חיים חדשים

שיחה 451

יהודי התפוצות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.11.14 - אחרי עריכה

אורן: אנחנו נרצה היום לדבר על יהודי התפוצות. יהודי התפוצות הם אחוז ניכר של העם היהודי שחי לא בארץ. נרצה להבין את התופעה הזאת של יהודי התפוצות ולברר את היחס שלנו כישראלים אליהם.

יעל: היום חיים בעולם ארבע עשרה ורבע מיליון יהודים, כשקצת יותר משישה מיליון חיים בארץ, פחות משישה מיליון חיים בארצות הברית, וכל השאר מפוזרים ברחבי העולם, בכל מיני קהילות יהודיות.

אנחנו מרגישים שהם חלק מאתנו, שכולנו מחוברים אחד לשני ויש בינינו קשר. גם הציונות בעצם רואה ביהודי התפוצות חלק ממקימי מדינת ישראל, למרות שהם לא נמצאים פה והם נמצאים במקומות אחרים. אנחנו מצד אחד מאוד קרובים אליהם ומצד שני, אנחנו מאוד שונים מנטלית. בתוכנית הזאת היינו רוצים להבין קצת, מי הם בכלל יהודי התפוצות ומה הקשר שיש בינינו. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לשמור עליהם באיזו מידה, והם מרגישים שהם חייבים לשמור עלינו במידה מסוימת. אנחנו שומרים להם כאן על הבית, והם שומרים לנו גם כן ביחד אתנו על הבית. יש כאן קשר הדדי שהיינו מאוד רוצים להבין אותו. האם יש להם תפקיד, מה התפקיד שלהם כלפינו? ומה התפקיד שלנו כלפי אותם יהודים בתפוצות? ובמיוחד, איך יוצרים בין כולנו בסופו של דבר, את אותו הקשר הנכון שמתאים לעת הזאת?

הייתי רוצה להתחיל אולי מההבדל בין אלה שיורדים מהארץ, לבין אלה שהיום נקראים "יהודי התפוצות". את היורדים אנחנו מכירים, אלה אנשים שקרובים אלינו, גדלנו איתם, היינו איתם בצבא לפני כמה שנים. למדנו איתם באוניברסיטה ויום אחד הם לקחו את המזוודה ואת הילדים ועברו למקום אחר והם שם חיים.

את יהודי התפוצות אנחנו לא כל כך מכירים. האמת שיש לי זיכרון מאוד ישן, כשהייתי בכיתה ח' בת שתיים עשרה, שלוש עשרה, נסעתי עם הורים שלי לארצות הברית. הייתה שם האחות של אימא שלי, שחיה באותה תקופה בארצות הברית, ולבעלה הייתה משפחה יהודית, שחיה שם לא מעט שנים, וזה המפגש הראשון שלי עם יהודי ארצות הברית.

אני הרגשתי פער מאוד גדול. אנחנו בארץ חיינו אז אחרת. הם בארצות הברית חיו בצורה אחרת לגמרי, הראש עבד אחרת. הייתה שם ילדה בגילי ולא הצלחתי כמעט לתקשר אתה. אבל כן הרגשתי איזה קשר. אני זוכרת שחגגנו יחד חגים יהודים, היו ארוחות משפחתיות. היה את אותו הדבר שמחבר, והיה דבר מאוד גדול, שהיה מאוד מרוחק אחד מהשני.

מהניסיון שלך, כמי שנוסע הרבה בעולם, פוגש הרבה קהילות, מה ההבדל בין אותם יורדים לבין היהודים שחיים בחו"ל, איך היית מאפיין את אותם יהודי התפוצות?

אני מתייחס לכל הדברים בצורה קצת אחרת ממה שאת. את מתחילה ב"מה ההבדלים ביניהם? ומה הקשר ביניהם? מה זה ומה זה?" זאת אומרת, במישור החברתי, במישור האנושי, משפחתי אפילו, אישי. אני לא מסתכל על זה, אני רואה שיש לפני חיה כזאת שנקראת "אדם". החיה הזאת א' מופעלת על ידי הטבע, , וב', על ידי הסביבה. שני גורמים שמפעילים את האדם, הטבע והסביבה. הטבע שלו זה רצון ליהנות מכל דבר ודבר, ויש כאן עניין של הרגל שנעשה טבע שני. זאת אומרת, יכול להיות, שאני נהנה מדברים מאוד מוזרים, שאדם רגיל לא היה חושב על זה, ואני אולי התרגלתי אליהם. ואולי הם נראים אפילו למישהו מבחוץ שאני סובל, אבל אני צריך את הדברים האלה שנראים כסבל, כי אני רגיל אליהם, כך גם קורה.

