חיים חדשים
1314
איזון רגשי במשפחה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 01.08.21 – אחרי עריכה
אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1314 ואנחנו נדבר על חינוך לאיזון רגשי בתוך משפחה מחוברת. תהיו איתנו.
יעל: במשפחה אנחנו מתמודדים עם קשת מאוד רחבה של רגשות, גם של ההורים, גם של הילדים, ובדרך כלל יש יותר מילד אחד, אז הדברים עוד יותר מסתבכים. כולנו מושפעים מהרבה מאוד כוחות שפועלים עלינו, גם לחצים שפועלים עלינו מבחוץ, למשל ההורים יכולים להגיע עצבניים מהעבודה, הילד יכול לבוא שמח מאוד מבית הספר כי הוא הצליח במבחן או מאוד מתוסכל כי הוא לא הצליח במבחן או כי הוא רב עם חברים, הרבה דברים קורים לנו כל הזמן והם משפיעים על מה שאנחנו מרגישים ועל איך שאנחנו מתנהגים אחר כך גם בתוך המשפחה, כלפי בני המשפחה שלנו.
בתוכניות הקודמות דיברנו על זה שאנחנו רוצים שהילדים ידעו לקבל את החיים בצורה מאוזנת, וידעו איך להתייחס בצורה כזאת גם לבני המשפחה ובכלל לחיים, לאנשים אחרים, אבל הכול מתחיל מהבית, מהמשפחה. ולמעשה בתוכנית הזאת היינו רוצים ללמוד איך להתמודד עם המרכיב הרגשי בתוך החיים שלנו. גם כדי שהילדים שלנו ילמדו להתמודד נכון עם הרגשות שלהם וגם כדי שנוכל לחיות בתוך משפחה שיש בה יחסים טובים יותר והיא יותר מחוברת.
לפני שאשאל רצינו להגיד שאנחנו שואלים אותך שאלות כמקובל, ולכן אנחנו מצפים לקבל תשובות של מקובל ולא של פסיכולוג. והשאלה הראשונה שבה אני רוצה לפתוח היא איך אתה מגדיר בן משפחה שהוא מאוזן רגשית?
משפחה מאוזנת רגשית?
יעל: כן, משפחה מאוזנת רגשית, ושכל אחד מבני המשפחה גם הוא מאוזן רגשית.
שהם יודעים איך להסתדר זה עם זה, איך להחזיק זה את זה ולעזור ממש כל אחד לאחרים להיות מאוזנים. זו צריכה להיות ממש אווירה יפה, טובה. זה צריך להיות גם ניסיון לאזן את המשפחה, ואת כולם, אפילו את הילד קטן, צריכים ללמד איך לשמור על האווירה מאוזנת במשפחה.
יעל: בוא נלך רגע לקצה השני כדי שנגדיר את הקצוות, מהי אווירה לא מאוזנת במשפחה? מה זה מצב לא מאוזן?
כשילד מרגיש שההתנהגות שלו ממש מוציאה את המשפחה מהאיזון, שמתחילים לשמוע צעקות ממנו, שהוא מתחיל לנענע את האווירה הכללית במשפחה, שכולם, כל אחד ואחד צריך להתנתק ממה שהוא עוסק, לא חשוב במה שעוסק, ולתת לו תשומת לב. הדברים האלה, כל אחד ואחד במשפחה צריך לדעת שכל אחד צריך לדאוג שבמשפחה יהיה איזון, רוגע, הרגשה כללית שכולם רוצים לשמור על קו ישר, ואפילו אם מישהו רוצה לקחת את תשומת הלב של כולם לעצמו, אז הוא צריך לעשות את זה בצורה שמקובל במשפחה.
זאת אומרת הוא מגיע למישהו, למשהו, בזמן ארוחת ערב נגיד כשכולם מתיישבים ואוכלים, הוא צריך לדעת מתי יש זמן שהוא יכול להיכנס עם הבעיה שלו, החיסרון שלו למשפחה ולנענע אותם, נגיד אם יש לו איזו בעיה, אפילו שהוא ילד קטן, אז יש זמן לזה ואין זמן לזה.
יעל: וילד יכול ללמוד לעשות את הדברים האלה?
צריכים להגיד לו נגיד, שאתה יכול לדבר על הדברים שלך, על הבעיות שלך בשעות כאלה וכאלו.
יעל: אנחנו בעצם צריכים ללמד אותו, לפי מה שאתה אומר, להתגבר על הרגשות שלו.
כן.
יעל: יש איזו הצפה רגשית, כאילו הכוס גולשת ואתה רוצה עכשיו עכשיו עכשיו.
