חיים חדשים

תכנית 1122

לחיות בלהקה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.6.19 - אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1122, ואנחנו נשוחח עם הרב לייטמן על חיבור. הרב לייטמן מדבר הרבה על חיבור, כדי להבין למה הוא בדיוק מתכוון כשהוא אומר חיבור, ננסה להתבונן על חיבור בעולם החי. אנחנו באנו מעולם החי, ננסה ללמוד כמה דברים מתוך מערכות יחסים שמתקיימות שם בין פרטים, בדרך שלנו לחיים חדשים.

יעל: בעולם החי אנחנו רואים כל מיני צורות חיבור של בעלי חיים, לדוגמא, להקה כנמלים, או כוורת דבורים שפועלים כולם ביחד כיחידה אחת. ובתוכנית היום אנחנו נרצה ללמוד ולהקיש מכל החיבורים בטבע, על התפתחות החיבור בטבע גם בצד האנושי שלנו, כמערכת אנושית, ולראות לאן באמת אפשר עוד לקדם אותו החיבור, ומהן רמות ההתפתחות הבאות של האדם.

אני רוצה להתחיל בלהקה. אנחנו רואים שיש בעלי חיים שהם מיעוט, שצדים בצורה של להקה. אנחנו יודעים על הזאב שהוא באמת חיה של להקה. מדברים על השימפנזים שהם חיה שצדה בלהקה. וגם האדם הקדמון, בתקופה שגם אנחנו צדנו כבעלי חיים שצדים בלהקה. ציד בלהקה דורש הרבה מאוד דברים מאותה להקה, זה דורש כישורים חברתיים, זה דורש תקשורת מיוחדת, דורש רמת קבלת החלטות משותפת של כל הלהקה, ואני מציינת שוב, זו תופעה יחסית נדירה בקרב בעלי חיים.

ואני רוצה לפתוח בשאלה, האם קיימת כאן מגמת התפתחות בקרב בעלי החיים? האם באמת ציד בלהקה הוא רמת התפתחות יותר מתקדמת, מאשר בעלי חיים שצדים בעצמם, שצדים לבד? איך אתה רואה את התופעה הזאת?

אני לא חושב שזה שייך לרמת ההתפתחות, כי הם לא מתפתחים, אלא כל אחד ואחד ממלא את הנישה שלו, את המקום שלו. אלא כלפיי כל האנושות, אז וודאי שאפשר להגיד שזו התפתחות. אבל האם זה התפתחות אישית אינדיווידואלית, יחד עם התפתחות חברתית? כאן זו השאלה. יש כאן הרבה מאוד שאלות. לכן אם את שואלת האם זה נמצא בציר ההתפתחות, אז לא כל כך, אלא זה תלוי בכל מין ומין מאיפה הוא מקבל את ההזנה שלו משורש הרוחני.

יעל: השאלה שלי, האם חיה שצדה בלהקה היא נמצאת ברמת חיבור יותר גבוהה מאשר חיה שצדה בעצמה לבד?

וודאי, כי זה התוצאה שהיא צדה בלהקה. על זה אין שאלה. אבל האם אנחנו נמצאים בהתפתחות כזאת שאותם החיות שהיום הן בדידות, הן יהיו פעם חיות שיגיעו לצורת הלהקה? התשובה היא לא.

יעל: אז אתה אומר שלא, כל אחד יש לו את המקום שלו.

כן, כל אחד הוא ענף מהשורש הרוחני כהעתקה וזהו.

יעל: איזה יתרון יש בחיבור של להקה שצדה, ביחס לציר ההתפתחותי? אנחנו מבינים שאותו פרט בודד, לא יעבור אותו תהליך התפתחותי. אבל אם מסתכלים על הציר כולו, אז יש כאן איזו רמה יותר גבוהה של חיבור.

יש רמה יותר גבוהה של חיבור בטוח. אבל היא נובעת מתוך זה שכל פרט ופרט שבחיבור הזה, אפילו שהם נמרים או נמלים, הם לבד לא יכולים לבצע שום פעולה.

יעל: כל חיה בטבע לא יכולה לבצע שום פעולה לבדה?

לא כל חיה. כל חיה שהיא שייכת ללהקה, היא לבד היא לא יכולה להצליח.

אורן: אני רוצה רגע לקחת נמלה אחת, בתוך קן נמלים. קן נמלים, כולם עובדות ביחד, אני רוצה להתבונן על נמלה אחת. אולי אתה יכול להגיד, מה מרגישה נמלה בתוך קן נמלים?

