חיים חדשים

מהפכת האינטרנט

שיחה 136

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .5.2.13 – אחרי עריכה

heb_original_mlt_o_rav_2013-02-05_rawmaterial_haim-hadashim_n136

אורן: שלום לכם. תודה שאתם מצטרפים אלינו. אנחנו כאן עם "חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.

שלום.

אורן: שלום לך ניצה מזוז.

ניצה: שלום.

אורן: אנחנו מדברים כאן על תקשורת, ואנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו. הנושא שלנו להיום הוא "מהפכת האינטרנט". האינטרנט זה עולם ומלואו ואנחנו מקווים להקדיש לו כמה דיונים. אבל את הדיון הראשון בנושא הכל כך מיוחד הזה, היינו רוצים להקדיש למהפכת האינטרנט עצמה.

כשהתכוננו לדיון, הרגשנו שאפשר לחלק את החיים שלנו לשני מצבים. האחד החיים שהיו פעם, חיים בלי אינטרנט, והחיים עם האינטרנט. כשבמַעבר הזה מחיים בלי אינטרנט, לחיים עם אינטרנט, אפשר לזהות המון תהליכים חדשים, המון תופעות חדשות שמשפיעות על החיים של כל אחד מאיתנו כפרט ושל כולנו כחברה, ובמבט רחב יותר אפילו כמין האנושי. אנחנו רואים, שהמקום הזה שבו מהפכת האינטרנט נכנסה אל חיינו, הוא מקום מאוד מאוד משמעותי ותוך כמה שנים היא פִרמטה אותם לחלוטין מן הקצה אל הקצה.

מטרת הדיון היא לראות, איך מתפיסת העולם האינטגרלית שלך, אתה רואה את התהליך הזה של מהפכת האינטרנט. אבל לפני זה, ניצה תפתח עוד יותר את הנושא, איך היא רואה את הדברים.

ניצה: קודם כל המהפכה הזאת גרמה לנו שבלחיצת כפתור העולם נפתח לפנינו ולמעשה יש נגישות לכל דבר. נגישות למידע, ליכולת שלנו לשתף ולקשר הדוק יותר בין האנשים. האינטרנט חוצה גבולות והגבולות כבר לא קיימים. אין את מימד המרחק, המיקום, ואני יכולה להיות זמינה מתי שאני רוצה, והכל קורה נורא נורא מהר.

אם בעבר הייתי צריכה לחכות שהעיתון יגיע אלי בבוקר, היום אני לוחצת על כפתור ואני און ליין מקבלת מידע עדכני, מבזקים, אני יודעת כל הזמן מה מתרחש, אני רק צריכה לבחור מתי אני נכנסת ואיזה סוג של מידע אני שולפת מהמדף. אני גם הרבה יותר אקטיבית, זאת אומרת אני לא מחכה שייפול עלי מידע, אלא אני בוחרת במה להישטף, מה לקחת.

לאינטרנט יש יכולת שיתוף, ואני יכולה להיות אקטיבית ולכתוב דברים. נניח יש לי רעיון מסוים, אם אשתף בו את הרשת והוא ייגע במספיק אנשים, אני יכולה בין לילה להפוך מאנונימית למפורסמת, למשהו שכולם מכירים ויודעים.

כשניסינו לערוך את התוכנית, עלו כל כך הרבה היבטים, שאמרנו, נסתכל קודם כל על האינטרנט כרשת, כי לפני האינטרנט המונח "רשת" לא היה אפילו מוכר. אז אולי נתחיל בשאלה הראשונה, איך אתה רואה את המהפכה הזאת של האינטרנט?

זו באמת מהפכה. האנושות פתאום נכנסה לרשת, אין מילה אחרת, לרשת שמקשרת את כולם. לפי בחירה וללא בחירה, בכל מיני רמות, בהזמנה וללא הזמנה, רוצים או לא רוצים נמצאים בזה. כולם נמצאים בכל החדשות ובהכל. בקיצור, זה נקרא "חיי רשת". ואני לא מדבר על רשת שנמצאים בה חוגים מסוימים, אנשים שיש להם איזו נישה והם סגורים שם ולא איכפת להם כלום. אלא האדם הרגיל, בסופו של דבר, אם הוא נכנס לשניים שלושה מקומות, אז הוא כבר יודע מה קורה, הוא מריח את הדברים. כך זה, זו הרוח. ואם אני רוצה לחקור משהו, לראות משהו, אז לא חשוב באיזה שפה, כי עם תרגומים, וודאי שעם וויקיפדיות וכל הדברים זה אפשרי. זה עשה לנו פתאום חיים לא ציבוריים, לא חברתיים, אבל חיים פתוחים, אם אנחנו רוצים.

אני יכול יחד עם זה להיות עוד יותר סגור. כי אם קודם כדי לקבל מידע הייתי צריך להתקשר לאדם בצורה מיוחדת וללכת לספרייה, או להיות קשור לאיזה חוג מיוחד, אז היום לא. היום אני יכול להישאר אנונימי, בעילום שם, אף אחד לא מכיר אותי ואני מתוך החדר שלי הסגור, הסתום, יכול לטייל בעולם, ברשת הזאת, ולדעת ולהיות כביכול קשור לכולם בצורה חד סטרית.