לא, זה לא מקובל במשפחה. זה לא מקובל. קודם כל במשפחה מלמדים את הילד שלכל דבר ודאי יש מקום אבל גם לכל דבר בהתאם לזה יש זמן.
יעל: לכל דבר יש מקום ולכל דבר יש זמן.
כן.
יעל: זה משפט מקסים. ומאיזה גיל ילד יכול להתחיל להבין את הדברים האלה או להתחיל לפחות להתקדם לכיוון הזה?
מתי שאנחנו מתחילים ללמד אותו.
יעל: אני לוקחת ילד קטן למשל, כל הרגשות שלו בחוץ. הרי מספיק שהוא לא הצליח להרכיב פאזל, הוא כבר מגיע בוכה להורים. מישהו לקח לו משהו, הוא מגיע בוכה להורים. זאת אומרת, אין יכולת וויסות רגשית אלא הכול יוצא החוצה בשנייה. מאיזה גיל זה בסדר ללמד אותו או שכבר מגיל קטן להתחיל עם זה ולאט לאט זה מתגבר?
זה תלוי באיזה בעיות ולא תלוי כל כך בגיל. אני יכול להסביר לילד שאני בעצמי לא יכול לעשות בעניין הזה משהו אבל נגיד כשנהיה יחד עם אימא שעכשיו עסוקה במטבח נניח, אז נשב יחד ונשמע ונעשה מה שהוא רוצה, נדבר על זה. אבל יחד עם אימא.
יעל: כלומר תוך כדי הזרימה של המשפחה, לא לעצור את החיים לקראת זה אלא תוך כדי הזרימה של המשפחה הוא צריך להשתלב בתוך הדבר הזה.
כן.
יעל: מה היחס הנכון לרגשות בתוך המשפחה? מה ללמד את הילד על רגשות?
שקודם כל את הרגשות צריכים לפתוח ולתת להם מקום וביטוי במצב המתאים. נגיד בזמן שאנחנו אוכלים אנחנו לא מתחילים לברר כל מיני דברים. אנחנו מדברים רק על האוכל, ויכול להיות על איזה סרט, סדרה שמסתכלים במשפחה, על כל מיני דברים כאלה שנמצאים בחשיבות לא ישירה למשפחה.
אורן: אני רוצה לשאול רגע על ההגדרה הראשונה שנתת. ההגדרה הראשונה שנתת לבן משפחה שהוא מאוזן רגשית היא שהם יודעים להסתדר אחד עם השני, איך להחזיק אחד את השני ולעזור ממש כל אחד לאחרים להיות מאוזנים. השאלה שלי היא כזו, למה כשהגדרת מה זה אדם מאוזן רגשית, לקחת אותי מתוך הבן אדם עצמו, מהאיזון הפנימי שלו, ליכולת שלו להיות באיזון עם האחרים, בתמיכה, בעזרה, בלהסתדר אחד עם השני? למה ההגדרה של איזון רגשי לא נסגרת באדם עצמו אלא הוצאת אותי לתוך מערכת יחסים?
כי איזון לא תלוי באדם עצמו. בפרט שאנחנו מדברים כאן על ילדים בתוך המשפחה או בכלל במשפחה, האיזון תלוי בכל המשפחה. משפחה זו קבוצה שכולם תלויים בכולם ומרגישים כל אחד את האחרים בצורה מאוד פנימית, רגשית, עדינה. יש לנו על כל אחד ואחד התרשמויות וזיכרונות מכל מיני דברים שאנחנו אפילו לא מודעים לזה אבל הם כולם כולם מתקבצים לדמות של אימא, דמות של אבא, דמות של אחות ואח ועוד ועוד.
זאת אומרת, במשפחה אני לא יכול להתנהג כמו שאני מתנהג בכל מקום אחר. כאן אני צריך לדעת שזה מצד אחד מקום לביטויים הכי ישרים, אישיים שלי. מצד שני, זה מקום לביטויים הכי לבביים.
יעל: התחלת מהמקום של המשפחה, איך כשהמשפחה מאוזנת זה משפיע על האיזון של הפרט?
אני צריך לאזן את עצמי לפי המשפחה.
יעל: וכשאני יוצא עם זה אחר כך החוצה?
אני לא קושר מה שיש לי בחוץ עם מה שיש לי במשפחה.
יעל: אז צריך להיות יחס שונה בין איך שאני מתייחס למשפחה שלי לבין איך שאני מתייחס בחוץ, נגיד לילדים בבית ספר.
