חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 557 – 558

הפילוג בישראל- השד העדתי,

הפילוג בישראל- שנאת חינם

מטרות:

• למה עם ישראל כל כך משוסע יותר מכל עם אחר, בכל היבט שנסתכל קיים פילוג שהולך ומחמיר עם השנים ואפילו הצרות והאיומים החיצוניים לא מונעים מהפערים הללו לגדול ולגדול

• האם קיימת חוקיות מאחורי הקיטוב החברתי?

• מה זה "שנאת חינם"?

• איך יכול להיות חיבור בין אנשים עם ערכים שונים, השקפה שונה, התנהגות שונה וכו'?

• מה זאת "אהבת חינם"?

זרימה:

• הפילוג בישראל 2015

• עם של פירוד ושנאה

• שנאת חינם

• הגזען שבי

קליפים:

מה חושב הדור הצעיר על ערבים ויהודים? אשכנזים ומזרחים?

הבחירות האחרונות היו מהמכוערות שידענו: השד העדתי והגזענות שוב הופיעו - ובמלוא עוזם. האם הפער העדתי שכל כך העסיק את בעלי זכות הבחירה בשבועות האחרונים, זלגו לעולמם של הילדים? יצאנו לראות מה יודעים הילדים על ההבדלים בין אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים

http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast-q1_2015/Article-cae7bec54bb5c41004.htm

פתיחה:

"כל ישראל חברים" "ואהבת לרעך כמוך" נדמה כיום שהם משפטים תפלים שנשמעים במקרה הטוב כמו סיסמה ובמקרה הרע כמו בדיחה לא מוצלחת. לא ברור איך משפטים כאלה יכולים לתאר את עם ישראל כיום ולפי עדויות היסטוריות גם לא יכולות לתאר את עם ישראל בעבר.

התיעוב והשנאה כלפי כל אדם שחי, חושב או מתנהג בצורה שלא מקובלת עלי- מזרחים ואשכנזים, חילונים ודתיים (שגם בתוכם מפולגים לחרדים, חרדים לאומיים, דתיים לאומיים, מסורתיים…), ימנים ושמאלנים, עשירים ועניים.

חמישה שסעים מרכזיים:

• שסע עדתי (אשכנזים-מזרחים)

• שסע אידאולוגי (ימין-שמאל)

• שסע מעמדי כלכלי-חברתי (עניים-עשירים/מעמד גבוה-מעמד ביניים-מעמד נמוך)

• שסע דתי (חרדים-דתיים- מסורתיים-חילונים)

• שסע לאומי (יהודים ערבים)

הפילוג בישראל 2015

החברה הישראלית היא חברה הטרוגנית (הטרו - מרוּבֶּה). יש בה קבוצות שונות מבחינת השתייכותן הלאומית, הדתית, העדתית, המעמדית והפוליטית.

כל קבוצה מעוניינת לקדם את מטרותיה. עקב כך יש בחברה הישראלית שסעים חברתיים, כלומר החברה מפוצלת לקבוצות שונות.אחד העקרונות המאפיינים את החברה הישראלית הוא עיקרון הפלורליזם כלומר מתן לגיטימציה להתפצלות החברה הישראלית לקבוצות אתניות, דתיות, לשוניות ותרבותיות שונות. שסע חברתי פירושו קווי גבול חברתיים החוצים את החברה ומחלקים אותה למחנות שונים. בין מחנות אלה מתקיים מתח.

http://he.wikibooks.org/wiki/%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA_-_%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%A8%D7%91%D7%AA_%D7%A9%D7%A1%D7%A2%D7%99%D7%9D

מדינה מתוקנת? ישראל היא בקושי מדינה
הגיע הזמן להפסיק עם משפטים מופרכים בסגנון "במדינה מתוקנת הציבור היה מעניש את נתניהו על דו"ח המבקר". ישראל היא לא יותר מאוסף של שבטים משוסעים ויריבים

http://elections.walla.co.il/item/2831925

במשך אלפי שנים היינו מפוזרים בכל העולם, תחת שליטה של עמים זרים, בעבדות, בהתבוללות.. עברנו אינסוף מצבים שונים, מורכבים ולא קלים, אך תמיד היית תפילה שניפגש בשנה הבאה, בירושלים הבנוייה.

