חיים חדשים
שיחה 129
תקשורת אינטגרלית – תקשורת והתפתחות השפה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.01.13.– אחרי עריכה
אורן: שלום לכם ותודה שאתם מצטרפים אלינו. ל"חיים חדשים", סדרת השיחות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן. שלום ניצה מזוז.
אורן: תקשורת אינטגרלית היא הנושא שלנו בסדרת השיחות הנוכחית ב"חיים חדשים". אנחנו לומדים מהרב לייטמן, מהו הפירוש של תקשורת אינטגרלית, איך אפשר להעביר את כל הקשרים בינינו לרמה חדשה, את כל ההתקשרויות בינינו, בכל הרמות, מהרמה האינטימית ביותר עד הרמה הגלובלית ביותר, לרמה החדשה הזו אנחנו שואפים לקרוא "חיים חדשים". חיים טובים, חיים שבהם הקשר בינינו יהיה טוב, שיהיה שמח לכל אחד, שייתן חיים לכל אחד במקום דברים מדכאים, סגורים, מבודדים, מפרידים. זה מה שאנחנו מנסים ללמוד כאן. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו, ומקווים שנוכל לסייע לכם לקחת את החיים שלכם קדימה.
הנושא שלנו היום בתוך הסדרה הזאת של תקשורת אינטגרלית הוא תקשורת והתפתחות השפה האנושית.
ניצה: כשאנחנו מדברים על תקשורת, הנושא של השפה המילולית, המדוברת, הוא אחד הנושאים הכי מעניינים. אם אנחנו מסתכלים על הטבע, אנחנו רואים שהטבע החי לאורך כל ההיסטוריה, מְתַקשר באותה שיטה, באותה צורה, על ידי השמעת קולות, שירה, ציוצים, העברת מידע בצורה מאוד מסודרת, מתחילתה ועד היום, לא הייתה שום התפתחות מיוחדת.
כשאנחנו מסתכלים על המין האנושי אנחנו רואים שהייתה התפתחות מאוד גדולה בצורות התקשורת, ואחת מהן היא השפה. היינו רוצים להבין מדוע התפתחה השפה, ואיך באמצעות הלימוד עליה, נוכל ללמוד על ההתפתחות האבולוציונית שהמין האנושי עבר. כשאנחנו מסתכלים על האדם, אנחנו רואים שכשהוא התחיל את דרכו, השפה הראשונה הייתה שפה "חייתית”. הוא התנהג כמו החי, ולאט לאט התחיל לפתח את מה שאנחנו מכנים היום דיבור, מאוד מעניין להבין את זה.
ברור שכל הטבע הוא רצון לקבל, רצון ליהנות, רצון למלא את עצמו, רצון לספק את מה שהוא מרגיש שחסר לו, את הצרכים שלו, ולכן יש התקשרות על ידי שדות מגנטיים, אלקטרו-מגנטיים, כוחות משיכה למיניהם, ודברים נוספים שאנחנו לא מבינים, מי יודע, בדרגת הדומם זה כך, על ידי כוחות דחייה ומשיכה למיניהם, או כוח חשמלי, כל היקום נמצא בקשר. כי אם לא היה קשר, הכל היה עף ללא שום צורה.
וכך, כשאנחנו צופים ביקום, אנחנו רואים כל מיני גופים, גושים למיניהם שנמצאים, אנחנו יכולים לחשב את התנועה שלהם, ולראות איך התנועה שלהם משפיעה על אחרים. למשל, גילינו כמה פלנטות, לא בגלל שראינו אותן, אלא בגלל שראינו שפלנטות אחרות שגילינו קודם, הסתובבו בצורה לא מובנת כל כך, מה פתאום הן מסתובבות כך? ואז הבנו שהן נמצאות בתקשורת עם גופים אחרים, ובעקבות זה חישבנו את הפלנטות ההן, ופתאום גילינו אותן. זאת אומרת, הכל נמצא בתקשורת כללית ללא שום יוצא מהכלל, בדרגת הדומם.
בדרגת הצומח, ברור לנו שהתקשורת היא הרבה יותר חזקה, ועוברת דרך הדומם, תמיד הכל בא מהדומם. השורשים של כל הצמחים בעולם קשורים זה לזה, אנחנו רק מגלים את הדבר הזה, עד כמה שאנחנו מבינים, זה פלא, פלא רב.
כשאנחנו נכנסים ליער, יש מתחת לקרקע שורשים שכל אחד מהם משתרע על פני עשרות מטרים, ומהם נמשכים ומתקשרים שורשים שוב ושוב. וזו רק ההתקשרות דרך הדומם, ויש עוד כל מיני צורות. דרך האוויר, שהוא גם דומם. אנחנו רואים שצמחים משתמשים בכל מה שיש מסביבם כדי להתקשר זה אל זה. והצומח מתקשר גם על ידי דרגת החי. הדבורים באות, לוקחות מהצמח משהו, מעבירות אותו למקום אחר, וכך יש לנו את התרבות הצמחים, ועוד ועוד.
