חיים חדשים

שיחה 1085

הקשר בין שנאה ואהבה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 25.12.18 – אחרי עריכה

אורן: היום נרצה לדבר עם הרב לייטמן על שנאה, אהבה, והקשר בין שני הרגשות הכול כך עזים האלה, שמטלטלים אותנו וזורקים אותנו מקצה לקצה מאוד מהר. ננסה להבין למה זה קורה, ומה זה אמור ללמד אותנו בדרכנו לחיים חדשים.

יעל: הרבה מאוד גישות מדברות על זה ששנאה ואהבה אלה לא שני רגשות נפרדים, אלא אנחנו מתייחסים כמעט לכל דבר בחיים גם עם הרגש הזה וגם עם הרגש הזה, ושניהם מאוד מתערבבים אחד בשני. יש אפילו גישות שאומרות שהם ממש מותכים אחד בתוך השני כמו פלדה שאחת נכנסת לתוך השנייה, ומאוד קשה להציב את הגבול הזה בין שנאה לבין אהבה. רציתי לשאול אותך, מה הקשר בין שנאה לבין אהבה? מהו אותו קו דק, או האם יש בכלל גבול בין שנאה לבין אהבה?

אני לא חושב שזה קו דק, אני חושב שקשר בין שנאה לאהבה הוא קשר מאוד מאוד מאסיבי, גדול, קשר שעליו מתבסס כל הטבע. זה האגו, הרצון להתקיים, ליהנות, להתרבות, לחיות ולקבוע את עצמו הכי גבוה בחיים, בצורה הבטוחה והמלאה. והאגו הזה הוא מפתח בנו את כל הדברים. דברים שנראים לנו טובים, בריאים, נכונים כאהבה, הוא מושך אותם, וההיפך, דברים שהם כביכול מזיקים לנו, הוא דוחף אותם.

יעל: איך יכול להיות שאותו בן-האדם אנחנו יכולים גם לאהוב וגם לשנוא?

זה לא בן-אדם אחד, אלא זה כמה בני-אדם באדם אחד, שאת זה אני אוהב, ואת זה אני שונא.

יעל: כלומר? כשאני מסתכלת על האדם אני מראש מחלקת אותו.

את מסתכלת על הילד שלך, הוא כזה מתוק וכזה טוב וכן הלאה, כן? ואת מוכנה פתאום להרביץ לו ולצעוק עליו. כן?

יעל: יש בו דברים שפתאום קצת קופצים, שאני לא אוהבת.

זה לא דברים, אלא כל אחד הוא כלול מהרבה מאוד כאלה דמויות, אז את מתייחסת או לזה או לזה. גם אני יכול להיות רגוע, יפה, טוב לב, הכול בסדר, ויכול להיות מאוד מאוד רע. את עוד לא מכירה אותי, אז אני אומר לך שכן.

אבל כל דבר ודבר מתבסס על האגו. זאת אומרת, גם לצד הטוב וגם לצד הרע, ולכל הכיוונים האגו שלי הוא המכוון אותי. השאלה היא, האם אני יכול לטפל באגו עצמו ולא בתופעות שלו?

אורן: אני רוצה לחזור אחורה. אמרת שאני יכול ברגע מסוים לאהוב מישהו, וברגע אחר לשנוא אותו מאוד, וזה בסדר גמור, כי אני בעצם רואה בו כמה דמויות, שדמות אחת אני אוהב, ודמות אחת אני שונא לצורך העניין.

כן.

אורן: הבעיה היא. נניח שאני רואה ביעל דמות שאני אוהב ודמות שאני שונא. אבל ברגע נתון היא בן-אדם אחד מולי, שאני עכשיו מתייחס אליו ברגש אחד של או שנאה או של אהבה. אני מבין שיש בה שתי דמויות שאת האחד אני שונא, ואת האחד אני אוהב. אבל ברגע נתון, אם תשאל אותי מה אתה מרגיש עכשיו.

נו, אז תגיד מה אתה מרגיש עכשיו?

אורן: או אהבה או שנאה. נכון?

באמצע משהו. אבל נניח.

אורן: אז זה לא עוזר לי שאמרת לי, שאכן יש בה כמה דמויות. מולי יש אדם אחד.

בסדר, אבל זה לא אדם אחד, אלא זה כמה בני-אדם. יש אדם, ויש אישה, ויש אימא לילדים שלי ועוד.