והנה זכינו בדור הזה בשנות ה 2000 והצלחנו להקים פה בישראל מדינה וכל יהודי העולם עלו לארץ הקודש לחיי ארץ זבת חלב ודבש באמונה שלמה.

ועכשיו, אחרי 67 שנים, מספר מלחמות והמון בעיות, חברתיות, כלכליות ומגוונות. מיליוני יהודים חיים פה, בארץ ישראל ללא הצלחה להתאחד, כל אחד נאחז בקבוצה ההשתייכות שלו ולא מרפה ולא מתפשר לטובת הכלל. אשכנזים וספרדים, דתיים וחילונים, עשירים ועניים, שחורים ולבנים, ימניים ושמאלניים, כולם פרודים, מפולגים ואגואיסטים.. ממש..ארץ האוכלת את יושביה.

• נראה שבכל דור ודור יש סיבות אחרות לפילוג. מדוע זה כך?

• בהרבה מקומות בעולם, עמים, מדינות, תרבויות יש מחלוקות ומעמדות וזרמים שונים.. מה מייחד את עם ישראל?

• ברוב המשפחות היום בישראל יש יותר מעדה אחת. כלומר מתחתנים כולם עם כולם- אז איך זה שעדיין יש לנו מה שנקרא "שד עדתי"?

• האם יש שסע שלדעתך הוא יותר עמוק ויסודי מהשני? נאמר, השסע העדתי יותר עמוק מהפוליטי, או העשיר והעני?

• מדוע כל הזמן נוספים לנו שסעים חדשים?

אין דבר כזה "ציבור ישראלי". יש אוסף של שבטים משוסעים ועוינים, שהמפריד ביניהם רב מאשר המחבר. השבטים האלו מתאחדים רק במלחמות, בתוכניות ריאליטי ובפרסומות דביקות לחברות סלולריות. במדינה מתוקנת, אומרת הקלישאה, נתניהו היה משלם בכיסאו על הממצאים, אבל ישראל לא רק שאינה מדינה מתוקנת - ספק אם היא יכולה לענות להגדרה של "מדינה".
אין כמעט מה שמחבר בין השבט האשכנזי לשבט המזרחי, בין מעמד הביניים החילוני לציבור הדתי-לאומי, בין ימין לשמאל, בין אליטות ישנות לבין אליטות חדשות, בין חרדים וערבים לבין שאר הציבורים. כל שבט מחזיק בסולם ערכים שונה, בהיסטוריה שונה ובהשקפת עולם שלא רק ששונה באופן תהומי מזו של השבטים האחרים, אלא גם בזה לשיח המתחרה ורואה בו סכנה קיומית ממש.

אפילו בזמן מלחמה, שבה נוהגים בדרך כלל בני השבטים השונים להתאחד מול אויב משותף, הם המשיכו להתקוטט ולבקר את הממשלה מבפנים, כאילו הם כלל לא שייכים לעניין. הם פשוט חששו שהשבט יאמר את דברו ויזרוק אותם הביתה - ולעזאזל החיילים בחזית. http://elections.walla.co.il/item/2831925

• מה ההבדל בין הפילוג בארץ לפערים במדינות אחרות?

• למה מדינות אחרות מצליחות להתקיים במצב כזה ואצלנו זה נראה בלתי אפשרי?

• ישנה גישה הטוענת שלמרות השסעים העמוקים החברה הישראלית איתנה ויציבה, מה דעתך?

ובבוקר שאחרי, אל מול פיד הפייסבוק הגועש משמחה ומעצב על תוצאות האמת, כתב לי חבר קרוב (ואשכנזי) שהוא לא מאמין ש"זה" עדיין נושא שבגללו מוכרעות מערכות בחירות בישראל. כשהוא כתב "זה", הוא לא התכוון לאיראן או למשבר הדיור – הוא בסך הכל ניסה שלא להסתבך בפוליטיקלי-קורקט של המתח העדתי שרק עולה מאז יום שלישי האחרון.

