אחרי שברחו ממצרים, בני ישראל הולכים 40 שנה במדבר. קשור אלינו? יכול ללמד אותנו משהו? רק אם ננער את האבק מעל המוח והלב, נשתחרר מעט ממה שלימדו בגן ובבית ספר, ונעוף גבוה מעל זמן ומקום. על פי חכמת הנסתר, "בני ישראל" זה שם קוד לאנשים שרוצים להוציא מהחיים את הכי טוב שרק אפשר. לא להתפשר עם הפרווה של היומיום, לא לחיות בתוך האפור. ללכת על הטופ.
אנשים כאלה הלכו אחרי אברהם אבינו, בימי בבל העתיקה. כתוב שאברהם היה מגייר אנשים ושרה את הנשים. אין הכוונה לכך שהם עבדו עבור משרד הדתות. הם לימדו איך להגיע לפיצוח סוד החיים, דרך גילוי הכוח העליון שממלא את כל הטבע. איך מגלים אותו? הכוח הזה הוא טוב ומטיב, כוח של חיבור ואהבה, הוא מתייחס לכול בצורה טובה. אם אנחנו רוצים לגלות אותו, עלינו להתאים את עצמנו אליו. ללמוד להתחבר לכולם בטוב, אף על פי שלשכל אחד יש אגו גדול שמרחיק בינינו. ואז, כמו מתוך הערפל, הוא יתחיל להתגלות. דרך כל מה שסביבנו, דרך כל מה שבתוכנו, אנשים, מקרים, מחשבות, הרגשות, דרך הכול נרגיש את הכוח הפועל. שהוא כמו מדבר אלינו, שהוא נמצא כאן. נרגיש ויברציות שלו בכל חושינו.
אנשי בית אברהם למדו להתייחס לזולת מתוך חסד ואהבה, והם אכן התחילו להרגיש שיש ביניהם כוח טוב. כוח שמסדר להם חיים טובים. פתאום הכול נעשה יותר קל ונוח, לא צריך כל הזמן לריב, לטרוח, לחפש, לעבוד קשה, הכול בא בקלות. זרימת השפע הזו תלויה בהשקעת כוחות בחיבור איש לאחיו, ואז כל שאר הדברים בחיים מסתדרים יופי. ובמידה שלא עובדים על חיבור לאחרים, אז כל דבר אחר בחיים נעשה קשה מאוד. זה כנגד זה.
אחרי אברהם, בהנהגת יצחק ויעקב התהליך מתקדם הלאה. הם ממשיכים להשתדל להיות בקשר טוב ביניהם יותר ויותר, אך במקביל גובר האגו הגדול ביניהם, מעורר שנאה וקנאה. הם רוצים להתחבר ושוב נופלים. כמו בני זוג שבאמת רוצים לסדר את היחסים, אבל שוב ושוב מתפרצות מריבות. וכך זה ממשיך, עד שהאגו גדל לממדים כבדים מנשוא. כתוצאה מכך הרגשת הא-לוהות שקודם שרתה ביניהם, הרגשת הכוח האחד שפועל בכל הבריאה, כמעט ומסתלקת.
היחסים שלהם נמצאים עתה בשליטת האגו. הוא משעבד אותם. משום כך מצבם נקרא "שעבוד מצרים". מול האגו הגדול הזה שנקרא "פרעה" קם בתוכם כוח חיובי קטן שנקרא "משה". ובין שני הכוחות האלה, הם עומדים נבוכים. לא יודעים מה לעשות. עשר מכות יוצרות בתוכם הבנה שהאגו עומד לקבור אותם בחיים מלאי שנאה הדדית, בחיי חושך. ואז קורה להם נס. פתאום הם מרגישים יכולת לעשות מאמץ מיוחד בחיבור, ולברוח מכל השנאה. כאן למעשה, ב"יציאת מצרים", הם כמו נולדים מחדש, לכיוון הקשר הטוב ביניהם.
והקשר הזה מכוון אותם כבר למעמד הר סיני. מהו מעמד הר סיני? זהו מצב בו הם מצוידים ברצונות אגואיסטים גדולים שספגו במצרים, אבל הרצונות האלה אינם שולטים בהם כרגע. לכן הם מסוגלים לשמוע שצריך להתקדם לעבר יחסים של השפעה הדדית טובה, לעבר אהבה ונתינה. הם מוכנים לשמוע את זה, אבל עדיין אינם מסוגלים לבצע. כל שביכולתם הוא רק להתאמץ לא לתת לאגו לפרוץ. לא להזיק איש לאחיו. לשמור על יחסים ידידותיים, ניטראליים כאלה. וזוהי העבודה הרוחנית שהם מבצעים במצב ה"מדבר".
משך "ארבעים שנה", ארבעים שינויים, מתגלה האגו שטמון בהם שוב ושוב. על כל צעד ושעל. אבל הפעם הוא לא שולט עליהם כמו במצרים, שבה פרעה היה ממש שולט בלבו של כל אחד ואחד, אלא הם מחפשים איך להצטייד בכוח לשלוט עליו. כמו נחש הוא מרים ראש ורוצה להכיש, אבל מיד הם מבקשים מהכוח העליון שיתגלה ויאזן את האגו הזה. שיוכלו לשלוט בו, ולא שהוא ישלוט בהם. שיוכלו לרסן אותו, להיות מעליו.
