פסיכולוגיה חברתית- הדור הבא, חלק 1

פרק 282|5 ינו׳ 2014

תיוגים:

חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 282-283

פסיכולוגיה חברתית-הדור הבא

מטרות:

המשך בירור של סדרת אהבה עצמית סביב השאלות:

מהו הייעוץ/חינוך/טיפול האולטימטיבי?
מיהו המחנך/יועץ/המטפל האולטימטיבי?

הקשר לסדרה: תפקידם של מטפלים להביא אנשים להתנהלות נורמטיבית וטובה בחברה, לעזור לאדם להשתלב בחברה ולהיות מאוזן ומאושר.

זרימה:

הצורך לטיפול או חינוך
טיפול או חינוך וחשיבותו
הטיפול האינטגרלי
המטפל או המחנך?
פוקוס על טיפול קבוצתי

פתיחה:

אנחנו בסדרה "אני והחברה". אנחנו יודעים היום שאושר נובע מקשרים חברתיים איכותיים, ומחוויות חברתיות טובות וחיוביות. לכן אנחנו בשיחות האלו מדברים על הדרכים להגיע לאושר הזה, לכך שיהיו לנו קשרים חברתיים מעולים, ושאנחנו נהיה חלק הרמוני וחיובי בחברה ובכך נזכה לשלווה, שמחה, סיפוק ומשמעות.

היום אנחנו רוצים לדבר על התהליך שעלינו לעבור כדי להגיע למצב הזה של אושר והרמוניה בהשתלבות שלנו בחברה ואיך אנחנו יכולים לקבל עזרה כדי להגיע לזה בצורה קלה ויעילה.

אנחנו יודעים שאנחנו עוברים מצבים שונים בחיים שאנחנו לא תמיד יודעים איך להתמודד איתם לבד. הקונפליקט בבי"ס או בעבודה, חוסר בטחון, הקושי בקבלת החלטות ועוד.. ונראה שלפחות לרובנו יש צורך להתייעץ, בין אם זה עם חבר או חברה קרובה, עם אמא או עם דמות של מורה או פסיכולוג, מאמן, יועץ. (אני למשל תמיד הייתי מדבר עם אמא שלי. היא תמיד היתה יושבת איתנו אחרי שחזרנו מבי"ס ושואלת איך היה לנו מה היה לנו, ומציעה תמיכה ועזרה. ויש מי שיש לה חברה הכי טובה, או יועץ מקצועי. יש לזה הרבה כוח, זה מספק הרבה בטחון לדעת שיש לנו את מי לשתף וממי לקבל תמיכה, חיזוק והדרכה).

כיום אנחנו רואים שהמצב הזה הולך וגובר. מצד אחד החיים לחוצים, אין זמן, יותר קשה למצוא אוזן קשבת בבית, ומצד שני הרבה משפחות לא יודעות איך להתמודד עם הבעיות שהילדים שלהן חוות ולכן הן שולחות את הילד שלהן לטיפול, זוגות הולכים לטיפול זוגי, אנחנו לא יודעים להסתדר זה עם זה אפילו בתוך המשפחה. ובאמת יש המון המון מטפלים, מאמנים ויועצים בשוק, הוא ממש רווי, יש המון שיטות וגישות, וזה כבר די מבלבל. בנוסף לתפקיד המחנך והפסיכולוג המסורתי, ישנה התרבות מטורפת של יועצים, מאמנים, מטפלים בגישות שונות ומגוונות, וכולם מייעצים לאדם איך להתנהג, איך לחשוב, איך לעבור שינוי, איך להיות מאושר. נראה שקיימת פונקציה כזו בחברה של אנשים שמטפלים באדם שבנו, ואנחנו רואים שעם כל הקשיים להסתדר בחיים האלה, יש לא מעט אנשים שפונים ליועצים כאלה ואחרים כדי להצליח ולהיות ה"אני" הכי מאושר וממומש שאפשר . עד כמה הטיפולים אפקטיביים זו שאלה, אבל היינו היום רוצים לדבר קצת על הפונקציה החברתית הזו שנקראת- מטפל, יועץ, מחנך.

כיום, קורה תהליך מעניין, תכלית ומהות הגישות השונות בפסיכולוגיה הם ההכרה של האדם בחיפוש אחר משמעות גבוהה לחייו תוך כדי הרגשה של Well being בתחומי החיים השונים. הפונים מצידם, כיום, יותר ויותר מרגישים ומבינים שאיכות חייהם, Well being שלהם תלוי בקשרים שלהם עם אחרים. המעניין שבתקו' זאת יותר מתמיד, הפסיכולוגיה אמורה לממש את כל יעודה, יש פונים עם צורך לזה. אך משהו לא עובד! האדם החושב/המפותח מבין שהוא צריך להשתנות ולא האחר אך גישות הטיפול השונות לא עובדות! ליתר דיוק הפונה מרגיש הקלה בנושא שאליו פנה מלכתחילה, הוא מקבל תמיכה, חום, הקשבה... אך פתאום צצות בעיות חדשות ומורכבות יותר.

הטיפול המסורתי כבר לא מספיק טוב. היום נרצה לברר ביחד מהו טיפול נכון לצרכים של ימינו.

שאלות פתיחה:

מדוע אנו זקוקים לטיפול?
מדוע יש לנו צורך להתייעץ, שמישהו מחוצה לנו ישקף לנו את עצמנו?
מה התפקיד של מטפלים בחברה?
מה מטפלים צריכים לדעת היום כדי להביא אנשים לבריאות ואיזון?
כיצד יראה התפקיד הזה בחברה מתוקנת יותר?
מה ההבדל בין חינוך לטיפול?

הצורך לטיפול או חינוך

מדוע יש לנו את הצורך הזה שיטפלו בנו, וידריכו אותנו, מה חסר לנו?
מדוע אנחנו זקוקים שיקוף מבחוץ כדי לראות את עצמנו ולהשתנות?
האם אדם יכול להשתנות לבד, ללא טיפול, הדרכה או עזרה מבחוץ?
מדוע לרוב, איננו יכולים להשתנות לבד?

מחשבה מייצרת מציאות!

מסתבר שהצורה בה אנחנו מפרשים את המציאות היא שמכתיבה את מציאות חיינו! העיקרון המרכזי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי הנו שהצורה בה אנו חושבים, מפרשים ונותנים משמעות לגירויים שסביבנו היא זו שמכתיבה את הרגשות וההתנהגויות שלנו.

נדגים עקרון זה בתיאור מקרה קצר.

אתה מבקש מאשתך/חברתך להכין לך קפה אבל היא לא עושה אותו. איך אתה מרגיש? מה תעשה?

1- אם חשבת לעצמך "היא מתעלמת ממני" קרוב לוודאי שתרגיש כעס

2- אם חשבת לעצמך "היא בטח לא שמעה אותי" קרוב לוודאי שלא תתרגש ופשוט תבקש שוב

3- אם חשבת לעצמך "היא כבר לא אוהבת אותי" קרוב לוודאי שתרגיש אכזבה וכאב

4- אם חשבת לעצמך "בטח אני לא חשוב לה" קרוב לוודאי שתרגיש פגוע ונעלב

5- אם חשבת לעצמך "בטח עבר עליה יום קשה" קרוב לוודאי שתרגיש דאגה ותציע להכין לה קפה.