אפשר להבין את ההפתעה שלו: "זה" היה אמור להיפתר במלתעות כור ההיתוך הבן-גוריוני ולא להטריד יותר את החברה הישראלית, בטח לא בשנת 2015. אלא שהמציאות מסרבת להניח את "זה" בצד: כבר מזמן לא הייתה כאן מערכת בחירות שהנושא העדתי היה חלק כל כך מרכזי בה. אולי מאז המערכת של 1999 שהביאה את ש"ס ל-17 מנדטים בזמן משפטו של אריה דרעי, והציגה את איציק מרדכי כמועמד מזרחי ראשון לראשות הממשלה.

http://www.bac.org.il/hbrha/article/mdvrt-hashbt-bvaart-ashknzym-ngd-mzrhym

"השד העדתי" באמת קופץ פתאום כמו שד. מי היה מאמין שבישראל 2015 עדיין יש הפרדה בין עדות, כאשר כבר לא ניכרים כל כך הפערים הכלכליים וההשכלתיים כפי שהיו בעבר וכשרבים מהישראלים הם כבר ילדים למשפחות מעורבות. אך במצבי משבר, כמו זה האחרון, הקול עולה והפירוד מרים את ראשו- אני לקבוצה הזו ואתה לקבוצה השניה, אני בקבוצה של הטובים ואתה בקבוצה של הרעים.

• איך זה שהשד העדתי עדיין קיים?

• מה מעורר אותו כל פעם מחדש?

• מדוע הפילוג כל כך חזק ועוצמתי דווקא בהיבט העדתי? בצבע העור? המוצא? (יש עוד הבדלים כמו פער כלכלי, בריאותי, השכלתי, אך אלה לא מעוררים את האדם כמו השד העדתי.)

• גזענות ואפליה קיימות לאורך כל ההסטוריה. תמיד היו שווים יותר ושווים פחות. מה מקומו של השד העדתי בחברה שלנו ובעולם בכלל?

• האם זהו דחף אמיתי או שהוא מנוהל עי פוליטיקאים וכו?

• אם גורמים אינטרסנטיים לא היו מלבים את המצב- האם היינו עדיין מתעסקים באותם נושאים?

• האם יש קשר בין מלחמות הפנים שלנו- יהודים ביהודים - למלחמות החוץ?

סוגיית הפרדת הדת מהמדינה בישראל נתונה בוויכוח מתמיד: מחד גיסא, טוענים חלק מהחילוניים, אין רצונם לקיים את מצוות הדת, וראוי שמדינה דמוקרטית מודרנית לא תכפה על אזרחיה קיום חוקים שלדעתם אבד עליהם הכלח, בניגוד לרצונם. מאידך גיסא, טוענים חלק מהדתיים, הפרדת הדת מהמדינה תגרום לאבדן צביונה של המדינה כמדינה יהודית. עם זאת‎ ‎,‎יש דתיים שסוברים שיש להפריד דת ממדינה, ומאידך יש חילונים שסוברים שאין לעשות כן. ויכוח עז בסוגיה נטוש בכל רובדי החברה: החל ברמת הכנסת, בנוגע לחוקים שונים, דרך אנשי ציבור ורוח, וכלה ברמת הרחוב: חסימת כבישים בשכונות חרדיות בשבת או הפגנות לאפשר גידול חזירים בארץ הן דוגמאות לכך. עד עתה אין הכרעה בסוגיית הפרדת הדת מן המדינה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%AA_%D7%9E%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94#.D7.A1.D7.95.D7.92.D7.99.D7.99.D7.AA_.D7.94.D7.A4.D7.A8.D7.93.D7.AA_.D7.94.D7.93.D7.AA_.D7.9E.D7.94.D7.9E.D7.93.D7.99.D7.A0.D7.94_.D7.91.D7.99.D7.A9.D7.A8.D7.90.D7.9C

• איך אפשר להמנע משנאה כאשר הערכים ששולטים הם לא ערכים המקובלים עלי ומונעים ממני את החופש שלי?

"שנאת חינם"

• האם המחלוקות והפילוג מאפיינים דווקא אותנו או את כל העמים?

• האם יש יתרונות בפילוג? (הפרד ומשול, תחרות, קנאה..)

• אפילו בתרבות שלנו מושרש מושג המחלוקת, זה אחד ממאפייני השיח ההלכתי. האם אנחנו עם של מחלוקת?

• גם האקדמיה מעודדת מאוד דעות שונות, שיח רבגוני וביקורת, זה נתפס כמעשיר,  כמלמד ומשרת את חופש הביטוי... איפה עובר הגבול?

• האם מגוון של דעות מוביל בהכרח לפילוג ומחלוקת?

• האם אנחנו באופן מיוחד מתאפיינים בראיה רחבה ובמגוון רחב של דעות?