ולכן כשאני מסתכל על האדם, אני קודם כל מסתכל על שני דברים. הוא רצון לקבל, על זה אין מה לדבר, זה ברור, יש לו הרגלים שנעשו גם לטבע שני ואני צריך ללמוד את ההרגלים. וחוץ מההרגלים יש לו סביבה, שהיא משפיעה. אם אני נמצא בארץ ישראל, וכאן זה אווירה של ארץ ישראל, לחוצה ממש מכל הבחינות, שם גם לוחץ אולי משהו, אבל בצורה אחרת. אם כאן משני הכיוונים, אז שם זה אולי משני כיוונים הפוכים, ולכן אי אפשר להשוות בין אדם שכאן לבין אדם שחי שם. הם לא מבינים זה את זה, ממש לא מבינים. הם יכולים לדבר על איך הילדים מסתדרים, איך הבריאות, כי מדובר בדרגת חיה אבל קצת יותר מזה כבר המושגים אחרים, הערכים אחרים, התשוקות, הרצונות, ההתקשרויות לסביבה וכן הלאה אחרת לגמרי. איפה אנחנו יכולים עוד להרגיש את עצמנו דומים, מחוברים? בעניין החגים. חמין בשבת או משהו כזה, דברי סבתא שזה הרגל, שגם כן נעשה טבע שני אצלו ואצלי. ואז אנחנו יכולים לדבר על דברים כאלה, נקודות משותפות כאלה, אבל הן לא הרבה. בעיקר, הקשר של האדם עם הסביבה אצלי הוא אחר ממנו.

אורן: לאן זה מביא אותנו? אתה יכול להגדיר את השוני בין אדם שחי בישראל לאדם שחי בחו"ל?

שאנחנו במשך הזמן מאבדים את הקשר בינינו, עד שעוד מעט לא נוכל לזהות שיהודי מכאן ויהודי בחו"ל, שייכים לאותה הקבוצה או אומה על אחת כמה וכמה, כי הקשר הדתי כבר נעלם ברוב המקרים.

אורן: מה פירוש "קשר דתי"?

כי לא דתיים.

אורן: שהולכים ונעשים פחות ופחות דתיים?

כן. הקשר הדתי נעלם. אז אני והוא לא יכולים להיפגש בבית כנסת. אין לנו משהו משותף, אין חוקי שבת, אין הרגלים כאלו למיניהם. נניח הבנים שלנו לא ילמדו באותה ישיבה, ואנחנו מגיעים למצב, שאם אדם נמצא בחו"ל, הוא בקושי זוכר שהוא יהודי, ופגשתי הרבה אנשים כאלה. אני זוכר, שדיברתי עם הפסיכולוג הראשי של ניו יורק, בחור צעיר כבן ארבעים וחמש, וכשקראתי לחיים שהיה אתי, "חיים, בוא אלי. אני רוצה לשאול אותך משהו". הוא אמר, "חיים? גם השם האמצעי שלי זה חיים." ואני לא ראיתי בו שום דבר יהודי, הוא גם לא נראה כך. והוא נזכר, "כן גם אני". זאת אומרת, אין סימן לפי שום דבר. גם אשתו הייתה אסייתית..

אם היה לנו פעם קשר דרך הדת, היום זה לא נמצא. אם זה קשר על ידי שונאים משותפים, היום יכול להיות ואין, נעלם יחסית. גם יהודי היום יכול להסתיר את עצמו יותר ויותר, למרות שאנחנו כבר למדנו, שזו בכל זאת בעיה, ואי אפשר לעשות זאת לאורך זמן.

