חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 265

להרגיש בנוח בחברה

מטרות:

• לדון בתופעות שמאד קרובות ונוגעות לכל אדם ואדם שקשורות בתחושה שלו כשהוא בחברה: הבטחון העצמי שלו, הצורך לרצות אחרים ולנהל את הרושם שהוא עושה על אחרים.

• למצוא מה הזוית האינטגראלית לתופעות אלו. מדוע הן קורות לנו, איך להבינן טוב יותר, מה מטרתן?

• למצוא מהם הפתרונות המעשיים הן בפן האישי (גישה נכונה) והן בפן החברתי (איך לבנות חברה טובה יותר)

• לדון מדוע אנחנו עושים זאת? מדוע איננו אוביקטיביים לגבי עצמנו? מדוע אננו רואים את עצמנו בצורה ברורה? מהן ההשלכות השליליות של רצייה חברתית? מהן ההשלכות החיוביות ?

זרימה:

• חרדה חברתית - מדוע יש לנו פחדים וחרדות חברתיות?

• תופעות שונות: ניהול רושם, רצייה חברתית ושליטה עצמית, בושה וגאווה

• פגיעה באגו

פתיחה: כיצד אנו מתנהגים שאנו בחברה?

אנחנו מדברים בסדרה הנוכחית "אני והחברה" על מי שאנחנו, על הפסיכולוגיה שלנו, הטבע שלנו, ועל ההשלכות של היותנו יצורים חברתיים. הרי כשאנחנו מדברים על אושר, על אהבה, על הצלחה, על השגים, הכל ביחס לחברה, הכל תלוי ביכולת שלנו לקיים מערכות יחסים טובות ומוצלחות, ואנחנו רוצים לדעת איך לעשות את זה. אנחנו רוצים להבין את עצמנו טוב יותר ולרכוש כלים להתנהלות טובה וחכמה בחברה, שתביא אותנו לאושר והצלחה.

היום נרצה לדבר על החווייה הרגשית שלנו כשאנחנו במצבים חברתיים. נדבר על בטחון עצמי, על הצורך באישורים ויצירת רושם חיובי, ועל איך להגיע לבטחון עצמי אמיתי, אותנטיות וחופש מחרדות חברתיות ופחדים מיותרים.

כל אדם חווה את עצמו במצבים חברתיים, לפעמים זה טוב יותר ונעים, ולפעמים פחות. אנחנו חיים במעגלים חברתיים שונים- משפחה, חברים, עבודה, ונמצאים לפעמים גם לבד עם עצמנו. ובכל מעגל אנחנו חווים את עצמנו אחרת. יש מעגלים כמו המעגל המשפחתי (אם הוא מאד מקבל, אבל לא תמיד), או כשאני לבד, שאנחנו משוחררים ונוח לנו יחסית, ויש מעגלים כמו בין חברים, או בעבודה שבהם אנחנו חווים פחד ממה יחשבו עלינו, לחץ להיות כמו כולם, ולעמוד בסטנדרטים מסויימים.  

אחד הרצונות העמוקים שלנו, אם לא העמוק ביותר הוא לחוש נאהבים, אנחנו רוצים, גם אם אנחנו לא מודים בכך, לדעת שהסביבה אוהבת ומעריכה אותנו כפי שאנחנו. מכיוון שזה בדרך כלל לא המצב, אנו מסגלים לעצמנו התנהגויות שונות ומשונות על מנת להשיג את הקבלה החברתית, ההערכה והאישורים שאנו זקוקים להם. בפסיכולוגיה קוראים לזה ניהול רושם, רצייה חברתית ומדברים גם על היכולת שלנו לשליטה עצמית.

העניין הוא שיש לכך כל מיני מחירים. אנחנו מבזבזים על זה המון אנרגיה. זה דורש אנרגיה לשלוט בעצמך כל הזמן.. לקחת בחשבון המון פרמטרים של ניהול הרושם הרצוי- מה יחשבו עלי, מה להגיד עכשיו, מה לא להגיד...וזה במקרים הטובים שאנחנו מצליחים להתנהל בצורה טובה, אבל יש מקרים שהצורך באישור וביצירת רושם חיובי מביא אותנו ממש לחרדה חברתית, לשיתוק ולחוסר יכולת לפעול בצורה אפקטיבית בחברה. לפעמים המחיר הוא בכך שאיננו תורמים את מה שהיינו יכולים לחברה, מפני שאנו חוששים לבטא את עצמנו ולפעמים אף נמנעים מלקחת תפקידים, מלנסות להצליח, עד כדי המנעות כליל ממצבים חברתייים.