כל אחת מפרשנויות אלה מביאות להרגשה והתנהגות אחרת, משמע שלא החברה גרמה לך להרגיש כעס,פגיע או דאגה אלה הפרשנות שלך של ההתנהגות שלה .

http://clinica-b.co.il/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%95%D7%AA%D7%99-cbt

מדוע לאדם כל כך קשה לשנות את הפרשנות שלו למקרים מסויימים, עד כדי כך שהוא צריך ליווי פסיכולוגי צמוד, או אפילו קואצ'ינג כדי לעשות זאת?

האם באמת מקור הבעיה הוא באופן בו אנו מפרשים את המקרים שקורים לנו?
מדוע כשאנחנו לא מצליחים לשלוט בעצמנו יוצאות לנו התנהגויות לא נעימות, שלא הינו רוצים לפעמים להודות בהן?

מהי חשיבותו של ייעוץ, טיפול או חינוך ?
מה ההבדל בין טיפול וחינוך?

טיפול פסיכולוגי יכול לחולל תפנית בחיינו, ולאפשר לנו להשאיר מאחור אבן נגף שליוותה אותנו למשך המון זמן. "אבן נגולה מעל ליבי" – לפעמים זה אכן כך ובטיפול פסיכולוגי טוב אפשר באמת להשיל כמה אבנים מהלב ולהמשיך אל החיים ביתר קלות.

הסיבות לגשת לטיפול פסיכולוגי הן רבות ונעות מבעיה ספציפית המשפיעה על תחום מסויים בחיינו ועד בעיה שמשפיעה רוחבית על כל תחומי החיים והתפקוד. על הרבה מהקשיים בחיים אנו מצליחים להתגבר ולהתמודד לבדנו, לרוב בעזרת מעגל תמיכה של חברים ומשפחה. אבל על חלק מהקשיים אנו לא מתגברים והם הופכים לכדור שלג שגדל ותופס יותר ויותר מקום. לרוב מתחילים לחפש עזרה חיצונית כאשר לא מצליחים להתמודד והדבר מטריד ברמה שפוגעת באיכות החיים.
http://www.tapi.org.il/sections/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99/

טיפול/חינוך וחשיבותו

האם הגישה הפסיכולוגית התפתחה במקביל להתפתחות האנושות?
מדוע היא לא מספקת?
האם הפסיכולוגיה יכולה להתרוממם מעל מקומה העכשוי?
פסיכולוגיה עוזרת לאנשים רבים… זה חלק מתהליך? אז האם זה נכון לשלול את זה?

ראשית הפסיכולוגיה בעת המודרנית:

עד לשלהי המאה ה-19, פסיכולוגיה נחשבה לענף של הפילוסופיה. עם ייסודה של אסכולת הסטרוקטורליזם ב-1874- שעסקה בניתוח של מבנים נפשיים ובידודם למרכיבים בסיסיים.,הוקמה לראשונה מעבדה לחקר התנהגות, וחודשה מתודת המחקר "אינטרוספקציה", התבוננות עצמית. בכך שונתה התפישה כלפי הפסיכולוגיה מתחום פילוסופי, לתחום מדעי לכל דבר.

בהמשך התפתח זרם הפונקציונליזם, שרואה את התודעה האנושית כפונקציה ולא כמבנה, והתרכז בחקירת הדרך שבה פועלת הנפש בתפקודה בסביבתה. תפיסתה זו שיחררה את הפסיכולוגיה מהמעבדה, ועסקה בבעיות של אנשים בסביבתם הטבעית.

בתחילת המאה ה-20 עוסקת הפסיכולוגיה בעיקר בהתנהגות (למשל במסגרת הביהביוריזם), בנפש (למשל בפסיכולוגיה קוגניטיבית) ובשילוב ביניהם. הביהביוריסטים שאפו להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, אשר ניתן לבחון אותו במעבדה באופן אובייקטיבי, לכמת את נתוניו במדדים מדויקים, ולתאר באמצעותו בצורה ישירה את פניו הגלויים של האורגניזם, כלומר, ההתנהגות הגלויה, השינויים החלים בה ואופן למידתה. הגישה ההתנהגותית נתנה בסיס להתערבויות יעילות ביותר בקידום למידה בכלל ובקידומם של ילדים עם ליקויים התפתחותיים בפרט.

בתקופה זו, אמצע המאה ה-20, החל ביצועם של מחקרים משמעותיים בתחום הפסיכולוגיה החברתית, כגון ניסויי הלמידה החברתית של אלברט בנדורה, ניסויים בתחום השפעה חברתית של סטנלי מילגרם וסולומון אש, ועוד. ואילו בעשורים האחרונים, בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, גובר העיסוק בניסויים ומחקר נוירופסיכולוגי כדרך להבנת הנפש ותהליכי עיבוד מידע, על פי קשרים עצביים ואזורים במוח. זאת במקביל לעיסוק הקלאסי בטיפול פסיכולוגי בגישות שונות על פי האסכולות שהתפתחו במאה ה-20, ותוך מחקר, דיון ופיתוח אסכולות אלו.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94

האומנם הפסיכולוגיה היא מדע

אני סבור שהמגבלה העיקרית של הפסיכולוגיה מתבטאת בקושי העצום שלה לפתח תאורית גג, תיאוריה אחידה, כללית, בדומה לתיאוריה הניוטונית בפיסיקה. אחד התהליכים החשובים בפיסיקה הוא תהליך בניית מושגי התיאוריה הפיסיקלית, תהליך המושתת, כאמור, על הרכבת מושגים מסובכים, רב ממדיים, על בסיס של מושגים קודמים ופשוטים יותר, שמורכבים, בסופו של דבר, ממושגים ראשוניים וחד-ממדיים שקשורים ישירות לתצפיות. למשל, מהירות מבוססת על מרחק וזמן; תאוצה על מהירות וזמן; אנרגיה על מאסה ומהירות, וכך הלאה.

בפסיכולוגיה תהליך כזה של בניית מושגים לא קיים. נחזור למושג התוקפנות, מושג מסובך ורב ממדי. בתנאים מסוימים עלולה התוקפנות להיות מופנית כלפי חוץ, דהיינו כלפי אנשים וחפצים, ולבוא לידי ביטוי בהבעות פנים זועפות, בקללות, בצעקות, בדחיפות, במכות, ובשבירת חפצים; לעתים עלולה התוקפנות להיות מופנית כלפי האדם עצמו. אין ספק שזה מאד חשוב ומעניין לבדוק באילו תנאים מופנית התוקפנות כלפי אחרים ובאילו תנאים פונה התוקפנות כלפי האדם עצמו. אולם, למיטב ידיעתי, לא נמצאה כל דרך לפרק מושג זה למרכיביו השונים עד למרכיב הראשוני שעומד ביחס מדידתי הדוק לתצפית. לדעתי, המושגים המסבירים בפסיכולוגיה מושתתים על שני מקורות: האחד הוא ההסברים הטבעיים, היומיומיים, והשני הוא השימוש במטפורות, אנלוגיות שנלקחות מהתפתחויות שונות במדעי הטבע. למשל, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מבוססת על המטפורה של המחשב. המערכת הקוגניטיבית (המטפלת בתפיסה, מחשבה, החלטה, הרגשה) נתפסת כמערכת מעבדת מידע בדומה למחשב הקולט מידע, מעבד אותו בעזרת תוכנה מסוימת, ומוציא את התוצר – הפלט.

