חיים חדשים

שיחה 1066

להיות אדם שלם

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.11.18– אחרי עריכה

אורן: היום נברר עם הרב לייטמן שאלה מאוד גדולה, האם כדי להרגיש אדם שלם האדם זקוק לאנשים אחרים, או שמא הוא יכול להגיע לאותה שלמות לבדו.

טל: אנחנו מכירים את הטענה הזאת בעיקר מתחום הזוגיות, שאומרת, שאם אתם מחפשים בן זוג שישלים אתכם אתם עושים טעות. אתם צריכים קודם כל להיות אדם שלם בפני עצמכם, לדעת לקחת אחריות על הצרכים הרגשיים שלכם ולדעת להתמלא לבד, לא לחכות או לצפות שמישהו אחר ישלים אתכם. אני שומעת את הטענה הזאת הרבה מאוד פעמים ואני שואלת את עצמי, האם זה נכון, האם זה בכלל אפשרי, האם אדם יכול להיות בלתי תלוי בכלל באנשים סביבו מאושר ושלם בפני עצמו?

נשמח מאוד לשמוע מה חכמת הקבלה אומרת על זה, מיהו האדם השלם? ונתחיל מהשאלה, האם אני יכולה להיות שלמה בפני עצמי?

כאן נדרשת ההגדרה "מה זה נקרא להיות אדם שלם?". כל אחד יכול להגיד מה שהוא חושב. אני לא יכול לקחת את הגדרת האדם השלם מחכמת הקבלה, כי שם זה גבוה מאוד. האם להיות אדם שלם, זה כשיש לי משפחה וילדים ואישה ובית ועבודה והכול, ואני ברוך ה' מסודר בחיי היומיום, האם זה נקרא אדם שלם?

טל: אנחנו אפילו עוד לא שם, אנחנו עם האדם הרווק שאין לו זוגיות והוא מרגיש חסר, או מרגיש כמו שבר כלי, ואומרים לו, "אתה לא צריך להרגיש ככה, אתה צריך ללמוד להרגיש שלם בפני עצמך, לא לחכות שיבוא מישהו."

להסתפק במועט, במה שאתה.

טל: ללמוד איך להיות מאושר מבלי לצפות שמישהו מבחוץ ישלים לך משהו. אתה בפני עצמך יודע להיות מאושר.

זאת אומרת לא כדאי להתחתן, לא צריכים להביא ילדים, שום דבר. אם אתה רוצה להיות שלם אתה יכול.

טל: כן.

אורן: אולי כדאי להתחתן ולהביא ילדים.

למה?

אורן: לא בגלל שאתה חסר, אלא עוד טרם שתיגש להתקשרות עם אדם אחר, אל תצפה שאותה ההתקשרות היא זאת שתשלים אותך. אלא קודם כל תרגיש שלם עם עצמך באשר אתה, ומהמקום הזה תוכל גם לצמוח ולבנות קשר עם עוד אדם. זה יכול להיות במערכת יחסים זוגית או בכלל במערכות יחסים עם אנשים.

הגישה החדשנית מנסה לומר, וזה הדבר המרכזי שנרצה היום לברר, האם נכון לאדם להתייחס לעצמו ולסובבים אותו בצורה כזו, שהוא לא נזקק לאחרים כדי להשלים את עצמו, אלא יש לו אפשרות קודם כל להיות שלם עם עצמו ומתוך אותה השלמות הוא בהחלט יכול לרקום מערכות יחסים טובות ואפילו טובות יותר, מאשר אדם שמרגיש שהוא חסר, וחושב שאם ימצא מישהו שישלים אותו, אז יגיע לאותה שלמות.

אני לא יודע, זה יוצא מגדר חכמת הקבלה, זה לגמרי לגמרי רמה אחרת. פסיכולוגית אני לא רואה אנשים שלמים בחיים שלנו, לא אלה שמתחתנים ולא אלה שלא מתחתנים. אני לא חושב שאדם הולך להתחתן ולהקים משפחה כדי להיות שלם. זה ההיפך, זה גורם לו אולי חוסר יציבות ושלמות, כי לבד הרבה יותר [קל] אולי להסתדר. ולאינסטינקט ולדחף, לדעת הסביבה אולי, שהיום היא אולי קצת פחות [לוחצת], אבל זה לוחץ עליו ואולי בגלל זה.