חרדה חברתית

חרדה חברתית (המכונה גם פוביה חברתית) הינה חרדה המתאפיינת בפחד מתמשך מביקורת או מפני דחייה על ידי אחרים. אנשים הסובלים מהבעיה מפחדים באופן תמידי מכך שיובכו או יושפלו בידי הסביבה כתוצאה מהתנהגותם. למרות שזה טבעי מצד כל אחד להיות מודאג קצת מתגובות הסובבים אותו, אצל האדם הממוצע הסובל מהפרעת חרדה חברתית חשש זה בא לידי ביטוי באופן קיצוני. לעיתים פחד מדחייה יכול לגרום לביצוע של פעולות יומיומיות בסיסיות להראות קשה עד בלתי אפשרי. כמו כן, אותו אדם לרוב סובל גם מדימוי עצמי נמוךהנובע מתפיסות ואמונות שורשיות שגויות שהשתרשו לאורך השנים.

ההערכה היא שכשבעה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהפרעת חרדה חברתית ברמה כזאת או אחרת. מלבד זאת, כ-13 אחוזים מהאוכלוסייה מוערכים כבעלי סיכוי לפתח את ההפרעה במהלך חייהם. בנוסף לכך, נשים סובלות יותר מגברים מההפרעה ביחס של 1.5:1.http://www.socialphobia.co.il/

מעניין שאין הרבה אתרים שעוסקים בחרדה חברתית, והיא כמעט ואינה ידוע לקהל הרחב. התקשורת לא נותנת לתופעה במה רבה. זאת לעומת דכאון למשל שעליו מדברים בפתיחות. כך שבאופן אבסורדי, מכיוון שמעט מאד אנשים הסובלים מהבעייה שמעו ממקור כלשהו עליה, הם עלולים לחשוב שהם היחידים בעולם שסובלים מהסימפטומים הללו. לכן עליהם לשמור את סודם בשקט ולא לחשוף אותו לעולם. מבחינתם זה יהיה נורא ואיום א םמישהו יגלה עד כמה הם סובלים מכך.

*מקרה של חברה אישית שהתמכרה לגראס כאמצעי הרגעה במצבים חברתיים. כנ"ל אלכוהול. הנוער משתמש באלכוהול כדי לדבר, ולהיפתח. ולא רק נוער.  

• רצינו להתייעץ איתך, כמומחה לקשרים חברתיים, מה קורה לנו כשאנחנו נמצאים בחברה? בתוכניות הראשונות דיברנו על מבנה האני שלי, שאני בנוי מרצון לקבל תענוג (רגש) ויש לי גם יכולת לנתח את הרצון הזה (שכל). מה קורה לרצון שלי כשאני נמצא בסביבה של אנשים אחרים? מה אני רוצה? מדוע אני כל כך פגיע?

• מדוע אנחנו מרגישים כל כך לחוצים, וביישנים במצבים חברתיים? עד כדי חרדה?

תופעות שונות: ניהול רושם, רצייה חברתית ושליטה עצמית, בושה וגאווה

מהי רצייה חברתית?

כשאנחנו כל הזמן מצפים לאישור מהסביבה אנחנו משתדלים לרצות את האחרים וזה גורם לנו להתנהג כמו שמצפים ולא כפי שאנחנו באמת.

"בואו נודה בזה. כולנו מנסים להרשים אחרים- לצאת הכי טוב, להיות בני שיחה שנונים, לגרום לאנשים לאהוב אותנו. ניהול רושם הוא מאד חשוב להתפתחות ושימור של מערכות יחסים, והוא קריטי בחשיבותו לאפקטיביות שלנו כמנהיגים. אבל הצלחה במערכות יחסים חברתיות והצלחה כמנהיג דורשים איזון עדין מאד של ניהול רושם. עלינו להיות בשליטה באיך שאנו מציגים את עצמנו לאחרים, אבל אנו רוצים גם להיות ישירים ו"אותנטיים"."

כדי לעשות רושם חיובי אנחנו משקיעים המון אנרגיות

- בשמירה על כללי הנימוס והנורמות החברתיות , גם כשזה לא ממש בא לי

-בוויסות רגשות, במיוחד רגשות כמו כעס ועצבנות , שלא יתפרצו ממני החוצה

-בלנסות להבין אחרים ולהרגיש את מה שהם מרגישים כדי שלא נפגע בהם או נגיד משהו לא נכון

- בלהיות חיוביים ולשדר אנרגיות חיוביות.