• איך מתיישב מצד אחד ערך חופש הביטוי שמאפשר לכל אחד לומר מה שבא לו, ומצד שני סובלנות וקבלת האחר?

הצצה מהירה להיסטוריה של עם ישראל יוצרת כמעט דג'ה וו  .... אם נתבונן על מצב האומה בתקופה שלפני חורבן בית שני, המצב היה דומה להפליא:
החברה היהודית בארץ ישראל לקראת סוף תקופת הבית השני הייתה חברה מסוכסכת בינה לבין עצמה, ובינה לבין סביבותיה; חברה אשר איבדה את עצמאותה וסבלה מקיטוב חברתי וכלכלי חמור.
על פי הכתוב בתלמוד הירושלמי‏[2] היישוב בארץ ישראל היה מחולק לכל הפחות ל-24 כתות שונות‏[3]; יוספוס פלאביוס התייחס ליישוב ב-22 כתות‏[4] כשמהן שלוש קבוצות מרכזיות,‏[5] הפרושים (סיעה עממית שקיימה מצוות לפי פרשנות ה"תורה שבעל פה" שהועברה מדור לדור), הצדוקים (בני המעמד העליון, האצולה, הכוהנים ובעלי הממון, שנהגו לפרש את המצוות הכתובות בתורה ככתבן), והאיסיים.

אל השסע הדתי נלווה גם שסע מעמדי עמוק, כאשר אנשי האצולה ובני המלוכה סיגלו לעצמם, בהשפעת הרומאים, אורח חיים מושחת ונהנתני, שהיה לעתים אלים ורצחני, והתנהל על גבו של העם הפשוט, שהמשיך לשלם תרומות ומעשרות. עשירים ובעלי ממון שכרו לעצמם צבאות פרטיים, ומשרת הכהן הגדול הפכה לכלי משחק פוליטי בין משפחות יריבות, ונמכרה לכל המרבה במחיר....

http://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%93_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C

• הצצה מהירה להיסטוריה מעידה שעניין הפילוג והשסעים בחברה שלנו הם עניין שטבוע בנו מהשורש? מדוע?

• מה ההבדל בין החברה בימי בית שני לחברה בישראל היום ? האם אנחנו באותו המצב או בכל זאת יש התפתחות חיובית ?

המתכון לחורבן: שנאת חינם:

• כיצד ייתכן שתקופת בית שני המתוארת כמצטיינת ב'גמילות חסדים', דהינו בעזרה לזולת ובתמיכה הדדית מתוארת כטבולה ב'שנאת חינם'?

• כיצד תקופה שמתוארת כמליאת עיסוק בתורה ובמצוות יכולה להיות נגועה בשנאת חינם?

כל זה נכון, אך מסתבר כי דווקא לימוד התורה, העיסוק במצוות ואף גמילות חסדים יכולים להוביל לשנאת חינם מסוכנת. ההסבר לכך נעוץ באופי הערכי של התורה. דווקא מערכת אידיאליסטית, דווקנית, המעניקה משמעות עמוקה לכל בדל התנהגות, נמצאת בסכנה של פסילת האחר הסוטה, לעיתים, כמלוא הנימה מהדרך שבה מאמינה קבוצה מסויימת.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3427848,00.html

מהי שנאת חינם?

בפועל, שנאת חינם מציבה אתגר בפני העם היהודי בכללותו, כולל, כמובן, אלה החיים בישראל. היהודים בישראל הם החברה היהודית האוטונומית הראשונה שקמה מזה מאות שנים. הם מתמודדים עם הבעיה של שנאת חינם על בסיס יומיומי ובמישורים שונים — כלכלי-חברתי, תרבותי, דתי ופוליטי. זאת ועוד, על רקע הזיקה שנוצרה בין שנאת חינם לגלות מארץ ישראל כפרדיגמה היסטורית לאורך ההיסטוריה היהודית, עצם קיומה של מדינת ישראל מעלה שאלה ייחודית: האם הפרדיגמה פועלת גם הפוך, דהיינו: האם שיבת היהודים למכורתם ב-1948 מציינת את קץ שנאת החינם בקרב היהודים?

