חיים חדשים
תכנית 1184
היווצרות החיים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.12.19 – אחרי עריכה
אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1184, והיום אנחנו נדבר על היווצרות החיים. ננסה להבין, אולי קצת, משהו, איך דומם הפך להיות חי, בדרך לחיים חדשים.
ניצה: היווצרות החיים או מוצא החיים, הוא אחד הנושאים המרתקים שלומדים עליהם הרבה לפחות בתחום המדע, כי יש לזה השלכות. אנחנו לומדים כמובן מתוך תהליכים שהתרחשו, כדי לדעת איך אנחנו מפתחים את עצמנו קדימה, הלאה. זאת הסיבה שבעצם אנחנו חוקרים דברים אחורה, כדי לדעת לאן הדבר הזה מקדם אותנו, לאן זה יפתח אותנו הלאה.
כל המדענים יודעים להגיד פחות או יותר, באיזה שלב בהתפתחות של החיים הדומם הפך לצומח, ואחר כך הצומח הפך לחי. אבל לא ברור עדיין אותו הרגע שבו דומם פתאום הופך להיות חי. אבל לפני שניגע בקפיצה הזאת, בוא ננסה להגדיר על פי הגדרה שלך, מה זה דומם בעצם. לפני שנבין מה זה חיים, בוא נבין קודם מה זה דומם.
"דומם" זה נקרא, רצון שרוצה לספוג את מה שלטובה, ולדחות את מה שלרעה, כמו שהוא מסודר, כמו שהוא יצא.
ניצה: רצון לספוג מה שלטובה, ולהרחיק מה שלרעה.
כן, בצורה כזאת פשוטה, הוא נקרא "דומם".
ניצה: חכמת הקבלה בעצם קוראת לו "רצון" כן?
כן.
ניצה: שזה מעניין. למה? כי אנחנו רגילים שרצון זה משהו ששייך כאילו לדרגה יותר גבוהה, כמו לאדם.
לא. קחי כל דומם ודומם, אין לו רצון? הוא מחזיק את הצורה שלו, את המבנה שלו, הוא דוחה את האחרים, אי אפשר לפרוץ לתוך גבולו. בכל זאת אפילו שזה אויר או משהו, צריכים להיכנס בו. לא כל שכן נוזל או חומר קשה. ולכן זה רצון שעומד על קיומו.
ניצה: על קיומו, זאת אומרת שהוא שומר על איזה סדר מסוים בתוכו, איזה מבנה פנימי בתוכו?
על המבנה שלו.
ניצה: מבנה פנימי בתוכו, זה דומם. אם כך מה ההגדרה ל"חיים"?
"חיים", זה שמקבל ונותן.
ניצה: שכבר יש בו פעולה?
לא רק פעולה.
ניצה: אלא?
יש לו מערכת שלמה שיודעת מה הוא צריך לספוג ומה הוא צריך לפלוט.
ניצה: אבל גם על דומם אמרת, שהוא יודע מה הוא צריך לספוג ומה הוא פולט?
אבל כאן יש לנו ספיגה מסוימת, הייתי אומר מבוררת, סלקטיבית מה הוא סופג מהסביבה, ומה הוא נותן לסביבה. יש בתוכו חילוף חומרים, ויש לו אם כך קשר הדדי עם הסביבה ויוצאים ממנו כל מיני כוחות וחומרים החוצה, ובמקום זה מגיעים אליו כוחות וחומרים מהסביבה. זו כבר הרגשת החיים.
ניצה: אני קראתי הגדרה מעניינת של נאס"א על החיים. היא אומרת "זאת מערכת חיה, היא מערכת כימית המתחזקת את עצמה ומסוגלת לעבור רבולוציה". ככה הגדירה זאת נאס"א.
בסדר.
ניצה: זה לא שולל את מה שאתה אומר, אני אומרת שזאת בעצם רק הגדרה. זאת אומרת, החיים לפי ההגדרה שלך זה כל דבר שהוא חי, שבעצם יש לו כבר איזו אינטראקציה עם הסביבה.
אינטראקציה עם הסביבה, כן. שהוא מתכנן ושולט.
אורן: לדומם אין אינטראקציה עם הסביבה?