דוגמה לשאלון שבודק רצייה חברתית (אדם שעוסק ברצייה חברתית לא יענה באופן אותנטי על שאלות אלו): כשאני לא יודע משהו, אין לי בעיה להודות בכך(נכון או לא נכון?).  לא משנה עם מי אני משוחח, אני תמיד מקשיב היטב לדבריו. אני תמיד מוכן להודות בטעות.  היו מקרים בהם ניצלתי מישהו לטובתי. ....(מתוך מצגת של דר.ליעד עוזיאל, המחלקה לפסיכולוגיה חברתית, בר אילן).

• מדוע אנחנו עושים הכל ולו בכדי שיאהבו אותנו ויקבלו אותנו?

• מה דעתך לגבי התנהגות "מרצה", כשהאדם כל הזמן עושה בשביל שאחרים יהיו מרוצים ממנו ויאהבו אותו? האם זה טוב? פעם אמרו לי שהרצון שלי שכולם יאהבו אותי הוא לא טוב. שאני צריכה להפסיק לצפות שכולם יאהבו ויקבלו אותי ולעבוד כ"כ קשה בשביל זה. מאיפה בא הרצון הזה, שכולם יאהבו אותי ויחשבו עלי דברים טובים? האם באמת עלי להפסיק לרצות את זה? פשוט לקבל את זה שיש מי שיאהב אותי ויש מי שלא, ושזה בסדר?

• רצייה חברתית מסלפת את האמת שלנו, איך להתחבר לאמת שלנו למרות הצורך החזק הזה להיות בסדר עם הסביבה ובעיני הסביבה?

• מהיכן הפחד מלהיות שונה?

• מדוע חברה תמיד מסתכלת בעליונות כלפי מי ששונה?

לניהול רושם יש גם אספקטים חיוביים:

ניהול רושם מקושר

-באופן חיובי עם סיכוי להינשא  

-באופן שלילי עם סיכוי להתגרש  

-באופן חיובי עם שביעות-רצון מחיי הנישואין  

-באופן שלילי עם דיווחי קורבן ומקרבן על אלימות זוגית   

-באופן חיובי עם תפיסה של בן/בת-הזוג את בן/בת-זוגו (הגבוה בניהול רושם) כאדם אמין   

ניהול רושם מקושר:

• -באופן שלילי עם אלכוהוליזם ושימוש בסמים

• -באופן שלילי עם נטייה לפשיעה מכל סוג שהוא

• -באופן שלילי עם נטייה לפשיעה חוזרת  

• -באופן שלילי עם בריונות במקום העבודה   

• -באופן שלילי עם הרגלי-חיים שליליים   

• -באופן שלילי עם נטייה ללקיחת סיכונים

נמצא שבעלי ציון ניהול רושם גבוה הנם:

יציבים רגשית, נעימים, מצפוניים, ושבעי-רצון מחייהם.

גם מכרים מזדמנים (היכרות של שבוע עד 10 חודשים) מתארים אותם באופן דומה.

בנוסף... מורות תיארו תלמידים (כיתה ו') בעלי ניהול רושם גבוה כבעלי כישורים חברתיים טובים.  נמצא שניהול רושם מקושר עם הסתגלות חברתית טובה ופחות בעיות חברתיות בקולג'.  

בתגובה למצבים חברתיים מלחיצים, נמצא כי ניהול רושם מקושר

-עם ביצוע טוב יותר של משימות  

-עם חוויה רגשית חיובית יחסית

- עם מידה גבוהה יותר של שליטה-עצמית.   

(מסקנות אלה מבוססות על ניסויים בהם נבדקים נתבקשו לבצע משימות במצב של פומביות (נוכחות חברתית פיזית או מצלמת וידאו) לעומת קבוצת ביקורת שעבדה לבד.)

(לקוח מתוך מצגת פרטית של המרצה שלי בפסיכולוגיה חברתית, דר.ליעד עוזיאל

https://docs.zoho.com/show/ropen.do?rid=9jhz57c486321630c4926afdc48a738c73d59).

• האם יש משהו חיובי בכך שאנחנו דואגים מה יחשבו עלינו?

• האם זה הופך אותנו לפרטים טובים יותר בחברה?

• האם צריך לגמרי להיפטר מהצורך הזה ?