הוא מרגישה שהיא חייבת לקיים את הפקודה שקן הנמלים עכשיו כביכול מפיל עליה, וכך כל אחד ואחת מהם. ולכן אין לה על זה שום בירור, ויכוח, קבלת החלטות, שום דבר, אלא היא נפעלת בצורה מושלמת ממש על ידי אותו המוח, השכל הקולקטיבי שמפעיל את כל הלהקה.

אורן: איך היא קולטת את הפקודה?

בצורה אינסטינקטיבית. היא לא מפעילה את עצמה, כדי לקלוט ולא לקלוט.

אורן: זה מה שאני שואל, היא לא מפעילה?

לא.

אורן: אז איך היא יודעת מה לעשות?

היא מחוברת. היא מחוברת לכל הלהקה, ומקבלת מהם פקודות.

יעל: איך היא מחוברת? מה זאת אומרת היא מחוברת?

היא מרגישה שכך היא חייבת לעסוק, ואין לה בזה שום קבלת החלטות ואילו ספקות, היא פשוט מקבלת.

יעל: היא מרגישה את עצמה, או שהיא מרגישה את האחרים?

היא מרגישה את כולם, והיא מרגישה את עצמה מה היא צריכה לעשות, באיזה צורה לנוע כדי להיות בהרמוניה, בהתקשרות עם כולם.

יעל: כשמדברים על "קן נמלים" או על "כוורת דבורים", קוראים לזה היום במדע "סופר אורגניזם" או "אורגניזם על". זה אומר שמעבר לפרטים הבודדים שמרכיבים אותה, היחידה היא מתפקדת ממש כאורגניזם שלם, כיחידה בפני עצמה. ומה שמייחד אותם, זה שהם פועלים יחד למען שימור הקבוצה, ולא למען עצמם.

כי אין להם למען עצמם שום דבר. כל הנטיות שלה, זה רק לקיים את מה שהיא חייבת ללהקה.

יעל: מה ההבדל בינה למשל, לבין חיה שפועלת באופן עצמאי?

חיה שפועלת באופן עצמאי, היא פועלת באופן עצמאי, וזאת באופן לא עצמאי, אלא בלהקה. היא מספקת ללהקה כל מה שהיא צריכה לספק, ומקבלת מהלהקה את כל מה שהיא צריכה לקבל. אבל כל חיה וחיה שהיא לא נמצאת בלהקה, אז היא מקיימת בכל זאת פקודות הטבע, רק לא דרך הלהקה, אלא בצורה ישירה מהשורש הרוחני שלה.

יעל: ומה היא מרגישה אותה חיה בודדה? למשל נמר.

הוא לא מרגיש כלום. הוא לא מבין מאיפה זה בא. אבל הוא מקיים את האינסטינקטים שלו, שזה נקרא "פקודות הטבע", שהוא לא מגלה את השורש שלהם.

יעל: מעבר לתחושה העצמית שלו, יש לו איזו תחושה כללית יותר רחבה, או שהוא מרגיש רק את עצמו?

הוא מרגיש את עצמו שפועל באיזו סביבה, איך לסדר את הסביבה הזאת, ואך להשתמש בה כדי להצליח.

יעל: ואותה נמלה שפועלת בתוך קן, היא כן מרגישה משהו מעבר לעצמה?

כן. היא לא מרגישה את עצמה, היא מרגישה את הלהקה.

אורן: אז איפה הגבולות?

הגבולות הם שבלהקה הגוף זה כל הלהקה, נניח מיליארד נמלים יחד, ובנמר הוא לבד.

יעל: ולא מעניין אותה מה יקרה לה למשל לאותה נמלה באופן בדיד, לה, לא מעניין אותה מה יקרה לה?

היא לא מרגישה.

יעל: אין לה תחושה עצמית, יש לה רק תחושה של כל הקבוצה, זה הכול?

כן. אני רוצה להוסיף, שאם צריך ללהקה שהנמלה הזאת עכשיו תישרף, אז היא נכנסת ונשרפת.

יעל: זה לא מעניין אותה בכלל, היא לא מרגישה את זה.

אין לה חשבון.

יעל: אני רוצה לעבור עכשיו אלינו, אל בני האדם, שאנחנו סוג של חיה קצת יותר מפותחת. והאמת, היינו מצפים שאם יש כאן אילו רמות של התפתחות ברמת החיבור בין ה..

