חיים חדשים

שיחה 1299

התמודדות עם כישלון בעולם מקושר

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.21.21 – אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1299, ואנחנו נשוחח עם הרב לייטמן על התמודדות עם כישלונות. כישלונות הם משהו שמלווה את החיים שלנו לא מהיום. לאורך כל ההיסטוריה האדם נכשל. היום העולם שבו אנחנו חיים משתנה, נעשה יותר ויותר מקושר. ננסה להבין איך נכון להגדיר כישלון, איך להתייחס אליו, ואיך להתמודד אתו בדרך לחיים הכי טובים שרק אפשר.

ניצה: נכון שהכישלון הוא דבר צורב. מאז ומתמיד האדם משתדל להימנע מכישלון ולשאוף להצלחות. למעשה זאת השאיפה שלנו מהרגע שאנחנו נולדים כמעט. רואים את זה, ילד אפילו כשהוא קטן רוצה תמיד להצליח, הוא לא רוצה להיכשל. אנחנו גם מעודדים אותו בהתפתחות שלו. אנחנו מבינים שכישלון הוא חלק מהחיים, ושהצלחות במידה מרובה רצופות לפעמים בכישלונות בדרך להגשמת המטרות הגדולות יותר. אבל בכל זאת, תמיד הנטייה שלנו היא להימנע ככל שניתן מכישלון וזה תמיד היה, בזה אין חידוש.

מאחר שאנחנו רואים שהעולם שאנחנו חיים בו נעשה יותר ויותר מקושר, אנחנו גם מתחילים להבין את זה יותר ויותר, אפילו מהשנה האחרונה שאנחנו חווים אותה כתהליך מאוד גדול שעובר על כולנו. שכולם נמצאים בעצם ביחד באותה סירה, מתמודדים יחד עם איזה תהליך שעובר על כולנו, וזה באמת מעורר הרבה מאוד שאלות ותהיות על התייחסות חדשה, התבוננות, על איך אפשר לתפוס את הכישלון כמשהו שהוא פרטי, אישי בעולם שהוא כל כך מקושר, שכולם כל כך תלויים אחד בשני. איך היית פותח את זה, איך היית מסתכל על התפיסה של כישלון בעולם שנעשה פתאום יותר ויותר מקושר?

הייתי אומר שכישלון הוא לא באדם, אלא בקשר בין אדם לחברה. אם אנחנו קשורים לחברה טובה בצורה נכונה, אנחנו מתקדמים ללא כישלונות אלא מהצלחה להצלחה. ודאי שזו הצורה האידיאלית בחברה כזאת, וגם אנחנו כאלו, וודאי שזה מה שאנחנו היינו רוצים שיקרה לילדים שלנו. זה מצד אחד. מצד שני, אם כך, אני לא צריך לדאוג לעצמי, אלא איך אני כל הזמן אחפש את המקום שלי בחברה יותר מתקדמת ולהידבק אליה. ומה שיהיה לי בסופו של דבר, יהיה על ידי השפעת הסביבה עליי, והקשר שלי עם הסביבה יקבע את המצב שלי, את ההתקדמות הפרטית שלי, את ההצלחה. והכול אני אמדוד בקשר שלי עם הסביבה.

אני לא יכול לקפוץ למעלה מהסביבה. ואם אני מתנתק מהסביבה, אין לי על ידי מה בכלל להתקדם. לכן כל העבודה של אדם צריכה להיות בזה שהוא קושר את עצמו לסביבה כמה שיותר גדולה, עוצמתית, מוצלחת וכן הלאה, ובזה הוא מפליג בזרמי החיים.

ניצה: איך היית מגדיר חברה מוצלחת, במה היא מוצלחת?

חברה שהיא יודעת לשמור על עצמה, שהיא שומרת על כל חבריה, שיש לה חזון להיות יותר גדולה, יותר חשובה, יותר מגובשת. והיא רואה שמי שנמצא בה, מגיע למצב שהצלחת החברה זו ההצלחה שלו.