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9759

האם ניתן להגיע לתאוריית גג פסיכולוגית?
מהו טיפול בגישה אינטגראלית?
מדוע התעורר הצורך בגישה זו?

למה הופיע הצורך בפסיכולוגיה אינטגרלית

מפני שהאדם הפסיק בהדרגה להיות נספח של המחרשה או של הבקר, שאותם הוא ניהל, או נספח של המנגנון שבו הוא סובב ברגים, כמו בסרטים של צ'רלי צ'פלין. העיסוקים שלו הפכו ליותר ויותר חכמים, והרבה דברים החלו להיות יותר ויותר תלויים בו.

אפילו בפעילות המקצועית הקטנה, בייצור הצר, פתאום הופיע הצורך באדם כאישיות. הופיעה הנחיצות, שבינינו יופיעו הרבה ממציאים קטנים, שירגישו בצורה נכונה את התנועה של הקולקטיב, התנועה של העולם, של הטכנולוגיה, כדי שבכל אחד תתגלה היצירתיות שלו, הנחוצה בכל מיני פיתוחים שונים. לכן נוצר הצורך בפסיכולוגיה. זה היה ביקוש חברתי.

בהתאם לכך הוקצו האמצעים לפיתוחים הפסיכולוגיים, על אף שבעיקרון, הייתי אומר שהידע הזה הוא די "וירטואלי". אין בו מדידות מדויקות, לא מערכתיות, שום שיטות, כדי שאפשר יהיה לתת דין וחשבון עבור אותם המיליארדים שהושקעו במשך כל הזמן הזה לפיתוח הפסיכולוגיה ושניתן יהיה לומר: "הנה, תראו למה אנחנו הגענו!".

אבל למרות כל זה, הפסיכולוגיה בכל זאת תפסה מקום רציני מאוד בעולם המדע. מה גם שעכשיו נתקלנו בכזאת תופעה שאנשים הופכים להיות מאוד לא מאוזנים, חסרי מנוחה, משתנים.

משנות החמישים של המאה הקודמת החל פירוד ואי צדק בחברה: גם עם המבוגרים וגם עם הילדים. החלו לעלות כל מיני תנועות, הופיעו ניתוק, סמים, טרור, מספר הגירושין גדל, החל פירוק התא המשפחתי, דבר שלא היה קודם לכן. בעבר ההורים בעצמם מצאו בני זוג לילדיהם, חיתנו אותם ולא חשבו על שום דבר. לא היה בזה שום דבר מיוחד! האנשים לא הביטו זה על זה בצורה ביקורתית, הכול היה מאוד פשוט.

אני זוכר, איך בילדותי היינו הולכים לבית המרחץ של הקולחוז והתרחצנו כולנו יחד: גברים, נשים וילדים. והכול היה נורמלי, אף אחד לא שם לב זה לזה. אני לא רוצה לומר שבני האדם היו בדרגת "בהמה", אבל באופן כללי, הכול היה טבעי. בגרמניה דבר כזה קיים עד היום. כלומר, באותם הזמנים האגו של בני האדם היה טבעי. ועכשיו זה בכלל לא אפשרי.

לכן הופיע הביקוש לפסיכולוגיה והיא הפכה למבוקשת. אבל היום כבר רואים, שאין ביכולתה להסביר את העולם שלנו, והעיקר, ליצור מגע נכון בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם. האדם לפי טבעו נהיה גבוה יותר, התעלה מעל עצמו. הוא מטפס למדרגה הבאה, אך אינו יכול לתפוס אותה, מפני שהוא צריך להשתנות פנימית. וכאן נוצר העימות של אותה הפסיכולוגיה.

אבל המוצא, שאותו אנחנו מציעים, זה בעיקרון הדרגה הבאה של התפתחות הפסיכולוגיה. ואני סבור שכאן נפתח לפסיכולוגים שדה פעילות רחב מאוד.

http://laitman.co.il/%D7%94%D7%A6%D7%95%D7%A8%D7%9A-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%92%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%AA/

מה מטפלים צריכים לדעת היום כדי להביא אנשים לבריאות ואיזון?
האם כדאי לשלב בין גישה זו לגישות קיימות?
האם בכלל יהיה צורך בתפקיד הפסיכלוג בחברה מתוקנת?
מה תפקיד המטפל בתקופת המעבר בה אנו מצויים כיום?

טיפול הוא סוג השפעה שמאופיין ע"י:

מטפל, בד"כ אדם שאומן במסורת חברתית מסוימת, שהסובל או חברים בקהילתו מאמינים ביעילותה.(מזכיר לי את השמאנית האתיופית שבאמת עזרה)
אדם הסובל שמחפש ריפוי אצל המרפא.
יחסים מרפאים שכוללים סידרת מפגשים מובנים פחות או יותר בין המרפא והסובל שבהם המרפא מנסה להביא להקלה בסימפטומים שמפריעים לסובל. הקלה זאת מלווה לרוב בשינויים במצב הרגשי, בעמדות ובהתנהגות.

http://bekesher-letipul.co.il/%D/

הגדרות שונות למה הוא טיפול

ישנן הגדרות רבות לטיפול פסיכולוגי, אך אני מניח שהפשוטה ביותר מבינהן היא זו שתעסוק בכך שמדובר בפגישה בין שני אנשים, אשר מכוונת לרווחתו הנפשית של אחד מהם- המטופל ( או הקליינט בחלק מהגישות). זו הגדרה פשוטה, שמכילה בתוכה את הדבר המשמעותי ביותר, את מטרת הטיפול, רווחתו הנפשית של האדם הפונה לעזרה. הגדרה זו אינה מגבילה או קובעת כיצד תינתן עזרה זאת והיא קובעת שכל מה שנחוץ הוא מפגש.

http://bekesher-letipul.co.il//

טיפול פסיכולוגי הוא רצף של מפגשים (מספרם משתנה מאדם לאדם ומבעיה לבעיה). במפגשים משתתפים לרוב שניים: המטופל- הוא האדם אשר מגיע לעזרה והמטפל – במרבית המקרים הינו פסיכולוג קליני. במקרים מסויימים משתתפים במפגשים עוד אנשים, לדוגמה בטיפול בילדים לעיתים ישנה נוכחות של הורה, בטיפוליים זוגיים מגיעים בני הזוג יחד, בטיפולים משפחתיים מגיעים בני משפחה רלוונטיים.

http://www.tapi.org.il//

טיפולים פסיכולוגיים ומחקר

אם כך, אנו מבינים כי טיפול נפשי הוא מפגש בין אדם הפונה לעזרה לאיש מקצוע המיומן בכך. אך מה ניתן להגיד על טיפול פסיכולוגי?מה מתרחש בתוך המפגש הזה? כיצד נדע שמה שמתרחש שם הוא טיפולי ועוזר לפונה שזקוק לעזרה? ראשית, כדאי שנעסוק מעט בזוית המחקרית. כאשר אנו פונים לטיפול אנחנו רוצים לדעת שהטיפול המוצע לנו הוא אפקטיבי ויעיל. הדרך הפשוטה ביותר לענות על כך היא דרך מחקר.