קודם כל זה חד סטרי. הרשת במשהו מנתקת אותי מהקשר עם האחרים. כי קודם, כדי להיות בקשר, "להיות בעניינים", הייתי צריך להיות גם בקשר עם בני אדם באיזושהי צורה, היום כדי להיות בעניינים אני לא צריך להיות בקשר עם אף אחד, מספיק לי מחשב עם מודם וכלום חוץ מזה. לכן היכולת לצאת כל כך בקלות לרשת האינטרנט העולמית, נותנת לאדם גם יכולת להישאר לגמרי מנותק מכולם. ואנחנו רואים שהרבה אנשים מסתפקים דווקא בקשר כזה מהבית, ולא צריכים אף אחד.

מצד אחד האדם נכנס לכל מיני דברים, הוא סורק את האינטרנט מימין ומשמאל, למטה ולמעלה, לכל מיני כיוונים. מעניין לו החינוך, התרבות, מדע וגם פורנו, פוליטיקה, אנליטיקה וכל הדברים, הוא יכול להיות בכל ולמלא את הזמן שלו ולא להתעסק עם שום דבר אחר.

מצד שני, האינטרנט פותח אפשרות להתקשר. ולהתקשר בצורה ישירה, אמיתית ושקרית. אף אחד לא רואה אותי, אף אחד לא מזהה אותי, אני יכול בגילי, כמעט שבעים, להציג עצמי כבחורה צעירה שמדברת באינטרנט, או ילד קטן וכדומה. וודאי שאני יכול להופיע לא בשמי וכן הלאה. אני יכול גם לבלבל ואני יכול גם להיות ישר יותר מהרגיל. אם אני נמצא בעילום שם, אז אני יכול להציג את עצמי בצורה הגלויה ביותר, חוץ ממי שאני ומה אני, אבל בכל היתר, העולם שלי, הדעות שלי, ועוד ועוד.

האינטרנט הוא וודאי רשת שמקשרת בין בני אדם אם הם רוצים להתקשר. יש בזה הרבה לכלוך, יש בזה הרבה שקר. כל הנטיות של בני אדם נמצאות שם, ובגלל שזה כל כך חופשי וקל, אז נשפך שם כל הרע של האנושות. ואני חושב שזה טוב, מפני שאנחנו גם לומדים שדרך גילוי הרע האדם מגיע לטוב. צריכים קודם הרבה רע כדי להכיר שאנחנו רעים, שאנחנו מלוכלכים, שהלכלוך הזה הוא עד כדי כך מסתיר לנו אופקים, עד שאנחנו כבר לא רואים שום דבר מסביב, כל אחד נמצא בתוך בור של לכלוך, שכך אספנו סביבנו.

לכן אני חושב שיותר טוב שיהיה רע וירטואלי משיהיה רע ברחובות ופיזית. ומזה יחסית מהר, תוך אולי עשרות שנים מקסימום, נגיע למצב שיגיעו מים עד נפש, ואנחנו נתחיל כבר בעצמנו להתנקות ולסלוד מכל אותו הזבל שיש שם. אני חושב שעוד מעט יגיע הזמן אפילו לצעירים, שכל פעם מתחדשים ובאים, כי כל גיל וגיל פותח את החיים מחדש, ומגיע לגיל טיפש עשרה. אבל זה יהיה בשכבה שלהם וכל היתר מעל הגיל הזה ינהג בצורה נורמלית, רצינית, כי זה כבר יהיה רגיל. היום בגלל שזה עדיין חדש ויש שם כל כך הרבה אפשרויות, אז כאילו עוד לא נקלט אצלנו סופית שאנחנו נמצאים בזה, ועדיין השימוש הוא מופרז. אני מבין ששם צריך להיות מקום להרפתקה של הצעירים. הגיל שבמיוחד נמצא שם הוא מעשר עד עשרים, כל היתר אני חושב שעוד מעט יתחילו להירגע ויקבלו גישה נוחה, רגועה.

הרשת הזאת התפתחה מפני שכל העולם נמשך להיות מקושר, זה מפני שאנחנו נמצאים לקראת הכניסה לעולם האינטגרלי. לכן כל הרעיונות האלה של התקשורת, קיבלו בזמננו התפתחות כל כך גדולה, כי זה בטבענו, ההרגשה הזאת של יכולת להתקשר לכל העולם. לא ממש להיות מקושר אבל ביכולת להתקשר לכל העולם. ובצורה כזאת, שאני נמצא מוגן אחרי המסך, זה מושך אותי, בגלל שאני מרגיש יותר ויותר שהעולם הוא עגול.

ולכן כל כלי התקשורת הופכים להיות אחרי האינטרנט לכלליים וגלובליים. אנחנו רואים שהעיתונות עוברת לשם וטלוויזיה עוברת לשם. אולי עוד נשארים דברים, ואני לא מזלזל בחומר המודפס, בנישות מיוחדות ובטלוויזיה ביתית, אבל וודאי שהעתיד הוא בזה שכל כלי התקשורת וכל ההתקשרות בין בני האדם, גם בפלאפונים, גם בטלפונים, גם ברשתות למיניהן, הכל יהיה בעצם רשת אחת. זה יהיה במכשיר קטן, זה יהיה במכשיר גדול, וגם יהיה כמו במחשב.