אורן:. עד כה אמרת שהגורם העיקרי פה הוא הקשר בין האדם לחברה טובה יותר ויותר, וזה יכול להביא אותו להצלחות גדולות יותר ויותר. נאמר שהאדם נכשל במשימה מסוימת שהוא צריך לבצע, במקום שלו בתוך הפאזל.

לא באיזשהו עסק שהוא פרטי?

אורן: יכול להיות שהעסק שלו פרטי.

לא. יש אדם עם החיים הפרטיים שלו, ויש את הקשר שלו עם הסביבה.

אורן: יש קשר בין שתי השכבות הללו?

ודאי.

אורן: מה הקשר?

האדם, אם הוא רוצה להצליח בצורה נכונה וקבועה, בהתקדמות נכונה, הוא צריך לקשור את עצמו לסביבה טובה שהיא דואגת לכל החברים שלה, ובה הוא רואה את העתיד שלו לכל אורך הדרך. אם יש לו עסקים, הוא משתדל לראות את עצמו מצליח בתוך העסקים האלה בלחזק גם את הקשר שלו עם הסביבה. לא יכול להיות אחד ללא השני.

ניצה: זאת אומרת, כל הראייה שלו וכל התפיסה שלו משתנים בהתאם לזה שאם החברה היא הדבר הכי יקר לי, ובה אני רואה בעצם את ההשתייכות שלי ואת היכולת שלי לתפקד כחלק ממנה, היא בעצם נחשבת הצלחה בעיניי, אז גם העסק הפרטי שלי באיזה אופן צריך להיטיב לאותה חברה, נקרא לזה בצורה כזאת?

כן. אפשר להגיד.

אורן: אני רוצה לדייק את הגדרת הכישלון בעולם שנהייה יותר ויותר מקושר, וננסה לקשור בין שתי הרמות, העסקים הפרטיים של האדם והקשר שלו לחברה שבה הוא חי.

נאמר שהאדם עובד במקום מסוים, והוא פרט אחד בתוך צוות. נאמר שבצוות יש עשרה אנשים. עשרת האנשים האלה הם צוות רב תחומי, אחד מקצוען בתחום הזה, אחד מקצוען בתחום אחר, והם צוות משימה. אספו אותם וביחד הם מהווים הרכב שנראה טוב, אבל לכל אחד יש מומחיות בתוך הצוות, אתה מומחה במשהו מסוים, אני במשהו אחר, ניצה במשהו שלישי. נתנו לנו משימה.

אני אורן, ספציפית נכשלתי. קרתה לי איזו תקלה בתחום שאני אחראי עליו, לא הצלחתי לפתור אותה מהר וכל הצוות נפל. כישלון. כישלון כזה, כשאתם כולם קשורים אליי, אני קשור אליכם וכולנו כצוות נפלנו בעצם בגללי, אני רוצה עכשיו להסתכל עליו כי יש פה גם כישלון אבל יש פה גם רשת של קשרים. קודם כל נתחיל ממני, איך אני צריך להתייחס לזה שאני נכשלתי והפלתי את כולכם יחד איתי?

אנחנו לא נכשלנו ברשת הקשר בינינו שאנחנו תומכים זה בזה, אלא נכשלנו בזה שאתה בעבודה שלך נתקעת במשהו שלא ציפית, לכן נכשלת. אנחנו מקבלים את הכישלון שלך ככישלון כללי שלנו.

אורן: למה, מה הקשר? אני נכשלתי.

זה לא חשוב, אבל המערכת היא מערכת שהיא כוללת את שלושתנו, לכן אנחנו צריכים לחלק בינינו, בין שלושתנו, את התוצאה מהכישלון. לקבל אותו ככישלון של כולנו.

אורן: מה אתה עושה, או ניצה, שלא אתם נכשלתם, אורן נכשל, אבל אתה וניצה נפלתם כי אנחנו צוות, איך אתם צריכים להתייחס אלי? הרי אתם כועסים, מאוכזבים באופן טבעי.

