חיים חדשים

שיחה 968

התדמית של חכמת הקבלה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .25.02.2018 – אחרי עריכה

אורן: אנחנו נשוחח עם הרב לייטמן על החכמה שאותה הוא מלמד ובה הוא עוסק כבר עשרות שנים "חכמת הקבלה". ננסה להבין כל מיני דברים שקשורים אליה ולייצג את השאלות שיש לכל אדם בארץ כשהוא שומע את הביטוי הזה "חכמת הקבלה" או "ספר הזוהר".

ניצה: אפשר לומר שצמד המילים "חכמת הקבלה", "ספר הזוהר", "עשר הספירות", הם מושגים שכאשר אנחנו שומעים אותם זה עושה לנו משהו. זה גורם לנו לאיזו אי נוחות, התכווצות, לפעמים דחייה, לפעמים זלזול, מנעד מאוד גדול של תחושות ורגשות. אנחנו יודעים שאתה מלמד הרבה מאוד שנים את חכמת הקבלה ואנחנו רוצים להבין באמת את הדבר הבסיסי הראשוני, למה בעצם כולנו מרגישים באופן מסוים, שיש איזו תדמית, מוניטין לא חיובי במיוחד, אולי אפילו שלילי שקשור בחכמה הקבלה. מהיכן התדמית השלילית, המוניטין השלילי שצברה חכמת הקבלה?

חכמת הקבלה מגיעה אלינו מ"אדם", זה בן אדם שחי לפני 5777 שנה, הוא גילה את החכמה הזאת ולימד כמה אנשים, אברהם הוא מהדור מספר עשרים של התלמידים שלו. אברהם חי כבר במצב אחר לגמרי בבבל העתיקה, כי שם היה אז משבר בחברה הבבלית. אנשים הפסיקו פתאום להבין זה את זה, האגו התחיל לפרוץ ביניהם, להרחיק ביניהם. בעבר הם היו עמים די פשוטים, ידידותיים זה לזה. כל אומות העולם היו אז בבבל העתיקה.

אברהם היה כוהן, אחד מהכוהנים שלהם, אבא שלו, תרח, היה ממש הכוהן של כל הבבלים, ואברהם היה אחריו כיורש, זה היה בזמן נמרוד מלך בבל. אברהם התחיל לחקור מה קורה לעם שלו, לכל שבעים אומות העולם האלה שמילאו אז את בבל, והוא גילה פשוט פתאום את האגו שהיה כל כך קטן, וגדל. אותו רצון לקבל שבכל אחד מהאנשים שהסתפקו בדברים פשוטים, כי היו להם דגים בשפע ממקורות המים שהיו שם, והם עוד גידלו בצל ושום וכל מיני ירקות, וזה הספיק להם, הם חיו חיים טובים.

ופתאום הם התחילו לריב ביניהם, התחילו ממש מהומות בין העמים האלה והעמים האלו, הקבוצות האלה עם קבוצות אחרות, משהו קרה, והם רצו לבנות מגדל עד השמים, זאת אומרת סמל לאגו שלהם כשהם פשוט רצו לפרוץ את כל הגבולות. אברהם גילה שזה קרה עקב האגו שפתאום התפרץ במין האנושי, תופעה מאוד חדשה שקודם לא היתה בכלל.

ואז הוא גילה שזה לא קורה סתם, אלא שאם מצד הטבע האגו של בני האדם מתפרץ ומעמיד אותם בהתנגשות זה מול זה, אז חוץ מהטבע השלילי הזה שמתגלה, הרצון לקבל, יצר הרע, האגו שלנו, אז גם יש בטבע כוח חיובי שאנחנו יכולים, אבל יכולים כבר כבני אדם למרות הכוח השלילי שמתגלה, להשתמש בכוח החיובי שבטבע ולאזן את שני הכוחות האלה, ואז להיות קיימים בין שני כוחות, כוח הרע וכוח הטוב.

וכשאנחנו קיימים בין שני הכוחות, דווקא כשאנחנו קיימים בשניהם בצורה שווה, אז ביניהם אנחנו מגלים את פנימיות הטבע, שנקראת "עולם העליון" או "כוח עליון". אברהם גילה את זה והבין שכל האנושות, בגלל שהאגו מתגלה בה, בעצם מחויבת לבוא לגילוי הזה בחיים שלהם, ולבנות את החיים שלהם בהתאם לנתונים האלה החדשים, ש"כוח הרע" ו"כוח הטוב" מאוזנים בכל בני האדם, וכל בני האדם בחיבור ביניהם, מאזנים את הכוחות האלה, ואז הם מגלים את פנימיות הטבע והעולם העליון. כי כל החיים האלו בעולם הזה בצורה כזאת פרימיטיבית, אגואיסטית, כמו שהיה קודם לפני בבל זה היה רק כדי להביא אותם להתפתחות הזאת, והוא התחיל להסביר להם ולפרסם את הידיעות האלה.

