חיים חדשים

תכנית 925

התבודדות פנימית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.11.17 – אחרי עריכה

אורן: במסגרת סדרת התוכניות שלנו "חיים חדשים" עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן אנחנו רוצים

לדבר הפעם על התבודדות. אנחנו רואים בהיסטוריה, ביהדות, ובכלל, כשאנשים רצו להתפתח מבחינה רוחנית הם היו מתבודדים, הם נמצאו עם עצמם, עם המחשבות שלהם והחיפוש שלהם.

יעל: התבודדות זו באמת פעולה שבה בן אדם מתרחק מהסביבה הטבעית שבה הוא שוהה בדרך כלל, ועובר למקום אחר שבו הוא בדרך כלל רק עם עצמו, עם המחשבות שלו, עם התחושות שלו. גם בימים שלנו וגם בהיסטוריה הרחוקה הרבה מאוד אנשים נהגו להתבודד כדי לחפש את המהות, לחפש את האמת, כמו הבעל שם טוב, אליהו הנביא, רבי שמעון בר יוחאי, בודהה, ישו, מוחמד, כולם יצאו לתקופת התבודדות לפני שהם התחילו את המשימה הרוחנית שלהם. גם פילוסופים יצאו להתבודד ביערות, וגם היום, אנשים יוצאים להתבודד כדי לחפש את עצמם. אני רוצה לפתוח בשאלה למה תופעת ההתבודדות נקשרה עם התפתחות רוחנית, מה הקשר בין שתי התופעות?

התפתחות רוחנית היא התפתחות פנימית של האדם, הוא מכונס בתוך עצמו ולכן נדרשת התבודדות מאחרים כדי שלא יפריעו לו, כדי שהוא יוכל להיות עם עצמו ולהתעמק בתוך עצמו ולהתחיל להרגיש, לדבר עם עצמו. אפילו מדען או אדם שהולך לכתוב ספר לוקח חופש ובורח לאיזה מקום ושם הוא מתעסק במה שהוא רוצה להתעסק, ברוחניות או בגשמיות, לא חשוב, אבל ככה זה. זאת אומרת אם אדם רוצה להתרכז במשהו אז הוא צריך להיות עם עצמו ולא תחת השפעת העולם ששוטף אותו בכל מיני שטויות. לכן ההתבודדות היא טובה, היא מלווה כל מיני התעסקויות של האדם בחיים, במיוחד אם הוא רוצה לייצר משהו, לייצב משהו, לגלות משהו, לאו דווקא דברים רוחניים, גם גשמיים.

אבל הרוחניות וודאי דורשת יותר התבוננות פנימית, גם כוחות פנימיים, יכול להיות שזו באמת שיטה מיוחדת לחיים. הרי למה אנשים לא מתבודדים באמצע מנהטן אלא נוסעים להימלאיה? כי הם חושבים ששם ישנה איזו רוח מיוחדת שתיקח אותם לגבהות העולם.

יעל: אנחנו מדברים על התפתחות רוחנית, איך ההתפתחות הרוחנית קשורה להתבודדות.

התפתחות רוחנית קשורה להתבודדות כי אדם צריך להרגיש את עצמו, לבדוק את עצמו, לחקור את עצמו. מי אני, מה אני, בשביל מה, למה, איך אני נפעל, מה פועל עלי ואיך מתוך זה אני פועל, האם אני עצמאי או לא ואיך אפשר להיות עצמאי, ועוד ועוד, הרבה שאלות. אלה שאלות נצח, הן לא צמחו עכשיו בדורנו.

לכן כל מיני אנשים, במשך המון שנים, אלפי שנים, שאלו כך את עצמם וניסו לענות. אבל בינתיים אם אנחנו מסתכלים אז מלבד מחכמת הקבלה, למרות שיש גם כל כך הרבה שיטות ויכול להיות שכל אחת מהן עונה על משהו, אבל בתכלס אנחנו בינתיים לא רואים שום תוצאה בחיים מאף שיטה שיכולה להציג לפני האנושות את הפתרון למהות החיים, למטרת החיים וכן הלאה.

