חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 451

יהודי התפוצות

מטרות:

• מה החשיבות של הישראלים/ יהודים בחו"ל - ומה הם יכולים לתרום

זרימה:

• מצב יהדות התפוצות

• לשנות את יוקר המחייה בישראל

• התמודדות עם בריחת המוחות

פתיחה:

יהודים שנולדו וחיים בחו"ל הם האמת תופעה שכישראלים קשה לנו להבין. מצד אחד הם נראים לנו אקזוטיים, כאלה שספוגים בקסם של ארץ אחרת, תרבות אחרת. מצד שני, הם כל כך שונים מאיתנו עם מנטליות של אנשים שחיים כמיעוט...משהו שאנחנו לא באמת תופסים פה. נכון אנחנו מוקפים אוייבים ו"כל העולם נגדנו" אבל אנחנו חיים במדינה משלנו ועל כך יש לנו ראייה בסיסית יסודית שונה. נראה גם כי החוסר ההבנה הזה הוא הדדי. היינו רוצים להבין מי הם יהודי התפוצות, האם יש להם תפקיד כלפינו ולנו כלפיהם ובמיוחד איך יוצרים בין כולנו עתיד משותף.

לאן נעלמים יהודי הגולה: 13 מיליון יהודים בעולם היכן נמצאות הקהילות הגדולות?

בעוד שמספר היהודים בישראל גדל מדי שנה, כמות היהודים בתפוצות דווקא מצטמקת. אפילו בקהילה היהודית בארצות - הברית לא נרשם גידול משמעותי בשנים האחרונות. הסיבה: אחוזי התבוללות גבוהים ושיעור ילודה נמוך.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/636/746.html

הקשר של יהודי התפוצות לישראל וליהדות:

• האם חשוב בעיניך שיהודים יחיו דווקא בארץ ישראל? למה?

• אפשר להסתכל על זה גם כתופעה חיובית - אותם יהודים מחזקים אותנו בחו"ל ושומרים על האינטרסים של ישראל, הם רשת הביטחון שלנו - דעת קהל, כח פוליטי, כלכלי, הסברתי …  מה דעתך ?

• האם ישנה חשיבות לפיזור של ישראלים ויהודים בחו"ל?

• נראה שהיהודים שחיים בחו"ל מרגישים מחוייבים לעזור לישראל מהגולה - הם תורמים כספים, מפעילים לחץ פוליטי, שולחים את ילדיהם לצבא. על פניו זה לא הגיוני - תשקיעו את האנרגיה שלכם בהשתלבות במקום בו בחרתם לחיות, במקום להשקיע אותה במקום אותו עזבתם. מהי לדעתך הסיבה לכך שכל כך חשוב להם להמשיך לעזור לנו ולשמור איתנו על קשר ?

• יחד עם זה אנו עדים לתהליך של "התקררות" יהודי ארהב ביחס לישראל. מה הסיבה?

• מה מושך את יהודי התפוצות לארץ ישראל?

• איך קרה שחלק מהיהודים בעולם לא מרגיש משיכה לעלות לישראל/למדינת היהודים? האם יש לכך תכלית?

• מה גורם בימינו לתהליך ההתבוללות שמתחזק בקרב יהודי התפוצות?

• האם קיים היום לדעתך קונפליקט זהות בקרב יהודי ארהב ואירופה? סביב השאלה: למי אני שייך ועם מי אני מזדהה - עם ישראל והעם היהודי או עם ארהב/אירופה והאינטרסים שלה.  למה אני נמשך? למה אני שייך?

מצב יהדות התפוצות

לעומת הירידה במספר היהודים החיים בעולם, האוכלוסייה היהודית בישראל הכפילה עצמה מאז 1970, ועומדת כיום על 5.4 מיליון יהודים, שהם 40 אחוז מכלל האוכלוסייה היהודית בעולם. לדברי יושב ראש הסוכנות היהודית, זאב ביילסקי, מספר היהודים המתגוררים בישראל רק הולך וגדל.