לכן יהודי התפוצות מחזיקים את עצמם גם בקהלים מיוחדים. יש ביניהם חוגים משותפים עם אומות העולם שהם נמצאים בהם, וחוץ מזה החוג המשותף שזה בין היהודים. הם מעוניינים לשמור על הזהות שלהם באיזו צורה, והם מעוניינים להתחתן עד כמה שאפשר ביניהם כדי להשפיע על הילדים. ובכל זאת, מתוך 70 שנותיי, שלושים שנה הייתי בין אומות העולם ואני מכיר את המנטליות הזאת. וראיתי אחר כך גם בצרפת וגם בארצות הברית אותו הדבר, ממש אותה מנטליות. זה פלא, שבארצות הברית וברית המועצות, אנגליה וצרפת אני רואה ממש משהו דומה ביהודים.

יעל: מה זה "המשהו הדומה"? מה דומה?

זה משהו, שהם לא יכולים לגמרי להסתיר ולהפטר מזה. זה איזה מין יחס בכל זאת מיוחד למשפחה, לילדים, דאגה מיוחדת אליהם. אני לא יודע במה להגדיר עוד, אבל דאגה מיוחדת למשפחה ולילדים.

אורן: למה זה מכנה משותף יהודי?

מתוך זה שבאופי של היהודי, שזה מגיע מהרוחניות, יש לו עניין של דאגה לשורש, לשורש העתידי, שנמצא בתת הכרה אצלו. לכן הוא דואג. אני לא יכול להסביר את זה.

יעל: להמשך הדור?

כן להמשך.

יעל: להמשכיות שלו בעולם.

הקשר בין ההורים והילדים או הנכדים הוא הרבה יותר עמוק וחזק, ממה שבאומות העולם.

יעל: וכחברה?

בחברה אנחנו נמצאים עכשיו בזמן שמשתנה כל כך מהר ולצורות כל כך רב גוניות כאלה ושונות, מנוגדות אפילו, שאני לא יכול להגיד, שיש כאן איזו מגמה ברורה. אלא בחלק מהמקרים יהודים משתדלים בכל הכוח להסתיר את עצמם כיהודים, ובחלק מהמקרים הם לא מוכנים לזה, ואז משנים מקום, משנים ארץ, משנים משהו, אבל כדי להישאר בכל זאת.

היום אי אפשר להגיד "יהודי התפוצות", כשפתאום יש אלפי אנשים, שעוברים מצרפת לישראל, ואלפי אנשים מצרפת עוברים לארצות הברית. או יהודים מרוסיה נוסעים לאמריקה ולישראל, הכול מאוד נע ונד. ולכן אין ממש מושג כזה "יהודי התפוצות", אלא נמצאים במצב "בין הזמנים", מה שנקרא, מצב מאוד משתנה.

אני חושב שהכול נתון לשינוי ולתיקון על ידינו, ואנחנו קודם כל צריכים סוף סוף להגיע לכל היהודים, מה שכותב לנו בעל הסולם ב"הקדמה לספר הזוהר". וחייבים לפרסם להם את היעוד שלהם, ובאיזו צורה אנחנו מגיעים בכל זאת לחיים, כשאנחנו קובעים מה הם החיים.

אורן: נדבר קצת על היעוד. האם, בעיניך ליהודים בתפוצות, לקהילות היהודיות או ליהודים כבודדים לאו דווקא קהילות, שחיים בחוץ לארץ, יש תפקיד ואם כן, מהו?

כן. יש להם תפקיד. הייתי אומר, שיש להם אותו תפקיד כמו התפקיד שלנו כאן, בארץ ישראל.

אורן: תגדיר אותו.

התפקיד זה "להיות אור לגויים". אין להם תפקיד לעצמם, זה מה שאני רוצה להגיד קודם כל. עם ישראל לא קם ולא קיים במשך כל ההיסטוריה ובעתיד שלו בשביל עצמו. זה עם שבא לשרת את אומות העולם.

אורן: במה?

להראות להם את תכנית הבריאה, המגמה, המטרה וללוות אותם לזה.

אורן: ומהי המטרה?

גילוי הבורא.

אורן: מה הוא הבורא?

כוח השפעה ואהבה, שיתגלה בכל אומות העולם. עם ישראל חייב להביא את כל אומות העולם למצב כזה. הוא, כרועה צאן, חייב לקחת את הצאן הזה, כל האנושות, ולהביא אותה למצב כזה.

אורן: של גילוי השפעה ואהבה בין כולם?

כן. ועד אז הוא יהיה שנוא עליהם, כי הוא לא מתפקד כמו שצריך במה שהם מצפים ממנו.

