חיים חדשים
שיחה 1020
ייחודיות המוח האנושי
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.06.18– אחרי עריכה
אורן: אנחנו רוצים לדבר על המוח שלנו, המוח האנושי, להבין איך הוא עובד מעבר לרמה הרגילה שמוכרת לנו בחקר המוח. ננסה להתבונן על זה בזוויות נוספות בדרך לחיים חדשים.
ניצה: המוח האנושי הוא אולי האיבר הכי מסתורי שקיים בגוף האדם, ובכלל, לא רק בגוף האדם, גם בבעלי החיים. אנחנו יודעים עליו יחסית די מעט למרות שיש עשרות מחקרים, ואנחנו מנסים להבין אותו, במשך כל ההיסטוריה וגם היום. אנחנו יודעים שהמוח הזה באדם גורם לנו להתפתחות, הוא גורם ליצורים האנושיים להפוך להיות יותר אינטליגנטים, הוא גורם להם לחשוב, לתכנן, להסיק מסקנות, לזוז, לעשות כל פעולה. למעשה האדם לא יכול לעשות שום פעולה בלי המוח. ויש המון סוגים של מחקרים שמנסים להבין איך התפתח דווקא המוח האנושי לממדים כאלה, הרי הרצון לשרוד, הרצון להמשיך להתפתח קיים בכל רמות הטבע, ובכל זאת אנחנו רואים שבאדם המוח האנושי מתפתח לממדים שהם הרבה יותר מרק הישרדות, הם מתפתחים לממדים אחרים.
ויש כל מיני תפיסות, יש תזה אחת שאומרת שחוקרים סבורים שהאתגרים שמציבה הסביבה, סביבה שהיא חיצונית, כמו למשל הצורך להתגונן מפני מזג אוויר, ולהתגונן מפני יצורים, או כל מיני דברים כאלה, מהטבע עצמו, גרמו לאדם לפתח כל מיני מערכות ומנגנונים שעזרו לו להתפתח. יש תפיסה אחרת שאומרת שדווקא התקשורת בין בני האדם, החברה, היכולת לדבר, היכולת להבטיח, היכולת להחליט, כל היכולות האלה הן יכולות שבעצם דווקא הן אלה שפיתחו את מוחו של האדם. ויש כאלה שאומרים שכנראה שזה גם חלק מהתפיסה הזו, וחלק גם מהתפיסה הזאת, בכל מקרה, אין ויכוח על העניין שהמוח האנושי הוא מאוד ייחודי, הוא שונה מהמוח של שאר בעלי החיים. ועל זה רצינו לשוחח איתך בתוכנית הזאת, ולנסות להבין מה חכמת הקבלה בעצם, איך היא רואה את התהליך הזה, איך היא בעצם רואה את הסיבות להתפתחות המיוחדת של המוח האנושי. כיצד חכמת הקבלה רואה בעצם, מה היא אומרת על הסיבות העיקריות להתפתחות של המוח.
חכמת הקבלה אומרת שהמוח האנושי הוא באמת מיוחד. אם המוח של בעלי חיים מיועד רק כדי לשמור על החיים, על החיוּת שלהם, והוא כמעט ולא מתפתח, אלא בצורה מאוד איטית במשך אלפי שנים, אז מוח האדם לא, הוא מתפתח מאוד מהר, הוא מתפתח בצורה אישית, הוא מתפתח למעלה ממה שהגוף דורש, מה שאין כן המוח הבהמי.
מוח האדם לא שייך לעולם הזה, הוא לא מיועד כדי לשרת את האדם בחיים בעולם הזה. על ידי המוח האדם מגיע להתפתחות שהיא למעלה מדרגת החי, ונמצא בעצם בין דרגות החי שבעולם הזה, והדרגה הרוחנית של העולם העליון. המוח שלנו מצד אחד, מקשר אותנו לעולם עליון, ומהצד השני, מיועד לטפל ולספק את כל מה שאנחנו רוצים. ומכאן יוצא לנו, שהרצון שלנו הוא יותר גבוה מהמוח.
ניצה: יותר שולט כאילו.
יותר שולט ויותר גבוה. "גבוה" הכוונה שאת מה שאנחנו רוצים המוח מקיים.
ניצה: הרצון מכריע את המוח בעצם.