עוד תולדה של ההבנה הזאת היא ההצעה ליזום תכנית ערבות הדדית גלובלית שתכלול את ישראל והתפוצות. אפשר להילחם בשנאת חינם ולגבור עליה ברמה האישית, אם מכירים בה כמחלה ממארת, הגורמת סבל וכאב בתוך משפחות יהודיות. כמו סוגים אחרים של מחלות סמויות, נוכל לכבוש אותה אם נחשוף אותה לאוויר העולם ונתייחס אליה רשמית בתכנית הלימודים של בתי הספר היהודיים.

שנאת חינם- לאן? ספר מאת:רנה ח' לוי. פרופ'

זה היה הרגע שבו התעוררה הסקרנות המדעית שלי ונכנסה לפעולה. חקרתי את הנושא, ובסופו של דבר הכנתי הרצאה בת חמישים דקות. הצגת הדברים כללה תיאור של מאפייני השנאה על סמך הידע שנצבר בפסיכולוגיה ובנוירו-ביולוגיה, לצד אבחנה בין שנאה לשנאת חינם. העליתי את הסברה ששנאת חינם היא מושג יהודי, שבא לעולם בעקבות שנאה שערערה את הדבק שליכד את העם היהודי לאומה אחת כשלא חי על אדמתו. הדבק הזה נקרא ערבות הדדית. ההרצאה לימדה גם ששנאת חינם מתנהגת כסוג של מחלה מידבקת, המרעילה יחסים בין-אישיים באשר הם, בתוך המשפחה, בין ידידים או במקום העבודה, והחשוב מכול — היא מקעקעת את האחדות השוררת בעם היהודי, כך שהוא מאבד את חזקתו על ארץ ישראל.

שנאת חינם- לאן? ספר מאת:רנה ח' לוי. פרופ'

• מה זו שנאת חינם שיש בעם היהודי?

• מה ההבדל בין שנאה ל"שנאת חינם"?

'שנאת חינם', היא שנאה מיותרת, אטומה, שחצנית. 'שנאת חינם' היא השחרת פני היריב הפוליטי במקום לנהל דו שיח מורכב ואינטליגנטי. שנאת חינם מובילה לחורבן כי היא לא מאפשרת ליצור קואליציה עם מי שחולק עליך. שנאת חינם היא בבחינת 'ייקוב הדין את ההר', היא 'הכל או לא כלום', שנאת חינם מובילה לחוסר יכולת לשלב ידיים עבור כל משימה לאומית שהיא. היא מובילה לקנאות והסטת אנרגיה נגד השותף הפוטנציאלי במקום לתעל אותה נגד האויב האמיתי. 'שנאת חינם' היא הרוע הפנימי המחלחל, היא הבוז השקט והארסי, היא ממלכת הדעה הקדומה, ושלטון הסטריאוטיפ.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3427848,00.html

