חיים חדשים

שיחה 1056

יחסי רופא-מטופל

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.08.19 - אחרי עריכה

אורן: היום ננסה ללמוד מהרב לייטמן כמה דברים לגבי התפקיד של הרופא, תפקיד של מטפל, מערכת היחסים בין רופא לבין מטופל. ננסה להבין איך אפשר לעבוד עם זה בצורה מדויקת יותר, על מנת להתקדם אל החיים הכי טובים שרק אפשר.

ניצה: אחת ממערכות היחסים המיוחדות שיש לנו לפעמים בחיים, זו מערכת יחסים בין מטופל למטפל, או בין מטופל לרופא. אנחנו משתדלים כמובן לעשות את הכול כדי לא להגיע בסוף לרופא, אבל אם כבר מגיעים אליו, אז אנחנו מגיעים לשלב כזה שאנחנו מפקידים את עצמנו בידיו, שדרך אגב, זה מצב מאוד מיוחד, בדרך כלל אנחנו לא עושים את זה כמעט עם אף אדם אחר. אנחנו ממש מפקידים את בריאותנו ואת מצבנו בידיו ואנחנו נותנים לו, מאפשרים לו, לטפל בנו, משחררים שליטה ונותנים לו לטפל בנו.

נרצה להסתכל מעט על מערכת היחסים הזאת בין המטפל למטופל. אבל עוד לפני כן, הייתי רוצה לבדוק או ללמוד קודם, על הנטייה המאוד מיוחדת שיש לאדם, אני רוצה להסתכל על הרופא עצמו, על הדמות של הרופא, על הדמות של המטפל.

אני זוכרת כשהייתי ילדה, הייתה לי חברה שמאז שהיא הייתה ילדה קטנה, היא ידעה שהיא רוצה להיות רופאה. זאת אומרת, זה לא איזה רצון או צורך שמתעורר באדם בגיל 30 או 40 "בא לי להיות רופא", לא. זה משהו שהוא כאילו מולד, נכון?

נטייה.

ניצה: כן, איזו נטייה כזאת. מה זאת הנטייה לרצות לרפא מישהו אחר?

אני לא יכול להסביר.

ניצה: זו נטייה מאוד מיוחדת.

כן, היא מיוחדת. אני לא יודע אם יש לה עוד איזו הצטיינות בזה, כי נגיד שאדם אוהב לצייר ואז הוא מגלה עד כמה הוא טוב או לא טוב בזה וכן הלאה. אצל רופא זו בעיה, היום אנחנו לא מבדילים בין שהוא רוצה, או מסוגל.

ניצה: זאת אומרת, יכול להיות שיש לאדם רצון כזה, ולא בהכרח יש לו כישורים לזה.

כן. נכון, וזה כך. אני גדלתי במשפחת רופאים ואני מכיר מה זה, זה מקצוע שהוא כל הזמן עם האדם. הייתי אומר שלהיות רופא זה לא מקצוע, זה אורח חיים, זו הסתכלות על החיים, זו הסתכלות על בני אדם.

אני זוכר שהיינו נמצאים באיזו חברה כשאני עדיין הייתי ילד, או בחור, ואחר כך שמעתי איך אימא דיברה עם אבא או ההיפך, אבא סיפר לאימא איך שהם מסתכלים על האנשים. כך גם כשהיינו למשל באיזה ביקור. רופאים כאילו בודקים עם סטטוסקופ, עם כל מיני אמצעי ביקורת, אם מצב הפנים של מישהו לא כל כך טוב, ורואים את המוגבלויות. אני תמיד קצת צחקתי מזה, מה זה סך הכול שייך, למה הם לא יכולים לראות את הדברים האלה בצורה פשוטה, כמו שזה בין אדם לאדם? לא, הם לא יכולים.

ניצה: מה הם רואים בעצם?

הם רואים את המצב הבריאותי של האדם, בריאות הגוף ובריאות הנפש, לפי צורת ההתנהגות החיצונית, ולפי איך שהם יכולים להעריך מבחינה יותר פנימית. אני לא הסתכלתי בצורה כזאת, אפילו אם שמעתי את זה הרבה פעמים, כנראה מפני שאני באמת לא רופא. למרות שהם רצו כל כך שאהיה רופא, אני ממש התנגדתי לזה בצורה נמרצת.

אורן: איך היית מאפיין את האנשים שיש להם נטייה לזה, להיות רופאים?