אחת הסיבות העיקריות לדילול מספר יהודי התפוצות היא כמובן עלייה לישראל, אולם סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא התבוללות. בצפון אמריקה עומדים אחוזי ההתבוללות על כ-50 אחוז, ברוסיה על כ 70 אחוז ובמערב אירופה על כ 45 אחוז. שיעור הפריון גם הוא נתון מכריע הקשור לירידת מספר היהודים בעולם. בעוד שבישראל, שיעור הפריון עומד על 2.75 ילדים למשפחה יהודית, במערב הוא עומד על 1.5 ילדים כשבמדינות ברית- המועצות לשעבר, השיעור נמוך יותר ונע סביב ילד אחד למשפחה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/636/746.html

• כיצד אתה רואה את מצב יהדות התפוצות? האם יש להם עתיד בארצות הנכר?

יותר מדי קל להאשים את העלייה בירידה במספר היהודים בארצות-הברית, אבל האמת היא שאנחנו לא סיפקנו את המערכת החינוכית היהודית ולא עשינו את היהדות אטרקטיבית מספיק. לא לקחנו את נושא החינוך היהודי בצורה רצינית ולא השקענו מספיק בצעירים. גם היום לא עושים את המקסימום. הרי החברה בארצות-הברית כל כך פתוחה, מה שגורם להתבוללות להיות קלה במיוחד. פשוט צריך לקבל החלטות לגבי חלוקת המשאבים של הפילנטרופיה היהודית. מי שנותן הרבה כסף למוזיאונים ובתי חולים, צריך גם לתרום למען מטרות יהודיות ולצקת תוכן יהודי בקרב הצעירים וזה יעשה את ההבדל. יש לשאוף שכל אחד יוכל להתחבר למשהו יהודי, ולכן צריך לחשוב על דרכים יצירתיות להגיע אל הצעירים.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/636/746.html

• כיצד יוצרים קשר ליהודים שחיים בחו"ל עם הארץ?

• האם ליהודי שנולד וגדל בחו"ל יש השתוקקות לישראל?

• האם הקשר לישראל חייב להיות מבוסס על רגשות דתיים?

• כיצד הם רואים אותנו?

• מה הם רוצים? מה חסר להם?

אני מסכים שבישראל קל יותר להישאר יהודי מאשר בכל מקום אחר. אבל זה לא מספיק. גם ישראל צריכה לעבוד יותר על החינוך היהודי והזהות היהודית של צעיריה. צעירים ישראלים רבים אינם יודעים על ההיסטוריה והמורשת היהודית, ועל כן הם חסרי זהות ותוכן יהודי. אם הילדים לא יודעים למה ישראל מיוחדת, אז למה שהם יישארו בישראל? תראו כמה מהם יורדים מישראל. זה לא מספיק להיות רק ישראלי, ולכן צריך להעניק להם את התוכן. יהדות היא לא רק שואה, ובישראל צריך להבין שמה שהצעירים מחפשים בהודו או בתאילנד, נמצא ביהדות. בנוסף, יש גם לחזק את הקשר בין ישראל והתפוצות. זה חייב להיות קשר דו כיווני.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/636/746.html

תפקיד יהודי התפוצות:

• האם ליהודים בתפוצה יש תפקיד? מה תפקידם של יהודי התפוצות בעת הזו?

• האם ישנם תפקידים שונים ליהודי אירופה ויהודי ארה"ב? אם כן מה הם?

• מה המחוייבות שלהם למדינת ישראל ולעם היהודי?

• מה יכול לעורר את יהודי התפוצות למלא את תפקידם?

• מה עלינו כתושבי מדינת ישראל לבקש מיהודי התפוצות, כדי שיעזרו לחזק אותנו?

תפקיד ישראל ביחס לתפוצות:

• מהו תפקיד מדינת ישראל ביחס ליהודי התפוצות?

• מה המחוייבות שלנו אליהם?

