מושגי יסוד בחכמת הקבלה

תוכנית 11

הנאה ותענוג

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.04.22 – אחרי עריכה

אורן: בתוכנית שלנו אנחנו מתמקדים בכל פעם במושג אחד מתוך המושגים שיש בחכמת הקבלה ומשתדלים להסביר אותו עבור אדם שמתחיל להתעניין בחכמה הזאת, בצורה הכי פשוטה והכי קרובה לרגש, והיום המושג שנדבר עליו הוא "הנאה ותענוג".

כשחושבים על הנאות החיים, רואים שלכל אחד יש תענוג יומי כזה, למשל אדם אוהב להתחיל את הבוקר עם קפה טוב ועוגייה ביתית משובחת. יש בחיים הרבה הנאות, תענוגים, אין בן אדם שלא אוהב ליהנות, אין בן אדם שלא אוהב להתענג. גם בחכמת הקבלה מדברים הרבה מאוד על הנאה ותענוג, ואפילו שמעתי שאומרים שבקבלה אפשר להגיע לתענוגים שהם הרבה יותר גדולים מכל מה שאנחנו מכירים, וזה מאוד מאוד מסקרן כמובן. השאלה הראשונה שלי אליך היא, כשאתה שומע את המילים האלה "הנאה", "תענוג", מה אתה מרגיש?

אני מרגיש שמי שרוצה, מי שחסר לו, ומקבל את מה שחסר לו, ההרגשה שהוא מקבל את מה שחסר לו נקראת "הנאה" או "תענוג".

אורן: בחכמת קבלה כותבים על כל מיני תענוגים מאוד מאוד גדולים. מה ההרגשה כשמגיעים לתענוגים כאלה?

אם יש חיסרון, חוסר בכאלו מילויים, והאדם מקבל אותם, אז בהתאם לזה הוא מרגיש תענוג גדול.

אורן: איך זה מרגיש? תכניס אותי טיפה להרגשה.

אני לוקח עכשיו כוס קפה שהכינו לי ולוגם לגימה, ואז אני מקבל תענוג. מה זאת אומרת? יש לי רצון, והרצון הזה מרגיש עכשיו שחסר לו מילוי, וכשאני לוגם לגימה מהכוס אני מרגיש שהרצון הזה קיבל מה שהוא רצה.

אורן: אתה מרגיש שהרצון מתמלא.

כן, וזה נקרא מילוי, תענוג. ומפני שכל מה שאנחנו רואים סביבנו ויכולים להרגיש ולדבר עליו, אלו חסרונות בכל מיני מידות, בכל דבר ודבר חסר משהו, יוצא שהעולם כולו מורכב מחסרונות למיניהם.

אורן: לא תפסתי את הנקודה הזאת.

כל מה שאנחנו יכולים לדבר עליו, לראות, להרגיש, זה רק חיסרון בכל מיני מידות.

אורן: מה זה חיסרון?

חיסרון פירושו שחסר, חסר משהו, לכל דבר. נניח יש לי איזה מכשיר, אז יש לו חיסרון להחזיק את עצמו במצב מנוחה. לקפה יש חיסרון להחזיק את עצמו, לשמור על החום שלו, וכן הלאה. אני מורכב מהרבה מאוד חסרונות.

אורן: כבן אדם?

כבן אדם. יש חסרונות ששייכים למוח, ללב, לגוף הביולוגי, לכל דבר. כל הטבע הוא בעצם חיסרון אחד גדול שמורכב מאין סוף צורות של חסרונות, והם תלויים זה בזה ותומכים זה בזה ונמצאים בכל מיני התקשרויות למיניהן.

אורן: ולמה סיפרת לי על חסרונות בקשר להנאה ותענוג?

כי מילוי החיסרון מורגש כתענוג.

אורן: איך אתה מגדיר הנאה ותענוג?

הנאה ותענוג אני מגדיר כמילוי החיסרון שהורגש לפני כן כחיסרון, כחוסר, ועכשיו כשהוא מתמלא אז הוא מורגש כתענוג.

אורן: למה בחכמת הקבלה לומדים על הנאה ותענוג?

אין עוד דבר חוץ מזה בכל הטבע. דומם, צומח, חי, בני אדם, חיות, דגים, מתכות, עננים, מה שאתה רוצה, הכול מורכב מרצון. רצון לחיות, רצון להחזיק את עצמו. ולכן חכמת הקבלה שמדברת על הרצון, למעשה מדברת על החומר של כל המציאות.

אורן: רצון זה כמו חיסרון, שחסר לי משהו?