רמב"ם כותב על זה שאברהם פרסם כרוז לכל בני בבל, והצטרפו אליו הרבה אנשים מכל שבעים האומות. הוא קיבץ אותם לקבוצה אחת, וקרא לקבוצה הזאת "ישראל", "ישר א-ל", זאת אומרת לכוון אותם לפנימיות הטבע, "א-לוהים" זה פנימיות הטבע, והם הלכו אחריו. הם היו מאוד מנוגדים מכל יתר הבבלים שלא רצו להצטרף, שלא שמעו, לא קראו נכון את מה שאברהם המליץ להם.

הוא לקח את הקבוצה הזאת, שהיו בה נציגים מכל שבעים אומות העולם האלה שהיו בבבל והלך איתם לארץ כנען, כמו שהתורה מספרת. ומה שהוא עשה איתם זה שהוא כל הזמן לימד אותם איך להתקשר ב"ואהבת לרעך כמוך", ו"על כל פשעים תכסה אהבה", איך להיות מקושרים בצורה יפה ביניהם. הקבוצה הזאת התקדמה לזה, הם באמת גילו את פנימיות הטבע, הכוח הפנימי שבטבע, הם באמת היו כלולים משני כוחות מנוגדים, גם כוח קבלה וגם כוח השפעה, הם התקיימו בהרמוניה בין שני הכוחות האלה, מה שנקרא ב"קו האמצעי", ופיתחו את השיטה הזאת יותר ויותר. השיטה הזאת נקראת "חכמת הקבלה" וקיימת עד היום הזה. השיטה הזאת חיה באותה הקבוצה בערך 1500 שנה.

ניצה: זאת אומרת, במשך 1500 שנה הם השתמשו בשיטה של חכמת הקבלה, כלומר הם מימשו את השיטה של חכמת הקבלה ביניהם?

כן. לא כולם ולא בחלקם, אלא קבוצה גדולה. רמב"ם כותב שממש רבבות, זאת אומרת עשרות אלפים התחברו לאברהם והוא הלך איתם. ואלו שהצטרפו אליו היו כנראה בחוגים יותר קרובים, יותר רחוקים, כמו שאחר כך הם התחלקו לכוהנים, לווים, ו- 12 חלקים, 12 שבטים של בני יעקב וכן הלאה.

ניצה: עד עכשיו סיפרת בעצם איפה נולדה חכמת הקבלה. היא התחילה בתקופת אברהם עם אנשי אברהם, שגם הם מימשו את זה ביניהם בתקופה של 1500-1600 שנה. עד כאן התדמית היא כזו שאין לי אפילו שום מחשבה שלילית או חיובית כלפי זה, זה רק סיפור.

הקבוצה הזאת התקיימה וקיימה את החוק "ואהבת לרעך כמוך", ובמשך הזמן, "זמן" זה נקרא שהאגו שלנו כל הזמן גדל, וגם בקבוצה הזאת האגו כל הזמן גדל, והם התחילו פחות ופחות להיות מסוגלים לקיים את התנאי הזה של "ואהבת לרעך כמוך", התחילו לרדת בחלק מזה. לכן הם בנו קשר יפה וטוב שנקרא "בית המקדש הראשון", זה היה הקשר ביניהם, אבל הוא נשבר.

ניצה: נחרב, כן.

הבית נחרב, אבל הקשר נשבר. הם נכנסו אפילו לגלות בבל בחזרה בימי נבוכדנצר. הם היו שם וחזרו, בימי אסתר המלכה, וכל הזמן היו במאבקים.

ניצה: מה קרה לחוכמת הקבלה בזמן הזה כשהקשר ביניהם נשבר?

חלק מהחוכמה הזאת התנתק מאותם האנשים שלא יכלו להחזיק ב"ואהבת לרעך כמוך". ובחלק מאותה הקבוצה, שכבר נקרא "עם ישראל" שיכלו להחזיק ב"אהבת לרעך כמוך", חוכמת הקבלה הייתה להם כחוכמה הפנימית, חוכמת החיים שלהם.

ניצה: זאת אומרת שבאופן מסוים הם המשיכו לשמר ולממש את החוכמה.