• האם צריך רק לכוון אותו נכון יותר?

• האם כדאי לשמר את הפחד ממה יחשבו, כדי להטמיע ערכים חברתיים חשובים כעזרה לזולת, השתתפות בחברה ותרומה לחברה? שליטה

שליטה עצמית:

עצמית או ויסות עצמי הם היכולת של האדם לבקר ולהתאים את מחשבתו, רגשותיו והתנהגותו על פי הנורמות החברתיות, לצורך השגת מטרה כלשהי או הסתגלות למצב מסוים.

שליטה עצמית מבוססת על תהליכים קוגניטיביים המשתייכים לתפקודים ניהוליים. הם כוללים מיומנויות כמו: שליטה על יכולת הקשב, אינהיביציה, שימור מטרות ודרישות בזיכרון עבודה ודחיית סיפוקים‏^[1]. אחד ההיבטים החשובים של ויסות עצמי הוא היכולת לאתר ולתקן טעויות עצמיות. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%94_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%AA

בושה:

• מדוע אנחנו מתביישים?

• במה אנחנו בעצם מתביישים?

• למה יש לנו פחד מחשיפה? מה אנחנו מפחדים לחשוף? אנחנו כל הזמן מסתירים, בבגדים, במסכות שאנחנו לובשים, במשחקים שאנחנו משחקים, מסתירים את עצמנו מאחרים ומעצמנו, למה?

אנשים סיפרו שהם הרגישו לא בנוח בחברה כשהיו צריכים לעזור, לתת יד בכל מיני דברים אך לא עשו כך, גם אם היו להם סיבות מוצדקות לכך זה גרם להם אי נוחות גדולה ובושה עד כדי כך שהפסיקו להגיע למקומות כאלה.

• האם נוחות בסביבה זה כאשר אנו משרתים אותה?

• האם בושה מתעוררת כאשר איננו לוקחים חלק ואיננו משרתים את הסביבה? מדוע?

• למשל אדם עם מגבלה פיסית, לא תמיד יכול לעזור, כיצד יוכל להתגבר על הבושה מכך?

• יש אנשים שמתביישים מאחרים. מסתירים את עצמם, נמנעים מלהראות..מהי ביישנות?

• איך מתגברים עליה?

• איך להתגבר על קושי בניהול שיחת חולין, קשר בסיסי כזה עם אחרים? התחלת שיחה וכולי.

פחד במה:

מהו פחד קהל - הגדרה

פחד קהל , המכונה גם פחד במה, הינו הפחד הנפוץ ביותר בקרב הציבור הרחב. למעלה מ-41% מהאוכלוסיה סובלים במידה כזאת או אחרת מפחד או חרדה כאשר עליהם לדבר מול קבוצה של אנשים. הקומיקאי ג'רי סיינפלד צחק פעם על כך והשווה בין פחד קהל לבין פחת מהמוות שלפי הסטטיסטיקה מדורג נמוך ממנו. הוא אמר שכאשר על אדם לשאת דברים בלוויה, לעיתים הוא יעדיף להיות קבור בתוך הארון עצמו ולו רק כדי להמנע מלדבר מול קהל.

פחד קהל משתנה בין אדם לאדם-ייתכן וכאשר מישהו ינסה להגדיר מהו פחד קהל עבורו הוא ייתאר אולם הומה בן כמה מאות אנשים לעומת אדם אחר אשר עבורו פחד קהל יבוא לידי ביטוי מול כל קבוצה של למעלה מ-2 אנשים. לכן מדובר בהגדרה סובייקטיבית למדי. אנשים הסובלים מפחד קהל יכולים לחוות מספר סימפטומים גופניים : הזעה בכפות הידיים, דופק לב מואץ ואפילו קושי בנשימה. יש גם אנשים רבים שמתלוננים על איבוד זיכרון ו"בלקאאוט".

כל אדם, גם נואמים מלידה, סובלים מרמה מסויימת של חרדה כאשר עליהם לעמוד בפני קבוצה של אנשים. זה נורמלי לחלוטין. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם החרדה בפני פחד קהל היא קודם כל להבין שהפחד הוא נורמלי לחלוטין וכי אינך לבד. על מנת להפחית את מידת החרדה עליך להכין את עצמך מראש לפני הההרצאה. הכנה מספקת וחזרה לפני ההרצאה יכולות לעזור להוריד את רמת החרדה מפני פחד קהל באופן משמעותי.

http://www.socialphobia.co.il/%D7%A4%D7%97%D7%93_%D7%A7%D7%94%D7%9C/

• מדוע יש אנשים שמאד אוהבים להופיע על הבמה וכאלה שממש סולדים מכך? אני לא אוהבת שהזרקורים מופנים אליי,גם בקטן. כנראה שאין לי את הביטחון שלא אפגע.