כן, שחסר. לכל פריט, לכל חלק, חלקיק של הבריאה יש רצון משלו, שרוצה להחזיק את עצמו, לשמור על עצמו, ולכן הוא נמצא בחיסרון.

אורן: אומרים בחכמת הקבלה שהתענוג מפעיל את האדם.

כן.

אורן: למה הכוונה?

הכוונה היא שאנחנו כמו גוף ביולוגי מאוד מאוד מורכב, ואנחנו עוד לא יודעים אפילו עד כמה אנחנו מורכבים ונכללים מכל מיני תת מערכות. אנחנו מלאים בכל מיני חסרונות, כל תא ותא, כל איבר ואיבר, כל מחשבה שלי, רצון שלי, נטייה שלי, תנועה שלי, הכול נטייה לקבל מילוי לחסרונות שלי.

אורן: כשאתה אומר שהתענוג מפעיל את הבן אדם, למה אתה מתכוון?

אני מתכוון שאני רוצה לקבל מילוי לחסרונות שלי ואני רץ אחרי המילויים, וכשאני מקבל את המילויים האלה והם ממלאים את החיסרון שלי אז אני מרגיש תענוג. לכן כל החיים שלי נמצאים בין חסרונות, כאבים, לבין כל מיני ריצות אחרי מילויים, תענוגים. בין רע לטוב, בין חיסרון לתענוג.

אורן: בין ריק למלא?

כן.

אורן: אם אני מסתכל על החיים יש הרבה דברים שמזיזים אותי חוץ מרדיפה אחרי תענוג.

אין דבר כזה.

אורן: אני אתן לך דוגמה, נגיד רצון לממש את עצמי, רצון להוכיח משהו לעצמי ולאחרים.

ברור שאלו רצונות למלא את עצמך עם כל מיני תענוגים.

אורן: נניח הדאגה למשפחה מניעה אותי, שיהיה לי איך לפרנס אותם, שיהיה לי מה לתת להם.

כן, ודאי.

אורן: לפעמים גם קנאה מזיזה אותי.

כן.

אורן: מניעים אותי הרבה דברים שהם לא תענוגים.

אלו תמיד תענוגים.

אורן: תסביר לי את זה, מה זה אומר?

תן דוגמה כדי שאוכל להסביר לך.

אורן: נגיד שאני דואג לפרנסת המשפחה, זה מה שמזיז אותי, זה חומר הדלק שלי. אני צריך לפרנס, יש לי ארבעה ילדים.

זאת אומרת, חוסר תענוג מזיז אותך לקראת קבלת התענוג.

אורן: איך הגעת לזה?

כי אתה אומר שיש לך בעיה שקשורה למשפחה, איך לפרנס אותם.

אורן: נכון, הדאגה לפרנסה מזיזה אותי.

אתה הולך ומחפש ומתחיל לעבוד ועובד ומחכה לרגע שתקבל את התשלום, ואז אתה מקבל.

אורן: בדיוק, אין בזה שום תענוג.

מתי מתחיל התענוג? כשאתה מקבל את המשכורת ואתה יכול לקנות מצרכים שעל ידם אתה יכול להנות למשפחה.

אורן: זה לא גרם הנאה כזאת גדולה, אבל זה פשוט מוריד ממני את הדאגה שאני יכול לפרנס.

בסדר, אתה רואה שסך הכול אנחנו מדברים על חסרונות ומילויים בכל מיני צורות.

אורן: אז איפה פה ההנאה?

הנאה בזה שיש לך חיסרון למשל להאכיל את המשפחה ואתה מגיע לזה שאתה מסוגל לעשות את זה, אז מזה יש לך תענוג או מילוי.

אורן: אומרים בקבלה שהבן אדם פועל לפי נוסחה של מקסימום הנאה במינימום מאמץ.

זה הטבע שלנו.

אורן: תסביר לי את הנוסחה הזאת.

אנחנו נמצאים בטבע של הרצון ליהנות. והרצון ליהנות הזה פועל בצורה מאוד פשוטה. כמה שפחות לבזבז אנרגיה וכמה שיותר לקבל מילוי. כמו כל הטבע. ואז יוצא שאני תמיד חושב כמה אני צריך לבזבז תנועות, מאמצים, ומה אני אקבל תמורת היגיעה שלי.

