חיים חדשים

1316

מריבות במשפחה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.8.21 – אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1316, ואנחנו נשוחח עם הרב לייטמן על התמודדות נכונה עם ריבים במשפחה.

יעל: היום נרצה ללמוד איך לריב נכון בתוך המשפחה, בין אם זה ריבים בין ילדים, בין אם זה ריבים בין ההורים לילדים, יש לנו הרבה מאוד חיכוכים בתוך המשפחה. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לתוך המשפחה כבר טעונים מכל החיים שבחוץ, בחוץ אנחנו מתנהגים מאוד יפה אבל מגיעים הביתה, וכל המתח שהצטבר מכל היום יוצא הרבה פעמים בתוך הבית.

לימדת אותנו בתוכניות קודמות שלריב יש תפקיד חשוב בחיים שלנו. לימדת אותנו שאין מה לעשות, ריבים כל הזמן יהיו קיימים, אי אפשר להימנע ממצב של ריב, ואמרת לנו שאנחנו צריכים ללמוד לריב באהבה, להבדיל מריב רגיל. כמו כן אמרת שלא כדאי שההורים יתערבו יותר מדי בריבים שמתקיימים בין הילדים, בין האחים אלא רק במקרי קיצון, וקיבלנו המון שאלות מהורים על העניין הזה, אם לא מתערבים אז איך מחנכים?

על כל הדברים האלה נרצה לדבר בתוכנית שלנו ונרצה להתחיל לברר, מה זה לריב נכון? מה זה אומר לריב נכון בתוך המשפחה.

לריב נכון, יש לזה כמה תנאים. קודם כל לקבל את המריבות כדבר רגיל, נורמטיבי, נכון וטוב שיש בינינו. כי אם אנחנו לא רבים בינינו, סימן שמשהו לא טוב ביחסים בינינו. זאת אומרת, חלק מהיחסים שלנו צריך להיות ריב. לא מן הסתם כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה", שלא יכולה להיות אהבה בלי הפשעים, בלי גילוי הפשעים. לא יכול להיות שלום אם אין ריב.

יעל: זאת אומרת, זה שלב הכרחי בדרך לחיזוק האהבה בתוך המשפחה.

כן. אנחנו צריכים אפילו לדאוג לברר את הריב, אפילו שהוא לא מגולה, שעליו אנחנו יכולים לחזק את יחסי השלום בינינו.

יעל: מה זאת אומרת לברר את הריב, את החלק שלא מגולה?

נגיד אנחנו לא מרגישים. יש כאלו מצבים שאין ריב, הכול בסדר. "הכול בסדר" זה לא בסדר.

יעל: זה אומר שמשהו קורה שם מתחת לפני השטח ולא שמנו לב.

כן. אנחנו צריכים לברר, לגשת לבירור של כל המצבים הניגודיים שיש בינינו ואיך אנחנו למעלה מזה קובעים יחס של שלמות, שלום, קשר, שהוא יכול להיות רק בתנאי שאנחנו טוב טוב מבינים את ההתנגדויות, ההתנגשויות, המריבות בינינו, אפילו שנאה, דחייה, אי הבנה, כל מיני דברים. ככל שאנחנו מבררים את זה ומחברים אותם כדי על פניהם לכסות, לעשות כיסוי של שלום, השלמה, "שלום" מהמילה השלמה, כי לא יכול להיות שלום בלי ריב, בצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיים מתוקנים. מתוקנים, הכוונה היא שיש שם רע ויש שם טוב והטוב מכסה את הרע ולא יכול להיות זה בלי זה.

יעל: אמרת בעצם שלושה שלבים, להבין את ההתנגשויות, את השנאה וכל מה שקורה, את כל הרגשות הלא טובים שמסתתרים אצל כל אחד, לחבר אותם וליצור מצב של שלום, השלמה. השלמה בין מה למה?