כן. וכאן וודאי שיש קונפליקט ביניהם. אבל גם הרצון וגם המוח של האדם מתחלקים לחלק התחתון ששייך לקיום הבהמי שלנו, באשר שאנחנו חיות, ולחלק הא-לוהי שבנו, באשר אנחנו שייכים לדרגת הא-לוהות. הא-לוהות הכוונה בכלל לא מהמסגרת של העולם הזה, אלא לדרגה יותר עליונה. תפקידם של המוח והלב, הרצון והשכל, להעלות אותנו לדרגה יותר עליונה ממה שאנחנו קיימים כבעלי חיים. במשך ההיסטוריה עברנו הרבה שלבים, היינו כבעלי חיים פרימיטיביים, קופים, בני אדם, ועכשיו מבני האדם שבעולם הזה, אנחנו צריכים לעלות לדרגה הבאה, שהיא כבר הדרגה הרוחנית, ולסיים את ההתפתחות החומרית שלנו.
ניצה: מה מייחד בעצם את המוח האנושי, שלא קיים בשאר המוחות של בעלי החיים?
שהוא יודע לשרת את הרצון, והרצון יכול לתת למוח פקודות להתפתח ולשרת אותו, למרות שאנחנו חושבים שהמוח שלנו יותר גבוה מהרצון, אבל זה לא נכון. זה נדמה לנו רק במסגרת העולם הזה, וגם זו טעות.
ניצה: אם אשווה למשל מוח של חיה אחרת, איך בעצם המנגנון של המוח שם פועל, איך הוא מגיב לרצון?
הוא גם משרת את הרצון.
ניצה: עדיין משרת את הרצון.
כן. אין יותר. אין יותר במוח ממה שרוצה האדם או ממה שרוצה חיה.
אורן: אז מה מיוחד במוח של אדם ביחס למוח של חיה?
שאנחנו יכולים לרצות דברים הרבה יותר גבוהים ממה שהגוף החי, הבהמי, והמוח בהתאם לזה יתפתח.
ניצה: ההתפתחות שאתה מציין מעניינת.
הפוכה ממה שחושבים.
ניצה: היא הפוכה. כן.
כי חשבתם שהמוח מנותק מהרצון, שהוא חופשי, שהאדם במחשבה שלו, בכוונות שלו, בכל מה שיש לו, באינטליגנציה שלו, עולה מעל הכוכבים.
ניצה: נגעת בנקודה מעניינת. זאת אומרת בעצם חופש הבחירה שיש לאדם לא קיים, מאחר והרצון שלו שולט במוח.
בין מה למה שהבהמה שלו רוצה.
ניצה: יש פה נקודה מעניינת, כי חשבנו שהמוח עצמאי, ועל היכולת שלנו לפתח ולחשוב דברים.
ומה אנחנו חושבים?
ניצה: מה שאנחנו רוצים.
זהו. בדיוק.
ניצה: כן. זאת אומרת אין ניתוק. המוח לא יפתח משהו שאין לנו שום רצון אליו.
לא. הוא סך הכל משרת.
ניצה: מעבר לזה שהוא משרת, אמרת שיש לו חלק שיש לו קיום בהמי, שהוא קיום בסיסי, נגיד קיום הישרדותי, ויש לו קיום שקראת לו א-לוהי, קיום עליון. אז ננסה להבין מהם שני החלקים האלה שנמצאים במוח ובלב של האדם.
המוח הרגיל שלנו ששייך לטיפול בגוף שלנו הוא כמו מוח של כל בהמה וחיה. והייתי אומר הרבה פחות מזה, כי אצל הבהמה והחיה יש אינסטינקטים גדולים מאוד.
ניצה: חדים יותר.
כן. מפותחים היטב. וגם המוח בהתאם לזה קשור לגמרי לרצונות ואינסטינקטים, ולכן אין ביניהם התנגדות והתנגשות.
ניצה: אין פער.
החיה לא תרצה לקפוץ מקומה חמישית כמו האדם, אין לה רצון אפילו, אין לה אפילו דמיון, כי האינסטינקטים שלה והרצון שלה קושרים אותה מאוד למציאות, ליכולת שלה. מה שאין כן האדם, המוח שלו יכול להיות קשור גם לגוף וגם לדמיון, וכאן זו כבר בעיה. כאן זה כבר סיכון גדול מאוד, לאן הדמיון הזה לוקח אותו.
ניצה: פה מתחיל להיווצר איזשהו פער.
ולכן כתוב על זה "בהמה לא טועה".
ניצה: נכון. חיה לא טועה. כי היא פועלת במאה אחוז, יש חיבור מלא לטבע.
