חיים חדשים

שיחה 721

מאברהם עד דור המדבר

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.26.04 – אחרי עריכה

אורן: היום אנחנו נרצה להתבונן על הסיפור של בני ישראל במדבר עם הרב לייטמן.

יעל: יש לנו כאן עוד סיפור מסיפורי בני ישראל לאחר שהם יצאו ממצרים, חצו את ים סוף והגיעו למדבר. במדבר אנחנו יודעים שהם היו ארבעים שנה עד שדור המדבר התחלף בדור חדש.

בתכנית היום נרצה להבין את כל הסצנה הזאת, את כל הסיפור של בני ישראל במדבר. ארבעים שנה במדבר זה המון המון זמן לפחות במונחים שלנו היום, ובתור שאלה ראשונה אני רציתי לשאול מה החשיבות של המסע הזה במדבר להתהוותו של עם ישראל, איזה שלב הוא מייצג בהתפתחות שלנו כעם?

אני בכלל לא מקבל את הצורה כמו שאת מציירת.

בשבילי בני ישראל זה אנשים שרוצים להשיג את מטרת החיים, וזה מה שהם מרגישים, שלא נותן להם מנוחה בחיים, אחרת כל החיים לא שווים הרבה. סתם להתקיים כמו בהמה מיום ליום, הם מאין ברירה מתקיימים, אבל באמת אז החיים שלהם הופכים להיות חיי צער. נמצאים בייאוש גדול כי צריכים מיום ליום סתם ככה להעביר את הזמן, והכרחי לעבוד והכרחי להוליד ילדים ומשפחה והכול כי כך אנחנו בנויים. אבל בכל רגע ורגע שהם שואלים למה, בשביל מה, הם לא יכולים לענות והחיים שלהם מאוד קשים. כאלה אנשים התאספו סביב אברהם כשהוא הוציא כרוז בבבל, שאמר שמי שרוצה להשיג את מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה חיים, יכול לבוא אלי. הוא היה כוהן ידוע של הבבלים, אחד מהאנשים שטיפלו באנשי בבל, היה איש מאוד מלומד. גם היה מוכר פסלים, היה אדם שמקשר את האדם לכוח עליון. היו להם הרבה כוחות, הרבה אלילים כמו שהיו למשל אצל היוונים, כפי שידוע לנו מההיסטוריה היותר מאוחרת.

ואז אברהם לימד אותם, שאם אנחנו רוצים להגיע להכרת החיים, הכרת החיים זה להגיע להבנת הכוח העליון שמנהל את החיים שלנו, אז אנחנו צריכים לגלות אותו. ואיך מגלים אותו? אז הכוח הזה הוא טוב ומטיב, זה כוח של אהבה, כוח של חיבור, כוח שמנהל את הכול, ומתייחס להכול בצורה טובה ויפה, ואם אנחנו רוצים להגיע אליו, אנחנו צריכים להיות בהתאם אליו. זה נקרא שאנחנו נבין אותו, נרגיש אותו, ואפילו נתחיל לגלות אותו, שכמו מתוך הערפל, מתוך ההסתרה הוא יתחיל יותר ויותר להתגלות. בכל מה שיש כאן סביבי ובתוכי אני ארגיש את הכוח הזה שפועל. שהוא מדבר אלי, שהוא נמצא כאן, אני ארגיש את הוויברציות שלו ככה, בכל החושים שלי. וככה דיבר איתם אברהם והם אמרו כן אנחנו מוכנים, אנחנו רוצים, כי בלי זה החיים שלנו הם נוראיים.

כי בבבל של אז, באותו הזמן היה משבר גדול, החיים היו מאוד קשים, אנשים התחילו לשנוא זה את זה. קודם חיו בצורה פשוטה, פרימיטיבית, יפה פחות או יותר, אבל פתאום התפרץ האגו והם התחילו לריב זה עם זה והתחילו להרגיש שהחיים ממש מאוד רעים, הכול השתנה. כאילו הכול יש מצד אחד אבל מצד שני החיים הם כאלה ממורמרים שלמה לי החיים האלו. ולכן באו אליו הרבה אנשים והוא חיבר אותם לקבוצה. זאת אומרת, השיטה היא הייתה פשוטה כמו שהוא גילה קודם לעצמו, שעל ידי החיבור בין בני האדם וחיבור הזה נעשה למרות האגו שפועל בוער בכל אחד ואחד, אם בני אדם מתגברים על האגו שלהם כדי להתחבר, אז בנקודת החיבור המשותפת דווקא ביניהם הם מתחילים להרגיש כוח עליון.