...בעיני הרוב הגדול של אזרחיה, ישראל נתפסת כשלם גדול יותר, ובוודאי אהוד יותר, מסך כל חלקיו; אופייה ההיברידי של ישות קיבוצית זו - סינתזה בלתי אפשרית של מדינה, לאום, חברה ומשפחה - מקנה ל"שבטיות" הישראלית חיוניות מיוחדת במינה. אוכלוסייה מגוונת למדי - שעמה נמנים יהודים חילונים ומסורתיים מימין ומשמאל, הציבור הדתי-לאומי, המיעוט הדרוזי ומהגרים לא-יהודים וצאצאיהם - רואה במדינה את ביתה ומזדהה עמה עמוקות.³⁴ על אף ההבדלים והפערים הלא מבוטלים בין הקבוצות האלה, אין הן מהססות להתלכד יחדיו בשעת חירום. אחד ממפגני הסולידריות המרשימים ביותר התרחש בזמן מלחמת לבנון השנייה: תושבי הצפון, שנאלצו לעזוב את מקומות מגוריהם תחת ממטרי הטילים של חיזבאללה, מצאו מקלט זמני אצל משפחות מן המרכז, שפתחו בפניהם את בתיהן אף שברוב המקרים לא הייתה כל היכרות מוקדמת בין האורח למארח. אותה תחושת סולידריות, המתעצמת לנוכח איומים חיצוניים, סיפקה לחברה הישראלית הגנה מסוימת מפני דחפים סכיזמוגנטיים. ובכל זאת, לא לעולם חוסן: אף שתרחיש של מלחמת אזרחים נראה עדיין רחוק מאוד מן המציאות, התקפות ברוטליות של יחידים או של קבוצות קטנות על אישי ציבור ועל יריבים פוליטיים, בד בבד, השתלחויות הדדיות, הגולשות לעתים להסתה פרועה, הפכו לחיזיון נפרץ בזירה הציבורית.
קל להיתפס לייאוש לנוכח האווירה הרעילה שהשתלטה על השיח הישראלי. המולת הניאוצים, ההשמצות והאיומים מטביעה קולות שפויים יותר, המבקשים לשמר את המכנה המשותף הרחב שעליו נשענת הדמוקרטיה היהודית. דברי האזהרה שמשמיעים קולות אלה נעשים בהולים יותר ככל שנוקף הזמן. "הכרסום בממלכתיות הישראלית מאמצע שנות השמונים הגיע עד לידי הפרזות המאיימות על תפקודה ואף על עמידותה של המדינה עצמה, תהיה מה שתהיה מגמתה החברתית", מתריעים ההיסטוריון אבי בראלי והמשפטן ניר קידר.חוקרת המחשבה המדינית פניה עוז-זלצברגר סבורה, כנראה, שכבר מאוחר מדי לאחות את השבר. טור שפרסמה בעיתון הארץ בעקבות אישור חוק החרם בכנסת נקרא כקינה על הפרויקט הציוני: תם עידן "יחד שבטי ישראל". לא נשיר עוד "שבת אחים גם יחד". לא נרקוד עוד, אפילו בחתונות, "לחיי העם הזה וכמה טוב שהוא כזה". התהליך היה ארוך, אבל הרגע התודעתי הוא קצר, אכזרי, ומתרחש ממש עכשיו: שבטי ישראל מפולגים יותר מאי-פעם בעידן המקראי או המודרני. הקיבוץ הפך לפירוד. אין עם אחד, בשום מובן, לאומי או אזרחי. מפדרציה רופפת אך עמידה של שאיפות והשקפות, הוא הפך לזירת התכתשות, גידוף ואכיפה. רע מאוד שהוא כזה."
תולדות מלחמות היהודים ביהודים

"לחצים סכיזמוגנטיים(מעגל  של הסלמה, עקב התעקשותו של כל אחד מן הצדדים להגיב לפעולותיו המתגרות של זולתו בצעד קיצוני עוד יותר. תחרות בין שתי קבוצות יריבות הופכת כך לעימות ספוג איבה, אם לא לסכסוך אלים - והתוצאה הסופית עלולה להיות התפרקותה של המערכת החברתית כולה) מאפיינים, כנראה, כל קיבוץ אנושי. עמים רבים חוו סכסוכים פנימיים קשים, מהפכות אלימות ומלחמות אזרחים עקובות מדם. ובכל זאת, נדמה שהיהודים ניחנים בנטייה חריגה לפלגנות. "העם היהודי היה מפולג מאז ראשיתו", כותבים ארתור הרצברג ואהרן הירט-מנהיימר בספרם יהודים: דמותו של עם. "כאשר היה ליהודים, מדי פעם, משהו שדמה למבנה מאוחד", הם מציינים בצער, "היו ימיו קצרים".¹⁹ הרצברג והירט-מנהיימר נוגעים בנקודה חשובה, שמפתה מאוד לזהות בה דפוס היסטורי: כל אימת שעלה בידי עם ישראל לכונן קהילייה גדולה, הנהנית מאוטונומיה במידה כזו או אחרת, הוא נתקף עד מהרה דחף עז - כמעט בלתי נשלט - לקרוע את עצמו לגזרים.

תולדות מלחמות היהודים ביהודים

• כישראלים חונכנו על המלחמות שלנו עם האוייבים החיצוניים אבל מסתבר שכל ההסטוריה שלנו מלאה דווקא במלחמות אחד בשני, כל אימת שעלה בידי עם ישראל לכונן קהילייה גדולה, הנהנית מאוטונומיה במידה כזו או אחרת, הוא נתקף עד מהרה דחף עז - כמעט בלתי נשלט - לקרוע את עצמו לגזרים!! מדוע?

• מהו הדחף הזה הקיים בנו, לקרוע את עצמנו לגזרים?

