חיים חדשים

תכנית 1170

לפרש נכון את המציאות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.10.19 – אחרי עריכה

אורן: מספר התכנית שלנו היום הוא 1170 והנושא הוא לפרש נכון את המציאות. אנחנו חיים בעולם שקורים לנו כל מיני דברים בתוכו. קורים דברים בתוכנו, קורים דברים מסביבנו, אנחנו נותנים להם פרשנויות. ננסה להבין איך עובד המנגנון הזה של הפרשנות ואיך אולי אפשר להשתמש בו בצורה מושכלת, בדרך לחיים חדשים.

טל: העניין הוא שיש את המציאות, את העובדות ויש את הפרשנות שלנו, הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על המציאות. והיחס הזה למציאות, הפרשנות יכולה להכריע אם אנחנו נהיה תקועים בתוך מחשבות שלא מקדמות אותנו, למצב שאנחנו מתקדמים ויכולים להשתמש בכל מה שקורה לנו בצורה חיובית.

אז היום זה מאוד רווח שממליצים לנו על כל מיני דברים שקורים לבחור משמעות, או פרשנות בונה מקדמת. לדוגמה, חברה לא החזירה לי מייל או הודעה, אני יכולה לחשוב שהיא לא אוהבת אותי, לא אכפת לה ממני, אנחנו באיזה פירוד בינינו. או שאני יכולה לחשוב משהו יותר מקדם כמו יש לה בעיה בטלפון. ואז אני אנסה שוב ליצור איתה קשר. או אם נכשלתי במשהו אני יכולה לחשוב, אני כישלון, לא כדאי לי לנסות, או שאני אבנה לעצמי סיפור אחר שאולי אני דווקא יכולה ללמוד מזה משהו, לנסות משהו חדש וכן הלאה. זאת אומרת, הפרשנות של אדם למה שקורה לו היא מאוד משמעותית להצלחה שלו בחיים ולאושר שלו.

רצינו לדבר על זה, בטוח יש כאן עומקים רבים לעניין הזה. אז רצינו לשאול קודם כל, למה יש לנו נטייה לפרש את המציאות בצורה שלילית. כל דבר שקורה אנחנו ישר נוטים לחשוב שזה נגדנו, שמשהו לא בסדר אצלי, לחשוב שאנחנו לא יכולים. מאיפה מגיעה הנטייה הזאת שלנו לראות דברים בצורה כזאת שצריכים ללמד אותנו לפרש נכון?

אנחנו חיים בעולם עוין. אני לא חי בכפר ואני נניח איכר או רועה צאן שיוצא בבוקר או בלילה עם הצאן שלי והכול בסדר, מרגיש את הטבע, הכול פורח ויפה, ציפורים. אלא אני חי בג'ונגל אחר ומרגיש שכאן יש משטרה, כאן מחלקים קנסות, כאן יש בעיות, כאן מנהלים וכאן אני יכול לעבור רחוב וכאן לא וכן הלאה, אלף ואחד דברים שכל הזמן לוחצים עלי. אני לא מרגיש את עצמי חופשי שנמצא עם הטבע. כי לטבע אין לי שום טענה, זה הטבע, זה כמו אימא. מה שאין כן האנשים מסביבי הם כולם מייצגים לי משהו שאני לא בסדר כביכול. אני תופס מקום, אני לא כך מתנהג, אני התיישבתי במקום של מישהו, התנהגתי לא נכון וכן הלאה. זאת אומרת, כל החברה שאני נמצא בה היא רוצה להראות לי שאני מפריע, בצורה זו או אחרת.

וזה נכון, כי אני תופס מקום ואני דורש תשומת לב וכך כל אחד ואחד. לכן הכול תלוי עד כמה אנחנו נמצאים ביחסים נכונים זה עם זה. מה זה יחסים נכונים? יחסים נכונים זה שאני מקבל את כל הדברים, את כל המציאות ואת כל בני האדם בצורה רצויה. זאת אומרת, קודם כל שהדבר הזה הוא נתון ואני לא עומד למחוק אותו, לזרוק עליהם פצצת אטום, אלא אני צריך להתנהג איתם נכון ולהתכלל איתם ולחיות איתם. וככול שיהיה להם טוב גם לי יהיה טוב כחלק מהחברה. צריכה להיות כאן מערכת אנושית נכונה שהיא מלמדת אותנו מה החברה רוצה מאיתנו ומה אנחנו יכולים לדרוש מהחברה, לתרום ולדרוש.