אנחנו צריכים לקבל את זה כדבר שצריך לקרות עם כל אחד, יכול לקרות ויקרה בטוח במשך הזמן שאנחנו עובדים יחד, לכן זה שקרה לך זה קרה. אנחנו צריכים לחלק לשלושתנו את אותו המשא, אותו הנטל, אותו הצער ולהמשיך.

ניצה: איפה עובר הגבול בין האחריות האישית שהאדם לוקח על הדבר שהוא עשה או לא עשה, לבין האחריות הכללית, הקולקטיבית שאנחנו לוקחים כקבוצה?

אם אנחנו קשורים יחד ובאמת מרגישים זה את זה, ואנחנו ממש כגוף אחד, אז בקולקטיב כזה, בקבוצה כזאת, אנחנו מקבלים את הכול כשייך לכולם, ואין כאן חלוקה לכישלון או להצלחה של מישהו מסוים.

אורן: עכשיו תיארת איך אתם מתייחסים אליי. מה איתי? אני זה שנכשל והפיל אתכם, איך אני צריך להתייחס לכישלון שלי? בדרך כלל כשאני נכשל, אני מרגיש שאני לוזר, שאני לא מוצלח. אני מסתכל עליך, מחיל לחיל, מהצלחה להצלחה. אני רואה את ניצה, כל דבר שהיא נוגעת, זהב. רק אני דפקט כזה, כל הזמן נכשל. איך אני צריך להתייחס לעצמי?

אתה צריך להיות שמח שאתה נמצא איתנו יחד, ושאנחנו בכוח משותף בפעם הזאת צריכים לאתר את הסיבה לתקלה ולתקן אותה. ובפעם הבאה זה יקרה גם איתי וגם עם ניצה, לא חשוב, תמיד זה יקרה, כל הדרך שלנו היא מלאה כאלו אירועים.

אורן: למה?

כי אני עוד לא ראיתי עסק שלא נכשל במשהו בדרך, כל הזמן ישנן תקלות קטנות, ודווקא זה מה שמקדם תמיד כל עסק ועסק להצלחה.

ניצה: איך אנחנו מתייחסים לתקלות האלה, לכישלונות האלה בדרך כחלק שמלמד אותנו? אני מבינה שצריכים ללמוד ממנו, מה בדיוק צריך ללמוד ממנו?

צריכים ללמוד רק דבר אחד, שאם כולנו עובדים בצורה צמודה זה לזה, קשורים זה לזה, ויש לפנינו מטרה, אנחנו מדברים עליה, אנחנו מתייעצים, אנחנו מבינים כל אחד עד כמה הוא אחראי על כולם, בזה אנחנו ממש גורמים לעסק המשותף שלנו שהוא יצליח.

אורן: אני רואה שמערכת היחסים שתיארת פה אצלנו בתוך הצוות, בין זה שנכשל לבין האחרים, איך הם מסתכלים עליו, איך הוא מסתכל עליהם, היא מערכת יחסים מאוד מיוחדת.

כי השניים המוצלחים כביכול, הם לא מרגישים את עצמם מוצלחים ואותו נכשל.

אורן: אלא?

אלא הקשר ביניהם בעבודת הצוות זה שכל מה שקורה לכל אחד שייך לכולם.

אורן: מה הם רואים שנותן להם כזו הסתכלות?

שהם צוות, המטרה משותפת, הצעדים משותפים, וכל אחד עובד במקומו, וכל אחד מבין שהוא עושה את זה למען שלושתם וכן הלאה.

ניצה: אני רוצה עכשיו להציג סיפור קצת אחר, שזו דוגמה של משתתף אחר בקורס. כי בעצם אורן נתן לנו דוגמה מתוך איזשהו צוות עבודה משותף. עכשיו אני רוצה להסתכל מבחינת משפחה, בית. הרבה פעמים הורים מרגישים תחושת כישלון, לא מצליחים ליצור קשרים טובים עם המשפחה, עם הילדים, יכול להיות שמצליחים יותר עם ילד אחד ועם ילד אחד פחות. אני מדברת הרבה פעמים עם נשים, ואני שומעת כאלה דברים, אני נכשלתי כאימא, אני נכשלתי כאבא, כהורה.