אני חושב שאפילו מחשבים לא יהיו, זה יהיה משהו שנמצא בכל מקום, אולי כמו קופסת גפרורים, שאני יכול להעמיד לפני באוויר, גם מסך וגם מקלדת ולעבוד כך ולראות הכל. ורק מהקופסה הזו, כך להזמין לפני את המכשיר הווירטואלי. אני לא חושב שגם המקלדת תישאר הרבה זמן, כי הרשת תתחיל להבין את הקולות, והתרגומון יהיה חופשי משפה לשפה, ויהיו התקשרויות בכל מיני סוגי תקשורת אחרים, וידאו, אודיו, פוטו, טלפון, בין המכשירים, ההדפסות והכל. הכל יהיה פשוט, כמו שאדם רוצה, כך זה יקרה, וכל האפשרויות יהיו לפניו.

השאלה בסופו של דבר, במה הרשת הזאת טובה? היא טובה בזה שאנחנו, ואני מקווה שזה יקרה מהר מאוד, נתחיל לחשוב ולהרגיש שאנחנו לא רוצים אותה כך. אנחנו רוצים להיות מקושרים ברשת פנימית באמת, אינטרנט אמיתי. זה מה שקושר את המוחות והלבבות שלנו יחד, זה "האינטר" ממש, וזה עדיין יישאר "אקסטרנט", עד שהאנושות תתחיל להרגיש שההתפתחות הגלובלית שלנו, הרשת הגלובלית שקושרת אותנו, ולא זו המלאכותית האינטרנט, הרשת הפנימית בינינו, הטבע, מחייב אותנו לקשר עוד יותר ועוד יותר פנימי. שם אין שקר, ויש קשר ישיר באמת בין כל הלבבות, בין כל המוחות, והאנשים קשורים יחד לדמות אדם אחד. אנחנו נרגיש שאנחנו חייבים את זה, צריכים את זה.

לפני יומיים הייתה תקלה ברשת הטלפונים בחצי ארץ והאנשים השתגעו. הם לא ידעו מה לעשות, הבעל לא יכול היה להתקשר לאשתו בדרך מהעבודה הביתה, אחר לא ידע איזה תרופות לקנות ועוד ועוד, קרו הרבה מאוד תקלות. אנחנו לא מודעים עד כמה אנחנו ביום יום ובכל רגע ורגע צריכים וזקוקים לקשר.

אנחנו נגיע לצורה כזאת, שאני לא צריך מכשיר. אני לא צריך לכתוב, אני לא צריך לקרוא, אני צריך להרגיש את כולם קשורים אלי בצורה ישירה, בלי מודמים ובלי התקשרות לפי תדרים מיוחדים, אלא ישירות וזהו, צינור בלתי מוגבל מכל אחד לכולם.

כשההתפתחות האבולוציונית שלנו תפתח בנו חיסרון כזה, היא תביא אותנו לשינויים אמיתיים. ואז נצטרך לפתח רשת קשר בינינו, ששם אי אפשר יהיה לשקר כמו באינטרנט. שם כל אחד יהיה קשור באמת לכולם, ולא בצורה מלאכותית ושקרית כמו שהיום, שכל אחד מסתתר אחרי המסך, לא רוצה להראות את עצמו, וזה גם עוזר לו להיות עוד יותר אנונימי מקודם. אלא בהחלט נגיע למצב שנבטל את כל כלי התקשורת ונעבור לכלי התקשורת האמיתי שלנו, כאיש אחד בלב אחד.

זה בקצרה. אבל הנושא הוא כל כך רחב שאפשר לדבר עליו הרבה.

ניצה: אתה רואה את תהליך התפתחות האינטרנט, ומתאר אותו, כמו איזה עולם של ניגודים, של אמת ושקר, של התקשרות וניתוק, של גלוי ואנונימי, נסתר, ממש יש כאן שני הפכים.

הוא מראה לנו את כל טבע האדם. אנחנו יכולים לראות, כמה שקרים, כמה צנזורה, ואחר כך סוגרים, ופותחים בצורה מסוימת, וכמה אנשים צבועים נמצאים שם, הכול נמצא. אם אנחנו יכולים, היום, לתת איזה ציון, אז הייתי נותן לו שלילי. כי בסופו של דבר יש המון שקר, גם מהעיתונות, מהטלוויזיה וכל מה שיש שם, קליפים, וכל אחד עושה, מי יודע מה. המון צביעות, המון שקר מכוון, מכירות למיניהן וכל מה שהולך שם. מקלקלים ילדים קטנים.

אני לא נגד סקס או נגד דברים שהם בטבע האדם. אבל זה צריך להיות באיזו צורה יותר מכובדת ומתאימה לפי גילאים, ולא בצורה כזאת שמשגע לילדים את כל הדמיון. זה מנתק את הילד מהחיים, הוא כל הזמן נמצא שם לראות תמונות וכל הזמן שקוע בזה. אנחנו יודעים שבתקופות כאלה, בגיל הצעיר דווקא, כשילד צריך לגדול וללמוד ולהתפתח, ישנם ילדים ששקועים בזה ולא יכולים לצאת מזה.