• למה יש לנו פחד מחשיפה?

• מניין הפחד מלבטא את עצמנו מול אחרים? (הפחד מלדבר מול קהל הוא פחד שנחשב אפילו שכיח מהמפחד מפני המוות). למעלה מ41% מהאוכלוסיה סובלים ממנו במידה כזו או אחרת! הוא הנפוץ ביותר בקרב הציבור הרחב.

• מדוע יש אנשים שנהנים מתשומת לב וכאלה שמתחבאים?

• איך אפשר להתגבר על הפחד מלדבר מול אנשים? מדוע הוא כ"כ שכיח?

פגיעה בגאווה/באגו - מה קורה כשאנחנו נעלבים?

גאווה, היא תחושת ערך, הערכה והחשבה של אדם לעצמו, לתכונותיו, למעשיו ולדברים שיצר, ולעתים גם לכל אלו בקבוצה אליה הוא משתייך ועמה הוא מזדהה. כאשר קולקטיב לאומי מאמין או חש כי הוא נעלה מעמים אחרים נהוג לכנות דבר זה כלאומנות. לעתים הערכת היתר מוקרנת מהאדם אל דברים המתייחסים ושייכים אליו כגון אנשים שמשמשים כמנהיגיו, רכושו, תפיסותיו או ילדיו. הגאווה תהיה בדרך כלל בהקשר חברתי כאשר האדם מבדיל באמצעותה בינו לבין האחרים, או בין קבוצה התייחסות שהוא שייך לה לבין קבוצות אחרות. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%90%D7%95%D7%95%D7%94

• למה אנחנו נפגעים אחד מהשני? מילים כואבות יותר לפעמים ממכות..

• מדוע יש אנשים שהם ממש מיד מתחילים לבכות, וכאלה שהרבה יותר עמידים?

• איך להתגבר על המצב הרגשי? לפעמים השכל אומר שלא נורא, והכל בסדר, או להבדיל מצדיק את מי שביקר אותי אפילו, אבל הרגשות סוערים, האגו פגוע, הלב דואב...העיניים דומעות..מה לעשות עם כל הרגשות הללו?

• איך אפשר "להסית את הבד האדום", לא לקחת ללב, להגיד לעצמי "אז הוא אמר", אז מה? איך להימנע מכאב לב?

• מדוע אנחנו כל כך רגישים ופגיעים לביקורת?

• מהי גישה נכונה לביקורת?

• מה המטרה של המכות האלה, האם יש להן מטרה? האם יש גישה נכונה יותר מלנסות לא לקחת ללב?

• איך להתגבר על הבושה והכעס שמתעוררים כאשר מישהו פוגע בי?

• שמתי לב שאנשים נפגעים כאשר מאשימים אותם בכוונות לא טובות, בכך שהיו לא בסדר. מדוע חשוב לדבר יפה, להצדיק את האחר, להגיד מחמאות? האם בחברה נכונה צריך לתת ביקורת? כיצד? איך לתת ביקורת נכונה? ביקורת בונה?

• מדוע לפעמים אנחנו פשוט לא מבינים אחד את השני ולא מסכימים, ונוצר ריב? כאילו מצב כפוי כזה שלא משנה מה נגיד וכמה נסביר את עצמנו הצד השני פשוט לא יבין אותנו.. כי אנחנו משדרים על גל שונה, כל אחד בתוך הפריזמה שלו, ולא נפגשים.. מה עושים?

• איך לעזור למישהו שנמצא במצב רגשי לא טוב? האם לתת לו מחמאות? האם להזכיר לו איך זה מקדם אותו? איך לא לעצבן אותו עוד יותר? האם להצדיק אותו ואת מעשיו?

• על אחרים יש לי מלא ביקורת, אבל נראה לי שאני בסדר גמור! זו תופעה מאד שכיחה. למה על אחרים קל לנו לראות פגמים, ואת עצמנו אנחנו בדרך כלל לא רואים בבהירות, לטובה ולרעה? האם אי פעם נוכל להיות באמת אוביקטייבים לגבי עצמנו?