יעל: מהי התפתחות רוחנית בעינייך שאותה אנחנו מחפשים בהתבודדות שלנו?

אנחנו כבני אדם, אני לא רוצה להתעלות מעל גובה בני אדם הרגילים, התפתחות הרוחנית זה נקרא שאני יודע בשביל מה אני חי, למה אני חי, מי מנהל אותי, האם אני יכול לשנות את הגורל שלי, האם יש לי בחירה חופשית, כאלה דברים. אני לא מדבר על זה שאני מחפש בזה דברים יוצאים מן הכלל כמו כוחות מעל הטבע, כאדם רגיל אני רוצה פשוט לדעת מה יוצא לי מכל העבודה הקשה הזאת שאני נכנס אליה. כי לא בעל כורחך אתה לא חי ולא בעל כורחך אתה מת, וודאי גם שלא בעל כורחך אתה נולד, אז מה קורה כאן, ואם באמצע אני גם לא מתקיים בכוח שלי ולפי ההחלטות שלי, אז מי אני, למה נתנו לי אותם בכלל. לחיות לא נותנים שאלה בשביל מה אני חי, אבל לבני אדם נותנים, יוצא שאנחנו הכי נבזיים, הכי מסכנים, כי אנחנו חיים ויודעים שאין בזה שום תועלת ובכל זאת ממשיכים לחיות, זאת אומרת מצבנו הרבה יותר גרוע מכל חי.

אורן: האם ההתבודדות מקרבת את האדם אל עצמו?

תלוי איזו סוג התבודדות. היו לי מכרים שהלכו להתבודד במדבר, הוא קרוב לכאן, שעתיים נסיעה ואתה כבר נמצא במדבר יהודה, אפילו פחות מזה, אבל אני לא מצאתי בזה שום דבר מיוחד מפני שאני לא חושב שבצורה כזאת אני יכול להשיג. זה לפי האופי שלי אולי, לפי המבנה שלי, אני לא חושב שבצורה כזאת אני יכול להשיג משהו רוחני.

הרוח נמצאת למעלה, מחוצה לאדם, מחוץ לתפיסה שלו, מחוץ לאופי שלו, לכוחות שלו. מה יעזור לי אם אני אדבק באיזה דומם במדבר, זה אפילו לא צומח ולא חי, זה דומם, זה אבנים. מה יהיה לי מזה אם אני אישן שם? אני זוכר שחברים שלי עשו כך, הם אחר כך סיפרו שישנו שם כל הלילה על איזה שיש. זה נתן לך משהו? "אני נחתי, אני הרגשתי שאני לבד", זה נקרא רוחניות? אם היו סוגרים אותך אולי באיזה תא בבית הסוהר גם היית מרגיש, ואולי עוד יותר מזה.

יעל: מה קורה לאדם שנמצא לבד עם המחשבות שלו, כשהוא מנותק מהסביבה ונמצא רק עם עצמו בלי איזו השפעה.

אין בזה שום דבר. זה תלוי באדם. שוב, תלוי לאיזו מטרה, אם אנחנו סוגרים מישהו באיזה תא, אז יכול להיות שהוא רוצה לכתוב רומן, יכול להיות שהוא צריך לנוח מכל העולם וכן הלאה. אבל שוב, אם אני נמצא במטרה רוחנית מיוחדת, אז אני לא חושב שיש הבדל גדול בין להיות באמצע מנהטן, אם אני מבודד טוב, בלי רעשים ובלי כל הדברים, או בין זה שאני באמת במדבר. זה אומנם משפיע בצורה פסיכולוגית אבל קצת, רק בתור התחלה.

יעל: האם בן אדם באמת יכול לנקות את הראש, לשמוע איזה קול פנימי, לראות משהו בבהירות, האם יש לבן אדם את האפשרות להגיע לפנימיות שלו ולהבין מיהו?