אורן: ברור. אבל אפילו בתוך מערכת יחסים שלי עם אותו אדם, אתה אומר שיש התנהגויות מסוימות בו שאתה אוהב, ויש התנהגויות מסוימות בו שאתה לא אוהב.

כן.

אורן: הצלחתי להבין את הרעיון, רק שאני לא מבין בפרקטיקה של החיים, איך התובנה המאוד מעניינת שאמרת יכולה לשמש אותי?

יעל שאלה, מה הקשר בין שנאה לבין אהבה? אמרת לה, זה לא קו דק. בין שנאה לבין אהבה יש קשר גדול ומאסיבי, שעליו מתבססת כל המציאות.

כן, כל המציאות. כי כל המציאות זה הרצון האגואיסטי ליהנות, ואז כלפי כל מיני תופעות שהוא מרגיש שטוב לו, הוא אוהב, ושלא טוב לו, הוא שונא. זו חיה כזאת שנקראת "רצון לקבל", "רצון ליהנות", "מפלצת" שממה שהיא נהנית, היא אוהבת. ממה שהיא לא נהנית, היא לא אוהבת. כמו כל אחד. תן לאריה לאכול חתיכת בשר, הוא אוהב. תן לו גזר, הוא שונא, דוחה.

יעל: הרגש הזה הוא כרוך אחד בשני? זאת אומרת, בשביל לשנוא אני צריכה להרגיש אהבה, ובשביל לאהוב אני צריכה להרגיש שנאה?

יש דבר כזה. כן.

יעל: אתה יכול להסביר את הקשר הזה בין שנאה לבין אהבה? האם הם יכולים להתקיים רק בפני עצמם, או שתמיד הם צריכים לבוא בזוגיות?

הם תמיד צריכים להיות זה כנגד זה, ולהתפתח זה על פני זה. זה נקרא "בשני קווים". שאני מרכיב מזה את הקו האמצעי הכלול משניהם. שאני מגיע למצב שאני אוהב גם את הדברים הטובים, וגם את הדברים הרעים.

אורן: למה הם צריכים להתפתח זה על פני זה?

כי תמיד אנחנו מפתחים את היחס למה שלא יהיה, גם בשנאה וגם באהבה. גם את זה אני אוהב, וגם את זה אני לא אוהב.

יעל: אין רגש טהור של שנאה בחיים שלנו כאן, ואין רגש טהור של אהבה בחיים שלנו כאן.

לא, אלא אם כן הרגל נעשה טבע שני, ואז אנחנו מתרגלים. אם אני נמצא עם אדם מסוים, אני מתוך הרצון שלי ליהנות מפסיק להרגיש לא את הדברים השליליים, כי אני בכל זאת לא מסוגל למחוק אותם, ואז אני משתדל למחוק אצלי את ההתפעלות השלילית, כדי להרגיש טוב אתו. אין לי ברירה, הוא נמצא לידי. או להתגרש או להסכים.

יעל: בסוף אני ארגיש טוב עם עצמי, האם זה התאכלס של כל הסיפור הזה.

כן, האגו כך עובד. אבל אני עובד במישור האגואיסטי, מישור דעולם הזה.

יעל: דיברת עליהם שהם כרוכים אחד בשני, שהם תמיד באים ביחד. מי מגיע קודם? מי צריך להופיע קודם, כדי שגם השני יופיע? או איך זה הולך?

אורן: השנאה והאהבה.

קודם כל ודאי שהשנאה. קודם שנאה. אם אני נמצא ליד מישהו, אז קודם כל אני מאוד מאוד רגיש למה שלא לרוחי.

יעל: למה שמפריע לי.

כן.

יעל: אז קודם כל אלה הדברים הראשונים שהאדם קולט.

אבל כדי להתחיל להרגיש את מה שלא לרוחי, אני צריך להיות כלפיו באיזה אינטרס, באיזה יחס, באיזה רצון להתקרב. אז כבר נמצאת כאן איזו מידה של אהבה, מזה שאני מתכוון ליהנות ממנו. ואז כשאני בא ורוצה ליהנות ממנו, אני מתחיל להרגיש שאני לא כל כך, וזה, וזה, וזה שאני מוחק אותם. יש לי עניין ליהנות רק לשעה.

יעל: אני רוצה ללכת על השנאה שמתוכה מתפתחת אחר כך אהבה. אתה אומר, שיש לי את המקום הרגיש הזה בתוכי שמזהה את המקומות שבהם השני עושה לי לא טוב, ומתוך זה יש לי איזו הרגשה לא טובה אליו. אבל אנחנו יודעים שיכול להיות, שמתוך השנאה פורצת לה פתאום איזו אהבה. איך קורה ההיפוך הזה שמתוך שנאה פתאום פורצת לתוכה אהבה?

