה רבה, הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב. "חיים חדשים". להתראות.
(סוף השיחה)