אנחנו תוצאות מהבריאה כולה, הגדולה, שהיא נובעת כולה מהשבירה, מזה שהיה פעם רצון לקבל גדול והוא נשבר להרבה חלקים, וכל חלק נמצא בנו ולכן אנחנו מנוגדים זה לזה. זה שיש בינינו איזו נטייה זה אל זה, זה נעשה רק בדרכי הטבע, שאנחנו נמשכים זה אל זה, נגיד איש לאישה, בחור לבחורה.

אבל יחד עם זה בדרגות אחרות אנחנו נמצאים בדחייה, בשנאה זה כלפי זה, ולכן אנחנו צריכים להשתמש בכמה שיש לנו נטייה זה לזה ולהשתדל לקשור קשרים של נתינה, חיבור, אהבה, הבנה, אבל ברור לנו שזה יהיה על פני כל מיני תופעות הפוכות, מריבה, אי הבנה, דחייה, ריחוק. זאת אומרת תכונות אגואיסטיות שהן יהיו מבוררות כמה שאפשר ואנחנו למעלה מזה נכסה אותן בתכונות אלטרואיסטיות, "על כל פשעים תכסה אהבה". מבררים את הפשעים ועליהם דווקא בונים אהבה. כי אין אהבה סתם, אם זו אהבה סתם באוויר זו לא אהבה, מהיום למחר היא עפה ואיננה.

יעל: והמקום הזה של לברר את הפשעים, את כל ההתנגשויות, את השנאה, את הדחייה, את אי ההבנה, צריך ממש לשים את זה על השולחן ולא לפחד מזה במשפחה?

כן, אנחנו צריכים ללמוד איך לבנות את המערכת בצורה כזאת שישנם מצבים רעים בינינו, בכל אחד ואחד, כי כל אחד מאיתנו הוא אגואיסט, ויחד עם זה במקביל אנחנו מבררים כוחות שאנחנו יכולים לכסות את האגו שלנו. שמבינים שהוא קיים ויבואו אולי עוד כל מיני התפרצויות מכל אחד מאיתנו, מבני הזוג, אבל אנחנו נדע איך אנחנו מכסים את זה.

לומדים את הטבע של האחד, הטבע של השני ומבררים איך אנחנו יכולים לקשור את שתי צורות הטבע שיש בכל אחד כך שיהיה קשר דווקא על פני כל הפשעים. כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה". ואז, כשאנחנו משתדלים כך לעשות, אנחנו מגיעים למצב שנקרא "איש ואישה שכינה ביניהם".

יעל: זה לגבי בני זוג, אבל לגבי משפחה שלמה?

גם לגבי משפחה שלמה. ובכלל לגבי כל בני האדם שרוצים לעשות רשת קשר נכונה.

אורן: אני רוצה רגע לעשות סיכום ביניים של מה שהבנתי עד כה. אמרת שכדי לריב נכון יש כמה תנאים, והתחלת מהתנאי הראשון, לקבל את המריבות כדבר רגיל ונורמטיבי ונכון וטוב שיש בינינו, כי בלעדיו לא נוכל להעמיק את הקשר. עד כה דיברנו רק על התנאי זה. כדי לריב נכון, יש תנאים נוספים או שזה התנאי העיקרי?

כדי לריב נכון אנחנו צריכים ללמוד את כל השיטה הזאת של היחסים בינינו, שעל זה מדובר יפה בחכמת הקבלה וזה לימוד, לימוד פרקטי.

יעל: מה בהתנהלות של הריב עצמו הופך אותו כמו שאמרת, לריב נכון שמביא איתו אהבה בסוף?

זה לא ריב, יותר נכון להגיד שזה גילוי הטבע האחד כנגד הטבע השני, שבטוח אנחנו הפוכים, רק תלוי באיזו מידה אנחנו הפוכים ואיך אנחנו מבינים שבכל ההפכיות הזאת אנחנו יכולים להשלים זה את זה.