• מהו בדיוק הבירור הלאומי המשותף שעלינו לעשות לנוכח העובדה שיהודים חיים בתפוצות ולא בישראל?

• מה עלינו כחברה ישראלית לעשות בקשר ליהודי התפוצות?

• באיזה מקרים עלינו לנסות להחזיר אותם לישראל? (תמיד, רק כשנשקפת להם סכנה, את הנוער, את מי שרוצה…)

"למרות זאת, גורמים יהודים מרכזיים בתפוצות אינם רואים בעין יפה את מאמציה של ישראל לעודד את העלייה מתוכם. במשך שנים, האליטה היהודית בארצות הברית התנגדה לעידוד העלייה ורק לאחרונה, חלקם הפשירו את עמדתם בנושא זה. גורמים בהנהגת יהדות צרפת טוענים כי ההגירה לישראל מחלישה את הקהילות שלהם.

"בהתחשב בנישואי התערובת ובפריון הנמוך, יהודי התפוצות נמצאים בגרעון בין מספר הלידות ומספר הנפטרים", אומר הדמוגרף פרופ' דה לה פרגולה, עמית בכיר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי, "העלייה לישראל יכולה להשפיע לטובה, אולם אסור להביא לכאן יהודים בכוח. ישראל מעוניינת בתפוצה חזקה ויותר יהודית, ולא בחיסול התפוצות".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/636/746.html

יהודי התפוצות - השלכות עתידיות:

• איך לדעתך יתפתח בעתיד הקשר בין יהודי התפוצות לישראל? ומה ההשלכות של זה על המדינה?

אחרי "צוק איתן": כשליש שוקלים לרדת מהארץ:

מאז סיומה של הלחימה הדיון על ירידה מהארץ – חזר שוב למרכז הבמה. סקר מיוחד בודק כמה מהישראלים חושבים ברצינות לעזוב את ישראל לחו"ל? וכמה יישארו במולדת בכל מחיר? "טילים, מסים, מינוס בבנק – פשוט אמרתי יום אחד שבא לי משהו אחר", מסביר אלעד שעבר למינכן. על תופעת דור האופציות וממדיה. : "נמאס לי להיות ממומן ע"י ההורים בגיל 27": הגעתי למסקנה שפשוט אין לי כוח יותר", הסביר אלעד שעבר למינכן. "לא יודע להסביר את זה אבל בארץ יש את התחושה של...לא יודע להגיע אם אין עתיד, אבל יש לחץ כזה, לחץ אטומי כל הזמן, לא משנה מאיפה זה מגיע - טילים, מסים, האווירה ברחובות, המינוס בבנק, פשוט אמרתי יום אחד שבא לי משהו אחר".

שלוש שנים בדיוק אחרי קיץ המחאה החברתית, שהסתיימה בעוד ועדה והרי התוצאות: עוד ועוד מיואשי דיור ומאוכזבי פרנסה, בגיל שאחרי אוניברסיטה ולפני ילדים, מוציאים דרכון זר ונוסעים מפה אל האופציה - דור האופציות. "אני עובד סוציאלי, נמאס לי להיות בגיל 27 ממומן ע"י ההורים שלי אבל זה לא רק זה, אני רוצה להגיע להיות מטפל משפחתי וזוגי וזה משהו שפה אני אצליח לעשות אותו יותר מהר ולמרבה הפלא בפחות כסף ממה שהייתי מצליח לעשות את זה בארץ", הוסיף אלון אבירם שעבר ללונדון.

http://www.mako.co.il/news-israel/education/Article-0189d3e91074841004.htm

• מדוע לאחר כל כך הרבה שנות גלות ישראלים בוחרים לחזור לגולה?

• האם חשיבה על איכות חיים ורווחה במדינה אחרת לגיטימית בימינו?

• מה יש לעשות על מנת לגרום לשינוי בחיים בישראל?

• עד כמה השלטון קובע את רצונות האזרחים?

• איך משנים את המצב?