איך אנחנו מסתכלים גם על התא המשפחתי הזה כחלק מתוך החברה? כי קודם הגדרת מאוד יפה, שתמיד האדם צריך לקשור בין עצמו לבין החברה וביחס לזה הוא בוחן את הדברים. איך אני כתא משפחתי מסתכלת? ובאמת אני רוצה הרי לבנות משפחה שתהיה משפחה מצליחה.

את צריכה לחנך את כל המשפחה, מבעלך ועד הבנים והבנות שלך, שכולם ירגישו שהם שייכים למערכת, למנגנון אחד, ואתם כולכם חושבים על המנגנון האחד הזה, שכל אחד מחויב לקיום של אותו מנגנון, כל אחד מחויב לכמה שהוא תורם לאותו מנגנון, ואתם נמצאים כל הזמן בהגברת הקשר ביניכם ככל שאתם גדלים, מזדקנים, מתפתחים.

אורן: למה האדם מחויב לאותו מנגנון? מחויב זה מהמילה חובה.

כן, ודאי.

אורן: מה אני ארוויח אם אני ארגיש מחויב למנגנון?

אחרת אתה תינזק מזה וגם תעשה נזק למנגנון עצמו, נזק למשפחה.

אורן: ואם המנגנון המשפחתי שלנו כן יתפקד בצורה הרמונית, מה אני כפרט במשפחה הזאת ארגיש שעכשיו אני לא מרגיש?

הרמוניה במשפחה, עד כמה היא מוצלחת, עד כמה היא קשורה, עד כמה יש הבנה הדדית בין כולם, עד כמה אף אחד לא בורח הצידה וכולם מקושרים.

אורן: אתה יודע, בינינו, בכל משפחה יש מישהו שהוא סוג של "כבשה שחורה" כזאת.

כבשה שחורה מצידו או מצד המשפחה?

אורן: שהוא תמיד נכשל.

או שרוצים לראות בו את זה?

אורן: לא יודע, בחיים ככה יוצא שאם תיקח כל משפחה, אתה תראה שם כאלה שהם יותר מוצלחים, ומישהו שהוא כולו כישלונות, לכן אמרתי ככה בצחוק "כבשה שחורה". אם המשפחה תתפקד, כמו שאמרת, כמנגנון מקושר, הרמוני, ונגיד שאני זה שכל הזמן נכשל, איך אתם כמשפחה שלי מתייחסים אלי?

אנחנו רוצים כל פעם לעזור לך, לתמוך בך. אנחנו רואים בך נגיד איזה מין נכה שלא כל כך יודע לעשות חשבונות, לראות את העתיד, להבין את הסביבה, נכשל בזה שהוא לא רואה ואז הוא נתקע במשהו, או שיש לו חוסר מזל מלמעלה, זה גם קורה, אז אנחנו צריכים כל הזמן לחזק, לתמוך בו. עם כל האירועים שנופלים עליו מכל מיני צדדים, דרך החברה, דרך מזג האוויר נגיד, דרך חברים שלו בבית ספר, לא חשוב איפה, אנחנו צריכים לחזק אותו ולתת לו תמיכה. ואם הוא מרגיש במשפחה שהוא מקבל את התמיכה הזאת, אנחנו נעלה לו את הביטחון ומצב הרוח ופתאום נראה עד כמה הוא מצליח.

אורן: באמת?

בטוח.

אורן: כל אחד יכול?

כל אחד יכול להיות ממש כמו מלך העולם, בתנאי שהוא מקבל תמיכה נכונה מהסביבה.

אורן: זה משפט חזק מאוד. אין אדם שנולד לוזר?

אין. רק מתוך זה שלא תמכו בו בזמן השנים הרכות.

אורן: בילדות.

כן. לא, "ילדות" זה יכול להיות גם עד גיל 20.