זאת אומרת, האינטרנט הוא, כרגיל, כמו הטבע הכללי של האנושות, הוא בעצם נמצא בשימוש של הנטיות הלא נכונות. חוץ מזה, מוכרים הכול, משקרים בכל. אנשים שרוצים להוציא ממנו תועלת דרך אנציקלופדיות ונתונים, יכולים לעשות זאת. אבל בזה שהוא מאוד מפרגן לכל הנטיות המלוכלכות שיש בכל אחד מאיתנו, באמת השימוש הזה הוא מקלקל מאוד את האנושות. היה לנו הרבה יותר קל, בדרך יותר קלה להגיע לתיקון האדם, ועכשיו אנחנו בכל זאת נעשה את זה על ידי האינטרנט, אבל זה בסיבוב גדול, עד שנתחיל להכיר את הרע שבו.

העיתונות הכתובה, בדפוס, כבר לא הייתה יכולה להחזיק. מיליוני עותקים של כל העיתונים, כל הידיעות, על כל מיני דברים. זאת אומרת, באינטרנט לא עולה לך כסף לפרסם כל זבל וכל שקר. מה שאין כן, העיתונות הרגילה, עם הניירת, לא הייתה יכולה להתקיים בצורה כזאת. זאת אומרת, האינטרנט ממשיך את השקר, הוא נותן לו להתקיים, ומפרגן לכל הנטיות הרעות שבאדם.

אין דרך אחרת להכיר את הרע שבנו, השאלה עד כמה אנחנו נהיה שקועים בזה ומתי זה יתחיל לעבור. זו דרך ייסורים, זו לא דרך טובה. מפני שלפי הטבע שלנו, אנחנו לא נוכל לצאת מהשקר, מהזנות, מכל הלכלוך, מהווירוסים האלה שנמצאים שם, רק על ידי המשבר הגדול, הכלכלי והפיננסי בכלכלה. מפני שבסדר החשיבות הזה, אוכל, מין משפחה וכן הלאה, כל השקר נמצא בעיקר סביב המין. "מינות", זה לא רק מין, זה כלל השקרים ושימוש אדם באדם בכל מיני צורות.

אז האוכל הוא לפני זה. ולכן אני מפחד שאם לא נתחיל דרך הכרת הרע, במצב שאנחנו נמצאים, שהאינטרנט יעזור לנו לגלות באמת, את הקשר הלא נכון בינינו, אם לא נכיר בזה, אז תבוא לעולם מכת רעב, וזה מה שינתק אותנו במקצת, ינענע אותנו ויחייב אותנו לטפל בשינוי הקשר בינינו.

ניצה: אתה יכול עוד פעם להסביר את העיקרון הזה, לפתוח אותו? אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף, הנושא של אוכל, מין, משפחה.

המזון זה הדבר העיקרי. רק אחרי מזון בא המין, סקס. ולכן אם אנחנו שקועים באינטרנט בשקרים, בפורנו, שזה מקבל צורת מיאזמות, ולא יכולים לצאת מזה, אז כדי להעלות אותנו לדרגה יותר גבוהה יצטרכו לדחוף אותנו לדרגה יותר נמוכה, יותר מוקדמת, שזה המזון. אם אנחנו לא נוכל למשוך את בני האדם קצת יותר גבוה, להכרת הרע, ברשת הזאת, לכיוון הכרחיות, להיות מקושרים בקשר הטוב בינינו, שכך הטבע מחייב, אז יבואו מכות מהטבע מכיווּן מכות הרעב.

אורן: לא הבנתי עד כה, מה בדיוק רע באינטרנט?

אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע. יש לך ילדים קטנים.

אורן: כן.

אתה רוצה שהם ייכנסו לאינטרנט?

אורן: חס ושלום, יש לי סינון על האינטרנט.

אז תסביר אתה. הבת הצעירה שלי בת שלושים. אבל הנכדים בדרך, וגם אני, כמוך, לא רוצה שהם יטיילו בכל השדה הזה, כי יש שם מוקשים שאני לא רוצה שייכנסו לשם. כמו שאתה משחרר אותם לעיר ללכת לבלות, לספארי כן, אבל למועדון הזה לא. למה אתה לא נותן להם להסתובב בכל העולם, בכל החיים? שיכירו את הכול, שייכנסו, שיראו, זה החיים. אלא שאתה יודע שהם יכולים להיכנס ולא לצאת.

אם אדם נכנס, רואה, יודע שזאת צורה שאני עושה עליה ביקורת, שהיא לא טובה, לא נכונה, אז אני מסוגל לעלות מעל הטבע שלי שמושך אותי כבהמה ולהיות למעלה מזה ולראות כאדם, ולפסול. ואם אני לא מסוגל, אז בשבילי זה צריך להיות חסום. אחרת אני נמשך לדרגה היותר תחתונה ומושך אחריי את כל האנושות, מפני שאנחנו כולנו קשורים יחד ברשת אחת.