אני נזכרת בספר "צופן הישראליות", שבו מתווה גד יאיר את האופי הישראלי על פי עשרה פרמטרים, וטענתו העיקרית היא שכל פרמטר כזה הוא תוצר של קודים תרבותיים המושרשים בנו עמוק. מסתבר, שהתנהגות "ישראלית" טיפוסית של כל אחד ואחת מאתנו, מקורה בחוויות הפוסט הטראומטיות שלנו כעם.
הרי מה לא עשו לנו? רדפו אותנו, השפילו אותנו, גירשו אותנו, גזלו את רכושנו, השמידו אותנו. וכל זה קרה שוב ושוב. לימדו אותנו מגיל צעיר שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו. לימדו אותנו שאנחנו צריכים להיזהר ממי שלא כמונו ושאנחנו צריכים להיות מאוחדים כדי לשרוד. למדנו לפחד וכתוצאה למדנו גם לשנוא.
הקו הדק שבין אהבה לשנאה
בספרו, טוען גד יאיר: "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה? על שנאה. אין כמונו בשנאה. המומחים מספר אחת בעולם. אולי משום שהשנאה, באורח פרדוקסאלי, מחברת בינינו. היא עושה אותנו דומים זה לזה" (עמ' 103).
http://m.ynet.co.il/Articles/4260326

• ישנה גישה שטוענת שבאופן פארדוקסאלי השנאה היא זו שמחברת בנינו, עושה אותנו במשהו דומים זה לזה, מה דעתך על זה?

אז כן, אנחנו אוהבים לשנוא. יש לנו רווח מהשנאה כי היא הגורם המאחד ביותר, וכשאנחנו מאוחדים אנחנו חזקים יותר. אנחנו עושים דמוניזציה לכל מי ששונה מאתנו בצורתו החיצונית או בדעותיו, וכל זאת כדי להראות כמה אנחנו טובים וצודקים יותר. אצלנו השנאה באה חינם, ללא כסף וללא מאמץ. היא תולדה של השריטה התרבותית שלנו, של האימה שלנו מהזר והשונה.
הניכור שלנו הפך למושרש, אבל הוא גם החל להתפשט. אנחנו לא רק שונאים את העמלקים, האדומים והיבוסים. אנחנו שונאים גם יהודים שאינם כמותנו: רוסים, אתיופים, תימנים, פולנים. אנחנו שונאים את העשירים ואת העניים. אנחנו שונאים את אלו שמשתמטים ואת אלה שמתפללים ואת אלה שלוחמים, את הבליינים ואת הבורגנים. אנו שונאים את העוסקים במדע ואת העוסקים ברוח. אנחנו שונאים את כל מי שחושב אחרת.

זה הטבע הישראלי, מסביר גד יאיר, "כאלה אנחנו: שונאים, גם את עצמנו; מפרידים, גם את מי שבתוכנו; מבקרים, אפילו את אנשי שלומנו. אנחנו מתגוללים על כולם: על השכנים שלנו, על הגיבורים שלנו, על המנהיגים שלנו, על המקופחים שבינינו, ועל הניצולים בתוכנו" (עמ' 113).

אז מי אחראי למצב הזה?
כולנו. כולנו אשמים במצב הזה כי אנחנו לא מתבוננים פנימה, לא מוכנים לביקורת – גם אם היא עצמית. חשבון נפש הוא גדול עלינו, והתמודדות לרובנו היא לא רצויה. וכך, בלי שנשים לב, הפלגנות הולכת וגוברת ובסופו של דבר, היא מחלישה אותנו. וזה קורה כי שנאה היא מכנה משותף מאוד נמוך.

http://m.ynet.co.il/Articles/4260326

• מה משרתת השנאה?

• מדוע אנחנו משמרים אותה?

• האם בשנאה קיים כוח או פוטנציאל לאיחוד?

• איך ניתן להפוך את השנאה לאהבה?

"הגזען שבי"

סטריאוטיפים מהווים תוצר של סיווג אנשים לקטגוריות על פי מין, מוצא, גיל ותכונות אחרות, בתהליך הנקרא קטגוריזציה חברתית (Social Categorization). סיווג המאפשר להשתמש בניסיון שנצבר בעבר על מנת לגבש רושם ראשוני על אדם במהירות גדולה יותר. Macrea, Milnne & Bodenhausen הראו בסדרת ניסויים שערכו, שבהם התבקשו הנבדקים לבצע שתי פעולות בו-זמנית, כיצד סטראוטיפים פועלים כאמצעי חיסכון למשאבים מנטליים, אמצעים שנועדו לעזור בתפקוד הקוגניטיבי היומיומי הדורש עיבוד מהיר של כמויות מידע גדולות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

• גם אם אני לא רוצה להיות גזען, המוח שלי אוטומטית מקטלג אנשים לפי כל מיני פרמטרים. האם אפשר להמנע מזה?