די עם ברלין, תעשו רעש בישראל:

"אני לא יודעת מה הסיבה שאנשים אחרים עזבו את הארץ, והאמת שזה גם לא ענייני או עניינו של אף אחד. אני עזבתי כי רציתי דברים נוספים שהמדינה שלי מסרבת לספק. החלטתי לעזוב כשהבנתי אחרי הבחירות שהמדינה לא תשקיע באמנות או בתרבות גם בקדנציה הקרובה ונמאס לי לחכות לאיזה נס שיפול עליי משמיים."

"למדינת ישראל יש רוב שבוחר את הפוליטיקאים שלו וכשהצטרפתי למחנה המפסיד שישב ברוטשילד ידעתי להודות בזה כשראיתי שכלום לא השתנה אחרי המחאה. כן, ירדתי מהארץ והלוואי שנתעורר כקולקטיב ונפסיק לתת כוח לגופים המושחתים שלוקחים במקום לתת."
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4580819,00.html

ברלין זה לא ה"מילקי" - זה חופש:

במדינה היהודית אשר השואה היא חלק בלתי נפרד מהמורשת שלה, מדי פעם בפעם אנו מקבלים תזכורת על שנאה, אלימות, דריסת כבוד האדם שמבעבעות בקרבנו שום עם לא יכול להיקרא עם חופשי אם בקרבו ישנם אנשים שאינם חופשיים נקודת מחשבה על ברלין.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-96708-00.html

• האם הקונוטציה של כל ההתפעלות מהמחייה בברלין עם הזיכרון הכואב מאותו מקום מעיד על הדור הנוכחי?

• האם הזיכרון הקולקטיבי כל כך קצר?

• החיים בישראל אומנם מאוד קשיים ביחס לשאר העולם המערבי. מדוע זה כך?

לשנות את יוקר המחייה בישראל

"מחירי הדיור גורמים לצעירים לחשוב על ירידה מהארץ":

59% חושבים שהקושי של זוגות צעירים לקנות דירה גורם להם לשקול לעזוב את ישראל, ורק 19% חושבים כי לקושי לקנות דירה כמעט אין השפעה על השיקול של צעירים לעשות זאת.

http://www.themarker.com/realestate/1.2205951

"המוחות הבורחים" מדברים: ציטוטים נבחרים

מתוך: הפרוייקט הלאומי להחזרת אקדמאים לישראל, 2009; אתר כלכליסט, 2010a; אתר nrg מעריב

2004; אתר לימודים, 2007("אחרי שראיתי כמה העולם האקדמי פה הרבה יותר נוח ומתאים לי אישית, התעורר החשק ועלתה האפשרות כן לנסות ולהישאר... מה שאותי מרתיע בחזרה לארץ הוא שהסיכוי למצוא משרה אקדמית בתחום שלי שואף לאפס".

"אני אוהב את ישראל, אבל קיים סיכוי לא מבוטל שלא אשוב לכאן".

"באוניברסיטה בניו יורק אני לא עובד ולא מתרגל. בקיץ אני יכול לעבוד בחוץ ולהרוויח סכומים

גבוהים. אני מאוד מרוצה. אני לא אחזור לארץ, והסיבה הראשונה היא אקדמית. מאוד קשה להתקבל לאקדמיה בישראל, אין כסף ותקנים. גם מבחינה פוליטית המוח שלי יותר שקט כאן".

"ההחלטה הראשונית לעבור לחו"ל היא לא ממניעים של בריחה. אנשים עושים את זה כדי להתקדם".

"אני רוצה לחיות ולגדל את ילדי בישראל. לגיטימי שמטעמים של פיתוח קריירה אדם ירצה לחיות

בחו"ל, אבל אני חושב שישראל לא אמורה להביא אדם לדילמה שבה הוא צריך להחליט אם הוא

יממש את עצמו מקצועית בישראל או בחו"ל רק בגלל שינויים בתקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה".