הם מטפלים בחיות כמו חתולים, כלבים וחיות אחרות. אנחנו רואים את זה מאוד עוד מהילדות, היום זה קצת פחות. אני גדלתי במקום שהיו בו בתים קטנים ומין רחוב כזה כפרי, והיה לי חבר שתמיד היו לו בכיס צפרדע, או עכבר קטן לבן.

אורן: בסוף הוא היה וטרינר.

את זה כבר אני לא יודע, הוא היה מוציא את העכבר, נותן לו קצת לאכול והעכבר לא ברח ממנו.

ניצה: הוא הרגיש.

כן, הוא הרגיש, הם הרגישו ממש כמו חברים. החבר האכיל אותו ואחר כך שוב הכניס את העכבר לתוך הכיס שלו ורץ כמו ילד לכל מיני דברים, והעכבר אצלו בכיס. ממש ככה.

אורן: אם אני מסתכל על אנשים שבסופו של דבר הפכו להיות רופאים, ועל אנשים שהם לא רופאים. האם האנשים האלה, האוכלוסייה הזאת שהפכו להיות רופאים, אלו אנשים שיש להם יותר נטייה לעשות סדר, להשלים את מה שחסר, לתקן את מה שמקולקל? איך תאפיין אותם, איזו נטייה יש להם שהפכה אותם לרופאים, נטייה שאין לאנשים אחרים שאינם נמשכים לרפואה?

כדאי להיות רופא, זה מכניס כסף. זה דבר אחד, דבר שני הוא שאמא יהודייה דוחפת את הבן שלה להיות רופא.

אורן: אבל לא כל הילדים הולכים להיות רופאים אפילו כשדוחפים אותם.

בסדר, אז לפחות עורך דין.

אורן: אני רוצה לברר מצד הנטייה הפנימית שלהם, עוד לפני הכסף והאמא.

אני ממש לא רואה את זה היום, שמישהו בוחר את המקצוע לפי הנטייה שבליבו. אין דבר כזה, זה מקרה נדיר.

ניצה: זאת אומרת שזאת יותר השפעה חברתית ודברים מהסוג הזה.

כן, ודאי. יש אנשים, למשל צייר, אתה לא יכול להיות סתם צייר אלא אם יש לך נטייה לזה.

ניצה: וגם כישרון.

כן, או גם מוסיקאי. אבל בדרך כלל, באופן רגיל, את המקצוע בוחרים לפי ההזדמנות, לפי האפשרות וכמה כסף שזה מכניס.

ניצה: אבל אם אנחנו מנטרלים, אני מבינה לגמרי את האלמנט החברתי ואת הרצון, כי יש איזו הילה סביב המקצוע הזה. אבל בוא נגיד שאם לוקחים את הרצון לטפל, זה רצון מאוד מיוחד שיש למישהו, לטפל במישהו אחר, אם זה בא באמת עמוק מהלב, וזה רצון לעשות סדר.

למשל לדוגמה, אבי ז"ל היה מכונאי, זו הייתה ממש אהבה שלו לפרק דברים ולהרכיב אותם, היה לו ממש תענוג מזה, והוא ידע לעשות את זה בצורה מאוד יפה, וזו מכניקה. אבל יש אנשים שאוהבים לארגן באותה צורה את גוף האדם, זאת אומרת, לעזור לו לחזור למצב של סדר. באנגלית אי סדר נקראDisorder , זה יציאה מסדר וחזרה לסדר.

יש איזו נטייה כזאת, רצון לארגן את הדברים מחדש, לסדר אותם. אז יש בזה נטייה מאוד מעניינת, מיוחדת. מין רצון.

להרכיב בחזרה בני אדם.

ניצה: כאילו להרכיב בחזרה, להחזיר אותו לאיזון.

כן. אני יכול להגיד שיש לי משהו מהמקצוע הזה, אבל כלפי הנשמה.

ניצה: זה מעניין.

כן, זה קצת אחרת. לא כל כך חשוב לי התופעות הגשמיות, עם הבדיקות שעושים, עם הטיפולים, עם החומר הכימי שמחדירים לגוף, אלא חשוב לי איך אנחנו מסדרים את העולם הפנימי של האדם, שעל ידו הוא מגיע לאיזון העיקרי, הפנימי. אומרים שכתוצאה מזה ואני מסכים, אני יודע, כתוצאה מזה הוא מגיע גם לאיזון ברמות הגשמיות שלו.