ודאי. משפחה זה משפחה. אין ממנו שום זכר ממה שקורה במשפחה בהתנהגות שלי מחוצה למשפחה.
יעל: תיארת כאן משהו שאני אשמח אם תפרט עליו קצת יותר. יש כאן קשר, מעין מערכת שלמה שפועלת, המערכת המשפחתית שמסונכרנת בצורה מסוימת ואתה אומר שאנחנו צריכים לדאוג לה. משפט באמת יוצא דופן, גם ילד קטן צריך לדאוג לא להוציא את המשפחה שלו מאיזון. זו מודעות שאין היום לילד. אף ילד לא גדל כמעט בצורה כזאת.
זה הכול תלוי איך שאנחנו הגדולים מתייחסים לזה.
יעל: למה זה כל כך חשוב שגם הילד ידאג לאיזון של המשפחה?
הוא ילמד מזה מאיתנו, שאני עושה משהו ומדבר על משהו, או שהוא בא אלי ואומר משהו, אני אומר, "ששש.. אני לא יכול לעשות כך, אחרת כולם יכנסו לרעש'' אני לא יכול לעשות את זה." אני נותן לו דוגמה מה אני יכול לעשות ומה לא. וילדים מבינים את זה.
יעל: ממה ילד לומד את כל ההתנהגות הרגשית שלו?
ודאי שמההורים, מהגדולים במשפחה.
יעל: מעבר לעניין של דוגמה אישית, האם יש טעם גם ללמד אותו כל מיני דברים?
להראות לו דוגמה. העיקר זה דוגמאות.
יעל: זה הדבר העיקרי. ילדים הם בסביבה שהיא מחוברת, איך זה יתרום בסופו של דבר, האם הם יצאו יותר מאוזנים לחיים בכלל?
הם יצאו יותר מאוזנים, הם ידעו איך נכון להתייחס לאחרים, איך לא להיות המפריעים בכל חברה וחברה, יקבלו אותם יותר יפה בכל מקום כי הם יהיו כאלו שלא יפריעו, קודם כל.
אורן: לא יפריעו למי?
בכל מקום שהם יהיו, הם לא יפריעו
אורן: זה חשוב להיות אדם שלא מפריע?
חשוב להיות אדם שלא רק שלא מפריע, שכמעט ולא מרגישים אותו.
אורן: למה?
כי אז זה נקרא שהוא נוח.
אורן: אם האדם מפתח יכולת להיות לא מפריע לאחרים, אני רואה שכל הזמן כשאנחנו מדברים על איזון של אדם עם הרגשות שלו והעולם הפנימי שלו, אתה ישר מוציא את זה לאינטראקציות וליחסים בינו לבין הסובבים אותו. לא משנה אם זה בבית או מחוץ לבית. אתה כאילו מרחיב את הגבולות של האדם. כאילו אדם זה לא כמו שהוא עם עולמו הרגשי. האם האדם זה האימפקט שלו על מי שלידו? איפה האדם נגמר בעיניך?
בכמה שהוא נכנס לכולם.
אורן: לפי זה מה זה אדם שהוא מאוזן רגשית?
שהוא לא מפריע לאחרים, הוא כאילו לא נכנס בהם, הוא לא מפריע להם. הוא לא נוגע בהם. הם מרגישים במשהו שהוא נמצא לידם ואפשר להיכנס לאינטראקציה עימו אבל לא שיש כאן בעיה, שהוא נכנס בך ואתה חייב באיזו צורה להתייחס או אפילו להוציא אותו ממך.
אורן: זה מאוד יפה.
יעל: לא שהוא לא נקשר אלא יש איזה קשר, אתה אומר בעצם לא מפריע. זה הגדרה מקסימה.
מצד אחד. מצד שני יש בעיה אחרת, שאנשים יתחילו אולי לזהות שאם אדם בהגזמה כאילו לא מורגש כנמצא ביניהם, הם יפחדו שהוא לא מורגש ביניהם כאילו כמו סוכן סמוי.
יעל: אז הוא כן צריך לתת ביטוי אישי של עצמו?
שיהיה נוח עימו.
יעל: זו הגדרה מצוינת. עכשיו, בוא נניח משפחה שבה לא כועסים או אומרים לילד "לא כועסים", האם זה מצב נכון בעיניך? חסר היבט של ביטוי רגשי, זה מצב נכון?