אם קבוצת אנשים רוצה להתבודד והיא הולכת למדבר כדי להשיג איזו מטרה רוחנית פנימית משותפת ביניהם, אז וודאי שכדאי להם להתבודד ולברוח, ודאי שכדאי לעשות את זה יותר במדבר מאשר ביער.

יעל: מדבר זה מקום טוב להתבודדות.

זה מקום שממה, מקום ריק, בטוח שמהמדבר לא יוצא שום דבר כמו שלא יוצא שום דבר מחיי האדם הרגיל, ולכן הם נמצאים בהזדהות עם הטבע. אני אוהב את המדבר כי אין לך שם שום דבר חוץ מקרקע ושמיים, במיוחד בלילה, זה נותן לאדם איזה דחף, איזו התרשמות רגשית. במיוחד כשיש הרבה אנשים שמבינים שהם צריכים להשיג מהות החיים, גם המִדבר וגם השמיים מתחילים לדבר אליהם, זה מה שיש, אתם בודדים, אתם בחלל ואין שום דבר, לכן חפשו, חפשו את מקור החיים הנעלם.

יעל: אתה כבר נגעת בקבוצה מיוחדת שיורדת יחד למדבר, עוד נדבר על קבוצות שיורדות, אבל איך בן אדם פשוט, כי יש הרבה אנשים יורדים למדבר, האם יש סיכוי שהא ימצא את עצמו, שהוא יגלה שם משהו?

אם זה לבד, אני לא מאמין. אני גם בטוח שכל מה שמסופר בתורה על אברהם, יצחק, יעקב, משה, זה לא היה אדם אחד, זו תמיד הייתה קבוצה.

יעל: למה דווקא קבוצה, מה הכוח של קבוצה?

אדם אחד לא יכול להיות רוחני, כי אדם אחד זה פריט אחד שלא קיים כלפי הרוחניות, אלא רק אם הוא מחובר עם עוד כמה אנשים, ורצוי לא פחות מעשרה.

יעל: פריט אחד זה בכלל לא מערכת רוחנית.

לא.

יעל: יש כאן איזו קונפליקט, כי אתה אומר שאתה הולך להתבודד עם קבוצה.

כן.

יעל: או שאתה בקבוצה או שאתה מתבודד.

התבודדות יכולה להיות רק בקבוצה.

יעל: אתה לא מרגיש שיש כאן איזה קונפליקט? אפילו במינוח יש קונפליקט.

לא, כי להתבודד לבד זו התבודדות בהמית, גופנית, והתבודדות בקבוצה זאת התבודדות רוחנית, חברתית רוחנית. למה? כי כשאנחנו נמצאים כולנו יחד בקשר בינינו, אנחנו מתחילים לגלות עד כמה חסרה לנו מהות החיים וחסר הכוח שמחזיק את החיים שלנו.

יעל: אז מה ההבדל בין התבודדות רוחנית להתבודדות גופנית, "בהמית", כמו שקראת לה? מה אפשר להשיג בזה ומה אפשר להשיג בזה?

אם אני נמצא לבד בהתבודדות, יכולים לבוא אלי כל מיני מחשבות לכל מיני כיוונים ואין לזה שום כיוון לצורת האמת, למטרה האמיתית. אם אני נמצא בקבוצה, ישנה כבר שאלה אחרת. בקבוצה יש לנו מטרה, אנחנו נמצאים בהתבודדות מיוחדת אחד כלפי השני, אנחנו מתבטלים כל אחד כלפי הקבוצה, ואז במקום להיות כל אחד מאיתנו אנחנו הופכים להיות לגוף חדש, אישיות חדשה, שזאת הקבוצה ובזה אנחנו דומים לאותו הטבע של מִדבר או שמיים. אנחנו אפס, אנחנו לא בודדים, אנחנו כולנו יחד מחוברים כדי להגיע למקור החיים, אבל בעצם אין לנו כלום. בצורה כזאת אנחנו מכינים מאיתנו רצון, לא של אחד, אלא של עשרה, זאת אומרת, כל אחד מתייחס לאחרים מזה שהוא אפס.