לכן האינטרנט חייב להיות מאוד מסווג, הוא צריך להיות מחולק לרמות שונות, הוא צריך להיות תמיד עם סימון בכניסה למי כן ולְמי לא. המכשיר חייב לזהות שאם זה מיסטר אורן, הוא יכול להיכנס לאתרים כאלה וכאלה, ולאלה לא. כי גם למיסטר אורן יש איזה גבול שמעל זה הוא יכול להיסחף אחרי משהו. ולילדים שלו - חס ושלום, לא יותר מזה. אם אנחנו רוצים שכל אדם יתפתח בצורה בריאה, שיהיה ראוי, שיהיה טוב, שיהיה ממש מועיל לכל האנושות, מפני שאנחנו כולנו קשורים יחד,

אז אנחנו צריכים לדאוג שהמכשיר הזה, בצורה ביולוגית, לפי איזה חוש ביומטרי, לא יודע איך, יזהה מי משתמש בו, כמו הורה, ויכוון, לכאן מותר, ולכאן אסור, ולכאן ככה, ולכאן ככה. שהוא יהיה עם חוש, שיכוון וילווה את האדם המשתמש בו בצורה חינוכית נכונה. ואז יהיו מקומות שאנחנו מנקים אותם לגמרי, ויהיו כאלה שלא. למרות שכדאי שלא יהיו, אפילו שהם לא כל כך יפים, אבל בכל אחד מאיתנו יש מחשבות ונטיות שאנחנו לא כל כך רוצים לדבר עליהם, אפילו עם עצמנו, מכל שכן עם אנשים זרים. אבל זה תלוי באיזה גובה נמצאת האנושות. ואז לפי זה לאט לאט אנחנו נתקדם. אני מעוניין שכל בני האדם, לא יזיקו לעולם מפני שזה גם העולם שלי ואני תלוי בכולם.

זאת אומרת, אני לא אומר שהכול צריך להיות סטרילי, וחוץ מספרי לימוד, מבית הספר ועד האוניברסיטה, לא יהיה שום דבר. אם אתה רוצה קצת לנוח בטבע אז אתה לומד בוטניקה, לא. כל מה ששייך לרמת החיים הרגילים שלנו, המקובלים, חייב להיות. וזה כולל גם את כל הדברים האינטימיים ביותר, אבל תלוי למי. המכשיר הזה לא מסוגל ללוות אותנו בצורה חינוכית בכל הרשת. הוא לא מסוגל להיות אנושי.

אתה פשוט חוסם לילדים שלך כניסות ואתה חושב שזה עוזר? יכול להיות שלא כל כך. אבל אין ברירה, אני מבין אותך. אז לכן המכשיר הזה הוא מאוד בעייתי. אתה פותח את העולם הגדול לפני אדם קטן, וזה מסוכן מאוד. אני הגעתי לניו יורק פעם ראשונה, כשהייתי אולי בן 35. ראיתי שם אנשים, תיירים, מסתובבים בכל מיני מקומות, הם היו כל כך נדהמים, ממש הסתובב להם הראש. היו יכולים לעשות הרבה שטויות.

זאת אומרת, אתה צריך לפתוח, כמו שילד גדל בבית, נותנים לו צעצועים לגיל שנה, לשנתיים, לשלוש. בודקים אצל הרופא האם הוא מתפתח נכון, פיזית, נפשית ושכלית. עד כמה ה-IQ שלו מתפתח. הוא יודע קצת לספור, קצת לזהות צבעים, כל הדברים שאנחנו בודקים. וודאי שיש גם סטיות אישיות בגבולות הנורמה, אבל כך אנחנו מחנכים את האדם. האינטרנט לא נותן לנו את האפשרות הזאת לעשות סלקציה. בירור לאלה כן ולאלה לא, זה צינור פתוח.

גם במכשיר הטלוויזיה היום, יש לך ערוצים ללא גבול שביניהם 20-30% הם כאלה שאני לא רוצה שילדים יסתכלו. למה אתה לא רוצה? כי לא מתאים לגילו, לא מתאים לרמת ההתפתחות. השאלה היא, למה אתה מסתכל רק לפי הגיל? למה אתה לא מסתכל לפי רמת ההתפתחות ממש, ולא הגיל? אני ראיתי בחיים, אנשים, ועד היום אני רואה, שיכולים להיות בגיל 40, 50 ו60 אבל הם ילדים, ומותר להם? כן, הם כבר מבוגרים.

מה זה מבוגר, בגלל שהוא הזדקן הוא חכם, או מה? העולם נמצא בידי מבוגרים, אני לא רואה שהם יודעים לעשות איתו משהו טוב. לכן אני חושב שהבירור לא צריך להיות לפי הגיל. לפי IQ? גם כן לא בטוח, כי יש אנשים מאוד חכמים ועם סטיות כאלה, זה גם לא קריטריון. זאת אומרת, יש לנו בעיה גדולה מאוד לפתוח את העולם הגדול לפני האדם. ולכן האינטרנט משחק בשני תפקידים. מצד אחד, הוא מעלה לאדם יכולת להיות מקושר, להתמלא מכל מה שיש בעולם בדברים טובים. יחד עם זה למלא את כל ההשתוקקות של האדם במילוי רע. והוא בעצם מזרז לנו את ההתפתחות, אבל מתוך הטבע שלנו, הוא מזרז לנו את ההתפתחות בדרך ייסורים, כי הוא מאפשר לכל אדם הכול.