"האקדמיה בארץ מאוד תחרותית וחלק מתהליך המיון הוא השאלה האם עשית ואיפה עשית פוסט-דוקטורט בחו"ל. האוניברסיטאות לא ממש שולחות אותך, אבל יש הנחה בלתי כתובה שאם אתה רוצה להשתלב באקדמיה אתה צריך לצאת לחו"ל. זה קורה גם ברפואה, אבל ההבדל הוא שרופאים נשלחים מתוך בית החולים בידיעה שהם חוזרים אליו, ואקדמאים – לא. בשבילנו הנסיעה לחו"ל היא צעד בדרך למשרה אקדמית לא מובטחת, וזה מוביל לכך שחלק מהאנשים נשארים לעבודה בחו"ל וחלק עושים הסבה ויוצאים מתוך האקדמיה. רק חלק קטן חוזר לישראל ונקלט באקדמיה".

"נסעתי לחו"ל לעשות פוסט-דוקטורט, חשבתי שאהיה שם שנתיים-שלוש ונשארתי חמש. גם בגלל הקושי לחזור לארץ וגם בגלל העובדה שקיבלתי שם מענקי מחקר. חיפשתי במשך שנתיים משרה בארץ והתחרות מאוד קשה. גם בעלי הוא פוסט-דוקטורט חוזר, והוא לא חזר עם משרה. היינו צריכים להחליט אם להישאר בארה"ב עם שתי משרות או לחזור לארץ עם משרה אחת. מה שהכריע מבחינתנו היה הזיקה למולדת ולכן כל שאר הדברים כמו משכורות ותנאי מחקר התגמדו, אבל אני מכירה הרבה אנשים שהחליטו להישאר בחו"ל בסיטואציה שלנו. הרבה אנשים לא בורחים מישראל, אלא פשוט נוסעים לחו"ל באופן טבעי כדי להתקדם ולא מצליחים לחזור ויש לזה כמה סיבות – חוסר האיזון בין הארץ לחו"ל מבחינת התנאים, האפשרויות המקצועיות והקריירה, וסיבות אישיות".

"אני מסכים שאף אחד לא יחזור לישראל בגלל המשכורות, הן בהכרח יותר נמוכות והתנאים כמעט תמיד פחות טובים. ניתן לזקוף לזכות ישראל את העובדה שהרמה האקדמית טובה וגם את העובדה שזה הבית. עם זאת, הכשל של האקדמיה הישראלית הוא לא רק במתן משכורות ראויות. יש כאן בעיה של תנאי מחקר, מעבדות וגם בעיה של תפיסת החברה את האקדמיה".20

"הפיתוי להישאר בחו"ל גדול מאוד. אחד השיקולים העיקריים שלי לחזרה הוא העובדה שחיכתה לי משרה, היו לי ולבעלי הצעות רבות להישאר והתלבטנו, אבל ידענו שאם לא נחזור בנקודת הזמן הזאת כבר יהיה קשה מאוד לחזור. רוב האנשים היו שמחים לחזור לארץ למרות העובדה שיש יותר אפשרויות בחו"ל ולמרות הפיתוי הכלכלי, אם האקדמיה הישראלית הייתה מספקת אפשרות לחזרה.

גם אם היא קצת פחות טובה מחו"ל, אנשים טובים היו שמחים לחזור, אבל צריך לתת לאנשים הללו משהו- משרה או מעבדה זה המינימום ההכרחי".

"אני לא מאמינה שמשכורת תהיה משהו שתשאיר אנשים בחו"ל, המשכורת בישראל לא נתונה

לוויכוח. באותה דרגה אקדמאים משתכרים פחות או יותר אותו הדבר, ומרבית האנשים שאני מכירה היו מוכנים להתפשר. שיקול מכריע יותר בעבור מרבית הדוקטורנטים הוא תנאי המחקר, הציוד, התקציב וכמובן המשרה – היכולת להיקלט כחבר סגל במוסד אקדמי. יש אוניברסיטאות שבהן אפילו התנאים הפיזיים ירודים ואין יכולת פיזית לקלוט אנשי סגל חדשים ולתת להם חדרים או מעבדות".