אני לא רואה בזה בכלל שאלה, "כדי להיות אדם שלם האם אני זקוק לאחרים?" לאחרים כן, את זה צריכים ללמוד איך, אבל לא שאני בשביל זה צריך להתחתן. מה זה נקרא להיות שלם? שיעזרו לי להקים את הבית? שאני אהיה יותר מסודר? שמישהו יעזור לי בימי חולשה?

מה זה להיות שלם, מה ההגדרה הזאת?

טל: אני חושבת שהכוונה פה, היא למלא את הצרכים ואת הרצונות שלי.

זאת אומרת, אני הבהמה צריכה למלאות את עצמי כמה שיותר. אז ודאי שיש לי צרכים כאלו שאני יכולה למלאות אותם רק על ידי אנשים אחרים. אז אני צריך בשביל זה רק כסף, ואז אני אהיה שלם, כי בכסף אני קונה את הכול. אני קונה שירותים למיניהם, אוכל, מין, משפחה, כבוד, שליטה, הכל, אז אני לא צריך שום דבר, יש לי כוח בכסף, שזה ממש אקוויוולנט לכל דבר.

טל: למשל אותה אישה שהרבה שנים מחפשת בן זוג והיא מרגישה חסרה.

יש לה בעיה מהטבע שהיא מרגישה שחסר לה מישהו להשלים את עצמה.

טל: אז זו לא בעיה פסיכולוגית, זה משהו טבעי?

זו בעיה טבעית, במיוחד באישה. שהיא רוצה להיות נשואה, רוצה להיות עם משפחה, עם הילדים, זה נכון.

טל: אז אם מישהו בא ואומר לה, את לא צריכה להרגיש שהמילוי יגיע מבחוץ, את יכולה להשלים את זה בעצמך?

אני לא חושב שזה נכון, כי אנחנו כך בנויים מהטבע ואנחנו לא יכולים להיות יותר חכמים וחזקים מהטבע, לא יכולים. ולכן היא בכל זאת תצטרך להתחתן ולהביא ילדים ושיהיה לה בית ובעל, בלי זה היא לא תרגיש את עצמה שהיא שלימה.

טל: זאת אומרת, שיש בנו כל מיני רבדים של צרכים פיזיים, רגשיים, מנטאליים?

אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הם הצרכים המקוריים שלנו. שישה הם, ובלי שאנחנו איכשהו ממלאים אותם אי אפשר להרגיש כאדם שלם.

טל: האם בכל הצרכים והרצונות האלה, אנחנו זקוקים למישהו אחר בשביל שיעזור לנו למלא אותם?

לאוכל אני זוקק למישהו אחר כדי לאכול אותו, זו גם תלות, בכל זאת תלות במשהו, בדומם, צומח, חי. למין ודאי שאני זקוק למישהו אחר. [בשביל להקים] משפחה אני זקוק למישהו, שאני אוכל לבנות איתו משפחה, ילדים וכן הלאה, זה ברור. אלה צרכים בסיסיים, גופניים מה שנקרא. חוץ מזה יש עוד צרכים נפשיים, שזה כסף, כבוד כולל שליטה ומושכלות, שגם את זה אני צריך לקנות ואני קונה את זה על ידי הסביבה.

טל: אז יוצא שבעצם, שלכל הרצונות שלנו אנחנו זקוקים לאחרים?

ודאי. אני לא יכול סתם להיות אדם שלם, איך? מה זה נקרא שלם? שלם, זה שאני בכוחי, ביכולתי למלאות את מה שאני זקוק. אז אם אני קיבלתי מהטבע אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, ששת הצרכים האלו, אני חייב לצאת מעצמי ולראות איפה אני קוטף אותם. על ידי מה אני ממלא ואיפה אני ממלא ובאיזה צורה אני ממלא את עצמי, אחרת אני ארגיש את עצמי לא שלם אלא חסר.

טל: יש טענה שהיא קצת מרגיזה אפילו, שאם אנחנו מבינים עד כמה שאנחנו זקוקים אחד לשני, אז אם אתה מחפש בן זוג, ותשדר יותר מדי שאתה זקוק לזה, שאתה רוצה, אז זה דווקא ידחה את הצד השני. ואם אתה כאילו קשה להשגה ואתה משדר שאתה כבר מסודר עם עצמך, אז דווקא זה מושך אנשים.