מאיזה סיבה?

יעל: אני לא יודעת, הרבה פעמים קורה שאנחנו לא סובלים מישהו, ופתאום אנחנו כן. שהכול מתהפך, כל היחס הזה מתהפך.

זה לא בגלל האדם הזה, אלא זה בגללך, משהו קורה בך בפנים שאת מתקיימת ומתפעלת מהתוכנה שלך הפנימית שהיא פתאום משתנה. נעשית יותר חכמה, ומעכשיו והלאה את אוהבת תכונה, שקודם לא היית מעריכה אותה בו.

יעל: אז נעשיתי רגישה, חיפשתי את הטוב הזה? איך פתאום הגיע הטוב הזה.

חיפשת משהו, ופתאום את רואה שיש בו את זה.

יעל: איך קורה ההיפוך הזה, ההפתעה הזאת, המעברים האלה?

כי מצאת בו משהו שמפרגן לך.

יעל: אני יכולה להסתכל ולחפש דברים טובים בתוך המקום השונא הזה?

זה הכי טוב. אם את יכולה באמת לחפש רק דברים טובים, ועל הדברים הרעים לדלג. זה נקרא ש"את הולכת לפשרות עם עצמך", וכך הכי בטוח שמגיעים ליחסים טובים.

יעל: זה מקום טוב לחפש בתוכי את הטוב שבצד השני?

כן, זה נקרא "לוותר". הוויתורים האלה, הם באמת מביאים להרגל ולאהבה.

יעל: והמקרה ההפוך, שיש אהבה. אנחנו יודעים את זה כי זה קורה לנו בזוגיות, זה קורה לנו במקומות עבודה, זה קורה לנו בהמון מערכות יחסים שהכול היה טוב, מצוין, ופתאום התהפך. לפעמים גם לא צריך סיבה מי יודע מה מיוחדת, משהו בתוכך מתהפך ואתה פתאום לא סובל את הצד השני.

כן

יעל: איך קורה המעבר הזה?

האגו שלך גדל.

יעל: ואז מה?

אנחנו לא נמצאים בצורה קבועה כל הזמן גם בגודל הדרישה שלנו, באגו שלנו, וגם בכל מיני צורות, ולכן זה כל הזמן משתנה. היחסים בינינו כל הזמן נמצאים בשינויים, ואני צריך לעבוד על זה יום יום. אני מסתכל על אותו אדם שאני חי אתו, ויום יום אני צריך לתקן את היחסים שלי עימו.

יעל: לפני שאני הולכת לתיקון היחסים, שזה מאוד חשוב, אני שואלת, האגו שלי גדל ואז מה? אני רוצה ממנו יותר פתאום? מה קורה אם האגו שלי גדל?

כן, ודאי, יש לך דרישות חדשות. גם לפי כמות, וגם לפי איכות.

יעל: זאת אומרת שזה בכלל לא קשור אליו, זה קשור אליי.

זה כל רגע קורה, רק צריכים להבין את זה ולהסכים עם זה שזה כך. "חוק הטבע", שנקרא התפתחות או אבולוציה, ואנחנו בהתאם צריכים לתת לזה תיקונים.

יעל: ולמה זה כל כך מפתיע אותנו? למה תמיד אנחנו מתפלאים שפתאום אהבה הופכת לשנאה או ששנאה הופכת לאהבה?

כי זה לא בשליטה שלנו, זה קורה, ולכן אנחנו מתפעלים.

יעל: זה נראה כאילו יש לך במה שבה נמצא כרגע שחקן, שקוראים לו "אהבה". פתאום אין לך מושג איך הוא נעלם מהבמה, ומופיעה שם דמות אחרת. אתה גם לא מבין מאיפה היא הופיעה בכלל, ולמה כל המחזה הזה פתאום משתנה.

כן.

יעל: ואלה רגשות מאוד עזים, אתה מרגיש את זה מאוד חזק בחיים.

נכון, תתייחסי רק לעצמך. את צריכה לייחס את כל הדברים רק לעצמך ולא לאף אחד, ולהבין שרק על ידי הוויתור תוכלי לסדר את הדברים לטובתך.

