heb_original_mlt_o_rav_2013-02-10_rawmaterial_haim-hadashim_n139
שיחה עם רב
חיים חדשים
תכנית 139
על תקשורת ובעלי השפעה
שיחה 10.02.13
אורן: שלום לכם, תודה שאתם מצטרפים אלינו. אנחנו כאן עם "חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. שלום הרב לייטמן.
שלום לכולם.
אורן: שלום ניצה מזוז.
ניצה: שלום.
אורן: אנחנו כאן בשיחות האחרונות מדברים על התקשורת. אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו. והיום אנחנו רוצים להגיע לנושא מיוחד, והוא בעלי השפעה בתקשורת. ואני אפתח אותו כך, אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה בעשרות השנים האחרונות בעולם, אז אנחנו רואים שההתפתחות של התקשורת יצרה קשרים אל מערכות של הון ומערכות של שלטון. יש איזה משולש כזה של תקשורת הון, שלטון. יש אנשים בעלי השפעה קטנה יותר, ויש אנשים בעלי השפעה גדולה יותר, ולזה אנחנו רגילים בעשרות השנים האחרונות.
אבל דומה שבשנה שנתיים האחרונות אי אפשר להתעלם מזה שמתחילים כל מיני תהליכים, בעיקר דרך האינטרנט שהוא כלי תקשורת חדש עולה וצעיר שבא ומשנה דברים. מתחילים כל מיני תהליכים בכל מיני מדינות של איבוד שליטה של ההנהגה על הציבור, מתחילות מחאות מסוגים שונים, במדינות שונות בארצות הברית, באירופה, גם כאן בישראל ראינו זאת. אנחנו רואים שהמגמה קצת משתנה ואנחנו נכנסים לאיזה תהפוכות ולסערות שמשלבות בתוכן את שלושת האלמנטים האלה שבעצם מרכיבים את חיינו, תקשורת, כסף, שליטה, וכל הדברים כך מתערבלים.
היינו מאוד מאוד שמחים בשיחה שלנו לדמות סיטואציה שבה יש קשב מצד בעלי השפעה, והם קשובים לך ולתפיסת העולם שאתה רואה, ומנסים ללמוד ממך איך אתה רואה את התמונה, לאן הדברים הולכים, מה קורה פה, למה זה קורה, ומה כדאי לעשות בהתאם לזה. וכדי שנתלבש ממש בתוך הסיטואציה הזאת ביקשנו מניצה שתיכנס ממש בגוף ראשון לתוך דמות של בעלת השפעה במדינת ישראל או במדינה אחרת, שיש לה הזדמנות לשוחח איתך במשך השעה הקרובה ולקבל ממך איזו הכוונה על פי המודל התפיסתי שלך.
אז ניצה בואי ספרי לנו מי את בתוך הסיטואציה הזאת ומשם תפתחי את השיחה.
ניצה: אז קודם כל אני מאוד שמחה ונרגשת להיפגש אתך.
גם אני.
ניצה: הרבה מאוד מהיועצים שלי הציעו לי שנפגש, כי הרבה מאוד זמן אני חושבת על זה שדווקא כבעלת השפעה יש לי איזו אחריות על החברה. זה ברור לי שבעלי ההשפעה, אני ובכלל כל מי שעונה להגדרה הזאת, מעצב את דעת הקהל, הוא משפיע על הקהל, משפיע על ההמון. ואי אפשר להתכחש לזה שבשנתיים האחרונות, אנחנו רואים שההמון כבר לא מוכן לקבל כל מה שמאכילים אותו ובצדק. הוא מואס בזה, הוא צועק לצדק חברתי, הוא רוצה משהו אחר, הוא רוצה סדר חברתי חדש. ואני יכולה להגיד שאני באופן אישי מרגישה אחריות מאוד גדולה. ואני כן הייתי רוצה מאוד להוות דוגמה אישית למהלך היסטורי, שישפיע בצורה חיובית על החברה ועל האנשים.
אני מרגישה שאני מלאה בכל כך הרבה תיאוריות ובכל מיני גישות, שאני לא מרגישה שאני יכולה לקחת גישה מסוימת ולשים את שתי הידיים שלי ולהגיד, על זה אני הולכת. ולכן כל כך רציתי לשמוע את הגישה שלך. אני מבינה שהיא חדשנית, ואני יודעת עליה מעט מאוד. הייתי שמחה לשמוע אותה, מה זאת אותה הגישה, אותה תפיסה, שהבנתי שהיא הגישה האינטגרלית. שאני אוכל לדעת שאם אני מאמצת אותה, אני באמת עושה איזשהו צעד חיובי ומשפיעה בצורה חיובית.
הגישה היא חדשנית אבל מאוד פשוטה וטבעית. ואפשר להגיד כך, אנחנו כל הזמן התפתחנו לפי הטבע, אבל לפי הטבע שלנו האישי האינדיבידואלי, האגואיסטי. והטבע הזה היה מוליך אותנו באיזה כיוון שתמיד היתה השאלה איך אנחנו מחלקים את החברה למי שמנהל ומי שמבצע, ובהתאם לזה כמה מגיע לכל אחד ממה שאנחנו עושים.