"התפיסה הציבורית היום של האקדמאים בעלי תואר דוקטור או פרופסור הפכה להיות מנוכרת מאד בארץ. תפיסה של אוכלי חינם חסרי כל תפקיד ציבורי, וזו לא רק נחלתו של הציבור שאינו אקדמי.

באמריקה לפחות, אני פוגש אנשים שאינם אקדמאים או אינם קרובים לנושא בכל צורה, וכאשר אתה מספר להם מה אתה עושה, רמת הפרגון וההערכה מאד גבוהה. ככלל עושה לי רושם שיש בארה"ב מבחינה תרבותית כבוד רב יותר לאקדמיה ולחינוך".

"חשוב לי לשמור על הקשר הישראלי. אני כן ישראלית וכן חשובה לי המדינה. ולמרות שאני דואגת לעתידי הכלכלי והמקצועי, אני אשמח לעשות אותו בישראל."

http://www.ceci.org.il/Eng/_Uploads/dbsAttachedFiles/braindrain.pdf

התמודדות עם בריחת המוחות

מדיניות ותוכניות ממשלתיות להתמודדות עם בריחת המוחות :

מדינות מתפתחות ומפותחות שמהן מהגרים עובדים מיומנים, מאמצות זה שנים מדיניות לצמצום ההגירה

ולהתמודדות עם השפעותיה. יש ארבעה סוגים רחבים של כלי מדיניות כאלה )תקוה, 2006(:

א. מדיניות מגבילה )restriction(: המטרה היא להקשות הגירה של עובדים מיומנים ולצמצמה –

באופן כללי או במגזרים מסוימים שבהם היצע העבודה נמוך ממילא.

ב. מדיניות מפצה:

ניצול התפוצות )Diaspora option( כמקור להתפתחות כלכלית )resourcing( כדי לפצות

על האובדן בהון אנושי.

פיצוי )reparation( להפסד שנגרם מהאובדן בהון אנושי על-ידי הטלת "מס בריחת

מוחות" על המהגר או על מדינת היעד )מדיניות זו הונהגה בשנות ה-70 של המאה

הקודמת ואינה קיימת עוד(.

ג. מדיניות משקמת:

עידוד החזרה למולדת )return( וגיוס עובדים מיומנים מחו"ל )recruitment(.

חתימה על הסכמים בין-לאומיים )בילטרליים ומולטילטרליים( עם מדינות מוצא

ומדינות יעד.22

המטרה היא לשקם, לפחות באופן חלקי, את מלאי ההון האנושי. מדיניות משקמת דורשת

מהמדינה ליצור תמריצים כגון רמות שכר ותשתיות דומות לכאלה במדינות שאליהן

העובדים המיומנים היגרו.

ד. מדיניות פיתוח: עידוד הצמיחה וההתפתחות הכלכלית. כלי מדיניות זה כולל תמריצים

שמטרתם לעודד את הישארותם של עובדים מיומנים במדינה )retention( והפיכת ההגירה לפחות

כדאית.

מדיניות משקמת ומדיניות פיתוח מחייבות השקעת משאבים בהתפתחות כלכלית ארוכת טווח – קרי, בין השאר השקעה בחינוך )בעיקר במוסדות להשכלה גבוהה( ובתשתיות הבריאות, הטכנולוגיה, המחקר והפיתוח וכדומה. למשל, אפשר להקים חממות טכנולוגיות ופארקים מדעיים שבהם רמות השכר תואמות את הסטנדרטים הבין-לאומיים ומתחרות עם רמות השכר בחו"ל. בהקשר זה, חשוב להטמיע מרכזי מחקר ופיתוח במסגרת של רשתות מחקר ופיתוח קיימות בעולם. על-ידי פיתוח של מרכזי מצוינות מדעית ויצירת תנאים לחדשנות וליזמות, אפשר ליצור מאזן חיובי של זרימת מוחות והון או להקטין את הזרימה השלילית (תקוה, 2006). http://www.ceci.org.il/Eng/_Uploads/dbsAttachedFiles/braindrain.pdf