נכון, בעולם האגואיסטי שלנו כמה שהאדם מציג את עצמו שהוא בטוח ושלם זה מושך אליו אנשים אחרים כי הם רוצים ליהנות מהשלמות הזאת.

טל: אז אתה אומר שזה עניין אגואיסטי?

כן.

טל: אבל בפנים, מתחת לפני השטח, אנחנו זקוקים זה לזה?

כן, רואים את זה במיוחד בנשים, שהן מציגות את עצמן כלפי חוץ כאלה שלא צריכות שום דבר, ובפנים, אנחנו כפסיכולוגים רואים שהאישה צריכה במיוחד את המשפחה והבית.

טל: אז מעניין שהתפתחה בתרבות שלנו הגישה הזאת, כביכול איזה ניסיון לנתק את עצמנו מהתלות הזאת אחד בשני.

לא, אנחנו לא יכולים לנתק את עצמנו מהתלות הזאת, אנחנו כך בנויים מהטבע, זה יחסר לנו בכל מקרה. אני לא יכול להיכנס לתוכי ולשבש עד כדי כך את היוצרות שלי עד שאני לא ארצה את זה.

כלי התקשורת, הסביבה והחברה מבלבלים אותי, אני כבר לא יודע מה אני אוכל, כל זה משתבש, המין, זה גם כן מה שקורה בימינו, ומשפחה כבר אף אחד לא רוצה ויש בזה בלגן. אבל מי נהנה מזה, מכל הבלבולים האלו שאנחנו עשינו בימינו? זאת אומרת, אנחנו נמצאים כבר באיזה עיוות פרטי, עיוות חברתי, כזה שלא רואים ממנו תועלת, שלמות ודאי שלא, אדם שלם לא ראיתי.

טל: כן. אבל יש מאמץ להיות כאלה. אני רוצה לקפוץ לרגע לתוך מערכת יחסים. כשכבר אנשים נמצאים במערכת יחסים, גם שם אנחנו לא רואים כל כך שלמות.

נכון. אפילו מי שרוצה להגיע לשלמות ומוכן להתחתן, לעבוד, להקים משפחה, לסדר את עצמו והכל, הוא נכנס לכאלה מסגרות שהן לוחצות עליו, ואין כבר לאן לברוח. חוץ מזה אנחנו לא לוקחים בחשבון את קצב ההתפתחות שלנו, כי רק עכשיו אנחנו מגלים שמערכות היחסים שאנחנו בונים בינינו, הן טובות לכמה שנים בלבד, במקרה הטוב, ואחר כך אנחנו מרגישים שאין לנו שום דבר עם בן או בת הזוג. ומה לעשות שאני כבר קשור לדירה, למשכנתא, לילדים, לכל ההתחייבויות, החברה לוחצת והמשטרה וכן הלאה. מה עושים? אנחנו, בהתפתחות הפנימית שלנו, לא מותאמים לאותן המסגרות שאנחנו קבענו להיום שהן נכונות לקיום שלנו.

טל: בדיוק פה יש טענה שאל תצפו שבן הזוג ימלא אתכם, ישלים אתכם, כי אתם תראו שאחרי כמה שנים, אחרי שההורמונים קצת יירגעו, תרגישו בדיוק את מה שאתה מתאר, אכזבה.

כן, אומרים ששנתיים שלוש זה בעצם הזמן.

טל: ההורמונים מחזיקים אותנו.

את צריכה להגיד אם זה נכון או לא.

טל: כן.

שמעתי שכך זה לפי המחקרים של היום, ששנתיים שלוש זו בעצם התקופה שבה בני זוג חיים ונהנים זה מזה.

אורן: אני רוצה לעשות סיכום ביניים. הסברת שהטבע ברא אותנו כיצורים שכדי להשלים את מה שהם זקוקים לו, אנחנו חייבם להיות באינטראקציה עם אנשים נוספים.

עם הטבע לא רק עם האנשים.

אורן: עם הטבע ועם אנשים נוספים.

כן.

אורן: עם הדומם, הצומח, החי והמדבר שמסביבנו. שאין מצב שאדם לבדו יבודד את עצמו מכל האחרים וירגיש שלם.