בהתחלה היו חברות קטנות, אחר כך מדינות, אחר כך כמה מדינות יחד. החלוקה הייתה לפי כוח, לפי כוח הכסף, לפי ידע, ובמאה שנה האחרונות היא יותר לפי מֵידַע, אינפורמציה. ובזמן האחרון אנחנו מתקדמים ומתקרבים לחברה שתתנהל לא לפי כוח, כסף ושליטה למיניהם, וגם לא לפי מדע ולא לפי המֵידַע, אלא לפי ההבנה, ההשגה של הטבע. מפני שאנחנו נכנסים למדרגה, למצב, שבו אנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא יכולים להתפתח בכיוון האינדיבידואליסטי, ולא מדינה כלפי מדינה, ולא איגוד של כמה מדינות כנגד כמה מדינות אחרות, אלא שכולנו תלויים זה בזה, והתלות הזאת מחייבת אותנו וגם מלמדת אותנו שאנחנו לא נמצאים למעלה מהטבע, אלא בתוך הטבע.
גם מהמדע, גם מכללות ההתפתחות שלנו, מההיסטוריה, מהסוציולוגיה, אנחנו רואים שהאדם רוצה להיות למעלה ולקבוע הכל, אבל כנראה שזה לא כך. זה אולי נדמה לנו, אבל בסופו של דבר הסיבה לכל הדחפים שלנו וההחלטות שלנו והמגמות והחיפושים שלנו, זה הטבע הפנימי שהוא מתפתח לפי התכנית שלו. ובמיוחד זה מתגלה בזמן האחרון, שאנחנו מתחילים לגלות איבוד שליטה. קודם היה נדמה לנו שאנחנו איכשהו שולטים, והיינו יכולים לכוון את ההתפתחות שלנו לכיוון זה או אחר. אבל אנחנו רואים שנפלו אותן האימפריות שחשבו שתתקיימנה אלפי שנה, אחר כך נפל הבלוק הקומוניסטי, הסובייטי, הבלוק הקפיטליסטי עכשיו נופל, ובעצם לא נשאר כלום. וכביכול אין לאנושות לא דוגמאות ולא איזו דמות שתוביל קדימה, או אפילו איזו תכנית. אין לה איזה פילוסופיה לא כללית ולא פרטית אפילו לטווח קצר, שאנחנו נוכל להיות בטוחים או בכלל שנקבל אותה. אפילו אין משהו שככה נסגור את העיניים ונקבל אותו בינתיים. זה אפילו לא נראה כאן וגם לא באופק.
וזה רק אומר על כך שפעם ראשונה הטבע לא מקיים אותנו מהדחפים הפנימיים. כשהטבע מפתח אותנו מהדחפים הפנימיים אז נראה לנו שאנחנו רוצים ואנחנו מפתחים את התכנית ומתפתחים. שאנשים קופצים "אני יודע, ואני יודע" ואז כל אחד רוצה לשלוט. אנחנו רואים גם בכל מיני מדינות במפלגות בפרלמנטים, שאין הבדל כביכול בין כולם. הם כולם פועלים רק מדחפים קטנטנים, ולא מתוך אידיאולוגיה מאידאה, או איזו ראיית עתיד, אלא הם פועלים מתוך דברים מאוד קלים והייתי אומר אפילו נבזים. וזה רק אומר שהטבע עכשיו מתחיל להנהיג אותנו לא דרך האינסטינקטים הפנימיים שלנו, אלא הוא משאיר לנו את זה בצורה פתוחה. כאילו לא נותן לנו מבפנים רעיונות, כיוונים, כלום. הכל נעצר.
אנחנו קוראים לזה משבר, משבר במדע, בפדגוגיהּ, בכל הדברים. אבל זה לא משבר, אלא אותה ההזנה, הדחף, הרעיונות שקבלנו מבפנים, שהיו פתאום עולים לראש וללב בכל מיני רצונות ומחשבות לעשות כך או כך, היום זה נפסק. גם בצורה מדעית, גם בצורה רעיונית, רציונלית, טכנולוגית, הכל כך נעצר. אנחנו יכולים כך להתקיים עוד כמה זמן, אבל בעצם מה שמדאיג אותנו מאוד זה שחוסר השליטה הזאת, ההבנה הזאת היא עכשיו ברורה מאוד, שאנחנו בעצמנו אפס. עכשיו אנחנו מתחילים להשיג, להבין ולהרגיש שקבלנו את הדברים האלה מההתפתחות הפנימית שלנו, ולא שזה בא לנו פתאום מבין איזה חלקי מוח מתחת השערות, שהיה מתרחש שם משהו. אלא עכשיו זה נעלם. ומה קורה? הכל מתרחש כביכול מבחוץ.
קודם זה היה מתרחש גם מבפנים וגם מבחוץ, והיה פער בין מה שחשבנו מבפנים ומה שראינו מבחוץ, ותמיד רצינו להשוות בין זה לזה, לשנות את העולם ואת החברה שלנו ולסדר את הדברים. היום מבחוץ אנחנו רואים תופעות בסוציום, בחברות גדולות ממש, בבני אדם, בהמון, במדינות שונות. אנחנו רואים איך בטבע, באקולוגיה נעשים שינויים גדולים וחדים. בתוך האדם כל מיני דברים משתנים מאוד. אבל מבפנים לא עולים לנו רגשות ורעיונות חדשים. ואנחנו מאוד מאוד מרגישים את זה ומוצאים את עצמנו בחוסר ודאות. וזאת מפני שאם פעם היינו קובעים את החברה ואת הקריטריונים שלה לפי כוח, כסף ושליטה, אחר כך לפי מדע, ואחר כך לפי המֵידַע, עכשיו אנחנו מתקרבים לחברה שהקריטריון שלה הוא מודעות, השגה.