ניצה: גם לבריאות הגשמית.

כן.

אורן: אני רוצה להתקדם מכאן להיבט נוסף. בואו נסתכל קצת יותר מערכתית, יש לנו חברה שבה חיים בני אדם, מיעוטם הופכים להיות רופאים וכל יתר בני האדם חיים. לעיתים אדם חולה ובא לרופא, מה התפקיד של האדם הזה שנעשה רופא בתוך המערכת הכלל חברתית? באים אליו אנשים חולים, הוא מנסה להחזיר אותם למצב של בריאות, מה התפקיד שלו בתוך המערכת הזו?

במצב של היום, כמה שיותר להרוויח ולהצליח, להצליח ולהרוויח, שום דבר.

אורן: ברור. אני לא שואל על המצב היום ולא על רווחים.

מערכות נוראיות.

אורן: זה ברור. בוא נשים אותן רגע בצד. אני רוצה רגע לברר מצד הטבע, הטבע יצר חברה אנושית שבה יש חולים ויש מי שמרפא אותם, בכל הדורות בכל הזמנים. מה תפקידו של המרפא?

בכל הדורות תפקידו של המרפא היה להחזיק את האנשים בריאים, לא לתת להם להיות חולים, לא לחכות עד שהם יהיו חולים ויבואו אליו. כמו בסין העתיקה, שהיו משלמים מתי שבריאים, ומתי שחולים מפסיקים לשלם לרופא.

תאר לעצמך שאתה נמצא באיזו קופת חולים, ואתה משלם כל חודש, גם כך אתה משלם, אבל ברגע שאתה חולה אתה מפסיק לשלם. למה? לא דאגו שאהיה בריא אז אני לא משלם להם. עד כמה זה רציונלי, נכון?

אורן: כן הלוואי, רחוק מהמציאות שלנו היום.

ככה זה היה בימי קדם. עד כדי כך שהיו נותנים מכות לרופאים, היו הורגים את הרופאים, אם הם לא היו מספיק דואגים, לפי הבנת החברה, לזה שלא תבוא מגפה או כל מיני דברים כאלה.

אורן: זאת אומרת, הדגש היה על מניעה, גם ברמה הכללית וגם ברמה האישית.

תמיד.

אורן: חינוך למצב שהוא בריא בעצם.

כן.

אורן: יפה. אבל בכל זאת לפעמים באות מחלות.

כן.

אורן: עכשיו אני רוצה שניכנס לתוך תמונה של מחלה. יש אדם שקיבל מחלה, הוא בא לרופא. הרופא בודק את מצבו, נותן דיאגנוזה, אחרי הדיאגנוזה הוא מחליט על דרכי ריפוי. אם אני מסתכל על כל מערכת היחסים הזאת מהצד, אני רואה שכאילו הטבע נתן אחריות עצומה בידיו של אדם אחד כלפי חייו וגורלו של אדם אחר.

כן. הוא כאן כאילו נציג של הכוח העליון.

אורן: חצי א‑לוהים, נכון.

ניצה: לגמרי.

אורן: החולה מפקיד את גורלו בידי רופא שעליו הוא סומך, לא סומך עליו ילך לאחר, אבל בסוף יצטרך להפקיד את גורלו בידי אדם אחר.

אמת.

אורן: מה זו מערכת היחסים הזאת שבה אדם אחד כל כך תלוי באדם אחר, ואיזה כוחות פתאום נותנים לאדם האחר לטפל?

אנחנו נמצאים במערכת מאוד מיוחדת. מולידים אותנו ההורים שלנו, דואגים לנו, עושים עלינו כל מיני פעולות. הכרת את הילד הקטן, תינוק שנולד, עד כמה הוא גוף בשר ואין לו כלום, והכול תלוי בך, תסובב אותו כך או תסובב אותו כך.

אורן: לגמרי.

כך אנחנו כל החיים.

אורן: גם כשאנחנו בוגרים?

גם כשאנחנו בוגרים.

אורן: בידי רופא?

גם בידי רופא, גם בידי החברה, לא חשוב בידי איזה כוחות. אנחנו רק לא מודעים מי מסובב אותנו כמו תינוק מצד לצד ומה עכשיו עושים לנו. אנחנו רק לא מודעים לזה. אתה יכול לראות נגיד גברת, יפה פורחת מודרנית מלומדת והכול, והיא בעצמה לא מבינה איך שמסדרים אותה ככה ועושים לה ככה. ככה זה כולם, כולם.