זו לא התפתחות בחיבור. הם לא מרגישים שהם מחוברים, הם מרגישים שכך הם חייבים לקיים את זה, וזהו. אין ביניהם חיבור כי אין ביניהם יצר רע, כי אין ביניהם ניתוק, הם פשוט כך קיימים מתוך אינסטינקטים שלהם בלבד.

יעל: והבן אדם?

על האדם נדבר כבר בצורה נפרדת.

יעל: אז זה הזמן.

אדם, אם זה אדם, אם זה לא איזו להקה שחיה במערה לפני אלפי שנים, אלא הוא כבר יצא משם, התפתח על ידי האגו ויצא מחזקת האדם שבמערה. הוא כבר לא חי שם, אלא הוא התבודד עם המשפחה שלו, הוא, אשתו, הילדים, אולי ההורים גם כן. אחר כך אפילו מחוצה להורים, לידם, ויותר רחוק מהם עם אשתו, עם הילדים. אחר כך אחרי גיל מסוים הוא שולח את הילדים ממנו וכולי.

זה תלוי ברמת התפתחות האגו, האגו שבמין האנושי, כי בזה יש הבדל גדול בין כל בני אדם. ואז אנחנו אומרים, הלהקה הקבועה שבכל בני האדם זאת המשפחה. בדרך כלל זה סבא וסבתא, אבא ואימא, בעל ואישה, וילדים, ונכדים, ונינים. זאת אומרת יש כאן שישה דורות, שזה לא פשוט.

שישה דורות. דור אחד, סבא וסבתא. דור שני, אבא ואימא. דור שלישי, בעל ואישה. דור רביעי, ילדים. דור חמישי, נכדים. דור שישי, נינים. כל השישייה יחד זו להקה. זו משפחה. מה יש במשפחה? שבכל זאת במשך ההיסטוריה אנחנו מגלים ביניהם קרבה מיוחדת שהם מוכנים לתרום זה לזה, לא בצורה אנושית, שלפעמים אנחנו כך עוזרים זה לזה, אלא יש בהם איזו מן התחייבות, איזו פוליסה, כאילו איזה כתב התחייבות שכל אחד חייב לשני.

יעל: ודיברת לפני כן שאנחנו לא אותו אדם שהיה פעם במערה.

לא, כי במערה הוא חי בצורה אינסטינקטיבית כמו חיות, ואז לא הרגישו שיש ביניהם איזה הבדל. אפילו נשים וילדים, הכול היה בשיתוף. מה שאין כן אחר כך כשהאגו גודל, האדם זו החיה היחידה שבו גודל האגו, אז הוא התחיל על ידי זה להיבדל מאחרים. ובכל זאת כדי להתקיים, הוא חייב את הצורה. יש את יצר המין, את יצר הקרבה, את העזרה. הוא צעיר, אז הוא זקוק לאבא ואימא. הוא זקן, אז הוא זקוק לילדים, וכן הלאה.

זאת אומרת, יש כאן איזו הסכמה טבעית שבאה מהטבע, שכך אנחנו שומרים על עצמנו כבר אלפי דורות

אורן: המרכיב הזה שציינת עכשיו, אגו, שהוא מפתח באדם תחושה של היבדלות משאר בני מינו, זאת אומרת מפתח בו את תחושת היחיד, אני פרט, יחיד, מיוחד, ואז אני בונה לי את הלהקה שלי, את המשפחה שלי.

וכך היה שיצאנו מהמערה והתפתחנו כמשפחות, נגיד כמשפחות. יש עוד כל מיני סוגים אחרים כמו עמים, שבטים וכל מיני דברים, כן? אבל רק שעכשיו זה הולך להישבר.

אורן: התא המשפחתי.

התא המשפחתי.

אורן: אותה התחייבות הזאת שאמרת קודם.

כן. ומאיפה זה בא? האגו גודל מצד אחד, מצד שני אנחנו פיתחנו טכנולוגיות כאלו של חיים, שאנחנו לא זקוקים לעזרה.

אורן: עכשיו, מה זה האגו הזה?

כוח הדוחה אותי מהדומים לי.

יעל: יש אגו גם לחיות?

דוחה, זה האגו המינימלי. אחר כך יש שאני רוצה לנצל אותם ביותר צורות.

