חיים חדשים
שיחה 558
שיחה על הפילוג בישראל- שנאת חינם
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. 19.04.15 – אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, תודה שאתם איתנו כאן ב"חיים חדשים" סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן, שלום ניצה מזוז.
אורן: היום אנחנו רוצים לדבר על שנאה. אנחנו רגילים לדבר עם הרב לייטמן על אהבה וחיבור בין אנשים, והיום אנחנו רוצים לדבר על שנאת חינם, מסתבר ששנאת חינם היא משהו שמלווה אותנו מאז שאנחנו יהודים, אתם זוכרים שיוסף והאחים שלו שנאו אחד את השני, ואחר כך בכל רגע בהיסטוריה איפה שלא תסתכלו תמיד היו שני יהודים עם שלוש דעות, עם סכסוכים, עם פילוגים על בסיס כזה או אחר.
היום כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו בישראל, ראו זה פלא "עולם כמנהגו נוהג" אנחנו מסוכסכים, מפולגים ושונאים את כל מי שהוא לא אנחנו. היום נרצה להבין מאיפה זה בא, זה לא משהו שאנחנו המצאנו, רואים שגם אבות אבותינו התהדרו במצוות שנאת חינם. בעיקר נרצה להבין לאן זה לוקח את הילדים שלנו, את העתיד שלנו כאן, או שאולי אין כל כך עתיד.
תהיו איתנו. ניצה, בואי תפתחי בבקשה.
ניצה: הסיבה שבחרנו לדבר היום על שנאת חינם היא לא מקרית, מכיוון שכשאנחנו מסתכלים היום על החברה הישראלית ועל המצב שלנו היום בישראל אנחנו רואים פילוג, קיטוב ושסעים מאוד גדולים וחמורים שעולים וצפים בעם שלנו. זה מציף את השאלה מה העניין של השנאה, למה עם ישראל כל כך אוהב לשנוא? לפעמים נדמה שהשנאה מחברת אותנו כמעט יותר מכל דבר אחר. כל דבר שהוא לא אנחנו, כל דבר שאנחנו לא מסכימים איתו, כל דעה, אנחנו פשוט רוצים לפלוט אותה מתוכנו, ויש כל הזמן חיכוך אינסופי. היינו רוצים לברר איתך היום מה היא אותה שנאת חינם?
זה מאוד פשוט, קודם כל בצורה פסיכולוגית זה מאוד ברור, אדם שלא נמצא בשלמות, ברוגע, באיזון של רגשות, שהכול באופק ברור לו, לפי העיגול שלו, כמו שהוא רואה ומרגיש את עצמו, לא מתחיל עכשיו לשנוא אנשים אחרים ולהעביר עליהם כל מיני דברים. מתוך זה שהוא רגוע. רגוע זאת אומרת שהאגו שלו מאוזן, הרגש עם השכל. אבל הישראלי המצוי, הרגיל, מאוד לא מאוזן. הוא נמצא בלחצים גדולים מאוד בהכרה ובתת הכרה, הוא אפילו לא יודע למה הוא לא מאוזן ולמה הוא לא רגוע וכן הלאה, אבל אפילו כשהוא עושה את עצמו כאילו שהכל בסדר, בכל זאת באיזה מקום שם בפנים יש אצלו אש הגיהינום.
ניצה: זה ממש נכון.
ולכן איך הוא יכול להתגבר על זה? על ידי זה שהוא חייב להראות לעצמו שהוא מדכא את הזולת. כי בהרגשה שלו הוא מרגיש שמדכאים אותו. אומות העולם מדכאות אותו, השכנים שלנו מדכאים אותו, הממשלה מדכאת אותו, בעבודה, הילדים בבית הספר, השכנים, יש לו אלף ואחד מקורות דאגה חיכוך, התנגדות והתנגשות. ודווקא על ידי ההתפרצות הוא מאזן את עצמו, הוא רוצה להראות לעצמו שהוא שווה, שהוא גדול, להרגיע את עצמו באיזה אופן.