זה לא טוב כי בזה אנחנו גונבים מהילד התפתחות, כי איך הוא יידע איך להתנהג עם אחרים? משפחה זה אותו בית ספר שמשם הוא יוצא וכך מתנהג בחוץ אחר כך. וחוץ מזה זה מייצב בו הסתכלות נכונה על כל העולם ועל כל החיים כמו שכתוב, "חנך נער על פי דרכו"1
אורן: "גם כי יזקין לא יסור ממנה"2. שזה יישאר איתו כל הזמן.
יופי. החצי השני של המשפט הוא חשוב מאוד.
אורן: מה זה הורה שהוא מאוזן רגשית?
שהוא מראה לילד שהוא חי, הוא מתעניין בכל הדברים שיש לו בחיים, במשפחה, כנראה בעבודה, כנראה בעוד איזה מקום, אבל הוא מחזיק את עצמו בצורה כזאת שהוא מועדף על ידי כולם והוא מרגיש שהוא מבין ומתעניין גם בכל מה שמסביב.
אורן: אם מתעורר בילד או בהורה כעס או הרגשה אחרת שמפריעה לאחרים, איך אנחנו כהורים צריכים להתייחס לזה?
לתת דוגמה איך שאנחנו מתייחסים לזה בצורה מאוזנת. איך אנחנו מכבים את הכעס, איך אנחנו מסדרים את כול התופעות האלה.
אורן: האם אין בגישה כזאת משהו שמדכא את הרגשות שמתעוררים בו מצד הטבע, את הצורך הפנימי לבטא את עצמו?
למה דיכוי?
אורן: כי מתעורר רגש מסוים בילד.
אני לא מכבה.
אורן: מה כן בדיוק?
כבר דיברנו, אני נותן לו דוגמה איך אני מתייחס לזה.
יעל: למשל הילד הגיע מאוד נסער מבית ספר, מאוד מאוד עצבני, והוא רב עם חבר והוא מתנהג בבית בצורה מאוד לא נעימה. כל מה שאומרים לו הוא לא עושה, הוא מאוד מאוד כועס על הכול. אני אימא באמצע העניינים שלי, מה להגיד, איך להתייחס, מה לעשות?
אם את באמצע העניינים שלך אז זה מאוד קשה. אני חושב שאם ילד כבר בבית ספר, הייתי מושיב אותו לידי ליד השולחן, הייתי לוקח דף נייר נקי והייתי מצייר. זה נניח יוסי וזה נניח החבר.
דודי פגע ביוסי, והייתי מצייר חץ כזה מדודי ליוסי. ומה עשה יוסי, פגע בדודי או לא? לא. יוסי הלך לחיים, הייתי מוסיף בציור חץ, והם באו יחד לדודי. אני רוצה לעשות את זה כציור. שהוא יסביר לי בציור, לא סתם שהוא משתולל עם הרגשות שלו. אלא שהוא יסביר לי על הציור, מה הוא עשה כל דבר אבל על הנייר. כך אנחנו קודם כול מורידים את זה בצורה אחרת למציאות. דבר אחד.
דבר שני, אנחנו מתחילים לדון, מה אפשר לעשות במקרה כזה? במה דודי צודק ובמה הוא לא צודק. מה יוסי רוצה לעשות בחזרה, להרביץ לו, להתלונן עליו וכן הלאה. כל הדברים האלה שיהיו לנו ברורים על הנייר, לא באוויר ולא כלום.
יעל: על הנייר כי זה מרחיק אותו רגשית מהסערה הרגשית שלו?
כן. ואחרי שאנחנו מציירים כך את הדברים, יש לנו את מפת הרגשות ואולי הפעולות, למה מה אנחנו רוצים להגיע ואיך להגיע לזה.
אורן: סיטואציה אחרת, הילד נעלב או כועס מאוד וסוגר את עצמו בחדר. זה קורה בתוך הבית. איך אנחנו כהורים צריכים להתייחס לזה?
אנחנו צריכים קודם כול לעזור לו לצאת מהחדר.
אורן: איך?
אנחנו נדפוק על הדלת פעם אחת או פעמיים, נזמין אותו למשהו. ואם הוא בכל זאת לא רוצה, אנחנו לא שמים לב אליו יותר עד שהוא בעצמו יצא.
אורן: וכשהוא ייצא?
לא שמים לב אליו.
יעל: למה לא להתייחס? מה העיקרון שאתה רוצה להראות לנו?
אני רוצה להראות לילד שאני לא מדביק חשיבות יתר לאיך שהוא מתנהג.
יעל: להתנהגות שהיא מוקצנת?
כן. אם הוא רוצה לעשות ככה, שיעשה. אבל עלי זה לא משפיע.