יש, אבל אין להם מערכות שהם יכולים לשנות את עצמם, לכן נקרא "דומם", "דממה". כי הוא נמצא בתכונות שלו שלא משתנות. הוא נמצא ביחס שלו כלפי הסביבה שלא משתנה, אלא כמו שהוא, כך זה, עד שכוחות חיצוניים יהפכו אותו למשהו אחר.
ניצה: איזה גורם נוסף מצטרף לדומם, שהוא פתאום הופך אותו ממצב של דומם למצב של מערכת שהיא כבר חיה?
שהוא רצון לספוג דברים טובים, ולפלוט דברים רעים.
ניצה: זאת אומרת תוספת רצון נוספת עליו?
לא רק, אלא מערכת שלמה פנימית שהוא יודע מה לטובתו ומה לרעתו, ואז מתגלים בו כאלה מערכות שהם מבצעים את הפעולות האלה של ספיגה ופליטה.
ניצה: בכל תהליך של מעבר מדומם לצומח יש איזו מערכת שלמה שמתחילה להתפתח.
כן.
ניצה: ואחר כך היא עוברת נגיד קפיצה נוספת מצומח לחי, זאת אומרת היא מקבלת תוספת נוספת של מערכת שהיא הופכת להיות מה? יותר מורכבת?
יותר מורכבת עם כוח הבירור, עם כוח הספיגה, עם כוח הפליטה. היא מקרבת את המועיל ומרחיקה את המזיק, לא כמו דומם, ואפילו לא כמו צומח שהוא בכל זאת מאוד מוגבל בתנועות שלו. זאת אומרת בהתאם לכמה שהרצון שלו לשמור על עצמו הוא קטן, לכן הוא לא כל כך זז, אלא רק כלפי שמש, אויר.
אבל חי יש לו כוח רצון גדול מאוד, והוא רוצה לספוג יותר ולפלוט יותר. יש לו מערכות מאוד גדולות לעיכול, לנשימה, לכל דבר, ולכן הוא כבר נע ונד. הוא חייב לחפש מקום יותר טוב, הוא מתרבה בצורה אחרת מהצומח שזה כבר עולם חדש ממש, עולם של החיות, של הגופים החיים, וכך הוא מתקיים.
ניצה: יש איזה מושג שמדבר על המעבר הזה בין דומם לבין צומח, שהוא מדבר על איזו "אבולוציה ספונטנית". כך זה מכונה, אבולוציה ספונטנית.
איפה שלא יכולים להסביר, אומרים כך.
ניצה: אז לפי חכמת הקבלה מה באמת הגורם, מיהו הגורם שגורם לדומם לפתח פתאום איזו מערכת יותר מורכבת, ושהיא יודעת פשוט לעשות לו סלקציה ואינטראקציה?
דבר אחד, הייתי אומר ששום דבר לא קורה ספונטנית. דבר שני, עוד לפני שהתחלנו לדבר על הדומם דדומם ממש הראשון, כבר ישנה המערכת בכוח, שהיא אחר כך יוצאת בפועל בחומרים. המערכת הזאת כבר מתפתחת ונבנית ומסודרת להוציא לאור את כל החומרים בדומם, צומח, חי, מדבר, שהיא מפתחת אותם, מגלה אותם, בונה אותם. וזה שאנחנו רואים לפנינו דומם, צומח, חי, מדבר, זה סך הכול תוצאה ממה שכבר קיים בטבע בכוח, ועכשיו יוצא לפועל.
ניצה: זאת אומרת, קיימת איזו תבנית שמפתחת אותנו כל הזמן, ומעבירה אותנו תהליכים אבולוציוניים?
כן.
ניצה: מה המטרה שבגללה החיים התחילו? למה בעצם פתאום נוצרו חיים, בשביל מה?
חיים נוצרו כדי שהכוח של הספיגה, של הרצון לחיות, לקבל, ליהנות, לספוג שנמצא בגוף, דומם, צומח או חי, שהכוח הזה יתפתח בכל צורכו.
ניצה: אגב, אתה חושב שאי פעם האדם יצליח להפוך דומם לחי?
בחיים לא.
ניצה: עד היום זה באמת לא קרה.
אורן: למה האדם לא יצליח?
זה לא יכול להיות, כי אין בידו יכולת לשנות את הרצון הפנימי שבטבע.