אורן: אז את התפקיד הזה, להביא אהבה והשפעה בין כל בני האדם, אתה מגדיר בביטוי "אור לגויים".

כן.

אורן: אמרת שאין הבדל בין יהודים שחיים בישראל, לבין יהודים שחיים במדינות אחרות בעולם, לשניהם יש אותו תפקיד, להיות אור לגויים, במילים פשוטות להביא אהבה בין כל בני האדם.

כן.

אורן: ובכל זאת אנחנו רואים שיש יהודים שחיים בישראל ויש יהודים שחיים לא בישראל. אדם יהודי שלא חי בישראל, ודאי יש לו סיבה לכך. נניח ששנינו יהודים, אני ישראלי, והוא יהודי בארצות הברית. שנינו צריכים להיות אור לגויים? נכון. שנינו צריכם להביא אהבה בין אנשים? נכון. בכל זאת הוא בארצות הברית ואני כאן. האם יש לו איזה תפקיד ביחס אלי מארצות הברית לישראל?

תפקיד משותף, להיות בקשר עם כל היהודים שבכל העולם, עד כמה שאפשר, כדי שיהיה לנו כוח נכון להשפיע לאומות העולם, להביא אותם לדבקות בבורא. אנחנו רועי צאן. תתאר לעצמך, יש לך שבעה מיליארד ראשי צאן, ואתה חייב, "אתה" הכוונה היא כל עם ישראל, לקחת את הצאן הזה ולהביא אותו למטרה. זה עליך, ועד שלא תיקח את החבל ותתחיל להביא אותם למטרה, הם ישנאו אותך ויגידו שאתה לא במקום, שאתה לא עושה מה שצריך, שאתה גורם להם רע.

אורן: זה נכון לכל היהודים בעולם?

כן.

אורן: עכשיו בוא נתמקד ביהודי שחי בארצות הברית, או בצרפת, מה אתו ביחס לזה? זאת משימה לכל העם?

כן.

אורן: יהודי שלא חי בישראל, מה ההבחן כלפיו? בכל זאת, הוא לא בישראל.

לא חשוב. הוא חייב לדעת את התכנית הזאת, הוא חייב ללמוד אותה, הוא חייב להיות מחובר עם כל יתר היהודים. הוא חייב מתוך החיבור בין כל יתר היהודים להיות ראש אחד. ישראל זה נקרא "לי-ראש". ואז הוא צריך לחבר את הראש הזה, זאת אומרת, ארגון סביב העולם, סביב כדור הארץ, שזה נקרא עם ישראל, לחבר לראש הזה גוף שנקרא אומות העולם, ולהביא את החיה הזאת, בסך הכל ראש ישראל, וגוף אומות העולם, לדבקות בבורא.

יעל: כשאתה אומר דבר כזה, מתעוררת בי מחשבה, שאולי זה טוב שהיהודים מפוזרים בכל העולם. כי בעצם יש מין רשת יהודית כזאת שפזורה בכל רחבי העולם, שיכולה לעשות את התפקיד שכרגע דיברת עליו, הרבה יותר קל מול הגויים כשאתה נמצא וחי בתוכם, מאשר כשאתה חי פה במקום שהוא מנותק פחות או יותר.

את אומרת כך, שכשאנחנו נמצאים בארץ ישראל, יש כאן כל כך הרבה בעיות שהם מנתקים אותנו מהעיקר שלנו, שאנחנו צריכים לטפל באומות העולם.

יעל: אני אומרת משהו אחר, אני אומרת שיכול להיות שלפיזור הזה של היהודים בתפוצות יש גם תפקיד, וזה לא סתם שהם מפוזרים בכל רחבי העולם. כי יש כאן מדינת יהודים, והדבר הטבעי ביותר היה שכולם יבואו לכאן.

אני אומר שכן, ולאו דווקא יהודי שחי בארץ ישראל הוא כשיר ושייך לתיקון העולם. יהודי בכל מקום שהוא נמצא הוא לא פטור מזה, וחייב לקיים בדיוק אותה הפעולה.

יעל: מה זה אומר מבחינתו, כשעכשיו הוא שומע אותנו ואת מה שאמרת כרגע.