אז אני נוסע בכביש, אני עובר ממסלול למסלול, אני חייב להיות הראשון, בשביל מה? אני מחנה את האוטו והולך לאט הביתה כאילו שלא הייתי עכשיו בוער באמצע הכביש. מה קרה? אז עוד עשר דקות, עוד רבע שעה, לא אכפת לי, אבל בכביש כשאני נמצא ליד האחרים אני חייב להיות הראשון. כך זה בכל מקום, אנחנו כבר רגילים לזה, אנחנו כבר מיואשים מכמה שזה עולה לנו בכסף, בחיים, בחיי האדם. כל זה כדי לעשות איזו השלמה, קומפנסציה לחוסר האיזון הפנימי שלנו.
חוסר האיזון הפנימי שלנו נובע מתוך זה שבניגוד לכל עם אחר אנחנו חייבים להגיע לאיזון. וכדי להגיע לאיזון אנחנו חייבים להגיע לאהבה, לחיבור בינינו. אנחנו חייבים לגלות את הכוח החיוני, החיובי מהטבע שיאזן אותנו. כי העם שלנו נוצר מתוך כך שאנשים זרים לגמרי זה לזה בבבל העתיקה, התחברו, והצטרפו לאברהם. לאוהלו של אברהם, לבית הספר שלו, והוא לימד אותם חיבור מעל כל ההבדלים ומזה נוצר עם ישראל. לכן אברהם נקרא אב האומה.
לכן אנחנו צריכים להבין, שאנחנו מסוגלים להגיע לרוגע, לחיים טובים, רק אם אנחנו רק מתעלים מעל היחס בינינו, מעל השנאה בינינו, הדחייה, ובידיעה ברורה שאנחנו מאוד שונים. אם במישור הגשמי אנחנו מנוגדים, מעל זה אנחנו צריכים לבנות גשר, מטרייה שמחברת אותנו לאחד. בפנים יש אש בוערת, מלא גאווה, שנאה, טענות זה לזה וכן הלאה. זה יישאר, ודווקא מעל מזה יהיה קשר של אהבה, ואז לאהבה יהיה תוקף. אנחנו כל הזמן נצטרך לדאוג לה, להגדיל אותה וגם האש הבוערת הזאת של השנאה והדחייה ההדדית כל הזמן תגדל, "על כל פשעים תכסה אהבה". כך זה יהיה.
לכן הפילוג בעם ישראל יהיה תמיד, באופן קבוע, ואי אפשר לשנות אותו בכלום, אלא רק להגדיל את האהבה מעל הפילוג. זו צורת הקיום שלנו, חוק הקיום שלנו. אנחנו חייבים ללמוד אותו ולחנך את הדור הצעיר, ללמד אותו איך לחיות. כך אנחנו נהיה עם חזק, עם שכל הזמן מתפתח מהאש הבוערת בפנים. היא תגדל יותר אבל על פניה אנחנו נפתח יותר ויותר אהבה.
ניצה: אמרת שיש פה חוק?
זה חוק, כן.
ניצה: ממש חוק.
כן. שאלת מה זה נקרא יצר הרע?
ניצה: שנאת חינם.
שנאת חינם, זה אותו הדבר, שנאת חינם נקראת דווקא כשאני כשמתחיל לנסות להתחבר לשני, ואני פתאום רואה שאני שונא אותו. על שום מה? אין על מה, הוא יותר כהה או יותר לבן, הוא רגיל לגפילטפיש ואני רגיל לחילבה ועוד ועוד. אני מתחיל לגלות דווקא שהשנאה שלי לא מבוססת על כלום ששייך לעולם הזה, זה לא העניין שאלה הגיעו מפולניה ואלה הגיעו מתימן. לא, מקור השנאה בפנים, בינינו הוא מקור רוחני, כי היה אדם אחד שהתרסק להרבה חלקים, נשמה אחת שהתחלקה להרבה חלקים וכך כל אחד מאיתנו, כולנו מנוגדים מתוך זה עוד מחטא עץ הדעת, או אפשר להגיד שמימי החורבן כשנפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם.
ניצה: חורבן בית שני?
כן, בחורבן בית שני נפלו לשנאת חינם, וזה המקור של שנאת החינם הזאת. מאין המקור שלה? מכך שהייתה אהבה, והאהבה התהפכה לשנאת חינם, זאת שנאת חינם. את זה אני מגלה דווקא עכשיו כשאני משתוקק להיות בחיבור עם אחרים, באהבה. אני מגלה שביסוד שלי נמצאת שנאת חינם, באיזה גובה נמצאת שנאת החינם? בגובה של "הר סיני", כי פעם הייתי בונה מעל ההר של השנאה את המפגש בינינו, בין כולם בפסגת ההר, ועכשיו אין, אז לאט לאט תתגלה בנו עכשיו שנאת חינם יותר ויותר גדולה. באותה מידה שבה אנחנו יכולים לכסות אותה באהבה ואז אנחנו שוב נגדל בגובה של האומה, עד שנגיע לאהבה חלוטה.