יעל: אז המריבה בעצם היא רק סוג של חשיפה, חשיפה של מה שנמצא בכל אחד, של הניגודים בינינו. דיברת לפני כן שביחסים בינינו קיימים שני אלמנטים, אלמנט אחד זה אלמנט של שנאה, של התנגדות, של אי הבנה, של כל המקומות האלה שאנחנו לא מסכימים אחד עם השני או מתנגדים אחד לשני, ויש את המקום שכן יש נטייה ומשיכה אחד לשני. אז המריבה היא בעצם כדי לגלות את החלק הראשון.

כן. זה גילוי צורת האגו של כל אחד ואחד כלפיי השני.

אורן: שהגילוי הזה לתפיסתך הוא הכרחי כדי לקדם את הקשר שלנו למקום יותר מחובר?

כן. בטח. מלכתחילה אנחנו הולכים כדי לגלות את הקשר בינינו. אבל זה לא אומר שאנחנו מסתירים את כל הניגודים שבינינו.

יעל: לא להתייפייף, אתה אומר. בתוך המשפחה לא להתייפייף.

לא.

יעל: כשיש ריב יש הרבה אמוציות וכל אחד מגיע עם כל הכעסים שלו על הצד השני, כל ההתנגשות, אי ההבנה, כל מה שדיברנו עליו לפני כן. האם יש איזה כללים לריב עצמו כדי שהוא יגמר בסוף באהבה? יש דברים שמותר או אסור לעשות?

מה שטוב בריב שזה בכל זאת תחילת הקשר.

יעל: ומותר לריב בכל צורה, מותר לצעוק, מותר לכעוס?

בלי זה לא תהיה התקשרות בינינו, כי אנחנו מתחילים ממצב ששתי צורות אגואיסטיות רוצות להתקרב זו אל זו. כשרוצות להתקרב, אז ביניהן יש ריב. והריב הזה, שיתגלה יותר ויותר, רק שמלכתחילה הוא יהיה בכוונה להבין יותר, להרגיש יותר, להתקרב יותר, הוא צריך להיות כבר באהבה, במשיכה, באיזה חן.

יעל: אני צריכה לבוא לריב עם תפיסה מיוחדת, לא כמו שני אנשים שרבים והם יכולים להרוג אחד את השני.

לא, צריכה להיות כוונה, בשביל מה אנחנו עושים מריבה. אנחנו עושים מריבה כדי להכיר זה את זה יותר, כדי אחר כך עוד יותר להיכנס זה בזה ולקשור את עצמנו אחד לשני יותר עמוק.

יעל: אתה אומר שבעיקרון מה שקורה בזמן הריב הוא פחות חשוב, יותר חשוב שאני אבוא עם איזו מטרה נכונה לתוך הריב.

זה מלכתחילה וודאי שאנחנו קובעים את המטרה הנכונה. ואז אנחנו מתחילים ככה.

יעל: כמה בן אדם יכול בכלל לשלוט בעצמו בזמן מריבה?

הוא לא צריך לשלוט. הרבה פעמים אני שמעתי מנשים שאומרות "אנחנו צריכים לדבר", כך הן אומרות לבן הזוג שלהם.

יעל: נכון.

גברים שונאים את הדברים האלה ממש. אבל אישה אומרת "אנחנו צריכים לברר את הדברים בינינו, לדבר מה קורה בינינו" וכולי.

יעל: זה נכון?

זה נכון. רק הגברים לא כל כך בכלל בנטייה לדיבור. אצלם הקשר לא מתבטא בדיבור אלא במעשה יותר. ומספיק לו. אם הוא קונה לאישה איזו טבעת או משהו אז נראה לו שהוא דיבר אלף שעות.

יעל: ומה צריך לברר בדיבור הזה, בשביל מה בעצם לדבר אחר כך?

ולאישה יותר חשוב שידבר אלף שעות במקום טבעת.

יעל: נכון. אבל בשביל מה כל הדיבור הזה, מה צריך לברר שם באמת? גם מול הילדים, מה צריך לברר אחרי ריב?