קבוצות הפנים והחוץ נבדלות לא רק במידת ההומוגניות המיוחסת להן אלא גם בעמדות כלפיהן, עמדות המשפיעות על סוג הסטריאוטיפים והדעות הקדומות. מחקרים^{[דרוש מקור]} מראים כי אנשים מבטאים נטייה ברורה להעדפת קבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ, המתבטאת בהתנהגויות ובשיפוטים מוטים הנותנים יתרון לקבוצת הפנים. תאוריית הזהות החברתית של טג'פל וטרנר מסבירה את המנגנונים שבהם מתגבשת ההעדפה לקבוצת הפנים של אנשים. לטענתם, היות שהזהות החברתית מהווה מרכיב משמעותי בזהות האישית, זהות המתגבשת מתוך השוואה בין קבוצת הפנים לקבוצות האחרות, אנשים ייטו לראותה ולהציגה באור חיובי. על מנת לעשות כן, ייעשה ניסיון לבדל את הקבוצה ככול שניתן מקבוצות אחרות ולהציגה כטובה יותר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4

• לאחות את הקרעים- חלום או אפשרי?

• איך מתקדמים מהמצב הזה? למה אנחנו לא מצליחים ?

• איך מקיימים חופש ביטוי לצד איפוק ? איפה עובר הגבול?

• איך מוצאים את ההשלמה בין שונים?

• מה התפקיד של עדה כזו או אחרת וכיצד הן משלימות זו את זו. למשל איך האשכנזי משלים את המזרחי?

אני הפנים של השד העדתי:

מהילדות בשכונת יוצאי עיראק ברמת גן, דרך טירונות הנהגים ועד ההצטיינות באוניברסיטה. מתחושת הבוז בהורים "הפרימיטיבים" ועד ההכרה במי שאני.

גדלתי בשכונה ברמת גן שרוב תושביה יוצאי עיראק. כילד, לא ידעתי על קיומם של אשכנזים, ומה שלא ידעתי לא פגע בי. גדלתי כילד שני מתוך ארבעה לאב נגר ולאם שעבדה כמנקה. נחשבתי בבית הספר היסודי לתלמיד מצטיין. המקצוע שהכי אהבתי היה ערבית. התאהבתי בצלילי השפה, נהניתי להגות כל אות ואות וראיתי בה אמצעי לתקשר עם הסבים והסבתות.

למזלי, או שלא למזלי, הייתי בין החלוצים שהצליחו לצאת מהשכונה אל התיכון היוקרתי "בליך"

כשהגעתי לתיכון עדיין לא הבחנתי בהבדלים. זה קרה באירוע אחד מכונן, שבו הבנתי שעליי להשתנות: כשיצאנו לטיול גיבוש. הבאתי עמי טייפ ובו קסטה של הזמרת האהובה עליי, זהבה בן. במהלך הסיור נתתי דרור לקולה הענוג. עוד לפני שהשיר הסתיים הרגשתי מטח של אבנים על גבי. הסתובבתי וראיתי שלושה תלמידים מכיתתי. המום שאלתי: "למה?" והתשובה הייתה "כבה את הערבייה הזו". כיביתי.

ויחד עם זהבה בן כיביתי את יתר הזמרים המזרחיים שהערצתי. כיביתי גם את התיאבון לקובה ולטְבִּית של אמי, וכיביתי גם את כמיהתי לסיפורי הוריי על עברם. נטשתי את החברים מהשכונה ורכשתי חברים מרמת אפעל. ביקרתי בבתיהם, נדהם מהווילות ומהמקצועות שבהם עוסקים הוריהם. ככל שנשאבתי לעולמם, כך בזתי להוריי "הפרימיטיבים" ולשכונתי "העלובה".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4429256,00.html

• איך להתמודד כפרט עם תחושת ה"נחיתות" התרבותית ?

• איך להשאר נאמן לשורשים שלי ויחד עם זה להשתלב בהצלחה בחברה?

• איך יוצרים תרבות ישראלית אחת ?