אורן: כשהזכרת את העניין של שנאת חינם ואת אברהם, אני זוכר שחז"ל מסבירים שאברהם ושרה היו מגיירים, אברהם היה מגייר את הגברים ושרה היתה מגיירת את הנשים. ושאלתי את עצמי מה זאת אומרת מגיירים? אז עוד לא היה הממסד ויהודים בעצם לא היו, היו אברהם ושרה. עכשיו אני מבין שהם לימדו אותם איך למצוא את הנקודה של החיבור והאחדות מעל כל השוני.
נכון.
אורן: וזה מזכיר לי בדיחה, מספרים על מישהו שמגיע לאי בודד, ומוצא שם יהודי אחד, הוא יורד לעיר רואה יהודי אחד, הם מסתובבים באי ורואים שני בתי כנסת, אז הוא אומר לו "למה אתה צריך שני בתי כנסת אם אתה פה לבד?, והיהודי עונה "פה אני מתפלל, ולכאן אני בחיים לא אכנס". זאת אומרת, ששנאת חינם זה משהו חזק. אם אנחנו יהודים, יש אצלנו שנאת חינם, זה כאילו משהו שנמצא שם תמיד.
נכון, וזה לא טבעי.
אורן: זה כאילו חלק מלהיות יהודי אפילו אם אין את מי לשנוא, הוא שונא.
נכון, כי זו דחייה רוחנית, זה פירוד רוחני.
אורן: אז בוא תסביר לנו קצת על זה, לשנוא זאת תכונה יהודית?
אנחנו עוד לא הגענו לזה. היהודים בכל העולם יכולים לעזור זה לזה וכן הלאה, אנחנו עוד לא הגענו, כשאנחנו נתחיל להתחבר בינינו אז נגלה שיש בינינו שנאת חינם.
אורן: זה לעתיד לבוא?
ניצה: אז מה זה השסעים שאנחנו רואים עכשיו? גם הם נראה כמו שנאה.
זאת התחלה קטנה, כי אנחנו נמצאים כאן בארץ ישראל וחייבים להיות בה אפילו רק בצורה חומרית, גשמית בחיבור הדדי, ובגלל זה היא מתגלה טיפה אבל זה עדיין גשמי. אבל בעומק שנאת חינם מתחילה במישור הגשמי למטה והיא עמוקה כמו הר סיני למעלה.
אורן: אני רוצה לדייק את השאלה, כי נראה לי ששאלתי בצורה לא ברורה. אתה אומר שבעתיד כשאנחנו ננסה כאן מעל כל השונות, הפלגים והשסעים להתחבר, אנחנו נגלה הר גדול של שנאה, שזה עוד מחכה לנו בעתיד, ואנחנו אפילו עוד לא התקרבנו לזה.
כן, אבל כנגד זה היה לנו כוח להתגבר ולבנות "על כל פשעים תכסה אהבה".
אורן: זה משהו שבאופק, בהמשך שלנו? כדי להבין את העתיד אני רוצה קודם להסתכל על העבר, כי בעתיד אני עדיין לא כל כך אוחז, ואת העבר אני כן יכול להבין. לא סתם סיפרתי לך את הבדיחה על היהודי שיש לו שני בתי כנסת, שלאחד הוא נכנס, ולשני הוא בחיים לא יכנס. כשאתה סורק את ההיסטוריה, לא אלפי שנים אחורה אבל כשאתה מסתכל לא רחוק בדורות הקודמים, בכל מקום שבו יש יהודים, יש את הדבר הזה.