אם אני נמצא באיזה כפר, באיזו עיר קטנה, אני עובד שם באיזה מוסך, ונמצא בבית, ויש לי מועדון לידי, וחברה או שכבר התחתנתי וכן הלאה. חיים מאוד מוגבלים, לפי יכולתי, ויחד עם זה יש לפני עולם מהוליווד ועד ג'מייקה ולכל הכיוונים. מפתח מאוד מהר, אבל מהדחפים הנמוכים ביותר, ועד הגבוהים ביותר, כמה שאדם רוצה. זאת אומרת, הוא לא מחנך. הוא לא מביא אותנו לטוב. הוא פותח לנו רק את האפשרויות, הוא מזרז את התפתחות האנושות בדרך הכרת הרע, זאת אומרת שאנחנו נתפתח על ידו, מהר, אבל בדרך ייסורים.

אז לסיכום, טוב או רע? וודאי שטוב, מפני שהזירוז להתפתחות האנושית שהשגנו על ידי המכשיר הזה הוא ממש מצוין. אני בניתי את הסייד שלי באינטרנט בשנת 1993, הוא היה בין הראשונים בישראל. אני זוכר שישבתי עם תלמיד, ובניתי דף. כל דף בחוץ היה עולה 400 דולר. עד כדי כך הכול היה בעבודה ידנית, צריך היה לעבוד עליו כמה ימים. ולא היו אז מספיק מומחים. אנחנו עשינו את זה לבד.

עד היום, עברו סך הכול 20 שנה. היום, תוך שעה אתה בונה מה שאתה רוצה והולך. אתה לא צריך להתקשר למישהו, למשהו, אתה מעמיד את זה אוטומטי בלי לשאול אף אחד. אז, זו הייתה פרוצדורה שלמה. תוך 20 שנה אנחנו הגענו למצב שכל העולם מרגיש את עצמו ברשת אחת. אנשים קיבלו על ידי זה אפשרות להודיע על עצמם. מי אנחנו, מה אנחנו, מה אנחנו רוצים.

הממשל לא יכול יותר לסתום את הפה לאף אדם, הוא יכול לצאת ולצעוק לכולם. ואם באמת הצעקות שלו הן נכונות, והוא פועל בצורה נכונה, יש לו אפשרות להגיע לכולם. זאת אומרת, האינטרנט נותן חופש, הוא פורץ גבולות, זה ברור. הוא זירז את ההתפתחות, בגדול. כל אחד מרגיש שהוא חי בעולם הגלובלי, הוא קידם אותנו מאוד. אני נמצא באותה רשת, אם אני רוצה או לא רוצה, עם השונאים הכי גדולים שלי, ועם הניטראליים, ועם הפשיסטים, ועם הסוציאליסטים, ומי לא, ממש ללא גבולות.

אני נמצא כאילו בחדר אחד עם כל האנושות. זה עוזר. אני חושב שבלי הרשת הזאת, היו מתפרצות הרבה יותר קטטות ומלחמות. פעם הייתה צריכה לפרוץ מלחמה כדי להרגיש זה את זה, כדי להיכנס למגע. היום אתה עושה את זה דרך האינטרנט, העולם נעשה כל כך עגול, אנשים התחילו להסתובב סביב כל העולם. אני יכול להזמין, פיצה מפריז, לדוגמא. אני חי בין היבשות, זה מוחק גבולות. אדם מרגיש את עצמו שהוא, חי כאן ולא שם, אני לא מרגיש כל כך איפה בדיוק.

זה מקרב אותנו לעַם אחד, למדינה אחת, למשהו קוסמופוליטי, ומונע הרבה בעיות מבחינת הסכסוכים.

אורן: לא הבנתי לַמה.

כי אנחנו יותר מכירים זה את זה. פעם הייתי צריך לשלוח למדינה שלך אולי מאה אלף סוכנים, מכל מיני סוגים שיהיו שם ויחיו שם, כדי שיכתבו לי מי אתה באמת, מה אתה, מה קורה. היום אנחנו הרבה יותר פתוחים זה לזה. התרבות אחת, הוליווד אחת, הפיצה אחת, המקדונלד'ס הוא אחד, יש קוקה-קולה אחת. כולם מתלבשים במה שבא מסין וכולם משתמשים במה שבא מאמריקה ומצפון אירופה. השוק משותף.

והעיקר מה ששולט עלינו זה הבנקים הבינלאומיים, החברות הבינלאומיות. להם בכלל לא איכפת הגבולות. החברה האמריקאית נמצאת בהודו, באפריקה ואפילו בסיביר. חברה סינית פותחת עכשיו באפריקה ובדרום אמריקה את המפעלים שלה. זאת אומרת, כבר לא כדאי להיכנס למלחמות. ואני גם לא יכול, כי אם אני פולש לכמה מדינות, אני כבר לא מעוניין שהן יהיו במלחמה, כי אני נמצא בכולן עם הבנקים שלי, בסניפים שלי, בעסקים שלי, אז מה פתאום שהן יתחילו עכשיו קטטה, אני צריך שיעבדו ויביאו לי מילוי, שיביאו לי רווח. ומי שולט בעולם? רק הגדולים, סך הכל עשרים משפחות ששולטות בכל בעולם והן יגידו לך אם לפתוח במלחמה או לא. ואף אחד משליטי העולם שאנחנו מכירים, כמו אובמה או פוטין ועוד, ברור שלא הם המחליטים, אלא הכל נמצא אצל מי שמפעיל את הבנקים.