בעקבות מחאת המילקי: הארגונים הכלכליים מקדמים שולחן עגול להורדת יוקר המחיה

http://www.themarker.com/news/1.2463769

יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, צביקה אורן, מציע לכנס את הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים ולקדם העלאת שכר וטיפול בסעיפים הגורמים להתייקרויות

המעסיקים במשק מציעים לממשלה ולהסתדרות להקים שולחן עגול לדיון מעמיק בסיבות ליוקר המחיה במיגוון תחומים, בהם מזון ודיור. על רקע קריאות להחרמת המילקי של שטראוס, חברה בכירה בהתאחדות התעשיינים אמר צביקה אורן, יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים ונשיא התאחדות התעשיינים כי "יש לקיים דיון מעמיק, ללא החרמה של מוצרים, כי הבעיה אינה מוצר ספציפי, אלא רחבה ועמוקה יותר".

לדבריו, "אין ספק כי יש בעייה ביוקר המחייה בישראל, יש לרדת לשורש הבעייה ולטפל בכל מרכיביה אולם התלהמות והצהרות לא אחראיות יפגעו במשק ולא יפתרו את הבעיה".

רקע כללי:

המניעים העיקריים להגירה מישראל קשורים לרוב ברצון לשיפור רמת החיים, בחיפוש עבודה וקידום מקצועי, בלימודים גבוהים, וברצון בן הזוג. סקרים בקרב יורדים מצביעים על כך שהמצב הפוליטי, כלכלי והביטחוני בישראל אינו בין הגורמים העיקריים לירידה.‏ ממדי הירידה שכיחים יותר בקרב עולים חדשים אשר לא נקלטו בישראל או שכבר עשו שינוי אחד ולכן שינוי נוסף פחות קשה להם. חלק מן העולים מהגרים למדינה שלישית, כמעט תמיד במערב, וחלקם חוזרים לארץ מוצאם, תופעה שמתרחבת כאשר התנאים בארץ המוצא משתפרים, כפי שאירע ברוסיה בעשור הראשון של המאה ה-21.

לפי אומדן של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) משנת 2005 כמות היורדים המשכילים אשר יורדים מישראל הוערכה על 5.3 מהגרים משכילים על כל אלף ישראלים משכילים. הערכה זו למעשה ממקמת את ישראל בשליש התחתון מתוך השוואה של 103 מדינות אותם השווה ארגון ה-OECD בהם הממוצע היה 14 מהגרים משכילים על כל אלף איש משכילים. בישראל בה קיימת תשתית חינוכית וטכנולוגית מפותחת ובסיס איתן של אזרחים משכילים, המדינה מצליחה לשמור בתוכה כמות גדולה יחסית של משכילים לעומת מדינות כמו בלגיה, הולנד, פינלנד, דנמרק, ניו זילנד ואוסטרליה.‏

בשנת 2007 הוצגה תוכנית של משרד הקליטה לעודד חזרת יורדים לישראל והוחלט כי בשנת 2008 המשרד ישקיע 19 מיליון שקלים בגיבוש מסלולי קליטה ייחודיים ליורדים השבים.‏

לפי סקר שנערך בשנת 2007 קרוב ל-42 אחוזים מן הישראלים זכאים לאזרחות באחת ממדינות האיחוד האירופי וכן מארה"ב וקנדה על סמך הלאום אותו מחזיקים או החזיקו הוריהם או סביהם.‏, למרות שבפועל ימשיכו לחיות בישראל, פועלים רבים מהם להוצאת אזרחות זרה לעת צרה להם ולמשפחותיהם.‏ הגשת הבקשה, קבלת האזרחות וההחזקה של אזרחויות כפולות על ידי אזרחי ישראל מאושרת על פי החוק הישראלי בעוד שישנן מדינות בעולם כדוגמת גרמניה, שבהן נדרשים האזרחים לוותר על האזרחות הזרה וההשגה של האזרחות הזרה יכולה להוביל לביטול האזרחות שלהם. http://he.wikipedia.org/wiki/%