ולמה נקרא המצב הזה "מדבר"? כי הם מרגישים בו יובש. מצב המדבר הוא לא היעד הסופי, אלא רק מעבר ל"ארץ ישראל". במצב ארץ ישראל הם יבינו כיצד להשתמש באגו לטובה, כיצד לעורר את כוחו מחדש באופן מתוקן שייטיב עם הזולת. כל אחד יתקשר לאחרים בלב ונפש, יהיה מוכן למסור את כל כולו עבורם. כתוצאה מיחסים מתוקנים כאלה הם ירגישו חיות רוחנית. אבל בינתיים הם עוד במדבר, לומדים רק איך להתנזר מכל דחף אגואיסטי שלילי שמתעורר בהם.
ועכשיו, אחרי שהכרנו את מודל ההתפתחות הנצחי, נתבונן במראה. איפה אנחנו ביחס לכל התהליך המתואר? באיזה מצב נמצאים היחסים בינינו, על פי הגדרות רוחניות אלה? אנחנו משועבדים במצרים? הולכים במדבר? נכנסנו כבר לארץ ישראל או שעדיין לא?
לצערנו הרב, מצב היחסים בין בני אדם בעולם בכלל ובישראל בפרט הוא בכי רע. האגו חוגג, והורס כל חלקה טובה. כל יום שומעים בחדשות על זוועות גדולות יותר מאתמול. אם פעם כבר הגענו כישראלים למצב של כאיש אחד בלב אחד, של ערבות הדדית ואהבת אחים, היום אנו רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב. פילוג על רקע דתי, על רקע עדתי, על רקע מפלגתי, ובתוך כל מגזר אינספור פילוגים משלו. חוסר התחשבות בכבישים, זלזול בכל מי שהוא לא אני בכל מקום, תרבות של לשון הרע ברשתות החברתיות. במרוץ למיליון של האח הגדול אנו שורדים אחרונים רק כשאדם לאדם זאב.
עוד חסרה לנו הכרה, אבל כשהיא תגיע (במהרה בימינו אמן), אפשר יהיה להגדיר את מצבנו כמצויים תחת שליטת פרעה. כוחות אגואיסטים רעים שולטים בנו, ועלינו להתרומם מעליהם. אם הצלחנו פעם אחת בפרויקט של מצרים, זה אומר שיש בנו הפוטנציאל להכות בפרעה שבינינו שוב. וכשנתרומם מעל האגו הגדול הזה ונצא למדבר, נלמד בהדרגה איך לא להזיק איש לרעהו. מה אחר כך? הפקולטה ללימודי אהבה תכניס אותנו בשעריה. ארץ ישראל הרוחנית, שתאיר את העולם בטוב.
"אוי לאלו הרשעים, האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר. אשרי הם הצדיקים, המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. ועל כן צריכים להסתכל במה שיש תחת הלבוש. ועל כן כל אלו הסיפורים הם לבושים" (ספר הזוהר).
"'לֶךְ-לְךָ מארצך', היינו מהרצון שלך... שהוא בחינת אהבה עצמית. לכן נאמר לאברהם, שיֵצֵא מאהבה עצמית" (הרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג).
"וכיוון שהיו העם מתקבצים לו ושואלים לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם" (רמב"ם).
"ואהבת לרעך כמוך – כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך... שכר הלוויה מרובה מן הכול והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה. מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן" (רמב"ם).
"שורש הקבלה שבאדם, הנקרא אהבה עצמית, הוא בחינת מצרים" (הרב"ש).
"היות שקליפת מצרים היא בעיקר אהבה עצמית, לכן המצרים שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם הנקראת אהבה עצמית. והיה קשה לישראל להתגבר על המחשבות האלו. וזהו שכתוב, 'וייאנחו בני ישראל מן העבודה'" (הרב"ש).
"אחר ההיריון, שהוא כור הברזל ושעבוד מצרים, באה הלידה, ולא היו מוכשרים עוד לנשום רוח חיים מהעולם הנאור, שהיו מובטחים לבא לשם – עד שהתחילה הספירה ומלחמת עמלק וניסיונות המים וכו' - והגיעו למדבר סיני. וסיני הוראתה שנאה... ואז נעשו ראויים לשאוף רוח חיים, והתקיימה בהם הנבואה: 'ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש'. מתחילה ממלכת כוהנים, לבטל קניינם הפרטי, ואחר כך גוי קדוש, שהוא להשפיע נחת רוח לקונם, על-ידי 'ואהבת לרעך כמוך'" (בעל הסולם – הרב יהודה אשלג).
"הרצון שיש בלבו של אדם, הוא נקרא 'ארץ'... ארץ ישראל, היינו שיש לו רצון יָשר-לאל, היינו שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת" (הרב"ש).
"האומה הישראלית נתקנה ונעשתה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו... שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו" (בעל הסולם).
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו
bit.ly/1WSGfbL