וזה מביא אותנו לאיזו הבנה על חוסר ההבנה שלנו בטבע הכללי. מי אנחנו ואיפה אנחנו חיים ומה התכנית הזאת שאנחנו נמצאים בה, ואיך נמצא את התכנית הזאת ועל ידה נבין איך נסדר את עצמנו. וכאן איבוד השליטה הזאת הוא מאוד מורגש בכל הרמות. אם פעם ההמון היה יודע, אני צריך להיות בין החזקים, או בין העשירים או בין החכמים, בין בעלי מידה, בין אנשי מדע, או עוד משהו, עכשיו אין לו לאן ללכת, והוא מתחיל להרגיש ריקנות מאוד גדולה בפנים. ואנחנו גם לא מעסיקים אותו בעבודה ובכל מיני צעצועים למיניהם, ואז מחוסר כיוון והכוונה הוא מתחיל ממש להשתגע.
ואנחנו רואים את זה בטרור, במהומות, במהפכות האלה שקורות פה ושם. כך זה מצד ההמון. ומצד הממשלות הגדולות, אנחנו גם רואים שהן לא יכולות לשלוט. הן רוצות לשלוט לפי קווי השליטה הקודמים, אבל זה כבר לא עובד. רואים את זה לפי איך שהאמריקאים מפסידים מדינה אחר מדינה, ובעצמם נופלים. איך האירופאיים יורדים ויורדים כלפי כל העולם ממעמדם כאירופה הגדולה, העשירה, הוותיקה, היפה, מקור התרבות והכל. רואים איך רוסיה עם כל האוצרות שלה לא יכולה להרים את עצמה, חוץ מנשק ונפט. סין מתעוררת קצת ונופלת. יפן כבר כמה עשרות שנים בנפילה אחרי הבום הכלכלי הקטן שהיה שם לפני יותר מעשרים שנה. וכך כל המדינות.
אלא יש איזה מין זמן קצר מאוד שבו יש מדינה שנמצאת במצב זה היום, ומדינה אחרת שכבר נכנסה לזה אתמול, ומדינות כאלה שיהיו במצב זה מחר ללא ספק. וגם מה שמעניין הוא, שאם פעם הקצב של כל תקופה היה נמשך עשרות ואפילו מאות שנה, היום זה מאוד קצר, גם בכמות הזמן וגם באיכות. כך זה בכל המדינות, ואפילו זה יכול להיות גם במדינה מהעולם השלישי, אין שום הבדל. כולם נכנסים לאותה הרגשת חוסר, איבוד מהות החיים, שעכשיו מבפנים לא עולות לי רשימות, ידיעות, נטיות למשהו, לא לגדולים ולא לקטנים, ואז אנחנו מרגישים שאנשים לא רוצים להתחתן, לא רוצים להביא ילדים, לא רוצים משפחה, לא רוצים כלום. הגדולים גם לא יודעים איך לנהל ובשביל מה לנהל, ושום דבר לא הולך אפילו שהיו רוצים. כולם ממשיכים לשחק איזשהו משחק, אבל כל אלה המשחקים במשחק כבר מרגישים שהקופה ריקה, והמשחק הוא סתם כדי להרוג את הזמן. ובאמת אין בו תוכן.
וכאן אנחנו צריכים פרדיגמה חדשה שהיא לא כמו הקודמות, שבה היינו לומדים מהתהליכים שעולים, לאן נלך, בשביל מה ולמה. פעם היו בינינו פילוסופים ופוליטיקאים. במאות השנה האחרונות קמו הרבה אנשים כאלו, ואנחנו היינו מכבדים אותם ושומעים אותם. גם שליטים וגם כלי תקשורת היו מכוונים את עצמם לפיהם, פעם לפי הפילוסופים, פעם לפי המדענים, פעם לפי השליטים, וכן הלאה. היום המקום ריק. ולאולימפוס הזה אף אחד לא עולה ולא מנסה אפילו לעלות. אפילו שהיינו רוצים לראות שם מישהו ומשהו, שיבוא איזה נביא, איזה מדען חכם כמו איינשטיין, שליט גדול כמו צ'רצ'יל ורוזוולט, פילוסוף גדול, אבל אין. וזה מאוד מורגש. האנושות התחילה להרגיש את עצמה כילד ששכחו ממנו. בזמן האחרון אפילו לא מנסים לנהל, וכאשר כל מיני גדולים מתאספים, אין להם אפילו נושא ברור על מה לדבר, וזו צרה כללית.
ולכן הייתי אומר שיש בזה איזו מין תקווה, שבסופו של דבר אנחנו נברר את הצרה הכללית הזאת. זה איזה מין מצב מיוחד, כמו לידה חדשה, משהו צריך להיות, שזה דווקא יראה לנו את הכיוון החדש. והכיוון החדש שמתחיל להתברר הוא שהכיוון צריך להיות בתפיסה, תפיסת המציאות החדשה. כל התפיסות הקודמות היו בנויות על האדם שהוא היה מסדר את העולם, עושה את העולם, בונה את החברה והכל, שהוא השולט כביכול. וכמו שדיברנו לא הוא שולט, אלא הטבע היה מגלה בו התפתחות אבולוציונית וכך הוא היה עושה. עכשיו הטבע מראה לאדם שאתה צריך בעצמך לחפש את התוכנית החדשה הזאת.