דבר בעצם פשוט, בואו אנחנו נתחבר יחד גברים נשים, או יחד גברים ונשים, או גברים לחוד נשים לחוד זה לא חשוב, העיקר להתגבר מעל האגו שלנו, ולבטל את האגו הפרטי של כל אחד למען הזולת. להגיע למצב שאנחנו נמצאים באהבת הזולת, תכונת האהבה זו בכלל תכונת אברהם, חסד. וכשהם התחילו לעשות כך, הם התחילו להרגיש שבאמת יש ביניהם איזה כוח העליון שפועל, זאת אומרת, כוח הטוב שמסדר את החיים שבמקום לעשות חיים רעים, עושה חיים טובים. שהכול פתאום נעשה יותר קל במצב שלא צריכים כל כך לטרוח, ולריב, ולחפש, ולעבוד קשה, אלא הכול ממש בא בצורה קלה. בתנאי שאנחנו משקיעים את הכוחות שלנו בחיבור בינינו בכל היתר הדברים בחיים, להשיג מזון, ולסדר את הבית והמשפחה, הילדים, וכל מיני דברים, בקיצור אני לא צריך לטרוח, זה הכול הולך לי מאוד קל. ובמידה שאני לא עובד בחיבור, אז כל יתר החיים שלי נעשים מאוד קשים. זה כנגד זה. ואז הם כך התקדמו.

הוא לקח אותם מבבל לארץ כנען מפני שהבבלים התחילו לראות אותם בצורה לא טובה, הם מאוד השתנו לעומת הבבלים, ואז הם הלכו לארץ כנען, ישראל של היום, והיו חיים כאן וכך חיו בימי יצחק, ובימי יעקב. ובימי יעקב כל פעם בכל דור ודור זה היה משך שנים רבות, בכל דור ודור אפילו בכל יום ויום, האגו שלהם גדל יותר ויותר.

ואברהם אז שאל את הבורא "איך אנחנו מגיעים למצב המושלם?" אז הבורא אמר "רק על ידי התגברות מעל האגו" ועד כדי כך אתם תרגישו את האגו שהוא מתגבר עליכם שזה יקרא לכם "גלות", "גלות מצרים". ובאמת כבר בימי יעקב הרגישו אותה קבוצת אברהם שכבר הייתה בנשיאות יעקב, שהאגו מתגבר עליהם מאוד. והם הרגישו שהם נמצאים במצב שנקרא "גלות" זאת אומרת, אותה ההרגשה שהייתה להם קודם בחיבור ביניהם, שהם גילו משהו מהא‑לוהות בצורה קלה אבל בכל זאת גילו, גם זה כמעט והסתלק, והם הרגישו את עצמם כאילו שנמצאים תחת שליטת האגו שלהם. והאגו שלהם אמנם נותן להם כל טוב בחיים שלהם, שגשוג, הוא רק דורש דבר אחד, לא נותן להם להתחבר, וזה נקרא "שבע שנות שובע".

שהם מתפתחים, הכול טוב חוץ מדבר אחד, שהם יורדים יותר ויותר לרצון האגואיסטי שלהם, מתרחקים זה מזה, עד שמתחילים להרגיש שהרצון הזה מתחיל לשלוט עליהם, שכמעט אותה הבבל חוזרת אליהם רק במצב יותר גרוע. כי אחרי החיבור כנגד הצד השני גובר האגו הגדול, שנאה, קנאה, היחסים ביניהם, ואמנם הם מנסים ומשתדלים בחיבור אבל לא מסוגלים, כל פעם זה נופל לתוך האגו והם נופלים. רוצים להתחבר ושוב נופלים. זה כמו בזוג למשל בין בעל ואישה שכאילו רוצים לסדר את היחסים שלהם אבל שוב מתפרץ הריב ביניהם וכך כל פעם.

עד שהם הגיעו למצב שהם מה שנקרא "ויאנחו בני ישראל מהעבודה", שמכל החיבור שלהם לא יוצא כלום. ואז באמת הם התחילו לריב עם פרעה. למה אנחנו לא יכולים להיות מחוברים כי אנחנו ממש אוכלים זה את זה, בתחרות הזאת לאן אנחנו נגיע, אנחנו רוצים להיות מחוברים, והמצב הזה שהם לא יכולים להצליח בקשר ביניהם, הוא הגלות, הכרת הגלות. ואנחנו נמצאים בגלות מכוח הטוב, מחיבור, מיחס הטוב, מאותו יחס של אהבה, כמו שלימד אותנו עוד אברהם.