צריכים לברר את כל אופני הקשר בעד ונגד. שיהיו יותר ויותר ברורים כל האופנים של ההתקשרויות בינינו ואז מתוך זה אנחנו נעשים יותר קרובים זה אל זה. לכן נשים כל כך אוהבות לדבר וגברים יכולים לשבת ולשתוק. אפילו כשמתחברים ביניהם, גברים יושבים נגיד עם בירות ליד השולחן, הם יכולים לא לדבר. אישה אחר כך יכולה לשאול כל גבר, מה היה לכם שם? שום דבר. על מה דיברתם? כלום. וזה באמת נכון. כי ההתקשרות בשתיקה שייכת לגברים והתקשרות בפקה פקה, סליחה שכך אני אומר, אבל זה שייך לנשים.

יעל: בן אדם צריך לברר עם עצמו משהו אחרי הריב? איזה חשבון נפש הוא צריך לעשות לעצמו?

אם ישנה מטרה, ובדרך כלל זה בין בני זוג שרוצים לברר או להיכנס יותר זה אל זה, לדבר, אז הם צריכים לעורר כל מיני בעיות, ספקות, לעורר אותם. אבל בצורה כזאת כדי שזה יחזק אותם ויביא אותם להתקרבות.

יעל: אני רוצה להביא סיטואציה ממשפחה, לאו דווקא בזוגיות אלא מתוך איזה ריב שקורה בהרבה מאוד בתים. הילד רוצה לעשות משהו, ללכת נגיד למסיבה או לחבר או משהו שההורים לא מסכימים. הילד רוצה ללכת, ההורה לא מסכים שהוא ילך, מתחיל להתפתח ריב. הילד לא מבין מה ההורים רוצים ממנו וההורה רוצה שהילד יישאר בבית ולא ילך לחבר או למקום שהוא מרגיש שזה לא מקום נכון בשביל הילד. רבו על הדבר הזה. הילד כעס, נשאר בבית. איזה בירור עושים אחרי דבר כזה? כולם נרגעו. מה עושים אחר כך?

צריכים לשבת עם הילד ולדבר.

יעל: זה מה שאני רוצה להבין, על מה מדברים אחר כך?

הילד צריך להבין למה לא נתנו לו ללכת לחבר. אז צריכים לברר את כל המעשה, כל התשתית הזאת, למה הייתה החלטה כזאת מצד ההורים שהם אפילו לא נתנו לילד לצאת מהבית.

יעל: יש כאן בירור של היחסים ביניהם בדבר הזה?

ביניהם לא, רק בינו לבין החבר, וזה מה שהם רוצים להפסיק.

יעל: להבין את מערכת היחסים בינו לבין החבר ומה להסביר לו?

ולהסביר לו שזה לא לטובתו.

יעל: אני אקח מצב אחר. כשהאימא באה הביתה, והגיעה עייפה מהעבודה, התיקים זרוקים, האוכל זרוק על השולחן, הכול בבלגן. מתחילות צעקות בבית, למה לא סידרתם, למה הכול בבלגן? כל אחד מתחיל להאשים את השני, הוא עשה לי ככה, זה עשה לי ככה. מתוך המצב הזה, רבו, צעקו, כולם האשימו אחד את השני, מה הבירור אחר כך שעושים במשפחה על דבר כזה?

אין כאן מקום לבירור. יש כאן מקום לזה שאימא נגיד עומדת ליד המקרר ודורשת מכל הילדים שיביאו לה את כל המזון שהיה ושיכניסו למקרר למקום הנכון.

יעל: על הכעס נגיד שהילדים זרקו את התיקים.

אין דבר כזה כעס ואין כלום. רק בקור רוח היא צריכה ממש לפקח על העבודה הזאת. כמו שהם הוציאו משם מזון שיכניסו אותו בחזרה ובצורה נכונה. נגיד לסגור את השקית, לסגור את הספל, נגיד וכן הלאה. הכול במצב נכון וטוב מוכן לשימוש הבא.