המקצוע הראשון שלי הוא ביו-קיברנטיקה, שזה מדע על איך מתקיים הגוף החי. לא בצורה הביולוגית, אלא בצורת ההפעלה. לפי איזה נוסחאות, לפי איזה קשרים הגוף הזה צריך לשמור על עצמו. איך חום וקור ולחצים וחילופי חומרים, במערכות מנוגדות ומתחברות יחד, איך הדברים האלה מורכבים. ואיך כל הגוף דווקא בגללם חי מתקיים ומתפתח. וגם כל הזמן הוא מתאים את עצמו לסביבה, ובמשהו הוא יכול לשנות את הסביבה ובמשהו הוא משתנה אם אין ברירה. לשנות סביבה אפשר ודאי בזמן קצר, לשנות את עצמנו זה לוקח זמן באבולוציה שלנו, לפי איך שאנחנו מסוגלים לזה.
אז מתוך זה, לי אישית ברור מאוד שעלינו ללמוד מהטבע. לימדו אותי כבר לפני חמישים שנה, שצריכים ללמוד מהטבע, למשל איך גוף האדם מתקיים, ולפי זה לבנות חלקים מלאכותיים אליו. או לפי איך שהטבע הכללי משפיע עלינו, אז אנחנו כנגד זה יכולים לבנות מערכות הגנה כדי לשלוח אדם לחלל, או אפילו לקוטב הצפוני או הדרומי, וכן הלאה. זאת אומרת המקצוע הוא דיי מעשי. אמנם היה שם מחקר רב, אבל כל המחקר הוא לצורך מעשי, לבנות בגדים מיוחדים לאנשי חלל או לאנשי מדע שנמצאים בקור וחום או במעמקי הים, וכן הלאה.
זאת אומרת אנחנו לומדים מהטבע כל מיני דברים. וכתוצאה מכך תוך חמישים שנה אחרונות יש לנו הרבה מאוד מכשירים רפואיים שמשלימים את הגוף וכולי, מה שלפני חמישים שנה היה אפשר לחלום על זה. כשאני הגעתי ארצה ונכנסתי לכל מיני מקומות כאן לחפש עבודה במקצוע שלי, ראיתי שכמעט ולא היה כלום. היום זה פשוט התפתח מאוד. הגעתי לרחובות בגלל מכון וייצמן אבל לא מצאתי עבודה, הכל היה בחיתולים. והיום זה קפץ דרגות וגם כבר נכנס לאיזה משבר.
אבל העיקרון הזה שאנחנו צריכים ללמוד מהטבע נמצא בי מאוד מאוד עמוק. ועכשיו אחרי שאנחנו כבר מודים ומודעים לכך שהטבע תמיד היה מלווה אותנו, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו חוקרים את העקרונות שלו, את החוקים שלו, את ההפעלות שלנו, איך אנחנו נפעלים, איך אנחנו מגיבים, איך עובד הפידבק, מה שאנחנו עושים בחזרה לטבע, כי זו מערכת סגורה. הטבע משפיע עלינו, ואנחנו עושים משהו, נכון או לא נכון, כי כאן באמצע יש אדם, לא איזו מכונה שנפעלת בצורה אוטומטית, אלא יש לי כאן רגש ושכל, ואז ברגש ושכל שלי אני מקבל מהטבע בהתאם לזה פקודות שאני צריך לעבד אותן, להשלים אותן, להבין אותן, אולי לשנות במשהו את עצמי כדי לקיים אותן נכון, ואז כתוצאה ממה שקורה אני כאילו נותן פידבק לטבע והוא משפיע עלי שוב.
וגם בזמן שאני חושב, ומשנה את עצמי, ומחפש באיזו צורה אני צריך להתנהג, לבנות משפחה וחברה ועבודה ויחס לאקולוגיה ולכולם ולעצמי, אני בעצם גם כל הזמן נמצא באותו לופ עם הטבע, בקשר בלתי פוסק. אין לנו עכשיו זמן, מקום כדי לצייר את זה, ובכלל זה מקצוע בפני עצמו. אבל אני רוצה להגיד שאת זה אנחנו צריכים ללמוד, וכתוצאה מזה להיות בהסתכלות חדשה, במדע חדש שיכוון אותנו לפרדיגמה חדשה, איך אנחנו מסתכלים על כל העולם, על עצמנו, על התהליך שאנחנו עוברים, ובכלל להבין מהו הטבע שמוליד אותנו, שמפתח אותנו וכל דבר עושה בחכמה נפלאה שמעלינו, כי הוא ברא אותנו, ומה יש בתוכנית שלו.
אם אנחנו לומדים את כל התהליכים שעברנו, אנחנו רואים שהכל זה סיבה ומסובב, חוקים מוחלטים ומכוונים למשהו. רק עכשיו כנראה, בזה שהטבע מוציא מאיתנו את תוכנת הקיום הפשוטה, הוא דורש מאיתנו שאנחנו נגלה את המרכיב העיקרי, בשביל מה אנחנו קיימים. כך שבלי המרכיב הזה, אנחנו עכשיו לא נדע איך להסתדר. אם קודם היינו עסוקים רק איך לסדר את עצמנו ואת הסביבה הקרובה שלנו כדי להתקיים זמן מה, זאת אומרת היינו מתפתחים עד דרגת החי, כמו חיות, אז עכשיו גמרנו את הדרגה הזאת, ואנחנו באים לרמה החדשה, הכרות ההדדית, אני והטבע. ולא אני בלבד, אלא האנושות כולה, כמו שאנחנו רואים אותה כאינטגראלית, כלפי הטבע.
