מהן הסיבות להתפרקות החברה האנושית, האם אפשר להגיע לשמחה ומילוי תמידי בחיינו ואיך אפשר ליהנות שוב מהמשפחה?

תפקידו של ההורה ללמד את הילד חכמת חיים:

• לא מלמדים אותנו את אומנות בניית המשפחה, וחבל מאוד

• ישיבה משפחתית שבועית. משהו קדוש. כיבוד קל, והעיקר דיבור, חילופי דברים

• כל אחד מספר דברים שעבר השבוע, כולנו מתרשמים, דנים, מייעצים. שואפים להסכמה

• כך נבנית תחושה משותפת במרכז השולחן, שהיא המשפחה. רגש ושכל משותפים

• הרגשה זו נותנת לכל אחד מין עוגן בחיים, הרגשת שייכות לחברה קטנה

• לומדים להתקשר באופן משפחתי בבית, ואז קל לבנות יחסים כאלה גם מחוץ למשפחה

• כל בן משפחה נכלל מההסתכלות של אחרים על החיים, זה מרגיע, מרחיב דעת ורגש

• אין צורך לדעת כיצד לכוון ילדים נכון בחיים. פשוט לדבר איתם בגובה העיניים, הכי טבעי:

• אם הבת הקטנה שלי מדברת, אני "מתלבש" ברמה שלה, רק עם הבנת פתרון משלי

• אני כמו מחבק אותה, לוקח אותה איתי יחד לטיול דרך המחשבה והרגש שלי כלפי דבריה

• כאילו את בשנתיים גדולה ממנה, לא יותר, כמו חברה גדולה שלה, בלי חכמות של הורים

• ייתכן שבהתחלה הבנים במשפחה יתקשו להשתתף כך עם האחות הקטנה. סבלנות

• כדאי להורים להתחיל תהליך כזה קודם עם הקטנים. את בני הנוער לגרות בעדינות רבה

• תפקידי כהורה להתחנך להיות הורה, ולבנות בבני הבית הרגשה משותפת שנק' משפחה

• הגדולים בבית מוסרים לו כאילו את "הראש" שלהם. הוא נעשה חכם יותר מבני גילו

• דווקא העובדה שהוא כולל את כל בני המשפחה מאפשרת לו לפתח את הייחודיות שלו

• ההורה מרוויח את ההרגשה שכל המשפחה נמצאת עימו, בתוכו. מתחיל לחשוב מורחב

ילד לומד מדוגמא:

• דוגמאות שליליות הוא מקבל מחוץ לבית, חובה לייצר דוגמה חיובית

• צריכה להיבנות בילד ההכרה שהמסירות למשפחה היא מעל הכול בחיים. עזרה הדדית

• משנות החמישים של המאה הקודמת העולם נעשה עגול. גם המשפחה צריכה להתעגל

• בניית מושג המשפחה בינינו, תלויה בכל אחד ואחד מבני המשפחה. כולם שווים בזה

• כל אחד משתתף בחלק שלו, אחרת לא תיבנה משפחה. כל אחד נותן מה שביכולתו לכלל

• תמצית חכמת החיים היא פיתוח היכולת להתקשר לאנשים אחרים. אך לא מלמדים אותנו

• השתתפות של כל אחד בהתאם ליכולתו בונה בין בני המשפחה קשר

• מי שרכש בבית יכולת התקשרות לאחרים, יצליח בכל מקום לעגל אנשים סביבו