לכן אל תשאל רק על הרופא בצורה פרטית, יש כאן בכלל מערכת שהיא מטפלת בנו בלי לשאול את פינו, לכן זה שאנחנו עוד בוחרים איזה רופא, לפי איזה בדיקות שאנחנו בודקים אותו, כן כדאי או לא [זה לא העניין]. זאת אומרת, ההשגחה העליונה נתנה לרופא, כמו שכתוב "ניתן לרופא רשות לרפאות". ולא רק לרופא, למורה ניתנה רשות ללמד, אתה חושב שזה פחות חשוב, הוא מעמיד לך את הילד לכל החיים.

ניצה: מייצב אותו ממש, כן.

כן.

ניצה: למה זה נקרא ש"ניתן לרופא רשות לרפא"? מה זה אומר, מי נותן רשות לרופא לרפא?

הטבע.

ניצה: הטבע נותן לו רשות לרפא.

בטח.

ניצה: זאת אומרת, מעבר לעובדה שהוא מוכשר, מוצלח, מומחה.

לא, זה מסודר כך מהמערכת הכללית של הטבע. שהנציגים של הטבע הכללי הזה, בעולם שלנו הם מורים, רופאים, ההורים שלנו, שהם אלה שמטפלים באדם בכל מיני דרכים, כדי להביא אותו למצב הנכון כנראה, שאז האדם כבר משתמש בבחירה החופשית שלו כדי ליישם את מטרתו, לשם מה הוא נולד וקיים. ובמיוחד לשם כך קודם כל ההורים, אחר כך המורים ואחר כך הרופאים.

אורן: עד כה יחס הרופא למטופל היה ברור יותר, אבל איך המטופל צריך להתייחס לרופא כאשר הוא מגיע אליו?

הוא צריך ללכת לרופא שמאמין לו, לא בחצי ולא ברבע, אלא במאה אחוז. הצלחת הטיפול תלויה בביטחון שלו בבורא וגם עד כמה שהוא בטוח ברופא, כי בכל זאת אנחנו מורכבים מרגש, משכל, מכל מיני מערכות שמשפיעות עלינו. ומי יודע מעוד איזה מערכות כמו מערכת עצבים, ומערכת החשיבה כשאני נמצא בשכנוע עצמי, עד כמה בזה אני עוזר לעצמי לקום ולהתעורר ולהיות בריא, להבריא את עצמי. לכן אני צריך לבחור את הרופא, ושקודם כל אני אבטח בו.

ניצה: שאני יכול לסמוך עליו.

כן, אם אנחנו מדברים על הבריאות ועל הרופאים, רק כך, וכלפי המורים זה אותו דבר. רק את ההורים אנחנו לא בוחרים, אבל בכל היתר אני סומך על עצמי ועל ההורים שלי, כשאני בוחר יחד איתם נניח, את המורים ואת הרופאים, ואז אני סומך על החברה.

ניצה: לפני שהרופאים מוסמכים הם נשבעים בשבועה מיוחדת, אני מתכוונת למצב האופטימלי של תוכן השבועה, וברור לחלוטין שכל המערכות שבנינו עד היום, כבר הרסו כנראה כל חלקה טובה.

אין לזה שום בסיס היום. פעם זה היה בסיס שהרופא מקבל כביכול שליחות מכוח עליון, מהכוח עליון ממש, מהא‑לוהים. שהוא יכול ללכת ולהשפיע לחולים. וגם כשהוא משפיע לחולים, הוא משפיע בעזרת אותו הכוח העליון. אז זה לא מספיק שהוא אמר איזו 'שבועת היפוקרטס' או משהו כזה, אלא שהוא הולך כל הזמן עם הכוח עליון עמו ודווקא בעזרתו הוא מרפא.

ניצה: זאת אומרת, שמעבר לידע, למומחיות ולכישורים שלו, הוא מחזיק בתוכו מעין שליחות.

אחרת זה לא יעבוד.

ניצה: זאת אומרת שהכישורים לבד לא יעזרו.

הרפואה האמיתית היא בזה. זה רק נדמה לנו שאנחנו נותנים איזה חומר כימי, או טיפולים כלשהם וכתוצאה מזה הריפוי. הרופא האמתי הוא רופא שמשייך את עצמו לכוח עליון, שהוא ממש נמצא עמו בחיבור.