אפשר להסתיר את זה ולהגיד שלא, שאין, שאנחנו עוזרים ושיש עזרה הדדית וכן הלאה, אבל חוץ מהעזרה ההדדית והערבות ההדדית, תמיד, תמיד יש שם שנאת חינם, זה אולי הכי בולט. כאדם שבא מתוך הציבור הזה, אני יכול להגיד בלי להצטדק שזה הכי בולט בבית כנסת. שנאת חינם יושבת במקום מכובד בתוך כל קהילה מכל סוג. זה נראה כאילו שנוצרנו בצורה כזאת שאם אנחנו יהודים אז יש לנו מכלול כזה, אנחנו מוכשרים, אנחנו מוצלחים, ואנחנו שונאים. למה, זה חלק מעסקת החבילה? זה מה שאני רוצה להבין ממך.
בטח.
אורן: למה זה כך?
כי היעוד שלנו זה חיבור. המטרה שלנו, של האומה, של המדינה, של החיים שלנו כאן בעולם הזה היא להתחבר ומשם להראות לכל העולם איך מתחברים.
אורן: אז למה קיבלנו תכונה של שנאה, הרי זה בדיוק הפוך? ולמה שנאה זאת תכונה יהודית?
כדי שיהיה לך מעל מה להתחבר, בלי שנאה לא היית מתחבר. איזה חיבור יכול להיות? אם יש לי שני דברים והם לא כל כך רחוקים זה מזה, אז אני מחבר ביניהם בחוט דק, חוט תפירה, אבל אם יש ביניהם שנאה, אני כבר צריך חוט ברזל, אם יש שנאה גדולה, אני צריך שרשראות של ברזל, ואם היא עוד יותר גדולה, אני לא יודע מה אני צריך לעשות, אולי איזו מערכת שלימה שתקשור אותה מכל הצדדים יחד, אתה מבין?
עד כמה שהשנאה יותר גדולה, האהבה יותר גדולה, כי האחד לא יכול להיות ללא שני. לכן כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה.", דווקא בצורה כזאת, ודווקא אצל היהודים. אצלנו זה עדיין לא התחיל להתבהר. אתה תראה שאנחנו נגיע לחיבור בינינו, אפילו קטן ואחר כך יותר ויותר גדול, אז אנחנו נבין איך זה יכול להיות שרבי עקיבא שלימד את התלמידים שלו, את עשרים וארבעה אלף התלמידים שלו אהבת אחים, והם נפלו לשנאת חינם. ואיזו שנאה, אש בוערת ששרפה את ירושלים, זאת השנאה שלהם, שגרמה לכל הגלות של אלפיים השנים, אנחנו לא מבינים את העומק הזה של שנאת החינם.
אורן: אני כבר קצת מבולבל. עד היום חשבתי שלהיות יהודי זה להיות ב"ואהבת לרעך כמוך".
מעל מה? על פני מה?
אורן: עכשיו אתה אומר שלהיות יהודי זה להיות בשנאה.
בטח, כי על פני מה יכולה להיות אהבה? רק על פני השנאה, זה תמיד כך. אנחנו נוצרנו מחומר שנקרא "רצון ליהנות", ולכן, יסודו של החומר שלנו הוא ליהנות. ההנאה מורגשת מתוך רצון, מתוך חיסרון, מתוך כך שחסר לי, עד כמה שחסר לי, למשל אחרי חצי יום שלא יכולתי להגיע לשתות מים ואני כל כך צמא, אז כשאני שותה, זו הנאה גדולה. אם המים לידי כל הזמן ואני שותה לגימה קטנה, אז אין לי מזה הנאה, אני סתם מרטיב את הגרון.
זאת אומרת שהאהבה, היא כמו כל הנאה אחרת, אבל אהבה היא ההנאה הכי גדולה, היא יכולה להיות מורגשת רק לפי החיסרון שקדם לה, והחיסרון שקודם לה נקרא "שנאה". אם אנחנו רוצים להגיע לאהבה חלוטה, חייבת להיות כנגדה שנאת חינם.
אורן: מה זו "אהבה חלוטה" ומה זו "שנאת חינם"?
"חלוטה", זאת אומרת בלי שום חשבון, פשוט אהבה ללא גבולות שממלאה את כל המוח והלב שלי, את כל העולם, שאני מרגיש את כולם כאחד. זה יכול להתקיים אם אני מגלה, לאט לאט, בהדרגה, שנאה נוראית, דחייה נוראית מכולם. לא רוצה להיות בקשר איתם, אלא רק כדי לדכא אותם וליהנות מהם בצורה האגואיסטית ביותר.
