כיצורים תבוניים אנחנו רוצים להכיר את עצמנו ואת העולם, על מנת להצליח בחיים ככל האפשר. עם זאת הרבה מאוד דברים לא ידועים לנו. מה מגביל את יכולת המחקר והתפיסה שלנו? איך אפשר להרחיב אותה?
ישנם חלקי מדע שאנחנו יכולים לסמוך עליהם, להשתמש בחוקיות שאנחנו מגלים בהם ולהיות בטוחים בתוצאות. כך למשל אנחנו בונים כלי טייס, כלי שייט ועוד. וישנן מערכות בטבע שלגביהן הידיעה שלנו מוגבלת למדיי, כמו למשל גוף האדם. אינספור מאמרים מדעיים נכתבים וכל הזמן יש חידושים, אבל איש לא מתיימר לחשוב שאנחנו יודעים הכול על גוף האדם, וודאי שלא על חייו הפנימיים של האדם, על המחשבות, הרגשות, הרצונות והכוונות.
בשונה מאיתנו, לבעלי החיים לא חסר ידע. חיה מרחרחת סביבה, ולפי טבעה יודעת אם משהו טוב לה או לא. אין לה צורך בבדיקות מעבדה או בקורסים למציאת בני זוג מתאימים, לצורך המחשה.
במהלך הדורות, חוסר הידע הביא את המין האנושי לפתח כל מיני דתות, אמונות ושיטות מיסטיות, כדי לעזור לאדם להסתדר איכשהו מול הלא-נודע. האם יש בכך מן האמת? שאלה גדולה.
"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אומרת חכמת הקבלה. עקרון המפתח הזה מכוון אותנו לא לשקוע בדמיונות לגבי מה שאנחנו עדיין לא מגלים כעובדות מדעיות, אלא ללמוד להרחיב את גבולות התפיסה הפנימיים שלנו. לפי המידה שנוכל לעשות זאת, יתרחבו גם גבולות המדע שלנו.
איך זה עובד?
לפני הכול חכמת הקבלה מסבירה שאנחנו אף פעם לא רואים את המציאות כפי שהיא, אלא את מה שאנחנו מסוגלים לראות, לזהות ולהבין. בלבד. בהתאם לזאת, כדי להרחיב את יכולת הקליטה, עלינו לפתח כלי חישה פנימיים חדשים.
שימו לב: זה לא כמו לקחת משקפת כדי להגדיל את טווח הראייה, או להיעזר במכשירים רגישים להגדלת טווח השמיעה, אלא החוש הפנימי שחכמת הקבלה מפתחת באדם מאפשר לו לראות את עצמו ואת הטבע הסובב אותו יותר לעומק, בדרגת קליטה גבוהה יותר.
האדם מתחיל לראות קשרים פנימיים, שכעת אנחנו לא רואים, בין כל פרטי המציאות. הוא רואה איך הטבע קושר את הדומם, הצומח, החי ובני האדם למערכת אינטגרלית, עם המון חוטי קשר. הוא רואה שכולנו נמצאים כמו בתוך איזה ג'לי שקושר אותנו יחד, פיזית, רגשית, שכלית, ובכל מיני צורות נוספות.
עם גילוי רשת הקשר הכללית האדם מתחיל לחקור אותה, ללמוד אותה, ומתוכה להבין מהי מהות הבריאה, מהות החיים, מהות קיומו שלו ושל חלקי המציאות האחרים. בתוך רשת הקשר הזו קיימים כל חוקי המציאות, והגילוי ההדרגתי שלהם מראה לאדם כיצד לנווט את עצמו לחיים הכי נכונים. הוא מתחיל לקלוט מאיפה נובע כל דבר, ומה תהיה התוצאה משימוש כזה או אחר בו. על כך נאמר במקורות: "החכם, עיניו בראשו", וכן "איזהו חכם הרואה את הנולד".
אותו חוש פנימי שהזכרנו מתפתח דרך קניית תכונות חדשות, שהעיקרית שבהן היא התקשרות לאחרים בצורה מתחשבת, משלימה, עד לרמה של אהבה לזולת. במובן העמוק של המילה, אהבה היא התקשרות הדדית טובה בין כולם לכולם, למרות השוני וההבדלים, ומעל כל ריחוק ושנאה שמתגלים.
בחכמת הקבלה אהבה היא לא מילה יפה, אלא החוק הכללי של הטבע שמחייב התקדמות אבולוציונית אל עבר אינטגרציה מלאה. אדם שקולט את מגמת ההתפתחות הזו ועובד על פיתוח יחס של אהבה לאחרים במקום לעצמו, מגלה שהוא נמצא בתוך טבע שאינו עיוור, אלא מלא בחכמה נפלאה. יש לו מה להשיג, יש לו עם מה להזדהות, והוא מתמלא בתחושת חיים, אופטימיות ושמחה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1063 – bit.ly/2ZOPW2b