יש כאן שפה. הם מפרישים ריחות ומזמינים מישהו מעולם החי שיעזור להם להתרבות. יש כאן התקשרות שלמה. דומם כמעט ולא מתפתח, ייקח מיליארדי שנים עד שיהיה שינוי, צומח מתפתח מאוד לאט, מאות אלפי שנים או אפילו עשרות מיליוני שנים עד שיהיו שינויים. מהתקופות הקדמוניות ועד היום, יש שינויים בהתאם לצורה שהם מתפתחים ולצורה שהם מתקשרים, כי התקשורת היא חלק מהחיים. זה לא שנוסף משהו, אלא בלעדיה אין חיים.
ולכן אי אפשר לנתק את אחד מהשני. כך זה בא מהטבע. ובמידה שהצמחים מתפתחים, אז גם התקשורת שלהם כנראה שמתפתחת, דרך המגע הפיסי, הריחות, דרך כל מיני דברים. אנחנו רואים שהם צריכים אוויר כדי לזרוק את הזרעים שלהם, כך הם יתפזרו לשטח עוד ועוד. ומי יודע מה עוד הם מעבירים זה לזה, רק עכשיו המדע מתחיל לנסות לגלות את זה.
כשאנחנו מדברים על עולם החי, אנחנו יכולים רק להסתכל ולהתפעל מהקשר שיש באותו סוג של החי, שם יש שפה עשירה שאנחנו לא כל כך מכירים אותה. על ידי פליטת ריחות, תנועות, על ידי השפה עצמה, והסימנים שעושים, ועוד ועוד. ובודאי שזה מספיק להם, כי זה בא מצד הטבע, כדי להשלים להם את החיים, ולאף אחד לא חסר כלום, כמו שלא חסרה לנו אצבע שישית, כך לא חסר לאף אחד שום דבר כדי להיות מקושר ולהשיג לעצמו בדיוק מה שהוא צריך, ולא להפריע לשני, כל אחד בנישה שלו.
זאת אומרת, יש כאן התקשרות בין כל סוגי הדומם, הצומח והחי, הם משלימים זה את זה, הם נמצאים זה בזה, זה העולם שלהם. ובהתאם לשינויים שיש בדומם, צומח וחי, ולפי השינוי שבא מצד הטבע, באה להם השפה גם מצד הטבע, הכל בצורה אינסטינקטיבית. באותו גירוי פנימי שנותן להם התפתחות, באה ונשלמת גם ההתקשרות.
האדם, הוא הבעיה. הוא לא שייך לטבע. הוא מתקדם כנגד הטבע, כאילו שהוא לא נמצא בהתקשרות הנכונה עם אף אחד. עד כמה שהוא יוצא מהחי והופך להיות אדם, הוא הופך להיות המזיק, הוא לא רוצה להיות במערכת הקומוניקטיבית, ההדדית, האינטגרלית עם הדומם, הצומח והחי, והוא מוכן להפר את החוקים איך שבא לו, ובא לו בדרך כלל תמיד רצון רע. לנצל את כולם, לא להשאיר אף אחד, ללא שום חשבון, אלא אך ורק לפי הרצון שלו שפועל בו באותו מקום, ובדרך כלל לחורבן.
ולכן כשהקשר של האדם עם כל הדומם, הצומח והחי, מתפתח עם הרצון הרע שלו לשלוט, הוא מתרחק מהטבע ומבין פחות מה שקורה. אם פעם היינו מבינים ומרגישים הכל בצורה אינסטינקטיבית, וגם עכשיו אנחנו יכולים לראות אנשים כאלה שחיים ביער, וקרובים לטבע, אז היינו רואים כמה הם מרגישים את הטבע, ובשבילם הג'ונגל הוא שפה. זו לא תמונה ולא מקום חיים, אלא מקום המידע, מהו העולם הזה, איך הוא קשור אלי. לפי הצעקות של החיות, והריחות של הצמחים אני מבין את החיים, אני מרגיש איך שהא-לוהות שנמצאת בתוך הטבע, מדברת אלי. כך מרגיש האדם שחי בג'ונגל.
והאדם היותר מודרני, שחי בתוך הכפר, כבר מתרחק מהטבע. קודם כל הוא לא תלוי בו, יש לידו כבר כבשים וחלקת אדמה, הוא עושה מקח וממכר עם אנשים אחרים. הוא כבר לא תלוי בטבע, הוא מארגן לעצמו קומוניקציה מלאכותית עם הדומים לו, וגם חיים מלאכותיים עם הדומים לו, והחיים האלה הם של "תן וקח", ולפעמים סתם "קח", כמה שאתה יכול, בלי לתת. והשפה שלו הופכת להיות בזה שפה של קבלה, זאת אומרת, לקבל, להרוויח, לנצל. זו לא שפה אינטגרלית הדדית שיש לכל מי שחי בתוך הטבע, ובכל מקום שנמצא הדומם, הצומח והחי, הוא משלים אותה התמונה השלמה שיש בטבע.
כמה שהוא אוכל, הוא צריך את זה, וכנראה שהוא מנקה את הטבע ממישהו שהוא יותר חלש, כל אחד ואחד משלים את עצמו. לכל אחד יש נישה אקולוגית משלו וכל הנישות האלה מתקשרות ביחד לרשת אינטגרלית אחת יפה, גדולה.
