כהורים, תפקידנו להעביר לילדינו חכמת חיים. מהם האמצעים שיעזרו לנו לבצע הכי טוב את המשימה? על הסברה, על דוגמה, על גבולות שהמציאות בפנינו מציבה, ועל חוקיות שכדאי לציית לה.
קודם כול, חשוב להרגיל את עצמנו לדבר בנוכחות הילד, כמה שיותר. לתאר בקול רם את המחשבות שלנו, להביע את מה שעובר לנו בראש לגבי כל דבר ועניין, שיהיה מובן מה הם הלבטים שלנו, אילו שיקולים אנחנו לוקחים בחשבון, ממה אנחנו נזהרים, מה היחס שלנו לכל תופעה, מדוע אנחנו מחליטים לפעול בצורה מסוימת, וכן הלאה. כדאי שהדיבור הזה לא יהיה ישיר, כלומר כאמירה שמופנית מצידנו כלפי הילד, אלא יותר בסגנון של חבר חכם שכל הזמן נותן ביטוי למחשבותיו.
כך לדוגמה, כשאנחנו יושבים לאכול אפשר לומר משהו כמו: 'הכוס הזו, כדי שלא תישבר, עדיף לי להרחיק אותה מקצה השולחן. והמזלג, יש לו שיניים חדות, לא כדאי לי לנופף איתו כך סתם לכל עבר, כי אני עלול לשרוט את עצמי או את מי שיושב לידי'. הדיבור צריך להיות מותאם לגיל הילד ולרמתו, בקצב ובשפה שהוא מבין, וכדאי לשים לב שהוא עוקב אחרינו.
אנחנו נדבר תוך כדי כל פעולה שאנחנו עושים. בנוסף, נביע דעתנו על מה שאנחנו רואים ושומעים. כך הילד ייכלל במה שאנחנו חושבים, יקלוט בהדרגה את הגישה שלנו לכל דבר ודבר בחיים. פעמים רבות זה יחסוך לנו את הצורך לבוא אליו בציוויים, 'כך תעשה וכך אסור לך לפעול', להציב בפניו גבולות מאולצים. הוא בעצמו יהיה מסוגל להבין מה כדאי לעשות וממה עדיף לו להימנע, ויכולת הבירור הזו תשרת אותו לאורך כל החיים.
כשאנחנו נוסעים במכונית עם ילד בוגר יותר, אפשר להסביר: "אנחנו צריכים תיכף לפנות ימינה, לשם כך אני מאותת עכשיו, בודק במראה שאין מישהו מאחוריי, מביט קדימה ורואה שהדרך פנויה. ועכשיו אני יכול לפנות בבטחה".
במבט כולל, משימתנו היא להסביר שבחיים יש חוקים והגבלות – בכביש, בחברה, בטבע בכלל. גם עלינו המבוגרים יש הגבלות, ואנחנו מחויבים לשמור אותן. אדם אינו יכול לעשות כל מה שעולה על דעתו, בלי להתחשב בחוקים. מי שמפר אותם, סובל. מי ששומר עליהם, חוסך לעצמו בעיות.
עוד תמונה מוכרת היא שהולכים עם הילד לקניות בסופר, והוא מושיט יד לכל ממתק שנקרה בדרכו. איך כדאי להתמודד עם הסיטואציה? ובכן, אפשר לקנות לו משהו טעים ובריא לאכול, שיספיק למשך כל זמן שהייתכם בחנות, אבל מה שחשוב יותר זה להפוך את תהליך הקניות לחוויה לימודית מרתקת.
תסבירו בקול רם למה אתם קונים בשר, דגים, ביצים, גבינות, אילו סוגים קיימים ומה ההבדל ביניהם. תבקשו מהילד עזרה: "עכשיו אנחנו צריכים למצוא פטרוזיליה. פטרוזיליה היא ירק עם עלים ירוקים קטנים. לך בבקשה ותחפש באזור הירקות". תעשו אותו שותף שלכם בתהליך האיתור והבחירה. תסבירו במידת האפשר על כל פרי וירק איפה הם גדלים, מה הם תורמים לגוף שלנו, ומדוע חשוב לילדים ולמבוגרים לאכול אותם.
תפרטו את הרכיבים הדרושים להכנת עוגה, קציצות, מרק או כל דבר אחר שהילד אוהב. תסבירו כמה עולה כל דבר, כיצד שוקלים ומחשבים את המחיר הסופי, איך עושים חשבון כולל ואיך אורזים את הקניות. תבהירו מדוע כדאי להכין רשימת קניות מראש בבית, וכיצד אתם משתדלים לנהל את התקציב המשפחתי בתבונה. בדרך זו תהפכו את הקניות בסופרמרקט ממלחמה על עוד ממתק, לשיעור בזואולוגיה, בבוטניקה, בתזונה ובכלכלת בית גם יחד.
דוגמה אישית גם היא חשובה מאוד, ומשפיעה חזק על הילדים. נניח שרצוננו להקנות לילד הקטן הרגלי שינה. אנחנו יכולים לבוא אליו לחדר, להישכב ולומר: "אני הולך עכשיו לישון כי זה נותן לי כוחות לקום מחר בבוקר עם המון מרץ ושמחה. רוצה לשיר יחד איזה שיר ערש?". ואנחנו נשכב, ונשיר, ונישן. אחרי מספר ימים כאלה, סביר להניח שנראה אותו נשכב לבד, שר לעצמו, ונרדם.
לפעמים, כשמנסים לגרום לילד לעשות משהו או להפסיק לעשות דבר מה אחר, הורים משתמשים באיומים. "אם לא תעשה זאת, לא תקבל... אם לא תפסיק, תיענש...". אבל שיטת האיומים יכולה לעבוד במידת מה, רק כשהילד קטן ותלוי בנו. כשהוא יגדל קצת ויהיה עצמאי יותר, יש סיכוי גדול שהוא יתחיל פשוט להתעלם מאיתנו.
ילד ששומע כל הזמן "אסור", נתקל בהרבה הגבלות ואיומים, אינו מבין מדוע עליו לשמור על הגבולות האלה, ומה אלה תורמים לו. בדרך זו הוא לא יכול לבקר בתבונה את מה שהוא רואה סביבו, לנתח מה טוב לו יותר ומה פחות – לפתח לעצמו חוש ביקורת וראיית עולם.
כמובן, יש מצבים מסוכנים שבהם נהיה מחויבים להגביל את הילדים, לפעמים אפילו בכוח, כדי להבטיח את שלומם ואת התפתחותם. ולכן, הורים חכמים הם אלה שלומדים למצוא את שביל הזהב, את דרך האמצע בין חברות והבעת אהבה, לבין הפגנת כוח והגבלה.
בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 209 – bit.ly/3wmRFwr