להתרגז כשאין חידוש מהמקורות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.07.25 – אחרי עריכה

שמעון: רציתי לעדכן, שחבר שלנו מאילת שלומד לפחות חמש עשרה שנה רצה לצאת מבני ברוך. דיברתי איתו, והוא אמר שהוא לומד הרבה שנים אבל אין שינוי, כל דבר זה אותו דבר. אני מרגיש כל בוקר שזה עולם אחר לגמרי. איך לעזור לחבר שמרגיש שזו שיגרה, ולא שומע מה שמקובלים אומרים, מה שאתה אומר, מה כל הדבר הזה בחיבור, ועכשיו הוא רוצה לצאת? איך אפשר לעזור לחבר שלא ייצא ויהפוך להיות בהמה? אם הוא יגיע למצב הרגיל שלו, אז הוא כל החיים יישאר בהמה, סתם מת. איך באמת אפשר לעזור במצב הזה?

אני לא יודע. איך להמשיך מתוך קבוצה כזאת, זה מה שמושי אמר בתחילת הישיבה שלנו, אני לא יודע. לי נראה שאדם צריך לחשוב.

דודי: למה אצל חבר אחד הכול יבש לו, הוא לא מרגיש שינוי משיעור לשיעור, ואצל חבר אחר הכול מתחדש לו, איזה יופי, והוא עוד מוסיף, עוד מתקדם?

אני מרגיש חידושים בכל חלק מהמשפט, מהמאמר, כך אני מרגיש. אם אתם קוראים מאמר ואני לא מרגיש שזה מתחדש בי, אז אני מאוד מרוגז על עצמי.

דודי: מה המנגנון של ההתחדשות? עכשיו קראנו קטעים שבטח קראת עשרת אלפים פעם בכל השנים שלך, מאיפה אתה עכשיו מוציא חידוש מאותן מילים שאתה כבר מכיר אותן, המוח כבר משלים אותן?

לא.

דודי: "אנחנו נתאספנו כאן ... ", אני כבר יודע להגיד את זה בעל פה. איך אתה מוציא חידוש ממילים כאלה?

מושי: יוצא שאין שיטה שיכולה להסביר איך להעביר אדם יבש, שלא מתחדש מהמקורות, למצב שהוא כן מתפעל. יוצא שיש דין, יש בן אדם שהוא מתפעל וכל זמן מתחדש מלמעלה, כך הוא מקבל, ויש אחר שלא. במה זה תלוי? זה נעלם. אני מבין שאי אפשר ללמד אדם להתפעל מהקטעים ולראות שם דברים חדשים, כך אני מבין, או שיש שיטה שאתה יכול ללמד?

שמעון: אנחנו נפגשים חצי שעה בזום, ואני רואה שאתה מאוד מרוכז. אתה למדת מרב"ש, ראית את כל הדברים, וכל פעם אני רואה, ממש עוקב, שאתה ממש נכנס למשהו מאוד מאוד מיוחד, אתה כל כך מרוכז ורוצה לשמוע כל מילה. אבל חלק מהחברים בכלל לא מרגישים כלום.

דודי: מה העצה שלך, מהניסיון הכול כך עשיר שלך, להתחדשות דרך המקור?

מה העצה להתחדשות? עכשיו קראנו פסוק, וזה מעורר בי חידוש. יש בתוך האדם תמיד משהו חדש ולא כל כך חדש ובכלל לא חדש, ואולי הוא בקושי יכול לזכור שדיברנו משהו בקשר לפסוק הזה. אז מה יש לי להגיד?

(סוף השיחה)