אורן: לפעמים אני מתאר לעצמי כל מיני דברים שכשאני אשיג אותם יהיה לי טוב. נניח שאני רוצה לקנות לעצמי משהו, ואני מתכנן, מחפש באינטרנט איפה אני אקנה אותו, שהוא יהיה הכי משובח ובמחיר הכי טוב, בודק, עושה סקר שוק. היום אתה לא צריך לצאת מהבית, הכול באינטרנט. מזמין הביתה, מגיע אמזון, הגיע הדבר.

אפילו אם זה הגיע וזה בסדר, אחרי יום יומיים אתה כאילו יושב בבית, אבל חשבתי הוא יעשה לי כל כך טוב, כל כך ימלא אותי. נגמר. למה?

אבל רצית דווקא את הדבר הזה.

אורן: נכון. והוא הגיע, והוא בסדר, והוא טוב, אבל הוא כאילו כבר לא גורם לי יותר הנאה. זה העניין.

כי אתה ביטלת את החיסרון.

אורן: לא הבנתי.

רצית לקבל איזה מכשיר.

אורן: בדרך כלל זה איזה בגד. אני אוהב בגדים יפים. ראיתי, ואני צריך אותו, וקניתי, והמחיר טוב והכול מצוין.

ואתה מתלבש וכולם אומרים, "איזה יופי. איזה חתיך אתה, גדול, חשוב. ממש. איפה השגת"?

אורן: לפעמים לא כל כך אומרים.

נניח שאומרים אז אתה הולך בתענוג יום יומיים.

אורן: בדיוק.

אחר כך מפסיקים להגיד. אז מה לעשות?

אורן: זאת השאלה.

אם היית משלם לאנשים שיגידו לך ככה, אז היית מושך את התענוג הזה קצת יותר. זאת אומרת, הבעיה היא החיסרון, שאתה לא מרגיש שיש לך חידוש. אתה צריך כל הזמן לחדש. כמו עם האוכל. הייתי רעב, התנפלתי על האוכל, סיימתי אבל מה יש לי עכשיו?

אורן: כאב בטן. למה אכלתי יותר מדי, למה לא עצרתי בזמן, עד שנחנקתי.

כן. תענוג וחוסר תענוג קשורים זה בזה, ואיך אנחנו יכולים להיות במצב שאנחנו כל הזמן רוצים את התענוג ויחד עם זה איך אנחנו כל הזמן מתמלאים עם התענוג.

אורן: זה אפשרי?

אם כך היה קורה זה היה טוב?

אורן: בטח.

את זה בדיוק אנחנו צריכים להשיג. זה נקרא "גמר תיקון".

אורן: מה תיקנו בעצם?

תיקנו את הרצון לקבל שלנו, רצון ליהנות בצורה כזאת שככל שהוא ממלא את עצמו, יחד עם זה הוא מרגיש שעוד חסר לו.

אורן: מה חסר לו?

עוד מילוי.

אורן: תן לי דוגמה.

בעולם שלנו אין דוגמה לזה.

אורן: למה?

כי סך הכול, מה שרצית קיבלת, ואתה לא יכול למלא את עצמך יותר.

אורן: נכון. אני מפוצץ.

כן.

אורן: אז איך אפשר?

אבל ברוחניות, כשאתה עובד בעל מנת להשפיע, עוד ועוד לתת לאנשים, אתה נהנה לחלק להם, אתה פתאום מגלה שיש לך אפשרות להנאה אין סופית ובלתי מוגבלת. אין סופית ממש.

אורן: מה הסוד?

הסוד הוא שהתענוג שלך הוא בזה שאתה ממלא את האחרים, ויש לך תענוג מזה שאתה ממלא אותם והם נהנים. זאת אומרת, אתה לא מבטל את החיסרון שלך והמכשיר ההנאה שאתה מגלה מחולק בינך לאחר. לכן, "ואהבת לרעך כמוך". את עצמנו אנחנו אוהבים, את הזולת לא. אבל אם אני מגיע למצב שאני מתייחס לזולת כמו לעצמי, אני פתאום מגלה שאם אני נותן ונותן לו, מזה אני יכול ליהנות, וליהנות, וליהנות, ואין לזה סוף.

אורן: למה אין לזה סוף?

כי אני ממלא את הכלים שלו, רצונות שלו על ידי המאמצים שלי.

אורן: אמרת קודם משפט כזה טכני. "אתה מחלק את מכשיר ההנאה שלך לשני חלקים". תסביר לי. זה השדרוג?

כן.

אורן: תסביר לי מה קורה לפני השדרוג ומה קורה אחרי השדרוג?

לפני השדרוג אני לא הסתכלתי על השני.

אורן: נכון, רציתי ליהנות מהחיים, לקבל תענוגים.