יעל: אתה אומר שיש אגו, וגם לאגו יש צורות של התפתחות. בהתחלה הוא רק דוחה, אחר כך אני רוצה לנצל אותם, ואחר כך? אם כבר התחלנו עם זה, אז בוא נגמור את הרעיון.

על ידי אגו אנחנו מחוברים לעמים, למדינות, לכל מיני דברים. יש תחרות, אז האגו מקרב והאגו מבדיל.

יעל: יש לחיה אגו? כי בעצם אנחנו התחלנו כחיה במערה בעצם.

לא, אין אגו.

יעל: כשהיינו כאדם קדמון חיה בתוך מערה היה לנו אגו, היה משהו שהפריד בינינו?

אדם קדמון, הכוונה היא בימי קדם?

יעל: זאת אומרת כולם חיים במערה עם כל הקולקטיב, היה אז אגו לאדם?

לא. הכול היה מרגיש כנמלה בתוך הקולקטיב שלה, כך האדם בתוך הסביבה הקולקטיבית משלו.

יעל: אז הייתה לנו צורה של אדם, אבל בעצם חיינו והופעלו כמו בעלי חיים לחלוטין.

כן. היינו בעלי חיים.

יעל: היינו בעלי חיים. ומאז ועד היום מה בעצם השתנה, מה קרה לאותו אגו.

שהוא כל הזמן גודל מדור לדור.

יעל: מה זה אומר שהוא גודל?

שאדם מרגיש את עצמו שהוא הולך ומתבודד מאחרים, שיש בו כל רגע ורגע, כל שנה או כל דור, כוח הדוחה אותו מאחרים שהוא מתחיל לראות איך הוא יכול לנצל אותם.

יעל: מה ההבדל בין אדם שהתחיל להיות יותר ויותר מופרד מאחרים ופועל למען עצמו, לבין אותו נמר או חיה שפועל לבד?

האדם של היום או האדם שבמערה?

יעל: אדם של היום. אדם שהלך והתפתח ונעשה יותר ויותר נפרד ופועל עם עצמו.

שהוא רוצה לנצל את כל האנושות לטובת עצמו.

יעל: ואותו נמר שחי לא בלהקה, לא בקן ולא בשום דבר, אלא חי עם עצמו?

גם כן, אותו דבר.

יעל: הוא רוצה לנצל?

לא, אבל אדם שרוצה לנצל, הוא מנצל בכוח האגו, והאריה בכוח הטבע.

יעל: שמה זה אומר? אני מנסה להבין מה ההבדל הזה?

שהנמר לא יוצא מחוקי הטבע, במה שמכתיבים לו מה לעשות. והאדם מחפש על ידי מה הוא יכול להתפתח על חשבון הזולת, ומקבל תענוג מתוך זה שמקבל מהזולת אפילו על ידי זה שגורם רע לזולת, כי מרגיש את עצמו אז יותר נעלה מהזולת.

אורן: אני רוצה לדבר על יכולת שהתפתחה באדם, יכולת לדבר. אנחנו בכל הדיון פה מדברים על תקשורת בין פרט לבין קולקטיב. דיברנו למשל על הנמלה שלפי הגבולות שלה, היא בכלל לא מרגישה את עצמה כפרט, היא מרגישה רק את הקולקטיב. עכשיו לאדם גדל האגו, והוא התחיל להרגיש את עצמו נבדל מהאחרים. מצוין, יש את האני אדם, ואני נבדל מכם לצורך העניין. לאדם התפתחה יכולת לדבר שאין לבעלי חיים אחרים.

יותר טוב שתגיד להתקשר, כי דיבור זה רק חלק אחד אומנם שמאוד חשוב, אבל זה חלק אחד מפסי ההתקשרות בין בני אדם.

אורן: במה פסי ההתקשרות בין בני האדם נבדלים מפסי ההתקשרות בין פרטים אחרים בעולם החי?

כי האדם מפתח את ההתקשרות בינו למינו, בהתאם לרמות האגו שמתעוררים בו.

אורן: תסביר קצת.

האגו שמתעורר ודורש שאני אתקשר כל פעם בצורה מסוימת לזולת. זולת הכוונה לא דומם, צומח, חי, אלא לדומים לי. אז בהתאם לזה אני מפתח שפה בהתקשרות ההדדית עם הזולת, וכל מיני צורות ההתקשרות האחרות. זה יכול להיות ספרות, מוזיקה, כל דבר ודבר. העיקר זה כדי לבטא את עצמי, ולהתקשר לזולת.