זו בעצם הסיבה לחוסר האונים שמרגישים כולם, כי אנחנו צריכים לגלות את התכלית. וזה דבר מעשי ולא שייך רק למדענים או לפילוסופים, אלא לאדם הפשוט הרגיל. אם אנחנו מרגישים שכאילו לא נותנים לנו מלמטה אינפוזיה לאן ללכת, מה לעשות, ומהר כאן וכאן להצליח, ונעלם כל מקור האנרגיה הזאת, ההפעלה, הדחף, אז אנחנו צריכים היום למצוא אותו בעצמנו, ושהוא מבחוץ ומרחוק יאיר לנו ויקבע את ההתפתחות שלנו.
זה בעצם מה שאני רואה בתקופתנו. ישנם כבר די הרבה מדענים מכל הסוגים, וחוץ ממדענים גם פוליטיקאים, שמרגישים צורך גדול בכך, וגם מבינים איכשהו שצריך ללכת לכיוון הזה. שאיבוד התכלית היום הוא מה שקם בכל האנושות ודוחף אותנו להכיר את הצורך הזה ולחפש את המטרה.
ואז ודאי שמתוך כך שנמצא את המטרה הנכונה, תהיה לנו מספיק אנרגיה, ויהיה לנו ידע, איך להתפתח ובשביל מה לחיות, ואנחנו שוב נקבל את המילוי, את הדחף, שמחת חיים, הצורך לחיים. זה יהיה משהו אחר, משהו חדש. כי אם תמיד קבלתי הזנה מלמטה, מהטבע, וחשבתי שזה שלי, וזה דחף אותי לסדר את כל החיים הגשמיים שלי, מעכשיו והלאה דווקא המטרה שהיא מבחוץ, ויכול להיות שיחסית היא די רחוקה ממני, היא תקבע עכשיו מה אני אעשה בכל רגע ורגע בחיים.
כמו שאדם היה חי לפי מה שהיה בער בו, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, מין, משפחה, מזון, לא חשוב, עכשיו אותה המטרה צריכה בעצם למשוך אותי ולהחליף את כל המקומות הריקניים שבי. בלי זה אנחנו באמת נהיה כמו איזה בית אבות כללי. זה דבר ראשון.
דבר שני, נתחיל באמת להתייחס לעצמנו כנמצאים בתוך בועה של הטבע שמשפיע עלינו, ונגלה שאנחנו הפכנו להיות חברה אינטגרלית, שכולנו תלויים זה בזה. זה כבר ברור להמון אנשים, הם רק לא יודעים מה לעשות עם זה. זה כאילו משאיר אותנו ללא מושכות איך לנהל את החברה. אם כולם תלויים בכולם, אז כל אחד שיעשה משהו, מי יודע מאיזה מקום הוא יקבל תגובה לכך ואיזו תגובה. לכן "שב ואל תעשה עדיף"1.
אנחנו רואים שאנחנו מגיעים כאילו למצבים שאנחנו לא יכולים שום דבר לעשות, לשלוט. אם נוגעים במשהו תמיד זה הופך להיות לרע. ולמה כל דבר אפילו שאני אעשה טוב, הוא עכשיו יהפוך לרע? כי אם המערכת היא גלובלית אינטגרלית, קשורה לכל הטבע הפנימי שלנו, של כל אחד, וכל בני האדם יחד כאנושות אחת, ולכל הטבע שאנחנו לא יודעים מהו, לאיזו מחשבה גדולה, לאיזו תכנית גדולה, כמו נואוספירה, יש לזה הרבה שמות, אז כל פעולה שלי שלא תהיה בהתאם לכל המערכת הכללית הזאת "אדם, אנושות והטבע", תגרום לכך שתמיד יצא לי נזק. לא חשוב, אפילו המחשבות הכי טובות שלי ואפילו הפעולות הכי טובות שלי לא יביאו לי איזו תועלת, לא לי ולא לאחרים, לאף אחד.
זאת אומרת, אני חייב קודם כל למצוא את המדע הזה ונוסחאות איך אני מעכשיו והלאה פועל, משפיע, מנהל, או לפחות מתקיים בצורה נוחה, טובה, בטוחה לי ולאחרים. אני חייב להבין איפה אני נמצא. אז קודם כל אנחנו צריכים את זה ללמוד, וזה הדבר הראשון.
וכאן נשאלת השאלה, מה יהיה? וכאן אנחנו שוב נכנסים לתשובה על ידי המערכת הכללית. אם אתה לומד על מנת אחר כך לקיים את חוקי הטבע, והלימוד הוא על איך אתה בנוי, איך הטבע ברא אותך ופיתח אותך, שעכשיו אתה חייב לפי כל הנתונים שלך ללמוד את עצמך ואת הטבע ואת המערכת האנושית והטבע הכללי, ואיך הכל בנוי כדי לקיים את החוק הכללי, אז ברגע שאתה אפילו מתחיל בזה במקצת, אתה תתחיל להרגיש מהפעולה היחידה הזאת תגובה חיובית.
וכאן ישנה השאלה הפשוטה, האם זה עולה לנו משהו? כמעט וכלום. אז בוא נעשה ונראה האם יש תגובה נכונה, או לא. אולי תהיה. וכך אנחנו צריכים להתקדם.
כל עוד לא נבין מה קורה לנו במערכת שלנו הכללית גלובלית ואינטגרלית, אסור לנו לעשות משהו. זאת אומרת, רק לצורך הקיום. העיקר בשבילינו עכשיו זה לדעת לאן נכנסת הרַכֶּבת של כל האנושות. כאילו הייתה איזו מין מערה ודרכה נכנסנו לאיזה חלל גדול, ואנחנו לא יודעים מה יש כאן. אז בואו קודם כל נלמד.