השאלה מה הוא טיפול קשורה באופן ישיר למחקרים הבודקים יעילות של טיפולים פסיכולוגים שונים. אחת המסקנות היחידות שעולה בצורה ברורה למדי היא כי טיפול פסיכולוגי נמצא עדיף על אי טיפול וטיפול פלסבו.

http://bekesher-letipul.co.il/%/

הטיפול האינטגרלי

עקרון היסוד הראשון נעוץ באמונה לפיה האדם ניחן בעולם פנימי, המהווה את מרכז הוויתו על שלל החוויות, התפיסות, הרגשות והתחושות שלו. עולם פנימי זה הינו רב רבדים ומורכב כאשר חלק מרבדיו גלויים ונגישים למודעותו של האדם ואלו חלקם האחר לא מודע ועל כן בלתי נגיש. התנהלות האדם מושפעת מחלקי עולמו הפנימי הגלויים והנגישים למודעותו כמו גם מחלקי עולמו הבלתי מודעים. בתהליך של טיפול פסיכודינמי מסייע המטפל למטופל לבוא במגע גם עם אותם אזורים שעד כה היו בלתי מודעים ונסתרים מעיניו. מודעותו ההולכת וגדלה של המטופל גם למניעים ומוטיבציות שעד כה לא הבחין כי משפיעים על התנהלותו, הופכת את הסיבות להתנהלותו לנהירות לו ומתאפשרת לו לאמץ התמודדות אחרת מזו בה התאפיין עד כה. ככל שהמטופל יהיה מודע יותר לסיבות האמיתיות והעמוקות שמשפיעות עליו ועל התנהלותו, כך תגבר יכולתו לעשות שינוי בחייו.

http://www.psychologyhome.co.il/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99

האם הטיפול האינטגראלי יתייחס לעולמו הפנימי של האדם? כיצד?
האם במהלך הטיפול האינטגראלי נכיר את מה שמפעיל אותנו?
האם נגלה על עצמנו דברים חדשים?
האם יעלו דברים מהתת מודע ויתגלו לנו?
האם נוכל לראות את עצמנו בבירור יותר?
האם ראייה מפוכחת יותר תעזור לנו לשנות התנהגות?

עקרון היסוד השני נובע מהתפיסה לפיה האדם על שלל מרכיביו לא נולד ב"ואקום". הווייתו הלכה ונתעצבה על פני זמן דרך היחסים שקיים עם דמויות משמעותיות בסביבתו ודרך החוויות שחווה לאורך חייו. תפיסה זו מניחה כי בעקבות חוויות החיים שחווה האדם בעברו הופנמו בקרבו דפוסי יחסים וקשר אשר נותנים את אותותיהם ביחסיו ובקשריו העכשוויים. הגישה הפסיכודינמית מניחה כי ההבנה של התנהלות בלתי רצויה בהקשרה הרחב, כחלק מהיסטורית חייו, הופכת את התנהלות האדם למובנת לו ובכך מאפשרת מציאת דרכים טובות יותר להתמודדות.

http://www.psychologyhome.co.il/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99

האם הטיפול האינטגראלי יעזור לי לשנות את הרשמים והתבניות שהוטבעו בי על ידי המשפחה והסביבות הקודמות שהייתי בהן?
האם אצטרך לעסוק בעבר, לנתח מקרי עבר ולהבין אותם?

לבסוף, עקרון היסוד השלישי, קשור לחשיבותו של הקשר בין המטפל למטופל והשימוש בו ככלי מקדם שינוי בתוך תהליך הטיפול. הטיפול הפסיכודינמי מניח כי אותם דפוסי קשר שהופנמו לאורכם של השנים, יבואו לידי ביטוי גם בקשר אותו יקיים עם המטפל. כאשר דפוסי הקשר (הבלתי רצויים) משתחזרים גם בקשר המתקיים עם הפסיכולוג, פסיכולוג העובד בגישה הפסיכודינמית רואה בכך הזדמנות פז לעשייה טיפולית משמעותית. דרך הקשר העכשווי עמו הופכים הרבדים הפנימיים השולטים בעולמו הפנימי של המטופל נוכחים בחדר באופן "חי וממשי" ונוצרת הזדמנות לעסוק בהם "ברטוב". בתוך הקשר עם המטפל יוכל המטופל לחוות לראשונה חוויה אחרת מזו שהכיר עד כה, כזו הרושמת כעת רישום פנימי מיטיב מקודמו. זו עשויה להוות עבורו חוויה מעשירה ומגדלת.

http://www.psychologyhome.co.il/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99

האם יש צורך כיום בטיפול אחד על אחד?

יתרונות העבודה בקבוצה לעומת טיפול פרטני

1) קבוצה היא סביבה בה יכולים אנשים לקבל פידבק מאחרים אודות התנהגותם והשתתפותם: חבר הקבוצה, ע"י האזנה ודברים שנאמרו או הבחנה בדרך בה הם מתנהגים לאור התנהגותו, עשוי ללמוד איך משפיע על אחרים. הפידבקים יוצרים אינפורמציה מועילה לאותו אדם- באמצעותה הוא יכול לבחון מחדש את תחושותיו וכוונותיו ולהנחות את פעולותיו בהתאם לכך בעתיד. אחריות מרכזית של המנחה היא לדאוג לכך שצורותיו השונות של הפידבק הניתן בקבוצה תהיינה מועילות ולא הרסניות.

2)קבוצה היא סביבה בה ניתן לנסות התנהגויות חדשות: בקבוצה יכול הפרט לנסות התנהגות חדשה שאינה חלק מהרפרטואר המגובש שלו. הפרט יכול לחוות "חוויה רגשית מתקנת" – הפרט מעז לבטא רגשות אסורים מתוך הזדמנות לצפות בהשלכות שלהם. האדם נמצא בעמדה המאפשרת לו להכיר בתחושותיו ולקבל פידבק מהאחרים. אם אדם אינו בוחן את תחושותיו הוא יישאר מוגבל על ידיהן ולא יוכל להרחיב את הרפרטואר שלו.

http://www.psychologyhome.co.il/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99

המטפל או מחנך

מיהו המטפל? מיהו המטפל האינטגראלי?