אורן: אני רוצה לקחת התקשרות מסוימת, מיוחדת בין בני אדם, ולהתבונן עליה קצת. נניח שאני לוקח להקה של נגנים שהיא להקה ברמה מאוד גבוהה שממש עובדים כמו גוף אחד, זו יכולה להיות תזמורת סימפונית או חיבורים אחרים. איפה שהלהקה היא ברמה מאוד גבוהה, אתה מרגיש אותם שהם עובדים כמו אחד. יש הרבה פרטים, כל אחד עושה כל מיני תנועות משלו, אבל בסך הכול אתה רואה פה כמו גוף אחד. להקה.

עכשיו אני רוצה להשוות אותם אל אותה נמלה בקן. אמרת קודם לנמלה בקן אין בכלל את הגבול של אני, והגוף הכללי. יש את הגוף הכללי והיא מרגישה אותו כפרט אחד שבכלל לא מרגיש נבדל, רק מרגיש מה עליו עכשיו לעשות. ושאלתי אותך איפה היא מרגישה, איך היא יודעת? אמרת, זה כאילו בא לה מבפנים, אין לה בירורים, אין לה החלטות, אין לה התנגדויות, אין לה כלום, היא פשוט מרגישה מה עכשיו עליה לעשות, כמו פרט בגוף אחד.

היא לא חושבת לקיים או לא לקיים, אין לה דבר כזה.

אורן: אין לה. עכשיו הלהקה הזאת של הנגנים, נניח שהיא באמת מגיעה לרמה מקצועית מאוד מאוד גבוהה, ואנחנו מתבוננים מהצד ורואים אותם מנגנים כמו אחד. מה קורה שם?

עבודה גדולה, עבודה גדולה לכל אחד ואחד, כי הוא אגואיסט. אבל הוא צריך להבין שבלי שהוא יתקשר לאחרים, הוא לא יצליח. וחוץ מזה יש את המנצח שהוא שולט עליהם ביד קשה, ומחבר אותם תחת השליטה שלו, ולכן הם מוכנים להתכופף ולבטל את האגו של כל אחד ואחד בלהיות בודד, אלא להיות כפרט בלהקה.

יעל: בבעלי חיים אין אותה שליטה?

לא, בבעלי החיים ובכל יתר היצורים חוץ מאדם, זה קורה בצורה כזו שהטבע מחייב בלי לשאול את פיהם.

יעל: הוא לא מרגיש ששולטים עליו, או אין מישהו שמנסה לשלוט על העניינים. זה כמו תוכנה שהכול עובד.

לא, אין לו שתי כוחות בעד ונגד. אין לו אגו, ושהוא מתגבר על האגו. אין לו דבר כזה.

יעל: מה נותן התהליך הזה של אגו, ומתגבר על האגו?

זה נותן התפתחות למין האדם שכל פעם האגו הוא יותר גדול, וכל פעם הוא צריך לרסן אותו ולעלות מעליו יותר. ואז על ידי זה הוא מתפתח. שמאל ימין, שמאל ימין, ככה הוא עולה. מה שאם כן בחיות, אין דבר כזה.

אורן: עכשיו אני רוצה לשאול דבר כזה, אתה הרבה פעמים מסביר שהאדם של היום יש לו כל מיני בעיות בחיים בכל מיני רמות, שבסופו של דבר הם אמורים, אמורות כל הבעיות האלה לקדם אותנו למצב חדש, למצב שבו בני האדם במקום להיות כל אחד רק לעצמו, הם יתחילו להיות יותר מחוברים.

זה לא נמצא בטבע, זה לא מושרש בטבע שיבוא אלינו בצורה המחויבת.

אורן: אוקי. זה משהו שאנחנו נצטרך ליצור אותו בעצמנו.

להבין, להסכים, ולעשות.

אורן: אנחנו נצטרך בהכרה שלנו להבין, שהמקום היותר מתקדם שלנו זה מקום של ליצור חיבורים. איזה חיבורים אנחנו אמורים ליצור בהכרה שלנו, במודעות שלנו, מתוך רצון שלנו?

