כשאנחנו רוצים לדבר עם מישהו שאת שפתו איננו מבינים, ברור לנו שיש בעיה. כשמשוחחים עם מישהו שמדבר באותה שפה, אי ההבנה נובעת מרמה הרבה יותר עמוקה. על שפת הלב, על הדיבור הפנימי שנהיה מוכרחים לפתח, כדי לתקשר נכון עם הסביבה.
הדיבור מייחד את המין האנושי מכל הטבע, והקנה לנו את שם התואר "מדבר". דרך הדיבור, המילים, השפה, הכתיבה, כל התקשורת התפתחה.
כשבוחנים את האבולוציה בדומם, בצומח ובחי רואים שכל הטבע מתפתח בחיבור בין ניגודים ובתקשורת בין פרטים. האדמה, האוויר והמים משפיעים זה על זה, צמחים מקושרים זה לזה, גם בעלי חיים. הטבע הוא רשת אינטגרלית, שמתקיימת על בסיס הדדיות מערכתית. פעולה של פרט מסוים משלימה איכשהו את האחרים, וזו צורת התקשורת במערכת הטבע באופן כללי.
בהתפתחות מין המדבר, לעומת זאת, התקשורת תפסה צורה הפוכה. ככל שהאגו של האדם גדל, הדיבור עם הזולת נעשה לא במטרה להשלים ולעזור, אלא בשאיפה לנצל את כולם לטובתך. כך האנשים התרחקו מהטבע, ואחד מהשני, ונוצר צורך בהרבה מילים, משפטים, חוקים, כללים שיגדירו מה מותר ומה אסור בכל מיני התקשרויות ומערכות יחסים.
עמים שונים, שפות שונות, שפה מדוברת, שפה כתובה, כלי תקשורת, עיתון, רדיו, קולנוע, טלוויזיה, רשתות חברתיות. וביסודו של כל דיבור עומדת אותה ראייה צרה: 'מה יצא לי ממך'. ומכיוון שגם בזולת מדברת שפה פנימית דומה, אנחנו לא מגיעים לקשר שנותן תחושת השלמה.
אולי אני מבין את המילים ומכיר את שפת הדיבור שלך, אבל פנימית, אני לא מרגיש מקושר אליך. על זה מרמז הסיפור של מגדל בבל, מגדל האגו, שמתאר איך אנשים הפסיקו להבין זה את שפתו של זה, נפוצו לכל עבר, ופיתחו מגוון שפות ותרבויות.
היום האגו הגיע לממדי ענק, ולכן התקשורת בין אנשים גרועה. שקר, מרמה, זיוף, ניצול, בלבול, אלימות, שחיתות. תקצר היריעה. גם בני זוג מתקשים לתקשר, גם הורים וילדים, גם בצוותי עבודה.
בסופו של דבר נגיע להכרה שכולנו באותה סירה, משפיעים זה על זה ותלויים זה בזה, ואם לא ניצור לעצמנו תקשורת חדשה, שפה חדשה, יחס חדש בינך לבין כל מי ומה שהוא לא אתה, אז אין לנו עתיד. מתקרבת טביעה.
מכאן תיוולד הצורה הבאה בהתפתחות הקשר בין הפרט לחברה. המטרה תהיה ליצור הרגשה שכולנו משפחה. מחוברים כאחד, ממש בנשמה. תידרש לנו שפה שתדחוף אותנו לאיחוד הלבבות באהבה.
במקור, מצורך כזה נולדה השפה העברית, ביסודה. האותיות, הסימנים והצלילים שבה מסמלים אופנים שונים בהתקשרות נכונה, התקשרות בכיוון של השפעה טובה, נתינה ואהבה. השפה העברית מתאימה לקשר שלם בין בני אדם, לכוחות שפועלים מתוך רצון להיטיב לכולם. לכן קראו לעברית שפת הקודש, ובה כתבו את כתבי הקודש, כשקודש פירושו השפעה הדדית.
כאשר נחרב הקשר הפנימי בקרב עם ישראל ושנאת חינם השתלטה על הלבבות, לאורך שנות הגלות נמנעו מדיבור בעברית שלא ללימוד כתבי הקודש, ובדיבור היומיומי השתמשו בשפות מקומיות, או בלדינו, באידיש ועוד.
עם החזרה לארץ ישראל חזרנו לדבר עברית, אבל עדיין לא התקדמנו לבניית קשר האהבה שאותו השפה מסמלת. כשנתחיל ללמוד לעשות זאת, ויש בזה שיטה שלמה שמפורטת בחכמת הקבלה, נגלה את מה שנקרא פנימיות התורה. את מה שטמון בכתבי הקודש, את צורת ההתקשרות שמסמלת כל אות בעברית וכל מילה, את פנימיות הטבע, את מערכת ההפעלה של המציאות כולה.
אברהם הבבלי היה הראשון שגילה זאת, ובעצם לימד מהי תקשורת נכונה. הוא דיבר על אחדות הכול, על חסד, על שלום ועל אהבה, על הצורך בהתעלות מעל האגו שמפריד, מעל כל שנאה שמתגלה. האנשים שנמשכו לאידיאה שלו מכל האנושות דאז הפכו לקהילה, שבהמשך נעשתה לעם ישראל. הם למדו לדבר בשפת הלב, ישירות מלב אל לב, וככל שהתחברו כאיש אחד בלב אחד, כך חדרו לעומק הבריאה.
משבר היחסים של היום, שמתבטא בתקשורת גרועה, דוחף אותנו ואת העולם להעפיל גם כן לאותה דרגה. להתחבר, ולגלות את שפת האהבה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 130 – bit.ly/3xirFSW