ניצה: אני מרגישה איך אתה ממש מצייר פתאום תפיסה אחרת לגמרי לגבי המונח הזה שנקרא "כישלון", כי כשאנחנו חיים כביכול בעולם שהוא אינדיבידואלי, אז גם את הכישלון אנחנו לוקחים ככישלון אישי וזה צורב לנו בלב, בנשמה, זה גורם לנו להרגיש או מוצלחים או נכשלים.

וכלפי מה אנחנו מודדים את הכישלון?

ניצה: אם אני מסתכלת למשל על עצמנו כמו שגדלנו, מגיל צעיר מאוד מתחילים למדוד אותנו, אפילו מהגן, מבית הספר, בציונים, בהערכות, דברים כאלה. זאת אומרת שכבר מודדים אותנו מיד "הצלחת, לא הצלחת, נכשלת". מכניסים אותנו לאיזה פס כזה שיוצר לנו איזו תפיסה מחשבתית, שקודם כל הכישלון הוא אישי, כמו שהצלחה היא גם אישית, וכאן הדרך שאנחנו מסתכלים על הדברים דרך עולם מקושר, ממש בונה תפיסה חדשה להתבוננות על העניין הזה של כישלון.

אבל אין לנו ברירה. כל האנושות נכנסת למסגרת, לאיזה מלחציים שהם סוגרים אותנו זה עם זה, וכל אחד צריך למצוא את המקום שלו ובאיזו צורה הוא מקושר עם האחרים. אלה כוחות הטבע שכך מייצבים אותנו ומחייבים אותנו להיות בקשרים כאלו וכאלו, וככל שאנחנו נאתר את המצבים האלו אנחנו נצליח יותר. אז אנחנו נראה שאין מקרה, ומה שאנחנו מקבלים בכל רגע ורגע זה מחושב. והמערכת הזאת שאנחנו נמצאים בה והיא נקראת "מערכת הטבע", המערכת הזאת היא מאוד חכמה והיא פועלת עלינו, ואז אנחנו נבין ונכיר את כוחות הגורל שלנו שממש מכוונים אותנו מרגע לרגע. בזה אנחנו יכולים לראות את כל מפת החיים שלנו, ואז לא תהיה לנו שום בעיה להצליח או לא.

אורן: איך אתה מגדיר בתוך התמונה הזאת של מלחציים שסוגרות עלינו יותר ויותר, ומחייבות כל אחד למצוא את המקום המדויק שלו, איך אתה מגדיר כישלון של מישהו מסוים, של פרט מסוים, במציאות כזאת?

שהוא לא יודע איך נכון להתקשר לאחרים. וכלל התקשרות לאחרים זה הקשר הטוב עד "ואהבת לרעך כמוך". אם לא מלמדים כך את האדם, הוא לא יודע איך להתקשר לאחרים, האחרים לא יודעים איך לקבל אותו, וכך אנחנו נמצאים בחברה שבה כולנו לוזרים.

ניצה: אפשר לומר שאם נגיד אני, כפרט, אשתדל יותר ויותר להתקשר נכון עם אחרים, זה יצמצם את האפשרות שלי להיכשל, ויגדיל את האפשרות שלי או שלנו להצליח? האם זו התרומה שלי לקשר נכון?

אם את משתדלת להגיע לקשר נכון עם כולם ובונה מעגלי קשר, את עיגולי הקשר שלך ממך והחוצה, ודאי שבצורה שונה, באופנים שונים לכולם, אבל את רוצה להתקשר לכולם בכלים טובים, ביחס הטוב, לא יהיה לך מקום לכישלון. ואז את מתחילה לגלות בתוך הרשת הזאת שכל החיים שלנו הם סך הכול מערכת כוחות שדוחפים אותנו לקשרים טובים בינינו.

אורן: הגדרת את הכישלון, אמרת שאתה לא יודע איך נכון להתקשר לאחרים. כן? "אם אני לא יודע להתקשר נכון לאחרים, שם אני נכשל".