יעל: כמו מפקח של עבודה, אתה מדבר, ממש כאילו בצורה מאוד קרה.

כן. ומאוד מדויקת.

יעל: בלי אמוציות?

בלי אמוציות. בשביל מה כאן אמוציות?

יעל: זה מה שקורה בחיים.

קורה, אני לא יודע. אני אומר מה שאני מבין. וזה צריך להיות בצורה מאוד מאוד אדישה, כפעולות העבודה שלהם בבית כדי לסדר. זאת אומרת זה שהם הוציאו מהמקרר. הם הוציאו. אני לא אומר שזה היה לא טוב או כן היה טוב, אני דואג שהם יכניסו את זה ובצורה הכי מתוקנת. זה הכול. לא מדבר יותר על כלום.

יעל: נראה סיטואציה נוספת. אני מציגה כאן סיטואציות שנשאלו על ידי הורים אחרי התוכניות הקודמות שלנו.

יש מחשב אחד בסלון. יש שלושה ילדים, כל אחד רוצה לשחק במחשב. מה שקורה בדרך כלל, מי שתופס ראשון או מי שיותר חזק הוא זה שמשחק יותר זמן על המחשב. אחד משחק, הילד השני כבר גם רוצה, ומתחיל להתפתח ריב, "עוד לא, עוד לא, אתה רואה שאני משחק עכשיו, מה אתה מפריע לי." התפתח ריב בין שניהם. אמרנו ריב זה דבר טוב. התפתח ריב בין שניהם, עד עכשיו הכול בסדר. נגמר הריב, מה אנחנו עושים? איזה בירור אנחנו עושים ביניהם כדי להבין את כוחות האגו, כמו שאמרת, שפעלו בתוך הדבר הזה?

בשביל מה צריכים מחשב? אם זה לצורך הלימוד זו עדיפות הראשונה.

יעל: בסדר.

אנחנו כולנו יושבים ומדברים. אם לאיזה משחק זה עדיפות השנייה. אם זה להתקשרות מכתבים, כל מיני דברים האחרים, זה עדיפות השלישית. או הפוך, מכתבים זה שנייה והמשחק שלישית.

אורן: נניח שזו באותה רמת עדיפות, שניהם רוצים לשחק, אני תפסתי ראשון אני משחק, לא קם. האח הקטן שלי מתעצבן "למה אתה לא קם, תן לי גם, תן לי גם, תן לי גם." אני אומר לו "עוף מפה."

יש עניין של זמן, כמו במשחק כדורגל. הזמן נגמר, השחקנים מחליפים זה את זה.

אורן: אני כהורה שמסתכל מהצד, רואה שמי שתופס תמיד את המחשב הוא יותר אגואיסט מטבעו.

זה לא חשוב אגואיסט או לא, אנחנו משחקים לפי הזמן. יש לנו מגרש אחד ועל המגרש הזה עולה עכשיו אחד מהם. אחר כך כשהזמן שלו נגמר, [עולה] השני. מי הראשון ומי השני? אנחנו זורקים מטבע.

יעל: מנעת כאן ריב, לא עודדת ריב במקרה הזה.

לא, כאן הריב לא יכול להיות, כי מה זה נותן? זה לא על מנת להתקרב זה אל זה.

יעל: איזה ריב הוא מיותר ואיזה ריב הוא באמת בשביל להתקרב אחד לשני?

בינתיים בכללות זה בין בעל ואישה.

יעל: ובין הורים לילדים?

בין הורים וילדים, אני לא חושב שהילדים יכולים כל כך להבין איך לעשות מריב אהבה. יותר טוב להבדיל ביניהם לפי זמן, תנועה, מקום, סוג ההתעסקות וכן הלאה.