כך אנחנו מתקדמים, ואי אפשר לבנות חיבור אם אתה לא מגלה תכונות נגד החיבור, והתכונות האלה חיות בך יותר ויותר, ובוערות, ואתה רואה עד כמה אתה שונא, ולא מסכים, ולא רוצה, ולא יכול להסתכל על אף אחד, ממש. ואם אתה מתגבר על זה, ומבקש את הכוח החיובי מהטבע, כוח האהבה הכללי שנמצא בטבע, שרק הוא נסתר, אם אתה מוציא אותו משם ומאזן את כוח השנאה שלך, אז זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אז אתה מגיע לאיזון, אבל איזון בין שנאה לאהבה, כאשר אף אחד מהם לא נעלם. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", אתה רק רוצה לכסות את הפשעים, לכסות את השנאה, שנאת חינם, אחרת לא תהיה לך אהבה חלוטה.
אורן: מה יוצא לאדם מזה?
הוא מגיע לדרגה של כוח עליון. הוא מגיע למצב בו הוא מגלה את הטבע, את כל המינוס הגדול, ואת הפלוס הגדול, ואז הוא נמצא בעוצמה, בחיים נצחיים, מאוזן לגמרי בשלמות, כי שלמות לא יכולה להיות רק פלוס בלי מינוס, רק כוח אהבה בלי שנאה, שניהם חייבים להתקיים.
אורן: אני מבין שהשנאה והדחייה מהאחרים, זה כביכול השלב הראשון שמעליו אפשר לבנות כוח מאזן. וכשאני נמצא בשנאה, היא ממלאה את כולי, היא מציפה את כולי, ואני פשוט שונא, רוצה שהשני יעלם מן העולם. נכון?
כן.
ניצה: אז איזו מוטיבציה יש לפתח את הכוח החיובי הזה?
אתה מרגיש טוב שאתה חי כך? אתה אוכל את עצמך. זה דבר אחד. דבר שני הוא שאתה רואה שאתה לא יכול להתקיים עם זה. כמה אפשר לשנוא את האחר? הרי אתה ממש מפסיד מזה, זה גם ברור. הדבר השלישי הוא שאם אתה שואל "מה הטעם בחיי? בשביל מה אני חי?" האם אתה חי רק כדי שהוא כל הזמן ימלא לך את המוח והלב, שכל הזמן תחשוב עליו ש"אני שונא אותו, שונא, שונא"? הוא, שאתה שונא אותו, ממלא את החיים שלך, הוא בעל הבית על החיים שלך? אתה חייב כל הזמן לחשוב עליו, ואין לך ברירה, אתה לא יכול להפטר מזה.
אורן: למה?
כי אני לא יכול להתגבר על השנאה הזאת, אני לא יכול לעשות שום דבר. אני כל הזמן חושב רק "איך אני הורג אותו, איך אני שורף אותו, איך אני מוחק אותו" עושה delete והוא נעלם.
אורן: נכון. היה לי פעם שכן כזה, ובאמת זה הציף לי את המוח יום לילה, לא נתן לי מנוח.
אז בשביל זה אני חי?
אורן: לא היתה לי ברירה. הייתי תקוע איתו באותו בניין.
וזה רק עם השכן.
אורן: זה קורה גם בעבודה, וגם אז אין לך ברירה. אני מזדהה עם מה שאתה מתאר, שזה הורס לי את החיים לגמרי.
על ידי שגילית שנאה למישהו, יש שיטה שמעלה אותך דווקא לרמת חיים גבוהה יותר, אז עליך לעשות עכשיו תרגיל, ואתה יכול לעשות אותו כך שבמקום שנאה אתה תגיע לאהבה, ואז תרגיש עד כמה החיים הופכים להיות מאושרים. התווכחת פעם עם אשתך?
אורן: הרבה פעמים.
הרבה פעמים.
אורן: ברור. עוד מעט אנחנו נשואים עשרים שנה.
וקורה שפתאום אתם מסכימים, פתאום השלמתם. ואתה מסתכל על הרגע שלפני ועל המצב עכשיו, על ההבדל בין שני המצבים האלה, ומתוך כך באה לך התפרצות של שמחה, מההבדל בין הוויכוח, שהכעס שלך כמעט שרף אותה, ופתאום הרגשת האהבה, החיבור. אז אני רוצה שההרגשה הזאת לא תעלם ממך, שאתה תהיה בהרגשה היפה הזאת, הטובה, כל הזמן.