כן, באהבה ביניהם, בחיבור ביניהם. וחלק האנשים שלא יכלו לממש את החוכמה הזאת בצורה הפנימית, הם התחילו לעסוק במעשים חיצוניים שנקראים אצלנו עד היום הזה "מצוות". והחלק הפנימי של הקבוצה שקיימה את חכמת הקבלה, המצוות שלהם היו שהם מתקנים את הרצון שלהם, כי הרצון האגואיסטי של אדם, הוא מתחלק לתרי"ג חלקים, ותיקון כל חלק וחלק לעל מנת להשפיע, לאהבת הזולת, נקרא "עשיית מצווה". ואיך אנחנו מקיימים אותו? על ידי האור העליון, כוח עליון, שמאיר ומתקן את הכוונה על כל רצון מ"על מנת לקבל" ל"על מנת להשפיע". האור נקרא "תורה", לכן קיום המצוות זה על ידי התורה. כתוב "בראתי יצר הרע" רצון אגואיסטי, "בראתי תורה תבלין", האור הזה הגדול, "כי מאור שבה מחזירו למוטב", עושה את הרע לטוב. חלק האנשים שהם היו מקובלים, הם קיימו בצורה כזאת את התורה. ואותו חלק אנשים שלא רצו וגם לא יכלו, והיו הרבה קבוצות, פלגים, כתות, קוראים להם בכל מיני שמות, שלא יכלו לקיים את זה, אז הם קיימו את זה בכל מיני צורות חיצוניות, כי בחיצוניות אפשר לקיים. ואז את מה שהמקובלים השיגו בפועל, הקבוצות האלה חשבו שזה יגיע אליהם אחר כך, אחרי שהם יגמרו את החיים שלהם כאן בקיום הזה בעולם הזה. ומאז נעשה השסע הזה בעם, שחלק גדול מהעם שהיו אז עדיין מקובלים, דרשו, כמו שרבי עקיבא דרש עד הסוף שלו לנהוג לפי "ואהבת לרעך כמוך" וחלק אמרו "לא, אנחנו לא מסוגלים, מה אתם רוצים מאתנו". התפרצה שנאת חינם ביניהם, והמקובלים הסתירו את עצמם עד כדי כך שרבי שמעון היה צריך להסתתר עם התלמידים שלו במערה כדי לכתוב את ספר הזוהר ולמסור אותו לאנושות. הם ממש קברו את ספר הזוהר ומאוחר יותר זה התגלה, לאחר שנים רבות.

ניצה: מי קבר את ספר הזוהר?

רבי שמעון בעצמו עם תלמידיו.

ניצה: למה בעצם? ממה הוא חשש?

כי לא היה למי לגלות. כבר היו כאן רומאים בארץ ישראל.

ניצה: ממה הוא פחד? מה היה קורה אם הספר היה מגיע לרומאים?

שרפו את הרב שלו, את רבי עקיבא. ולכן לא הייתה להם ברירה אלא לכתוב, והם כתבו. הם כתבו ספר שהתגלה לאחר דורות. וכשכתבו את זה בעצמם, הם ממש קברו אותו, והספר התגלה רק לאחר מאות שנים, במאה ה-13, על ידי רבי משה ד'לאון שהיה מקובל במאה ה-13 והוא כבר גילה את הספר הזה לכולם, לכן כולם חשבו שזה הוא שכתב.

ניצה: אני רוצה רק להבין, בפרק הזמן הזה למה בזמנו היה חשוב למקובלים להסתיר את זה, לקבור את זה.

כי לא היה מי שיוכל להבין את זה. כי עם ישראל נפל לאגו שלו בחזרה ולכן לא היתה להם שום תועלת מספר הזוהר. את ספר הזוהר כתבו בצורה כזאת שהוא יתגלה בסוף הימים, כשצריכים באמת לתקן את כל היצר הרע, גם בני ישראל וגם כל האנושות. כי התורה שבה עסקו מימי אברהם ועד חורבן בית המקדש השני, עד ימי רבי שמעון בר יוחאי, התאימה לאותה קבוצה שיצאה מבבל. אבל הזוהר כתוב לא לקבוצה הקטנה הזאת שנקראת "ישראל" דאז, אלא לעם ישראל שיתגלה בזמנים האלה עם החזרה לארץ ישראל כדי שהוא יעשה תיקון על עצמו וגם יוכל למשוך אור לכל יתר האנושות. בעצם לאותם בבלים שהיו איתם יחד אז בבבל כשקבוצת אברהם יצאה מבבל. ולכן ספר הזוהר היה כך נסתר.

ניצה: זאת אומרת ספר הזוהר מראש יועד לתקופה של היום.