הוא קודם כל חייב להיות שייך לארגון שלנו. כי חוץ מהארגון שלנו אף ארגון אחר לא אומר את זה, לא מדבר על זה, אלא אנחנו צריכים לארגן. ויהודי זה נקרא מי שמצטרף אלינו. ואז כשהוא נמשך לאיחוד, ולאיחוד כל העולם עם הכוח העליון, עם הבורא, אז הוא נקרא יהודי, ואז הוא בא לזה. ויהיו כאלה שיבואו מאומות העולם ויצטרפו לאותה המשימה, והם יקראו גם יהודים וישראל.

יעל: היום אנחנו כן מרגישים איזו מחויבות, גם של יהודי התפוצות כלפי מדינת ישראל, וגם שלנו כלפי יהודי התפוצות, האם באמת יש מחויבות כזאת?

אם אנחנו לא מדברים על היעוד שלנו, המטרה הסופית והביצוע של המטרה, אז על מה אנחנו מדברים? בגלל שהיו לנו אבות משותפים? שהייתה לנו פעם סבתא משותפת? אני לא מבין על מה מדובר. אז כן, גם הצרפתים בכל העולם דואגים לצרפתים, ואם יש משהו עם צרפת, אז הם מרגישים בזה צורך. אבל זה צורך גשמי, בהמי.

אנחנו מדברים כאן על איזו מטרה רוחנית, שאנחנו עוד בעתיד צריכים לבצע. זה קושר בינינו בצורה אחרת לגמרי. זה לא לזיכרון משה רבנו שהיה רבנו, אלא זה לצורך העתיד, שאנחנו צריכים לעשות את התפקיד, לבצע אותו. הבורא מחייב אותנו, אנחנו מחויבים כלפי אומות העולם, כמקושרים אליהם, כמקושרים אליו, אנחנו המעבר ביניהם וכן הלאה. זה הקשר.

זאת אומרת שיש לפנינו עבודה. זה לא לשם העבר, שהיו לנו אותם ריקודים, אותה מוזיקה עממית, אותו חמין בשבת וכן הלאה, ועכשיו אפילו שזה לא נמצא, בכל זאת זה איכשהו מזכיר לנו משהו שהיינו, מאיפה שאנחנו. לא. זה העסק העתידי שאנחנו צריכים לבצע, וזה לא כמו שאחים שנפגשים אחרי חמישים שנה שלא ראו זה את זה, ואז הם זוכרים איך שהיה בבית אמא. זה לא לשם הזיכרון היפה לכמה דקות, זה כדי להגיע לחיבור לשם העתיד, התפקיד העתידי.

אורן: תגדיר את התמונה העתידית. אם הבנתי את הדברים שלך, אתה אומר, לכל בני העם היהודי, לא חשוב איפה הם גרים, שמה שמחבר אותו לכל שאר היהודים בעולם זה איזה מצב עתידי, שאליו צריך להגיע. מה זה המצב הזה?

כל יהודי בעולם יצטרך, או בבחירה שלו היפה, או על ידי מכות, להגיע לחיבור עם יתר היהודים, כדי לבצע את התפקיד שלו יחד איתם, כרועה צאן לכל האנושות.

אורן: שהוא רוצה להוביל את האנושות לאן?

הוא צריך להוביל את האנושות למגע, לדבקות בבורא.

אורן: אתה יכול להגדיר את זה?

דבקות בבורא זה נקרא, להיות כולם מחוברים בקשרי אהבה הדדית.

אורן: מי נכלל במילה "כולם"?

כולם, בלי יוצא מן הכלל.

אורן: כל היהודים?

כל אומות העולם.

אורן: כל בני האדם?

כל בני האדם. יהודים קיימים רק כדי לתפקד, רק כדי לקיים את התפקיד הזה, אחרת לא היו קיימים.

אורן: מה הקשר בין אהבה הדדית בין כל בני האדם למגע עם הבורא?

הינו הך.

אורן: כלומר?

הבורא זו תכונה שמתגלה בקשר בין בני האדם. לכן זה נקרא בורא, "בוא וראה".

אורן: אז אני אחבר את כל מה שהסברת. המצב העתידי שקושר בין כל היהודים, ולא משנה איפה הם גרים היום, זה שכולם בינם לבין עצמם מחוברים, ומממשים את המשימה שלהם, שזה להביא אהבה הדדית בין כל בני האדם.

עד שמתגלה ביניהם הכוח העליון.

אורן: שהוא מה?

הבורא.