והאגו כל הזמן גובר יותר ויותר עד שהם מגיעים למצב שהם מתחילים לזהות ביניהם שאותה נקודת החיבור שהם היו מחוברים בה, היא מתחילה להיות ממש מנוגדת מול האגו, והנקודה הזאת היא נקראת "משה" לפי תפקידה למשוך אותם מהגלות מצד אחד, ומצד שני כנגד הנקודה הזאת עומד כוח האגו שנקרא "פרעה" ושני הכוחות האלה הם נמצאים בתוך החיבור ביניהם, בתוך העם שלהם, בתוך הקבוצה הגדולה הזאת, והם לא יודעים מה לעשות, אין להם כוחות.

יעל: והם מרגישים את שני הכוחות האלה?

מרגישים שנמצאים בזה אבל ממש מרימים ידיים. ואז הם מגיעים למצב של עשר מכות זאת אומרת, עשר המכות זה ההכרה בתוכם, בתוך הקבוצה הזאת, שהם לא יכולים שום דבר לעשות עם האגו שלהם, שהוא הולך לגמור אותם ממש, שהחיים שלהם הם יהיו חיים נוראיים, כולם במלחמות ביניהם, במלחמת אחים, בשנאה הדדית, שמגיעים למצב ששונא אדם יושבי ביתו ממש, אפילו בתוך המשפחות, בכל מקום. ויותר הם לא מסוגלים להחזיק בצורה כזאת, ממש נעשים חיי חושך וזה נקרא "חושך מצרים".

ההבחנות האלה אחרונות שהאגו הוא ממש עומד לקבור אותם עד הסוף, ולא לתת להם כלום זאת אומרת, שהם יהיו עבדים שלו בצורה הנבזית, השפלה, הנוראית, שאין כמוה, את זה הם משיגים על ידי עשרה הגילויים האחרונים שנקראים "עשר מכות", ואז הם מוכנים לכל דבר.

ואז קורה להם מה שנקרא "נס", "נס יציאת מצרים", שהם פתאום מרגישים שהם יכולים לעשות מאמץ מיוחד להתחבר ביניהם ולברוח. למרות החושך הזה שהם לא יודעים לאן ומה, אבל הם מסכימים ללכת בחושך הזה, כאילו מתוך הלילה, מתוך מצב לא ידוע ולא מובן, רק לברוח מכל השנאה ההדדית הזאת שהיא ממש מתפרצת ביניהם.

וכך הם בורחים מהאגו הגדול שלהם ויוצאים מהמצב הזה ביניהם ומתחילים להרגיש את עצמם כאילו יצאנו לאוויר העולם. כביכול זו לידה, לידת העם. כי קודם לא היו יכולים להתחבר, הם היו כל הזמן ממש במאבקים, גם ביניהם וגם ביניהם לרצון האגואיסטי ששולט עליהם, שנקרא פרעה.

וכך הם התחילו עכשיו לנוע לקראת החיבור, כמו בימי האבות, אברהם, יצחק, יעקב. אבל כאן היה להם תנאי. מפני שהם כבר התעלו מעל האגו הגדול, שנקרא פרעה, אז כדי להתחבר באמת ולהיות אומה כמו שהם הבינו שצריכים להיות עוד מימי אברהם, הם הבינו שכאן צריך שיהיה כוח מיוחד, הכוח העליון.

ואז הם מגיעים למצב שנקרא "מעמד הר סיני". הם נמצאים מצד אחד עם כל הרצונות הגדולים שלהם, אבל הרצונות האגואיסטיים האלה לא שולטים עליהם כרגע, ולכן הם יכולים לשמוע, זה נקרא "אוזן ששמעה בהר סיני". והם מוכנים לשמוע שבאמת הם צריכים להגיע לכוח ההשפעה ההדדית, שנקרא "כוח השמיעה", "דרגת הבינה", והם מוכנים לזה, רק לא מסוגלים לבצע.

אבל הם גם מבינים שלא דורשים מהם לבצע מה שלא בכוחם, כי הם עדיין אפילו נמצאים עם האגו שלהם, רק האגו הזה כרגע הוא באיזה אופן רדום, נמצא בפנים אבל עכשיו הוא יכול שוב להתפרץ, כמו שכבר קרה הרבה פעמים, אבל עכשיו הוא רדום. זה נקרא שהם יצאו מהגלות שהיו בתוכה ואז חשבו כמו המחשבות והרצונות האגואיסטיים ששלטו עליהם, אבל עכשיו לא.