כן. הוא התגלה על ידי רבי משה דלאון ואחר כך המקובל הגדול שהתחיל לגלות לנו חוכמת הקבלה היה האר"י במאה ה-16. אחרי האר"י בא הבעל שם טוב שגילה את העבודה הפרקטית עם חוכמת הקבלה ואז זה התגלגל והתגלגל דרך הרבה מקובלים גדולים, בעיקר תלמידי הבעל שם טוב עד בעל הסולם, שחי בתחילת המאה 20. בעל הסולם כתב על כל כתבי האר"י את הפירוש שלו שנקרא "תלמוד עשר הספירות" ועל ספר הזוהר הוא כתב פירוש שנקרא "הסולם". וכך בזמננו יש לנו את שני הכתבים הגדולים האלו, "תלמוד עשר הספירות" ו"פירוש הסולם לספר הזוהר".

לבעל הסולם היה עוד תלמיד, רב"ש, רבי שלום ברוך אשלג, שהיה מורה שלי והוא המשיך אחרי אביו לכתוב מאמרים על העבודה הרוחנית. איך כל אדם, שמתחיל מהצורה הקטנה ביותר, איך הוא נכנס לעבודה רוחנית ורוכש אותה. נכנס דרכה לעולם העליון, ופותח לעצמו לראות את כול הטבע.

כל המקובלים דרך כל הדורות האלו, מחורבן בית המקדש ועד היום הזה, כולם היו נסתרים או חצי נסתרים ותמיד היו להם בעיות ורק בזמננו, לאט לאט העניין נפתח. היום יש הרבה אנשים שלומדים את חוכמת הקבלה, אמנם יש כל מיני סוגים שלא מביאים אותם ממש לשימוש בחוכמת הקבלה כדי לתקן את הטבע שלהם ולפרוץ לחיים רוחניים, אבל בכל זאת כבר לומדים.

ספר הזוהר נמצא בחנויות אמנם שאי אפשר כל כך להבין מה כתוב בו, אבל בכל זאת הוא נמצא. וגם את תלמוד הספירות אפשר לקנות ועוד ספרי קבלה. אמנם שחלק מהספרים האלה שנקראים "הספרות הקבלית" הם לא קבליים בכלל, יש שם כל מיני סגולות, פולסא דנורא ומה לא.

אבל בכל זאת יש יחד עם זה יש קבלה אמיתית, שעוסקת בפנימיות האדם, היינו איך לתקן את טבע האדם ולהעלות אותו מעל האגו שלו.

ניצה: עכשיו באמת הבנתי את ההשתלשלות, איך חוכמת הקבלה השתלשלה במשך כל הדורות ואיזה תהליכים היא עברה בהסתרה וגילוי וכן הלאה. אבל עדיין לא ברור לי למה יש לה כזאת תדמית שלילית? מדוע היא מעוררת באדם שאפילו לא יודע ולא מכיר אותה אי נוחות, צמרמורת, חלחלה.

חוכמת הקבלה מנוגדת לכל העולם הזה, לדומם, לצומח, לחי, לבני אדם. היא הפוכה מכל מה שיש לנו בעולם הזה. היא מדע מהעולם הבא, מעולם אחר. היא מדברת על דברים שאין להם שום יסוד והם לא מקובלים בעולם הזה. ולכן כשהאדם שומע עליה, בתת הכרה, למרות שהוא אף פעם לא למד עליה שום דבר, אבל יש לו אליה איזו דחייה, איזה זלזול. משהו שהוא לא יכול להסביר למה, אבל ככה זה. כי שנאה לא דורשת שום הוכחות. הוא לא אוהב אותה.

ניצה: זה טבעי ההרגשה הזאת?

זו הרגשה טבעית.

ניצה: כן?

כן.

ניצה: זה רע, זה טוב?

אף אחד לא אשם בזה, זה לא טוב ולא רע, זה הטבע. כשאנחנו רואים איזו חיה מוזרה זה טוב או רע? זה הטבע, מה אפשר לעשות.

ניצה: אבל אם נניח באופן טבעי משהו דוחה אותך, לא מושך אותך, אין לך נטייה לנסות להתקרב לזה, אז אתה משאיר את זה בצד וזהו.

נכון. וכאן זה לא כך.

ניצה: את אני רוצה להבין.

כי אנחנו שייכים לחוכמת הקבלה בפנימיות שלנו, בנשמה שלנו ואנחנו לא כל כך יכולים, כמו שאת אומרת, לשים את זה בצד כאילו שזה לא שייך לנו. זה לא מפריע לי לחיות. כמה שאני אחיה אני אחיה, בלי לדעת את זה. יש עוד הרבה דברים שאני לא יודע והם לא חשובים לי.