הוא לא יוכל לספק את עצמו.

אורן: מצוין, כך ברא אותנו הטבע.

כן.

אורן: זה הדבר הראשון שלימדת אותנו. אבל עכשיו אמרת לי דבר אחר, שההתפתחות הפנימית שלנו הביאה אותנו למצב כזה שגם אחרי שאנשים יוצרים ביניהם מערכת יחסים, זוגית לצורך העניין, וחושבים שהם יזכו לאותה השלמה הדדית ולחיים שלמים, כעבור שנתיים שלוש זה נגמר.

במקרה הטוב.

אורן: במקרה הטוב. אז למה ככה זה בנוי? יש פה איזו אשליה כזאת שכאילו אדם אחר ישלים אותי. אני מחפש ומחפש אותו, יוצר את ההתקשרות אליו, מצפה לאותה השלמה, וכעבור זמן מה מתאכזב.

כן.

אורן: למה זה בנוי כך?

אני חושב שזה מגיע לנו מתוך כך שאנחנו צריכים להשלים למערכות היחסים שלנו במשפחה עוד מערכת יחסים יותר פנימית. הטבע דוחף אותנו בצורה כזאת למערכת יותר פנימית בין בני זוג כדי שהם יתקשרו זה עם זה נפשית, ואז יוכלו כל הזמן להיות בהתחדשות הנשמה, שהם בונים ביניהם משהו משותף יותר עמוק מהחיים הגשמיים הרגילים.

אנחנו עוד לא הגענו לזה, אנחנו נמצאים במעבר שבין זה לזה, בין החיים הגשמיים הבהמיים האלו של היום, לחיים היותר רוחניים של המחר. אבל כבר רואים שלפי כל המשבר שאנחנו עוברים בצורה סוציולוגית, חברתית, משפחתית, בחיים הזוגיים, כהורים עם ילדים, בכל אלה אנחנו לא נוכל לשרוד ולהמשיך, לא במבנה של משפחה, ואת עצמנו לא נוכל השלים.

אורן: זה מאוד מסקרן מה שאמרת, זאת אומרת, אנחנו נמצאים בתקופה של מעבר שמובילה אותנו לקראת חיים מתקדמים יותר, ששם ההשלמה בין בני זוג, לצורך הדוגמה, היא תדרוש מהם השלמה ברמה יותר עמוקה, יותר נפשית, ברמת התחדשות הנשמה. ספר קצת על הרמה הבאה הזאת.

היא פשוטה מאוד, במשפט אחד, "איש ואישה שכינה ביניהם".

אורן: וביותר ממשפט אחד.

בני הזוג יצטרכו להתקשר ביניהם עד כדי כך שהם ירגישו שיש ביניהם חיים אחרים. לא חיי גוף, לא ילדים אפילו, אלא חיים רוחניים שהאחד לא מסוגל בלי השני. אז הם צריכים להיות בהתאמה פנימית מיוחדת ביניהם ואז הם יוכלו לספק אחד לשני השלמה נצחית, שהיא לא תעבור אחרי שנתיים שלוש, או אפילו פחות מזה, אלא כל אחד ירגיש עד כמה שהנשמה שלו היא לא שלו, הוא רק מחצית הנשמה, אלא שהשני הוא משלים. וזה בדיוק הזיווג הנכון שצריך להיות בין בעל ואישה, גבר ואישה.

טל: אני אתאר מעט מה קורה עכשיו כדי להבין מה היא הצורה המפותחת יותר. היום אנחנו מגיעים לזוגיות עם הרבה ציפיות, שהצד השני ישלים אותי בצרכים הרגשיים שלי.

לא, החיים הגשמיים שלנו הם מלכתחילה בנויים בצורה כזאת, כדי לא לתת לנו סיפוק בחיים הגשמיים בלבד.

טל: שלא נצליח באמת להרגיש שבן הזוג משלים אותנו, ממלא אותנו כמו שהיינו רוצים, אלא תישאר לנו הרגשה שחסר משהו.

כן.

טל: אם היום אני מצפה כביכול להשלמה ברובד הרגשי מבן הזוג, איך זה נראה במערכת יחסים כזאת?