היחס הזה של כל האנושות לטבע, בשלב הראשון הזה נקרא "לימוד אינטגרלי". זאת אומרת, קודם כל ללמוד מהי המערכת האינטגרלית הזאת הכללית שבה כולם קשורים לכולם, ואנחנו בינינו לסוציום כללי, לאנושות, וכולם יחד עם הדומם צומח וחי בכל מערכת הטבע. בואו נתחיל ללמוד את זה, והלימוד הזה יתחיל להשפיע עלינו בחזרה, ואז אנחנו נתחיל בעצמנו להשתנות, וגם הפעולות שלנו בתוך החברה וכלפי הטבע כולו יתחילו להשתנות. ובעצם נראה איך זה עובד בצורת פידבקים כאלו הקטנים, ויותר גדולים, גלובליים ואישיים, וכך נתקדם.
זאת אומרת, במה שאני ממליץ לעשות אין גישה חדשה, חוץ מאובייקט וסובייקט. זאת אומרת, חוץ מכך שאנחנו צריכים לחקור את המערכת הכללית כולה על מנת להזדהות עימה, על מנת להיכנס איתה להרמוניה, לאיזון. כי איזון הוא החוק הכללי של המציאות. ובפעם הראשונה בִּמקום לעשות מה שבא לי, ולכן הגעתי למשבר, אני עכשיו עושה ההפך. מעכשיו והלאה אני דואג להכרחיות של כולם, ואיך אני מגיע לאיזון עם הטבע הכללי. וכל היתר אנחנו נגלה בדרך.
ניצה: אני מאוד הזדהיתי עם הרבה מאוד מהדברים שאמרת, גם בנושא של איבוד שליטה ואובדן הדרך, ובאמת איזושהי הרגשה שעד עכשיו התהליכים התקדמו פחות או יותר בצורה טבעית בלי יותר מדי מאמץ, אני יכולה להגיד לפחות על עצמי. אני הרבה פעמים שאלתי את עצמי אם בחרתי בתפקיד הזה, והגעתי למסקנה שלא.
אלה דחפים פנימיים שחשבנו שהם שלנו.
ניצה: כן, בדיוק. ועכשיו דווקא מהמקום שאני נמצאת בו שהוא מקום של באמת השפעה, אני הרבה פעמים שואלת את עצמי מה התפקיד שלי בתוך המהלך הזה שעכשיו תיארת. אתה תיארת פה מהלך מאוד חדש.
לפני כמאה וחמישים שנה התחלנו לעבוד בעולם כדי לתקן את האנאלפביתיות. כי אנשים כמעט ולא ידעו קרוא וכתוב חוץ מהאליטות. בשביל מה עשינו את זה? כי היינו צריכים פועלים. היינו צריכים ללמד אנשים פשוטים להגיע לאותו הגובה שבו רצינו להשתמש בהם ולנצל אותם. אז בהתחלה נתנו להם ללמוד רק קצת קרוא וכתוב, אחר כך ללמוד קצת שרטוט, אחר כך כבר ללמוד בבית ספר ממש, כי היו צריכים איזו מין השכלה כללית, והם למדו עשר שנות לימוד, אחר כך שתים עשרה שנות לימוד, אחר כך כבר לימודי קולג' ואוניברסיטה ועוד ועוד.
זאת אומרת, אנחנו כאנשים המשפיעים, כאליטה, השולטים בכוח ובכסף, היינו מעוניינים לבנות לעצמנו איזשהו מעמד ביניים כדי שהם ישרתו אותנו כאנשים משכילים שיבינו מה לטובתנו. גם שיהיו לנו אנשים שאפשר לסמוך עליהם, שהם יתנו לנו עצות וגם יבצעו אותן, ואנחנו ננהל מלמעלה בכמה מילים, והם כבר יתרגמו את זה עד הדברים הפשוטים, ועד העמך, בכל מקום ובכל מצב.
התקופה הזאת הסתיימה, כי העולם כבר לא זקוק לשום דבר מיותר. אנחנו באים עכשיו למצב שאנחנו אפילו לא יודעים בדיוק לָמה הוא כך, מפני שזה קורה מהאדם בפנים. כי בצורה רציונלית כמו שהתחנכנו חשבנו שאין סוף לעוד יותר להרוויח, ועוד יותר להצליח, ועוד יותר לקנות, ופתאום אנחנו רואים שאותה החברה הבורגנית, הצרכנית, היא פתאום מאבדת את האוויר.
ולכן אנחנו צריכים להבין שהיום אם האנשים השולטים בכלי תקשורת יכולים לעשות משהו, זה אך ורק כדי לנהל את התהליך הזה של הגישה הכללית החדשה לעולם. לא רק לאנשים שאנחנו היינו צריכים להרוויח מהם ולכן לימדנו אותם קרוא וכתוב או מקצועות כמו פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, גיאולוגיה וכן הלאה. אלא אני מדבר על השליטים ועל כלי תקשורת שלידם שלמעשה משרתים אותם, שהם דווקא צריכים לדעת שהיום לטובתם להביא כל אדם שבעולם ללימוד האינטגראלי.
מפני שאם העולם הוא באמת אינטגראלי, סגור כולו, עגול, כל אחד חייב להשתתף בו נכון, זאת אומרת, בהבנה, בהכרה. כל אחד במה שהוא מסוגל חייב להיות איזה מין תא, חלק שפועל מתוך הכרה, מתוך הבנה, מתוך כוונה נכונה. כי באמת הגענו למצב שעלינו מטכנולוגיה למדע, ממדע למידע, וממידע עכשיו אנחנו עולים להכרה, ולזה חייבים לעלות כולם.