מה שאין כן האדם, במידה שהוא מתרחק מהטבע הוא לא מקבל את התוכנה ותכנית ההתקשרות הנכונה. ואז הוא נמצא בבעיה, כי הוא הולך לפי היצר שלו. והיצר שלו זה רק לנצל את מה שהוא רואה, גם בדומם, גם בצומח וגם בחי, וודאי שגם במדבר. כי הדומים לו יכולים להועיל לו יותר.
ולכן אנחנו רואים שהשפה מתפתחת בהתאם לאדם שגדל, לצרכים שלו בכל דבר, הוא כבר בונה לעצמו בית ומתחיל לעבד את האדמה, ומתחיל לנצל את החיות, בהתאם לזה השפה שלו היא שפה אגואיסטית, ולא שפה של התקשרות שלמה עם הטבע, כמו שיש בצינור רחב ללא שום הגבלה, בצורה הדדית כמו בין הדומם הצומח, והחי. אצלו הכל מתרכז לצורך עצמי. אני רואה מה שטוב לי ומה שיכול להזיק לי, ואת כל היתר אני לא רואה. הראייה הזאת התפתחה בהתאם להתפתחות הרע שבאדם.
ולכן אנחנו רואים את האנשים שמצליחים בעולם, אלו שיודעים מה שהם רוצים, זאת אומרת, יודעים לקבל ולנצל, ויודעים איך לממש את זה. ולכן גם כל השפה, כל התקשורת שמשקפת בינינו את הרצון הפנימי של כל אחד ואחד להסתדר בעולם הזה בצורה אגואיסטית עד כמה שאפשר, התעוותה לכיוון הזה, והיא אומרת שכולם צריכים לשרת אותי ואני צריך ליהנות מכולם.
זה לא טוב ולא רע, כי ההתפתחות הזאת באה מהטבע, אבל השימוש שלנו בה, הוא בכל זאת לרעת הטבע, לדומם, לצומח ולחי, וגם לרעתנו. עד שאנחנו מתחילים לגלות בימינו שהגענו לחוסר תקשורת. בעצם התקשורת המקולקלת בינינו, היא שזאת מביאה אותנו היום להרגשת המשבר האינטגרלי, זאת אומרת, לשבירת התקשורת בינינו, והיא זאת שמסבירה לנו, איפה הבעיה העיקרית בחוסר התקשורת בינינו. בכל הדורות הקודמים היינו איכשהו מתקשרים ומבינים, וכל אחד היה יכול לנצל את האחרים ואיכשהו היינו מסכימים. כי כל ההסכמים שלנו, כל השפה שלנו, והחוקים שאנחנו קבענו בחברה, הם מה מותר ומה אסור וכן הלאה. כל השפה הזאת היא של כמה מותר לך וכמה מותר לי, כדי שאנחנו לא נהרוג זה את זה, באילו גבולות אנחנו מתקשרים ובאילו גבולות אנחנו מתרחקים. כך קבענו בינינו את מידת התקשורת, מה מותר לשכן ומה מותר לי וכן הלאה.
יש עוד הרבה מאוד דברים שאפשר להוסיף על מידת התקשורת על פי מה שקובעת התורה. היא קובעת הרבה מאוד חוקים כלפי הדומם, הצומח והחי, שור שנגח את הפרה, מה אני צריך לשלם, איך אני צריך להשלים, איך אני צריך להתייחס לביצה שנולדה ביום. התורה מכניסה לנו שפת תקשורת נוספת, לפי חוקים. החוקים של התקשורת ביני לכל הסובבים שלי זו שפה, זו שפת התקשורת. אין יותר שום דבר בעולם חוץ מזה. אבל כאן צריך להגיד שכל הדתות, והאמונות למיניהן, באו כדי להשלים את חוסר התקשורת שהאדם מרגיש בחייו לכל הגורמים שהוא מרגיש בחיים.
אני צריך את הא-לוהים. למה? אני מרגיש את התלות שלי במשהו. אז אני צריך להתקשר אליו. אז אני ממציא שפה איך לפנות אליו, ואני מקווה שבצורה המסוימת הזאת הוא יפנה אליי. ואם אני לא מרגיש את זה, אז אני צריך מישהו שיסביר לי, אני צריך כוהנים שיסבירו לי מה אני צריך לעשות, איך להתייחס לכוח העליון, שהכוח העליון יתייחס אליי טוב. מי הם הכוהנים? המומחים בתקשורת.
בשביל מה אני צריך את כל הדתות והאמונות למיניהן, בשביל מה אני צריך מורים בבית הספר? הם מסבירים לי את שפת התקשורת שלי לאנושות, לטבע, לכל דבר. כל מה שאנחנו לומדים, זה רק תקשורת, לא יותר. והכל כדי להשלים את ההתקדמות, ההתפתחות שלנו.
אם לא היינו יורדים מהעצים, לא היינו צריכים שום תקשורת נוספת למה שהיה לנו כשהיינו קופים. זאת אומרת, הכל מתפתח רק לכיוון התקשורת, ורק כדי להשלים את הקשר בינינו לכל חלקי הטבע.