את צריכה לקבל הדרכה, את צריכה לקבל הסבר, את צריכה להבין מה לדרוש, באיזו צורה לראות את בן הזוג, לפי מה את בוחרת, לפי איזה קריטריונים, איך אתם מוצאים זו את זה, זה לא כמו שהיה קודם. החיות עושות זאת לפי הריח, לפי מה שהן מרגישות בצורה גשמית לפי ההורמונים, אנחנו לא צריכים לחפש את זה לפי ההורמונים. אמנם את, כפסיכולוגית, יודעת שכך זה עובד אצלנו בצורה סמויה, אבל צריכים להתחיל לראות את הזיווג באמת, את ההתמזגות הפנימית בינינו.

טל: במה בעצם משלימים אחד את השני ברמה הפנימית?

בזה שיש בינינו מטרה משותפת למעלה מהחיים שלנו. כי בחיים שלנו אנחנו נהנים אחד מהשני זמן מאוד קצר. אפילו שמולידים ילדים ומטפלים בהם זה הופך להיות לשגרה, ואז השאלה בשביל מה אני צריך את זה, אם היה אפשר הייתי בורח. נניח שניתן לאדם חופש כך שיוכל לעזוב את ההתחייבות הזאת של משפחה וילדים, ומה ייצא לו מזה? שוב ושוב הוא יחזור על אותו תקליט אם יעשה אותן הפעולות. אלא אנחנו צריכים לחנך את האנשים איך לגלות את הנשמה, את החלק הנצחי בחיים, שזה אפשרי רק בתנאי שהוא באמת נמצא עם בן או בת הזוג הנכונים.

טל: למה באמת צריך מישהו אחר כדי לגלות את הנשמה שלי?

כי העבודה בחיפוש הנשמה היא נמצאת למעלה מהאגו. במקרה שאנחנו מחפשים להגיע לנשמה, להשלמה, אנחנו צריכים לעבוד נגד האגו שלנו ואז יש בינינו מריבות, יש בינינו ממש בירורים מאוד גדולים. יוצא שרק אחרי העבודה הקשה בינינו שאנחנו עוזרים אחד לשני, אנחנו מגיעים כל פעם לעוד השלמה ולעוד השלמה. וההשלמה היא כזאת שהיא יכולה להיות רק בוויתור אחד לשני, שאנחנו מתחברים על ידי הוויתור ההדדי, ומהוויתורים האלה נשאר בינינו מקום ריק, ששם אנחנו דווקא קיימים יחד. ובמקום הריק הזה שקיימים בו יחד מגלים על ידי הוויתור, זה לא שלי ולא שלך. ודווקא מתוך הוויתור הזה אנחנו מגיעים למצב שמעצבים מקום לגילוי הכוח העליון, לחיים האמיתיים הרוחניים שלנו איפה שאנחנו מתחברים כאחד. לא איש ואישה אלא השכינה ביניהם, בתוכה אנחנו מתחברים.

אורן: איזו מין הרגשה זו שמרגישים שכינה בינינו?

השלמה. כמו שאמרתם שנדבר על האדם השלם. הוא לא יכול להיות שלם בלי שיהיה לו בן או בת זוג, גם לאישה וגם לגבר.

אורן: וההרגשה הזאת של שכינה שאנחנו מגלים בינינו, לאיזו הרגשה צריך לשאוף, מה זו בדיוק שכינה?

שכינה היא שיש בינינו רשת קשר כזאת, יש שדה, שבו בתוך השדה הזה אנחנו מגלים שוכן, ששוכן בשדה היחסים האלה, שזה הכוח העליון. ואנחנו מתחברים בינינו ועימו יחד, אחרת אנחנו לא מסוגלים להתחבר.

אורן: תאר לי את זה ברגש.

משהו שמשותף בינינו עד כדי כך עמוק, פנימי, שאנחנו מאבדים כל אחד את עצמיותו וכל אחד נמצא בתוך השני, ושניהם מתחברים למציאות השלישית שהיא השוכן, הבורא שנמצא בינינו וכך נעלמים בו.

טל: קודם אמרת שגם בבחירת בן הזוג אנחנו צריכים לבחור מישהו שנוכל לבנות איתו כזה דבר.

זה בצורה אידיאלית, אם אנחנו נגיע לדור שהוא יהיה "דור דעה", שנוכל לחנך אנשים לפני שהם נכנסים לחופה, מה זה נקרא חופה וקידושין, מה הם הסמלים האלו.