ניצה: האם זה התפקיד שלי?
התפקיד של כלי התקשורת הוא להיות המחנכים של כל האנושות לגישה הנכונה. כי העתיד שלנו תלוי בזה. כשהתפתחה הטכנולוגית התעשייתית, משך כמה עשרות שנים, היו מלמדים ומכניסים לעבודה את אותם עשרות אלפי איכרים שהגיעו מהכפרים ולא ידעו דבר. לימדו אותם קצת כל מיני דברים והכניסו אותם לעבודה. כך אנחנו צריכים לעשות היום.
ולא מדובר בכמה עשרות אלפי איש שהביאו אותם מהכפר לעיר לעבוד במפעלים, אלא היום אנחנו צריכים להביא לכל אדם באשר הוא שם את הלימוד האינטגראלי. שהוא ידע והוא יגלה שבאמת זה מה שהוא צריך, "בשביל מה אני חי, למה, באיזו תוכנה, מה הטבע שלי, מה הטבע של העולם, מה הטבע של כל האנושות, איפה אני קיים, בתוך איזו בועה אנחנו קיימים, מה החוקים האלו, איך הם משפיעים עלינו, איך אנחנו צריכים להשפיע אליהם?". ללמד אותם במידה קטנה, כמו שלומדים היסטוריה וגיאוגרפיה בכיתות הראשונות של בית הספר.
אבל אדם חייב לדעת את זה, בלי זה הוא לא ישתתף מספיק יחד עם כולם באותה המערכת הכללית האינטגראלית שתאפשר לנו להיות באיזון עם הטבע הסובב. כי רק באיזון עם הטבע הסובב, מחוסר דחפים פנימיים ממנו, אנחנו נגלה את אותה המערכת מבחוץ ונגיב נכון. רק בתנאי הזה אנחנו נגיע לחיים המוצלחים, לפי החוק הכללי של ההרמוניה, של האיזון בטבע.
ניצה: אני מנסה עכשיו לראות איך אני בונה מזה איזשהו תהליך, אנחנו משקיעים מאוד בקהילה, אנחנו תומכים בקהילה בכל מיני צורות של תרומה והשתתפות אישית. אתה מציע לי לצד העסקים הרגילים שאנחנו עושים בדרך כלל גם לקיים איזשהו מישור חינוכי כזה? סוג של חינוך.
אני מציע לא לקיים שום דבר חוץ מזה. כי אין לנו במה לעסוק חוץ מהלימוד האינטגראלי וחלוקה הכרחית לכל אחד, כל היתר נקבל מהלימוד שלנו ובהתאם לזה נלך קדימה. לכך אנחנו צריכים לדאוג.
ניצה: אנחנו משקיעים בקהילה בכל מיני צורות, גם באנשים ובתהליכים חינוכיים אחרים, בקיימות. בכל מיני דברים כאלה, שזה מה שהולך בעולם היום בדרך כלל. האם אתה מציע לא להשקיע בכך?
לא, אנחנו צריכים להשקיע בקהילה, ובעַם שבכל מדינה ומדינה. בטח אנחנו אחר כך נבטל את הגבולות כי זה דבר מלאכותי ומפריע לכל הטבע, וודאי. אבל אנחנו נפעל בכל הקהילות ובכל העמים כך שהם יקימו מערכות אספקה הכרחיות לכל אדם ומשפחה. כולנו צריכים לדאוג להספקה הכרחית. זאת אומרת, להאכיל את כולם, להלביש את כולם ולתת את החינוך האינטגראלי לכולם. זה חייב להיות, כי אלה שלושת הדברים ההכרחיים שצריך אדם. ברור שזה בליווי בריאות, מה שגופו של אדם צריך בהכרח, ולא יותר.
אני הייתי אוסר את כל יתר הדברים, כי אם הם לא באים כתוצאה מקשר נכון, כתוצאה מאיזון עם הטבע אז וודאי שהם מביאים לנו רק כישלון.
אורן: הייתי רוצה להעלות כאן עוד היבט. כיום האווירה הציבורית לא כל כך אוהדת אותנו בעלי ההשפעה. בשנתיים שלוש האחרונות בכל מיני מדינות בעולם אפשר לראות תהליך דומה. אם בעבר העריכו את בעלי ההשפעה כי הם היו מקדמים ומפתחים את התעשייה והטכנולוגיה ומהפירות של ההצלחה היו נהנים כולם, בשנים האחרונות במדינות שונות בכל רחבי הגלובוס יש יותר ויותר התרעמות של הציבור הרחב על בעלי ההשפעה.
זה מובן.
אורן: איך היית מציע לנו בעלי ההשפעה להתמודד עם התופעה הזאת שהולכת ומתגברת? איזה אופק אתה רואה לה?
פעם הייתם מחלקים במקומות העבודה בונוסים למיניהם, אחוזים. פעם הייתה שמועה דרך כלי התקשורת שכמה שאני יותר עשיר, אז אני דואג גם לאנשים אחרים. אני נפגשתי הרבה פעמים עם אנשים עשירים מאוד והם תמיד אמרו "אם לא יהיה לי אז מה אני אחלק?", אז לא תחלק, שיהיה להם בלי החלוקה משלך. זה ברור שלא כך עניתי להם. אבל זה מה שתמיד שמעתי "אז מה אני אתן?". וודאי שמשהו בין האצבעות נשאר גם אצלו, אבל אני לא מדבר על זה.