יעל: מה באמת בן אדם יכול לעשות? אמרנו שהאדם הוא לא יציב, יש בתוכו כל הזמן תנועות פנימיות. אתה אומר, שגם האגו הולך וגדל, אז בכלל גם הדרישות שלו שסיפקו אותו לתקופה מסוימת עם הזמן הן כבר לא, ויש לו דרישות חדשות. ובתוך כל המצב הזה, אני כן רוצה לשמור על מערכת יחסים תקינה עם הצד השני.

מה בן אדם צריך לעשות, כדי לשמור על מערכת יחסים תקינה בתוך כל המציאות שתיארת לנו כרגע. מה העבודה?

ויתור. אמרתי לך את זה כמה פעמים.

יעל: תסביר לנו קצת על ויתור. איך מוותרים?

איך מוותרים? אפילו שאני לא מסוגל לראות את השני כטוב, על ה"לא טוב" שאני עדיין מזהה בו ולא יכול להתגבר עליו ולהפוך לטוב, אני מוותר. אני כאילו מוחק. אז זה לא קיים, וזה לא קיים, וזה לא קיים, ואני משאיר רק את הדברים הטובים.

יעל: איך בן אדם יכול להסתכל בצורה סלקטיבית כזאת?

תסבירי לי את, את פסיכולוגית. זה מה שצריך להיות. את זה אנחנו צריכים ללמד את האנשים.

יעל: ומה מהצד של חכמת הקבלה, כי אנחנו באנו אליך לא כפסיכולוג, אלא כמישהו שמבין באמת בחכמת הקבלה.

זה תיקונים כבר ברמה אחרת.

יעל: שמה זה אומר?

בחכמת הקבלה אני לא צובע את השני ולא את עצמי, אני עובד על האגו שלי, על הרצון לקבל שלי. אבל את יכולה להגיד, "גם אני עובדת כמו פסיכולוגית על האגו של האדם, ואומרת לו שכך וכך כדאי לעשות". נכון. אבל אני עובד על האגו של האדם, בעצם לא אני, אלא האדם בעצמו, ואני רק מדריך אותו מהצד. וכדי לשנות את האגו שלו, לטפל באגו שלו הוא צריך עוד גורם, גורם חוץ שזה ה"אור העליון" מה שנקרא, או "הבורא", או ה"כוח העליון" שיתקן לו את הטבע שלו ל"אדם". ואז אדם יראה את העולם כטוב.

יעל: ומה זה אומר על אותה המערכת? אני הולכת אתך עכשיו לאותו מקום קבלי, כשעדיין אותו האגו הולך וגדל אצלי, זאת אומרת המציאות לא משתנה. אותו אגו הולך וגדל, וגם התנועות הפנימיות שלי קיימות. אז איך אני מייצבת בתוך זה מערכת יחסים טובה, לפי מה שאמרת כרגע?

לא מתוך זה. למעלה מזה.

יעל: מה זה אומר "למעלה מזה", ומה קורה שם?

את רוצה להתעלות למעלה האגו שלך, ושם לבנות את עצמך וגם יחסים טובים עם מישהו.

יעל: אז מה אני עושה עם האגו שלי?

מכסה אותו. "על כל פשעים תכסה אהבה". זה כבר לימוד אחר לגמרי, ויחס אחר לגמרי. זה לא אהבה שבאה במקום שנאה, אלא זו אהבה שמכסה את השנאה כמו סנדוויץ' , וככה קיימים.

לא אכפת לי שלמטה ישנה שנאה, כי עם הטבע שלי המקורי אני שונא את כולם, אני רוצה לשלוט בכולם, אני לא רואה את השני כטוב בכלל הוא ב 100% רע. כך אני רואה אותו. למה? כי אני מסתכל על כל המציאות דרך האגו שלי, ואז אני לא רואה שום דבר טוב בשום מציאות, כלום, באף אחד.

יעל: כי מה אתה רואה, מה האגו רואה בעצם?

פוסל. את כל העולם אני פוסל.

יעל: זה הטבע שלו, של האגו?

כן, זה הטבע שלנו. אבל אני מכסה את זה באהבה. זאת אומרת, למרות זאת אני רוצה לקבל כוח עליון שיעזור לי לפתח, ושיפתח בי כוח האהבה לכל צורות הטבע שאני רואה, על פני השנאה.

יעל: מה ההבדל בין אותו כוח אהבה שדברת עליו כרגע לבין האהבה שאנחנו מכירים מהחיים הרגילים שלנו?