במאה אחוז היא קשורה לטבע. והטבע לא טועה. ואילו האדם ברצונות שלו, בתשוקות שלו, במוח שלו, בפנטזיה שלו, בדמיונות, הוא מעל הטבע, ולכן, במידה הזאת הוא טועה. לגמרי. כמעט במאה אחוז הוא טועה, למרות שהוא לא יכול בלי זה, כי אחרת הוא לא יתפתח, כי הוא חייב לדמיין לעצמו את המצב הבא שלו. ואפילו שהמצב הזה הוא לגמרי לא מציאותי, אבל הוא מפתח את האדם.
ניצה: זאת אומרת, הדמיון שהוא גם נמצא במוח של האדם, הוא איזה חלק שלא נמצא בחיה וכן נמצא באדם, והחלק הזה גורם לו מצד אחד להתפתח, אבל מצד שני, אני גם מבינה שזה גורם לו לעשות טעויות.
כל הזמן.
ניצה: הטעויות האלה בעצם לא קשורות לרצון הטבעי? זאת אומרת יש פער בין הטבע לבין הדמיון האנושי.
יש הרבה פערים. האדם נמצא כל הזמן במלחמה פנימית, בהתנגשות פנימית.
ניצה: בין מה למה?
במיוחד בין "אני חייב" ובין "אני רוצה".
ניצה: נכון. נגעת עכשיו בנקודה.
אני לא חושב שלסוס יש כאלו מחשבות ובעיות, במלחמה פנימית, מותר לי - אסור לי, כדאי - לא כדאי, כול אלה מלחמות שבתוך האדם.
אורן: הן מתנהלות במוח?
אנחנו קוראים לזה "נפש", "נשמה", פנימית מה שיש בין הרצון למוח. תמיד הם נמצאים ביניהם בשיקול, במאבק, בהתנגדות, בהתנגשות ובהתחברות. ואז בין שני אלו אנחנו כל הזמן נמצאים בהססנות. על כך כתוב שהחיה לא טועה, יש הססנות אבל הכול כדי למדוד את המצב לפי כוחותיי. כמו שחתול רוצה לקפוץ, אז הוא בודק את עצמו, בודק וקופץ. וכמעט לא ראיתי שהוא לא מצליח.
ניצה: נכון. הם תמיד מצליחים, בדרך כלל.
אלא אם כן הוא לא יכול לקחת משהו בחשבון, זה משהו שיכול להיות שאנחנו כבר עושים, אבל אין לו ספיקות. כי ספיקות כבר קשורים למותר לי או אסור לי, איך אני אראה, איך יסתכלו עלי, בין הבושה ובין היכולת התחרותית, מה שלא שייך לבהמה אלא שייך למעמד שלמעלה מזה. אלה דברים מאוד גבוהים. האדם מבולבל עם כל הדברים האלה, באמת ידו בכל, ויד כל בו.
אורן: אז אם נסכם, מה ההבדל המהותי בין המוח של אדם למוח של חיה?
הייתי אומר כך, שהדומם, הצומח, החי והמדבר, בכל אחד מהם יש לב ומוח. מערכת רגשית ומערכת שכלית. בדומם, צומח וחי המערכות השכליות והרגשיות נמצאות בהתאמה שלמה ביניהן, ובאות כדי לשרת זו את זו. זאת אומרת, המערכת הרגשית מפתחת את המערכת השכלית, כדי שהמערכת השכלית תעזור לבצע את מה שהרגש רוצה. זאת אומרת, המוח משרת את הלב. אומנם הלב מפתח את המוח בדרישות שלו, "רוצה אני", ואז המוח מתפתח כדי לספק את הרצוי.
מה שאין כן בדרגת האדם, האדם לא שייך לדרגת החי בעולם הזה, אז שם זה עובד אחרת. כי בדרגת החי אנחנו רוצים לא לספק חיים, ולשרת את הגוף שלנו כמו בדרגת הדומם, הצומח והחי, אלא אנחנו רוצים לספק דרישות שהן למעלה מהגוף שלנו. לכן האדם מצד אחד הוא בהמה. יש הבדל בין רופא חיות ורופא אדם?
ניצה: לא בהרבה.
לא הרבה. אנחנו מקדישים לזה חשיבות, אבל בסך הכול זה יותר פשוט. אז יש בתוך האדם חלק שהוא כאילו סוס ועליו יושב האדם. אז מיהו אותו חלק שיושב על הסוס.
ניצה: המרכיב האנושי.