ניצה: זאת אומרת הוא כן יכול לקחת למשל איזו רקמה חיה וממנה לפתח משהו, נגיד.
כן, ודאי.
ניצה: זה כן. אבל להפוך דומם לחי, זה משהו שאדם לא יכול לעשות.
אם זה באמת דומם, הוא לעולם הוא לא יוכל.
ניצה: זה מעניין, כי יש הרבה ניסויים בתחום הזה.
בוא נדבר קצת על רמות הקשר. בין הרמות האלה של דומם, צומח, חי, יש איזה קשר, תקשורת ביניהם?
כן, יש. הקשר, שצריכה להיות מערכת פנימית שהיא שומרת על עצמה, מערכת הגנתית, זה קודם כל, שהיא מגנה על הייצור הזה, על כל אחד ואחד. ושומרת עליו שלא יזוז, שלא ישתנה, שלא יקרה לו כלום, שיהיה רק מגן על מה שהוא. זאת אומרת הרגע הבא חייב להיות כמו הרגע הקודם. במידה שהוא כבר מגיע לזה והוא בטוח, ויש לו מערכות של שמירה קבועות, על המצב הקבוע, המערכת בעצמה היא מתפתחת ומובילה אותו למצבים יותר מורכבים. ואז לפי זה הוא הולך ומתפתח, וסופג יותר מידע וחומרים, ופולט לפי זה גם מעצמו יותר מידע וחומרים. וכך הכוח הזה נקרא "כוח החיים".
ניצה: אנחנו רואים דבר מאוד מעניין, שלמשל רמה מסוימת כאילו יצרה רמה אחרת מתקדמת יותר, אבל היא לא נעלמת. נגיד לא כל הדומם הפך לצומח, וכל הצומח הפך לחי.
נכון.
ניצה: זאת אומרת, עדיין נשארות הרמות האלה. האם יש תפקיד לרמות האלה שנשארות בצורה זו?
כן. הן צריכות להיות. שום דבר לא נעלם, הכול נמצא בטבע. אנחנו רואים שנעלמות איזה צורות, אבל היסודות כמו בדרגת הדומם הם נשארים.
ניצה: הם נשמרים כחלק מתהליך ההתפתחות.
כן. ודאי שהם גם משתנים. זה לא אותם אבנים, ולא אותם מים, ולא אותו אוויר, אבל בכל זאת.
אורן: אמרת שמה שאנחנו רואים בטבע, דומם, צומח, חי, זו רק תוצאה ממה שקיים בטבע בכוח, ואחר כך מתממש בפועל. זאת אומרת, עוד לפני שהאבולוציה מתקדמת בשלבים של דומם, צומח, חי וכן הלאה עם הרבה מינים, בלי סוף מינים שיוצאים ומתפתחים, אתה אומר, שכל הצורות שאנחנו נראה על פני כדור הארץ, הם קיימים בטבע בצורה פוטנציאלית מלכתחילה.
בכוח, ויוצאים בפועל.
אורן: בכוח, ואחר כך רק יוצאים בפועל. אז איפה הם קיימים בטבע בצורה של פוטנציאל?
כוח. אתה לא רואה כוחות.
אורן: זה כוח שהוא דומם, שהוא צומח, שהוא חי? מה זה הכוח הזה?
"כוח" זה נקרא כוח שלא מלובש בשום דבר.
אורן: ומה מוגדר בו?
הכול, כל האבולוציה בדומם, צומח, חי, בני אדם, ומה שקורה איתם במשך אלפי שנות ההתפתחות, הכול כבר נמצא בכוח הקיים בטבע. איפה? אין מקום, כי זה כוח.
ניצה: כשאנחנו מסתכלים על צורות החיים איך הם מתפתחים, אנחנו רואים שבאמת נעשות מערכות שהן יותר ויותר מורכבות. מה מכינה לנו האבולוציה מכאן והלאה? האם מחכים לנו התפתחויות נוספות בצורות החיים שלנו?
לא.
ניצה: אנחנו מכירים את עצמנו כבני אדם. זו פסגת האבולוציה?
כן. אם אפשר להגיד פסגה.
ניצה: כן. לכן אני שואלת.
לא, אני לא מעריך את זה כך, אבל נגיד.