מהן תכונות המטפל?
מה תפקידו?
היום אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, מה תפקיד המטפל בתקופה זו?
מהי אחריות האדם בשינוי שלו?
עד כמה שינוי יכול להצליח ללא רצון מצד האדם? גם עם המחנך או מדריך הטוב ביותר?
מדוע חשוב שהרצון שלנו יהיה מכוון ומוכן לתהליך?
מהו מקומו של כוח הרצון בתהליך שינוי?

תפקיד המטפל:

ללא מחויבות מצד המטופל להציל את חייו של המטופל – קשה יהיה לו לנצח במערכה שבה המחלות, הבעיות והדפוסים הישנים נלחמים על חייהם בתוכו! גם ראינו שתפקיד המטפל ההוליסטי אינו רק להנעים למטופל. עליו לעשות כל שצריך לעשות כדי לסייע למטופל, לא כדי להיות אהוב. האגו יאמר: "אם המטופל לא מרוצה זה אומר שאני לא מטפל/ת טוב/ה" ולכן אתגר קבוע עבור המטפל הוא לעשות "בדק אגו". אנחנו לא שם כדי להיות אהובים אלא כדי לעשות את העבודה שלנו נכוחה.

http://www.holistic-pulsing.com/c

מי הוא פסיכולוג?

הפסיכולוג הוא אדם בעל יכולות קשב וניתוח סיטואציות גבוה. הפסיכולוג תמיד חייב להיות בעל סבלנות ואכפתיות רבה כלפי האדם האחר. הפסיכולוג מנתח את הנפש בצורה מעמיקה ובודק כיצד משפיעים גורמים שונים על האדם, כל זה על מנת לעזור לאדם האחר לפתור את בעיותיו. על מנת להיות פסיכולוג יש צורך בלמידה אינטנסיבית של שנים רבות עד אשר אתה הופך להיות פסיכולוג.

http://www.tostudy.co.il/maamar.aspx?id=5105

על פי הגדרתה בחוק עבודה סוציאלית היא:

"משלח יד לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה בדרך של טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה". העבודה הסוציאלית פועלת במגוון שיטות התערבות, הלקוחות מתחומים אקדמיים שונים, ביניהם: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדיניות ציבורית ועוד. שיטות ההתערבות מתייחסות לרמת הפרט, המשפחה, הקבוצה והקהילה. העבודה הסוציאלית היא חלוצה בתחום הטיפול המערכתי, והייתה המקצוע הראשון שהציע טיפול משפחתי.

http://he.wikipedia.org/wik

פוקוס על טיפול קבוצתי

"בניגוד לאטומיזציה של המצב האנושי שעשתה הפסיכולוגיה, בכך שהתרכזה באני ובפעולות הפנימיות שלו, הפוקוס של הסוציולוגים מכוון כלפי הקשר בין בני אדם. חיבור עם אחרים הינו דחף אנושי כללי, והקשרים שנוצרים בונים את הרקמה החברתית של מערכות יחסים הדדיות. החוזק של הרקמה החברתית הזו נקבע לפי ריבוי ואיכות הקשרים הפרטיים והקבוצתיים (קטנות וגדולות). יתרה מכך, מפרספקטיבה סוציולוגית זו של המצב האנושי, לקבוצות אלו יש דינמיקה בפני עצמה (פעמים רבות כזו שהינה מובחנת מהכוונות והרצונות של הפרטים המרכיבים אותה) שאיננה יכולה להיות מתומצת בפסיכולוגייה האישית של פרטיה. לסדרים החברתיים הללו יש את חוקים משלהם, תפקידים, סגנונות משחק, מסורות, תרבויות וקצב שינוי מעבר לזמן. שנה את המשחק, ושינית את סגנון החשיבה, השפה, המוטיבציות, הפעולות, השותפויות, והזהויות של המשתתפים. מהסיבה הזו פסיכולוגים חברתיים בעלי נטייה לסוציולוגיה, יבחנו כיצד תפיסות, אמונות, מוסר, זהויות והתנהגויות של פרטים נקבעות לפי מיקומם במרחב החברתי."

http://www.trinity.edu/mkearl/socpsy.html

מהי המסגרת?

טיפול קבוצתי או פסיכותרפיה קבוצתית הוא שיטת טיפול בה מטפל אחד או שנים מטפלים בקבוצה קטנה של מטופלים (בין 5-8) יחד כקבוצה מונחית. הקבוצה נפגשת במתכונת חד שבועית, ביום ובשעה קבועים למפגש בין שעה וחצי והיא עשויה להיות ספציפית או רחבה ופחות מוגדרת.

למי נועד?

הטיפול הקבוצתי, כמו הטיפול האישי, מיועד לעזור לאנשים המבקשים להקל על ההתמודדות שלהם עם קשיים ובעיות בחייהם. הטיפול הקבוצתי נועד לאפשר עבודה אינטנסיבית ומעמיקה שמטרתה להפגיש כל אחד מן המטפולים עם עולמו הפנימי כמו גם עם האופן בו משתקף עולם זה במגעיו עם אחרים. המערך הקבוצתי עושה שימוש בתהליכים הקבוצתיים המתרחשים בחדר הטיפולים, כאמצעי ליצירת שינוי אצל המטופלים, באמצעות בחינת היחסים הבינאישיים הנוצרים בין חברי הקבוצה ועבודה על פיתוחם.

כיצד זה קורה?

העבודה בקבוצה מזמינה ומעוררת אצל המשתתפים רגשות, דפוסי התנהות ודפוסי קשר שהם אינם מודעים להם. במהלך העבודה הטיפולית מתאפשרות היכרות עם חלקים לא מודעים אלו. היכרות כזו מאפשרת למטופלים להבין את המקורות והגורמים לדפוסי התנהגות ורגשות שאינם מועילים, להתמודד עמם ולעבוד על שינויים.

http://www.psychologyhome.co.il/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%AA%D7%99

במה שונה החינוך האינטגרלי מטיפול פסיכולוגי קבוצתי?
כיצד העבודה בקבוצה יכולה להביא אותי להסתכלות נכונה ובריאה על החיים?
האם טיפול קבוצתי או אישי צריך או לא צריך להיות מוגבל בזמן?

גורמים להצלחת הטיפול הקבוצתי:

The therapeutic factors in group therapy – Yalom

הגורמים המרפאים בטיפול קבוצתי- יאלום

כיצד תראפיה קבוצתית מסייעת למטופלים?

יאלום גורס כי תהליך השינוי התראפויטי הוא מורכב ביותר ומתרחש דרך פעולת גומלין של חוויות אנושיות שונות, שהוא קורא להן "גורמים תראפויטים". החוויה התראפויטית נחלקת ל- 11 גורמים ראשוניים:

החדרת תקווה
אוניברסליות
הקניית מידע
אהבת הזולת
תיקון ושיקום של הקבוצה המשפחתית הראשונית
פיתוח מיומנויות חברתיות
התנהגויות של חיקוי
למידה בין-אישית
התלכדות קבוצתית
קתרזיס
גורמים קיומיים (existential factors).