אבל אי אפשר לעצור את זה, כי החיים שלנו נמצאים כל הזמן בתנועה. אז מה הטבע, הא-לוהים בגימטרייה, עושה? מעלה לנו שנאה עבה, ואתה שוב צריך לכסות אותה באהבה, אז יש לך תענוג עוד יותר גדול, ואחר כך שוב שנאה, ושוב אהבה, ושוב שנאה, רק בצורה כזאת אתה יכול להתקדם, מינוס פלוס, מינוס פלוס. קודם שנאה, ואחר כך אהבה.
אורן: אתה אומר שכאשר מתפתחת בך שנאה עצומה למישהו, וזה אוכל אותך עד שאתה מתפוצץ מאולקוס, או מלחץ, לא משנה ממה, אז זה לא מקרי, זה בכוונה, החיים כביכול מסדרים לך התפרצויות של שנאה, כדי שתעשה על זה תגובת נגד, מעל זה?
כן.
אורן: יש שמעוררים בי שנאה למישהו, וזה בעצם לא חשוב מאיזו סיבה.
נכון, למחרת אתה אפילו לא זוכר למה התווכחתם.
אורן: אז מתעוררת בי שנאה למישהו, עם כל הרגשות, ואחר כך אני אמור להגיב, לייצר איזו תגובה, ואז מגיעים למצב שאתה קורא לו "אהבה"?
זה לא פשוט. כי אתה יודע כמה אתה עקשן.
אורן: בוודאי.
ואתה לא הראשון לעשות איזו סולחה. אתה שואל אותי עכשיו, איך עוברים משנאה לאהבה?
אורן: כן.
זה לא לתכנית של היום.
אורן: תן לנו דוגמה להתחלה של תהליך כזה.
אתה תלמיד שלי?
אורן: משתדל.
נניח שאתה תלמיד שלי, אשתך יודעת שאתה תלמיד שלי?
אורן: בוודאי.
אני אתן לך פתרון חלקי. אתה בא הביתה, ורוצה להיראות כצדיק, שאתה לא מוותר, אלא אתה בא הביתה ואומר, "המורה שלי אמר לי שאני צריך להשלים איתך. אני מוכן". מה טוב בזה? שאתה מחזיק את הגאווה שלך בפנים, ואתה עוד מראה את עצמך כצדיק, תלמיד חכם, מסור לרבו, ולכן אתה מושיט לה יד לשלום. לא בגלל שאתה רוצה, אלא בגלל שאני אמרתי לך לעשות זאת, אז אתה כביכול לא מוותר. אבל אתה הולך לקראתה בגלל שאני אמרתי. וכבר יש לכם איזו סיבה להתקשרות.
אורן: לאן השנאה שהייתה לפני רגע נעלמה?
הבעיה היא שאתם מוחקים את השנאה, ולכן כל הזמן חוזרים על אותו דבר. זה גלגל שמסתובב כל הזמן סביב עצמו.
אורן: אפשר לצאת מהפלונטר הזה, מהלופ הזה?
מהלופ הזה אפשר לצאת אם תלמד איך להיכנס ואיך לצאת, ואז אתה כל הזמן תתקדם לשנאה יותר גדולה ולאהבה יותר גדולה, לשנאה עוד יותר גדולה ולאהבה עוד יותר גדולה, וככה זה יהיה. אלה החיים, ומזה אתה תיהנה, כמו שאתה נהנה בזמן שאתה רעב מכך שאתה רואה שעוד מעט יהיה לך מה לאכול, ובינתיים אתה עושה איזה טיול לפני האוכל, כדי שהתיאבון יתגבר. זאת אומרת, השנאה מגיעה כדי לחזק ולייסד את האהבה, ואז לשנאה הזאת יש את אותו התוקף כמו האהבה, כי רק לשם זה היא נבנית, מתגלה.
אורן: נושא השיחה היום היה "שנאת חינם" מה צריכים לדעת עליה?
צריכים לראות שכל הפשעים שלנו שמתגלים בעולם ובחיי האדם הפרטי, בכל יום ויום, הם אך ורק כדי שעל פניהם אנחנו נלמד איך להתקשר זה לזה. זה כל התוקף, זו הסיבה לכך שיש רע בעולם.
(סוף השיחה)