ואז הם מחפשים באיזו צורה הם יכולים להצטייד בכוח לשלוט על האגו, שאפילו אם הוא קופץ מצידם, כמו שזה היה לא פעם, הם בכל זאת, אפילו בהתפרצות שלו, יכולים לשלוט עליו, ואפילו לתקן אותו.

זאת אומרת, יחד עם האגו אנחנו בכל זאת נשארים באיזו צורה מחוברים בינינו. לפחות מחוברים בצורה כזאת שאנחנו לא רוצים להזיק זה לזה. אלא לא מתחברים מספיק אולי, אבל לפחות לא מזיקים זה לזה זה. זה בכל זאת לעשות מהאגו כוח ניטראלי כזה.

יעל: לא מזיק.

לא מזיק, זה העניין. זאת העבודה של ארבעים שנות המדבר. אנחנו מגלים את האגו בכל צעד ושעל במדבר, והאגו הזה הוא מראה את עצמו, כמו נחש שמוציא את הראש שלו. אבל אנחנו מיד מבקשים כוח עליון שיתגלה במידה שיכול לתת לנו עזר כנגדו לשלוט על הנחש הזה, על האגו הזה, ולאזן אותו. לא שאנחנו יכולים להמית את האגו, לא צריכים להמית, כי אז לא יהיו לנו בכלל כוחות, אלא להשתמש נכון באגו, לא לרעה לזולת. לא לגמרי לטובתו, אבל לא לרעתו.

קודם היינו משתמשים בכל הזולת בכמה שרק אפשר, זה נקרא "מצרים". עכשיו אנחנו מגיעים למצב הניטרלי, שאני לא נוגע בזולת, אני לא רוצה להשתמש לרעתו, אני לא רוצה להגיע למצב שאני תלוי בו ולא שהוא תלוי בי, אלא בצורה כזאת שאנחנו כל הזמן דואגים לרסן את האגו שלנו ולהיות למעלה ממנו. להיות מה שנקרא ב"דרגת הבינה", למעלה מדרגת המלכות. והעבודה הזאת היא מה שנקרא "במדבר", שהאגו שלנו, הרצון לקבל שלנו כך נראה לנו, כמדבר, כי אנחנו לא מסוגלים עדיין להשתמש בו לטובתנו, אלא זה עדיין ממש כמדבר, יבש.

אבל במה אנחנו כן נהנים ובמה אנחנו כן ניזונים? מהמן. מה זה "מן"? מזה שאנחנו מקבלים כוח שעוזר לנו להיות לפחות בהתקשרות הפשוטה, בידידות הפשוטה. לא שכל אחד ממש מתקשר לשני ומוכן לתרום לשני את עצמו מכל הלב, לא, אלא להתחיל להתארגן כעם. כלומר, בניגוד לבבל ובניגוד למצרים, ששם היה חוגג האגו שלנו, בשנאה לאחרים, ברצון לשלוט על כולם, כי פרעה היה ממש שולט בליבו של כל אחד, כאן אנחנו מתעלים מעל זה. זאת אומרת, אנחנו בונים את עצמנו בלהיות במצב שאנחנו מחוברים בצורה כזאת שהיעוד שלנו הוא להיות כמו שכנים טובים.

זה נקרא אצלנו שכנים טובים, המצב שלנו. אף אחד לא רוצה לגרום לשני שום דבר, אנחנו מבינים שבצורה כזאת אנחנו מתקרבים זה לזה לאט לאט, אבל ההתקרבות היא כזאת בינתיים. זאת אומרת, מתקנים את הרצון שלנו האגואיסטי מלקבל על מנת לקבל לרצון להשפיע על מנת להשפיע. אני מוכן לעזור לשני במשהו, רק לא מתוך האגו שלי ממש, אלא בצורה שאנחנו נחיה יחד בצורה טובה.

יעל: יחסים טובים כאלה.

כן. קשה לברר זאת, שלא ייראה כמידת סדום, שלי שלי, ושלך שלך.

יעל: זו לא מסירות נפש, אבל אלה כן יחסים טובים?