לכן העיקר, שהמציאות שלנו, איך שאנחנו מפרשים אותה, תלויה איך אנחנו מפרשים את הסביבה. וכאן אני צריך להבין שאני נמצא בחברה אגואיסטית, שכל אחד אגואיסטי, שכל אחד רוצה לבלוע כל העולם ולעשות מכולם עבדים שלו. אלא אין ברירה הוא בסך הכול מוכן להצטמצם.

אני לפי האופי שלי כפרעה מלך מצרים, שהכול שלי וכולם צריכים להתנהג איך שאני רוצה, זאת אומרת לפני שאני אומר או עושה איזה סימן, כולם כבר מבינים וכך עושים, זה האגו שלנו שהוא מלך העולם. אז אם האגו שלי דורש כך מכל העולם ואני בחזרה רק צריך כל הזמן להקטין את עצמי, לצמצם את עצמי ולקבל את האחרים כמו שהם ולא להגיב, כמו המלך שמגיב, אז תראי באיזה תסכולים אני נמצא כל רגע, זה משהו נורא. יש לי כאן עבודה קשה מאוד עם עצמי, מה לעשות?

אין מה לעשות. אנחנו צריכים כאן, עד כמה שאנחנו מתקדמים בחברה האנושית הנוראית הזאת, שהיא כל הזמן לוחצת על כולם ומראה לכל אחד ואחד שאמנם אתה כאילו מלך העולם, אבל אצלנו אתה אפס אפסים. אז אם אדם מקבל כזאת תגובה מהעולם איך הוא יכול להתייחס לעולם בצורה יפה וטובה, איך הוא יכול להסכים עם העולם. זאת אומרת יש בו בפנים, ויש בכל אחד ואחד, איזו תרעומת על כל המציאות, על כל העולם, הוא לא רוצה לפרש את העולם בצורה הנכונה, כי קשה לו מאוד. אלא הוא מתחיל אז איכשהו להגיע לאיזו הסכמה, חמישים, חמישים, או כמה שכן. מאין ברירה אני מסכים שיהיה כך או אחרת, אבל בפנים נשאר לו אותו חשבון, לי מגיע 100% ואני מקבל 0% ואפילו פחות מזה, כי אני צריך עוד לשרת אותם ולהצטמצם.

טל: אז האדם שמפרש בצורה שלילית את היחס כלפיו מהסביבה, אתה אומר שהוא בעצם ריאלי?

אמיתי.

טל: ולא היית ממליץ לו לנסות לבחור פרשנות חיובית יותר?

מה זה יעזור, זה כך הטבע שמדבר בו. מאיפה כל המחלות שלנו, כל הבעיות, כל ההתפרצויות, עכשיו זה מתגלה עוד יותר בדור הצעיר, שאף אחד לא רוצה להתחתן, בכלל כולם משתכרים, צורכים סמים, כל מיני דברים. מאיפה זה נובע? אדם רוצה לברוח מהמציאות, כי המציאות הזאת היא נגד הטבע שלו.

טל: זאת אומרת, אם אתה רוצה להדריך מישהו איך לפרש נכון את המציאות, זה לאו דווקא לספר לעצמו סיפור שיהיה לו נעים איתו.

איך זה יכול להיות נעים, אני אדם ריאלי איך יכול להיות נעים?

טל: לפעמים יש מצבים נעימים בחיים, ביחסים בין אנשים.

זה אחרי שאנחנו ידענו להתקפל, להשלים. אבל לא תמיד זה פועל, בדרך כלל זה ההיפך.

אורן: אני רוצה לקחת תמונה. משהו קורה לך עכשיו פתאום. אתה יכול להתייחס אליו בצורה מסוימת ואתה יכול להתייחס אליו בצורה אחרת. היחס שלך לאותו דבר אחד שקרה יכול לגרום לזה שאתה תרגיש טוב, או שאתה תרגיש מאוד רע. לא הדבר שקרה, אלא היחס שאתה נתת לו.

נכון.

אורן: לזה אנחנו קוראים לפרש את המציאות בצורה שהיא טובה לך, או בצורה שהיא לא מקדמת אותך.