ניצה: בדיוק על זה אני שואלת. זאת אומרת ברור שזה עדיין לא הפסגה, יש לנו עוד משהו לעבור כנראה.
אנחנו צריכים להכיר שאנחנו הכי אומללים, נבזים, שפלים, רעים, גרועים, ושעלינו לתקן את עצמנו. כי אנחנו היחידים בכל הטבע שמזיקים לכל הטבע. מזיקים ממש. לדומם, לצומח, לחי, לבני אדם, לדרגת המדבר אנחנו הורסים את הכול. לכן פסגת האבולוציה, לא הייתי אומר. הייתי אומר שאנחנו זה התהום של האבולוציה, ואנחנו צריכים להכיר בזה, ולהתחיל לתקן את עצמנו.
אורן: אמרת קודם שכל צורות ההתפתחות שיהיו במהלך האבולוציה, כולם מוגדרים מלכתחילה בכוח הזה הפוטנציאלי שקיים בטבע.
כן.
אורן: זאת אומרת, גם המצב שבו היום המין האנושי הורס את כל שאר המינים על פני הכדור, הוא גם מוגדר?
ודאי. מקובלים כתבו עליו לפני אלפי שנים.
אורן: אז עכשיו מעניין אותי להתחיל להביט קדימה. אם אתה אומר שכל המצבים, וכל צורות ההתפתחות, וכל המינים, וכל הדרגות שראינו בהתפתחות הדומם, הצומח, החי וההתפתחות גם שלנו כבני אדם וכמין אנושי עד לרמה שהיום אנחנו חיים פה והורסים את כל מה שנמצא סביבנו, כל זה מוגדר פוטנציאלית באותו כוח טבע. אז מה מוגדר עוד, מה הצורות הבאות שאמורות להתגלות בעתיד, אם הכול מלכתחילה מוגדר ורק מתממש?
לא, אנחנו צריכים להגיע להכרת הרע. שהטבע מלכתחילה תכנן אותנו בניגוד לכל החלקים שלו, שאנחנו באים להרוס זה את זה. אף ייצור מדומם, צומח, חי, מדבר, חוץ מדרגת המדבר, לא התפתח למצב שהוא הורס את עצמו, והוא הורס את האחרים, הורס את הסביבה שלו. טוב שאנחנו לא יכולים עכשיו לטוס למקומות אחרים בחלל, אחרת היינו הורסים גם אותם.
ניצה: זאת אומרת מה שיש בבני האדם שאין בשאר הרמות של הדומם, הצומח והחי, זה איזה יצר הרסני?
כן.
ניצה: אפשר לומר שזה בעצם התוספת המיוחדת שזכינו?
כן. "הרצון לקבל שלנו" מה שנקרא.
ניצה: זאת אומרת יש בו איזה יצר שהוא הרסני, וגם לו אני מבינה שיש תפקיד.
כן. יש תפקיד.
ניצה: מה תפקידו של היצר ההרסני?
אנחנו צריכים לחקור אותו, ולהבין שהוא פועל כדי שאנחנו נהרוס את כל הכדור הארץ שלנו הקטן, ואנחנו נחליט שאנחנו חייבים לבנות חיים אחרים על ידי משפט של אהבה, חיבור, השפעה טובה לכולם. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ויחס כזה שאנחנו נצטרך לשנות לכל רמות הטבע, זה מה שעלינו לעשות דווקא על בני האדם, ואז נראה את החיים אחרים.
ניצה: צורת החיים תשתנה, ברגע שאנחנו נשנה את היחס שלנו?
לא באותו רגע, אבל כשאנחנו נתחיל.
ניצה: כן. כתהליך, איך תשתנה צורת החיים? עד עכשיו כששאלתי מה זה חיים, אמרת לי, "חיים זאת מערכת שהיא מורכבת, שהיא יודעת לספוג מה שטוב לה, לפלוט מה שרע לה". ככה הגדרת צורת חיים.
כן.
ניצה: איך היית מגדיר את צורת החיים המתקדמת יותר, מהנקודה שבה אנחנו נמצאים?