אורן: אבל בשביל מה הוא טוב, מה זה הכוח הזה?

השפעה ואהבה.

אורן: כוח של השפעה ואהבה. אז עכשיו זה העתיד המשותף של כל היהודים.

כן. לא העתיד המשותף, זה התפקיד של כל היהודים.

אורן: כלפי כלל המין האנושי.

כן.

אורן: לא חשוב מבינים, לא מבינים, חיים בישראל, לא חיים בישראל, זה המצב העתידי.

נכון.

אורן: אתה אומר, בואו נפסיק להסתכל אחורה, על סבא וסבתא שאכלו ביחד חמין, אלא נסתכל על העתיד, ששם יש את התמונה הזאת. ועכשיו בוא ממנה נחזור אל המצב היום. יש היום יהודים בישראל ויהודים בחו"ל. בהתאם לאותו תפקיד, לאותה התמונה העתידית שציירת, מה צריכה להיות היום מערכת היחסים בין יהודי ארץ ישראל ליהודי התפוצות?

קודם כל יהודי ארץ ישראל, בגלל שהם נמצאים בארץ ישראל, במקום קטן תחת לחץ, תחת איום וכל הדברים האלה, הם יותר מוכנים לחיבור. ולכן אנחנו כארגון שפועל בתוך ארץ ישראל נמצא כאן, ולא בשוויץ או באיזה מקום אחר, אנחנו חייבים קודם כל לפעול כלפי היהודים שבארץ ישראל.

אורן: זה ארגון בני ברוך?

כן. אחרי שאנחנו פועלים כאן, אנחנו צריכים לפעול גם בחו"ל.

אורן: כארגון שלנו?

כארגון שלנו כלפי כל היהודים שבכל המדינות. ולפרסם ביניהם, ולפזר ביניהם את הידיעה הזאת.

אורן: של התמונה העתידית שעכשיו ציירת?

כן. והתפקיד שלנו, שאנחנו צריכים להתחבר, כדי להיות ראש של הצאן. ואז לא יצעקו עלינו שאנחנו גורמים רע לעולם, כי אנחנו נביא אותם לטוב בעולם.

אורן: ואז איזו מערכת יחסים תהיה בין יהודי ארץ ישראל ליהודי התפוצות? כולם יבואו לכאן?

לא למה?

אורן: אז איזו מערכת יחסים?

ארץ ישראל מתפשטת על כל העולם.

אורן: מה זה אומר? איזו מערכת יחסים יש בין יהודי ארצות הברית, או צרפת, לבין יהודי ארץ ישראל?

כולם פועלים להפעיל את כל האנושות באיחוד, בחיבור, כלפי הבורא.

אורן: לא בדיוק הבנתי.

אנחנו כארגון מפעילים את כל היהודים שבכל מקום בעולם. זאת אומרת, מפעילים אותם כדי להתחבר, ומתוך החיבור בין כל היהודים בעולם, ואנחנו בראש, אנחנו גם מפעילים את החינוך האינטגרלי על כל האנושות, ובזה מקימים ביניהם רשת קשר של השפעה ואהבה, שבה מתגלה הבורא, ובזה מגיעים לגמר התיקון הכללי.

אורן: מה זה גמר התיקון הכללי?

הוא כוח השפעה ואהבה שמתגלה לכולם, קושר את כולנו יחד, לאיש אחד, לב אחד, הבורא יחד אתנו. ואז העולם מגיע למצב "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", כי כולם באים לדרגת ישראל ולתורה, שזה האור העליון שמתגלה, כוח השפעה ואהבה, והבורא בזה.

אורן: לא הבנתי את המילים האחרונות. אתה יכול לתרגם אותם לשפה שכל אדם מבין? מה המצב המתוקן הסופי סופי? ומי זה "כולנו" כל העם היהודי, או כל העולם?

כל בני העולם, כל באי העולם הופכים להיות כרצון אחד. מתוך זה שהרצונות הקטנים האלה כולם כולם מתחילים להתחבר על ידי האהבה ההדדית, כולם הופכים להיות כרצון אחד גדול של אהבה והשפעה, שבו מתגלה האור העליון שנקרא בורא, ומגלים ש"הוא ושמו אחד". הרצון והאור כאחד, ובזה העולם מגיע לתיקון הנרצה.

(סוף השיחה)