התפתחות השפה התחילה במיוחד לפני 5000 שנה בערך. היא הייתה שפה מאוד פשוטה, לפי הצורך, כי שפה מתפתחת תמיד לפי הצורך של אנשים להיות בקשר ביניהם. ועד כמה שבעולם שלהם היו תופעות, הם היו צריכים להסביר, להבין, להרגיש, לרשום, למסור אותן וכן הלאה.
ודאי שבהתאם לזה גם המילון, וגם השפה היו מוגבלים, ולא כולם היו צריכים לכתוב ולקרוא. זה התחיל כשהאדם התחיל לעלות בתפיסת המציאות שלו למעלה מהזמן, כשהתחיל להבחין שהוא צריך להיות בקשר עם האחרים לא כאן ועכשיו. הקופים לא מוסרים אחד לשני מה יקרה מחר, אולי הם מוסרים במקצת מה שהיה אתמול ושלשום. והאדם שנמצא כבר בהתפתחות, שמר לעצמו דברים למחר ולמחרתיים, הוא בנה בית, הוא כבר התחיל לחשוב על העתיד, הלך לעבוד באדמה. אז בהתאם לזה הוא היה צריך לפתח כל מיני צורות קשר שתלויות בזמן. ואז התפתחה שפה של סימנים מיוחדים שאפשר היה להשאיר אותם מעבר לזמן, להעביר אותם ממקום למקום, מהיום למחר. וכך התפתחה השפה.
השפה עצמה באה לנו כשפה, מבבל, ומשם השפות התחילו להתרבות ולייצב את עצמן. משם באו לנו גם הארמית והעברית. אנחנו צריכים להבין שכל שפה ושפה, באה מתוך הטבע של אותה קבוצה, שחבריה היו זקוקים לקשר. אז נניח, קבוצה שבה הינו כולנו או באפריקה, או שעברו אחר כך למסופוטמיה, אבל כל עוד חיו באזור אחד, בתנאים דומים, באופן אחיד, השתמשה בשפה מאוד פשוטה. לא היינו צריכים לפתח משהו יותר ממה שהחיים שלנו דרשו.
כשהתחילו ביניהם יחסים שפיזרו אותם, הרחיקו אותם, כשהרצון האגואיסטי התחיל להבחין יותר בין איש לרעהו, אז הם התחילו להרגיש שהם צריכים שפה מיוחדת. ככול שאני יותר רחוק ממשהו, אני צריך להתקשר אליו. איך אני מתקשר אליו? בצורות שונות. על ידי עריכת חוזה, על ידי מכירה וקנייה, על ידי אילו תנאים. על ידי כתיבה מהיום למחר, או כדי לכתוב למישהו שישלם לו משהו וכן הלאה.
זאת אומרת, ככול שהאדם התרחק מרעהו, הוא היה צריך את השלמת הקשר ביניהם. וכך התפתחה השפה. גם שפת הדיבור, וגם שפת הכתיבה, ובהתאם לכך היינו צריכים לא רק לשמוע, אלא גם לקרוא ולכתוב. ואז, זה היה סוג של מקצוע. כמו שיש סנדלר, יש גם אדם שקורא את הפתק שקיבלתי ממישהו ואז הוא מקריא לי, כמו שאימא קוראת לילד קטן שלא יודע לקרוא, היו מקצועות כאלה.
עד שהתחלנו להרגיש שבהתרחקות ההדדית בין כולם, נוצר צורך שאנחנו בעצמנו צריכים אותו, שלא רק מי שכותב, ושאנשים שמתעסקים בפוליטיקה ובכל סוגי המסחר ידעו, אלא שבאמת כל אחד ואחד, יותר ויותר ירגיש צורך לדעת את הסימנים האלה, לקרוא אותם, או לפחות במשהו להתמצא בהם.
השלמת התקשורת בין בני האדם היא נטייה טבעית, כולנו בעצם רוצים מצד אחד להיות כגוף אחד, כדי להרגיש את כולם כדי לנצל אותם. וכדי להרגיש בטוח במאה אחוז, אני מצד אחד צריך לדעת את כולם, להיות קרוב לכולם, ומצד שני, לפי הטבע שלי אני רוצה להיות כמה שיותר מבודד מכולם. ואז יוצא, שכששני הקטבים האלה מתקשרים בי, הם יוצרים בי צורך בתקשורת. וההתקשרות מרחיקה ביני לאחרים, כי ככל שאני יותר מפתח את התקשורת, אני לא צריך אותך, אני שם בחדר שלך מצלמה, אצלי נמצא המסך, ומספיק לי לראות אותך מרחוק.
זאת אומרת, שכלי התקשורת גם מרחיקים, וגם מקרבים. אנחנו מתחילים לראות בתקשורת מקצוע מיוחד, תחום מיוחד, אמנות מיוחדת, שרק היא קיימת בחיי האדם. כמו שכתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה". כי על ידי כך שאנחנו נצרכים זה לזה, אנחנו מתפתחים. וכל ההתפתחות שלנו היא בתקשורת.