כן, נניח. וכך אנחנו מתקדמים, עד שאנחנו מבררים את כל האגו הגדול שלנו שרכשנו במצרים, במצב שנקרא "מצרים", שהתגלה בנו אז בצורה נוראית, שרוצה לשלוט בכל אחד מאיתנו ורוצה לחייב כל אחד שהוא ישלוט באחרים וינצל כל אחד ואחד בכל המאה אחוז. וכאן אנחנו כאילו מתעלים מעל זה, אנחנו לא רוצים לנצל אף אחד. כל אחד רוכש כוח שנמצא מעל האגו שלו, דרגת הבינה שהיא למעלה ממלכות. וכך אנחנו מכינים את עצמנו, על פני כל הבעיות שמתגלות במצבים האלו שהאגו שלנו מגלה לנו, הפרעה שמתגלה יותר ויותר ואנחנו רוצים להיות מעליו. זה בעצם בניית המצב שלנו במדבר.

יעל: אתה בעצם מתאר מצב שגם בבבל הייתה השתלטות מאוד גדולה של האגו, גם במצרים הייתה השתלטות.

אבל ההבדל באגו היה גדול מאוד. בבבל היה אגו קטן יחסית, הבבלים היו מאוד קטנים בהתפרצות האגו. מה שאם כן התקופה הזאת של אברהם, יצחק, יעקב הכינה את הקבוצה הזאת בצורה הדרגתית, כי יש שבע שנות שובע, אחר כך שבע שנות רעב, למצב שהאגו יתחיל להתפרץ בצורה הנוראית.

יעל: ואיפה אנחנו היום, איפה בימים שלנו נמצאת החברה הישראלית ביחס למצב שתיארת כרגע, שהוא איזה תהליך שהעם עובר, ממצב של אגו מאוד מאוד חזק למצב שכבר רוצים קצת לנטרל אותו ולפחות שהוא לא יזיק וכן ליצור קשר ידידותי, חם, פשוט?

אנחנו היום נמצאים במצב שהאגו שלנו מתחיל שוב להתגלות יותר ויותר, במיוחד בעם ישראל. אנחנו לא עושים חשבון עם אומות העולם, אלא בעם ישראל, כי כבר היינו בתיקון שלו ועכשיו אנחנו נמצאים שוב בקלקול גדול. ומצבנו כרגע הוא בצורה נוראית, ולא היה אף פעם בינינו כזה מצב, כזה ריב, שנאה, חוסר התחשבות כמו שהיום בעם ישראל, בין כל היהודים שנמצאים בכל אומות העולם.

ובישראל אנחנו גם רואים את זה, מההתנהגות שלנו בכבישים, בכנסת ובכל מקום ומקום, עד כמה אנחנו רוצים להגיד, "אתה בשלך, אני בשלי, אל תיגע בי וזהו". וזאת הצורה הכי גרועה. כי אם אנחנו לפחות באיזו צורה קשורים זה לזה, אז אנחנו יכולים מתוך זה להגיע לריב ומריב לאיזה חיבור אולי. אבל אנחנו דואגים איך אף אחד לא ייגע בי ואני לא רוצה לנגוע באף אחד. זה מצב שאנחנו יכולים בכך לגרום לנו את הצרות הכי גדולות, והוא באמת מסוכן מאוד.

יעל: אם אני מבינה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. זאת אומרת, היה מצב של בבל, שבאמת האגו היה כבר במצב כזה שאנשים לא סבלו אותו ולא היה להם טוב במצב הזה, ואחר כך עברו תהליך של יציאה מהאגו עד שהגיעו למצב של מצרים. וגם שם באיזה שלב הם הרגישו שהוא גדל ומשתלט עליהם וכבר המצב לא טוב ורע להם מהמצב הזה, והם החליטו עוד פעם לצאת ממצרים. על הרצף הזה שההיסטוריה חוזרת, האם אנחנו עכשיו בעצם לקראת השלב של יציאה מהמצב הזה, בתקופה שלנו ב-2016?

עוד לא. אנחנו לקראת הכרת הרע. אנחנו צריכים להבין שהמצב שלנו כולו תלוי בכמה שאנחנו נכיר שהכוחות ששולטים בינינו הם הכוחות הרעים, וזה אותו פרעה, ושעלינו להתרומם מעליו, כמו שזה היה בזמן יציאת מצרים. ואז כשאנחנו מתרוממים מעליו, אנחנו יכולים אחר כך לתקן אותו ולהגיע לתיקון היחסים בינינו, וגם בכל אומות העולם, זה גם עלינו.

(סוף השיחה)