הגורמים תלויים זה בזה – הם אינם מתרחשים או מתפקדים בנפרד. הם מהווים חלקים שונים בתהליך השינוי – חלקם מתייחסים לדרך הפעולה לשינוי, בעוד אחרים הם תנאים לשינוי. על אף שאותם גורמים תראפויטים פועלים בכל סוגי התראפיה הקבוצתית, פעולות הגומלין ביניהם והשוני בחשיבותם משתנים בין קבוצה לקבוצה.

הגורמים התראפויטים שיאלום מעלה, מובאים מנסיונו הקליני האישי, מניסיונם של מטפלים אחרים, מנקודת מבטם של מטופלים קבוצתיים שטופלו בהצלחה וממחקרים שיטתיים רלוונטים. אולם, אף אחד ממקורות אלו הוא מעל לכל ספק! לא חברי הקבוצה ולא מנהיגיה הם לחלוטין אובייקטיבים וכן שיטת המחקר אינה מלוטשת ולרוב אינה ישימה. אלה הם קווי יסוד לבחינה וחקירה.

החדרת אמונה ודוגמה אישית: להחדרת התקווה ולתיחזוקה ישנה חשיבות מכרעת בכל הפסיכותראפיות, שכן לא רק שהיא הכרחית ע"מ לגרום למטופל להישאר בטיפול כדי שגורמים תראפויטים אחרים יוכלו להשפיע, אלא האמונה באופן הטיפול יכולה בפני עצמה להועיל תראפויטית. מחקרים מוכיחים שציפיות גבוהות לעזרה לפני הטיפול מראים על קשר ישיר ומשמעותי, עם תוצאות טיפול חיוביות.. למטופלים יש מגע מתמשך עם חברי קבוצה, שהשתפרו בעזרת הקבוצה, ולעיתים קרובות פוגשים חברי קבוצה שהיו להם בעיות דומות מאוד לבעיותיהם שלהם, והתמודדו איתן בצורה יותר אפקטיבית. הוא מזכיר מטופלים, שבסוף הקבוצה מעירים עד כמה חשוב היה עבורם לצפות בהשתפרות חיי האחרים. אופטימיות לגבי ייעילות והצלחת הטיפול.

אחד הכוחות המשמעותיים ביותר בAA היא העובדה שכל המדריכים הם אלכוהוליסטים נגמלים והם מהווים מקורות השראה חי לכל האחרים. רבות מתוכניות הגמילה מסמים מחדירות תקווה במטופלים ע"י שימוש במכורים נגמלים כמובילי הקבוצה. החברים מאמינים שאדם שצעד באותה דרך כמותם ומצא את הדרך חזרה, יהיה מסוגל להבין אותם הכי טוב.

אוניברסליות-כולנו באותה סירה: מטופלים רבים נכנסים לתראפיה עם המחשבה המדאיגה שהם יחידים במינם במצבם המחפיר. שלהם בלבד יש בעיות מפחידות או לא נסבלות, מחשבות, דחפים ופנטסיות. יש גרעין של אמת בתחושה זו, מאחר ולמטופלים רבים היה מכלול יוצא דופן של מצוקות חיים ומדי פעם הם מוצפים בחומרים מן התת-מודע. תחושת הייחודיות של המטופל לרוב מועצמת ע"י בידוד חברתי. בגלל קשיים בין-אישיים- הזדמנויות לגילויי לב, להסכמה כנה ולאישור במערכת יחסים אינטימית לרוב אינם זמינים למטופלים. בקבוצת התראפיה, בעיקר בשלבים הראשונים, חוסר בחיזוק תחושת הייחודיות של המטופל הינו מקור עצום של תחושת הקלה. לאחר שמיעת חברים אחרים מספרים על דאגות דומות לשלהם, מטופלים מדווחים כי חשו יותר מחוברים לעולם ותיארו את התהליך כחוויה של "חזרה למין האנושי". בפשטות, התופעה באה לידי ביטוי בקלישאה – "כולנו באותה סירה" או יותר בציניות – "misery loves company"...

כשאנשים משתפים וחושפים מעשים שליליים שלהם, גניבה, ניסון התאבדות דברים בעלי אופן מסוכן אפילו, כמעט תמיד יאלום צפה איך חברי הקבוצה האחרים מושיטים ידם ומקבלים את המעשים הללו כשייכים לתחום פעולותיהם שלהם, כמו שציין פרויד, הדברים האוסרים ביותר, נובעים מטבעו האנושי הבסיסי ביותר של האדם. השיתוף הזה מייצר הקלה ויכולת להסתכל על הדברים מהצד.

הסודות הכמוסים ביותר: באופן מפתיע התגלה כי הסודות מאוד דומים, עם מספר נושאים שולטים. הנפוץ ביותר היה אמונה עמוקה של אי כשירות בסיסית – הרגשה שאם אחרים היו באמת מכירים את אותו אדם, הם היו מגלים את חוסר הכישורים שלו והיו רואים מבעד הבלוף האינטלקטואלי שלו. הסוד הבא ברצף הינו תחושה עמוקה של ניכור בין-אישי. יש המדווחים שהם אינם יכולים או מסוגלים באמת לדאוג או לאהוב אדם אחר. הקטגוריה השלישית ברצף הסודות הינה מגוון של סודות מיניים, לעיתים קרובות פחד מנטיות הומוסקסואליות. דאגות עיקריות אלו, בחברי קבוצה שאינם מטופלים, זהות באיכותן אצל אינדיבידואלים המחפשים עזרה מיקצועית, המתוייגים כמטופלים. כמעט תמיד מטופלים חווים חששות הנוגעות להערכתם העצמית וכן ליכולתם ליצור קשר עם אחרים.

מסירת/הקניית מידע: הדרכה דידקטית בנוגע לבריאות נפשית, וגם עצות, הצעות או הדרכה ישירה בנוגע לבעיות החיים המוצעות ע"י התראפיסט או ע"י מטופלים אחרים. על פי רוב, כשהתראפיסט או המטופלים בוחנים במבט לאחור את חוויתם מיחסי הגומלין בקבוצה הטיפולית, הם אינם מעריכים במיוחד אינפורמציה דידקטית או עצות.

יש גישות שמדגישות לימוד דידקטי.

הספרות העדכנית על תחום התראפיה הקבוצתית שופעת בתיאורים של קבוצות התמחות עבור מטופלים בעלי הפרעה ספציפית או המתמודדים עם משבר חיים מוגדר (השמנת יתר, הסתגלות לאחר גירושין, כאבים כרוניים, קורבנות אונס, אפילפסיה וכו'). הן בונות מרכיבים דידקטיים ומציעות הדרכה מפורשת הנוגעת לטבע מחלתו או בעייתו של המטופל.