יעל: למה זה חשוב דווקא רצון של עשרה ולא של אחד?

כי אחד לא יכול להיות אפס, כלפי מי? מה זה נקרא שאני הולך להתבודד לבד? אני ממשיך להיות עם עצמי. "להתבודד" זה נקרא שאני מתבודד מעצמי, אני יוצא מעצמי, מגדרי. איך יכול להיות שאדם אחד יעשה את זה?

יעל: אז זאת כבר הגדרה אחרת לגמרי.

נכון.

יעל: אתה אומר, ברגע שאני מתבודד מעצמי אני בעצם מבודד את עצמי מעצמי.

אני עוזב את עצמי, כביכול, ומתחבר עם אחרים, זאת הפעולה היחידה שאני יכול לעזוב את עצמי ולהיות שייך למשהו מחוצה לי. בצורה כזאת כשאנחנו, עשרה אנשים כאלו, עושים כזה מאמץ, אנחנו הופכים להיות לכלי, לרצון משותף שמסוגל לקלוט את מהות המדבר, מהות השמיים.

יעל: מה זה אומר, מה הם יכולים לקלוט?

הם נמצאים בחיסרון, כי הם יצאו מעצמם והתחברו ביניהם, ביטלו את האגו שלהם והתחברו ביניהם למהות חדשה, להשפעה, לנתינה, ליציאה מחוצה לעצמם, למרכז החיבור ביניהם, כמו לכתם הזה שנמצא פה במרכז השולחן, ואותו מרכז החיבור ביניהם הופך להיות למהות חדשה שיכולה לקלוט את מהות החיים.

יעל: אם כך, מה מטרת ההתבודדות?

זאת מטרת ההתבודדות.

יעל: למצוא את מהות החיים?

העיקר זה מהות החיים.

יעל: וברגע שאני עושה את זה לבד, כמו שאתה אומר, נשארת עם הראש שלי, עם המחשבות שלי, בעצם שום דבר חדש לא ייכנס.

ממש כלום. אם את רוצה לכתוב ספר או לחשוב על משהו גשמי אחר, בבקשה, אבל לחשוב על משהו רוחני לא יצא לך, כי את לא יוצאת מעצמך.

יעל: יש משפט שאמר רבי נחמן מברסלב, "ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכול"¹. מה הכוונה במשפט הזה?

אפשר להגיד שהיום אנחנו כבר לא מכירים את המצבים האלה, אולי זה עדיין קיים באיזה מקום, אני לא יכול להגיד שלגמרי לא, אבל כך זה היה לנשמות דאז, לפני כמה מאות שנה, שהיו הרבה יותר זכות מהיום, הרצון לקבל לא היה כל כך גס כמו היום.

יעל: "נשמות" זה אנשים?

כן, הרצונות שלהם היו הרבה יותר קלים, הרבה יותר עדינים, היום זה לא אפשרי. ובכלל, מתקופת משה, כשקיבלנו את התורה, ועד היום, אם אנחנו באמת רוצים לצאת מעצמנו להרגיש ולהשיג את מקור החיים, אנחנו יכולים לעשות את זה אך ורק על ידי החיבור בינינו, כמו שכתוב בתורה. אין שיטה אחרת, אותה שיטה בה אנחנו צריכים כולנו להתחבר במניין, בעשירייה, כמו שמשה עשה את זה. כתוב על זה בתורה, זה מוסבר היטב, וכך אנחנו צריכים לעשות.

יעל: התבודדות היא כלי הכרחי, שלב הכרחי, בדרך לגילוי רוחניות?

כן, ודאי.

יעל: למה?

אנחנו צריכים להתבודד מהאגו שלנו, כל אחד מהאגו הפרטי שלו.

יעל: ובשביל זה אני צריכה לצאת מהחיים הרגילים שלי למשהו אחר או שזה יכול לקרות גם תוך כדי החיים הרגילים? האם יש משמעות ליציאה מההרגלים ומהחיים הרגילים שלי למקום אחר?