יעל: חשוב לדבר על זה אחר כך עם הילד או פשוט לשים את זה בצד כאילו זה לא היה?
כאילו לא היה. לא כדאי לדבר, לא כדאי כלום. במשך הזמן, אולי אחרי הרבה זמן, אנחנו יכולים להיזכר כביכול במשהו ולהגיד שלא כדאי היה כך להתנהג, אמנם שאנחנו מבינים אותו, מבינים את ההתפרצות שלו, את הפגיעה הגדולה שלו וכן הלאה.
יעל: מצד אחד, אתה אומר להזדהות איתו ולהבין אותו, ומצד שני להראות לו שבהתנהגות הזאת הוא הפר את האיזון בבית, כמו שפתחת בתחילת התוכנית. הוא משך אליו את כל תשומת הלב בזמן הלא נכון, ואת זה אנחנו לא מוכנים לקבל, לזה אנחנו כביכול לא מתייחסים.
כן.
אורן: סיטואציה אחרת של איזון רגשי. יש לי ילד שמפחד לא להצליח, והפחד לא להצליח גורם לו לא להצליח במבחנים, בתחרויות, הוא מפחד לגשת לבדוק את ההישגים שלו גם בדברים שבהם הוא מאוד טוב. איך אני עוזר לו לצאת מהמקום של השיתוק הרגשי?
צריכים לספר לו על דוגמאות מהחיים שלנו, כמה אנחנו לא היינו מוצלחים במשהו ואחר כך כן הצלחנו. ואפילו
לא הצלחנו, כי זה לא השטח שלי וכן הלאה. לדבר על כך שכל אחד יכול להיות טוב במשהו אחד ופחות טוב במשהו שני, ובכלל לא צריך להיות תמיד הכי טוב.
יעל: אנחנו מכירים משפחות שההורים כן דוחפים. הילד לא טוב במשהו, וההורים מאוד דוחפים את הילד כדי שהוא יצליח בתחומים מסוימים. הרבה פעמים זה קורה בתחומים של בית הספר.
אנחנו צריכים להגיד לילד שאנחנו רוצים שהוא קודם כול יהיה בריא שיתנהג יפה וידאג לכך שהציונים שלו יהיו במסגרת הנורמלית, אבל הוא לא חייב להיות אלוף במשהו.
אורן: תיארת קודם איך אנחנו יושבים עם הילד ביחד, מציירים על הדף מפה של רגשות של יוסי ודודי בבית ספר. איך אנחנו מתמודדים בתוך מפת הרגשות הזאת אם יש בה רגש של כעס גדול?
לכן אתה מוריד את זה לשרטוט.
אורן: בשרטוט פתאום יש לי כעס גדול. תתייחס לרגש של הכעס, הוא לפעמים מפוצץ לבן אדם את הראש.
קח עיפרון אדום, עבה, ותקשקש כמה פעמים על השרטוט.
אורן: ואז?
שיהיה לו ברור שזה לא יותר מקשקוש.
יעל: אתה אומר שגם הרגש וגם הכעס הוא לא יותר מאשר קשקוש, מה צריך להיות היחס לרגשות? מה זה רגש, מה אני צריכה להגיד לילד שזה רגש?
שיש גבול לכל הרגשות, שיש גבול לכל היחסים ולא נורא שזה קרה ויקרה עוד פעם. בוא נצייר בצורה כזאת כמו השרטוט הזה את כל מה שקורה לנו בחיים, ואתה רואה שהכול נשאר רק על הנייר.
יעל: איך ללמד את הילד לווסת את המקום הזה? כשבא לו הוא יוצא מדעתו, איך אני מלמדת אותו שלא קורה שום דבר?
את עושה את השרטוט הזה או לא?
יעל: כן, אני עושה את השרטוט. לגבי ההתפרצות, הרי אנחנו רוצים ללמד את הילד לשלוט על הרגשות שלו, שיידע לעצור, שהוא לא ילך עם זה עד הסוף, כי אז זה מפוצץ את כל המשפחה. איך אני מלמדת אותו לעצור? השרטוט זה אמצעי אחד, יש עוד אמצעים ללמד אותו לעצור?
בדרך כלל אם מתחילים לדבר על זה, זה מוציא את המתח.
אורן: תן לי את הדבר החשוב ביותר בקשר לאיזון רגשי במשפחה מחוברת.
איזון רגשי זה דוגמה מצד המשפחה כך, שכל אחד מראה לאחרים עד כמה הוא שומר על האיזון הפנימי שלו ועל האיזון של המשפחה כולה.
(סוף השיחה)