ולכן האינטרנט כאן הוא גם רשת גלובלית, כמו המסחר הבינלאומי, התעשיה הבינלאומית, הוא עוזר לקשור את כולם לגוף אחד ובזה מונע קטטות. אם אני ואתה והוא וההוא קשורים באיזושהי צורה, אפילו קרובים רחוקים, בכל זאת זו כבר בעיה, אנחנו תלויים זה בזה. והתלות היא כזו, שלפעמים אנחנו לא מסוגלים לקחת את כולה בחשבון. אם אני רוצה להיות נגדך, אבל אתה איתו והוא איתם וכך עוד ועוד, דרך עוד עשרות קשרים אחרים, אני רואה שאני לא יכול לעשות איתך שום דבר. אנחנו רואים מה קורה עם האירן, ועם כל אחד אחר, כל דבר שאתה הולך עכשיו לעשות נגד מישהו, בסופו של דבר, בכל מיני סיבובים זה מגיע בחזרה אליך ואתה בעצמך ניזוק.

זאת אומרת אנחנו רואים, שהרשת האמיתית הזאת, לא האינטרנט, אלא הרשת שקושרת אותנו יחד, היא מחייבת אותנו קצת להירגע מלעשות סדר בכוח. ואינטרנט מאוד תומך בזה, כי הוא מקשר אותנו, מסביר לנו מי אנחנו, מה אנחנו, ומאוד מקרב אותנו זה לזה. וצריכים גם להבין, שזה שאתה מופיע כמדינה בצורה גלויה, ערומה לפני כולם, זה מונע ממך להיות פרוע. אם אני איזה דיקטטור ורוצה לעשות במדינה מה שבא לי, פעם הייתי סוגר את המדינה. גם צפון קוריאה עכשיו לא יכולה להיות לגמרי מבודדת מכולם, זה לא אפשרי. יש מעליך לוויינים שמצלמים אותך, יש רדארים ששומעים מה קורה, יש מצלמות למיניהן, ועוד, ולא יעזור כלום. זאת אומרת אתה לא יכול להרשות לעצמך לעשות מה שבא לך, וזה הכל קורה על ידי הרשת שקושרת בינינו. אבל בסופו של דבר, אני מאוד מקווה שבקרוב נגיע למצב שנזדקק לרשת האמיתית, ושכולנו נרגיש את עצמנו קיימים ללא שום מודם וחוטים בינינו.

אורן: אני מרגיש בדיון הזה, שכל דבר ששמים עליו את היד, כל הבחן, כל היבט, יש בו דבר והיפוכו. לכל דבר יש צד כזה ובדיוק המנוגד לו.

נכון.

אורן: וזה מעניין. למשל הניגוד שהכי הבחנתי בו, כשאמרת, שאתה מצפה מרשת האינטרנט שתביא אותנו מהר יותר להכרה בקשרים הלא טובים שבינינו, בניתוק שלנו אחד מהשני. ואם חושבים על שני הדברים, על רשת ועל ניתוק, זה בדיוק דברים הפוכים. הרשת היא מקשרת ואתה אומר, אני מצפה שהאינטרנט יזרז את היכולת שלנו להבחין שהקשרים בינינו הם לא טובים, שאנחנו מנותקים. אז זה רשת, או ניתוק? איך אתה מזהה את שני הדברים ההפוכים, באובייקט אחד?

אם פעם היינו מתקשרים בטלפון אחד לשני, להזמין לבית קפה במרכז העיר פעם בחודש וכך מעבירים כמה שעות יחד, היום אין דבר כזה. קודם כל אין זמן, שנית, בשביל מה לי לראות אותך בבית קפה, אנחנו רואים זה את זה בסקייפ, אפילו שאנחנו חיים בבתים סמוכים. אנחנו מתקשרים חינם, זה פשוט ואני לא צריך בית קפה ולא כלום.

זאת אומרת כבר אין קשר אישי בינינו, אין קשר לבבי, אנושי, אלא הכל הוא כך, בקושי שואלים מה נשמע. ואני גם לא צריך להגיד "מה נשמע", אני שולח לך איזה פרצוף, מהסמיילים האלו וזהו, מספיק לך. אתה כבר יודע שהכל בסדר גמור. זאת אומרת אנחנו עוברים לדבר בינינו בסימנים גרפיים, בסמלים.