כן.

אורן: מה קורה?

עכשיו אני רואה שהאחר הוא ממש חלק ממני ואז אני יכול לתת לו וליהנות. הוא מתמלא ממה שאני נותן לו אבל התענוג כולו שלי.

אורן: בטכנולוגיה הזאת ההנאה והתענוג לא נעלמים, לא מתפוגגים, לא נגמרים?

לא.

אורן: למה?

כי אנחנו קשורים יחד. כשאני ממלא את הרצון שלו אני מרגיש אותו כמו את הרצון שלי.

אורן: במה זה עדיף על כך שקודם היה לי רצון להתמלא בעצמי?

כי הרגשת אותו כשלך, ועכשיו אתה מרגיש את הרצון של הזולת, אבל אתה מרגיש אותו כל כך קרוב שהוא כמו שלך. ויש הבדל בין אם אתה מרגיש את הרצון שלך וממלא אותו לבין שאתה מרגיש את הרצון של הזולת וממלא אותו.

אורן: מה ההבדל?

יש הבדל בינך לבין הזולת, כי לזולת אתה נותן ולעצמך אתה מקבל, ולכן אתה יכול לתת בלי סוף ובלי הגבלה לכל העולם.

אורן: ולקבל מזה הנאה ותענוג?

אין סופית.

אורן: למה אני לא יכול לקבל ישר לעצמי הנאה ותענוג אין סופיים?

אין לך כלים כאלה, אין לך חסרונות כאלה גדולים. מה אתה יכול לקבל, איזה כוס קפה עם עוגייה?

אורן: גם דברים יותר גדולים כמו לממש את עצמי, לעשות קריירה, ללמוד, להתפתח. הרבה דברים בכל מיני רמות, אני יכול לחלק לך את החיים לרמות שונות.

זה מה שאתה משתדל לעשות.

אורן: נכון, אבל אני רואה שכל דבר שאני משיג, לא חשוב באיזו רמה הוא, מתישהו הוא נהיה כאילו רגיל וזו הבעיה. הדברים נהיים רגילים, הם כבר לא מעוררים אותי, לא מרגשים והכול נהיה אפור.

נכון, כי אתה מפסיק ליהנות אפילו מכך שאתה מקבל.

אורן: למה זה כך?

הטבע מסודר בצורה כזאת שהוא רוצה ללמד אותך שהתענוג האמיתי הוא בהשפעה ובנתינה ולא בקבלה.

אורן: למה?

כי הקבלה מוגבלת.

אורן: הנתינה לא מוגבלת?

כמה אני יכול לאכול? מנה, שתיים, שלוש. אבל לחלק וליהנות? ככל האפשר.

אורן: אבל יש פה תנאי מקדים כדי שאני ארצה לחלק לך בכלל.

זאת הבעיה. לכן אנחנו לומדים את חכמת הקבלה, ומשכנעים את עצמנו שכדאי לנו לאהוב את הזולת, כי אז נחלק לכל אחד שמחוץ לנו ונהנה מזה. מה חסר לי? רק להגיע לאהבה.

אורן: אהבה היא תנאי להנאה ולתענוג בלתי פוסקים?

כן, ואין יותר מזה.

אורן: אמרת פעם בהרצאה שחכמת הקבלה נקראת "חכמת הקבלה" בגלל שהיא החכמה איך לקבל הנאה ותענוג.

בדיוק, אנחנו מדברים על זה עכשיו. זה נראה פשוט אבל יש בזה טריק.

אורן: מה שאני לא תופס זה שאומרים בקבלה שהמטרה של הבריאה היא שאנחנו נהנה, נכון?

נכון, תחלק לכולם ותהנה.

אורן: אנחנו בנויים מרצון לקבל הנאה ותענוג.

כן.

אורן: אז למה אנחנו לא נהנים?

כי אתה רוצה להשתמש ברצון לקבל הזה בצורה ישירה, לקבל ולמלא אותו, וזה לא ניתן. כי כמה אתה יכול לקבל לתוך הרצון לקבל. נגיד שעכשיו הכול פתוח, אתה יוצא לעיר כמו בחלום, כל החנויות והמסעדות פתוחות, מלצרים עומדים בדלת ומזמינים אותך, ומה יהיה לך מזה?

אורן: נראה טוב, חלום.

בדיוק כמו שחולמים בילדות, אבל אין בזה תענוג.

אורן: למה, לאיפה התענוג בורח כל הזמן?