כן.

אורן: מה הדבר שחשוב ביותר לאדם ללמוד, כדי להתחיל לפרש את מה שקורה לו ולהתייחס למה שקורה לו בצורה נכונה? בעיניך מה הדבר החשוב ביותר?

נכונה או טובה שיהיה לי טוב? שיהיה לי טוב בהרגשה ושאני אהיה כשתוי?

אורן: לא, ודאי שלא. בצורה שהיא מפתחת ומקדמת את האדם. לא שיכור.

אז אני לא ארגיש טוב.

אורן: אז נשים את המילה טוב בצד ונחליף אותה במילה נכונה. איך לתת פרשנות נכונה לכל דבר שקורה לי, מה העיקרון הראשון שהיית יכול ללמד אותי?

שכל הטבע אגואיסטי וכולנו נמצאים במאבקים איך להרגיש טוב על חשבון הזולת.

אורן: ואז כשמשהו קורה לי, אני צריך להזכיר לעצמי את התובנה הזו?

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.

אורן: למדת באוניברסיטה, היו מבחנים גדולים, נכשלת. השקעת בזה שנה, שנתיים, כמה שנים של לימודים, נכשלת. אני לא מדבר על סיטואציה שלא השקעת בלימודים, נגיד שהשקעת בלימודים. אתה יכול להגיד לעצמך "אני כישלון". אתה יכול להגיד לעצמך "יכול להיות שהמקצוע הזה הוא לא בשבילי", ודווקא זה סימן שהחיים נותנים לי שאני צריך לעבור למשהו אחר.

נתתי לך שתי תמונות בצורה שהיא סוגרת ומדכאת התפתחות והמשך צמיחה שלך, או בצורה שהיא מפתחת ומקדמת. איך להתייחס לכל דבר שקורה לי בנתיב הזה שהוא יותר מקדם ופותח ולא תוקע וסוגר, מה אני צריך לדעת, מה אני צריך ללמוד?

אתה צריך להיות בנקודת מומחה, ביקורת, בירור, שהיא למעלה מכל המצבים. ואתה צריך לקחת בחשבון מה יוצא לך מזה ומה יוצא לך מזה. וגם להבין שלדרוש מהסביבה מה שאתה רוצה לפי האופי שלך, זה לא ילך. ולגמרי להתכופף כלפי הסביבה אתה גם לא יכול, כי אז אתה לא תממש את עצמך בכלל. ואז אתה מחפש איזו פשרה.

אורן: ציינת כמו מומחיות כזאת שאתה נמצא באיזו נקודת בירור, והרגשתי שכאילו הרמת אותי כמו איזה רחפן כזה שקצת מתנתק מהמצב הרגשי שלי, כי נכשלתי, ואני קצת מתבונן על כל הסיטואציה מהצד ומנתח אותה. כאילו אני זה לא אני, אלא הזמנתי מישהו מהצד להגיד בוא תעזור לי לנתח את הסיטואציה ואיך אני יכול להתקדם ממנה הלאה. היכולת הזאת היא יכולת שאדם יכול לפתח, קצת להתבונן על הדברים?

זה תלוי בסביבה.

אורן: כלומר?

אם הסביבה כך עושה, כך מלמדים אותו, אז הוא יכול כך לעשות. אבל זה לא עניין פסיכולוגי, זה לא עניין של לימוד.

אורן: אלא?

זו הגישה לחיים שהיא לא תלויה בהבנת החיים. היא תלויה בהבנת טבע האדם, שזה לא אותו דבר.

אורן: אתה מדייק כבר פעמיים ברציפות את העניין הזה שהדבר החשוב ביותר להבנה זה הבנת טבע האדם. איך זה קשור לסיטואציה, אם תחזור איתי לאותה תמונה של כישלון במבחן?

על מה אנחנו מדברים, אנחנו מדברים על האדם?

אורן: כן, ודאי.

אדם שרוצה משהו לקבל מהעולם, ואחר כך כשהוא מקבל הוא עושה על זה ביקורת וצריך לחשוב, להחליט מה הוא עושה הלאה. אז אנחנו צריכים לדבר על טבע האדם או לא?