כי אנחנו לא מביאים אהבה במקום שנאה, ולכן פתאום קופצת לנו שוב שנאה במקום אהבה. אלא אנחנו חיים עם שני הכוחות האלה יחד, עם הטבע שהבורא ברא רצון לקבל, האגו שלנו, ועם הטבע שקבלנו ממנו, רצון להשפיע. גם עם שנאה, וגם עם אהבה, כי זה מה שאנחנו. ולכן אין לי הפתעות שאני פתאום חוזר לשנאה, ואז אני אוהב בצורה רגועה, בצורה ישירה, על מי מנוחות.

יעל: ומה שכיסית, כיסית את הכול באהבה. זאת אומרת שלמעלה אתה חי עם אהבה, אבל מתחת לשמיכה עדיין יש לך שם שנאה שמבעבעת.

לא עדיין, יש יותר ויותר שנאה, ואני מכסה אותה ביותר ויותר אהבה, וחי עם שניהם.

יעל: ואיך אתה מתייחס לשנאה ההיא שנמצאת כל הזמן למטה?

כי אם לא תהיה לי שנאה, אז לא תהיה לי אהבה.

יעל: תסביר את הקשר הזה.

את זה אי אפשר, "אין חכם כבעל ניסיון". אבל רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לאיזון.

יעל: אני יכולה להביא איזו דוגמה מהחיים שלנו, כדי שתוכל להתייחס אליה, ולהגיד האם זה לפחות מזכיר במשהו. לשני בני אדם יש קשר קצר. בהתחלה הוא קשר טוב, אחר כך יש אכזבה מהקשר ונוצרת שנאה קטנה כגודל האהבה שהייתה לפני כן. אם האהבה הייתה קטנה, גם השנאה קטנה, אחרי כמה זמן שוכחים וממשיכים הלאה.

אם יש קשר מאוד מאוד טוב, מערכת יחסים מאוד ארוכה בין אם זה עם בן אדם ובין אם זו מערכת יחסים בעבודה או בכל דבר אחר, ואז יש אכזבה מאוד גדולה, וכל אותה כמות של אהבה שכבר גילינו הופכת להיות אחר כך לשנאה. בעצם הכמות של האהבה, הופכת לשנאה. ואילו מה שאתה מתאר כאן, זה בעצם הפוך.

צריכה להיות עוד אהבה שמכסה את השנאה, ושניהם צריכים להיות כסנדוויץ' .

יעל: אבל יש כן השוואה כמותית. אתה אומר, ככל שלמטה מתחת לשמיכה הזאת יש לי יותר שנאה, מעל השמיכה תהיה לי יותר אהבה?

כן.

יעל: אם אני רוצה להגדיל את האהבה שלי לפי הדרך שלך, לפי חכמת הקבלה, אז אני צריכה?

להגדיל את השנאה. יפה מאוד. ולכן הרצון לקבל שלנו האגואיסטי, הוא כל הזמן גדל.

יעל: איך זה כל כך הפוך, ממה שקורה אצלנו בחיים?

חסר לנו שכל, פשוט מאוד.

יעל: זה פשוט.

כן. ולכן אנחנו לא יכולים להסתדר, בכל מערכת יחסים, גם הכי פשוטים.

יעל: אם אני הולכת אתכם בדרך של ויתורים, בהתאם לעצה שנתת לחיים הרגילים.

לא לחיים הרגילים, זה לפסיכולוגים.

יעל: זה ייתן לנו אותה איכות של מערכת יחסים?

לא. פה בחכמת הקבלה, לא. זה בינתיים ככה, איכשהו לסבול. לא תוכלו לוותר, עד כמה אפשר לוותר. ותמיד יהיה משהו שמפר את האיזון, מפר את הוויתור.

יעל: אז זה לא באמת פתרון לבעיות במערכת יחסים.

אורן: הדגשת קודם שיש הרגל אצל אנשים רגילים להחליף שנאה באהבה, ולכן כעבור זמן זה עוד פעם מתחלף להם. הסברת שזה יכול להתחלף משינויים פנימיים בתוכי.

תמיד. כי זה לא השלמה, זה לא תיקון.

אורן: ואז אין יציבות. אמרת שהם כל פעם מופתעים מחדש שהשנאה מתפרצת שוב ושוב, לכן אתה ממליץ על צורה אחרת של יחס. לא להחליף את השנאה באהבה כי זה יהיה זמני, אלא לכסות את השנאה באהבה.

אני רוצה שתלמד אותי משהו על הפעולה הזאת, מה זה אומר, לכסות את השנאה באהבה?