פיזית?

יעל: פיזית.

אנחנו בכל זאת צריכים להתבודד גם פיזית, להתנתק מהמקום הרגיל שבו יש עלינו השפעות רגילות, שאנחנו רגילים אליהן, רגילים גם להגיב עליהן, לכן אנחנו צריכים להתבודד.

אורן: אבל אתה לא מתבודד, אתה חי פה בגוש דן בלב האורבניות.

אתה חושב שאני מרגיש את זה?

אורן: אבל אתה לא חי במדבר, אתה חי פה בגוש דן.

אני חי במדבר, אני לא מרגיש שגוש דן זה לא מדבר, זה מדבר שריק מבני אדם, יש בו חיות קטנות וגדולות, לא יותר מזה.

אורן: מעבר לאקט הפיזי של התרחקות מחברת בני אדם למקום מבודד, נניח לטבע, יש עוד רבדים למונח "התבודדות"?

לא.

אורן: כי אני לוקח אותך כדוגמה. אתה לא מתבודד מאף אחד, אתה כל היום בין אנשים. עכשיו אתה מדבר איתי וכל היום אתה מלמד אלפי אנשים.

יש לי בכל זאת מחויבות, כי זה לשם הפצה, אבל חוץ מזה יש לי הרבה שעות ביום שאני לבד.

אורן: אז להיות לבד זה לא משהו שמצריך נדידה גיאוגרפית ממקום למקום, זה איזה מצב פנימי? מה זה להיות לבד?

רק קבוצת אנשים שרוצה להתבודד כדי להשיג דרגה רוחנית או התקדמות מדרגה לדרגה ברוחניות.

אורן: אז הקבוצה הזאת עוברת לגור במדבר?

לא לגור, אלא להתנתק לזמן מה.

אורן: אבל אחרי ההתנתקות לזמן מה, הם חוזרים להיות בחברה הרגילה?

הם חוזרים כרגיל, כן, אבל הם כבר השיגו משהו.

אורן: אני רוצה להבין את מונח ההתבודדות, כי הזכרת קודם בתחילת דבריך שאדם יכול גם להתבודד במרכז מנהטן, הוא לא חייב לנסוע להימלאיה. זאת אומרת, במונח הזה של התבודדות יש כל מיני רבדים ועומקים. אני רוצה עכשיו להתמקד בעניין הזה, שאדם נמצא בחברה הרגילה שבה הוא חי, עובד, מגדל ילדים, משפחה והכול. האם כדי לפתח את עצמו מבחינה רוחנית, הוא צריך לעשות מבחינה פנימית איזה תהליך של התבודדות ואם כן, מהו? לבודד את עצמו ממה?

לבודד את עצמו מעצמו.

אורן: מה זה לבודד את עצמו מעצמו?

להיכנס לתוך האחרים, למסור את עצמו לחברה. החברה היא אותו הכוח, אותו התנאי שהוא יוכל לצאת מעצמו, אחרת לאן הוא יוצא? הם צריכים למשוך אותו החוצה, כביכול למשוך אותו מתוך גופו.

אורן: לאן למשוך?

למרכז שלהם, של כל העשרה אנשים האלה, שהם רוצים להגיע לחיבור כזה ביניהם, שכל התשוקות, הרצונות שלהם, התכניות לעתיד, שכל זה יהיה מחוץ לכל אחד, ביניהם, באוויר ביניהם, כמו העיגול הזה באמצע השולחן שהזכרתי.

אורן: ואז מה הם יגלו שם, שאף אחד לא יכול לגלות במקום הפרטי שלו?

הם יגלו שם מה שנמצא מחוץ לאגו שלהם.

אורן: מה נמצא מחוץ לאגו של האדם?

הכוח העליון, הבורא.

אורן: מה זה?