כן.

אורן: נאמר שאני נכשלתי, ואני רוצה לחזור לאותו צוות שדיברנו עליו קודם, אתם הצוות שלי, אני נכשלתי, והפלתי את כל הצוות. אמרת לי לפני עשר דקות, שהצוות יתייחס אלי כאילו שזה לא כישלון פרטי של אורן, אלא אתם, כמנגנון, מחלקים את הנטל על הכתפיים שלכם, בודקים מה היה הגורם ומשתפרים כצוות, כמנגנון, כגוף אחד.

השאלה שלי היא כזאת, אם כך אתם מתייחסים אלי, כל כך טוב, זה יגרום לי להיות פחות אחראי, כי אתם לקחתם את הנטל על הכתפיים שלכם. אז יהיה איתי?

אתה אומר שאתה כבר לא אחראי בצורה אישית.

אורן: בדיוק.

אלא החברה כולה מרגישה את עצמה אחראית על כל אחד, ועל כולם יחד.

אורן: בדיוק. מה זה יעשה לי? אדם שהוא חסר אחריות נהייה יותר ויותר גרוע.

לא.

אורן: למה לא?

דווקא ההיפך, אתה מקבל ביטחון מהסביבה ואתה מרגיש שיש לך תרומה גם בכך שאתה נמצא בה ומשתתף בה, ובהתאם לכמה שהחברה מתקדמת, כך גם התרומה של אחד ואחד. אתה תרגיש מתוך היחסים בסביבה איפה אתה צריך לתת, לתרום, לחזק את הסביבה, מה הסביבה רוצה ממך, ומה אתה נותן לה.

אורן: היום כשאני נכשל וכולם מסתכלים עלי כעל לוזר, הכוח שמניע אותי להימנע מכישלון מחר זו ההרגשה הזאת השורפת שאני לוזר. אם אתם אנשים כל כך טובים ומתייחסים אלי תמיד בחיבוק, משתתפים באחריות ומורידים ממני את הרגש הזה של הלוזר, אז מה יניע אותי מחר להשתפר? כאילו לקחתם ממני את המנוע, אז מה יגרום לי מחר להיות משופר יותר, מתפקד טוב יותר בתוך הצוות, בתוך החברה?

בושה.

אורן: בושה ממה?

כשאתה מסתכל על כולם ורואה עד כמה הם עובדים לטובת כלל החברה, ואתה לא.

אורן: האם אתם תגידו לי משהו לגבי זה, או שזה משהו שיתעורר בתוכי, בפנים?

זה יתעורר בך. אתה תרגיש עד כמה שאתה לא כמו אחרים, שמצפים ממך ליותר ואתה לא נותן. וככה זה יהיה.

ניצה: אז מה ההבדל בין הבושה עכשיו, שנגיד נכשלתי ואני אומרת לעצמי, "נכשלתי, אני אפילו מתביישת", לבין הבושה כשאני כבר בתוך הצוות?

זה הבדל גדול מאוד. עכשיו את מתביישת מזה שנכשלת וזו פגיעה באגו שלך, וכשאת מקושרת לסביבה, אז את מרגישה בושה בזה שאת גרמת לפגם בכל העבודה של הצוות.

אורן: כאילו הראייה של האדם הנכשל פתאום התרחבה?

כן, היא נעשית מערכתית, קבוצתית, ולא כאדם אחד שהוא מרגיש שכולם נגדו, שכולם שופטים אותו, אלא כאן הוא לא.

אורן: זה מקסים. שאלה אחרונה ברשותך. איך אתה מגדיר התמודדות טובה עם כישלונות בעולם מקושר?

אנחנו צריכים להיות בזה יחד ואז נשתדל לאתר, לטפל ולתקן את כל הכישלונות כבר מראש, על ידי זה שנתחבר יותר ויותר בינינו, ואז לא יהיו כישלונות. אנחנו נבין, נרגיש ונגלה, שכל הכישלונות באים מחוסר החיבור הנכון.

(סוף השיחה)