אני צריך להבין שאהבה לא קיימת בי, שזה חייב להיות כוח מיוחד מלמעלה שמקבלים אותו אם רוצים להתעלות למעלה מהשנאה, ללא שום תנאים כלפי עצמי, שאני אעשה את זה. אם אני רוצה לכסות את השנאה באהבה, אני לא הולך עכשיו לאהוב אותך, כדי שיהיה טוב לי. אני הולך לאהוב אותך כדי להשלים את מערכת הבריאה, כדי להכתיר את כוח האהבה שהוא ישלוט במציאות.

יעל: ואיך עושים את הדבר הזה? כי זה נשמע נפלא.

מבקשים שכוח האהבה יבוא וישלוט.

אורן: במי?

בי שישלוט, אלא במי.

אורן: ואיך אני ארגיש אז?

אז אני ארגיש שאני אוהב.

אורן: ואיפה השנאה?

גם השנאה תישאר, והאהבה תצפה את השנאה.

יעל: ומה אני מרגישה במקום הזה שבו האהבה מצפה את השנאה?

רק במקום שאהבה מצפה את השנאה, את תרגישי גם שנאה ואהבה.

יעל: וזאת הרגשה נעימה גם שנאה וגם אהבה? זה נשמע שחזרתי להיות איפה שאני היום, אם יש לי גם שנאה וגם אהבה.

לא, את תתחילי להרגיש את הבריאה. את תתחילי להרגיש שביניהם בין שנאה לבין אהבה, יש את כוח הטבע המקורי שהוא ברא את כל הבריאה בצורה כזאת. בשני הכוחות האלה. ואת נמצאת בין שניהם, ויכולה לנהל את שני הכוחות האלו. את נמצאת באותו הגובה, כמו של אותו כוח העליון.

יעל: אז זה מעבר לשנאה ואהבה. יש כאן איזו התייחסות..

שכל השנאה והאהבה שבהם אנחנו נמצאים, זה רק כדי שאנחנו נכיר את השורש שלהם הניטרלי, ושאנחנו נהיה גם כאלה. שכל שנאה ואהבה זה רק הזדמנות, רק סיבה להגיע אליו. ושם, בכוח העליון הזה, אין לא שנאה ולא אהבה.

יעל: ומה זה אומר להגיע אליו? זה מין מושג כזה מאוד..

זה נכון שאין מושג, הוא יהיה.

יעל: מה זה להגיע אליו, מה קורה?

יש את שורש החיים, שורש של כל המציאות, מהות החיים, שרק דרך שנאה ואהבה בהרגשת שניהם אנחנו יכולים להכיר ביניהם את השורש העליון, את הכוח העליון של הטבע. שם באמת למעלה משנאה, למעלה מאהבה ולמעלה בכלל מכל רגשות וחשבונות.

אורן: אמרת לפני רגע שבמצב כזה אדם יכול להתחיל לנהל את השנאה והאהבה. מה זה אומר לנהל?

שהוא תמיד שמח לקבל תוספת שנאה, מפני שזה נותן לו הזדמנות לדרוש אהבה כדי לכסות את השנאה, ולהיות בין שניהם בדבקות עם כוח עליון.

אורן: אז ממה הוא שמח?

הוא שמח בגילוי הרע.

אורן: שזו תוספת השנאה.

כן.

אורן: אז למה היא משמחת אותו?

כי הוא יכול לדרוש תוספת הטוב.

אורן: אם אדם דורש תוספת של טוב, תוספת של אהבה?

בלי שנאה? אז איך הוא דורש. אין לו דחף לזה.

אורן: זאת אומרת, כל שנאה שמתעוררת בי פתאום, שמתלקחת זה..

כדי לדרוש את האהבה.

יעל: אז הדרך היא שמגיעה איזו שנאה באופן אוטומטי לתוך החיים שלי, ואז אני מצפה את זה, מכסה את זה באהבה. זה גדל, אני מכסה בעוד אהבה. אתה אומר שכל התהליך הזה הוא לא בשביל שאני אכיר את השנאה והאהבה, אלא בשביל שבסופו של דבר תהיה לי איזו הכרת מציאות, והכרה של אותו שורש מנהל.

אותו אנחנו צריכים להכיר, ולכן אנחנו בכלל עובדים עם שנאה ואהבה.

יעל: שזה רק אמצעי בעצם.

אמנם זה רק אמצעי, אבל החיים שלנו הם בין שניהם.

(סוף השיחה)