שאנחנו פועלים לטובת החברה, ולא לטובת האגו הפרטי של כל אחד. שאנחנו לא נכנסים להתנגשות בינינו כמו איזה חלקיקים, או חיות רעות, או משהו, אלא אנחנו נמצאים למעלה מהטבע האגואיסטי שלנו, ומתייחסים אחד לשני בצורה ידידותית.
ניצה: זאת אומרת יש פה איזו נקודה מאוד משמעותית באבולוציה, שבה אותו מנגנון שעד היום היה רגיל החל מהדומם ועד לנקודה שאנחנו נמצאים בה היום, לספוג לתוכו מה שטוב, לפלוט מה שרע, במערכת שהולכת ומתפתחת ונעשית מורכבת יותר ויותר, יש איזו נקודה מסוימת שהמערכת הזאת צריכה להבין משהו, שהיא לא יכולה להמשיך להתפתח בכיוון הזה? אני מחפשת את הנקודה הזאת של הקפיצה, כמו שהייתה נקודה של קפיצה נגיד מהדומם שהפך פתאום למערכת חיה.
מה יחייב אותנו לשנות דרכנו?
ניצה: איך המערכת הפנימית שלנו, צריכה להבין שהיא צריכה לעבור אבולוציה חדשה?
הייסורים. הרגשת המוות המתקרבת.
ניצה: היא בעצם תגרום לנו להבין, שמשהו בתהליך הזה חייב להשתנות.
כן. אחרת אנחנו מגיעים למיתה, לזה שאנחנו הורסים את עצמנו כליל.
אורן: האבולוציה הסתיימה, או לא?
אבולוציה בצורה שהיא מביאה אותנו לרצון האגואיסטי הגדול ביותר, היא הסתיימה.
אורן: איך יכול להיות שהאבולוציה מסתיימת? מה, הטבע הולך לישון?
לא, הוא הביא אותנו למצב שאנחנו מתפתחים בדרגה האחרונה של האגו, ובדרגה הזאת האגו צריך להכיר שהוא הורס את עצמו, אוכל את עצמו.
אורן: ומה תהייה הדרגה הבאה באבולוציה?
שאנחנו במקום להרוס את עצמנו, ניקח את הכוחות שישנם בטבע ונתקן את עצמנו, בשימוש הנכון באגו שלנו.
ניצה: זאת אומרת, יש בטבע כוחות נוספים שהמערכת שלנו שמקיימת אותנו כרגע עוד לא זיהתה בעצם, אם אני מבינה נכון.
נכון.
ניצה: איזה כוח חיצוני שהיא עוד לא זיהתה, שבאמצעותו היא יכולה להתפתח לצורת החיים המתקדמת?
כן.
אורן: המעבר מדומם לחי היה בו משהו קריטי, מהותי, איזו התפתחות מהותית. יש את המצב שבו אנחנו חיים היום כבני אדם, כמין אנושי בתוך הדומם, הצומח והחי, בתוך מערכת הטבע, האם מצפה לנו באופק עוד איזה שינוי שהוא מהותי לא פחות?
הכרת הרע. שהטבע שלנו הוא רע, והוא מושך אותנו להשמדה.
אורן: ואז מה יהיה השינוי המהותי הבא?
שאנחנו נתנגד לזה, ונרכיב מערכות דווקא לחנך את עצמנו להתרחק מהרע הזה, מהשימוש באגו שלנו ללא מיצרים.
אורן: והיצור הזה המתקדם יותר, שיעבור את השינוי הזה המהותי, במה הוא יהיה שונה מבני האדם של היום? זה יהיה בן אדם אחר, הוא יראה אחרת, הוא יהיה יותר גבוה, יותר נמוך, יותר חכם, יותר רגשי, מה ישתנה בו?
ישתנה בו רק הכרת הרע. שהוא ירגיש שבאגו שלו אפשר להשתמש גם ברע וגם בטוב, וירצה להשתמש בטוב.
אורן: מה הוא ידע לעשות, שאדם של היום לא יודע לעשות?
טוב לשני.
ניצה: זאת אומרת השינוי שלו לא יהיה בצורה. כמו למשל שדומם הפך לצומח?
לא.
ניצה: אז זה שינה צורה, זה ממש נראה אחרת. זאת אומרת השינוי אצלנו המהותי הוא לא יהיה בצורה שלנו, אנחנו עדיין נשאר כנראה יצורים על שתי רגליים. אבל מה שישתנה בנו זה איזו מהות פנימית, שהיא זו שתעבור את האבולוציה?