לפעמים ההקדמה השכלית, טובה כדי לרכך את הכניסה לקבוצה. הדרכות אלו מהוות את הכוח המקשר הראשוני בקבוצה. עד שגורמים טיפוליים אחרים הופכים לפעילים. הסברים של תופעות הוא הצעד הראשון לעבר שליטה בהן, וזה נותן רוגע מסויים בהפחתת אי הוודאות.

נתינת עצות -עצה ישירה הניתנת ע"י החברים, מתרחשת ללא ציפייה בכל קבוצה טיפולית. נתינת העצות משרתת מטרה באופן לא ישיר. התהליך, יותר מתוכן העצה, יכול להיות מיטיב, שכן הוא מרמז על אינטרס הדדי ועל דאגה. במילים אחרות, מה שחשוב משתמע מעצם ההצעה של העצה, הנראית ע"י המטופל כמתנה.

אך כן יקחו אותה הביתה, לעבד אותה בפרטיות.

חוקרים למדו קבוצה לעיצוב התנהגות של גברים עברייני מין וציינו, כי לא רק שעצות היו נפוצות מאוד, אלא הן גם הגיעו במספר צורות: הכי פחות אפקטיבית הייתה ההצעה הישירה, ואילו האפקטיבית ביותר הייתה ההנחיה התפעולית השיטתית או הצעה אלטרנטיבית לאיך להשיג מטרה נחשקת.

https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=3&cad=rja&ved=0CEAQFjAC&url=http%3A%2F%2Fimg2.timg.co.il%2FCommunaFiles%2F34731480.doc&ei=TlzIUvanJ8rHswbh54HYCw&usg=AFQjCNFkVJ5cA8Pc8kCyJgCDS7pORDUHag&sig2=kwDrCyJqLX8VSD2zvQmVdQ&bvm=bv.58187178,d.Yms

האם רצוי שחברי הקבוצה ייעצו זה לזה?
כיצד לתת עצות בצורה אפקטיבית?

אלטרואיזם/אהבת הזולת: בקבוצות תראפיה מטופלים מקבלים דרך נתינה, לא רק כחלק מרצף הדדי של נתינה-קבלה, אלא גם מעצם מהותו של אקט הנתינה. מטופלים חווית הגילוי שהם בעלי חשיבות לאחרים היא מרעננת ונותנת דחיפה להערכתם העצמית.

בנוסף, מטופלים מהווים עזרה עצומה האחד לשני, בתהליך התראפיה הקבוצתית. הם מציעים תמיכה, חיזוק, רעיונות ותובנות וכן הם חולקים בעיות דומות אחד עם השני. לא נדיר שמטופל יקשיב ויקלוט תצפיות ממטופל אחר הרבה יותר ברצון וללא היסוס, מאשר מהתראפיסט הקבוצתי.

בתרבויות פרימיטיביות לאדם הנתון בקשיים, לעיתים ניתנת המשימה להכין סעודה או לבצע איזה סוג של שירות למען הקהילה. אנשים צריכים להרגיש שזקוקים להם, שהם נחוצים. כמו אלכוהוליסטים נגמלים שממשיכים ללכת לפגישות שנים אחרי שהגיעו לפיכחון מוחלט.

מקור זה של עזרה (אלטרואיזם) אינו מוערך תחילה. רבים הפונים השואלים לגבי טיפול קבוצתי – "כיצד העיוור יכול להוביל את העיוורים?" או "מה אני יכול לקבל מאחרים המבולבלים כמוני? בסופו של דבר נגרור אחד את השני למטה...". הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם התנגדות שכזו היא לחקור את ביקורת המטופל על הערכתו העצמית. מטופל המזועזע מהסבירות של קבלת עזרה ממטופל אחר, בעצם אומר "שלו אין שום דבר בעל ערך להציע לאחרים".

האם יש לחברי הקבוצה יכולת לעזור זה לזה?

לצאת מעצמי: ישנה תועלת נוספת, יותר עדינה ומתוחכמת, הטבועה במעשה האלטרואיזם. מטופלים רבים שרויים בהתעמקות עצמית חולנית, הלובשת צורה של הסתכלות עצמית אובססיבית. אולם מימוש עצמי או משמעות בחיים לעולם לא יושגו דרך דיון רציני ושיקול דעת. תכונות אלה באות אחרי, אך לא ניתן לרדוף אחריהן בהצלחה. הן נגזרות מהתופעה המופיעה בנוף של חוויותינו האישיות, כשאנו מתעלים מעל עצמנו, כשאנו שוכחים את עצמנו בהתעמקות במישהו או במשהו מחוץ לעצמנו. הקבוצה התראפית מלמדת במרומז את הלקח הזה ומספקת זווית ראייה פילוסופית-מנוגדת חדשה.

תיקון של הקבוצה המשפחתית הראשונית: ללא יוצא מן הכלל, מטופלים הנכנסים לקבוצה תראפית, הם בעלי היסטוריה של ניסיון לא מספק בקבוצה הראשונה והחשובה ביותר – המשפחה הגרעינית. הקבוצה דומה למשפחה במובנים רבים, וקבוצות רבות מונחות ע"י צוות תראפיסטים, המורכב מגבר ואישה, במאמץ מכוון להדמות תצורה הורית עד כמה שאפשר. תלוי בעולם ההנחות של המטופל (המעוצב במידה רבה ע"י ניסיון משפחתי קודם), הוא מקיים אינטראקציות עם מנהיגים או עם מטופלים אחרים, כפי שבעבר יצר אינטראקציה עם הוריו ואחיו.

ישנו מגוון אינסופי של דפוסים: *תלותיות חסרת אונים במנהיגים, בהם המטופל מחדיר בהם כוח וידע שאינם מציאותיים. *התנגדות עיוורת למנהיגים, שנחשבים כחוסמים התפתחות אוטונומית וכשוללים מחברי הקבוצה את האינדבידואליות שלהם. *ניסיון לפצל בין שני המנחים ולעורר מחלוקות או יריבויות ביניהם. *תחרותיות מכאיבה עם חבר קבוצה אחר במאמץ לצבור תשומת לב ודאגה מהמטפלים. *חיפוש בעלי ברית בקרב המטופלים האחרים במטרה להפיל את המטפלים. *הזנחת האינטרסים האישיים במאמץ לכאורה חסר אנוכיות, ע"מ לפייס חברים אחרים.