זה הכוח העליון שמנהל את החיים שלנו, שברא אותנו, מנהל אותנו ומביא אותנו דרך שלבי התיקון לגמר התיקון.

אורן: איזה מן כוח זה?

כוח השפעה ואהבה.

אורן: ואיך הם מגלים אותו, באיזו צורה, באילו כלים?

על ידי זה שמתייחסים אחד לשני בהשפעה ואהבה. אז הם מתחילים להרגיש, לפי הכוח של השפעה ואהבה שהם מייצרים ביניהם, על ידי הכוח הקטן הזה, כמו חיישן, הם מאתרים שיש סביבם כוח גדול כזה.

אורן: וזאת מטרת ההתבודדות הרוחנית?

כן.

אורן: ממה הם בודדו את עצמם?

מהאגו שלהם.

אורן: והלכו לאן?

כל אחד כלפי האחרים בעשירייה.

אורן: ומה הם גילו?

הם גילו שברגע שהם יוצאים כך כל אחד כלפי השני, ויש ביניהם איזו היווצרות של כוח משותף, הם מתחילים להרגיש שהם נמצאים בתוך הכוח הגדול הזה, שהוא לפי אותו הטבע של השפעה, חיבור ואהבה. הם ממש מגלים שיש כאן איזה כוח שממלא את כל המציאות ואותם ואת כולם, רק לא יכלו להרגיש את זה קודם.

אורן: למה?

כי לא היתה להם התכונה הזאת.

אורן: איזו?

השפעה ואהבה.

אורן: האם צריך תכונה של אהבה כדי לגלות את הכוח הכללי של האהבה?

כן.

יעל: שהיא נוצרת בעצם מהמפגש של אותה קבוצה שמתבודדת ביחד?

הם מייצרים את זה בצורה מלאכותית, אבל דרך זה הם מתחילים להרגיש את הכוח הזה שקיים מסביבם.

יעל: יש איזו תפיסה כזאת שאנשים יורדים למדבר, או הולכים להתבודד כדי לחפש ולמצוא את האלוקים, או להתקרב לטבע. ולפי מה שאתה אומר, זה בעצם אפשרי אבל רק אם זה קורה בקבוצה. האם אדם שהולך לבד לחפש את אלוקים במדבר ימצא שם משהו?

יכול להיות שיש איזה מקרה מאוד מיוחד, אבל בדרך כלל לא.

אורן: למה? מה חסר?

כי לבד הוא לא יכול לצאת מהאגו שלו.

אורן: בתוך קבוצה כזאת של אנשים, אמרת שכדאי שיהיו עשרה אנשים, כמו שאומרים "מניין", קבוצה של אנשים שהמטרה שלהם בהתקשרויות ביניהם היא להתבודד, לבודד את עצמם מהאגו שלהם, האם בתוך קבוצה כזאת שעובדת בכזאת אינטראקציה, אדם צריך להיות כל הזמן עם האחרים, או יש מצב שהוא צריך להיות דווקא עם עצמו, לבד?

לא, אם הוא הולך עם אחרים הוא חייב להיות עם כולם, הוא חייב להיות כמו גלגל שיניים קטן בתוך מכונה גדולה.

אורן: מה זה אומר?

שכל התנועות שלו, המחשבות שלו, הרצונות, הפעולות הפנימיות והחיצוניות, חייבות להיות אך ורק בהתאם לחברה.

אורן: מה זה בהתאם, בסנכרון עם התנועות של הסובבים אותו?

כן.

אורן: אמרת קודם שאם אדם מצליח בתהליך כזה, הוא יכול להתחיל לשמוע, למשל אם הוא נמצא במדבר, איך השמיים מדברים, איך הקרקע מדברת. למה התכוונת?

אני התכוונתי לזה שהוא מתחיל להרגיש שהעולם שלנו מלא בכוח העליון, שהוא ממלא את כולו ומנהל את כל החיים שלנו, ואז אדם משיג את מהות החיים.

(סוף השיחה)

---

1. לקוטי מוהר"ן תנינא כה↩