מהו הקשר בין שנאה ואהבה? כיצד מתרחשים המעברים בין שני הרגשות רבי-העוצמה? האם אפשר לבנות מערכת שתשלב אותם בתבונה?
הקשר בין שנאה לאהבה הוא מאוד עמוק, ומושרש ביסוד הטבע. אנחנו עשויים מחומר שנקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג", והוא מתבטא ברצון להתקיים, ליהנות, לחיות בצורה הכי טובה, הכי בטוחה, ברמה הכי גבוהה שרק אפשר. הרצון לקבל, בשמו המקוצר, מפתח בנו משיכה ואהבה לדברים שנראים לנו מועילים, ודחייה ושנאה כלפי אלה שנתפסים בעינינו כמזיקים.
סביבנו יש אנשים, שאיתם יש לנו יחסים כאלה ואחרים. בבית, בעבודה, עם חברים. יכול להיות שהכול היה טוב, וברגע מסוים משהו בתוכנו מתהפך ואנחנו לא יכולים לסבול את אותו אדם. זה קורה כאשר הרצון לקבל שלנו גדל, ומתעוררות בנו דרישות חדשות, בכמות ובאיכות. לכן מערכות יחסים אינן דבר סטטי, וכל הזמן נמצאות בשינויים.
אם רצוננו לשמר מערכת יחסים, כדאי לדעת שזה דורש תיקוני כיוון תמידיים. כך הוא טבע הדברים, אנחנו כל הזמן מתפתחים. מה שמומלץ הוא שאת כל התנודות שאנחנו מרגישים ביחס לזולת, אהבה-שנאה, שנאה-אהבה, נייחס לשינויים הפנימיים שמתחוללים בנו, ופחות לאחרים. מכאן נוצר המקום לוויתורים: כדי לשמור על הקשר, אנחנו מוותרים על מה שנראה לנו לא טוב בשני, כאילו מוחקים את מה שאנחנו שונאים, ונאחזים רק בדברים שאנחנו אוהבים. זה ידוע וברור למי שיש לו ניסיון בחיים, ועתה נוסיף על כך את מה שמחדשת חכמת הקבלה.
"על כל פשעים תכסה אהבה", אומרים המקובלים. זהו הקוד לשילוב בין שני הרגשות המנוגדים, שנאה ואהבה. לפי שיטת הקבלה אנחנו לא מוחקים את "הפשעים", כלומר את השנאה ומחליפים אותה באהבה, אלא משאירים את השנאה על מקומה, ומעליה בונים אהבה. כך מתקבל קשר מורכב שיש בו שתי קומות: שנאה שמכוסה באהבה. בקומה התחתונה נמצא הטבע המקורי של האדם, רצון לקבל אגואיסטי, שרוצה לנצל את האחרים, לשלוט בהם, שרואה את כל מה שרע בזולת, שלא מרוצה משום דבר ואפילו שונא את כולם. ומהקומה הזו, אנחנו צריכים להתעלות כדי לבנות קומה שנייה, יחס של אהבה. מאיפה נביא אהבה לזולת אם הטבע שלנו הוא לאהוב את עצמנו בלבד? תיכף נראה, רק נתעכב עוד טיפה על הבנת הבעיה.
כיום אנחנו נזרקים בין אהבה לשנאה מפני שגם אם ויתרנו לאחר על משהו שלא אהבנו, וכאילו היחסים בינינו הסתדרו, ברגע הבא יצוץ משהו חדש שיפר את האיזון ושוב תתעורר שנאה. בנוסף, מכיוון שהרצון לקבל כל הזמן גדל ומתפתח, לאנשים קשה יותר ויותר לוותר, עד שנמאס להם בכלל והם מפרקים את הקשר. לפי חכמת הקבלה ברור מדוע זה קורה, הרי אין פה תיקון של ממש, אין השלמה.
כיסוי השנאה באהבה מצריך קבלת כוח חדש, כוח על-טבעי, שאין בנו מלכתחילה. אהבה, במובן המלא של המילה, לא קיימת בנו. היא מנוגדת לטבע הרצון לקבל שמנהל אותנו בכל צעדינו. נכון להיום, כשאנחנו מרגישים אהבה למישהו, זה בגלל שהוא ממלא לנו את הרצון לקבל בדרך כזו או אחרת, ישירה או עקיפה, מודעת או בלתי מודעת. לעומת זאת, אם לומדים כיצד בנויה מערכת המציאות, ומבינים שהאבולוציה מקדמת אותנו לחיבור ולקשר אינטגרלי בין כל בני האדם, שברמה הכי גבוהה שלו מוגדר כאהבה – או אז מתעורר בנו הרצון לאהוב לא כדי שיהיה לנו טוב, אלא כדי להשלים את מקומנו במערכת הבריאה ולהכתיר את כוח האהבה שישלוט במציאות כולה. בתנאים כאלה, בלבד, אפשר לקבל מלמעלה כוח מיוחד שנקרא "אהבה".
במצב המתקדם שתיארנו, האדם מתחיל לגלות בין השנאה לאהבה, את כוח הטבע המקורי, שברא את כל המציאות על ידי שני הכוחות הללו. הוא נמצא בין שניהם, לומד לנהל אותם בתבונה, וכך מגיע בהתפתחותו הפנימית לגובה שבו נמצא אותו כוח עליון. ואז הוא מבין שכל השנאה והאהבה שאנחנו מרגישים, זה רק כדי שנכיר את השורש שלהם, הניטרלי, ושנרצה להידמות לו. הוא רואה בכל שנאה שמתעוררת הזדמנות לדרוש אהבה גדולה יותר שתכסה אותה, ודרך זה אפשרות להתקשר עוד יותר לכוח העליון שבטבע, שורש המציאות. זו הופכת להיות המטרה הגדולה של החיים שלו, ולכן כל רע שמתעורר בו לא מפיל אותו לקרשים, אלא רק דוחף אותו לבקש עוד יותר את הטוב.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1085 – bit.ly/3o4BrRB