אורן: ודאי. וכשאדם לומד להכיר את הטבע שלו, זה מה שיכול לקדם אותו לגישה החדשה הזאת לחיים?

כן. כי יכול להיות שהבעיה היא לא בעולם שהוא לא יכול לשנות, ולא בחברה שהוא לא יכול לשנות, אלא בו, שכן הוא יכול לעשות, כי לעצמו הוא אולי כן בעל הבית.

טל: זה בדיוק מה שרצינו ללמוד. איך לשנות את היחס שלנו למה שקורה, כדי שזה יוביל אותנו להתקדמות. למשל אחד הדברים שקורה משהו לא נעים, זה אדם שואל את עצמו כל מיני שאלות. "למה אני?", "למה זה קורה דווקא לי?", משהו שגורם לו להרגיש כמו קורבן של המציאות. אז איזה שאלות למשל אדם יכול לשאול את עצמו כדי להתקדם מהמקום הזה של חוסר אונים, מה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו?

אם אני מדבר כמי שעוסק בחכמת הקבלה, אז כאן אנחנו צריכים להבין שאנחנו חיים בעולם אחר לגמרי ממה שאנחנו רואים. ומה שאנחנו רואים את העולם זה אנחנו רואים את עצמנו, איך אנחנו מקרינים על העולם את התכונות שלנו וזה העולם שלנו שכך מצטייר.

אורן: תסביר, זה מאוד מעניין.

זו כבר תפיסת המציאות.

אורן: אז תסביר לנו לאט לאט.

לעולם אין צורה. הצורה שהעולם מצטייר בי, תלויה בתכונות שלי. ואם אני משנה את התכונות שלי הבסיסיות, העיקריות, בזה אני משנה את העולם, זאת אומרת את התמונה שאני רואה. זה כמו במחשב, אם אתה מכניס בו איזה נתונים חדשים, אותה התמונה שראית במסך המחשב, שבה יש עצים, מים, חול וכן הלאה, במקומה אתה רואה, אולי לא לגמרי משהו אחר, אבל אתה מוסיף שמש, אתה מוסיף ציפורים וכולי. זאת אומרת הכול תלוי בתכונות שלך שאיתן אתה מתכנת את העולם. לעולם עצמו אין שום צורה, זה ממש כמו במחשב. ואתה יכול בתכונות שלך לשחק כמו במקלדת ובזה לעצב את תמונת העולם, צורת העולם. זה בעצם החינוך האמיתי, הנכון, וזה הפירוש הנכון לתפיסת המציאות.

אני צריך להבין שהמציאות לא קיימת, אינה, אלא ישנה היכולת שלי לצייר נכון את המציאות. הציורים הנכונים ליצירת המציאות נקראים "מדרגות רוחניות", וכל ציור וציור שאני יכול כך לצייר ולהתקדם בציורים האלה יותר ויותר, זה נקרא שאני עובר מתפיסת העולם לתפיסת עולם יותר עליון, יותר נעלה. וכך אני נמצא במצב שהמציאות היא לא כמו שמצטיירת לי עכשיו, מצטיירת בי עכשיו, אלא המציאות היא מה שאני קובע במה אני רוצה להיות. בזה אני מממש את הבחירה החופשית שלי, בחירה חופשית במציאות שאני רוצה להתקיים בה.

טל: ראיתי משפט כזה שאומר שהמציאות לא קורית לך אלא היא קורית עבורך. כאילו מציעים לאנשים לחשוב שהמציאות היא כל הזמן קורית כדי לקדם אותך. האם אתה מסכים עם המשפט הזה?

המציאות היא קיימת לאדם כשהיא מתעוררת בו מתוך אותה המציאות, מתוך המחשב, בוא נגיד כך, שנמצא בתוך המציאות, כדי לתת לאדם אפשרות להביע את היחס שלו לאותה מציאות שמראים לו ולתת לו אפשרות לשנות את המציאות, "להחליף מסך" מה שנקרא.

טל: אז נחזור למקום הזה שיש לנו אפשרות לעשות משהו, לשנות את המציאות. קודם שאלנו איזה שאלות אדם צריך לשאול את עצמו כשהוא מקבל פידבק שלילי מהמציאות שלו, מה הוא צריך להגיד לעצמו, איך הוא צריך לפרש את זה? זה יכול להיות מחלה, זה יכול להיות כישלון, זה יכול להיות כל מיני דברים.