פעם היינו מדברים, היינו עושים משהו ביחד, הולכים עם המשפחה, יוצאים מהעיר לפארק, היום לא. אנחנו יותר ויותר סגורים. היום קונים פיצה הביתה, ואתה יושב מול הטלוויזיה, אוכל אותה, שותה קוקה קולה, הילדים מרוצים ואתה מרוצה והכל שקט ורגוע. הכל הופך להיות יותר ויותר סגור. אם יש לך קשר חיצון כל כך טוב לכולם, אז בשביל מה לנהוג אחרת. חוץ מזה לנסוע זה יקר, זה רחוק, יותר נוח כך. אז אנחנו רואים שהאנשים סוחבים הכל הביתה, רוצים שהכל יהיה בבית. כמה מתקני ספורט, טלוויזיה, אינטרנט, ודאי שכל המכשירים שבבית ובמטבח, ולא צריך כלום חוץ מזה, אני מסודר. אם אני צריך לצאת לעבודה, אז בסדר. אבל אנחנו עוד נראה שבשנים הקרובות רוב העבודות יעברו הביתה. אז בשביל מה לי לצאת?

השלב הבא של ההתפתחות האנושית, חוץ ממפעלים ממש בודדים, כל היתר זה יהיה פקידות, לוגיסטיקה, שירותים וירטואליים. וגם אני בתור בעל בית, בשביל מה אני צריך לסדר מקומות עבודה, ביטוח, כל מיני דברים כאלה, שיעבדו מהבית. העובדים שולחים את העבודה, או עושים את העבודה בבית, ואני שולח להם את המשכורת לחשבון הבנק שלהם וגמרנו, אנחנו לא רואים אחד את השני, כי אין בשביל מה.

הרשת הזאת מתחילה להיות המעביד, היא מתחילה להיות רשת הקשר בין בני האדם במפעל, בעסק. זאת אומרת היא נכנסת לתוך העסק. אם קודם היינו מתקשרים בינינו כבני אדם, היום אנחנו לא צריכים את זה. למשל, במפעל שלנו, יש המון אנשים שעובדים בכל העולם בהתנדבות והכל דרך רשת האינטרנט. בעזרת זה נעשה הכל. אני בטוח שגם בתי הספר יהיו יותר ויותר כאלה, פרט לגילאים הקטנים ממש, עד נניח כיתה ה' ו'. אבל אחר כך ילמדו בבית או בכל מיני צורות כאלה.

האנשים יותר ויותר יסתגרו בפנים. האדם רוצה לחיות בתוך הדירה, זו המגמה, לא לטוב ולא לרע. אבל אנחנו הרי מתפתחים כל הזמן, ומה שמתפתח בנו זה לא סתם אגו, אלא כבר האגו האינטגרלי. וכמו שעכשיו אני חייב וזקוק להיות מקושר לכל העולם דרך הרשת הוירטואלית, לא פחות ולא יותר, ואני רוצה שיהיו לי כל האפשרויות, אחר כך אני ארגיש שהרשת הוירטואלית הזאת לא מאפשרת לי לספק את מה שאני רוצה. אני רוצה להרגיש יותר את בני האדם, מספיק לי להרגיש אותם בצורה מלאכותית כאיזה פלסטיק, אני חייב להרגיש אותם יותר.

ויהיו תקופות של התפרצות בני אדם, שלא יוכלו להישאר אחרי המחשב והמסך. ויהיו הרבה בעיות ומחלות מתוך הסגירות, מתוך הבידוד, והאנשים יצטרכו לקשר חדש אחרי האינטרנט, לרשת אינטרנטית אמיתית, פנימית ביניהם. וזה כבר השלב הבא, דרגת האדם. זאת אומרת אנחנו כאן יכולים לראות את רשת האינטרנט כמין קרש קפיצה לעולם המתוקן, שעוזרת לנו להבין מה הקשר שאנחנו רוצים שיהיה, מה הבעיות שבו, מה חסר בו כדי להגיע לקשר השלם, לקשר המלא, ומה אנחנו משיגים בו.

ברשת הנוכחית אנחנו משיגים רק חיים מאוד מלוכלכים, מאוד ארציים, אבל משותפים במשהו. ומתוך כל הנתונים שהרשת הזאת מאפשרת לנו לקבל, נתחיל להרגיש איך הרשת האידיאלית, השלמה יכולה להיות ושבה באמת כדאי לחיות. זאת אומרת, האינטרנט של היום זה קפיצה לקשר בין הלבבות של מחר.

ניצה: בתיאור האחרון שלך, נוצרה בי הבחנה בין הרשת לבין המשתמשים ברשת. הרשת הפכה אותנו לכפר גלובלי, אבל המשתמשים בה הם לא גלובליים באמת. יש חוסר התאמה בין הרשת, שהיא מערכת, לבין הדרך שבה אנחנו עושים בה שימוש. אני חושבת שעל זה יהיה מעניין לדבר בהמשך.

אורן: לצערי הזמן שלנו הסתיים, והסיכום שלי לשיחה הוא, שהאינטרנט של היום זה קפיצה לקשר בין הלבבות של מחר.

כן. אפשר לדבר על האינטרנט הרבה ויש ספרים רבים של ביקורת ומחקר עליו. זו תופעה מאוד מאוד מיוחדת. זה סיכום של כל התפתחות האדם עד היום והכניסה למחר.

ניצה: אני מצטרפת למשפט האחרון, שהרשת היא בעצם סיכום של כל ההתפתחות האבולוציונית שעברנו מאז ועד היום.

אורן: תודה רבה לרב לייטמן, ותודה רבה לניצה מזוז וגם לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.

(סוף השיחה)