ניצה: נניח לדוגמה, רופא שנכנס להליך של ניתוח כלשהו, אז מעבר לעובדה שהוא מביא את כישוריו, הוא גם מחובר.

שליח.

ניצה: שליח. הוא מרגיש ככה.

כן.

ניצה: אבל הוא מרגיש כך בצניעות, לא מכך שהוא מתוך גאווה מרגיש ש"אני היד של א‑לוהים"

לא, לא. זו עבודה מאוד קשה, ריכוז מאוד קשה וכוונות והתחייבות מאוד גדולה.

אורן: באיזה כוונות הוא צריך להיות?

שהוא באמת נמצא עכשיו בקשר עם הכוח העליון ומעביר דרכו את כל ההשפעה הטובה הזאת לחולה, כי זו חובתו. כמו שיש גם אנשים שמעבירים כוח עליון לבני אדם שנמצאים בטיפול, בלימוד שלו. כשמלמדים, זה לא אותו דבר?

אורן: אני רואה שהרבה פעמים אתה מקביל בין רופאים למורים.

ודאי.

אורן: אנחנו נמצאים בעידן של טכנולוגיה מתקדמת. נאמר שבעוד כמה שנים רובוטים ומחשבים יחליפו את רוב המקצועות בהם אנחנו עוסקים היום. כבר היום יש בעולם הרפואה המון ידע שנצבר בתוך מחשב, ועל ידי צורות מכשור שונות אפשר להגיע לכל מיני דיאגנוזות, אבחונים, יש סריקות, ועוד המון פרטים.

כן.

אורן: עד כה דברנו והדגשת את זה מאוד, שרופא אמיתי זה רופא שמרגיש שהוא בסך הכול שליח שמחובר לכוח העליון ודרכו מעביר כוחות של ריפוי למטופל.

נכון.

אורן: האם אתה רואה מצב בעתיד שאני אבוא, לא לרופא שמרגיש שהוא מחובר לכוח עליון ומעביר לי כוחות של ריפוי, אלא למחשב או לרובוט והם ירפאו אותי, הרי לכאורה הם לא מקושרים לכוח עליון, איך הם יעבירו לי כוחות ריפוי?

קודם כל הרופא, גם הוא בסך הכול רוצה בנאמנות להעביר לך את כוחות הטבע, שהם יפעלו עליך. אז מה ההבדל אם המכונה הזאת בנויה בצורה נכונה והיא פועלת, או שהרופא פועל. אנחנו לא נרפאים על ידי זה שישנן בבורא כוונות מיוחדות, גבוהות, זכות.

אורן: במי?

ברופא. אם הוא עושה את זה בנאמנות, אז גמרנו. אנחנו גם צריכים להכיר בקשר בין החומר כימי וכל מיני תופעות בגוף האדם, שעל ידי זה אנחנו מתאזנים.

אורן: זאת אומרת, בעיניך לא יחסר לנו מכך שבעתיד רובוטיקה ומחשוב יכנסו יותר ויותר, אנחנו לא נפסיד מזה.

נרוויח. אני בטוח הולך לרובוט.

אורן: למה, מה נרוויח?

אני לא מאמין לאף רופא חי.

אורן: כי מה מעורב שם, ממה אתה חושש שאתה לא חושש ממכונה?

אם אני משלם לו כסף טוב, יכול להיות שהוא ישתדל להיות טוב ויכול להיות שלא כל כך, כדי שאני אבוא שוב.

ניצה: ובמכונה, ברובוט?

מכונה, זה תלוי איך מתכננים אותה.

ניצה: אם היא מתוכננת טוב אז אין בעיה.

אבל אם לא, שיהיה כדאי, שוב לבוא ולשלם וכולי. זאת אומרת, אנחנו בסופו של דבר תלויים ברצון האגואיסטי של האדם, עד כמה הוא יהיה מתוקן.

אורן: אמרת קודם שהרופא צריך להרגיש שהוא בקשר עם כוח עליון. איך רופא צריך להתייחס לכוח העליון בזמן הטיפול שלו בחולה?

כשליח.

אורן: מה זה אומר?

שהוא שליח בידי כוח עליון. אתה יודע, יש תפילה מיוחדת לרופא שאותה הוא צריך להגיד, בעצם הלב שלו.

