איזו תחושה התעוררה בכם בפעם האחרונה ששמעתם מישהו מדבר על ספר הזוהר או חכמת הקבלה? אי נוחות? התכווצות מסוימת? זלזול? אין פלא, כך זה אצל רוב העם. איך התדמית השלילית של הקבלה מתיישבת עם העובדה שהאנשים שבכל זאת לומדים אותה מגלים בה מעיין חיים ותבונה? כדי להבין זאת לעומק יש להתוודע אל מהותה של החכמה הנסתרת.
קודם כול, שכחו מחוטים אדומים, מים קדושים, קמעות, כישופים, אסטרולוגיה ושאר מיני מטעמים. כל זה לא קשור לחכמת הקבלה המקורית, אלא הודבק אליה ברבות השנים בטעות. חכמת הקבלה המקורית מגיעה אלינו מהמקובל הראשון, אדם שחי לפני 5778 שנה. לפניו חיו דורות רבים, אבל הוא היה הראשון שגילה את האמת הגדולה של הבריאה, את מערכת ההפעלה של המציאות כולה. "ההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, שאדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו". כך אומר הרב יהודה אשלג, במאמרו "תורת הקבלה ומהותה".
עשרים דורות עברה שיטת הקבלה ממורה לתלמיד עד שהופיע אברהם, המקובל הגדול הבא. בתקופתו הציוויליזציה העיקרית הייתה מרוכזת באזור מסופוטומיה. בני האדם הרגישו קרובים כמו משפחה, "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" נאמר על כך במקרא (בראשית יא, יא). ואז, האגו של כל אחד התחיל להתנפח, עד לשמיים ממש. מזכיר קצת את מה שעובר עלינו כאן במדינה. הסיפור הסימבולי של מגדל בבל מתאר כיצד "היו רוצים לדבר איש אל רעהו... ולא מכירים איש לשון רעהו. מה עשו, לקח איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית. וחצי העולם שם נפלו בחרב" (פרקי דרבי אליעזר, פרק כד). בלבול הלשונות מתאר את הפילוג שהורגש בין האנשים. האגו סימא את עיניהם, האנשים הפסיקו להבין זה את זה והתקשורת ביניהם השתבשה כליל.
בעזרת חכמת הקבלה, אברהם חקר את המתרחש סביבו. הוא הבין שהתפרצות האגו לא קרתה סתם, אלא אם מצד הטבע פתאום גדל האגואיזם האנושי והפך לכוח שלילי הרסני, זה אומר שאפשר לגלות בטבע גם כוח חיובי מאזן ומאחד. אברהם גילה את הדרך לאיזון בין כוח הרע וכוח הטוב שבבריאה. עוד הוא גילה כי קיום מאוזן פותח בפני האדם את פנימיות הטבע, ממד גבוה יותר מזה שאנו חשים עתה ונקרא "עולם עליון" או "כוח עליון". אברהם הבין שהאנושות כולה תצטרך להתפתח אל עבר האיזון והאחדות, ולכן החל לפרסם ברבים את שגילה.
כך מתאר זאת הרמב"ם: "בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו. כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים... והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש א-לוה אחד לכל העולם". מכל העמים, השבטים והחמולות שחיו אז באותו אזור, אברהם קיבץ את האנשים שהתחברו לגישתו וגילו נכונות להתקדם. אברהם היה "מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען". הוא דיבר עם כל מי שהיה מוכן להקשיב. "וכיוון שהיו העם מתקבצים לו ושואלים לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות ע"ז, פרק א).
אברהם לימד את מידת החסד, במטרה ליצור בין תלמידיו מערכת יחסים המתאימה לגילוי הכוח האחד. רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב (1926-1855) מסביר: "כוונת הבריאה הייתה שיהיו כולם אגודה אחת", לכן לימד אברהם שעל כולם להתחבר כאחד מעל כל הנטיות האגואיסטיות. בהדרגה "התקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו 'אנשי בית אברהם'. והיה הדבר הולך וגדול עד שנעשה קהל עדת ישראל" ("שם משמואל", פרשת האזינו). כך נולדה קבוצת "בית אברהם" אשר לימים הפכה להיות עם ישראל. עם שהמקור שלו אינו ביולוגי, טבעי, ככל העמים, אלא אידיאולוגי, רעיוני.
במשך דורות התקיים עם ישראל לפי שיטת האיזון של חכמת הקבלה, ושאף לגלות את הכוח האחד. אבל בהמשך ההתפתחות גבר האגו מאוד בקרב העם, ורוב האנשים איבדו את היכולת לאזן אותו. הקשרים הטובים נשברו, היחסים התקלקלו וכך הגיע חורבן הבית הראשון ולאחריו גם השני, עקב שנאת חינם. אותה חכמה שליוותה את העם מאז ימי אברהם נעלמה, איש לא רצה בשיטה לחיבור ואהבה מלבד כמה יחידי סגולה. אלה היו המקובלים, שנאלצו להסתתר.