סקרים אחדים, ביניהם סקר גאלופ העולמי לשנת 2007 גילה שקיים מספר משמעותי של ישראלים, קרוב ל-20 אחוזים, אשר אם רק הייתה ניתנת להם ההזדמנות היו מהגרים לצמיתות למדינה אחרת.‏^[27] הגורם המניע אשר מביא לבסוף את התושבים להגר לעתים קרובות קשור ישירות לאיכות החיים של התושבים. לפי הסקר אשר נערך בשנת 2007 הציון הממוצע בו דירגו הישראלים את איכות חייהם בסולם מאפס עד עשר, עמד על 6.84‏^[28], תוצאה אשר גבוהה בהרבה מהממוצע העולמי וקרובה יחסית לדנמרק אשר נמצאת בראש הטבלה עם ציון ממוצע של 8.‏

בקרב קבוצות הגילאים הצעירות יותר של הישראלים קיימת נטייה גבוהה יותר לרצות לחיות מחוץ לישראל, מאשר בקרב האוכלוסייה הישראלית הבוגרת. במהלך סקר שנערך בשנת 2007 בו השתתפו נוער ישראלי בגילאים 14- 18, כמעט חצי מהמשתתפים ציינו כי היו מעדיפים לחיות מחוץ לישראל. בנוסף מעל לשני שליש מהנוער אשר השתתפו בסקר (68 אחוז) האמינו שהמצב הכללי של ישראל "לא טוב".‏

"Territorial Therapy" (תרפיה טריטוריאלית)‏ הוא הרעיון כי הגירה או ירידה מהוות לעתים קרובות מוצא פסיכולוגי או מנגנון אשר משמש ישראלים רבים כדי להתמודד עם סתירות וקונפליקטים פנימיים (דיסוננס) והלחץ של חיים תחת סיטואציות מסוכנות עימם הם מתמודדים על בסיס יומי בישראל, הן בצבא והן בחיים האזרחיים. סקרים רבים אשר התבצעו לאורך השנים הראו שמרבית הישראלים אשר שוקלים ברצינות לרדת מישראל או שמעוניינים שילדיהם יעזבו את ישראל לחיות במדינה אחרת, בעיקר מעוניינים להגר לארצות הברית ולקנדה. אף על פי כן, מספר הישראלים המעוניינים להגר גדול באופן רב מהמספר הממשי של הישראלים אשר מצליחים להוציא את תוכניותיהם אל הפועל בהצלחה. http://he.wikipedia.org/wiki/%

היורדים מהארץ מתחלקים  לכמה קבוצות על-פי הגורמים לירידה, כמפורט להלן:

·        ישראלים השואפים לשפר את תנאי חייהם ויוצאים לחו"ל בשל בעיות כלכליות שהם נתקלים בהן בארץ, כגון אבטלה, יוקר המחיה, מיסוי  גבוה, שכר נמוך מהשכר שיוכלו לקבל בחו"ל ועוד;

·        סטודנטים או חוקרים השואפים להשלים את לימודיהם בחו"ל בתנאים טובים יותר מאלה שמתאפשרים בארץ;

·        עולים חדשים שלא השתלבו בארץ מבחינה תעסוקתית בשל אי-התאמה מקצועית לשוק העבודה בארץ. לפי המחקר של המשרד לקליטת העלייה שנזכר לעיל, בקרב יורדים אלה  קבוצת צעירים בעלי השכלה גבוהה בהשוואה לכלל העולים החדשים. [אדלר,2004].

סקרים שנערכו בקרב יורדים הראו כי המצב הפוליטי והביטחוני בארץ אינו מהסיבות הראשיות לירידה. [גולד ומואב 2006].