טל: וכל אחד שרוצה לגלות את זה יכול לעשות זאת?

כן, כל אחד. בימינו כבר אפשר ללמד כל אחד, אבל זה בכל זאת דורש תקופת הכנה.

טל: אז שני אנשים שמחפשים קשר כזה פנימי, יכולים למצוא כביכול הרבה מאוד אנשים שהם מתאימים להם, כי הם גם רוצים למצוא את זה ביחד.

כן, זה הכול תלוי בהכנה שאין באף אחד. ולכן לפי ההכנה אנחנו מתחילים לראות שבעצם לא כל כך חשוב לנו עם מי להתחבר, עם הבחורה הזאת או עם הבחורה הזאת אני הולך להתחבר ולבנות את המשפחה הרוחנית.

אורן: מה כן חשוב?

חשוב עד כמה שנבין זה את זה מה אנחנו רוצים. מה זה נקרא בעינינו אדם שלם, איזו הכנה קיבלנו ולפי ההקרבה שמוכנים לתת לזה.

אורן: מה זה בעיניך נקרא אדם שלם?

שאיש ואישה בונים יחד אדם שלם. כמו שכתוב שהבורא ברא אדם אחד ואחר כך יצא שהם שניים. זה כבר אחרי החטא, זה כבר תחילה לשבירה. ואנחנו צריכים להגיע על ידי התיקון לאותה דמות האדם האחד השלם.

אורן: אם השאלה הגדולה שרצינו לברר היא, האם כדי להיות אדם שלם אדם זקוק לאחרים, התשובה היא?

כן.

אורן: כן הוא חייב.

הוא חייב, חייב מורים וחברה וחברים וחברות והכול, בקיצור הוא ממש חייב חברה גדולה. למה אנחנו כך קיימים? כדי סופסוף לבנות את עצמו כשלם.

אורן: התיאור הזה של תחושה של השלמה. אם הבנתי נכון אתה אומר שהחיים מקדמים אותנו למקום חדש. וההשלמה שעבדה אולי בדורות קודמים וסיפקה אותנו מבפנים, שהרגשנו שזה טוב, היא כבר לא עובדת, שנתיים שלוש זה נגמר, לכן היום כל הקשרים מתפרקים.

כי אנחנו גדלנו למצב שאנחנו צריכים להגיע באמת למימוש האדם השלם. וקודם זה לא היה, קודם אלה היו חיים בהמיים. אני ידעתי שאני מתחתן עם איזו בחורה, אני הולך לעבוד והיא שומרת על הבית, מולידה ילדים ואני מביא פרנסה, היא שומרת על הבית ואני מביא מזון. כך היו החיים, זאת אומרת חיים בהמיים.

אורן: ובעולם של מחר?

בעולם של מחר, שכבר היום זה מתחיל להיות, יהיה ההפך, הם יבנו משהו מעצמם. לא בית משותף, לא תנור עם אוכל בפנים ולא לולים עם ילדים וכן הלאה.

אורן: מה כן?

יהיה ביניהם קשר פנימי רוחני משותף שזה יקרא "משפחה" וזה יקרא "אדם השלם". וכל אחד מהם זה פלג גופא.

טל: האם שם הם ממלאים אחד את השני? מי ממלא את הצרכים שלי בקשר הזה, אני או בן הזוג?

גם כן שניהם, זה חייב להיות. "איש ואישה שכינה ביניהם" שניהם צריכים על זה לעבוד. אנחנו צריכים לחנך גם בחורים וגם בחורות, את כולם מגיל קטן. כי בשביל מה אדם נולד? כדי להגיע גם על ידי החיים הגשמיים לביצוע הרוחני שבו.

טל: זאת אומרת, אנחנו דואגים זה לזה למילוי, לסיפוק, לשלמות?

כן. אנחנו צריכים לממש את זה ממש בחיי חיותנו כאן בעולם הזה.

אורן: איך אתה מגדיר חיים רוחניים?

שאנחנו בינינו מגלים את הכוח עליון וחיים עימו יחד.

אורן: ומי הוא הכוח העליון או מה הוא הכוח העליון?

הבורא. מי שברא אותנו ואנחנו מרגישים אז את עצמנו נצחיים ושלמים, בינתיים.

(סוף השיחה)