כשאני לומד את כל החכמות, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, מה אני לומד? אני לומד את הטבע, אני לומד את זה מצד האדם, אני לא יכול להגיד שאני לומד מה קורה שם. בעצם האדם הוא זה שלומד מנקודת הראייה שלו. אני לומד על התקשורת בין כל החלקים. כשאני לומד דת או פילוסופיה, אני לומד על התקשורת בין האדם לעולם, לכוחות. כל מה שיש בנו חוץ מדרגת החי, זאת התפתחות התקשורת בעולם הנודע, ובעולם הלא נודע. הדחפים שלנו לגלות את העולם, מראים על חוסר בתקשורת, אני רוצה לגלות עכשיו עוד חוקים חדשים. כשאנחנו רוצים לדעת מה נשמע במאדים, אנחנו שולחים לשם רכב, שיטייל ויביא לנו מידע מהפלנטה האדומה זאת. מה יש לנו מזה? תקשורת. אני רוצה להיות קשור לשם, אני צריך לדעת מה זה. זה חוסר תקשורת, והוא מביא אותי לחיסרון. זאת אומרת, בתוכנו ממש, בהתפתחותנו מהקוף והלאה, יש לנו חיסרון בתקשורת שדוחף אותנו, מוביל אותנו, מחמם אותנו לכל דבר.
וכאן, בכל תחום ותחום שפיתחנו במשך השנים, אנחנו יכולים לראות את ההתפתחות. איך התפתחו המוסיקה, השירה, הספרות, הבלט, אנחנו רואים שהריקוד כשפה, קיים כבר מהימים הקדומים. אני לא מבין מה ההודים אומרים לי בכל תנועות הידיים האלה, אבל כשאני לומד מה הם רוצים למסור, אני רואה, שזאת שפה אדירה. הם מבינים ונהנים מזה יותר משפת הדיבור. או למשל בתיאטרון הקבוקי, שזה תיאטרון בובות, או תיאטרון המסכות, יש מסר, כמות הביטים שהם מוסרים, היא הרבה יותר ממה שנמצא ברומן כתוב. לַמה? אנחנו רואים שהאדם מצא את זה מתוך הטבע, מתוך החיסרון שלו להביע את עצמו. כשאני אומר "מצא", זה לא אומר שהוא היה צריך לחפש, ההשלמה הזאת בתקשורת באה לו מבפנים, משם הוא המציא את הדברים האלה.
בעצם הוא כל הזמן נמצא בריצה אחרי חוסר בהתקשרות, חוסר בהבנה, לדעת את השפה, מה זה אומר לי, מה הטבע רוצה להגיד לי עכשיו, מה הטבע רוצה להגיד לי כשיש הוריקנים, צונאמי ודברים נוספים. אני מחפש, אני לא יודע. אומרים לי שהאקולוגיה לא בסדר, משהו משתגע בטבע, אני רוצה לדעת את הקשר, אולי אני פועל על זה, אולי פיצוצים בשמש פועלים על זה, אולי אלה סתם תקופות שבאות ועוברות ושוב חוזרות. זאת שפה, זאת התקשרות.
מה זה נקרא שאני מתקשר למישהו במודם, כמו שאנחנו יודעים לעשות את זה? אני בונה בי העתקה ממישהו שמתקשר אלי, ואז אני מתחיל להבין אותו. אם אני לא מבין אותו, כמו שנניח אני לא מבין את הריקודים ההודיים, כי אין לי בפנים תבנית מתאימה, שפה, אני לא מכיר את השפה הזאת, אז אני מסתכל איך הם רוקדים וקופצים חצי שעה בסרט ההודי, ומה יש לי מכך? אבל בשבילם זה העיקר, כי כאן, בתוך הריקוד הם מוסרים את כל התמצית של כל הסרט. ואני לא יודע על זה, בשבילי זה סתם, כמו שבתרבות שלי הריקוד הוא סתם ריקוד, מאוד תפל, מאוד יבש, ביכולת שלו למסור לי מידע.
זאת אומרת שאפשר לדבר הרבה על מה שאנחנו רואים, איך אנחנו מבינים זה את זה, איך הפסקנו להבין מבבל, המון שפות. מאיפה באו השפות? מכך שהתחילו להתרחק זה מזה. כל אחד התחיל להתבטא בצורה אחרת לפי תנאי החיים, ולפי המקום שבו הוא חי. ואז נוצרו השפות של ההירוגליפים, ויש את הכתב של אפריקה, ועוד סימנים למיניהם, עד שהאנושות התחילה באיזו אימוניפיקציה, כשהלטינית באה ובעצם שינתה את העולם.
ודאי שאנחנו לא צריכים לחלק את העולם לפי כל מיני תקופות, אלא רק לפי התקופות של התקשורת, לפי מידת ההתקשרות בין בני האדם. אנחנו רואים את מידת ההתקשורת שהייתה פעם, למשל בשורת גמלים שנדדה מסין למזרח התיכון עם סחורות שונות, וכך בני האדם העבירו קצת מהתקשורת זה לזה, או על ידי מלחמות. התקשורת הייתה על ידי המסחר והמלחמה.
אלכסנדר מוקדון כתב שבעצם על ידי המלחמות שלו, הוא רוצה להביא את התרבות שלו לכל העולם. כך הוא כתב. אני לא רוצה לשעבד את האנושות, אלא אין לי ברירה אחרת, אני רוצה להביא להם את השיטה החדשה של תפיסת העולם, של התקשורת. אני מוסיף לזה עכשיו קצת מילים שלי, אבל אפשר לראות איך הוא כתב את זה.