ניצה: זה לא בוער.

כן. לגבי הקבלה אין דבר כזה.

ניצה: למה? מה מיוחד בחוכמת הקבלה?

כי אנחנו חייבים לפי התוכנית הבריאה לגלות את העולם העליון. והגילוי שלו יכול להיות אך ורק על ידי שימוש בחוכמת הקבלה. ואם אנחנו לא מגלים אותו, אז כל מיני בעיות שלנו, וצרות שאנחנו מתחילים לגלות בחיים שלנו, דוחפות אותנו בכל זאת. אנחנו לא יכולים לגלות ללא חוכמת הקבלה תשובות לשאלות על מהות החיים, מה הטעם בחיים, מה מטרת החיים, וזה מתחיל מאוד להציק לנו. השאלות האלו מציקות לנו מאוד ובגללן אנחנו נכנסים לייאוש, לסמים. אנחנו לא יודעים בכלל איזה חינוך לתת לילדים, ואנחנו רואים שהדור שלנו כבר בורח לנו מבין האצבעות.

ניצה: אבל יש פה כמו פרדוקס. כשבדרך כלל אם יש לי הרגשה שאני צריכה משהו, אז אני נמשכת אליו, באופן טבעי אני נמשכת אליו. פה אתה מתאר חוכמה שאתה מתאר שכנראה אנחנו מאוד צריכים אותה, ובו זמנית היא דוחה אותנו.

נכון.

ניצה: למה הפרדוקס הזה, מאיפה הוא?

כי היא מדברת על זה שאנחנו צריכים לצמצם את הרצון שלנו, האגו שלנו, לצמצם את עצמנו, ולהיכנס לדיאטה.

ניצה: את זה אני יכולה להבין. לא בא לי לגמרי, אבל אני יודעת שאין בררה.

אין ברירה. למה? כי יש לך מטרה יותר עליונה.

ניצה: כן.

את רוצה להיראות טוב.

ניצה: כן. להרגיש טוב, להיראות טוב.

וזה חשוב לך.

ניצה: כן.

לכן אנחנו צריכים להבין, האם מה שמציגה לנו חוכמת הקבלה, מה שמגישה לנו חוכמת הקבלה, האם אלה דברים כל כך חשובים שכדאי לנו, למרות הדחייה שלנו, לרכוש, לממש, לגלות אותם או לפחות להבין על מה היא מדברת או שלא. וכאן בזמננו אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו לא נוח. מצד אחד כנראה שאנחנו צריכים, ומצד שני אנחנו לא רוצים כי מדובר על הדיאטה מאוד מאוד קשה, שממש סוגרת את האדם.

בדיאטה של מזון את יכולה להתפרק עם משהו אחר. כאן לא, כאן את צריכה לחנך את עצמך להיות בקבוצה, להיות טובה עם אחרים, להתחיל לאהוב את הזולת, לכסות על כל הדברים הלא נעימים שאת רואה בזולת בטוב, "על כל פשעים תכסה אהבה" וכולי. זאת אומרת, כאן מדובר על שינוי הטבע שלנו. זה נעשה על ידי פעולות, ועל ידי הפעולות האלה אנחנו מזמינים את הכוח העליון והוא משפיע עלינו עושה.

יוצא שאני מוכן לכל הפעולות חוץ מזה כי על כל הפעולות האחרות אני יכול לצייר לעצמי מה אני מרוויח, אבל כאן מה אני מרוויח? אני לא רואה שום דבר, ולכן זה לא שזה קשה, אלא אי אפשר.

אבל התורה נותנת לנו פתרון, שעל ידי הקבוצה, על ידי הלימוד בצוותא, על ידי הקשר בינינו שנקרא ערבות, כמו שכתוב בתורה. אנחנו יכולים להתקדם למאור המחזיר למוטב שנקרא תורה, ואז הוא מטפל בנו ועושה את זה. אבל בכל זאת הפעולות האלה קשות מאוד וזה דורש חינוך קפדני לכל אחד ואחד.

אורן: עם מה חשוב שנצא מהשיחה הזאת לגבי ההתנגדות לחכמת הקבלה?

התנגדות לחכמת הקבלה היא התנגדות טבעית. אפילו שאדם לא רואה בזה שום אינטרס, אמנם שיש קבוצות אינטרסנטים למיניהן שאצלם חכמת הקבלה פשוט הורסת להם את העסק, אבל זה משהו אחר. לכן לא פלא שאף אחד לא רוצה לשמוע על זה, לראות את זה, ואם כן אז בצחוק, לעבור וללכת הלאה. זו עדיין תקופת מעבר.

(סוף התכנית)