יונה הנביא

תיוגים:

יונה הנביא, גורל ישראלי

לכל סיפור יש לקח שהוא בא ללמד. יונה, הנביא שברח משליחותו ולבסוף חזר בלית ברירה, מציב בפני כולנו תמרור אזהרה. על סערות, על גורלות, ועל תיקון עולם שצריך גם היום לעשות.

לפני הכול, תזכורת קצרה. יונה הצטווה ללכת לעיר הגדולה נינווה, ולהחזיר את אנשיה למוטב. היו שם חמס, גזל, עושק, יחסים גרועים ביותר בין אדם לאדם. הוא מחליט לברוח מהשליחות, ועולה על אונייה. בלב הים מתחילה סערה גדולה, המלחים מנסים להבין בגלל מה, והגורל שהטילו מכוון אותם לבסוף אל יונה שישן בירכתי הספינה. הוא מבין את הטעות שעשה, ומורה להם להשליכו לים כדי שתשקוט הסערה. לבסוף יונה מגיע אל היבשה, הולך לדבר עם אנשי נינווה והם שבים מדרכם הרעה.

הסיפור הזה הוא סיפורה של האנושות כולה. הוא מתאר כיצד בתהליך ההתפתחות מתגבר האגו, מה שנקרא גם יצר הרע, ומביא ליחסים כל כך נוראיים שאי אפשר להמשיך להתקיים בהם. מתוך אובדן דרך מוחלט, מתוך תחושה של אין מוצא, חייב לצוץ איזשהו כוח מיוחד שיסביר איך להינצל, איך להוליד אנושות חדשה.

באופן כללי, נביא הוא אדם שהגיע בהתפתחותו הפנימית לרמה שבה גילה כיצד עובד המנגנון הכללי של הטבע. הוא רואה תמונה שלמה, מבין מהי מגמת ההתפתחות, מה יקרה אם נלך יחד איתה, ומה אם נפעל בצורה הפוכה. תפקידו להסביר כיצד לתקן כיוון, איך להגיע להרמוניה עם הכוח האחד שפועל במערכת הבריאה. אלוהים, הכוח הכללי שבטבע.

השליחות שהוטלה על יונה הייתה משימת חינוך והסברה. כמו שכל הטבע נמשך לאיזון, כל חלקיו מקושרים בהדדיות ויוצרים את מארג החיים הנפלא, כך גם צריכים ללמוד אנחנו לתפקד בחיבור ובהשלמה, אבל מתוך מודעות והכרה. מצד אחד, פוטנציאל ההתפתחות הזה הוא מה שמבדיל בינינו לבין כל יתר היצורים שמופעלים אינסטינקטיבית, בלי יכולת בירור ובחירה. מצד שני, הוא גם מביא לכך שבעלי חיים לא עושים טעויות, ואילו אנחנו הורסים את החיים שלנו ושל כל הסביבה. את היחס האגואיסטי לזולת מסמלת נינווה, אותה עיר גדולה.

צורת ההתקשרות המושלמת מוגדרת בכלל "ואהבת לרעך כמוך", ומתחילה ביחס של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". בתהליך ההתפתחות הזה אנחנו לומדים להתעלות מעל הרצון הרע, ולהתייחס לזולת בצורה הפוכה.

למה הכוונה? מעל הרצונות לשלוט באחר, לנצל אותו לרעה – להגיע למצב שקודם כל לא נזיק לאף אחד. עלינו לבדוק כל מחשבה וכל מעשה, האם הייתי רוצה שיתייחסו אליי בצורה דומה? ממש כמו שמודדים בגד מול המראה. יושב עליי יפה או לא? האגו משמש כסרגל מדידה, ומה שלא נעים לו, אסור לעשותו גם לאחרים סביבך. אחרי נטרול של יחס רע, מתקדמים לשלב של אהבה ונתינה. עשיית טוב לזולת, שגם היא דורשת בדיקה מול מה שהיית רוצה שיעשו עבורך.

אגב, בתרגולים כאלה מגלים שלא סתם נוצרנו עם אגו. עליו אנחנו יכולים לבדוק ולמדוד כל דבר ועניין. האגו הוא עזר כנגדו, אם לומדים לעבוד איתו נכון, הוא הופך למנוף של התפתחות ושל העצמה.

את כל זאת ועוד, היה צריך להסביר יונה לאנשי נינווה. ישמעו? יקשיבו? ינסו להתעלות מההתקשרות הרעה ולהפוך אותה להתקשרות מיטיבה? אם היום היינו צריכים לצאת למשימה דומה, כמה אחוזי הצלחה היינו צופים לה?

יונה בורח אל הים. על האונייה חיים מלחים. להם ברור לחלוטין ששיתוף פעולה הוא התנאי להישרדות בין הגלים. הם משלימים זה את זה בערבות הדדית, מחוברים, בדרך אל היעד שאליו הם מפליגים. בים, בניגוד לנינווה, יש חוקי התנהגות אחרים.

ופתאום סכנה גדולה מרחפת מעל ראשם. 'מאיפה זה בא, למה זה קורה לנו', שואלים כולם. כנראה שיש בינינו מישהו שמפר את חוק האיזון שבכל הטבע.

המלחים מעוררים את יונה לחשבון נפש, והוא נזכר בתפקידו. כשהוא אומר להם לזרוק אותו למים, הם לא מבינים איך אפשר לעשות כזה דבר, ומנסים להימנע מכך במגוון דרכים. בסופו של דבר, כפי שמסופר במדרש, הם מורידים את יונה חלקית למים והים נרגע, מעלים אותו חזרה לספינה ושוב סערה, וכך מספר פעמים (פרקי דרבי אליעזר, י). כאן רוצים להדגיש לנו שהגורם האנושי הוא זה שמשפיע על האיזון שבכל מערכת הטבע. במעשינו, שמתאימים או מנוגדים לחוקיות המערכתית, אנחנו בעצם קובעים את גורלנו.

את סיפור יונה נהוג לקרוא בצהרי יום הכיפורים, יום חשבון הנפש שלנו כחברה וכפרטים. על עם ישראל הוטלה השליחות האוניברסלית, להביא אור לגויים. להראות דוגמה לחברת מופת, שחיה בחיבור מעל כל הניגודים, באהבה מעל כל הדחיות והפילוגים.

מבינים זאת או לא, אנחנו צוות המחקר והפיתוח של האנושות, קבוצת אנשים אגואיסטיים במיוחד שאם ילמדו להתחבר ביניהם, יוכלו למסור לכולם את קוד ההתקשרות הנכונה. בלי דוגמה טובה מאיתנו, אין לעולם כל תקווה. ובמציאות המקושרת של היום, שבה כל מערכות היחסים בקריסה ובכל רגע עלולה לפרוץ מלחמה גרעינית איומה, כל הזעם והסבל האנושי יופנו כלפינו. הישנים בירכתי הספינה.

נתעורר, נתקרב לחיבור ולהשלמה, ונראה איך הים הסוער – נרגע.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו

חיים חדשים 186 – bit.ly/3Ocv4dD