דרך אגב, הוא תמיד לקח איתו המון מדענים למלחמות, ושמר עליהם מאוד. גם נפוליון לקח איתו הרבה מדענים, ותמיד הצבא שמר עליהם. הם היו בפנים והיתר היו נלחמים, כי היה מובן להם שיש בכך התפתחות. אני מרגיש לפי איך שהטבע הפעיל אותם, שהיה להם דחף לא רק לנצח במלחמה.
לפחות בהתחלה, וגרמניה הייתה המדינה המפותחת ביותר באותו זמן באירופה, ומה אמרו הגרמנים, "אנחנו רוצים להביא לעולם את ההתפתחות שלנו", "אנחנו רוצים להביא לעולם את האידיאולוגיה שלנו, את תוכנת התקשורת שלנו"
כמו שהיום מוכרים לך תוכנתwindow 8, 9, 10, כך גם הם לקחו חלק באותה שיטה שהטבע מצידו הפעיל את בני האדם למלחמות, לגילוי היבשות, איך להתקשר לכולם מהצורה הטובה, עד לצורה הגרועה ביותר. אבל בעצם זה דחף שהאנושות כל הזמן מרגישה, ואין שום פעולה שמתעוררת בנו, שבסופו של דבר לא מביאה אותנו להתקשרות. אני הולך לקנות משהו, עובד, נמצא עם מישהו בקשר, אוכל, אני מתקשר למישהו שעשה משהו, הכל זה תקשורת, רק בצורה אחרת. התקשורת היא לא רק כשאני מדבר כל הזמן או כותב או עובד במחשב, התקשורת היא כשאני מתְקשר לסביבה, ובמשהו אני נמצא איתה בהדדיות.
בתקשורת יש הרבה צורות פרטיות, כלפי הילדים, ההורים, והזקנים, בדרך כלל אנחנו נמצאים בתקשורת עם שלושה דורות. תקשורת לדורות הקודמים, בתרבות, בחינוך, במסורת. בתקשורת לדת, למשהו הלא נודע. אנחנו בונים מערכות בתוך החברה, ואנחנו חייבים להשתמש בהן.
יש תקשורת בין האדם למעביד שלו, בין עובד ומעביד, זאת תקשורת עשירה מאוד. יש תקשורת עם גופים כמו ההסתדרות, שיש בה חוקים שונים. וודאי שיש תקשורת בין בני זוג, שגם בה יש חוקים, זאת גם תקשורת. אנחנו אומרים שמכאן ועד כאן אלה דברים שמקובלים בחברה, וממקום מסוים כבר לא, וכן הלאה. ומפני שאלה בני אדם, יש המון דברים שאי אפשר להכניס לתוך מחשב, אז אנחנו צריכים שאנשים יעבדו בתקשורת הזאת, למשל עורכי דין, שופטים וכן הלאה.
אנשים שלא היו מסוגלים להיות בתקשורת המקובלת בחברה, סגרו אותם בבית סוהר, ובצורה כזאת הם יכלו להיות מקושרים איתנו. ואנשים שלפי דעתנו לא היו מסוגלים אף פעם להיות איתנו בקשר, היו הורגים אותם. האנגלים, היו שולחים אותם פעם לאוסטרליה, ועוד. אנחנו משלמים קנסות על אי הבנת התקשורת בכביש, בדיבור זה עם זה, ועוד. זאת אומרת שהכל זה תקשורת בינינו.
איך אנחנו יכולים להבין מה הוא המשבר של היום? זה בעצם משבר בתקשורת בינינו. הכל נמצא בעולם, יש הכל, העולם יפה, העולם נהדר, חוץ מחלק מהשכנים שלנו. בעצם אף אחד לא רוצה לפלוש לשני ולשלוט על השני. אנחנו איבדנו את היכולת להתקשר זה עם זה.
דווקא כשיש בכל העולם מקדונלד, וקוקה קולה, ובגדים סינים, ואינטרנט ופלא פון ומה לא, אנחנו איבדנו את הקשר בינינו ולא מבינים איש את רעהו. אנחנו נמצאים במצב הדומה לבבל. גם שם אנשים ראו זה את זה, אבל לא הבינו זה את זה. אנחנו איבדנו היום את הקשר בינינו לבין הילדים. פעם זה לא היה כך, ילדים והורים, היו כל כך קרובים. זה כבר כמה עשרות שנים, שהאמא בכלל התנתקה מהבית, איזה קשר יש לה עם הילדים? הילדים לא מרגישים שבית זאת אמא. בית זה בית, אמא זה אמא, בפרט כשיש לי חדר משלי עם מחשב. אני צריך מאמא שתביא לי רק כמה סנדוויצ'ים וזהו.