חבורת המקובלים הבולטת ביותר נודעה בשם "בעלי הזוהר". במאה השנייה לספירה, עשרה מקובלים בראשותו של רבי שמעון בר יוחאי התחבאו במערה בגליל וחיברו את ספר הספרים של הקבלה, ספר הזוהר. הרומאים שלטו אז בארץ, העם היה מרוסק, לא היה למי למסור את הזוהר, אבל הם ראו קדימה. הם ידעו שהם כותבים ספר לא לזמנם אלא לעתיד לבוא. ספר שיעזור לאנושות כולה להגיע לבסוף אל האיזון והאחדות, אל המנוחה והנחלה. לכן לאחר כתיבת הזוהר, הוסתר הספר מעיני הציבור, והתגלה רק כעבור מאות שנים. היה זה במאה ה-13, עת מקובל ספרדי בשם רבי משה דה-ליאון החזיק בעותק מהספר, ולאחר פטירתו מכרה אותו אשתו בתום לב. אגב, זו הסיבה לכך שיש המייחסים את כתיבת הזוהר לדה-ליאון, בטעות.
במאה ה-16 הופיע בצפת המקובל הגדול הבא, האר"י הקדוש, וממנו החלה תקופה חדשה שבה חכמת הקבלה מתגלה מחדש. האר"י לימד את הקבלה באופן מדעי, ופתח את השערים לדורות הבאים. את דרכו המשיך הבעל שם טוב מייסד החסידות, ומקובלים גדולים נוספים, עד שבתחילת המאה העשרים הופיע הרב יהודה אשלג. הוא כתב את פירוש "הסולם" לספר הזוהר, ולכן נודע בכינויו "בעל הסולם", כתב פירוש לכתבי האר"י בשם "תלמוד עשר הספירות", והחל להפיץ את שיטת החיבור של הקבלה בשדרות העם. בנו, הרב"ש, הרב ברוך שלום אשלג המשיך במלאכת הגילוי וכתב שיטה סדורה לחיבור בין אנשים לשם גילוי הכוח האחד שפועל בכל הבריאה.
לכל אורך התקופה שמאז חורבן הבית ועד היום, היו המקובלים נסתרים, נרדפים, מבוזים. תמיד עשו להם בעיות, טפלו עליהם שקרים ומזימות. רק בזמנינו, לאט לאט, מתחילים עוד ועוד אנשים להתוודע אל הקבלה. אמנם חנויות הספרים מלאות כבר בספרים שמוגדרים כספרות קבלית, אבל רובם כלל לא קשורים למהותה המקורית של החכמה. אמנם רבים חושבים שהם לומדים קבלה, אבל אין הם עוסקים בתיקון פנימי של הטבע שלהם, בהתעלות מעל האגו ורכישת טבע שני של אהבה ונתינה טהורה. איך שלא יהיה, בתוך ים הבלבול שסובב את הקבלה, יש בנמצא גם את השיטה המקורית של אבות אבותינו בזכות פועלם של בעל הסולם ובנו הרב"ש.
והציבור הרחב? כתוצאה מאלפיים שנות ניתוק, באופן אינסטינקטיבי הוא סולד מהקבלה, גם בלי שאנשים ידעו עליה דבר. בתת ההכרה כל אדם מרגיש שיש בקבלה משהו שמרתיע אותו, וזה נובע מהעובדה שהקבלה היא סוג של תרופה לקלקול שבטבע האדם. אך טבעי הוא ששיטת התיקון מעוררת דחייה, אבל האבולוציה מראה שבלי לאזן את הכוח האגואיסטי ההרסני שמחריב כיום כל חלקה טובה, מייצר שחיתויות בלי סוף וים של פילוג ושנאה, אין לנו כל תקווה. בלי לתת מענה לשאלות קיומיות על מהות החיים ותכליתם, דווקא בעידן השפע הריקנות עלולה להשבית כל שמחה מחיינו.
אז למרות העובדה שהקבלה היא מין עוף מוזר, שלא ברור מה לעשות עם זה שהוא צובר לו עוד ועוד אוהדים – פתאום זה לומד קבלה, ולפתע גם זו עוסקת בחכמה – כנראה שמתישהו לא תהיה ברירה אלא להטות אוזן אל סוד החיים הטובים שאבות אבותינו ביקשו למסור לנו ממרחק השנים.
"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות. כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיה, בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנה... אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור... ועל כן אמרתי, שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי".
בעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 968, התדמית של הקבלה – bit.ly/2peFDC1