העולם משתנה בקצב מהיר מאוד, וזה מקשה על קבלת החלטות. מכאן באות תחושות של חוסר אונים וחוסר ודאות. מי יודע איפה נהיה מחר, ומה כדאי היום לעשות. כיצד יכולה השיטה האינטגרלית לעזור?
התפיסה האינטגרלית אומרת שבני האדם הם חלק ממערכת הטבע הגדולה, ובטבע יש חוק התפתחות כולל. ככל שנגלה את החוקיות שלו, נוכל להבין מה ילד יום. זה יאפשר לנו לנהל את חיינו בתבונה, כלומר בהתאם למגמת ההתפתחות, ולא נגדה.
מערכת הטבע מקשרת את כל חלקיה לכדי מנגנון אינטגרלי אחד. בכל פרט בטבע, אפילו בקטן ביותר, מתקיימת אותה חוקיות שנוהגת בכלל המציאות. משום כך, כלי הקליטה המתאים לתפיסת החוקיות הכוללת נקרא "קבוצה אינטגרלית".
קבוצה אינטגרלית היא משהו לא מהעולם הזה. ההתקשרות בין המשתתפים בה נעשית לפי כללים מיוחדים, שמביאים את האדם להתעלות מעל הטבע האגואיסטי. ככל שהקבוצה מתפתחת, נוצר בתוכה קשר אינטגרלי שמתאים לאינטגרליות שבכל הטבע. על ידו הקבוצה הופכת למכשיר לחקר חוק ההתפתחות הכללי, ולהבנת ההווה והעתיד.
איך בונים קבוצה אינטגרלית? יש בזה שיטה שלמה, להלן שלביה העיקריים.
לפני הכול לומדים על הקשר האינטגרלי שמתהווה בין כולם. רוצים או לא, אנחנו חיים על כדור ארץ אחד. כל תנועה של מישהו משפיעה על האחרים. התלות הדדית מתגברת, אבל מפני שאין בין אנשים יחסים של חיבור והשלמה, הקשר מורגש כמעיק ולוחץ. ככל שהעולם נעשה מקושר, ובמקביל האגו מושך כל אחד לאינטרס שלו בלבד, אנחנו מתקדמים לקריסה כוללת. העתיד הטוב שלנו יכול להיות רק מחובר, ומכיוון שכך מטרת הקבוצה האינטגרלית היא לבנות קשר כזה כבר עכשיו. להקדים תרופה.
השלב הראשון בהתקשרות האינטגרלית הוא להרגיש בתוך הקבוצה כמו עובר ברחם אימו. אין מקום יותר בטוח מהרחם, העובר מקבל שם כל מה שצריך כדי להתפתח הכי טוב. התנאי לזה שהרחם אכן תגדל אותו הוא שהעובר לא יהיה מורגש כעצם זר, אלא כחלק מגופה של האם. בקבוצה זה בא לידי ביטוי בתרגילי קשר שונים שבהם אני מנסה להיכנס לתוך האחרים, להניח בצד את המחשבות ואת הרצונות שלי, להרגיש ולקבל את שנמצא בליבם ובמוחם. זה דורש ממני לבטל את המחיצות שביני לבינם, את גבולות התפיסה, את החומות והמסכים שצצים כל הזמן.
השלב השני בהתקשרות האינטגרלית עובד בכיוון הפוך. אני מנסה להיות כרחם עבור כולם. אני הוא זה שמכוון את התפתחותם, מרגיש מה נכון להם ומה הם צריכים כדי לגדול, וגם מחליט עבורם. כולם נמצאים כמו בתוכי, ובאחריותי לפתח אותם. כמובן, במקביל אליי גם האחרים מתרגלים את שתי התנועות ההפוכות, מצידם כלפי כולם.
השלב השלישי הוא שוויון. אם בשלב הראשון שמתי את עצמי כקטן מול האחרים, בשלב השני כגדול, עתה אני מתאמץ להרגיש שווה לכולם. מצד הטבע כל אחד שונה, ולכן השוויון הוא לא ביכולות השכליות והרגשיות או בתכונות האופי, אלא במאמצים לתרום את המקסימום שלי לכולם. אם כל אחד נותן מכל הלב, בזה אנחנו משתווים כולם לכולם.
השלב הרביעי הוא חיבור. אנחנו כשווים מתאמצים להיכלל זה בזה באופן הדדי. תרגילי החיבור יוצרים את המושג "אנחנו", שמורגש כמרכז הקבוצה שלנו. ככל שגוברת ההתכללות בינינו, נוצרת מין מערבולת שכזו, והמושג "אנחנו" הופך למושג "אחד". בהרגשה ובמחשבה.
השלב החמישי הוא להרגיש בתוך מושג ה"אחד" שאליו הגענו, את הכוח האחד שבכל הטבע. כאמור, הטבע הוא מערכת אינטגרלית. החיבור שלנו לאחד מאפשר לנו לגלות שכוח אחד פועל בכל המציאות, והוא זה שמפעיל גם אותנו. אנחנו מגלים אותו בתוך הקשר האינטגרלי שיצרנו בינינו, ועל ידו מתברר לנו כל דבר שאנחנו רוצים לחקור ולפתור.
אם כן, קבוצה אינטגרלית היא מיני קוסמוס, מיני אנושות, מיני טבע, ולכן אפשר לבדוק בה כל דבר. לדעת מראש לאן דוחפים הכוחות האבולוציוניים, מה אמורה להיות צורתנו העתידית. קבוצה כזו מקנה לאדם חוש אינטגרלי, רגש ושכל אינטגרליים, שמאפשרים לו לתפוס בבת אחת את כל מה שמתרחש ביקום. זה הופך את האדם למאוזן יותר, בעל חכמה עליונה ממש, ויכולת להרגיש כל אחד מבפנים.
קבוצה אינטגרלית, צורת האנושות בעתיד.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 293 – bit.ly/3yU7SLN