כן.
אורן: למה זה כך? בכל ההתפתחויות הקודמות כן ראינו שינוי צורות. יש הבדל מהותי בין צורת הדומם, לצורת הצומח, לצורת החי, לצורת האדם. למה השינוי הבא הוא כבר לא החלפה של צורה?
כי הגענו לצורה האחרונה, הכי גרועה. שהיא מפותחת מאוד, עד כדי כך שהיא מסוגלת להרוס את הכול. קיבלנו את כדור הארץ, ברוך ה' שרק את כדור הארץ, כדי לנסות להרוס אותו וללמוד מזה עד כמה אנחנו מסוגלים. וכאן לעשות חשבון נפש, ומה שנקרא "לחזור".
ניצה: אני הייתי רוצה לשמוע הגדרה לצורת חיים מתקדמת, זה ממש מסקרן אותי. איך היית מגדיר את צורת החיים המתקדמת שלנו?
את יכולה עכשיו לקיים את זה. תתחילי לאהוב את כולם, ולהתייחס לפי הרגשת האהבה כך כלפי כל העולם, מהדומם, לצומח, לחי, ולבני אדם, ולכולם.
ניצה: איך זה ישפיע על הרגשת החיות שלי, הרגשת החיים שלי?
סיפוק גדול מאוד. את יכולה דרך היצורים האלו, דומם, צומח, חי, מדבר, שאת מתייחסת אליהם באהבה, להתחיל להרגיש דרכם את המציאות. שהם כולם נכללים בך, ואת כלולה בהם. ואז יוצא שאת קשורה לכל העולם, ואת מגלה בכל העולם את הכוח שפועל בעולם. זה נקרא, "כוח הפועל בנפעל". את מתחילה להכיר את כוח הטבע שמפתח את הטבע, מחייה אותו, וכך מתקיימים כל היצורים. אז את מתחילה בזה להזדהות עם אותו כוח שמנהל את הטבע, שנקרא "הבורא".
אורן: זה אותו הכוח שאמרת מלכתחילה, שבו מוגדרות כל צורות ההתפתחות שאחר כך רק מתממשות?
כן.
אורן: ולמה על ידי יחס של אהבה לכל הדומם, לכל הצומח, לכל החי, לכל בני האדם שסביבי, אני יכול לגלות את הכוח הזה שבטבע?
כי הוא נמצא בכולם, רק אתה לא נמצא באותם הערכים כדי לגלות אותו, להרגיש אותו, אז הוא נסתר. אתה מסתיר אותו בשינוי התכונות שלך לתכונות שלו. אתה נמצא בשנאה לכולם, והוא נמצא באהבה לכולם.
ניצה: אז פסגת החיים, מהי בעצם?
פסגת החיים, היא באהבה לכולם להרגיש את כל המציאות הנצחית, השלמה. ובעצמך להפוך להיות נצחי ושלם.
אורן: כל מה שהסברת לנו בדיון פה, זה בעצם מה שמלמדת חכמת הקבלה. איפה היית שם את חכמת הקבלה, האם יותר בגישה הדתית להתפתחות החיים, או יותר בגישה מדעית להתפתחות החיים. איפה היא בדיוק?
לגמרי לא בגישה דתית, ובמקצת בחלק המדעי, אבל תלוי איך להשתמש במדע, כדי להסביר את חכמת הקבלה.
אורן: ואם נחזור רגע אל החכמה הזאת בעצמה. איך היא מגדירה את היווצרות החיים, ואת התפתחותם?
כוח השפעה שישנו בחומר הרצון לקבל הוא נקרא "אור החיים", או "רוח חיים" שנמצא בגוף המת.
אורן: ואיך נגדיר את החיים עצמם?
החיים עצמם הם מידת ההתאמה בין היצור שנקרא "אדם" לבין כוח ההשפעה הכללית שנקרא "בורא", "בוא וראה". זה נקרא "החיים".
אורן: האנושות של מחר, במה מהותית היא תהייה נבדלת מהאנושות של היום?
בזה שכולם יבינו מה זה טוב ומה זה רע, ויתרחקו מרע לטוב.
(סוף השיחה)