אם אני מקבל פידבק שלילי מהמציאות, סימן שאני לא מנחש נכון את המציאות.

אורן: מה הכוונה "מנחש"?

אני לא קורא אותה נכון. אני לא מקשר את המציאות עם הכוח שטמון בה בפנים ואיתי. כי המציאות היא מידת הקשר שלי עם הכוח הפנימי של הטבע, אנחנו קוראים לו "בורא". והמציאות היא באמצע, איזה מסך שעליו אני רואה צורות. הצורות האלו שאני רואה, שיש ביני לבין הבורא, הן רק כדי להביא אותי לאיזה יחס יותר ויותר מתקדם נכון, המשתווה עמו, עם הכוח העליון הזה, וכך אני קורא את המציאות. לכן המציאות עצמה אין לה ממשיות, יש לה רק עניין של המקשר ביני לבין הכוח עליון.

אורן: עם התובנה הזו שהיא מדהימה, עכשיו אני רוצה לנסות להבין בפרקטיקה של יחס האדם והפרשנות שהוא נותן למקרי החיים, איך לעבוד עם התמונה הזאת שציירת. כמו שטל אמרה, נגיד נפל עלי משהו שלילי, יכול להיות חס ושלום איזו מחלה גדולה או כישלון קטן, משהו שלילי ברמה כלשהי. אני מרגיש אותו. מה הצעד הבא?

אני לא הבנתי, סליחה.

אורן: נפל עלי משהו שלילי, זה יכול להיות משהו מאוד שלילי, כמו איזו מחלה קשה חס ושלום או יכול להיות איזה כישלון קטן. משהו שמורגש בי כרע. מה הצעד הראשון שאני עכשיו צריך לבצע כדי להתחיל לפרש נכון את המציאות?

לקשור מה שקורה לך בהרגשה ובהבנה עם הכוח הזה שמייצר לך את המציאות.

טל: ואז מה? קישרתי את זה, הבנתי שזה מגיע.

ממנו.

טל: כן, מהמקור.

שמטרתו להביא אותי בהשתוות הצורה עמו, שאנחנו נבין ונרגיש זה את זה ושלא יהיה לי שום דמיון אלא הכרה בו, בכוח הזה. זאת אומרת המציאות הזאת באה ללמד אותי עד כמה אני עדיין רחוק ממנו ולא תופס אותו נכון. הוא כולו טוב ומיטיב ואני רואה את המציאות הזאת ממש מזיקה ורעה לי.

איך אני משתנה? כאן עכשיו העניין, איך אני מקדם את עצמי לראות את המציאות נכונה? אפשר רק על דבר אחד, כי מציאות אני לא יכול לשנות, סתם בצורה פשוטה להחליף מסך ולראות משהו אחר, את הכוח ההוא אני לא יכול לשנות, אני צריך לשנות את עצמי. איך אני משנה את עצמי עד כדי כך שאני רואה מציאות שלמה, על זה מדובר.

אורן: אז הפרשנות שלי, מהי פרשנות נכונה, מועילה, מקדמת, מפתחת למה שקורה לי?

שהעולם כולו טוב וכל הזמן מציג לי תמונה שלילית מהפנימיות שלי, מראה לי עד כמה אני בפנים מקולקל.

אורן: איך אנחנו מגדירים את הקלקול הפנימי הזה?

יש לי אוטו, ואני עכשיו רואה לפניי דרך, כולה כזאת מפותלת, גבעות וסיבובים, משהו נורא, אני רואה את זה בגלל שהאוטו שלי מקולקל. ברגע שאני אתקן את האוטו שלי, אני אראה שיש לפניי כביש רחב, אין שום בעיה, אין אף סיבוב, אין שום דבר. זאת אומרת איך שאני רואה את העולם, זה תלוי בתכונות שלי בלבד, אני מצייר את העולם בתכונות שלי.

אורן: וכשאמרת קודם את המילה "קלקול" ו"תיקון", מה אני בדיוק צריך לחפש בי שהוא מקולקל ומה בדיוק אני צריך לתקן בתוכי כדי שהתמונה הזאת תשתנה? מה הדבר בדיוק שהוא המקולקל בתוכי שמייצר לי תמונות לא טובות, ומה אני צריך לתקן בתוכי כדי לקבל תמונות טובות, מה בדיוק הגורם שאותו אני צריך לשנות בתוכי, איך אתה מגדיר "קלקול" ו"תיקון"? לאן לגשת?