כלהקה שמבינה ומרגישה כל אחד ואת כולם, ולמרות שנמצאת בדחייה ובשנאה לכולם, היא רוצה להתקיים כאיש אחד בלב אחד. כאיש אחד בלב אחד, לא ממש כך, כי אי אפשר, כי האגו הגדול מבדיל בינינו בשנאה גדולה זו לזו ואנחנו מקיימים חיבור מעל האגו, "על כל פשעים תכסה אהבה", על כל הדחייה יכסה הקשר. וכך אנחנו נקיים את עצמנו כלהקה אחת של נמלים, של ציפורים, של דבורים.

אורן: אז נראה, התמונה היא כמו להקה של בעלי חיים. אבל בתוך התמונה הזאת להבדיל מאותה נמלה בקן, לכל פרט, לכל אחד שיהיה מחובר בלהקה הזאת העתידית, האנושית, יש התנגדות עצומה לעצם היותו מחובר?

כן.

אורן: זאת אומרת, הוא גם מחובר וגם מתנגד לאותו חיבור.

תתאר לעצמך שיש לך גוש גדול של דבורים שהם כולם בכוורת, ובתוך הכוורת מלא שנאה, מלא דחייה, מלא שחור, והם יחד עם זה, על פני זה מתקשרים, אוהבים, תומכים ומחוברים. ועד כמה ששונאים זה את זה, עוד יותר מזה הם אוהבים זה את זה.

אורן: אז למה הם בעצם יוצרים את הכוורת? עכשיו נחזור אלינו, לנמשל. אם אנחנו כן שואפים כל אחד להיות בפניי עצמו, אז למה אנחנו בונים את החיבור הזה?

כי בתוך החיבור הזה, באהבה על פני השנאה אנחנו משיגים את השורש של אהבה ושנאה, שורש אחד שנקרא "כוח העליון", "הבורא", ומגיעים להזדהות עימו. שאם אני מתגבר על השנאה שלי באהבה, מיד אני תופס קשר עימו, דבקות, חיבור.

אורן: איך זה קשור לטבע, ולתהליכים שקורים בטבע? זה חלק מהאבולוציה, מאיפה זה הגיע?

אנחנו מגיעים לזה על ידי האבולוציה של הרצון האגואיסטי שבנו.

אורן: של אותו אגו?

כן. שהוא מרחיק בינינו, ונותן לנו חיים מאוד קשים עד כדי שמגיעים אולי להשמדה, ועל ידי זה אנחנו מתחילים להבין שאין לנו ברירה, מהאגו שלנו, מהרצון של דחייה הדדית אנחנו לא יכולים להתפטר, ולהגיע לחיבור עד לאהבה אנחנו חייבים, לכן "על כל פשעים תכסה אהבה" זה מה שאנחנו צריכים לעשות, ולהגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". אומנם שרעך זה שאני שונא מכל הלב, ואני צריך להגיע אליו באהבה שהיא עוד יותר מהשנאה תקשור בינינו, ואז בקשר בין שנאה לבין אהבה, בין שניהם, אני מגלה את הכוח עליון, הבורא, ונמצא עימו בחיבור. וזה הפרס.

אורן: הכוח העליון הזה, הבורא, הפרס, הוא קשור במשהו לטבע? איזה מין כוח זה, על איזה כוח מדובר?

כן. הוא נמצא למעלה מהטבע, ואז אני מבין שדומם, צומח, חי, זה קיים בטבע. והאדם, הדומה לבורא, לכן נקרא "אדם", הוא מתעלה למעלה מהטבע, לחיבור עם הבורא.

אורן: ובמה ההידמות שלו לבורא? שעוד לא הבנתי בדיוק מה זה הבורא.

בכוח האהבה שפיתח דווקא בגלל כוח השנאה.

אורן: הבורא קשור לאהבה?

כן. הוא כוח האהבה. הוא הכוח החיובי הכללי שבטבע.

אורן: זאת אומרת באותה להקה שאנחנו צריכים לבנות, אנחנו צריכים ליצור את הלהקה הזאת?

כן.

אורן: אנחנו יכולים ליצור בינינו כזו התקשרות שיהיו בה כוחות בעצם מנוגדים שמושכים אותנו גם כל אחד לעצמו וגם לאיזו התקשרות, ובתוך כל הקדרה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש איזה כוח שהוא בעצם לא שלי, והוא לא שלך, והוא לא שלה. אז של מי הוא?

של הבורא. שזה כוח עליון שקיים בטבע, מחזיק את הטבע, ואנחנו על ידי שנאה ואהבה בינינו מתקשרים אליו.

(סוף השיחה)