כן. אז כאן אנחנו צריכים להבין שזה החלק שהוא המעבר בין הדומם, הצומח, החי, שזה העולם הזה, ובין האובייקט הרוחני, שיש בו גם רגש וגם שכל, אבל אין לו ביטוי גופני, ביטוי חושי, ביטוי גשמי, ביטוי חומרי. ויוצא שהלב והמוח שלנו כביכול עושים כאן איזו שליחות, מעבירים אותנו לאותה דרגה רוחנית. אנחנו יכולים להיות בתוך חיה, ולהיות יחד עם זה אדם גשמי כחיה, ואדם רוחני מעל הגשמי, ואז אנחנו יכולים גם להיכנס למצבים שהם לגמרי מנותקים אפילו מהגוף שלנו, ולהמשיך לחיות ולהתקיים בדרגה רוחנית ועוד בהרבה דרגות.
ניצה: זאת אומרת, אפשר לומר שגם המוח וגם הרגש של האדם, הלב של האדם, הוא מצד אחד מקושר לגוף הפיזי שלנו ובכל זאת הוא צריך לספק לו את הצרכים הבסיסיים שלו.
זה כמו איזה קופסא שבה הוא קיים. חומרה, נגיד.
ניצה: ומצד שני יש לו גם עוד חיבור, לעוד אובייקט רוחני, שגם בו יש מערכת.
מערכת רגשית ושכלית. אנחנו קוראים למערכת הזאת "נשמה".
ניצה: המערכת הזאת מכונה "נשמה"?
כן, אני רק אני לא רוצה להשתמש בזה כי אנשים מאוד טועים כלפי השם הזה.
ניצה: כי הדמיון שלהם מתחיל לעבוד, ואז לבלבל אותם כמו שאמרת. אז קראת לו "אובייקט רוחני". האם המוח האנושי בעצם מקושר גם לגוף וגם לאותו אובייקט, יש לו שני קישורים כאלה?
כן. גם לרצון שלנו, ללב כמו שאנחנו אומרים, וגם למוח. אז חצי מהמוח והלב שייכים לבהמה שלנו, והחצי העליון שבהם, של המוח והלב, שייכים לנשמה, שהיא בעצם נקראת "אדם", כי אדם בעולם הזה הוא סתם עוד בהמה.
ניצה: עוד חיה מפותחת, נגיד.
נגיד מפותחת. הייתי אומר שהיא לא כל כך מפותחת, אנחנו לעומת החיות סובלים יותר, אז איפה הפיתוח?
ניצה: האמת היא שכשמסתכלים על זה, אנחנו לא יותר חזקים מהם, לא יותר חדים מהם, אין ספק, החלק היחיד שמייחד אותנו זה האינטליגנציה. מהי האינטליגנציה? המונח הזה, "אינטליגנציה", זה אומר שבאמת המוח שלנו מחובר לשני חלקים?
לא, על החלק העליון אין לנו מה לדבר בכלל, אנחנו טועים שאנחנו חושבים שאנחנו עובדים בו. כדי לפתח אותו אנחנו קודם צריכים לחשוב על פיתוח הרגשות. כי המוח לא מתפתח יותר מהרגש. הוא משרת את הרגש, כמו שדברנו. ולכן אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו רוצים להתפתח, אנחנו צריכים להתפתח התפתחות רגשית ורק אחר כך, כתוצאה מזה, תצא לנו התפתחות שכלית.
ניצה: למה אתה קורא "התפתחות רגשית"?
שאנחנו נרצה, רצון.
ניצה: שהרצון שלנו יהיה יותר מפותח לכיוון מסוים?
למעלה מהגוף שלנו. שהוא לא יהיה רק כדי לשרת את הגוף שלנו אלא יותר למעלה מהגוף.
ניצה: זאת אומרת אדם שמפותח רגשית, רוחנית. שהוא נעשה יותר רגיש לעצמו?
לא, ולא מוזיקה ולא כל ההתפתחויות האלה. רגשית, הכוונה שאני רוצה להרגיש יותר ממה שאני מרגיש בחמשת החושים שלי.
ניצה: זו הגדרה מאוד מעניינת.
כי בסך הכול אני מוגבל בראייה, בשמיעה, בטעם, בריח, ובמישוש.
ניצה: בחושים שלנו.
כן, ואלה חושים ששייכים לבהמה שלי, לגוף שלי, ואני רוצה לפתח חושים נוספים, שיכול להיות שאני בהם ארגיש עולם אחר. אני רוצה. אני לא רוצה להישאר בתוך הסוס הזה, שאני מתוכו מסתכל על העולם, אני רוצה לחיות מחוץ לגוף הזה.
ניצה: אתה רוצה בעצם כאילו להשתחרר, לפרוץ את הגבולות של הגוף.