אני גם לא מקבל מאמא ומאבא את חכמת החיים. אין להם זמן, הם בתקשורת אחרת עם מישהו אחר, עם משהו אחר, בעבודה, עם חברים, בתרבות, בחינוך, בטלוויזיה. אבא נמצא בתקשורת עם המסך ולא איתי, כך הילד רואה. זאת אומרת, אנחנו איבדנו את הקשר בינינו. במשפחה, ובעבודה, אין לנו אידיאלים, כולם רוצים לנצל זה את זה. פעם זה היה למען המדינה, לפני כן זה היה למען המלכות, למען המלך ועוד. התקשורת נעשית יותר ויותר חסרת אידיאולוגיה, בפרט כשהכל שייך לכולם. יש עסקים סביב העולם שכאילו לא שייכים לאף אחד. למי שייכת קוקה קולה? אתה לא יודע. אין דבר כזה שיש בעל הבית, הכל כל כך מעורפל שאני מאבד את הקשר. אני רק צרכן וזהו.
הבעיה שלנו היא שהתרחקנו מהטבע, ואיבדנו תקשורת לגמרי עם הטבע הדומם. אנחנו רואים איך שהצומח נמצא בהכחדה, וגם החי. אנחנו מרגישים את כל התופעות הנוראות שיש לנו, האקולוגים צועקים שאנחנו עושים עוול לכל העולם הסובב. זה גם חוסר הבנה של העולם הזה, עד כמה שאנחנו משפיעים עליו, ועד כמה שהוא משפיע עלינו. אם הייתי רואה, שאם אני מכניס יד לאש, אני מיד נשרף, אז הייתי נזהר, אפילו לא מטעם שמירה על הטבע, על היופי הגבוה, אלא הייתי רואה שזה מזיק לי בצורה ישירה. אבל בגלל שהתגובה מגיעה אלי בצורה אלטרנטיבית, לא ישירה, אני לא רואה את הקשר בין מה שאני עושה עכשיו, נניח, אני מוריד את היער, ובונה שם וילות, אז אני לא יודע שעל ידי זה כבר חסר משהו באוויר, ומהאוויר זה הולך לאדמה ולהוריקנים ולצונאמי וזרמים בים ועוד ועוד. אני לא מכיר, ולא יודע, יש חוסר שפה, זה חוסר תקשורת עם הטבע. ואז אני ניזוק בצורה קשה מאוד, כי אני לא שומע מה שהטבע מספר לי. הטבע אומר לי בזה שאני חייב לסדר את עצמי, להביא את עצמי לאיזון, אין לי אפשרות אחרת. אתה מביא את אי האיזון בזה שאתה נמצא בשימוש הלא נכון, במה שמותר לך להיות בדומם, בצומח ובחי. בהתקשרות הנכונה, בקומוניקציה נכונה, בהדדיות.
זאת אומרת, חסרים לי כלי תקשורת להתקשר נכון לעולם, לילדים, להורים, למעביד, לכל הדברים. אני רואה שכל העולם סובל. העולם סובל מתוך זה שהקווים בין כולם לא מסודרים נכון. ואז האדם לא מבין מה לעשות, והוא משתמש בכולם בצורה רגעית. אם טוב לו כאן, הוא לוקח, גונב, מושך. בקיצור, אם אפשר, אני חותך את הקשרים, מחוסר קומוניקציה, ומחוסר התקשרות נכונה בינינו, אנחנו נמצאים במצב אנוש, וזה בעצם היסוד של המשבר שלנו.
אומרים "המשבר הכלכלי”. הכלכלה זו שפה, כמה תיתן וכמה תיקח, וכולם נמצאים בהתאם לך ברשת אחת, כולם ייקחו ויתנו. ואז, אם אתה רוצה כלכלה שמתקדמת כל הזמן בלי מלחמות, אתה צריך לבנות כלכלה כזאת שאתה רוצה שתתפתח ותתרחב כל הזמן. אתה רוצה שאתם תהיו יותר בהבנה, יותר בהסכמה זה עם זה כל הזמן. אבל כאן אנחנו רואים שדווקא האגו שלנו מושך אותנו זה מזה, דוחף אותנו לנצל זה את זה. ואז אנחנו לא מבינים מה קורה. איזו טיפשות.
נניח שאני בעל מפעל גדול, ואני מייצר מיליון חולצות בשנה. פתאום אני רואה שלא קונים אותן. למה לא קונים? אין להם כסף. זאת אומרת, אני בעצמי ועוד כמוני, לקחנו לעצמנו כל כך הרבה כסף עד שעכשיו אין לאנשים אחרים כסף כדי שיקנו מאתנו חולצות. איבדנו את הקשר בינינו. אין יכולת לקנות. שמעתי, שהייתה עצה בארצות הברית, לחלק לכל אחד 100 דולר כדי שילכו לקנות משהו, כך יוכלו לעורר את השוק. יש חוסר התקשרות בין אחד לשני, אני לא מבין את המערכת. ואפילו אם אני מבין את האחרים, אני לא יכול להוציא מכיסי את המיליארדים שסחבתי ושאבתי מכולם, ולחלק אותם בחזרה בצורה שווה כדי שנכנס לקשר הדדי. אני יוצר, ומקבל בחזרה, הם מייצרים, וקונים, כך זה עובד.
הגענו למשבר בכלכלה מפני שהאגו שלנו נכנס פנימה, ולא מאפשר לנו להיות בהתקשרות, בזרימה נכונה, יפה. יש חוסר הבנה וחוסר העברת תקשורת בחברה האנושית. וכך זה קורה אצל כל אחד ואחד.