כפי שניתן לראות, תופעות דומות מתרחשות גם בטיפול הפרטני. ההבדל הוא שהקבוצה מספקת אוסף גדול ומגוון של אפשרויות לסיכום. באחת הקבוצות, מטופלת שבמשך מספר מפגשים הזעיפה פניה בשקט, קוננה על העובדה שהיא אינה בטיפול אחד-על-אחד. הקבוצה לא הצליחה לספק את צרכיה, והיא מצאה את עצמה לא מסוגלת לדבר במפגשים. בעוד שהיא ידעה שהיא יכולה לדבר בחופשיות על עצמה בשיחות פרטיות עם התראפיסט או עם כל אחד מחברי הקבוצה. כשדחקו בה, היא חשפה את כעסה על כך שבפגישה מן הזמן האחרון, מטופל אחר התקבל בחום לאחר שחזר מחופשה. גם היא חזרה לאחרונה מחופשה, אבל לא קיבלה את אותה קבלת פנים חמה מהקבוצה, כפי שקיבל הוא. יותר מכך, מטופל אחר קיבל שבחים על כך שהציע פרשנות חשובה לחבר, בעוד שהיא הציע משהו דומה מספר שבועות קודם ולא הבחינו בכך בכלל. במשך זמן מה, היא גם שמה לב לטינה ההולכת ומצטברת אצלה להתחלקות בזמן הקבוצה. היא הייתה חסרת סבלנות, עד שקיבלה את תשומת הלב והתעצבנה כשהיא הועברה ממנה. ניכר היה שכל ההתנסויות הללו אינן חדשות לה ושהן מושרשות מאוד ביחסיה עם אחיה. תבנית הקבוצה היתה בעלת ערך רב עבורה, כפי שהיא עבור הרבה מטופלים נרקיסיסטיים (אנוכיים), שכן היא איפשרה גם לקנאתה וגם לתשוקתה לתשומת לב לעלות לפני השטח. בטיפול פרטני, קונפליקטים אלו היו מופיעים באיחור, אם בכלל, שכן התראפיסט נמצא שם תמיד, מצופה מהמטופל שיקח את כל הזמן שהוא צריך וכן אין עוד אנשים שחייבים לחלוק עימם את השעה הטיפולית.

אולם מה שחשוב אינו רק שקונפליקטים משפחתיים מוקדמים משוחזרים, אלא שהם משוחזרים באופן שיקומי ומתקן. אסור להרשות לקשרים המעכבים התפתחות לקפוא ולהקשיח, מערכת בלתי חדירה המאפיינת מבנים של משפחות רבות. במקום, תפקידים מתוקנים חייבים בקביעות להיבחן ולהיות מאותגרים. יש לעודד קביעת עקרונות יסוד, לבדיקת מערכות יחסים ובחינת התנהגויות חדשות. למטופלים רבים טיפול בבעיותיהם עם התראפיסטים ועם שאר חברי הקבוצה, הוא גם טיפול בנושאים לא גמורים מהעבר.

פיתוח מיומנויות חברתיות: זהו גורם תראפויטי הפועל בכל קבוצות התראפיה, למרות שהאופי של המיומנויות הנלמדות ובהירות התהליך משתנה רבות ותלוי בסוג הקבוצה. בחלק מהקבוצות (קבוצות המכינות מטופלים המאושפזים המון זמן לשחרורם או קבוצות למתבגרים) יכולה להיות הדגשה על פיתוח מיומנויות חברתיות. יכול להיעשות שימוש במשחקי תפקידים, כשמטופלים צריכים ללמוד איך לגשת למעסיקים אפשריים או איך להזמין בחורה לרקוד.

בקבוצות תראפיה דינמיות עם עקרונות המעודדים מתן משוב, המטופלים עשויים לרכוש מידע משמעותי אודות התנהגויות חברתיות שאינן מסתגלות. למשל, מטופל עלול ללמוד על נטייה מדאיגה להימנע מלהסתכל על האדם עימו הוא משוחח או על התרשמויות אחרים מהגישה היהירה שלו או על מגוון רחב אחר של הרגלי התנהגותו החברתית, אשר ללא ידיעתו, ערערו/פגעו במערכות היחסים שלו. ליחידים הלוקים במערכות יחסים אינטימיות, הקבוצה מייצגת לעיתים קרובות את ההזדמנות הראשונה למשוב בין אישי מדוייק. למשל, מטופל שבאובססיביות כולל פרטים זעירים, אין-סופיים ולא רלוונטיים בשיחותיו, הבין שעשה זאת, לראשונה, בטיפול קבוצתי. במשך שנים הוא היה מודע לכך שאנשים אחרים פשוט מתחמקים ממנו או מצמצמים את המגע החברתי עימו. כמובן שתראפיה כרוכה בהרבה יותר מהכרה פשוטה ושינוי מכוון של ההתנהגות החברתית. אולם הישגים אלה הם יותר מסתם הטבות נלוות ולעיתים קרובות הם משמשים גורם חשוב ביותר בשלבים הראשונים של השינוי התראפויטי.

תכופות החברים הותיקים של קבוצת התראפיה רוכשים מיומנויות חברתיות מתוחכמות למדי. הם רגילים לעבד, הם למדו איך להגיב באופן שיש בו כדי להועיל לאחרים, הם רכשו שיטות לפתרון קונפליקטי והסבירות היא שהם יהיו פחות שיפוטיים ובעלי יותר יכולת לחוות ולבטא אמפטיה. מיומנויות אלה יכולות רק לעזור להם בעתיד באינטראקציות חברתיות.

התנהגויות של חיקוי: תראפיסטים מעשני מקטרת לרוב יולידו מטופלים מעשני מקטרת. מטופלים במהלך פסיכותראפיה פרטנית עשויים לשבת, ללכת, לדבר ואף לחשוב כמו המטפל שלהם. בקבוצות, תהליך החיקוי הוא יותר מפוזר, כשמטופלים עשויים לעצב או לנסות לחקות אספקטים של חברי הקבוצה האחרים, כמו גם של המטפל. קשה להעריך את החשיבות של ההתנהגות החקיינית בתהליך התראפויטי, אבל מחקר פסיכו-חברתי טוען שהתראפיסטים ממעיטים בחשיבותה. למשל, טיפול בפוביות מנחשים ע"י התבוננות בתראפיסט המחזיק נחש. בתראפיה קבוצתית מאוד ייתכן כי מטופל יפיק תועלת מצפייה בטיפול של מטופל אחר עם בעיה דומה – תופעה שמתייחסים אליה כאל טיפול שבא עקב צפייה במישהו אחר או תראפיה "צופה" ("spectator" או "vicarious"). גם אם התנהגות חקיינית ספציפית היא קצרת ימים, היא עשויה לעזור לאינדיבידואל "להפשיר" ע"י התנסות עם התנהגויות חדשות. למעשה, נפוץ שמטופלים במהלך התראפיה יתנסו בחלקים מאנשים אחרים ואז יזנחו אותם כלא מתאימים להם. לתהליך זה יכולה להיות השפעה חזקה ומבוססת, שכן הגילוי מה אני לא מהווה התקדמות לקראת הגילוי מה אני כן!

למה מביא אותי הטיפול האינטגרלי? מה נחשבת הצלחה?
מדוע הטיפול האינטגראלי מתאים ביותר לימינו?
כיצד ניישם את מה שחווינו בסדנה ביום יום? כיצד זה עוזר לי ביום יום?
האם הוא מתאים לכולם?
יש אנשים שלא צריכים לעבור כזה תהליך או שזה חשוב לכולם?
האם זה בא כתוספת לשיטות אחרות כשכל אחד עושה בזמנו החופשי?
תרגיל פשוט לשיעור בית (פעילות, דיון משפחתי/ בין קבוצת חברים)

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.