רק לילדים קטנים זה יקרה, כי הם לא מרגישים את הזולת. אבל אחר כך הכול בנוי על הקשר עם הזולת, כשאנחנו גדלים אנחנו מסתכלים על האחרים. ליהנות אפשר רק מכך שאתה נותן ולא מכך שאתה מקבל אף על פי שזה נשמע לגמרי לא הגיוני.

אורן: שמעתי שכתוב בספר הזוהר שכל התענוגים וכל ההנאות שבן אדם יכול להשיג בחיים הם בסך הכול טיפה אחת קטנה לעומת התענוגים הרוחניים. תסביר לי את האמירה הזאת?

אני עכשיו אשים לפניך צלחת עם מה שאתה אוהב, נגיד מרק תימני עם חילבה וליד זה פיתה תימנית, כמה תאכל?

אורן: שתי צלחות בדרך כלל. ממלא את הראשונה, את השנייה וגומר אותה, לא יכול לנשום בסוף.

אז מה הסוף, זהו בסך הכול?

אורן: למה סיפרת לי על זה?

יש גבול לתענוגים לקבל בצורה כזאת.

אורן: זאת אומרת שלא חשוב מה, לכל דבר יהיה גבול?

אם אתה מקבל כך בצורה ישירה, אז יש גבול שהוא לא יותר מהרצון שלך, וכמה הוא הרצון שלך? תסתכל עליך, דחליל. איך תקבל את כל העולם? "אני רוצה הכול", אז מה לעשות? כשהייתי ילד חשבתי שאני רוצה להיות מוסיקאי, מלחין, ואני גם רוצה להיות צייר וגם לכתוב, אבל איך אני אתלבש על כל זה? איך זה אפשרי? על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו וכל אחד נותן לאחר את מה שהוא מסוגל לתת, יוצא שכל אחד מאיתנו מקבל תענוגים כאילו שהוא מלחין וסופר ומה לא. כאילו שאני במקום כל בני האדם שבעולם היצירתיים, הכותבים ונהנים. אני מסתכל עליך ואני רואה שאתה רקדן בלט. קשה לתאר?

אורן: כן.

אבל כך זה, אנחנו יכולים להתכלל עם כל צורות התענוגים.

אורן: האם אתה מרוויח את התענוג של כל בני האדם, בכל מה שהם עושים?

ודאי, ובצורה אמיתית, כי איך אני יכול להגיע לזה? אם אנחנו לוקחים מאסטרים מכל המקצועות, אז אני יכול ליהנות מכל אלו שבפסגה של המקצוע שלהם.

אורן: מה הסוד, מה התנאי לזה?

להשתדל לתת לכולם ולפי זה לקבל מכל האומנים האלה.

אורן: האם האהבה שאתה מפתח היא כמו כרטיס כניסה לאיזה עולם של הנאה שיש לאותו בן אדם?

כן, במידה שאני נותן לכולם אני בעצם מקבל מהם. לכן היא נקראת "חכמת הקבלה", זה לא סתם לקבל אלא כשאנחנו הולכים לקבל אז אנחנו צריכים קודם לקיים את "ואהבת לרעך כמוך", להתחבר, לתת, להתקרב, ואז דרך האנשים האלה שמתקשרים אליהם, מתחילים לשאוב את כל מה שיש בעולם. נלמד, נעשה ונהנה.

אורן: לימדת אותי הרבה דברים בקשר להנאה ותענוג, מה הדבר החשוב ביותר שאני צריך לזכור?

אם אנחנו נלמד איך לקבל, אז נגיע למצב שכל העולם יהיה מאושר.

אורן: כל העולם?

כל העולם יהיה מאושר, כי כל אחד ירצה לתת לזולת כדי ליהנות דרכו מהעולם.

אורן: איזה מין עולם יהיה לנו אז?

עולם טוב.

אורן: מה ישתנה במהותו?

היחס בין בני אדם. העולם ייראה שקוף, כך שאנחנו נראה את הכוחות שפועלים בו, שמשוטטים בו, ואת עצמנו כך שמרגישים את הפנימיות של כל אחד ואחד, ככל שכל אחד פותח את ליבו וממלא את כולם.

אורן: יהיו לנו חיים עם הנאה, עם תענוג?

העליונים ביותר. חיים בלב אחד.

אורן: מה אתה מאחל לי באופן אישי כאדם שמתחיל להתעניין בחכמת הקבלה בקשר להנאה ותענוג, ברכה אישית כזו?

תמיד ללכת על הדבר הגדול ביותר, שאם אתה תשפיע לכולם אתה תקבל מכולם.

(סוף השיחה)