אפשר לדבר המון על השוק המשותף, איזו תקשורת הם רצו לעשות? איך כל אחד ניצל את האחרים. גרמניה וצרפת רצו לנצל את כל אירופה. להם יש תעשיה גדולה, הם ייצרו וימכרו את זה לאחרים, ואחרים יקנו ואז הם יתעשרו. בשביל מה הם עוד צריכים את השוק המשותף? ומה יצא להם מזה, זה ברור. עשר, חמש עשרה שנה הם סחטו את כל המיץ מהמדינות האחרות, עד שנגמר הסיפור. האדם לא עושה שום דבר מהנטייה לתקשורת אמתית בין כולם. זה צריך להיות כמו הטבע. לולא האדם שקלקל אותו, היינו רואים את הטבע בצורה השלמה.
לכן אנחנו צריכים ללמוד, מה שצריך לעשות. לצאת מבבל המודרנית שלנו. איך? על ידי בניית תקשורת נכונה. איך? זה מה שעשה אברהם, הוא אמר שכולם צריכים להיות בהדדיות ולשבור את כל הפסלים האלו, ולהגיע לחסד הדדי. "חסד" זה נקרא שאתה פותח את עצמך לכל אחד, וכל אחד כלפי אחרים. זאת אומרת, אתה מביא את התקשורת שלך לכך שאתה נמצא ללא צינורות, אלא כל צינור הופך להיות אין סופי ביכולת להעביר מאחד לשני, כולם נמצאים כאיש אחד בלב אחד, בתקשורת שלמה. בסופו של דבר ההתפתחות שלנו צריכה להביא אותנו לתיקון הזה.
לסיכום, העולם כולו הוא תקשורת בין דומם, צומח, חי ומדבר, ואם לא הייתה תקשורת לא היינו מרגישים שום דבר בעולם, זה שייך לתפיסת המציאות שלנו. ואנחנו פועלים בעולם כדי להגיע לתקשורת שלמה. כמו בדומם, צומח וחי, האדם בדרגת המדבר צריך להגיע לאותה תקשורת שלמה בין כל החלקים. ולכן אם יתאים את עצמו לתקשורת שיש בטבע, בדומם, צומח וחי, ילמד משם, ואז נגיע למצב שהוא ידע מהו בעצמו. כי בזה שהוא לא נמצא בתקשורת הנכונה לעצמו, ובינו לבין הטבע, הוא עדיין לא משיג את מקומו, תפקידו, ייעודו, את החיים הנכונים שלו למה שהטבע פיתח אותו.
זאת אומרת, אנחנו לא מבינים ולא מכירים מהי כל ההתפתחות הזאת, האבולוציה, הכוח בטבע שפיתח את הכל, מהמפץ הגדול ועד ימינו והלאה, ומה הכוח הזה הולך לעשות. ביחס לכלל הטבע, אנחנו נמצאים בבועה, בחוסר תקשורת. הבעיה שלנו היום, היא דווקא לתקן את התקשורת בין כולם וכך אנחנו נבין, ונרגיש, באיזה מקום אנחנו נמצאים, נרגיש שכל היקום הוא שפה. כמו הקוף שמרגיש לפי הצלילים והריחות בתוך היער, את כל מה שקורה, כך גם בני האדם התפתחו, רק שאנחנו צריכים לפתוח את עצמנו לתקשורת כזאת, שאני אראה במה שקורה על פני כדור הארץ, היקום, שפה, שפת ההתקשרות מצד הטבע אלי.
ועל ידי תקשורת מקולקלת ביני וחזרה, לדומם, צומח, חי ולבני אדם, אני מנתק את עצמי מהדושיח עם הטבע הגדול שמוכן, מסוגל, ויכול, לספר לי המון עלי, מי אני, מה אני, בשביל מה כל זה, למה. אני מחפש עכשיו את התקשורת השלמה הזאת, שבה אני אמצא את התשובה לחיים שלי, בשביל מה ולמה. כי בטוח שבכל ההתפתחות שהטבע פיתח אותנו, ובחוסר ההתפתחות שבמין האדם שנתן לנו בעצמנו לשבור את הראש, אנחנו רואים שיטתיות, וחוסר ההתקשרות הזה חייב להביא אותנו לפתרון. אנחנו נמצאים בחיפוש אחר הקשר הנכון, ברדיפה, בשאלה למה כל זה, בשביל מה כל זה. מהי מהות החיים, טעם החיים. כל זה מגיע מחיפוש ההתקשרות הנכונה לטבע. כאן אנחנו רואים עד כמה שכלי התקשורת הרגילים שנמצאים כאן, הם עם פילוסופיה עמוקה על מהות החיים. זה לא בדיוק מה שמלמדים באוניברסיטה.
אורן: אנחנו מודים לך הרב לייטמן. תודה ניצה מזוז. תודה גם לכם שהייתם אתנו. עד הפעם הבאה יש לנו על מה לחשוב. תקשורת שלמה. תבואו, נמשיך ללמוד. כל טוב ולהתראות.
(סוף השיחה)