יעל: אם אנחנו מסתכלים על ילדים, על משפחה בכלל, כשדיברת על מקום של ריב שמקדם אחר כך קשר יותר טוב, זה יותר בין אנשים בוגרים, בין ההורים. לגבי ילדים, ילדים בינם לבין עצמם או הורים וילדים, אתה אומר שצריך להימנע כמה שיותר מריבים מיותרים. כשהילדים כבר גדלים והופכים להיות ילדים בוגרים, הריב יכול להיות לשם אהבה?

בשביל מה, הם צריכים להתקשר זה עם זה יותר?

יעל: הם אחים, הם אמורים להיות בקשר טוב.

אם הם לא שייכים לאותו גיל ולא הולכים יחד להיות שותפים במשהו, הכי טוב פשוט להרחיק ביניהם לפי המקום ולפי הזמן.

אורן: כל התפיסה שאמרת קודם לכסות פערים וריבים באהבה, התכוונת יותר לקשר בין בני זוג.

בטח.

אורן: איך מגשרים על הפער המובנה שיש בין אישה לבין גבר? תיארת קודם את טבע הגבר וטבע האישה, איך מגשרים מעל הפער הזה?

צריכים לצמצם את הפער על ידי זה שכל אחד יספר לשני כמה זה חשוב לו. כמה חשוב לנשים לדבר בטלפון על כל מיני דברים, לראות איזו סידרה של נשים, אהבה. והגברים ברור שהם יספרו כמה שהם מרגישים טוב לשבת לפעמים עם החברים עם בקבוק בירה.

אורן: ואז, כשאחד מספר לשני את הדברים האלה?

הם רואים כמה שהם שונים בטבע, בכל זאת זה גבר וזאת אישה. אבל יחד עם זאת כמה שהם מעריכים ומכבדים, שלפי הטבע כל אחד מקבל יחס נכון מהשותף.

אורן: אמרנו קודם שיש כל מיני פערים ואנחנו רוצים לכסות אותם באהבה. האם יכול להיות שרק אחד מכסה את הפערים ובן הזוג השני לא מכסה שום דבר, רק אני מכסה והיא לא מכסה, או שרק היא מכסה ואני לא מכסה?

זה יכול להיות בינתיים, כי אני נותן דוגמה ביחס הטוב שלי, שאני מבין ויכול ללכת לקראת זה. ואולי באמת זה גם טוב לי שאני הולך לקראתה ועושה את כול מה שהיא צריכה. אבל בכל זאת אני לא נכנס לתחום שלה, אני לא אשב לידה ואסתכל על סידרה שנשים מסתכלות.

אורן: הנושא שלנו היום הוא התמודדות נכונה עם ריבים במשפחה. הדבר הראשון שהדגשת הוא לקבל את המריבות כדבר נורמלי, שנכון וטוב שהן מתגלות בינינו כי הן מנוף להגברת הקשר. מבחינת הכיסוי של הכול באהבה, מה הדבר החשוב שאני צריך לקחת שיהיה לי כמו מצפן שתמיד מכוון אותי בכל מריבה שלי?

אהבה זו ההבנה ההדדית, אולי לא נקרא לזה אהבה, ההבנה ההדדית שישנה בין בעל ואישה. כלפי ילדים, הם צריכים לדעת שבתוך המשפחה יש לכל אחד ואחד תפקיד והם צריכים למלאות אותו. לקחת משהו מהמקרר, תחזיר אליו. אתה השתמשת במחשב, אתה צריך לתת גם לאח שלך. זה צריך להיות בצורה מאוד קרה, ואתה יכול לצעוק ולבכות, האחרים לא מסתכלים עליך, כי שיחקת שעתיים במחשב, עכשיו זהו, יש מישהו אחר שמשחק.

אורן: לפעמים הדברים שלנו נראים כסוף העולם. הנושא הוא מריבות, ומריבות זה כמו הר געש שמתפוצץ, ואתה ניתחת את זה כמו רופא.

כולם צריכים להרגיש שאנחנו פועלים לפי חוקי הטבע, שיש לנו ארגז כלים ועל ידו אנחנו מתקנים את כל המעשים בינינו.

(סוף השיחה)