בצורה חדה, פשוטה, או שאני אוהב את עצמי או שאני אוהב את הזולת.

אורן: מה זה קשור לתמונות המציאות שאני חווה?

זה משנה לי את תפיסת המציאות.

אורן: תסביר קצת.

אני לא יכול את זה להסביר אולי כל כך, זאת אומרת אם אתה שואל מהו העיקרון, המפסק, און אוף ממש.

אורן: כן, בדיוק.

אז זה המפסק.

אורן: מה הקשר בין היחס שלי למישהו אחר לבין התמונות שאני חווה בחיים שלי והפרשנות שאני נותן להם?

איך אתה מפרש את המציאות, או כלפי האגו שלך או כלפי טובת הזולת.

טל: אם מישהו היה לא בסדר כלפיי, אני מרגישה שהוא עשה משהו שהכאיב לי, הפרשנות האגואיסטית שלי זה שאני כועסת, שהוא לא בסדר, איך אני הופכת את זה, איך אני מפרשת בצורה נכונה יותר?

זו כבר עבודה, אבל בסופו של דבר את תראי את העולם כולו טוב. את תביני שאין בעולם שום דבר רע, וכל הזוועות שאת רואה, עם כל האנשים שעשו כל כך רע לעולם והרגו זה את זה ומה שעשו, את לא תאמיני לי, אבל את תרגישי שהם אינם. הכול נכלל בכוח הטוב.

אורן: לפי התפיסה שאתה מציג, כל מה שאנחנו חווים במציאות זה הכול פרשנות שלנו בעצם למציאות, ואי אפשר לדבר על המציאות לכשעצמה או מקרים טובים או מקרים רעים, זה הכול האדם שמפרש את מה שקורה לו כמו שהוא מפרש.

יפה. לכן כמו שקראתם לשיחה הזאת, "לפרש נכון את המציאות", תתקן נכון את עצמך ואז תהיה לך פרשנות אמיתית של המציאות.

אורן: אני רוצה כדי לארוז את כל מה שהסברת, שאלה היו דברים מאוד עמוקים, בצורה מעשית עוד פעם לחזור לתמונה הרעה. חס ושלום נפלה על אדם מחלה קשה או שהוא נכשל במשהו, בין אם זה תמונה רעה מאוד או תמונה רעה קטנה, מחלה או כישלון. אמרת לי שהצעד הראשון של הפרשנות הנכונה זה לקשור את מה שקורה לך עם הכוח הפנימי של הטבע שרק הוא מייצב לך את המציאות והוא כוח שהוא טוב.

כן.

אורן: צעד שני?

שאתה מקבל את הטוב הזה כרע מפני שאתה מקולקל, אתה נמצא ברע ולכן אתה רואה את הרע, "כל הפוסל במומו פוסל".

אורן: וצעד שלישי? הצעד הבא?

ובמידה שאתה תתחיל לתקן את עצמך, כל הרע הופך להיות לטוב. ואז אתה תראה שלא היה אף פעם ואין ולא יכול להיות שיהיה בעולם משהו רע.

אורן: והמיקוד של האזור המדויק בתוכי שאני צריך אותו לתקן, זה היחס שלי לזולת. אמרת או שאתה אוהב רק את עצמך או שאתה אוהב את הזולת.

כן.

אורן: שזה המפתח, כמו שאמרת, המפסק שמעביר אותי מתמונות רעות לתמונות טובות.

לכן "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל העיקרי. אין חוץ מזה. דרך אהבת הזולת אנחנו מגיעים לאהבת העולם ובזה הכול מתייצב בצורה נכונה ויפה. ואז תראה נכון ותפרש נכון את כל המציאות.

אורן: ומה שלא קורה לאדם, הוא צריך לחפש איך הוא יכול להגביר את האהבה שלו לאחרים, זה הסיכום?

כן. זאת התרופה לכל המצבים הרעים.

אורן: ממש כך.

כן. עד כמה שזה לא מציאותי.

אורן: לגמרי.

כן, נשתדל להצליח.

(סוף השיחה)