אורן: מה הוא צריך להרגיש? שהלב שלו ירגיש מה?

שהוא שליח של כוח עליון, כי סך הכול כל המחלות שלנו באות מחוסר איזון של כוחות הטבע בנו. אנחנו מערכת, אני מערכת, במערכת הזאת הכוחות הפנימיים, הכוחות החיצוניים, סך הכול כולם מתנגשים ביניהם וצריכים להגיע לאיזה איזון. אם הם לא נמצאים באיזון, זה מורגש כמחלה, אני מרגיש לא טוב. אז כל המומחיות של הרופא היא להביא אותי לאיזון. יש לזה חומרים כימיים, השפעות פסיכולוגיות, פסיכוסומטיות וכן הלאה. אנחנו צריכים להבין את זה.

לכן אני כרופא, צריך קודם כל לדעת שאני צריך לאזן את כוחות הטבע, שפועלים בתוך המערכת הזאת שנקראת "הפציינט שלי", "החולה שלי", ובו אני צריך לאזן את הכוחות. על יד מה אני מאזן אותם? השפעה פיסית, השפעה נפשית, השפעה פסיכולוגית, כל מיני השפעות, כדי להביא אותו לזה. זאת אומרת, אני צריך לדעת את המערכות האלה, זה לא סתם. אני צריך להיות כאן כשליח. מה זה נקרא להיות שליח הבורא במקרה כזה? אני צריך לראות איפה חסר בתוך האדם הזה, במערכות שלו, איזון מצד הבורא, שהוא יהיה מאוזן עם הבורא. אני באמצע כשליח, מה זה נקרא שליח? זה דברים גדולים, גבוהים, נקוה שאנחנו נגיע לזה. אנחנו כן הולכים לקראת זה, ונלמד איך לעשות. בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב אחד.

אורן: מה הוא?

שכל המקצועות יתחברו למקצוע אחד, איך להביא את האדם לאיזון.

ניצה: בכל ההיבטים.

בכול.

אורן: הדגשת קודם את נושא האמון. כאשר המטופל בא לרופא הוא חייב לתת בו אמון ב-100%, אחרת הריפוי לא יצליח. לפני שאני נותן אמון ברופא מסוים, איך אני יודע במי לתת אמון? לתת אמון זה אולי שלב ב', איך אני בוחר לעצמי את הרופא שבו אני ארצה לתת את כל האמון שלי?

לפי הסביבה.

אורן: כלומר?

אתה שואל את הסביבה במה היא מאמינה. אין לך בדיקה אחרת.

אורן: זאת אומרת, לשאול על המלצות.

כן.

אורן: ההמלצות הן על רופא כזה או על רופא אחר, אנחנו יודעים שיש רופא מומחה, ויש רופא יותר מומחה. אבל אם כל העניין זה להביא את האדם לאיזון אז אני לא צריך רופא מומחה, מספיק שאני אלך למישהו שישב ויתפלל שאני אחזור לאיזון. למה אני צריך רופא, למה צריכים את כל מדע הרפואה בכלל? למה צריך עולם של דיאגנוזות ומכשירים ותרופות? הייתי צריך שמישהו יתפלל שאני אחזור לאיזון וזהו, לכאורה אולי זה היה מספיק, אבל רואים שלא. למה זה לא מספיק? למה התפתח כל מדע הרפואה בעצם?

זה נושא מאוד רחב, אנחנו לא נעלה את זה. אתה יכול לראות את זה ביפן, גם אני ראיתי, ובשבוע הבא אני נוסע להודו, הסתובבתי בדרום אמריקה, ובעוד כל מיני מקומות בעולם, יש צורות ריפוי טבעיות, הוליסטיות, דתיות למיניהן, אין להן סוף. נדבר על זה בתכנית הבאה. בינתיים תאמין שאני יכול לרפא אותך.

אורן: לסיכום, דברנו מהרבה זוויות, מהרבה היבטים, מהו תפקידו של הרופא, בשורה התחתונה?

לראות את האדם, הפציינט שלו, החולה שלו, בריא ושמח.

אורן: מה הכוונה "לראות"?

לראות אותו, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". כך לזהות כל אדם ואדם, שהוא שייך לי, לרופא, שהוא בריא ושמח.

אורן: הוא ממש צריך להיות בתוך התמונה הזאת כשהוא עובד.

ליהנות מזה, לחיות מזה.

(סוף השיחה)