כן, הוא מגביל אותי, הוא מחייב אותי. אני חייב להאכיל אותו, להשכיב אותו, לרחוץ אותו והכול, אני לא רוצה. אני רוצה לפרוץ מחוץ לגבולות הבהמה שלי, ולהרגיש את העולם בצורה חוץ גופית.
ניצה: אתה אומר שבשביל לפתח עוד את היכולות המוחיות שלנו, לא דרושה לנו אינטליגנציה שכלית, אלא דרושה לנו התפתחות רגשית.
קודם רגשית, ושתהיה לי דרישה להרגיש את המציאות מחוץ לגוף שלי, בהתאם לזה יתפתח המוח, השכל.
ניצה: השכל יתפתח בהתאם לרגש?
לרצון החדש, לרצונות החדשים, ויאפשר לי להרגיש כך.
ניצה: יש סכנה שהמוח מתפתח בלי שהרגש מתפתח איתו?
הוא לא יכול.
ניצה: אין מצב?
אין מצב כזה. לא יכול להיות, כי בסך הכול הוא משרת את הרגש, ורק עד כמה שרגשית אני מרגיש שחסר לי עוד משהו להרגיש במציאות, אז המוח יחפש איך הוא יכול לעזור לרגש להשיג את זה.
אורן: ומה חסר?
אני לא יודע.
אורן: אז מאיפה אתה יודע שחסר?
אני מרגיש.
אורן: מה אתה מרגיש?
שחסר לי.
אורן: מה חסר?
אני לא יודע.
ניצה: אתה בעצם אומר שזה דווקא מראה על רצון מפותח?
בטח. זה מה שדחף כל הזמן את האנושות להתקדמות. אבל אני רוצה עכשיו יותר ממה שהתקדמנו. אני רוצה עכשיו להתחיל להרגיש מחוץ לגוף שלי ממש.
ניצה: זו נקודה מאוד מעניינת, כי אני מזהה את זה הרבה בצעירים, במתבגרים, שהם לכאורה מאוד מפותחים. הם רוצים משהו, ולא יודעים מה.
רוצים לצאת מעצמם.
ניצה: הם רוצים משהו ולא יודעים מה, רוצים עוד משהו ולא יודעים מה. זה מראה על רצון מפותח שיש בהם?
כן, מצד אחד רצון מפותח, מצד שני, זו השגת הגבול.
ניצה: בדיוק, זה כאילו המוח סוגר אותי. למה בעצם אני לא יודעת מה? כי המוח לא יודע להראות לי אפילו לאן לשאוף.
בדיוק. הוא לא יודע להראות לי את התמונה שנמצאת מחוץ לגוף.
ניצה: זה קונפליקט מאוד מעניין, שיש רצון אבל לא ברור לאן. לא ברורה בעצם מה התמונה. זה המשחק בדרך כלל שקיים בין הרצון לבין המוח, שמתעורר בי רצון ואז המוח כבר מצייר לי תמונה, "הנה, זה מה שאת רוצה. עכשיו בוא נראה איך את משיגה".
על זה דווקא כתוב מימי הביניים והלאה, יש ספרים שכתובים. אצל רמח"ל יש דיאלוג בין השכל והרצון. אומר השכל ואומרת הנשמה. אומר השכל, אומר הלב. כך זה. כל הזמן הדיאלוג הפנימי הזה, הוויכוחים ביניהם, זה מה שאנחנו מרגישים וביניהם אנחנו חיים.
ניצה: בתקופה שלנו היום, הגענו למצב חברתי, אנושי, שיש איזה רצון שרוצה יותר, אבל בעצם המוח לא מסוגל כבר לספק. זה בעצם כמו איזו תקרת זכוכית?
כן. העניין הוא שאנחנו נמצאים בתקופה כזאת מיוחדת, שאפילו שהרצון כבר נותן פקודה למוח להתפתח, אז יש תנאים חיצוניים שעוצרים את המוח מהתפתחות.
ניצה: כמו חברה.
כן. האדם נכנע.
ניצה: נכנע בסופו של דבר.
כן, אחרת הוא ירגיש שהוא לא נמצא בעדר ואז הוא יכול להיפגע.
ניצה: זאת אומרת, הרצון שלו להשתייך בכל זאת לחברה, ולא להיות יוצא דופן או שונה.
הוא כבר בזה מתחיל להיות במאבק בין האדם שבו ובין הבהמה שבו. להיות בתוך הסוס או מחוץ לסוס, אבל מחוץ לסוס מי מבטיח לו בכלל קיום נאה, וכן הלאה, ואז הוא נשאר בתוך הבהמה.
(סוף השיחה)