אלא היום אין לך מה לחלק, היום לעשירים אין מה לחלק. כי גם אם תחלק את הכל, פתאום מתגלה חוסר אונים פנימי, הריקנות הפנימית מתגלה לאדם. פעם אדם היה מקבל דחפים מהטבע "אני רוצה את זה ואת זה, וכדאי לי את זה וגם זה", היום אתה לא יכול לברוא בו רצון חדש. והוא מסתכל על המילויים האלה ללא רצון. הוא נכנס לסופר למשל וחושב "אני עכשיו אקח את כל הסופר? כבר כמה אני צריך?". לפי חוסר החיסרון שלו, הוא כבר לא זקוק לכך. אנחנו עוד לא מבינים את זה, אנחנו חושבים "למה שלא כל הסופר יהיה שלי?".
רק אם הרצון מתחלף, אתה מסתכל על כל הצרכים האלה כמו על סיפוק בהמי, אתה צריך את זה בהכרח אבל לא יותר. ומה עם החסרונות האחרים שפתאום גדלו בך? נתאר לעצמנו אדם שהוא נניח מוזיקאי, צייר, האם כשהוא נכנס לסופר הוא ממלא את עצמו שם במאה אחוז? לא. הוא צריך לקנות משהו כדי שיהיה לו משהו במקרר, אבל עיקר העסק שלו הוא למלא את התשוקה הפנימית. אז כך היום באדם הרגיל פתאום מתגלות כאלה תשוקות. מאיפה? מזה שהטבע הפסיק מבפנים דרך איזה צינור כל הזמן להזמין אותנו לעוד לעוד, ובִמקום זה אנחנו נמצאים באיזשהו חלל.
אז אנחנו צריכים לחלק לכל אחד את ההכרחיות, ולא חוץ מהכרחיות. תראה מה שהולך, בכל מדינה "תחריר" משלה. מה הם רוצים אתה חושב? הם מחפשים מילוי. לא אכפת להם מהשליט הזה ומהשליט ההוא, ככה או ככה, הם חושבים שהם יכולים על ידי זה למצוא את המילוי החדש שאין להם, שעל ידי זה הם יוכלו להיאחז בחיים, במקור החיים, במהות החיים, בשביל מה ולמה. והם לא מסוגלים. וככה זה יהיה עוד יותר גרוע.
ואם תתחיל לחקור אותם, אז כאילו שהם רוצים את זה וזה, ו"זה יותר טוב", ואז הם דבוקים לכדורגל, ודבוקים לכל מיני דברים, כי העיקר הוא למצוא לעצמם במה להרוג את הזמן, במה למלא את עצמם כאילו. הם מוכנים לסגור את העיניים רק לא להרגיש את הריקנות. או שהם מתדרדרים לסמים, וגם חצי מהאנושות נמצאת בדפרסיה. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שאין כאן אפשרות אחרת.
לכן השליטים מאבדים את הצבע שלהם בעיני ההמון. הוא מתחיל לזלזל בהם "מה אתה נותן לי, מה אתה יכול לתת לי, מי אתה? איזשהו שק נפוח עם מטבעות זהב?". אם פעם השתוקקתי לזהב שלך, לשליטה, לכסף, לכבוד, היום לא. ולכן אני לא מסתכל על השליט הזה כמו על איזו דמות שאני מוכן להשתחוות לפניו. אלא היום הוא עוד יותר גרוע מהאדם הרגיל ברחוב, אני מזלזל בו, כי סך הכל תראה למה הוא משתוקק, למה הוא השקיע את כל החיים שלו. במיוחד הדור הצעיר, אלו שהיום הם בני 15, 20, 25 עד גיל 30, ככה הם מסתכלים. מעל גיל 30 הם עדיין נמצאים בפרדיגמה הישנה.
אורן: אני רואה שהזמן שלנו מיד יסתיים. בכל זאת הייתי רוצה את השאלה האחרונה כדי להבין טוב. מה היית ממליץ לי לעשות היום כדי לזכות שוב באהדת הציבור כבעל השפעה?
להבין שאין ברירה, אם אתה רוצה להישאר בעל השפעה אתה חייב להשפיע להם את החינוך האינטגראלי. להיות גדול בזה, להיות המגיש, המוביל בזה. לא כחכם, אלא כבעל המערכת לתיקון החברה.
אורן: אני כבעל השפעה צריך להצהיר על זה בציבור?
כן, גם אני מצד המדע בחינוך האינטגראלי והגברת הנכבדה כבעלת כלי תקשורת, אנחנו נעלה אותך לכך. כי אם אתה עם כל ההשפעה, עם כל המערכות שלך, עם כל הידע שיש לך, תלך לכיוון זה, באמת תוכל להצליח בכך. אתה נכנס לעסק חדש בטוח ומוצלח.
אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן זה היה מאוד מסקרן. תודה לך ניצה.
ניצה: תודה רבה.
אני רוצה עוד להוסיף. נדמה לנו שאדם מתמלא מכסף, אבל הוא מתמלא מהמילוי הפנימי, ועל ידי זה הוא נשאר בעל שליטה. כשיש לך אותם הכבלים שעל ידם אתה מתחיל להזין את האנושות דרך החינוך האינטגראלי, אז אתה קופץ דרגה בעיניהם, אתה הופך להיות בעיניהם לאיש מלא, חשוב עוד יותר מקודם, כי אתה ממלא אותם. וגם הגברת.
אורן: תודה לך הרב לייטמן, תודה ניצה. תודה גם לכם שהייתם איתנו, עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, חיים חדשים.
(סוף השיחה)
תלמוד בבלי, סדר מועד, משכת עירובין, דף ק', א' גמרא↩